לשכת הרווחה, פולני, החלטה

לפני

כבוד השופטת טל ויסמן בן שחר

מבקשים

לשכת הרווחה

בעניין

משיבים

1. פולני

בעניין הקטינה ילידת 02.16

החלטה

נוסח מותר לפרסום

החלטה זו עניינה בבקשת הרווחה לצמצם את הקשר בין הקטינה ל-XXX, אמה הפסיכולוגית, המשמשת לה כאם לכל דבר ועניין, מאז הייתה בת שנתיים וחצי ועד עצם היום הזה, כשהיא בת שמונה וארבעה חודשים.

בפתח החלטתי אציין כי כבר ביום 11.3.24 דחיתי בקשה זו והוריתי לרווחה לאתר פתרון הולם שיגן על הקשר הקיים בין הקטינה להוריה האמנים ויעגן אותו כנדרש, אולם למרות העובדה שלא הוגש ערעור על החלטה זו, לא פעלו הצדדים ליישומה. ישיבה רבת משתתפים כונסה לצורך השגה על החלטת בית המשפט ולא לצורך גיבוש מסלול שיוביל ליישומה.

לגופו של עניין, נוכח מסמך שהונח בפני ביום 9.5.24 שכותרתו: “עמדת הרווחה בנושא זמני שהות בעניינה של הקטינה XXX XXX” (יקרא להלן:” עמדת הנהלה”), הרצוף אי דיוקים עובדתיים, עליהן מבוססות מסקנות שגויות, החלטתי לשוב ולהידרש לסוגיה זו ולנמק החלטה מחייבת נוספת.

ואלה תמצית העובדות הצריכות לעניין:

משפחת XXX- XXX מונה שמונה ילדים (ילידי 2002-2016) לזוג הורים גרושים, אשר לעיתים מתגוררים תחת קורת גג אחת ולעיתים בנפרד. שמונת הילדים הוכרזו כ”ילדים נזקקים” תחת צווי בית משפט לנוער, ולאחר כישלון תוכניות שונות בקהילה, הוצאו ממשמורת המשיבים, הועברו למשמורת רשויות הרווחה אשר שילבה אותם במסגרות חוץ ביתיות (פנימיות ומשפחות אמנה), בגילאים צעירים מאד, על רקע הזנחה קשה וחשד להפעלת אלימות פיזית, מינית ומילולית כנגדם.

הקטינה XXX הוכרזה כ”קטינה נזקקת” טרם מלאו לה חצי שנה, טופלה תחת צו טיפול והשגחה בקהילה במשך למעלה משנתיים ימים. בעקבות התדרדרות מתמדת במצבה, נוכח כישלון המשיבים להעניק מענה בסיסי לצרכיה, ביום 19.8.2018 הוצאה ממשמורת הוריה והועברה למשפחת אמנה חסויה עם אופק אימוץ, כשהיא סובלת מעיכוב התפתחותי רב תחומי, פגיעות קשות כתולדה מהזנחה מתמשכת, אי קבלת צרכים בסיסיים ומצב רגשי ונפשי ירוד ביותר.

ביום 18.10.2018 נקלטה הקטינה בבית משפחת האומנה והורי האמנה, XXX הם הוריה מאז ועד עצם היום הזה (יקראו להלן: “אב האמנה, אם האמנה ו / או הורי האמנה”).

ביום 6.12.2020 התקיים דיון במסגרתו הודיעה עו”ס לחוק הנוער (להלן:”העו”ס”) כי ההורים האמנים של הקטינה נפרדו, וכי טרם הוכרע גורלה: אם תשהה במשמורת משותפת או אצל מי מהם. בהמשך הודיעה כי בעקבות פרידתם, מתעכב הליך בדיקת ההתאמה לאימוץ ולבסוף דיווחה כי הוחלט שלא לפתוח תיק אימוץ.

ביום 22.6.2021 הוגש אבחון פסיכולוגי בעניינה של XXX, ממנו עלה בין היתר כי : ” נראה כי XXX זקוקה ליציבות רבה, כשכיום עסוקה בעולמה הפנימי בפיצול לשלושת היחידות המשפחתיות המשמעותיות – הוריה הביולוגיים, אב האומנה ואם האומנה. ניכר כי הצורך להבין ולהכיל זאת מקשה על XXX ומהווה אתגר התפתחותי. ..XXX חוותה שינויים רבים וחוזרים במהלך חייה הקצרים – הזנחה ופגיעה על פי הדיווח, בבית הוריה הביולוגיים, ובהמשך הסתגלות לבית האומנה ולאחר מכן הסתגלות לפרידת הורי האומנה ולמציאות החדשה של פרידות חוזרות משני הוריה ומעברים בין שני בתים. נראה כי כל אלו דורשים מXXX השקעה רגשית רבה.. ניכר כי המפגשים התדירים עם הוריה הביולוגים מערערים את היציבות שנבנתה לה, ולכן בימים אלו של ביקורים מתקשה יותר בוויסות עצמי, בייחוד במסגרת הגן. בימים אלו נוטה להיצמד ולהתקרב לדמויות המשמעותיות והבטוחות, הורי האומנה כיום…”. בסיום האבחון הומלץ, בין היתר, לשמור על יציבות ועקביות ככל הניתן, בכל מסגרות החיים של הקטינה.

במאי 2022 הוגש עדכון לפיו הקטינה שיתפה את הוריה הביולוגיים כי אם האמנה הפעילה כנגדה אלימות. בהמשך לכך נחקרה ע”י חוקרת ילדים, התיק הפלילי נסגר והורי האמנה שולבו בטיפול והדרכת הורים. הורי האמנה שיתפו בדבר רצונם להמשיך בסידור האמנה והביעו התחייבותם להשתתף בטיפול מתמשך (ר’ עדכון מיום 18.5.22).

ביום 6.11.2022 הגישה ב”כ הקטינה עדכון לפיו מתקיים קשר מיטיב והדוק בין הורי האמנה. בנוסף דיווחה כי אם האומנה משולבת בטיפול בתחנה לטיפול משפחתי, והדגישה כי הטיפול תורם להתמודדותה ומסייע לה. האב האומן משולב בטיפול ביחידה למניעת אלימות במשפחה ומקיים זמני שהות סדירים עם XXX. ביום 27.4.2023 הגישה ב”כ הקטינה עדכון נוסף המלמד כי הקטינה ממשיכה לקיים שגרה טובה ובטוחה בסידור הנוכחי. ביום 16.5.2023 חזרה והדגישה כי הקטינה מנהלת שיגרה מיטיבה, מתקדמת במישורים השונים, ופיתחה התקשרות טובה להורי האומנה, זאת על אף פרידתם. באותו עדכון ציינה כי הדיווח על אירוע האלימות לכאורה, ממרץ 22 , עורר משברים רבים ובין היתר משבר בין מנחת האומנה לאם האומנה. בהמשך לכך דיווחה כי שירותי האומנה הודיעו כי “רק אחד מהורי האומנה יכול לשמש אומנה לXXX וההחלטה היא כי האב האומן ישמש הורה אומנה עיקרי לקטינה, להמלצה זו הסכימו ההורים הביולוגים”. ב”כ הקטינה הדגישה את הקשר העמוק וההדוק של הקטינה עם שני הורי האומנה והתנגדה להמלצה זו.

ביום 26.6.2023 הודיעה הרווחה כי הטיפול בילדי משפחת XXX יועבר מלשכת רווחה בXXX, זאת לאור מעברם של ההורים הביולוגיים לעיר.

דו”ח סוציאלי של אמנת השחר מיום 26.9.23, כמו גם גרסת הורי האמנה בפני, מלמדים כי הורי האמנה נדרשו להודיע מי מהם מוותר על מעמדו כהורה אמנה רשום, זאת בשל נהלי הרווחה שאינם מאפשרים פיצול בהדרכה ובפיקוח, אך הובטח להם כי לא יהיה בדבר כדי לפגוע בקשר במתכונתו הקיימת. בתוך כך ובשל משבר אמון בין עו”ס האמנה לאם האמנה (שנסב סביב התלונה שהוגשה כנגד האם בגין הפעלת אלימות לכאורה כנגד XXX), הודיעה האם כי תוותר על מעמדה כאם אמנה רשומה.

ביום 22.11.2023 התקיים דיון במסגרתו טענה ב”כ הקטינה באריכות כנגד החלטת שירותי האומנה לבטל את רישיון האומנה לאם האומנה ובדבר בקשתם לצמצם את זמני שהות של הקטינה עמה. מנגד – העלתה העו”ס טענות שונות כנגד אם האמנה ולבסוף ציינה כי חוק האומנה קובע כי בנסיבות שכאלה, יש להכיר באחד מההורים בלבד כאומן. בהמשך לכך הציגה תוכנית לצמצום זמני שהות של XXX עם אם האומנה.

ביום 1.1.2024 הגישה ב”כ הקטינה עדכון ולו צירפה מכתב מהורי האומנה, וממנו עלה כי “..אנו מצהירים על רצון שנינו להמשיך לגדל את XXX בת האומנה שלנו במשותף, על אף היותנו גרושים, לפי אותו סידור בו התנהלו עד עתה, מאז פרדתנו לפני כארבע שנים (באישור של גורמי האמנה והרווחה). לאורך כל השנים שבהן XXX נמצאת אצלנו, אנו דואגים לכל צרכיה- הרגשיים, הפיזיים, החינוכיים והחברתיים. הפרידה שלנו לא פגעה ביכולתנו לגדל את XXX, אלא להיפך – חיזקה את שיתוף הפעולה בינינו סביב הטיפול בילדה. שנינו אוהבים את XXX וחשים אליה רגשות הוריים ונחושים להמשיך להעניק לה מסגרת אוהבת, מיטיבה ותומכת. גם בעבר היו אצל XXX (אם האומנה) רגעי שבירה נקודתיים, בעקבות לחצים עזים שהופעלו עליה כדוגמת פתיחת תיק במשטרה, חקירה במשטרה ומעבר ההורים הביולוגיים של XXX ל-XXX, דבר שהיווה לחץ נפשי עז שכן מקום עבודתה מצוי XXX (ההורים גם התקשרו ודיברו איתה במרפאה – הפרה של חיסיון האומנה) – היא לא התרחקה לרגע מהילדה. להיפך. עד עכשיו למרות כל מה שנאמר, XXX נמצאת עם שנינו בכל עת, ללא שינוי, מאז שהיא בת שנתיים וחצי, גם לאחר פרידתנו, ועד עתה, בהיותה בת 8 בחודש הבא. כאשר התבקשנו לבחור אומן עיקרי יחיד, הובהר לנו שההורה השני ימשיך לגדל את XXX, ללא שינוי, ורק בהתאם להבנה הזאת הסכמנו לדרישה הזאת. אנחנו מסכימים ומכירים בהבדל ובמעמד הרשמי של הורה האמנה, ואין לנו מחלוקת בינינו. אנו רואים תוצאות מאוד חיוביות הן של העבודה שלנו כהורי אומנה, והן של הצוות החינוכי הטיפולי שמסביבה. שנינו מקיימים שיתוף פעולה עם נשות המקצוע, בפתיחות ושקיפות מלאים, ויש בינינו לבין הצוותים הערכה הדדית גדולה. בשנה האחרונה, XXX, XXX וXXX, שלושתנו, עוברים תהליך טיפול פרטני. ..לדעתנו, ייגרם לXXX עוול אם יוחלט שרק אחד מאיתנו יהיה רשאי להמשיך לגדל את XXX. היא עברה לא מעט טלטלות בחייה הקצרים. היציבות והאיזון שקיימים כעת, מאפשרים לה לצמוח ולהתפתח, וליהנות מהאהבה שמורעפת עליה מהמשפחות המורחבות והחברים שלנו…אנו פונים בבקשה להיות הקול השקול והקשוב לצרכיה האמיתיים של בתנו, גם אם הדבר מאלץ גמישות מצד המערכת. נבקש גם, להופיע בפניך על מנת להישמע ולענות על כל שאלה ובקשה של בית המשפט בטרם קבלת החלטה הרת גורל בעניינה של XXX שלנו.”.

בהמשך לעדכון הורה בית המשפט כי לא יעשה שינוי במתכונת הסדרי הראייה הקיימים בין הקטינה לאם האמנה.

ביום 31.1.2024 הגישה העו”ס עדכון לפיו אם אומנה אינה בקשר עם גורמי האומנה החל ממרץ 2023 ולכן נמנע מעקב ופיקוח נדרש לטובת הקטינה. הדגישה כי אין מעמד חוקי לאם האומנה, היא אינה מפוקחת ו/או מלווה ע”י גורמי מקצוע ועל כן חזרה ובקשה להורות על צמצום הסדרי ראייה בין האם לקטינה.

ביום 11.2.2024 עדכנה ב”כ הקטינה אודות הקשר החם בין XXX לבין שני הורי האומנה, וביקשה בכל דרך לפעול לשמירת הקשר כאמור. בהמשך לכך ביקשה מבית המשפט לשמוע את הורי האומנה, ודיון במעמדם נקבע ליום 19.2.24 (ר’ פרוטוקול חסוי).

ביום 19.2.24 התקיים דיון חסוי במעמד הורי האומנה, במסגרתו שיתפו בהשתלשלות עניינים אומללה, התמודדות מורכבת עם נציגי הרשויות ולצד זאת, טענו באריכות, שניהם, בדבר רצונם להמשיך בגידולה של XXX. בית המשפט התרשם מאנשים בעלי לב רחב, הרואים עצמם כהוריה של XXX, והיא בתם לכל דבר ועניין, ראשונה בסדר העדיפויות שלהם, אוהבים אותה בכל מאודם, ומבקשים לעשות רק טוב עבורה. במעמד זה ביקשו הורי האמנה להוסיף ולשמש לקטינה כהורי אמנה מוכרים ומלווים, זאת למרות שנפרדו, והם גרים בשני בתים שונים.

ביום 11.3.2024 קיימתי דיון נוסף בנוכחות רשויות הרווחה והאמנה, במסגרתו חזרה העו”ס וטענה כי החוק אינו מאפשר להכיר בשני ההורים כהורי אמנה ולכן , בהעדר פיקוח על האם, יש לצמצם את הקשר בינה לבין הקטינה. הבהרתי לרווחה כי התרשמתי עמוקות ממחויבותם ומסירותם של הורי האמנה לקטינה, חרף קשיים ומשברים אליהם נקלעו, כמו גם משיתוף הפעולה ביניהם, שאף אותו מצאתי כחיובי בצורה יוצאת דופן. באותה החלטה קבעתי כי XXX חולקת חייה בין שני הבתים, ואין לי ספק כי טובתה מחייבת את שימור הקשר עם שני הורי האמנה, במתכונתו הנוכחית, מתכונת משולבת בה משמשים לה השניים הורים מסורים ואוהבים, ומספקים לה בית חם יציב ומכיל, אף אם בשתי כתובות נפרדות. בהמשך לכך קבעתי כי: ” חובה על המערכת למצוא דרך מתאימה לאפשר לשני הורי האמנה להוסיף ולגדל את XXX, במשמורת משותפת, בין אם בהכרה בשני ההורים כהורי אמנה וליווי ע”י רשויות האמנה ובין אם בדרך יצירתית אחרת.”.

ביום 9.5.2024 הגישה העו”ס את “עמדת ההנהלה” שסוכמה בסיומה של התייעצות מקצועית רבת משתתפים, במסגרתה החליטו, בניגוד להחלטת בית המשפט, כי האב האומן יוכר כאומן יחיד, והקשר בין הקטינה ואם האמנה יצומצם, תוך קביעת זמני שהות למפגשים בין השתיים, בהתאם להמלצותיהם של גורמי הטיפול המלווים את המשפחה. המשתתפים ציינו כי שינוי בהסדרי שהות עם אם אומנה אמנם עלול להכתיב קשיים ומורכבות לXXX, אך היא תקבל מענה מותאם מגורמי הטיפול.

דיון:

“עמדת ההנהלה” המונחת בפני, נושא דיון זה, כמוה כ”חוות דעת מומחה”, הנשענת על תשתית עובדתית שהוצגה בפני המשתתפים, לצערי, באופן חלקי, מוטה וחסר. העו”ס המחוזית החתומה על המסמך שהוגש, כמו גם מנהלת שרות לילדים ולמשפחות אמנה, והמפקחות המחוזיות, לא פגשו כלל בהורי האמנה במסגרת תהליך בדיקה זה, ואף לא בקטינה עצמה. עובדות שגויות מובילות למסקנות שגויות, ומכאן יעסוק החלק הראשון של החלטה זו בדיוק הנתונים. בהמשך לכך, יוצגו שיקולים מקצועיים המחייבים את גורמי המקצוע בבואם להכריע בגורלה של קטינה הנמצאת במשמורת רשויות הרווחה, וכל אלה יובילו למסקנה הנכונה.

XXX, אם האמנה, משמשת לקטינה אם לכל דבר ועניין והורי האמנה מיישמים הורות משותפת מאז נפרדו לפני למעלה מארבע שנים. למעשה, XXX מתגוררת עם הוריה, במתכונת משותפת זו, מאז הייתה בת ארבע וחצי, יותר ממחצית חייה המשותפים עמם. אמה ואביה האמנים של XXX, הם עוגן יציב ותומך בחייה, הם המחנכים, המטפלים, הדואגים לכל מחסורה, שומרים על בריאותה הפיזית והרגשית, צוחקים איתה, וכועסים עליה, מחבקים אותה, ומנחמים אותה, לפי הצורך. XXX היא בתם היחידה של הורי האמנה, ומשפחתם המורחבת היא משפחתה שלה: הסבים, הוריהם של XXX, הם סבייה, הדודים ובני הדודים – הם שלה, ג’וני הכלב המתגורר בבית האב, ונונה החתולה בבית האם – גם הם של הקטינה (ר’ פרוטוקול שיחה חסויה עם הקטינה מיום 6.6.24 ).

למרות זאת, עמדת גורמי המקצוע, התומכת בבקשה שבפני, “מצאה כי השתלשלות העובדתית המתוארת לעיל, לרבות חשד לשימוש באלימות, עיכובים משמעותיים בכניסה לתוכנית טיפול ואי השלמתה עד היום, ניתוק וסירוב לקיום קשר עם עמותת האומנה, בקשה לסיים את האומנה לוותר על הקטינה – מלמדת על קושי בשיתוף פעולה ושמירה על יציבות תוך ראיית צרכי הקטינה”. לאור השוני המהותי בין הדברים שהוצגו בעמדת ההנהלה לנתונים שהוצגו בפני בחודשים הרלוונטיים, נדרשתי לבדיקת העובדות לאשורן, ולהלן התייחסותי המפורטת:

“חשד לשימוש באלימות” – בהמשך להחלטתי מיום 6.6.24 הועבר חומר החקירה לעיוני. מן החומר למדתי כי במרץ 2022 עלה חשד נקודתי לשימוש באלימות ע”י אם האמנה, לא נמצא לו ביסוס, ועל כן התיק הפלילי כנגדה נסגר. עוד מצאתי בחומר שבתיק, כי בעקבות החשדות פנתה מנחת האמנה למטפלת הרגשית ולקלינאית תקשורת שטיפלו בXXX, והשתיים מסרו כי מעולם לא עלה חשד כי הקטינה עוברת התעללות או הזנחה מכל סוג. אוסיף ואציין כי חשד זה עלה ונבדק במרץ 2022 ומאז, במשך למעלה משנתיים ימים לא נתקבלה כל אינדיקציה נוספת המעלה חשד דומה.

אי השלמת תוכנית טיפול עד היום – המשיבים, שניהם, השלימו טיפול והדרכת הורים, כל אחד בנפרד, ע”י מטפל מוסמך, אליו הופנו ע”י גורמי התביעה. בניגוד לאמור בעמדת הרווחה, המשיבה השלימה טיפול אצל הגב’ שמחה מקיבוץ מרום גולן, בחודש אפריל 2024 (ר’ סעיף 10 לעמדת האפוטרופא לדין מיום 6.6.24 וסיכום טיפול מאפריל 24) ולא קטעה מהלך טיפולי בחודש מאי 2023, כפי שנטען בעמדה הכתובה.

בקשה לסיים את האומנה ולוותר על הקטינה – דו”ח סוציאלי מאמנת השחר מיום 26.9.23 (להלן: “דו”ח סוציאלי”) מלמד כי לאורך חודשים ארוכים היו אלה רשויות האמנה אשר דרשו מהורי האמנה כי אחד מהם יוותר על מעמדו כהורה אמנה רשום, זאת כדרישת הפיקוח על האמנה (ר’ עמ’ 2 לדוח). כעולה מעמדות האפוטרופא לדין אשר קבלו חיזוק ועיגון בדברי הורי האמנה שהופיעו בפני, אכן הייתה תקופה בה חוותה המשיבה משבר אמון למול הרווחה, סביב חשדות שעלו כי פגעה בקטינה, מעבר ההורים הביולוגיים לעיר בה היא עובדת ודרישת הרווחה מהורי האמנה כי יבחרו בהורה יחיד שיוותר כהורה אמנה רשום. בנסיבות אלה ויתרה אם האמנה על מעמדה זה, תוך שהובטח לה ולאב האמנה כי שגרת היום והקשר עם XXX תוותר בעינה. עם זאת, בחלוף שבועות ספורים חזרה בה והדברים מתועדים כהוויתם בדוח הסוציאלי הנ”ל. בשיחה שקיימה עמי אם האמנה הסבירה היטב את שיקוליה בעת ההיא, תוך מודעות מלאה למורכבות המצב, למשבר האמון עם עו”ס האמנה, ולקשיים הרבים איתם התמודדה בעת ההיא. עם זאת, עד לאותו משבר נקודתי ולאחריו, חלפו חודשים ארוכים במהלכם מוסיפה XXX לשמש כאם אמנה נמרצת, מסורה ואוהבת לקטינה, והמשפחה מנהלת שגרת יום מיטיבה, גם אם בשני בתים נפרדים (ר’ סעיפים 7-10 לעמדת האפוטרופא לדין ופרוטוקול שיחה חסוי עם אם האמנה מיום 19.2.2024).

ניתוק וסירוב לקיום קשר עם עמותת האומנה –אף לשיטת האמנה, האם ביקשה להתנתק מעמותת האמנה למשך תקופה קצרה ביותר, שבועות בודדים בלבד. בניגוד לכתוב, מחודש נובמבר 2023 אם האמנה היא שחזרה וביקשה לעמוד עם מי מעמותת האמנה בקשר, ואלה סרבו בכל תוקף וטענו כי אינם רשאים לעשות כן (ר’ סעיפים 11-13 לעמדת האפוטרופא לדין מיום 6.6.24). גם כאשר הופיעה אם האמנה בפני, חזרה והצהירה באופן ברור וחד משמעי כי היא מוכנה ומבקשת לעמוד בקשר עם עמותת האמנה, להיות מפוקחת על ידה ולשתף פעולה ככל שיידרש, מתוך הבנה מעמיקה של חשיבות קשר זה ותרומתו לטובתה של הקטינה. דברים אלה הושמעו פעם אחר פעם, מפי האפוטרופוס לדין, כמו גם בפני בית המשפט (ר’ דיון מיום 19.2024 ), לא ברור לי מדוע לא אוזכרו בעמדת ההנהלה וחייב שיקבלו משקל מכריע בעת הזו.

מניעה של רשויות האמנה להכיר בשני האמנים בנפרד – טיעון זה עמד בבסיס הדרישה המקורית של רשויות האמנה מהורי האמנה, בעטיו נדרשו להחליט ההורים מי מהם יוותר על מעמדו כהורה אמנה רשום. טיעון זה הוביל להסכמתה של אם האמנה לוותר על מעמדה, ואלמלא בא לעולם – לא היינו מגיעים עד הלום. בדיונים קודמים נטענו הדברים בלהט ע”י עו”ס לחוק הנוער ( ר’ פרוטוקול מיום 22.11.23) אולם מעולם לא אוזכר הסעיף הרלוונטי בחוק, ולא בכדי. יגעתי אך לא מצאתי הוראה בחוק האמנה המעגנת מניעה זו. מובן כי המצב הרצוי הוא שילד יגדל בבית אחד עם הוריו האמנים, אולם במציאות בה אחוז הגירושין עומד על 47.3% (כך ע”פ נתוני הלמ”ס לשנת 2023) אך מובן וברור כי גם בין משפחות האמנה יהיו הורים שייפרדו. פרידה של הורים תהא לעולם אירוע קשה ומכאיב לילדיהם, ועת מדובר בילדי אמנה, אשר חוו משברים וקשיים בעבר, הקושי עלול להחריף ולהתעצם. מצופה מרשויות האמנה כי בעת משבר, יתגייסו גורמי הטיפול למתן עזרה וסיוע לקטין ולמשפחת האמנה, למען יסתגלו בצורה מיטיבה למציאות החדשה, תוך צמצום הנזקים וריכוכם, ככל שניתן. לא יעלה על הדעת כי דווקא בעת משבר יערימו הרשויות קשיים נוספים, ידרשו מהילד לוותר על אחד מהוריו, ומהורה אמנה להתנתק מילדו, זאת מטעמים עלומים שלא בא זכרם בפניי. סוגייה דומה נדונה בבע”מ 575/17 (פורסם בנבו) שם דן בית המשפט העליון בעניינה של קטינה אשר הוריה האמנים התגרשו במהלך הליכי אימוץ. גם באותו מקרה היה ברור לכל כי טובת הקטינה היא להישאר בקשר עם שני הוריה, והדיון נסוב סביב השאלה אם תאומץ על ידי כל אחד מהם בנפרד, או תישאר במסגרת אמנה. בית המשפט העליון קבל חוו”ד מומחה שניתנה בעניינה וקבע כי:” דווקא במציאות שבה שני ההורים אינם חיים עוד יחדיו, חשוב כי יועבר לקטינה באמצעות האימוץ, מסר חד משמעי על היותה שייכת וחלק מהמשפחה”. לצערי בעניינה של הקטינה, פרידת ההורים הובילה להחלטה בדבר ביטול מסלול האימוץ עבורה. עם זאת ולכל הפחות, תשמר עבורה מסגרת של אמנה חזקה ובטוחה, שתעביר לה מסר ברור של שייכות למשפחה.

לסיכום: אחר שהועמדו עובדות על דיוקן, נמצא כי למרות הקשיים שחוו הורי האמנה בתהליך, מבקשים שניהם לשתף פעולה בכל אמצעי ודרך. המשיבה לקחה חלק בטיפול והדרכה לאורך תקופה ממושכת ביותר, מבינה היטב את הצורך בקיום קשר רציף, מלווה ומפוקח של רשויות האמנה ומבקשת לקיימו, והכל תוך ראיית צרכי הקטינה ושימת טובתה לנגד עיניה ולפני כל שיקול אחר. מנחת האמנה המלווה מקרוב את הקטינה והמשפחה, סיכמה וכתבה בחודש ספטמבר 2023 כי: “הקטינה זקוקה ליציבות וקביעות בחייה ומכיוון שהאמנים מגלים מסירות רבה לXXX, לאורך כל הדרך, על אף האתגרים, אני מתרשמת כי XXX רואה באומנים מקור לחום ואהבה. עבור XXX משפחת האמנה היא משפחתה. XXX והאמנים עשו דרך משמעותית בביסוס הקשר ביניהם ובביסוס מצבה של XXX מכל הבחינות, התנהגותי, חברתי, לימודי ורגשי. יחד עם זאת כפי שמשתקף מהדברים, קיימים אתגרים רבים שנדרשת תשומת לב ועבודה משמעותית ביותר, על מנת להביא את XXX ואת סידור האמנה למצב טוב יותר”. אחר פסקה זו מופיעות המלצותיה של מנחת האמנה, ביניהן: “המשך תהליך רישום אחד ההורים כאומן “. בחודשים שחלפו למדתי מרשויות הרווחה כי “רישום של אחד ההורים כאומן” משמעו העדר כל קשר ופיקוח עם ההורה השני, ועל כן לא ברור לי כיצד מתיישבת התרשמותה עם המלצתה, אשר לדידה תוביל את סידור האמנה “למצב טוב יותר”.

אחר אלה, נקודת המוצא של המשך דיון זה, עניינה במטרת רשויות האמנה להוביל את סידור האמנה “למצב טוב יותר”, כלשון מנחת האמנה. בהמשך לכך אבחן האם רישום של האב כהורה אמנה יחיד וצמצום הקשר עם אם האמנה, אמנם יגשימו מטרה זו? בתוך כך אוסיף ואבחן עם מי מבקשת הנהלת הרווחה להיטיב: עם הקטינה? עם הורי האמנה? עם רשויות האמנה? אלה ועוד יבחנו לאור עקרונות מנחים בהתפתחות הילד, עליהם מושתתת פסיקת בתי המשפט הדנים בנושאים כגון דא.

הורות פסיכולוגית – בשנים האחרונות התפתחה באקדמיה ובפסיקת בתי המשפט גישה המכונה “הורות פסיכולוגית”. גישה זו התפתחה בהקשרים שונים ובכלל זאת במסגרת תיקי אימוץ, עת נבחן קשר של הורי אמנה שהיו מיועדים לאמץ קטין, ובשל הופעתו של הורה ביולוגי נדרש הרכב שיפוטי לבחינת הקשר. בפסק דין תמ”ש (משפחה ראשון לציון) 58503-05-16 פלונית נ’ אלמונית (נבו 25.01.2018) (להלן: “עניין פלונית”) סקר כב’ הש’ נחשון פישר סוגיה זו: ” המונח “הורה פסיכולוגי” (psychological parent) אוזכר לראשונה על ידי גולדשטיין, פרויד וסולניט בספרם: BEYOND THE BEST INTRESTS OF THE CHILD(2ND ed.1979) אשר מגדירים הורות כעניין פונקציונלי ובוחנים את חשיבות הקשר הטיפולי, הדאגה והאינטראקציה על בסיס יומיומי בין הילד לבין הדמות המטפלת בו, כאשר בחינה זו נעשית מתוך נקודת מבטו של הילד… כאשר בוחנים את כלל הפסיקה והספרות המשפטית בנושא, הרי שעיקר הזרקור בשיח על הגדרת הורות לא ביולוגית מופנה אל ההכרה בחשיבות הקשר הקיים בין הילד לבין המבוגר הנוטל חלק בטיפולו וגידולו… הפסיקה הישראלית הכירה אף היא בחשיבותו של הקשר הפסיכולוגי הרגשי הנוצר בין הילד לבין הדמות המטפלת והדואגת לו ואף קבעה כי בנסיבות מסוימות “קשר הדם”, הביולוגי, יהיה נסוג מפני הקשר הפסיכולוגי-הרגשי (לעניין זה ראו את הפרשה הידועה כפרשת “תינוק המריבה” (בע”מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ’ ההורים הביולוגיים, פ”ד ס(1) 124 (2005).

“תיאוריית ההתקשרות אשר פותחה ע”י פרופ’ ג’ון בולבי, פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי, היא כיום התיאוריה הפסיכולוגית המרכזית המקובלת בניסיון לאתר קשיים וחוזקות בהתפתחות קטינים. על פי התיאוריה ההתפתחותית, הרי שבנפש התינוק, טבוע צורך ראשוני, בסיסי ופנימי להתקשרות עם דמות מטפלת לצורך הגנה וקירבה. תינוקות תמיד נקשרים למטפל וכשהם מתנסים בטיפול רגיש, הם בטוחים ובוטחים בהיענותו של המטפל ויכולים לסמוך על נוכחותו ועידודו. מכאן, שמהווה להם המטפל בסיס איתן לחקירת הסביבה ומקום מפלט במקרה של איום או מצוקה….על פי בולבי חרדת פרידה נורמטיבית נמצאת בתוכנו כבני אנוש ובאה להגן עלינו. ברם, כילד, אם הדמות שאני סומך עליה נלקחת מאתנו ונעלמת מחיינו, הרי שיש בכך משום איום קיומי של ממש. במקרה של אובדן דמות התקשרות, רמת החרדה של הילד עולה ויכולה היא בין השאר, ללוות אותו למשך שנים ארוכות ולפגוע בהתפתחותו התקינה לעתיד” (ראו עניין פלונית שלעיל).

בענייננו: למרבה הצער, עת הגיחה XXX לאוויר העולם, לא זכתה בדמויות מיטיבות אליהן יכלה להתקשר בצורה מוגנת ובטוחה. עם זאת, בגיל שנתיים, השכילו רשויות האמנה לשלבה בבית חם ואוהב, והיא זכתה בהורים מיטיבים, הם הוריה הפסיכולוגיים, בחיקם היא גדלה עד היום. אבחון פסיכולוגי שנערך בעניינה של XXX ע”י הפסיכולוגית דליה יצחקי פלך, לאחר פרידתם של הורי האמנה, מתאר את הקשר הטוב בין אם האמנה לXXX. הפסיכולוגית ציינה כי: “XXX מפגינה חשדנות במהלך יצירת הקשר הראשוני – אך בעזרת אם האמנה, דמות המהווה כיום דמות התקשרות בטוחה, המרגיעה אותה ומווסתת, ולאחר בדיקה וזמן הסתגלות ארוך, מסוגלת להיענות ולשתף פעולה במשחק ולמידה” (ר’ עמ’ 7 לחוו”ד). בהמשך ציינה כי :”ניכר כי XXX יצרה קשר משמעותי וקרוב עם שני הורי האמנה, שניהם מעוניינים בטובתה ובקידומה ההתפתחותי ומשקעים בכך משאבים פיסיים ורגשיים. במפגשים עם אם האמנה ניכר כי נעזרה באם האמנה להרגעה ולארגון כמו גם למשחק והנאה משותפת. ניכר כי אם האמנה מהווה עבור XXX בסיס טוב לחקר הסביבה” (ר’ עמ’ 8 לחוו”ד) (ה.ש. – ט.ו.). למרבה השמחה ולמרות הטלטלות שעברה הקטינה מאז הגיחה לאוויר העולם, הצליחה ליצור התקשרות בטוחה עם אם אמנה. הפרדה ביניהן בעת הזו, עלולה לפגוע בקטינה פגיעה אנושה, להוות “איום קיומי של ממש” עבורה, לעורר בה חרדה פוגענית ולפגוע בהתפתחותה התקינה, בעתיד לבוא.

טובת הילד – “טובת הילד” לעולם תהא השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט לנוער, בבואו להכריע בסוגיות הניצבות לפתחו. סעיף 4(א) לחוק אמנת ילדים קובע כי טובת הילד תהא שיקול מכריע בכל פעולה המתבצעת לפי חוק זה. בתוך כך מפרט סעיף 4(ב) לחוק האמנה מכלול אינטרסים, צרכים וזכויות של הילד, לאורם יקבע בית המשפט את טובתו של הילד. בתוך כך מציין הסעיף את שלומו הגופני והנפשי של הקטין (ס”ק 1), רצונו, רגשותיו דעותיו ועמדתו בעניין הנדון (ס”ק 3), ממד הזמן בחייו (ס”ק 5), ההשפעה הצפויה של החלטה או פעולה לפי חוק זה על חייו בטווח הקצר ובטווח הארוך (ס”ק 6), עמדת אנשים משמעותיים בחייו של הילד (ס”ק 8 ) והידע המקצועי הנוגע לעניין הנדון (ס”ק 10).

רצון הילד – רצון הילד אף הוא מהווה גורם מהותי בעל משקל מרכזי, לעיתים מכריע, בעת גיבוש ההחלטה בדבר טובתו. לא אחת נקבע כי זכות ההשפעה של ילדים בהחלטות הנוגעות לחייהם, ראוי כי תישלל רק אם גילם ובגרותם אינם מאפשרים התחשבות בדעתם או במקרה בו הדעה שהובעה מסתברת ככזו שתגרום לילד נזק נוראי. בהמשך לכך אזכיר כי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד אושררה בישראל (ביום 2.11.1991),וסעיף 12 לאמנה קובע:

“מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו תוך משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. 

“למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מנהלי הנודע במישרין או בעקיפין באמצעות נציג או גוף מתאים בצורה המתאימה לסדרי הדין שבדין בינלאומי”.

בענייננו: בבואי להכריע בסוגיה המונחת לפתחי, עלי לפעול לאיתור טובתה של הקטינה, לשקול כל שיקול הנוגע לקביעת טובתה (ס’ 4(ב)(11) לחוק האמנה), וליישם סידור שיקדם ויגשים מטרה זו. עו”ד ביטון, אפוטרופא לדין של הקטינה, השמיעה את קולה במסירות אין קץ, בדיווחים רבים, לאורך שנים ארוכות ולאחרונה עבר תפקיד חשוב זה לעו”ד שירי סבג בויארבסקי. לאורך כל שלבי ההליך ובמהלך ארבע שנים, השמיעו באות כוחה של הקטינה עמדה עקבית, נחרצת, לפיה טובתה ורצונה של הקטינה אחד הם, תומכים בהותרת הקשר הקיים בין הקטינה לשני הוריה הפסיכולוגים, הורי האמנה, על כנו. בעמדה אחרונה מיום 6.6.24 הדגישה את הטיפול “יוצא הדופן”, כלשונה, שקיבלה הקטינה מהורי האמנה, שתרם להתפתחותה התקינה, וחוותה דעתה כי טובתה של XXX מחייבת שמירה והגנה על המערכת המשפחתית הקיימת, המיטיבה עמה, מחזקת אותה ושומרת על בריאותה הפיזית והנפשית.

לצד זאת, נוכח התנגדות עיקשת של הרווחה ועל מנת להיזהר זהירות יתרה בקבלת החלטה בעניינה של הקטינה, נפגשתי גם אני עם הורי האמנה, כ”אנשים משמעותיים בחייו של הילד” (כלשון סעיף 4(ב)(8) לחוק האמנה) ועם הקטינה בעצמה. פגישות אלה לא הותירו כל מקום לספק: לXXX שני בתים, בפ’ (אצל אמה) ובמ’ (אצל אביה), ובתוך המורכבות המובנית, הצליחו שלושת בני המשפחה לייצר שגרה מיטיבה, בטוחה ומוגנת לקטינה. אזכיר ואדגיש כי מנחת האמנה, גם היא, שותפה להתרשמות זו ולכן קבעה כי: “XXX זקוקה ליציבות וקביעות בחייה ומכיוון שהאמנים מגלים מסירות רבה לXXX, לאורך כל הדרך, על אף האתגרים, אני מתרשמת כי XXX רואה באומנים מקור לחום ואהבה. עבור XXX משפחת האמנה היא משפחתה…” (ר’ דוח סוציאלי הנ”ל).

נזקים פוטנציאלים העלולים להיגרם לקטינה כתוצאה מצמצום הקשר עם אם האמנה – עמדת ההנהלה ציינה בסיום חוות הדעת כי: “לא מן הנמנע, כי השינוי במציאות חייה בשלב הראשון יעלה קשיים ומורכבות מצידה (של הקטינה – ה.ש.- ט.ו), שיוכלו לקבל מענה ע”י גורמי הטיפול המלווים, אך כאמור אנו סבורים כי בטווח הארוך פתרון זה נכון עבורה ויאפשר לה לפנות את כוחותיה למשימות התפתחות הנוספות ולאתגרי גיל ההתבגרות, בפתחו היא עומדת”.. אמירה זו יוצרת בי תחושת אי נוחות מרובה, וזאת בלשון המעטה. ניתוק של ילדה מאמה הפסיכולוגית, בחלוף כשש שנים, שלושה רבעים ממהלך חייה, לא יתכן שיעשה במחי יד, ומתוך הנחה שמענה מותאם מ”גורמי טיפול” יפתור את הבעיה. בעבודה קשה ומפרכת של הורי האמנה, ובסיועם המסור של אמנת השחר, הצליחו ההורים ליצור קשר מיטיב ובטוח עם XXX, ולכן – עת עולות בעיות ומשברים המחייבים טיפול, חובה על כל המעורבים להתגייס למתן סיוע לשיפור ושימור, ולא חלילה למחזור שברים והתמודדויות עבר. בתוך כך אזכיר כי המנדט למתן ה”תחזית” המתוארת, אינו נתון ל”גורמי הנהלה” אלא לפסיכולוג מומחה, שהוכשר והורשה לכך. עוד אציין כי חוו”ד פסיכולוגית יחידה שהוגשה בעניינה של XXX, מציינת את איכות הקשר המיטיב של אם האמנה עם הקטינה, ובפתח המלצותיה הדגישה את הצורך ב”שמירת יציבות וקביעות, ככל הניתן, בכל מסגרות החיים (של XXX – ה.ש – ט.ו)” (ר’ עמ’ 10 לחוה”ד).

תחושת אי נוחות עזה יותר, שלא לאמר בוערת, עלתה בי עת קראתי כי גורמי הרווחה, הבהירו לאב האמנה כי אם לא ישתף פעולה בצמצום הקשר בין הקטינה לאם האמנה, ישקלו להוציא את הילדה ממשמורתו ולהעבירה לכפר הילדים בXXX (ר’ סעיף 26 לעמדת האפוטרופא לדין מיום 9.6.24). כמי שלוותה את ילדי משפחת XXXכולם, ועשתה כל מאמץ, בגזרות שונות ורבות, כדי להושיעם מאסונם, ולאתר בית חם ומגן עבורם, נחמץ ליבי למקרא דברים אלה. כל אחייה של XXX הוצאו ממשמורת המשיבים ותחת משמורת רשויות הרווחה עברו תלאות מרובות ותחנות אין ספור. מרביתם נקלטו במסגרות חוץ ביתיות, מיעוטם במשפחות אמנה, ואך סידור האמנה של XXX ו-XXX, האחרונים בסדר הלידה, אשר הוצאו בגיל צעיר מאד מבית הוריהם, הצליחו לשרוד את הקשיים והמורכבויות ולזכות במשפחה יציבה, קבועה, חמה ואוהבת. בתוך כך, אצפה מגורמי הרווחה לעשות כל שניתן על מנת לחזק, לבסס, להעצים את הקשר הקיים, ולסייע להורי האמנה להוסיף ולהצליח במטלתם, ולא לוותר בנקל על משימת חיים זו.

אב האמנה שיתף ואמר כי ככל ותופסק ההורות המשותפת, ישקול להעתיק את מקום מגוריו לאזור בו מתגוררים הוריו, למען יסייעו לו בטיפול בקטינה. מכך עולה כי קבלת עמדת הרווחה עלולה להוביל לטלטלה נוספת בחייה של XXX, בדמות מעבר למקום מגורים אחר, הכנסת דמויות מטפלות חדשות לחייה, ועוד..

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אחזור ואקבע כי טובתה של XXX מחייבת להותיר את הקשר בינה לבין שני הוריה האמנים על כנו והיא תוסיף להיות במשמורת משותפת של שני הוריה האמנה, כפי שהייתה בארבע שנים האחרונות, מאז נפרדו בני הזוג. משלא יושמה החלטתי הקודמת לאיתור מסגרת פקוח מתאימה, אורה לרשויות הרווחה להכיר אף באם האמנה כאם אמנה רשומה ומוכרת, להעניק לה את כל הזכויות המגיעות לה ולהטיל עליה חובות נלווים.

מסלול חייה של XXX זימן לה חוויות קשות, בגיל צעיר מאד, בעטיין הוצאה ממשמורת הוריה הביולוגיים, הופרדה מאחיה הביולוגיים וכידוע לכולנו התמודדות מורכבת עוד עומדת בפניה בהמשך דרך. בתוך תמונה עגומה וקודרת זו שפר מזלה והיא זכתה בזוג הורי אמנה מסורים ואוהבים, הרואים בה כבתם לכל דבר ועניין. הורי האמנה סיפקו לXXX בית קבוע, יציב, חם ואוהב, עד שנפרדו, ולאחר פרידתם משכילים להוסיף ולעשות כן.

XXX, ילדה ג’יניג’ית, מצחיקה וכובשת, דומה עד מאד לאחייה הביולוגיים, במראה חיצוני כישורי משחק והומור, בחיוניות ובשמחת חיים. עם זאת, אותם היא אינה מכירה. חברת השווים עבורה מורכבת מן המשפחות המורחבות של אם ואב האמנה, מילדותיו של בן זוגה של האם, בהן היא רואה כאחיות גדולות, מחבריה בישובים בהם היא מתגוררת, ומן הילדים שמשתתפים איתה בחוג, איתם היא חולקת חוויות.

כשופטת נוער מזה עשר שנים, אני פוגשת דרך שגרה משפחות אמנה רבות ומלווה תהליכים מורכבים. סידור אמנה, מעצם הגדרתו, טומן בחובו קשיים משמעותיים, ולא אחת כושלות משפחות טובות, וסידורי אמנה קורסים. הוצאת קטין ממשפחה והעברתו למשפחה אחרת ו/ או חלילה הוצאתו למסגרת חוץ ביתית, הינה אירוע קשה וטראומטי, המציב נדבך נוסף של סבל וכאב לקטין המושם, ופרוגנוזה שלילית ביחס לעתידו, והפעם בחסות שרותי הרווחה, תחת קורת גגו של בית המשפט. דברים אלה מקבלים חיזוק בדוח שנתי של מבקר המדינה ממאי 2023, אשר מתח ביקורת על רשויות האמנה בציינו, בין השאר, כי 27% מהילדים ששולבו באמנה, עברו לעוד מסגרת אחת לפחות, וכי מעברים בין מסגרות ואי יציבות של ההשמה, עלולים לפגוע בהתפתחות הילד וביכולתו לפתח התקשרות בטוחה. לכן, עת נמצאת משפחה מיטיבה, משתפת פעולה, המעניקה בית חם ואוהב לXXX הקטנה, חייבות הרשויות כולן לפעול בכל אמצעי ודרך, לסייע בצליחת המשברים, לתגבר בעזרה וסיוע ולהיעזר בבית המשפט, והכל על מנת לשמר סידור מיטיב, ולאפשר לקטינה להישאר בחיק משפחתה האוהבת.

עו”ס לחוק הנוער תגיש עדכון אודות יישום החלטתי זו עד ליום 1.7.24.

מזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

בנוסף, ולאור העובדה כי רשויות הרווחה התעלמו מהחלטה זהה קודמת של מותב זה, וקבלו לכך את אישורו של הייעוץ המשפטי של משרד הרווחה (כאמור בהודעת עו”ס מחוזית לחוק הנוער הגב’ קרבל מיום 30.4.24), אורה על העברת ההחלטה לעו”ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, לצורך בחינת ההתנהלות ובירור נדרש.

ניתנה היום, י”ג סיוון תשפ”ד, 19 יוני 2024, בהעדר הצדדים.