בפני
כב’ השופטת מיכל ברדנשטיין
תובע
המבקש
האב
על ידי ב”כ עו”ד תאנה אקרמן
נגד
נתבעת
המשיבה
האם
על ידי ב”כ עו”ד משה בן שימול
החלטה
המבקש, שהוא התובע בתיק דנן, עתר ביום 21.5.24 לחלוקת זמני שהות זמניים עם הקטינים ב’ וא’, בני כ-13.5 וכמעט 12.5 שנים בהתאמה, ילדי הצדדים. האב מבקש חלוקת זמני שהות כדלקמן: בימים א’ וב’ הקטינים ילונו בבית האם, בימים ג’ וד’ ילונו בבית האב, בכל יום ה’ לסירוגין הקטינים ילונו אצל כל אחד מההורים, וכן הקטינים ילונו בכל סופ”ש שני אצל כל אחד מההורים לסירוגין. האב מבקש גם חלוקת זמני שהות שווה בחגים כמוצע בבקשתו, כאשר זמן השהות יחל בשעה 12:00 בערב החג ויסתים בשעה 21:00 בצאת החג, כאשר ההורה שאצלו שוהים הקטינים בחג ידאג להגעתן לביתו ואילו ההורה שאליו צריכים לחזור הקטינים בצאת החג ידאג להשבתם, ובכל שנה יתחלף סדר השהות בין ההורים. נטען כי הקטין ב’ אינו לומד ביום שישי וגם הקטין א’ לא ילמד ביום שישי בשנה הבאה, כך שכאשר הקטינים ילונו ביום ה’ אצל כל אחד מההורים לסירוגין, הם יהנו משהות גם ביום שישי בבוקר אצל אותו הורה. האב טוען כי שכר דירה בת 4 חדרים למגוריו, וכי מדובר בדירה מרווחת, כך שלכל אחד מהקטינים יהיה חדר נפרד, וכי ההגעה מביתו למסגרות החינוך אף תהיה נוחה יותר מההגעה מבית האם, לפחות מבחינת הקטין א’, שכן מרחק ההליכה מהמסגרת שלו בביה”ס XXX בXXX יהיה 5 דקות בלבד בעוד שמבית האם, מרחק ההליכה הוא כחצי שעה. בכיתה ז’ א’ יתחנך בביה”ס ל-XXX ב-XXX ויוכל לנסוע בתחבורה ציבורית נוחה מבית האב לביה”ס. ביחס לב’, הוא יסע בתחבורה ציבורית לביה”ס XXXב-XXX שבו הוא מתחנך, וכי מדובר באותו מרחק נסיעה כמו מבית האם.
האם בתגובתה שהוגשה היום טוענת כי טובת הקטינים מחייבת חלוקת זמני שהות אחרת מזו שהתבקשה, וזאת כדלקמן: בימים א’, ב’ ו-ד’ וכן בכל סופ”ש שני מיום שישי ועד יום א’, הקטינים ישהו אצל האם, ואילו בימים ג’ ו-ה’ ובכל סופ”ש שני, החל מיום שישי ועד יום א’, הקטינים ישהו בבית האב. האם טוענת כי חלוקה זו מוצעת על ידה לאחר חשיבה רבה ומתוך ראיית טובת הקטינים. האם טוענת כי היא זו שטיפלה באופן מלא ואקטיבי בקטינים במהלך החיים המשותפים. כך, היא זו שדאגה לכך שיגיעו למסגרות ולחוגים, דאגה לקשר עם מסגרות החינוך, להכנת שיעורי בית והתכוננות למבחנים מצד הקטינים וכיוצ”ב. כמו כן, היא נטלה חלק מלא בעלויות השונות של הקטינים, לרבות תרופות שהם נוטלים. האם מסורה והיא דמות יציבה בחיי הקטינים בעוד שמאז מועד הקרע, האב לטענתה חדל להשתתף בבילויים ובחופשות וכן בארוחות בשבתות ובחגים ונעדר רבות מהבית והיה עסוק בצרכיו האישיים. האם טוענת כי הקטינים מאובחנים מגיל צעיר עם XXX ובימים שבהם מתקיימות מסגרות לימוד הם נוטליםXXX . כמו כן, הבן א’ נוטל XXX בשל XXX המחייב שמירה בתנאי קירור מיוחדים וניתן ב-XXX אחת ליום מידי XXX עד תום גילXXX . האב אינו מעורב כמו האם בהקפדה על שגרת תרופות ואף הביע בעבר התנגדות לשימוש בהן. חיוני ליצור המשכיות וקביעות באורח חייהם הנוכחי של הקטינים. האם טוענת כי אין באמור כדי לגרוע ממקומו של האב בחיי הקטינים והיא מכירה בתרומתו לגידולם ורווחתם הנפשית. האם מנמקת כי הצעתה ליום שהות שני באמצע השבוע שיחול ביום ה’ ולא ביום ד’ היא בשל העובדה שלמחרת (ביום ו’) הקטינים אינם לומדים ואינם צריכים להתארגן לפיכך לקימה מוקדמת, מבחנים וכו’. לחילופין, וככל ובית המשפט יסבור שאין הכרח בכך שהקטינים ישהו דווקא ביום ה’ אצל האב, האם מבקשת שהקטינים ישהו עם האב בימים ג’ ו-ד’ ובכל סופ”ש שני.
נראה כי לא קיימים הבדלים משמעותיים בתפישת הצדדים לגבי יחס זמני השהות ביניהם. האב מבקש חלוקת זמני שהות שוויונית לחלוטין, באמצעות קביעת יום ה’ כזמן שהות מתחלף (7/14 ימים אצל כל אחד מההורים), ואילו האם מציעה חלוקת זמני שהות כמעט שוויונית (6/14 עם האב ו-8/14 אצל האם). המחלוקת היא בעיקר לגבי חלוקת הימים עצמם.
בהינתן גילי הקטינים, שהם נערים למעשה, ושאר הנסיבות, איני רואה סיבה מדוע לא להעתר לבקשת האב, למעט לעניין קביעת יום ה’ מתחלף; ככלל, ובהעדר הסכמה בין ההורים, סבורתני כי קביעת יום מתחלף בכל שבוע עלולה לייצר בלבול אצל הקטינים ופגיעה בשגרה ובוודאות. כמו כן, קביעת ימים קבועים, ללא יום מתחלף, מאפשרת לכל הורה “לבנות” באופן קבוע על הימים שבהם ההורה האחר שוהה עם הקטינים, וזאת לצורך התפנות לענייניו-שלו וכן למנוחה והתרעננות. לכן, עדיפים בעיניי ימים קבועים אצל כל הורה ללא ימים מתחלפים.
אשר לטענות האם שמהן עולה כי היא זו שהיתה לטענתה ההורה הדומיננטי בגידול ובטיפול בילדים בעת שהצדדים חיו יחדיו, אציין כי בלי לנקוט עמדה ביחס לטענה זו (שאין לי תשתית מספקת להעריכה), הרי אפילו נכונה היא, אין בכך כדי להשליך לטעמי על חלוקת זמני שהות בין ההורים לעת הפרידה. לא אחת קיימת חלוקת תפקידים בין צדדים כשהם חיים ביחד, אך כאשר הם נפרדים, אין מקום לשמר את החלוקה שנהגה בעבר. נהפוך הוא, ככל והיה הורה דומיננטי אחד שנשא במלוא או כמעט במלוא נטל גידול הילדים, הפירוד מחייב שינוי משמעותי בחלוקת התפקידים והפיכתו גם של ההורה האחר להורה מעורב ומשמעותי, שאם לא כן, עלול קשר ההורה-ילד להפגע, וכך תיפגע בראש ובראשונה טובתו של הקטין.
אין טענות מצד האם כאילו האב נטול מסוגלות הורית חלילה או שאין ביכולתו למלא תפקיד הורי משמעותי, ועובדה היא שהאם בעצמה מציעה קביעת זמני שהות נרחבת בין האב לקטינים, וזאת, על אף טענותיה לעניין הצורך לדאוג למתן תרופות לקטינים, לרבות XXX לא’.
לעניין התרופות, אעיר כי משוכנעתני כי האב ידאג, כמו האם, לכך שהקטינים יטלו את התרופות וכן ידאג לאחסון XXX בתנאי קירור מתאימים (יש עוד לזכור שמדובר בילדים גדולים, אשר לא מן הנמנע כי הם כבר מורגלים לקחת בעצמם את התרופות).
אוסיף כי כשלעצמי, אני סבורה כי עדיף לקטינים לשהות אצל כל אחד מההורים באמצע השבוע שלא בימים רצופים (המתכונת המקובלת והמוצלחת לדעתי היא של ימי שהות אצל הורה א’ בימים ב’ וד’ מסיום המסגרות ועד למחרת ובכל סופ”ש שני מיום שישי ועד יום א’ ובשאר הזמן עם הורה ב’). אך האב ביקש להצמיד את ימים ג’ ו-ד’ כימי שהות עמו, והאם בתגובתה הסכימה לכך כעמדה חלופית למקרה שעמדתה כי יש לקבוע לאב ימי שהות בימי ג’ ו-ה’ תידחה. לפיכך, לא אתערב במתווה זה.
לנוכח מכלול האמור, אני קובעת כי חלוקת זמני השהות הזמניים בין הצדדים תהיה כדלקמן:
להורים אחריות הורית משותפת על הקטינים.
הקטינים ישהו עם האב בימים ג’ ו-ד’, מסיום המסגרות ועד למחרת, ובכל סופ”ש שני מיום שישי, מסיום המסגרות ועד יום א’. בשאר הימים, הקטינים ישהו עם האם.
אין באמור כדי לשנות מהסדרי הנסיעה של הקטינים אל המסגרות בבוקר או בחזרה מהן ויחול לעניין זה המצב הנוהג בין הצדדים (כך שאם הקטינים נוסעים בתחבורה ציבורית, הדבר ימשך).
מאחר והאם לא התייחסה לחלוקת זמני השהות בחגים שביקש האב, הנחת העבודה היא שהיא אינה מתנגדת למבוקש בעניין זה. לפיכך, ניתן בזאת תוקף של החלטה זמנית לחלוקה המוצעת על ידי האב, לרבות לעניין חלוקת האחריות לאיסוף והשבת הקטינים, בכל כמפורט בסע’ 11-12 לבקשה.
לא מצאתי מקום לתן צו להוצאות בנסיבות העניין.
הצדדים יגישו בתוך 10 ימים הודעה, רצוי משותפת, בשאלה האם הם מסכימים למתן תוקף של פסק דין להחלטה, או למתווה מוסכם אחר שיגישו בבקשה משותפת. בהעדר הסכמה, יבהיר כל צד עמדתו לגבי המשך ההליך, בהבהרה שלא תחרוג מחצי עמוד ברווח של שורה וחצי גופן 12.
לעיוני בעוד 14 ימים.
ניתנה היום, כ”ז אייר תשפ”ד, 04 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
