בית משפט לענייני משפחה באשדוד
תלה”מ 26376-10-20האיש נ’ האשה (פירוק שיתוף)
תלה”מ56166-05-21 האשה נ’ האיש (איזון משאבים)
לפני כב’ השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא
התובע / הנתבע
האיש
הנתבעת / התובעת
האשה
פסק דין
עניינו של פסק דין זה בחלוקת הרכוש שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים, כאשר במרכז המחלוקת דירת המגורים המשותפת. האשה מבקש לעכב פירוק השיתוף בדירה עד הגיעה של הבת הצעירה לגיל 18, בעוד האיש מבקש לפרק השיתוף באופן מיידי. עם מי מהם הדין?
רקע והליכים:
הצדדים נישאו ביום 10/9/02 והביאו לעולם שני ילדים. ביום 19/1/05 נולד הבן הבכור (כיום בגיר) וביום 20/8/09 נולדה הבת הצעירה (בקרוב בת 14).
חייהם המשותפים נקלעו למשבר אשר הוליד מספר הליכים משפטיים. בספטמבר פתחה האשה בהליך יישוב סכסוך בבית משפט זה (י”ס 29589-09-16), עתרה לפסיקת מזונות זמניים אך זנחה ההליך וזה נסגר בלא כלום.
במקביל, נפתחו הליכי מזונות ומשמורת בבית הדין הרבני.
ביום 8/9/16 וביום 12/3/16 ניתנו החלטות בדבר זמני שהות;
ביום 6/11/16 וביום 8/11/16 חוייב האב במזונות זמניים בגובה 4,200 ₪ לחודש;
וביום 24/12/17 ההליכים בבית הדין נסגרו הואיל והצדדים לא הודיעו דבר.
באוגוסט 2020 פתח האיש הליך י”ס חדש בבית הדין הרבני, לאחריו הגיש תביעת גירושין.
ביום 15/10/20 הגיש האיש תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת ולחיובה בדמי שימוש קרויים בגובה 5,000 ₪ לחודש, בגינו נפתח תלה”מ 26376-10-20.
ביום 25/11/20 הגישה האשה כתב הגנה, בו טענה כי אין מקום להורות על פירוק שיתוף בשל התנהלותו של האיש במהלך חיי הנישואין ובשל הפער הכלכלי בין הצדדים.
ביום 2/5/21 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, בה נטען מטעם האשה כי יש לבצע איזון משאבים כולל. בהעדר תביעה בעניין זה, מונה שמאי להערכת שווי הדירה.
ביום 30/6/23 הוגשה חוות דעת השמאי, לפיה שווי הדירה כ- 1,680,000 ₪. נכון לאותו מועד יתרת הסילוק של ההלוואה המובטחת במשכנתא עמדה על כ- 100,000 ₪.
ביום 14/7/21 הצדדים התגרשו הצדדים בבית הדין הרבני.
ביום 25/7/21 הגישה האשה תביעה לאיזון משאבים, בה עתרה לחלוקת כל הזכויות הכספיות של האיש ממקום עבודתו בחברת מחשבים, לחלוקת המיטלטלין, לחלוקת ציוד הספורט שרכש האיש ולחלוקת הזכויות הסוציאליות שצברו הצדדים ממקומות עבודתם בתקופת החיים המשותפים ממועד נישואיהם ועד מועד הקרע באוגוסט 2020, עם פתיחת ההליכים המשפטיים.
ביום 16/6/21 הגיש האיש כתב הגנה, בו טען כי מצבה הכלכלי של האשה טוב בהרבה מהנטען על ידה, התנהגותה גרמה לפירוק התא המשפחתי ושווי המיטלטלין שונה מהנטען על ידה. עוד טען כי מאוג’ 2016 אינם חיים כבני זוג ולכן יש לאזן המשאבים לפי מועד זה.
ביום 30/12/21 התקיימה ישיבת קדם משפט שניה, בשתי התובענות. במסגרת זו נשמעו טענות הצדדים לעניין מועד הקרע, לאחריו הוריתי על השלמת מסמכים. ביום 6/3/22 ניתנה החלטה ולפיה נקבע מועד הקרע חל ביום 8/20, הואיל ועד לאותו מועד, חרף המורדות והעליות בחייהם, התנהלו הצדדים יחדיו, כאשר שניהם נושאים בנטל הכלכלי ביחס לבית ולילדים. עם פתיחת ההליכים בבית הדין הרבני ב 8/20, נסתם סופית הגולל על החיים המשותפים. לפיכך מונה אקטואר על מנת להעריך שווי כלל הזכויות והחובות ממועד הנישואין ביום 10/9/02 ועד מועד הקרע ביום 1/8/20.
ביום 20/6/22 הוגשה חוות דעת האקטואר, לפיה לשם איזון הזכויות הנזילות על האיש להעביר לאשה 60,151 ₪, בעוד שבגין הזכויות המהוונות עליו להעביר אליה 408,134 ₪.
ביום 23/6/22 התקיימה ישיבת קדם משפט אחרונה. ב”כ האיש טען כי שווי הדירה עלה משמעותית בשנה האחרונה ולכן יש לבצע פירוק שיתוף מיידי על פי מחירי השוק, בעוד ב”כ האשה טען כי יש לדחות מועד פירוק השיתוף עד הגיעה של הבת הצעירה לגיל 18. הצדדים הודיעו כי ישקלו סיום ההליכים לרבות הליך הכתובה בבית הדין הרבני באופן שהדירה תוצע למכירה למרבה במחיר תוך מתן אפשרות לאשה המתגוררת בדירה עם הקטינים לרכוש חלקו של האיש בקיזוז הסכום המהוון .
ביום 10/7/22 הגיש האיש הודעה ולפיה לא הגיעו להסכמות ולפיכך הוריתי על הגשת סיכומים. ביום 11/7/22 הגיש סיכומי האיש וביום 11/8/22 הוגשו סיכומי האשה. פסק הדין ניתן כעת בשל אילוצים משפחתיים בלתי צפויים בגינם נמסרה הודעה לב”כ הצדדים.
לאחר הגשת הסיכומים הגיש כל צד פרוטוקולים והחלטות של בית הדין הרבני בהליכי המשמורת. האב הגיש החלטות מהן מבקש ללמוד כי האם מרחיקה בינו לבין הבן הבכור, בעוד האם הגישה החלטות מהן מבקשת ללמוד כי חרף העובדה שהיא מעודדת את הקשר, הבן מתקשה ליתן אמון באביו לאחר שגילה כי מקיים קשרים עם נשים אחרות, כאשר נוסף על כך הבת נמצאת במשבר רגשי מורכב.
עיקרי טענות האיש
בעניין פירוק השיתוף, בכתב התביעה טען כי חייהם נקלעו למשבר בשל התנהגותה הכוחנית של האשה ולכן נאלץ לעבור לבית הוריו. בתקופת הקורונה שב הביתה לתקופה קצרה ולאחר מכן שוב הושלך מן הבית על ידי האשה. לפיכך עותר לפירוק השיתוף ולדמי שימוש ראויים. על עניין אחרון זה לא חזר בסיכומיו ומכאן כי זנח טענה זו, וטוב שכך.
בסיכומים טען כי ניתן למכור הדירה בסכום העולה על חוות דעת השמאי ואשר לא יפחת מ- 2,100,000 ₪ ולכן יש לבצע התמחרות במסגרתה תימכר הדירה למרבה במחיר.
עוד טען כי פירוק שיתוף הינה זכות שבדין ולנתבעת לא היו כל טענות הגנה בכתב ההגנה למעט הטענה כי לנתבע זכויות כספיות אחרות אך אלה הופרכו עם קבלת חוו”ד האקטואר.
בנוסף טען כי אין הצדקה לעכב פירוק השיתוף על יסוד סעיף 40א לחוק המקרקעין, הואיל ומכירת הדירה תאפשר לכל צד לקבל סכום משמעותי, בין 800,000 ₪ לבין 1,000,000 ₪.
בעניין איזון המשאבים, בכתב ההגנה טען כי פערי ההכנסות אינם משמעותיים: במהלך השנים הוא עבד תחילה במפעל דפוס, בהמשך הוסמך כטכנאי מחשבים, עבד מספר שנים בבית החולים קפלן וכיום עובד בחברת מחשבים, בה משתכר כ- 13,000 ₪ לחודש. האשה, לטענתו, עברה הסבת מקצוע, למדה במכון וינגייט הדרכת פילאטיס וכושר, מקיימת הפעלות בגני ילדים ובצהרונים ועורכת שיעורים פרטיים בפילאטיס בגינם משתכרת כ- 5,000 ₪ לחודש. בנוסף אופה עוגות לאירועים, עניין המספק לה הכנסה נוספת.
באשר לציוד הספורט הכולל אופנים, טען כי זוג אחד נרכש מכספי קרן השתלמות שנפרעה לפני כשנתיים לאחר פרידתם הראשונה, כך שחלק מקרן ההשתלמות אינו משותף. מעבר לאמור מתוך הכספים נרכש כלי רכב לאיש בסך של 30,000 ₪ ואילו לאשה כלי רכב בסך 13,000 ₪. בנוסף סולקה יתרת משכנתא בסך 13,000 ₪ והיתרה שימשה ברובה לרכישת ציוד וריהוט של דירת האיש. טוען כי שווים הכולל של האופניים, מגיע לכדי 10,000 ₪
באשר ליתר המיטלטלין, טוען כי השאיר כל התכולה בבית והיא עומדת על כ- 54,000 ₪.
לאור דברים אלה, מבקש לחלק כלל הרכוש שווה בשווה, להורות על פירוק השיתוף בבית לצד חלוקת הזכויות על יסוד הסכומים הנזילים ואיזון המיטלטלין. בנוסף מציין כי הואיל והוא זה שנשא בכלל תשלומי המשכנתא, יש להוסיפם לחלקו בתמורת הדירה.
עיקרי טענות האשה
ככלל, טוענת כי נפרדו לפרקים בשל בגידותיו ותמיד מחלה לו, אך הוא לא העריך זאת.
עוד טענה כי משתכר שכר גבוה מעבודתו בחברת המחשבים, בעוד שהיא לא עבדה תקופה ארוכה בשל מגפת הקורונה ורק לאחרונה השתלבה חזרה במעגל העבודה. הפערים הכלכליים ביניהם עצומים ומשמעות פירוק השיתוף היא כי לעולם לא תצליח לרכוש דירה ותיאלץ לנדוד בין דירות שכורות עם הילדים.
טענה כי טובת הקטינים במדור יציב אשר יקנה להם ביטחון ושלווה בביתם בו התגוררו מאז נולדו.
טענה כי עומדת לה הגנה לפי סעיף 40א לחוק המקרקעין ועותרת לדחות פירוק השיתוף עד הגיע הקטינה לגיל 18 , ביום 20/8/27. למען הסדר הטוב יצויין כי טענה זו אמנם אינה נמצאת בכתבי הטענות של האשה, אך הועלתה בע”פ במהלך הדיונים ואף מצאה ביטוי בסיכומי שני הצדדים, כך שמדובר בהרחבת חזית לגיטימית שיש מקום לדון בה.
עוד טענה כי מאחר וטרם הסתיימו ההליכים בתביעת המזונות בבית הדין הרבני הרי שגם מטעם זה יש לדחות פירוק השיתוף עד אשר ייפסק מדורם והוצאות מדורם אשר אמור להבטיח כלשון הסעיף “הסדר מגורים אחר”.
בנוסף טענה כי טרם נדונה תביעתה לכתובה, אשר אפשר כי תסתיים בפסק דין המורה על היוון זכויותיו ממקום עבודתו. ככל שכך ייקבע, כי אז תוכל לרכוש חלקו של האיש בדירת המגורים המשותפת ביתר קלות ולאפשר לילדים המשך מגורים באותו בית.
בעניין איזון משאבים, בסיכומים מטעמה צויין כי בהעדר פסיקה אחרת מבית הדין הרבני, יש לבצע האיזון על יסוד זכויות נזילות, כאשר לגבי שאר הזכויות ייחתמו פסיקתאות לפי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני.
באשר למיטלטלין, טענה כי רכב פיג’ו מצוי בשליטתו המלאה של האיש ושוויו כ- 30,000 ₪. בנוסף ברשותו מספר זוגות אופניים וציוד ספורט יקר הנאמד בעשרות אלפי שקלים.
על יסוד דברים אלה, מבקשת לדחות פירוק השיתוף עד הגיעה של הבת הצעירה לגיל 18, בעוד כארבע שנים.
גדר המחלוקת
המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלת מועד פירוק השיתוף, כאשר האיש טוען לפירוק שיתוף מיידי, בעוד האשה טוענת לפירוק שיתוף נדחה, לאחר הגיע הבת הצעירה לגיל 18, וזאת נוכח הפערים הכלכליים בין הצדדים שלא יאפשרו לה קורת גג ראויה, כאשר לטענתה יש להמתין לפסיקת בית הדין הרבני בעניין הכתובה.
בעניין איזון המשאבים, אין מחלקות עקרונית, כאשר עקרון החלוקה השווה מוסכם על הצדדים, כאשר בהעדר פסיקה אחרת בבית הדין הרבני יאוזנו הזכויות הנזילות, תוך חתימת פסיקתאות לפי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני לגבי הזכויות העתידיות.
המסגרת הנורמטיבית:
כידוע, הזכות פירוק שיתוף היא זכות יסוד, כפי שקובע חוק המקרקעין, התשכ”ט – 1969 בסעיף 37 (א) לפיו: “כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף”.
כידוע, המועד לפירוק השיתוף מצוי במתחם שיקול הדעת של בית המשפט, בשים לב לכלל הנסיבות שעל הפרק. יפים לעניין זה דברי כב’ השופט זגורי בתמ”ש (טבריה) 8856-07-10 פלוני נ’ אלמונית (נבו 11.11.2010):
” התמזגות השיח השיפוטי בדבר איזון בין זכויות (גישת כב’ השופט רובינשטיין) ובדבר יישוב בין עקרונות על מהמשפט הפרטי (גישת כב’ השופט לוי, בהלכת פלוני), יחד עם העובדות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, מולידה ומובילה הפעלת שיקול דעת שיפוטי-ערכי ופרטני בביהמ”ש לענייני משפחה שעניינו, בסופו של יום, מסתכם ב”איזון בין מועדים”. האיזון בין מועדים מכניס “בדלת האחורית” שיקולים נוספים, מתחום דיני המשפחה, ובהם: הזכות למדור והזכות להסדרת הסכסוך בהוגנות, בשלמות ובזמן סביר – ומעמידם מבחינה היררכית, לכאורה לפחות, מתחת לזכות הקניינית לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת, אם לא לצדה ממש. כלומר, השיח השיפוטי העלה שיקולים מתחום דיני המשפחה לרמה חוקתית, המאפשרת פגיעה בזכות הקניין בהתאם למבחני פסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. כלומר, ההחלטות האפשריות, בין קוטב ההחלטה בדבר פירוק שיתוף מיידי בדירת המגורים של בני הזוג לבין קוטב ההחלטה בדבר עיכוב פירוק השיתוף או דחייתו לזמן מסויים, היא תנועה משולבת המוכפפת לערכים ולנסיבות גם יחד”.
סיכום השיקולים נמצא בתמ”ש 43028-11-14 אלמוני נ’ פלונית (נבו, 27.6.16) בו קבעה כב’ השופטת פ.ג. כהן:
“אם נסכם זאת נאמר, כי הפסיקה קבעה מבחני עזר, שאינם בבחינת רשימה סגורה לשם הכרעה בשאלת העיתוי לפירוק השיתוף במקרקעין בין בני זוג:
א. הסיכוי להגיע להסדרה הגונה וכוללת של הסכסוך תוך זמן סביר.
ב. מורכבות הסכסוך.
ג. החלשת כוח מיקוח וסחיטה של בן הזוג האחר.
ד. הנזק העלול להיגרם מעיכוב פירוק השיתוף.
ה. השלכות על צדדים שלישיים.
ו. העלאת דרישת הפירוק בתום לב”
באשר לשיקול הנוגע לסיום ההליכים הנוספים בין הצדדים, הלכה פסוקה היא לפנינו כי ככל שניתן לבחון את פירוק השיתוף לצד איזון המשאבים תוך פרק זמן סביר, יש לעשות כן בצוותא חדא. ר’ רע”א 4358/01 בראל נ’ בראל, פ”ד נה (5) 856 (נבו, 19.8.01).
טענה בדבר המתנה לבירור ההליכים הנדונים בבית הדין הרבני, גם כאשר מדובר בהליכי כתובה, טרם נדונה בבתי המשפט. הדעת נותנת כי על מנת לבחון טענה זו יש לקבל נתונים אודות פרק הזמן שהדבר מצריך לצד הסיכויים לקבלת הטענה.
באשר לשיקול הנוגע לגילאי הילדים וליכולת לספק להם מדור המתאים לצרכיהם, קובע סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969:
“החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע”
(ההדגשות כאן ובכל מקום הן שלי, ע.א.)
הוראה דומה נמצאת בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973, הקובע בסעיף 6א:
“ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע”.
דרישת המחוקק לפי המדור שיסופק לילדים אמור להיות “מתאים לצרכיהם” אמורה להביא בחשבון את שתי משמעויותיו המרכזיות של בית המגורים: האחד – המשמעות הכספית, והשניה – המשמעות הרגשית.
המשמעות הכספית פשוטה וברורה, במסגרתה יש לבחון האם ניתן לממן קורת גג באמצעות הכספים שיתקבלו מפירוק השיתוף ומשאר המקורות הכספיים הרלוונטים. המשמעות הרגשית מורכבת יותר, ובמסגרתה יש להביא בחשבון כי עבור ילדים רבים, מכירת דירת המגורים המשותפת, נוסף על פרידת ההורים, נחווית כמשבר נוסף, בו עליהם להיפרד גם מהבית בו גדלו, נוסף על הפרידה בין ההורים.
אל מול שיקולים אלה, יש להביא בחשבון את זכותם של שני ההורים לממש נכסיהם, כדי שיוכלו לפתוח פרק חדש בחייהם.
על מנת לאזן בין העקרונות הללו, נראה כי אין צורך לבחור באחד מהם, שעה שקיימת דרך לשלב בין השניים, על יסוד הרציונל שבמשל “הקליפה והתפוז”. את אותה קורת גג ניתן לספק לילד באמצעות שכירתה ולא רק באמצעות הבעלות בה. לשון אחר, ניתן לאפשר המשך מגוריהם של הילדים בדירת המגורים בה גדלו, גם בלי שהבעלות בה תהא מסורה להורה שעימו הם מתגוררים. זאת, באמצעות מכירת הדירה לרוכש שיהא מוכן להשכירה חזרה לאם ולילדים.
מן הכלל אל הפרט:
באשר לאיזון הזכויות הסוציאליות שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים, על פי חוות דעת האקטואר מיום 20/6/22 על האיש לשלם לאשה בגין הזכויות הנזילות 60,151 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה עומד על 62,000 ₪. את חלקה בכספים שנצברו בתקופת החיים המשותפים יעביר לה לאחר פרישתו לגמלאות, על יסוד פסיקתאות לפי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע”ד – 2014.
באשר לאיזון כלי הרכב והמיטלטלין, מתצהירי הרכוש על נספחיהם עולה כי שווי מכוניתו של האיש כ- 30,000 ₪, בעוד שווי מכוניתה של האשה כ- 13,000 ₪. שווי כלל זוגות האופניים וציוד הספורט שברשותו כ- 23,000 ₪. לעומת זאת, שווי המיטלטלין בבית כ- 40,000. במצב דברים זה, הדרך הפשוטה ביותר לאיזון המיטלטלין היא באמצעות הותרת מכוניתו של האיש, האופניים וציוד הספורט בידי האיש, לצד הותרת מכוניתה של האשה והמיטלטלין בדירה בידי האשה.
באשר למועד פירוק השיתוף בדירה, הטענה האחת, לפיה יש להמתין לסיום ההליכים בבית הדין הרבני, הן בעניין המזונות והן בעניין הכתובה שאז אפשר כי האשה תקבל את זכויותיו המהוונות של האיש ממקום עבודתה, באמצעותן תוכל לרכוש חלק ניכר מחלקו של האיש, היא טענה המעוררת קושי. ראשית, בהעדר אסמכתאות לטענה בעניין מועדי ההחלטות בית הדין הרבני. שנית, בהעדר כל וודאות לגבי פסיקת בית הדין בעניין זה. שלישית, הודית והדבר עלול לגרור “מוטיבציה שלילית” אשר תוצאתה התמשכות ההליכים בבית הדין הרבני. משעה שניתן לבצע אישון המשאבים על יסוד חוות דעת האקטואר כפי שהובא לעיל, אין עוד מקום להמתין לבירורם של הליכים נוספים.
הטענה השניה, בעניין הפער הכלכלי בין הצדדים, אשר בגינו טוענת האם כי לא תוכל לספק לילדים קורת גג ראויה, לא הוכחה כל צרכה. האיש טוען כי משתכר 13,000 ₪ לחודש, בעוד האשה טוענת כי משתכר 23,000 ₪ לחודש, אך איש מהם לא המציא אסמכתא לטענותיו. האשה טוענת כי משתכרת כ- 5,000 ₪ לחודש, בעוד האיש טוען כי נוסף על כך קיימת בידיה הכנסה נוספת תמורת אפיית עוגות מעשה ידיה. גם טענה זו לא הוכחה. כך או אחרת, עניין הפער הכלכלי בין הצדדים יקבל ביטוי בפסיקת מזונות בבית הדין הרבני.
השיקול העיקרי בעניין זה הוא העובדה כי כתוצאה ממכירת הדירה צפוי כל צד לקבל כל צד סכום העומד על כ- 800,000 ₪ על פי חוות דעת השמאי. טענת האיש לפיה שווי הדירה צפוי להיות גבוה יותר, אינה נקיה מספק, שעה שידוע כי באזור הדרום שווין של דירות מושפע ישירות מהמצב הבטחוני, אותו לא ניתן לצפות מראש. עם זאת, מדובר בסכום משמעותי, שיהא בו כדי לספק מימון קורת גג לשני הצדדים.
הטענה השלישית, בעניין שמירת זכותם של הילדים להתגורר בבית בו גדלו על מנת להבטיח בטחונם הרגשי ואף לחזק את הקשר בינם לבין האב, מצריכה עיון את מול הנסיבות בעניין שלפנינו. הבן הבכור כבר בגר, אך יש להניח כי דירת המגורים עודנה קרובה לליבו. הבת הצעירה הגיע לגיל 14, מצוייה במשבר רגשי ולכן יש למצוא דרך לאפשר הישארותה בדירת המגורים המוכרת לה, לצד שמירת זכותו של האב לקבל חלקו ולפתוח בדרך חדשה.
לשם כך, יש לקיים התמחרות, תוך מתן עדיפות למי שיהא מוכן לשלם עבור הדירה את הסכום הגבוה ביותר, ואף להשכירנה בחזרה לאם עבור מגוריה שלה ומגורי הילדים, כאשר השיקול האחרון הוא המוביל. גם אם התמורה לא תהיה מקסימלית, יש בכך כדי לאזן נכונה בין הצורך בהבטחת שלומם הרגשי של הילדים לבין הצורך הבטחת זכויות הקניין של האב.
התמורה תחולק בין הצדדים שווה בשווה, כאשר מחלקה של האשה יופחת הסכום ששילם האיש עבורה לבנק למשכנתאות. בעניין זה יש לדייק ולציין כי ככל שבמסגרת המזונות חוייב האיש לשלם סכום זה או אחר עבור רכיב המדור של הילדים, חלק זה לא יקוזז, כי אם מחצית היתרה בלבד.
לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
תביעת האשה לאיזון הזכויות בתלה”מ 56166-05-21 מתקבלת ולכן:
האיש ישלם לאשה 62,000 ₪ תוך 30 יום.
הפסיקתאות לפי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני שצורפו לחוו”ד המומחה, ייחתמו בנפרד.
תביעת האיש לפירוק שיתוף בתלה”מ 16376-10-20 אף היא מתקבלת ולכן:
הצדדים יפרסמו הדירה למכירה למרבה במחיר באמצעות יישמונים שאינם דורשים תשלום ברחבי המרשתת (כגון “יד 2” וכיוצא באלה) , על מנת למכור הדירה לרוכש שיציע את המחיר הגבוה ביותר ויהיה נכון להשכיר הדירה חזרה לאשה ולילדים, כאשר השיקול האחרון הוא המוביל.
היה ולא יעלה בידם לעשות כן תוך 90 יום, או תוך פרק זמן ארוך יותר המוסכם על שניהם, ימונו באי כוחם ככונסי נכסים במשותף. בעניין אחרון זה, ככל שיוגשו בקשות המוסכמות על דני הצדדים, ידונו במסגרת תיק זה, ללא צורך בהליך נפרד. ככל שלא תהיה הסכמה, יהא צורך בתשלום אגרה ויישקל הצורך במינוי כונס נכסים חיצוני נייטרלי לשני הצדדים.
התמורה תתחלק בין שני הצדדים שווה בשווה, כאשר מתוך חלקה של האשה יופחת החלק ששילם האיש במקומה לשם פירעון ההלוואה המובטחת במשכנתא, למעט החלק ששילם בגין מדור הילדים במסגרת החיוב במזונות שפי שנקבע בבית הדין הרבני.
באשר להוצאות, לאור התוצאות לפיהן שתי התובענות נתקבלו, לא יושת חיוב כספי.
אחרית דבר, טוב יעשו שני ההורים אם ישקיעו מלוא מרצם בשיקום הקשר שבין האב לילדים, תוך קבלת סיוע מגורמי הרווחה שהעמיד להם בית הדין הרבני.
המזכירות מתבקשת לנתב החלטה זו גם להליך הקשור ולאחר מכן לסגור שני התיקים.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים, על פי הכללים שפורסמו בעניין זה.
ניתן היום, ח’ טבת תשפ”ג, 01 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
20955022923500
