DOCPROPERTY DocDateEng * MERGEFORMAT 20 ביולי 2023
DOCPROPERTY DocDateHeb * MERGEFORMAT ב’ באב תשפ”ג
DOCPROPERTY DocNumber * MERGEFORMAT 4700-1039-2023-006492
תקציר הכרעת דין בתיק תפ”ח 5595-12-19 מדינת ישראל נ’ פרי
הרכב שופטים אב”ד סגן הנשיאה השופט אריאל ואגו, השופט אריאל חזק והשופט אלון אינפלד
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את ד”ר גיורא פרי בעבירת רצח, לפי החלופה של “רצח בכוונה”, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין. זאת, לאחר שנקבע כי ביום 3.11.19, באמצעות אקדח שהחזיק ברישיון, ירה הנאשם באשתו, גב’ אסתר אהרונוביץ’, בכוונה לגרום למותה.
גופתה של גב’ אהרונוביץ’ נמצאה בחדר השינה שלה, מתבוססת בדמה, על ידי שכנה ובת משפחה, אשר דאגו לגורלה לאחר שלא ענתה לטלפון. מותה נקבע במקום על ידי צוות מד”א.
הממצאים בזירה העלו כי במקום נורו חמישה כדורים מאקדחו של הנאשם, כאשר בגוף המנוחה היו שלוש פגיעות, אחת בזרועה, ושתיים בראשה. בבדיקת המכון לרפואה משפטית הוברר כי שני קליעים חדרו לראשה מאחור, באזור העורף, אחד סמוך לאוזן ימין ואחד סמוך לאוזן שמאל.
הנאשם עצמו נמצא במכוניתו, באזור קציעות, הרחק מביתו. זאת, לאחר שנטל תרופות רבות, שהביאו לאבדן הכרה. ברכב ועל גוף הנאשם נמצאו גם אקדחו של הנאשם, מזוודות עם ציוד אישי, דרכונים, וכסף רב מאוד. הנאשם הובהל לבית החולים, ולאחר התאוששות נחקר.
במסגרת החקירה המשטרתית התברר כי מערכת היחסים בין בני הזוג עלתה על שרטון, והמנוחה החלה לפעול, מעשית ומשפטית, לקראת היפרדות.
במשפט, אישר הנאשם כי המנוחה נורתה מאקדחו, וכי היה עמה בחדר בעת שהדבר קרה. אולם, טענתו הייתה כי נפגעה בטעות. לדבריו, התכוון לעזוב את הבית בשל הפרידה ביניהם, וביקש ממנה את אקדחו, שהיה אצלה בתקופה בה שהה בחו”ל, משם חזר יום קודם לכן. לטענתו, המנוחה הוציאה את אקדחו מהארון, אך החלה לנפנף בו בהתרסה, תוך אמירת מילים בוטות. הנאשם הזהיר שהדבר מסוכן, אך אז נפלטה ירייה אחת. הנאשם, לדבריו, אחז בידה של המנוחה וניסה ליטול ממנה את האקדח. המנוחה התנגדה. לטענת הנאשם, תוך כדי מאבק על האקדח, נפלטו בשגגה כדורים נוספים, אשר פגעו במנוחה וגרמו למותה. זאת, ללא כל כוונה תוקפנית מצד המנוחה או מצדו של הנאשם. הנאשם מסביר כי נבהל, וכי עקב ההלם שאחז בו יצא מהבית, ונטל עמו את תיק הרופא שלו. אז, מרוב צער ויגון על מות אשתו, נטל תרופות רבות מתוך תיקו, בניסיון להתאבד.
התביעה טענה שגרסתו של הנאשם אינה מתיישבת עם ממצאי הזירה ואופן פציעת המנוחה.
במהלך המשפט הביאו שני הצדדים מומחים מדעיים אשר ניתחו לעומק את ממצאי הזירה, בניסיון לאשר או לשלול את גרסת הנאשם. לאחר פרשת ההגנה, חזרה המשטרה שנית לזירה, לאסוף נתונים נוספים. זאת, על מנת להפריך את טענות מומחה ההגנה ביחס לממצאי הזירה. הממצאים הנוספים הוגשו כ”ראיות הזמה”, והמומחים משני הצדדים העידו שוב. כך התארך במעט המשפט, אשר גם כך התארך בשלבים הראשונים, עקב משבר הקורונה.
בית המשפט דחה את גרסת הנאשם. נקבע כי גרסתו אינה מתיישבת עם ממצאי הזירה, במרכזם אופן הפגיעה במנוחה. נקבע שאין היגיון בטענה שחמישה כדורים נורו זה אחר זה בשגגה. כן נקבע, שאין לנאשם או
למומחה מטעמו הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד ייתכן ששני כדורים נכנסו לעורפה מאחור, כאשר הנאשם והמנוחה עמדו זה מול זו במאבק על האחיזה באקדח. נקבע שהתזה של מומחה ההגנה, לפיו אחד הקליעים פגע במסגרת אלומיניום של חלון וניתז אל ראשה מאחור, בלתי סבירה לעצמה ובכל מקרה אינה מסבירה כיצד הגיעו גם כדור נוסף אל עורפה. בית המשפט גם עמד על כך שבחקירתו הראשונה הכחיש הנאשם כל מעורבות באירוע, ולא הודה בכך שנכח בזירה אלא בחקירתו השלישית, כך שגרסתו היא גרסה כבושה.
נוכח הודאת הנאשם כי היה בחדר בעת הירי, נקבע שההסבר הסביר היחיד למות המנוחה הוא שהנאשם ירה בה על מנת לגרום למותה.
המאשימה טענה כי מעבר לעצם הרצח בכוונה, הוכחו גם נסיבות מחמירות. שכן, הוכח שהרצח לא היה ספונטני, וכי הנאשם שקל הדבר והחליט לבצע את הרצח, עוד בטרם עשה זאת.
בית המשפט קבע כי אמנם יש ראיות לא מעטות מהן ניתן להסיק תכנון או החלטה מראש לרצוח. בהן, העובדה שהחזיק באקדח בעת ויכוח ביניהם בעבר, העובדה שנטל עמו דרכונים וכסף רב, והעובדה שבשיחה טלפונית של המנוחה עם חברתה, דקות אחדות לפני הירי, היא נשמעה רגועה ולא היה וויכוח ביניהם.
אולם, נקבע שמאשימה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר שהירי לא היה ספונטני, עקב ויכוח שהתגלע או אירוע אחר. נקבע, שאין נתון המלמד חד משמעית על תכנון מראש, הנתונים מזירת הירי (בהם העובדה שחלק מהיריות החטיאו) ואופן בריחת הנאשם מהאזור (כאשר השאיר חלק מהציוד הארוז שלו בבית), מלמדים לכאורה דוקא על רצח ספונטני.
לפיכך, נדחתה הטענה בדבר “נסיבות מחמירות” והנאשם הורשע בעבירת “רצח בכוונה”, שעונשה המירבי מאסר עולם.
*** התקציר אינו בא להחליף את פסק-הדין, הנוסח המחייב הוא זה של פסק-הדין המלא ***
