בפני
כבוד השופט בן ציון קבלר
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשם
פלוני (קטין)
ע”י ב”כ עו”ד אבו עמר ועו”ד עדי בקויה
החלטה
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת כלי רכב או חלקי רכב גנובים, עבירה לפי סעיף 413 י לחוק העונשין התשל”ז- 1977 (להלן “החוק”), עבירות של נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח לפי פקודת התעבורה וכן שהיי בלתי חוקית- כניסה או ישיבה בישראל שלא לחוק – עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי”ב – 1952.
כתב האישום הוגש ביום 02-04-23.
הנאשם שוחרר בהליך המעצר.
מאז, ועד לדיון האחרון, לא התייצב הנאשם לדיונים שנקבעו בפני ולמעשה משפטו לא החל.
לאחר מספר דיונים הוברר כי הסנגורים והנאשם עושים את אשר מוטל עליהם – הראשונים דואגים מראש לזימונו של הנאשם והאחרון מתייצב בפני מש”ק מת”ק טול כרם ומבקש אישור על מנת להגיע למשפטו אך מסורב כניסה.
הדיון האחרון ביקשה המאשימה להתלות ההליכים – ההגנה ביקשה למחוק את כתב האישום.
מעבר לנפקות הברורה לגבי אפשרות חידוש ההליך במקרה שיופסק כך או כך, קיימת חשיבות לסיבות שיביאו לתוצאה המבוקשת על ידי מי מהצדדים.
על מנת לוודא כי אכן המדינה דוחה את בקשתיו של הנאשם והוא מגישן בזמן ובמועד – ביקשתי את תגובת הרשות האחראית ישירות (מת”ק).
ביום 13-09-23 אכן הגיעה התגובה ותמצית אושרו דברי הנאשם כי אכן ביקש הוא אישור להגיע לדיון אך נדחה – המאשימה, אשר העבירה התגובה חזרה על תגובתה כי “ההליכים יותלו” , וזאת “כמקובל בבית משפט לנוער היכן שנאשמים לא מאותרים” – לשון המסמך.
דא עקא ואין המדובר בנאשם שאינו מאותר אלא להיפך. מדובר במדינה שאינה נעתרת.
המדינה היא ריבון וככזה אמורה לפעול בקול אחד ויחיד.
אכן התליית ההליכים מקובלת וראויה היכן שנאשם אינו מאותר ויש בכך משום שום שכל הגיון ולשון חוק- לא תעמוד למדינה לרועץ “היעלמותו” או חוסר זמינותו של נאשם וזה אינו “זכאי” כי ההליך נגדו יופסק. המקובל אכן להתלות ההליך לפי סעיף 94א (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ”ב – 1982 ואף להוציא פקודת מעצר ליום הימצאו.
להלן לשון הסעיף: “בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני גזר דין, רשאי בית המשפט להתלות את ההליכים, בין מיוזמתו ןבין לבקשת תובע, אם נוכח כי לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו”
לשון הסעיף אינה מפרטת מדוע לא ניתן להביא הנאשם לדין.
הנאשם שלפני (וליתר דיוק – שאינו בפני), עושה הנדרש והמצופה ממנו אלא שהמדינה, אותה מדינה המאשימה אותו בביצוע העבירות, אינה מאפשרת לו להגיע למשפטו.
המדינה מזמנת את הנאשם לדיון מצד אחד ואו אז עוצרת אותו מלהגיע מצד שני.
זכותו של אדם לניהול משפטו ללא עינוי דין – יש לו לאדם זכות כי משפטו יתנהל הצורה המהירה ביותר, הזכות מוטמעת בחוקים השונים בסעיפים הקוצבים לוחות זמנים ואף באמנות (ראה האמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות).
זכות זו וכן עקרון ייעול ההליך, הולכים יד ביד ביתר שאת היכן שמדובר בעניינם של קטינים- לוחות הזמנים שונים וקצובים יותר וזאת בעיקר בשל ההכרה בחשיבות “זמן ילד” .
ומן הכלל אל הפרט:
אין צורך בהתליית הליכים בכדי “לאתר את הנאשם” – הוא בר איתור. אכן כל סיבה אחרת שהייתה מובאת בפני שאינה תלויה בעמדת המדינה ראויה הייתה להתליה המתבקשת – הנאשם נמצא בחו”ל ואינו מגיע, אין למדינה אפשרות להביאו לדין בגלל נסיבות שאין לה שליטה עליהן וכו’ – אלא שאז לא הייתה כל סתירה לזכויות אחרות של נאשם – במקרה שכאן – כמפורט – הדברים שונים וזכותו של נאשם, לא כל שכן קטין, לסיים עניינו ביעילות ובמהירות המתאימים.
אשר על כן אני מורה על מחיקת כתב האישום.
הדיון הקבוע ליום 16-10-23 מבוטל בזאת.
ניתנה היום, ג’ תשרי תשפ”ד, 18 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
