2.1.2024
לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר
המערערת
דלויט אנד טוש (מזרח התיכון), מס’ רשום (קפריסין) A9185
נגד
המשיבים
1.72 התובעים
2.ג’וסיף אל-פצ’ל
3.The Lebanese Canadian Bank SAL
4.Socite Generale de banque au liban SAL
5.ארגון חיזבאללה
בא-כוח המערערת: עו”ד אליאס חורי
באי-כוח המשיב 1 (התובעים): עו”ד יקי רנד, עו”ד מרדכי הלר
פסק דין
הערעור הנדון הוגש על החלטת הרשמת (כבוד השופטת פ’ נויבירט) בת”א 38278-07-19, מיום 12.9.2023, הקובעת כי המערערת (הנתבעת 1) אינה זכאית לנקוט עמדה בעניין בקשת התובעים למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים האחרים.
בהתאם להחלטה מיום 18.12.2023, היום (2.1.2024) הוגשה תשובת המשיבים (להלן – התובעים).
רקע ועיקרי טענות הצדדים
2. התביעה הנדונה הוגשה עוד ביום 16.7.2019 ובמסגרתה נתבע מחמשת הנתבעים (המערערת והמשיבים 5-2 (שלהלן יכונו – הנתבעים, תוך ציון מספריהם)) פיצוי כספי בסך 510,985,000 ₪.
התובעים הם אזרחים ישראלים, בני משפחה ויורשיהם של חמישה נופשים ישראלים אשר נרצחו בפיגוע טרור שהתרחש ביום 18.7.2012 בשדה התעופה בעיר בורגוס שבבולגריה ועוד שלושים ותשעה נופשים אשר נפצעו במהלך הפיגוע.
על-פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע 5 (ארגון חיזבאללה), אחראי לפיגוע והוא זה שביצע אותו ואילו שאר הנתבעים אחראים מכוח פעילותם הבנקאית ששירתה את חיזבאללה ובכך על-פי הנטען, הם סייעו ואפשרו את פעילות תשתית הטרור של הארגון, לרבות את ביצוע הפיגוע הנדון.
3. מאז הגשת התביעה התנהלו הליכים רבים וממושכים בין השאר, בכל הנוגע להמצאת כתב התביעה אל כל הנתבעים. בסופו של דבר ביום 14.2.2022 ניתנה החלטה המאשרת את ההמצאה אל המערערת (הנתבעת 1). ביום 31.5.2022 הוגשו מטעמה כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמשת הטעמים הבאים: פורום לא נאות; היעדר עילה; היעדר יריבות; התיישנות ושיהוי ניכר; אי צירוף מסמכים והיעדר פירוט טענות.
בהחלטה מיום 31.5.2022 נקבע כי על התובעים להשיב לבקשה לסילוק תביעתם נגד המערערת וכי המותב שידון בתביעה ידון גם בבקשה זו.
4. ביום 9.7.2023, כארבע שנים לאחר הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים 5-2 (בצירוף בקשה לאפשר את השלמת ראיותיהם בעניין פירוט נזקיהם). בקשה משלימה למתן פסק-דין כאמור, הוגשה ביום 19.7.2023.
בעקבות הגשת בקשה זו הגישה המערערת (הנתבעת 1) בקשה להרשות לה להשיב לבקשה. תמצית טענתה היא כי יש לאפשר לה להשיב לבקשה מאחר שאם יינתן פסק-דין כאמור ובייחוד אם במסגרתו ייקבע סכום הפיצוי שעל הנתבעים 5-2 לשלם, הדבר עשוי להשליך גם עליה וזאת עוד בטרם הוכרעו כלל טענותיה ובכלל זה, טענותיה המקדמיות בעניין התביעה.
5. לאחר הגשת תשובת התובעים ולאחר שהמערערת השיבה לתשובתם, ניתנה ביום 12.9.2023 החלטת הרשמת הנדונה, אשר דחתה את בקשת המערערת לאפשר לה לנקוט עמדה קודם למתן החלטה בעניין הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה. זו אפוא, לשון ההחלטה:
“אין לנתבעת 1 מעמד בבקשת התובעים למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד צדדים אחרים מעצם היותה בעלת דין בתיק או מכוח חובתה כOfficer of the Court – להפניית תשומת ליבו של בית המשפט לעובדות הנוגעות בבקשה.
ממילא אף אין לקבל את טענת הנתבעת 1 בדבר פגיעה בזכויותיה הפרוצדורליות והדיוניות.
על כן תינתן ההחלטה בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה מבלי להידרש לטענותיה הנתבעת 1 בעניין”.
6. תמצית טענותיה של המערערת היא כי מתן פסק-דין בהיעדר הגנה, אשר במסגרתו ייקבע סכום הפיצויים שעל הנתבעים 5-2, או מי מהם, לשלם לתובעים עשויה לפגוע ביכולתה להתגונן ובאפשרותה לחלוק על סכום הפיצוי שהתובעים זכאים לו; קביעת הפיצוי בשלב הנוכחי אף עשויה להוביל להחלטות סותרות; לנוכח טענת התובעים כי אחריותה של המערערת נגזרת מאחריותם של הנתבעים האחרים, כל קביעה לגביהם, לרבות בעניין סכום הפיצויים, תפגע בזכויותיה המהותיות והדיוניות; אם תתקבל בקשת המערערת להפניית התביעה לבירור לפני פורום מתאים אחר, שאינו ישראל, כי אז עצם פסק הדין נגד נתבעים אחרים יזכה את התובעים ביתרון דיוני.
מעבר לכך טענה המערערת, כי יש לה טענות כבדות משקל כלפי עצם הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה נגד נתבעים 5-2 ובכלל זה טענות הנוגעות לעצם המצאת כתב התביעה אליהם ובכלל זה, כי ההמצאות היו שלא כדין או בהתאם להחלטות קודמות בעניין ההמצאה.
לבסוף נטען, כי נפלו טעויות בהחלטת הרשמת, מאחר שאי מתן אפשרות טיעון בעניין הבקשה, לא רק פוגעת בזכויותיה של המערערת אלא אף עומדת בניגוד להחלטות קודמות. בכלל זה נקבע בהחלטת הרשם הקודם מיום 27.3.2022 (החלטה בכתב יד שצורפה לערעור הנדון, אשר בסופה נכתב כי לאחר סריקת אישורי המסירה שעל התובעים להגיש, יוכלו הצדדים האחרים לנקוט עמדה לגביהם). כמו כן, המערערת הוסיפה וטענה בעניין עצם תוכנו של פסק הדין שהתבקש, אם יינתן, וכן הוסיפה וטענה, כי החלטת הרשמת אינה מנומקת די הצורך.
7. המשיבים (התובעים) טענו כי יש לדחות את הערעור הנדון. לטענתם, הם כבר הצהירו שהם מנועים מלהשתמש נגד המערערת בקביעות אשר ייקבעו בפסק הדין שיינתן בעניין הנתבעים האחרים וכי הם חוזרים על התחייבות זו. מכאן לטענתם, אין לומר כי זכויותיה של המערערת ייפגעו מעצם מתן פסק הדין נגד הנתבעים האחרים.
עוד טענו התובעים, כי מתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד מקצת הנתבעים, בעוד התביעה נמשכת נגד נתבעים אחרים, נעשה כדבר שבשגרה וכי אין בכך כדי לפגוע בנתבע שהתגונן; מעת שהנתבעים האחרים בחרו שלא להתגונן, נשללה מהם האפשרות להתגונן ולכן אין לאפשר למערערת לנקוט פעולות שונות בשמם; מתן אפשרות למערערת להגיב לבקשה, תטריד את התובעים ותעכב את בירור התביעה; שיקולי המערערת נשקלו במסגרת החלטת הרשמת וכך למשל, בעניין ההמצאה שנעשתה אל הנתבע 2; כלל טענותיה של המערערת בכל הנוגע לפגמים שעל-פי טענתה, נפלו בהמצאות אל הנתבעים האחרים, הועלו במסגרת בקשת בא-כוחה מיום 13.9.2023, אשר הוגשו מכוח “הודעת ידיד בית המשפט” ואשר טרם הוכרעה; בקשת המערערת לסילוק התביעה נגדה על הסף, לכאורה עומדת בסתירה לטענותיה נגד מתן פסק הדין נגד הנתבעים האחרים ומכל מקום, נקבע כי בקשה זו תידון לאחר מתן פסק הדין נגד הנתבעים האחרים; טענת המערערת הנסמכת על החלטת הרשם הקודם מיום 27.3.2022 לא הועלתה בבקשתה שבעניינה ניתנה ההחלטה הנדונה של הרשמת; בקשת המערערת להשמעת טענותיה בעניין הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים האחרים הוגשה בשיהוי רב.
דיון והכרעה
8. מעיון בתיק התביעה העיקרית עולה כי טרם הוכרעה השאלה אם ההמצאה אל הנתבעים 5-2 הייתה כדין ואם התובעים זכאים לכך שיינתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעים אלו. אם אמנם תתקבל הבקשה למתן פסק-דין כאמור, אף טרם נדונה מידת ההוכחה שעל התובעים להציג כתנאי למתן פסק-דין זה וממילא טרם נקבע מה יהיה תוכנו.
השאלה הטעונה הכרעה היא אפוא, אם למערערת (הנתבעת 1), אשר התגוננה מפני התביעה ואף העלתה כלפיה טענות סף כבדות משקל, ישנה זכות לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים האחרים.
השאלה העיקרית הטעונה הכרעה במסגרת הערעור הנדון, היא אפוא, אם במתן פסק הדין נגד הנתבעים 5-2 שלא התגוננו, אם אמנם יינתן, יש כדי להשליך על המערערת (הנתבעת 1), שכן התגוננה, ואם מטעם זה יש לאפשר לה לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק הדין שהתבקש.
לעניין זה יש לתת את הדעת לשורה של עובדות שלפיהן מתן פסק-דין נגד הנתבעים 5-2 עשוי להשליך על המערערת (הנתבעת 1). בכלל זה, לכך שמלכתחילה הסעד הכספי נתבע מכלל הנתבעים “יחד ולחוד” (פסקה 117 בכתב התביעה). כך גם יש לתת את הדעת לכך שמעיון בכתב התביעה עולה כי עצם טענותיהם של התובעים בדבר חובתה של המערערת לפצות אותם, שלובה בטענות שנטענו בעניין חובתם של הנתבעים האחרים לפצות אותם. עם זאת ולצד זה, גם יש לתת את הדעת להצהרת התובעים שלפיה קביעות פסק הדין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים האחרים, אם יינתן, לא יפעלו נגד המערערת (הנתבעת 1).
9. תקנה 130 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן – התקנות החדשות), שעניינה “פסק-דין בהיעדר הגנה”, קובעת לאמור:
“נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד”.
על-פי תקנה זו, אם תובע מבקש שיינתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד נתבע, כי אז בית המשפט רשאי לדרוש ממנו “הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה”. מובן כי הוכחה זו אינה נוגעת רק להיקף הנזק, אלא לעצם התביעה ובכלל זה, לגבי עצם עילת התביעה, היריבות בין הצדדים וכל דבר אחר העשוי לבסס את ההצדקה למתן פסק הדין.
הוראתה של תקנה זו שונה מהוראת תקנה 97(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (להלן – התקנות הקודמות), אשר לפיה ניתן היה לתת פסק-דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בלבד. רק אם התביעה הייתה שלא על סכום קצוב, היה בית המשפט רשאי, אף זאת רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מהתובע להוכיח את תביעתו או את מקצתה קודם למתן פסק הדין. בדומה, הייתה הוראה מיוחדת לגבי בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה המצריכה שמיעת עדות, אשר הוגשה להחלטת הרשם. זו אפוא, הייתה לשון התקנה:
“נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, ייתן בית המשפט או הרשם פסק-דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד; הייתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין; הייתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק-דין ללא שמיעת עדות – יעביר את התביעה לבית המשפט”.
השוני בין נוסח תקנה 130 בתקנות החדשות לעומת תקנה 97(א) בתקנות הקודמות, אף הודגש בדברי ההסבר של התקנות החדשות. כאמור שם, “בהתאם לתקנה 130, במקרה שבו לא הוגש כתב הגנה במועד או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. יצוין כי בתקנה 97 לתקנות הקודמות נדרשו טעמים מיוחדים על מנת לדרוש מתובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו בתביעה שאינה לסכום קצוב ואולם, בתקנות אלה לא נדרשים טעמים מיוחדים כאמור”.
10. בנסיבות הנדונות עולה השאלה אם לנוכח העובדה שכתנאי למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים שלא התגוננו על התובעים להוכיח את תביעתם במדיה מספקת, אף המערערת רשאית לנקוט עמדה לעניין הוכחה זו ובכלל לגבי הבקשה למתן פסק הדין. שאלה נוספת נוגעת לעצם מתן פסק הדין נגד חלק מהנתבעים, בעוד התביעה נגד הנתבעת שהתגוננה (המערערת) עתידה להתברר.
שאלת מתן פסק-דין נגד חלק מהנתבעים שלא התגוננו, אשר במסגרתה נטען כי הנתבעים אחראים יחד ולחוד כלפי התובע, מעלה שאלות מורכבות בעניין פסק הדין שיינתן נגד הנתבעים שלא התגוננו ובעניין המועד שיינתן. נושא זה נדון בספרו של יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שנייה) (התשפ”ג-2023, נבו הוצאה לאור בע”מ). בספרו מעלה המחבר שלוש אפשרויות שניתן לנקוט בנסיבות כאמור. האפשרות הראשונה, שאותה הוא שולל, היא כי בית המשפט ימתין עם מתן פסק הדין בעניין אותו נתבע שלא התגונן עד מתן פסק דין בעניין הנתבעים שכן התגוננו וזאת כדי לאפשר את בירור חלקו של הנתבע שלא התגונן ואת מידת אחריותו. חסרונה של אפשרות זו, בתמצית, הוא בכך שאינה מתיישבת עם תכלית ההסדר של מתן פסק-דין בהיעדר הגנה והיא אף עשויה לתמרץ הימנעות נתבעים מהתגוננות מפני תביעה שבה מספר נתבעים, תוך הפיכתם ל”טרמפיסטים” בבירור התביעה (שם, עמ’ 165-163); האפשרות השנייה, שאף אותה שולל המחבר, היא כי נגד הנתבע שלא התגונן יינתן פסק דין על מלוא הסכום הנתבע. חסרונותיה של אפשרות זו הם בעיקר בהיותה בלתי מידתית (שם, עמ’ 166-163); האפשרות השלישית והמועדפת לשיטת המחבר, היא מתן פסק-דין נגד הנתבע שלא התגונן מיד עם הגשת הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה. עם זאת, בנסיבות אלו יוטלו על התובע דרישות גבוהות יותר לעניין הוכחת חלקו של הנתבע שלא התגונן, כך שבעת מתן פסק הדין בהיעדר הגנה נגד הנתבע שלא התגונן יינתן משקל לחלקם היחסי של כל אחד מהנתבעים, לרבות אלו שהתגוננו. בדרך זו עשוי להימנע מצב שבו הנתבע שלא התגונן יחויב במלוא סכום התביעה, בעוד שלאחר בירור מלוא התביעה לא מן הנמנע שיתברר בדיעבד כי היה מקום לדחיית התביעה, כולה או חלקה. מטעם זה הוסבר, כי יהיה זה בלתי מידתי לחייב מראש את הנתבע שלא התגונן במלוא סכום התביעה וכי על בית המשפט להתאים את פסק הדין שיינתן, שהוא בגדר “סנקציה” בשל אי התגוננות, לנסיבותיה של התביעה ולחייב את הנתבע שלא התגונן בהתאם (שם, עמ’ 164-163, 166).
עם זאת נוסיף, כי חרף הביקורת כלפי האפשרות הראשונה, יש להעיר כי אפשרות זו לא נשללה בנסיבות שבהן נדונה וכי בקשת רשות הערעור כלפי החלטה שכך קבעה נדחתה בהחלטה בעניין רע”א 8837/15 מוניות קו 51 בע”מ נ’ טקסי המרכז בע”מ (10.4.2016) (כבוד השופט נ’ סולברג, פסקאות 32-27 (להלן – עניין מוניות קו 51)).
11. נמצא אם כן, כי אם תינקט האפשרות השלישית הנזכרת בספרו של רוזן-צבי, שלפיה יינתן פסק-דין נגד הנתבעים שלא התגוננו (בכפוף לקביעה כי ההמצאה אליהם אמנם הייתה כדין), כי אז כלשונו, תידרש מידת הוכחה גבוהה כתנאי למתן פסק הדין, תוך שקילת חלקה של המערערת, שכן התגוננה. כאמור שם, בנסיבות כאמור, “יש להטיל על התובע דרישות גבוהות יותר לעניין הוכחת חלקו של הנתבע שלא התגונן לפני שיינתן פסק דין נגדו, ולהביא בחשבון את חלקם היחסי של הנתבעים האחרים בקביעת הסעד שייפסק נגד אותו נתבע” (שם, עמ’ 164. ראו גם בעמ’ 166).
12. את השאלה הנדונה, אם יש לאפשר לנתבע שהתגונן לנקוט עמדה בעניין עצם מתן פסק הדין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים שלא התגוננו, יש לבחון על רקע האפשרות האמורה (האפשרות השלישית בספרו של רוזן-צבי), אשר מחייבת להביא בחשבון גם את חלקו של הנתבע שהתגונן.
דומה אם כן, כי התשובה לשאלה זו עשויה להשתנות ממקרה למקרה וכי עליה להיבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה שבו שאלה זו עולה.
בנסיבות הנדונות, תמצית טענת התובעים כלפי המערערת היא כי הסתרת הפעילות הבנקאית הנטענת של הנתבע 5 (חיזבאללה) באמצעות הנתבעים 3 ו-4 (התאגידים הבנקאיים), נעשתה באמצעות פעילותה של המערערת (הנתבעת 1) באמצעות הנתבע 2. מדובר אפוא, בטענות מורכבות וסבוכות הטעונות הוכחה מסוימת בטרם מתן פסק דין נגד הנתבעים שלא התגוננו, אשר מידת הוכחתן תצריך בחינה תוך מתן משקל לחלקה היחסי של המערערת במכלול העובדות הנטענות.
לפיכך, אפילו אין לומר כי בכל מקרה יש לאפשר לנתבע שהתגונן לנקוט עמדה לעניין מתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעים שלא התגוננו, קשה לומר כי בנסיבות המורכבות הנדונות אין מקום לשמיעת טענותיה של המערערת, שהיא הנתבעת היחידה שהתגוננה, בטרם תוכרע הבקשה למתן פסק הדין נגד הנתבעים 5-2 שלא התגוננו.
כמו כן, בלי שיהיה בכך כדי לחייב בעת מתן ההחלטה בעניין הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים 5-2, לנוכח מורכבות העובדות הנטענות בכתב התביעה ולנוכח טענות הסף המהותיות שהעלתה המערערת, אשר טרם התבררו, לא מן הנמנע כי יש מקום לשקול שמא בנסיבות מורכבות כמו אלו הנדונות, מוטב כי ההכרעה בבקשה תפוצל. בהתאם לכך, בשלב הנוכחי תתברר רק עצם המצאת כתב התביעה אל הנתבעים אשר לא התגוננו ואם הייתה כדין וכפועל יוצא מכך, תיבחן שאלת האפשרות למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. לעומת זאת, תוכנו של פסק הדין (עצם אחריותם של מי מהנתבעים והיקף הפיצוי), ייקבעו רק בשלב מאוחר יותר ולנוכח מידת הוכחת התביעה.
13. מכל הטעמים האמורים, הערעור מתקבל במובן זה שבטרם ייקבע כי התובעים זכאים לכך שיינתן פסק-דין נגד הנתבעים שלא התגוננו, או חלקם, תוכל המערערת (הנתבעת 1) לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק הדין. זאת בהיקף, במועד ובכללים שתקבע הרשמת לעניין זה.
בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לחייב בתשלום הוצאות.
משלא נכללו שמות התובעים, אין מניעה לפרסם את פסק הדין.
ניתן היום, כ”א בטבת תשפ”ד, 2 בינואר 2024, בהיעדר הצדדים.
תמר בר-אשר, שופטת
