דו”ח תעבורה 102551921895
לפני כבוד השופטת סיגל דבורי
המבקש
מהדי מסרי ת”ז 315649491
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
<#2#>
<#3#>
החלטה
בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ”א – 1961 (להלן: “פקודת התעבורה”). ביום 05.11.2022 הוצא כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.
בד בבד הוגש כנגד המבקש כתב אישום נשוא תיק משטרה מס’ 10251921895 המייחס לו עבירה של נהיגה בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ”ש, עת נסע לכאורה במהירות 145 קמ”ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ”א – 1961.
מנסיבות המקרה המפורטות בכתב האישום עולה כי עת נסע המבקש בתאריך 05.11.20 בסמוך לשעה 01:38 בכביש 65 ק”מ 10 ממערב, נמדדה מהירות נסיעתו על ידי מכשיר ממל”ז במהירות של 150 קמ”ש (לפני הפחתה). מפעיל הממל”ז הורה למבקש לעצור והביאו בפני קצין ממונה לעריכת שימוע בעניינו.
מ”דו”ח השימוע והחלטה על פסילה מנהלית מהחזיק רישיון נהיגה” (להלן: “הדו”ח”) מיום 05.11.20 עולה כי בסמוך לשעה 02:50 נערך שימוע בעניינו באשר לאפשרות לפסול את רישיונו. מהדו”ח עולה כי הודע למבקש כי קיים יסוד סביר להניח שיוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה במהירות מופרזת, כפי שנמדדה בעת האירוע וכי הקצין עומד לפסול את המבקש מהחזיק ברישיון הנהיגה שברשותו.
במענה להודעה זו השיב המבקש: “אני נסעתי בכביש ריק, איך שעברתי את התחנת דלק ראיתי את השוטר אחרי, הסתכלתי על המהירות והייתי על 130 קמ”ש והוא עצר אותי. אני מצטער. אני סטודנט ועוזר לאבא שלי בקניות. אני עובד במלגזה וצריך את הרישיון”.
עוד עולה מהדו”ח כי המבקש נפסל מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום וזאת בשל “חומרת העבירה לנהג ולמשתמשי הדרך. מדובר בנהג צעיר בעל עבירות תעבורה רבות” (להלן: “נימוקי הקצין הממונה”).
בבקשה לביטול הפסילה המנהלית נטען כי קצין המשטרה פסל את רישיון הנהיגה ללא סמכות, בהעדר ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למבקש ונטען כי “אין בדל ראיה להוכחת אשמתו בעבירה הנטענת”. נטען כי אין כל סיכון בהמשך נהיגת המבקש וכי לא ניתן לקבוע כי המסוכנות נמדדת מסוג העבירה עצמה. עוד נטען כי המבקש כופר בביצוע העבירה.
בדיון אשר התקיים בפניי ביום 16.11.22 הבהיר ב”כ המבקש כי בפיו טענות בשני מישורים; הן במישור הראייתי והן בהיבט פגמים שנפלו בשיקול דעת הקצין הממונה.
במישור הראייתי נטען כי לאחר שעיין ב”כ המבקש בראיות לכאורה סבור הוא כי לא קיימות ראיות לכאורה מן הסיבות הבאות: אי התאמות בין המספר הסידורי המופיע בדו”ח הממל”ז לבין זה המופיע בטופס העוקב שבתיק החקירה, וכי אין ראיות לתקינות מכשיר הממל”ז או למידת דיוקו.
בהיבט פגם בהחלטת הקצין המנהלי נטען כי בדו”ח לא צוינה המהירות המיוחסת למבקש, כי אין אינדיקציה שהקצין עיין בחומר הראיות וכי לו היה עושה כן היה מבחין כי הבדיקות התבצעו באמצעות מכשיר ממל”ז אחר. נטען, כי הקצין לא שקל אפשרות של הטלת פסילה מנהלית לתקופה קצרה יותר וכי עצם ההפניה לעברו התעבורתי של המבקש שגויה שכן לדידו של ב”כ המבקש אין מדובר בעבר מכביד. לפיכך נתבקשה התערבותו של בית המשפט בקיצור תקופת הפסילה ולחלופין להורות על סיווג הפסילה באופן שלא תחול על רישיון המלגזה המשמש את המבקש כמקור לפרנסתו.
המשיבה מתנגדת לבקשה ותמכה את סבירות החלטת הקצין הממונה הן בהתייחס למישור הראייתי והן מן הטעם הנעוץ במסוכנות המבקש. המשיבה הפנתה לנסיבות המקרה המתוארות בכתב האישום והמתייחסות הן לאופן זיהוי העבירה, לאכיפתה, לעובדה כי לדידה אין כל שוני בין מספרי הדו”חות, לתע”צ תקינות וכיול ולמסמכים נוספים המבססים את דיוק ותקינות מכשיר המדידה כמו גם את פעולת הלזירה המדויקת לרכב המבקש. כמו כן הפנתה המשיבה לתגובת הנהג באומרו כי “לא שם לב” וכי הנהג אישר בפני הקצין הממונה כי נהג במהירות 130 קמ”ש. בהיבט המסוכנות הנשקפת מהמבקש ציינה ב”כ המשיבה כי מדובר במהירות מופרזת של 145 קמ”ש (לאחר הפחתה) במקום בו מותרת מהירות 90 קמ”ש וכי בעשותו כן סיכן המבקש הן את עצמו והן את משתמשי הדרך. נטען כי המסוכנות הנשקפת מהמבקש הינה משמעותית גם לאור העובדה כי מדובר בנהג שהנו צעיר המחזיק ברישיון הנהיגה משנת 2018 ולחובתו 7 הרשעות קודמות לרבות הרשעה בעבירה דומה במהותה מחודש פברואר 22 – מהירות בלתי סבירה – וכן בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה. המשיבה הפנתה לעברו התעבורתי הכולל של המבקש.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ”א – 1961:הוספת סעיף קטן 47(ו1)
5899150102235
00
מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור.
“כידוע, השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב עליה בבואו להחליט בעניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה היא אם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור. בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה, לרבות השאלות: האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופי נהיגתו מסוכן?” בש”פ 9849/02 בלטנר חיים נ’ משטרת ישראל (פורסם ב’נבו’).
“אמות המידה לפיהן בית המשפט בוחן את החלטת הפסילה המנהלית הינן קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמה בעבירה המיוחסת, והאם יש בהמשך הנהיגה כדי להוות סכנה לשלום הציבור” וראה בש”פ 8450/02 זינגר יהודה עו”ד נ’ מדינת ישראל (פורסם ב’נבו’).
ראיות לכאורה
מעיון בחומר החקירה אשר הוגש לעיוני עולה כי נסיבות האירוע מפורטות במסמך “מזכר נלווה לדו”ח התנועה” הנושא מספר סידורי התואם את המספר המופיע ע”ג הדו”ח (“שימוע והחלטה על פסילה מנהלית”, כאמור לעיל). כן מפורטים ב”נספח א'” למזכר הנלווה פרטי האירוע לרבות בדיקת המכשיר, בדיקת התצוגה, בדיקת ותיאום כוונות במקום ובמרחק בו בוצעה הלזירה כלפי רכבו של המבקש.
מהירות הנסיעה המיוחסת למבקש אכן אינה מצוינת בדו”ח. המהירות מצוינת בסעיף ‘נסיבות המקרה’, בסעיף ד’ לטופס הזמנה לדין וכתב האישום אשר נמסר למבקש במעמד האכיפה כעולה מנספח ‘אישור קבלת הדו”ח” אשר נערך על ידי השוטר דוד צדוק .
אין בידי להכריע בעת הזו, על בסיס חומר החקירה המונח בפניי, באם ההזמנה לדין נמסרה למבקש עובר למעמד השימוע אם לאו והאם במעמד השימוע ידע במדויק מהי המהירות המיוחסת לו שכן נספח “אישור קבלת הדו”ח” ריק במקום המיועד לתיעוד התאריך ושעת קבלת הדו”ח על ידי המבקש.
מכל מקום ברי כי במעמד השימוע הודה המבקש כי נהג במהירות מופרזת של 130 קמ”ש ואף הביע חרטה על כך (ראה דברי הנהג כמובא בסעיף 5 לעיל). בכך אני מוצאת ‘ראשית הודאה’.
זאת ועוד; חומר החקירה מכיל טפסי כרטיס המכשיר, תעודת כיול, טופס ביקורת תקופתית למכשיר הממל”ז, דו”ח כיול ותע”צ לביצוע ביקורת תקופתית.
סרטון מצלמת גוף, ככל שהיה, לא הוגש לעיוני ואני למדה על קיומו לראשונה מרשימת העדים המנויה בכתב האישום. באת כח המשיבה לא הפנתה בטיעוניה בעל פה לתוכן הסרטון ומשכך אדון בבקשה על בסיס חומר החקירה אשר הונח בפניי.
די בראיות המתוארות לעיל כדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה ברף הראייתי המינימלי הדרוש בהליך זה.
שיקול דעת הקצין הממונה
סעיף 47 (ה) לפקודת התעבורה:
“היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן(ב) ינהג כלהלן, לפי העניין:
בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם – יפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים;
בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים;
בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים”.
לשון החוק הנוקט במילה “רשאי” מצביע על שיקול דעת המוענק לקצין המשטרה בבואו להחליט בבקשת פסילה באחד מן התרחישים המתוארים בסעיפים 47(ה)((2) או ס”ק (3), לענייננו.
שיקול הדעת המנהלי מחייב שקיפות בתהליך קבלת החלטות, שיקוף אותו ניתן ללמוד בענייננו אך ורק מהדו”ח המפרט את נסיבות השימוע הנערך לנהג, עובר החוק לכאורה. בדו”ח למעשה “מטיח” הקצין המנהלי בנהג את החשד לעבירה, מתריע בפניו כי הנו עומד לפסול את רישיון הנהיגה שלו לתקופה של 30 יום אך בטרם עשותו כן, עליו לשמוע את דברי הנהג (על מנת לקחת אותם בחשבון), בין יתר שיקוליו בעשותו שימוש בסמכותו המנהלית.
בבחנו את ההצדקה לפסילת רישיונו של אדם, על הקצין הממונה לשקול כאמור את המסוכנות הנשקפת לציבור מהמשך נהיגתו. החלטתו זו מובנית על יסוד חומר החקירה המונח בפניו, במקרה זה – המהירות המיוחסת לנהג (המבוססת על המצע הראייתי המונח בפניו בהקשר זה) וכן על עברו התעבורתי. הקצין הממונה אכן מנה בדו”ח את הנימוקים להחלטתו לפסול את רישיון המבקש, הנובעים מעצם המהירות המופרזת (ללא פירוט המדידה בערך מספרי), מעברו התעברותי של המבקש ומהיותו צעיר שצבר לחובתו מספר הרשעות בתקופה קצרה באופן יחסי.
די במהירות המופרזת שנמדדה בעניינו של המבקש והמבוססת כנדרש בחומרי החקירה, בצירוף עברו התעבורתי, המכיל לא מעט עבירות עבור אדם האוחז ברישיון נהיגה 4 שנים בלבד, כדי להקים חזקת מסוכנות.
אך לא די בכך. על הקצין הממונה לשקול את מכלול הנסיבות להן הוא נחשף במעמד השימוע וביניהן ההשלכה המידית של החלטת הפסילה העתידית על תעסוקת המבקש. המבקש אמנם הודה בנהיגה במהירות מופרזת ואף הביע חרטה מיידית הן בפני השוטר במעמד באכיפה והן בפני הקצין הממונה אך באותה נשימה עתר בפני הקצין, ‘ברחל בתך הקטנה’ לסיווג החלטת הפסילה באופן שלא תחול על רישיון המלגזה שברשותו. באומרו: “אני עובד במלגזה וצריך את הרישיון” (ראה בדו”ח וכמובא בסעיף 5 לעיל).
החלטת הקצין המנהלי על נימוקיה נעדרת התייחסות לפגיעה בפרנסת המבקש, בהיותו מלגזן, להבדיל מההתייחסות לסיכון למשתמשי הדרך, אותה כן מנה הקצין בשיקוליו.
הקצין המנהלי מחויב בעקרונות המידתיות מכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, פגיעה בזכויות, (תיקון מס’1) ,תשנ”ד-, 1994
סעיף 8 (פסקת ההגבלה):
“אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו”.
ובישום פסקת ההגבלה בהליך פסילת רישיון בהליך מנהלי נקבע בע”פ (חי’) 2306/02 ליאוניד פורגלין נ’ מדינת ישראל, כבוד השופט א. שיף (פורסם ב’נבו’):
“רשות מנהלית הפוגעת בזכויות יסוד חייבת לנקוט באמצעי הפחות חמור, המסוגל להשיג את מטרת הפגיעה. הרשות חייבת איפוא להידרש גם לעוצמת הפגיעה. רישיון של אדם הוא קניינו. פסילת רישיון מחייבת, איפוא, שיקול דעת מידתי תוך שימת לב לכל האינטרסים המתנגשים”. (ההדגשה במקור).
מכח עיקרון המידתיות; היינו לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, מחויב היה הקצין לשקול את שאלת חיוניות פסילת רישיון המלגזה, המהווה משלח ידו של המבקש. האם המשך נהיגת המבקש על המלגזה בגדרי מפעל סגור, באופן שאין בינו ובין משתמשי הדרך כל אינטראקציה מהווה סכנה לציבור? ובאם התשובה לשאלה זו חיובית, האם הדו”ח משקף את שיקול דעת הקצין באשר לבחינת המידתיות בעצם פגיעה בפרנסת המבקש? האם ניכר כי הקצין שקל אמצעי הפוגע פגיעה פחותה בפרנסת המבקש באופן שתהא זו פגיעה מינימלית ובמידה שאינה עולה על הנדרש ואשר הולמת את המסוכנות הנשקפת ממנו? התשובות לכך שליליות. אין ביכולתי להתרשם באם שקל הקצין הממונה הימנעות מפגיעה בפרנסת המבקש להבדיל מאיון הסיכון הנשקף ממנו בהמשך נהיגה בכבישי הארץ, שכן הדו”ח שותק בנקודה זו.
שאלת סיווג פסילת רישיון נהיגה של מלגזה נדונה בפסיקה. בהיבט המסוכנות נקבע כי “הפעלת מלגזה יוצרת סיכון תחבורתי קטן בהרבה מזה של נסיעה בטרקטור שכן אין היא משמשת לנסיעה בכביש אלא לעבודות שינוע בתחומי מפעלים ומגרשים מתוחמים והיא רשאית לנוע בכביש רק על פי הרשאה מיוחדת, מוגבלת בזמן ובמקום” וראה עפ”ת (חי’) 7659-03-11 ענאם חינג’ר נ’ מדינת ישראל (פורסם ב’נבו’).
אמנם הדברים נאמרו במסגרת דיון בסיווג רישיון מלגזה כרכיב עונשי בסיום הליך פלילי ולא במסגרת הליך ביניים מנהלי, אך מלגזה, כתיאורה כאן בראי הסיכון המופחת הנשקף ממנה, הינה אותה המלגזה עם אותו הסיכון אותו מחויב היה הקצין לשקול גם בהליך המנהלי.
בע”פ 783/07 חאלד עתאבה נ’ מדינת ישראל (פורסם ב’נבו’) הסכימה המדינה להחרגת רישיון מלגזה שמשקלה אינו עולה על 20 טון מעונש הפסילה שהוטל על המערער תוך שהודגשה חשיבות הפסילה המהווה “מגן לציבור מפגיעתם הרעה של נהגים רשלנים המשתוללים בכביש, ובאה לפטור את הציבור מעונשם על ידי הסרתם מן הכביש”.
בענייננו, להבדיל, מדובר בסנקציה (כאמור, מנהלית) מיידית וחדה שמטרתה איון/ הפחתה / מניעת סיכון מיידי מצד עובר חוק, בסמוך לביצוע עבירה לכאורה, כלפי הציבור. אין מדובר במקדמה על חשבון העונש. הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג טרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית בתנאי או בלא תנאי, אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור. [ראו והשוו: ב”ש 7399/00 לחמי נ’ מדינת ישראל [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו]; בש”פ 6221/94 הילמן נ’ מדינת ישראל, פד”י מח’ (5) 215].
עיקרון המידתיות אותו מחויב הקצין המנהלי לשקול, נעדר בין שיקולי הקצין הממונה.
לעניין תקופת הפסילה; נכונה הנחת העבודה המשפטית לפיה אין מדובר בתחשיב בינארי של 0 או 30 ימים וכי הקצין מחויב לשקול מהי התקופה המדויקת לנסיבות האירוע שבפניו ואולם אני סבורה כי די בניסוח דברי הקצין בדו”ח על מנת לשקף את החומרה היתרה שמצא בפרופיל הסיכון שהשתקף בעיניו משילוב המהירות המופרזת בה נסע המבקש – 150 קמ”ש (לפני הפחתה) ועברו התעבורתי. ניכר כי הקצין סבר שמסוכנותו של המבקש מצויה ברף הגבוה ביותר ועל כן פסל את המבקש לתקופה המקסימלית אותה רשאי היה לפסוק.
לפיכך אני קובעת כי לא נפל כל פגם בשיקול הדעת המנהלי של הקצין הממונה בהחלטתו בקשר לפסילת רישיון הנהיגה על רכב של המבקש לתקופה של 30 יום. לא כך לגבי רישיון המלגזה המשמש לפרנסתו.
אשר על כן אני קובעת כי החלטת הפסילה המנהלית לא תחול על רישיון המלגזה של המבקש וכי המבקש רשאי לנהוג במלגזה אך ורק בתחומי מתחם סגור ומובהר כי אינו רשאי בשום אופן לנהוג במלגזה בכביש או בדרך מחוץ לאזור יעודי לעבודתו.
לבקשת המשיבה, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטה זו עד יום 21.11.22 בשעה 12:00.
תיק החקירה מוחזר לידי נציג המשיבה.
ניתן בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לצדדים.
<#4#>
ניתנה והודעה היום כ”ו חשוון תשפ”ג, 20/11/2022 במעמד הנוכחים.
סיגל דבורי, שופטת
הוקלד על ידי זיוית הרוניאן
