לפני
כבוד השופט סארי ג’יוסי
מבקשים
א’ ב’
ע”י ב”כ עוה”ד יקטרינה (קטי) דונאיביץ’
נגד
משיבים
ג’ ד’
ע”י ב”כ עוה”ד אולג ארליך ו/או אלכסנדר פיימן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ ס. הנשיא השופטת שירי היימן) (להלן: “בית משפט קמא”) בתלה”מ 21421-10-21 מיום 07.04.2024 במסגרתה נדחתה בקשה לביטול החלטה אשר אימצה את המלצות התסקיר בעניין מפגשי המשיב עם הקטינה.
תמצית העובדות:
הצדדים הם הוריה הביולוגיים של הקטינה ח’, ילידת xx.xx.2015, בעלת צרכים מיוחדים המאובחנת עם אפילפסיה (להלן: “הקטינה”).
הצדדים ניהלו בעבר מספר הליכים בבית משפט קמא, לרבות הליכים בנושא משמורת והסדרי שהות.
ביום 10.10.2021 הגיש המשיב תביעה לבית משפט קמא בעניין אכיפת הסדרי שהות, בטענה כי המבקשת מסרבת לשתף פעולה עם פסק דין שניתן ביום 31.03.2019 בהליך קודם בעניין הסדרי שהות.
במסגרת ההליך, לאור הוראות בית משפט קמא, הוגשו מספר תסקירים מטעם עו”ס לסדרי דין, גב’ קדם רחלה, מאגף שירותי הרווחה במקום מגורי הקטינה, כאשר התסקיר עסקינן הוגש ביום 05.03.2024.
במסגרת התסקיר, המליצה עו”ס לסדרי דין על חידוש הקשר עם המשיב במרכז הקשר. עוד הוסיפה כי הניסיונות לבנות תהליך הדרגתי בהתאם למצבה וצרכי הקטינה אינו מקדם את הקשר עם המשיב וכי המאבקים בין ההורים נמשך כך שעל מנת להפסיק את הדפוס השורר לאורך שנים מומלץ לקיים את הפגישות במרכז קשר. בנוסף, הומלץ על המשך הקשר עם עו”ס המשפחה והשתלבות בתוכנית האישית שנבנתה למשפחה.
ביום 05.03.2024 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר, זאת מאחר שלא חלה כל התקדמות בתהליך חידוש הקשר בין המשיב לקטינה. על כן, נקבע כי על המשיב לפגוש את הקטינה במרכז הקשר בהתאם להנחיותיה של עו”ס לסדרי דין.
המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא והגישה ביום 24.03.2024 “בקשה דחופה לביטול החלטה מיום 05.03.2024”. במסגרתה טענה כי ההחלטה ניתנה ללא קבלת התייחסותה ומבלי שההמלצות נבדקו מבחינה רפואית. נטען כי רופאת הילדים אשר מטפלת בקטינה המליצה לבטל באופן זמני לתקופה של כ-3 חודשים את פגישות הקטינה עם המשיב, זאת לאור מצבה הרפואי ו/או החמרה במצבה הרגשי של הקטינה.
ביום 07.04.2024 הוגשה תגובתו של המשיב במסגרתה התנגד לבקשת המבקשת לביטול ההחלטה מיום 05.03.2024 וטען כי המבקשת ניתקה עמו קשר ואינה משתפת פעולה בכל הקשור לקטינה, ובעיקר ביחס למצבה הנפשי והרגשי. בנוסף טען כי אין לו כל מידע באשר לטיפול הפסיכיאטרי שעוברת הקטינה.
החלטת בית משפט קמא:
ביום 07.04.2024 ניתנה החלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות הערעור במסגרתה נקבע בזו הלשון:
“עיינתי בבקשת האם לביטול ההחלטה ובמסמכים שצרפה וכן עיינתי בתגובת האב ובהמלצות התסקיר. נחה דעתי כי ההמלצות משרתות את טובת הקטינה. עו”ס לס”ד היא הגוף המקצועי המוסמך להמליץ בעניין טובתה של הקטינה. הליך חידוש הקשר בין האב לקטינה נמשך זמן רב, ההליך נפתח ב10/21 אך עד כה לא חלה כל התקדמות. אשר על כן האב יפגוש את הקטינה במרכז קשר. על האם לשתף פעולה באופן מלא…”.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא והגישה את בקשת רשות הערעור המונחת כעת בפניי.
לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא מושא הבקשה. ביום 27.05.2024 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע, זאת בין היתר בשל השיהוי בהגשתה.
לטענת המבקשת, ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור אינה תואמת את הדין ואת התקדימים המחייבים בסוגיות חידוש הקשר בין הורה לבין ילדו הקטין, במיוחד משהקטינה הינה בעלת צרכים מיוחדים. לטענתה, בית משפט קמא שגה עת התעלם באופן מוחלט ממצבה הרפואי, הנפשי והרגשי של הקטינה.
כמו כן טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא כאשר החליט לאמץ את המלצות התסקיר בכל הנוגע לחידוש הקשר בין המשיב לקטינה, זאת מבלי לקבל את תגובת המבקשת ומבלי שניתנה אפשרות לבחון את המלצות התסקיר ע”י הרופאים המטפלים בקטינה.
בנוסף, טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי עו”ס לסדרי דין היא הגוף המקצועי המוסמך להמליץ בעניין טובתה של הקטינה, תוך התעלמות מהמלצות רופאת הילדים המטפלת וכן שגה כאשר העדיף את המלצות עו”ס לסדרי דין ללא כל בסיס עובדתי ומשפטי.
עוד מוסיפה המבקשת כי שגה בית משפט קמא מכיוון שהתעלם ממטרת ההליך שהיא חידוש הקשר בין המבקש לקטינה, תוך שמירת טובת הקטינה, התחשבות במצבה הנפשי והרגשי, והתחשבות בצרכיה המיוחדים של הקטינה.
דיון והכרעה:
לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה אני מחליט לדחותה בלא צורך לבקש את תשובת המשיב, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 138 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018.
לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. דומני, כי אין צורך להכביר מילים בדבר ההלכה, לפיה התערבות ערכאת הערעור בנסיבות העניין שבפנינו, תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית ברורה. המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים אלה.
בענייננו, כאמור, המבקשת מלינה על המלצות תסקיר עו”ס לסדרי דין אשר קיבלו תוקף של החלטה, זאת בהתבסס על עיקרון טובת הקטינה. לטענת המבקשת, ההחלטה ניתנה ללא קבלת התייחסותה ומבלי שההמלצות נבדקו מבחינה רפואית, זאת לאור המלצת רופאת הילדים המטפלת בקטינה.
כידוע, תסקיר עו”ס לסדרי דין הוא כלי עיקרי בו משתמשים בתי המשפט לענייני משפחה, זאת לצורך הכרעה בענייני זמני שהות ועניינים נוספים.
נאמר לא אחת בפסיקה, כי הגם שתסקיר אינו בגדר חוות דעת מומחה, יש לו מעמד שווה ערך לחוות דעת מומחה, ובית המשפט ייטה לאמץ את ממצאי חוות הדעת ומסקנותיה, וזאת בהיעדר ראיות כבדות משקל לסתירת האמור בהן (ראו לעניין זה: רע”א 5072/10 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (26.06.2010), בע”מ 4259/06 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (13.07.2006).
בענייננו, עו”ס לסדרי דין הביעה את דעתה המקצועית באופן ברור, כי לאור העובדה שלא חלה התקדמות בחידוש הקשר בין המשיב לקטינה, על המשיב לפגוש את הקטינה במרכז הקשר. סבורני כי התרשמותה של עו”ס לסדרי דין היא מקיפה ויסודית, שכן מיום פתיחת ההליך בבית משפט קמא, קרי ב- 10/2021, הוגשו מספר תסקירים מטעמה בעניינם של הצדדים תוך ראיית התמונה הכוללת בתסקיר הנוכחי ובהתבסס על טובת הקטינה.
אשר על כן, מסכים אני עם התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, המשקפת את טובת הקטינה יחד עם הנסיבות המיוחדות בענייננו. אמנם ההחלטה על אימוץ המלצות התסקיר ניתנה מבלי שהתאפשר למבקשת להעלות קודם את השגותיה, אולם לא מצאתי באלה, כפי שפורטו בבקשה שלפני, כדי לפגום בהמלצת העו”ס.
לנוכח האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ב סיוון תשפ”ד, 28 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
