לפני כבוד השופט אביים ברקאי
התובעת:
ד”ר יפעת רודה
נגד
הנתבעת:
קווי חופשה בע”מ
פסק דין
פתח דבר
עניינו של פסק הדין
עניינו של פסק הדין הוא תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בו עתרה התובעת לתשלום הסך של 13,954 ₪. התביעה הוגשה בגין ביטולי טיסות חברה תעופה זרה בתקופת מלחמת “חרבות ברזל”. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת שהיא “מארגנת” הטיסות כמשמעות המונח בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע”ב – 2012 (להלן: “חוק שירותי תעופה”).
הפיצוי הנדרש הוא בשל שתי עילות משפטיות – הן עילת תביעה חוזית להשבת עלות ארבעה כרטיסי טיסה ושירותי מטען (להלן: “כרטיסי הטיסה”); והן עילה נזיקית ודרישה לתשלום פיצוי סטטוטורי. על כך אפרט להלן:
עילת תביעה חוזית (שבהמשך התייתרה, כאמור בסעיף 1.2 להלן)
בסך כולל של 1,570.61 דולר שהם -5,594 ₪
עילת תביעה נזיקית לפיצוי בהתאם לחוק שירותי תעופה -8,360 ₪
=====
סה”כ -13,954 ₪
התביעה החוזית התייתרה ונותרנו עם דרישת הפיצוי הנזיקי
לאחר הגשת התביעה השיבה הנתבעת לתובעת את סכומי הכסף ששולמו עבור כרטיסי הטיסה. מכאן, התייתרה העילה החוזית ונותרה דרישת הפיצוי הנזיקי, פיצוי בהתאם לחוק שירותי תעופה.
הערה ביחס לכך שהתביעה עותרת לפיצוי צדדים שכלל אינם בעלי דין ואינם חלק מהתביעה
התביעה התייחסה לארבעה בני משפחה שרכשו ארבעה כרטיסי טיסה. מכאן גם הפיצוי הנתבע הוא בגין ארבעה נוסעים שונים. בפועל הוגשה התביעה רק על ידי תובעת אחת בלבד. אילו היתה התביעה מתקבלת – היה מקום לתת את הדעת גם לענין זה, לרבות לשאלה האם ניתן לפצות בפיצוי נזיקי צדדים שכלל אינם בעלי דין, קרי שלושת בני המשפחה האחרים של התובעת.
תמצית המחלוקת ותמצית טענות הצדדים
התובעת ציינה שביום 14/8/2023 נרכשו ארבעה כרטיסי טיסה הלוך ושוב מישראל לברצלונה. כרטיסי הטיסה כללו גם שירותי הובלת מטען והתייחסו לתובעת וכן לשלושת בני משפחתה. כרטיסי הטיסה נרכשו באמצעות המארגנת, היא הנתבעת. חברת התעופה, בהתאם לנספחי כתב התביעה, היא Blue Bird Airways. מועדי הטיסות, הלוך ושוב נקבעו ליום 8/12/2023 (טיסת הלוך) ו- 13/12/2023 (טיסת חזרה).
ביום 7/10/2023 פרצה בישראל מלחמת “חרבות ברזל”. מלחמה שעדיין ניטשת גם במועד כתיבת פסק הדין, כעשרה חודשים מאוחר יותר.
ביום 29/11/2023 יצר נציג הנתבעת קשר טלפוני עם התובעת וכלשון כתב התביעה – “רצה לדעת אם לאור מצב המלחמה ששורר בישראל בכוונתנו להגיע לטיסה”. התובעת אישרה את נסיעת המשפחה ונציג הנתבעת השיב – “כרגע הטיסה יוצאת כמתוכנן”.
יומיים מאוחר יותר וביום 1/12/2023 הודיעה הנתבעת שהטיסה מבוטלת. התובעת ומשפחתה נאלצו לארגן ולרכוש כרטיסי טיסה יקרים יותר והפעם בחברת אל על ואכן יצאו לברצלונה במועדים ולתקופה שתכננו את חופשתם. מכאן התביעה בה עתרה התובעת להשבת עלות כרטיסי הטיסה ששולמו וכן פיצוי נזיקי בהתאם לחוק שירותי תעופה.
הנתבעת מצידה מודה שהיא אכן מארגנת הטיסה ומציינת שחברת התעופה אכן ביטלה את הטיסות שהוזמנו על ידי התובעת ומשפחתה. הנתבעת הפנתה לכך שמועדי הטיסה לברצלונה – “היו בשיאה של המלחמה… ימים ארוכים בהם מדינת ישראל היתה תחת מתקפת טילים בלתי פוסקת ואזעקות נשמעו לאורך כל היום בדרום הארץ ובמרכזה”. הנתבעת ציינה שלאור המצב הביטחוני בוטלו הטיסות על ידי חברת התעופה Blue Bird Airways.
הנתבעת הדגישה שהשיבה לתובעת את עלות ארבעת כרטיסי הטיסה. באשר לפיצוי הנזיקי, טוענת הנתבעת שאין לחייבה בדבר ומפנה לסעיף 6(ח)(1) לחוק שירותי תעופה, הקובע שנוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כאמור בתוספת לחוק, אם מארגן הטיסה הוכיח ש”הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות”.
להשלמה ייאמר שהנתבעת מפנה גם לפסיקת בתי המשפט בתביעות קטנות אחרות שהוגשו ביחס לביטול טיסות במהלך מלחמת “חרבות ברזל”; עוד הפנתה הנתבעת להצעת חוק שהוגשה ביחס לטיסות במרחב אווירי אליו מתבצע ירי רקטי ואשר מתייחסת לתקופת מלחמת “חרבות ברזל”.
הערת מעבר – אין באמור לעיל כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך על מנת להציב המסד להמשך פסק הדין.
בנסיבות הענין ובמלוא הכבוד לתובעת – אין מקום לקבל התביעה
לא אכחד שבמסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט, ניסיתי להביא הצדדים להסכמה לפיה ההליך יסתיים בפשרה בה תשלם הנתבעת סכום מסוים, בין 500 ₪ ל-1,500 ₪. הצדדים לא הגיעו לפשרה ומשכך יש להכריע בתביעה לגופה. בסופו של יום, אין מקום לקבל התביעה שנותרה רק ביחס לפיצוי הנזיקי, זאת כאשר קיבלה התובעת השבה של מלוא הסכום ששילמה עבור כרטיסי הטיסה. על כך יורחב בפסקאות הבאות.
על חשיבות ההבחנה בין עילת התביעה החוזית לבין עילת התביעה הנזיקית והתייחסות לסכומי ההשבה שקיבלה התובעת עם ביטול הטיסות
כללי
התובעת עתרה, כאמור, לפיצוי בגין שתי עילות משפטיות. העילה האחת – פיצוי בגין עילה חוזית שהוא סכום השבת עלות כרטיסי הטיסה; העילה השניה – עילה נזיקית והפניה לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה. להבחנה בין שתי עילות התביעה חשיבות ביחס לדיון והכרעה בתביעה.
בתמצית אציין כבר עתה, שהנסיבות המיוחדות של מצב המלחמה בישראל אינן מהוות הגנה לדרישת ההשבה מכח העילה החוזית ואולם נסיבות אלה משפיעות ומביאות לכך שאין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין העילה הנזיקית. ובמילים אחרות, נסיבות המלחמה לא הקימו לנתבעת זכות לא להשיב את התמורה ששולמה, ואכן הנתבעת השיבה מלוא התמורה. ומנגד נסיבות המלחמה כן הקימה לנתבעת הגנה כנגד עילת התביעה הנזיקית וכנגד דרישת הפיצוי הסטטוטורי. על כל אלה ארחיב בפסקאות הבאות.
בכל הקשור לעילת התביעה החוזית
הגם שסוגיית פיצוי ההשבה החוזי נפתרה עוד טרם הדיון, עדיין יש מקום להרחיב ביחס אליה. יש מקום להתייחס לחובת ההשבה החוזית בגין נסיבות המלחמה, דווקא על מנת להבחין בין פיצויי ההשבה שהם פרי עילה חוזית לבין הפיצוי הסטטוטורי שהוא פרי עילה נזיקית ואשר אין לחייב בגינו.
כאשר בוטלו כרטיסי הטיסה, קמה לתובעת הזכות להשבת סכומי הכסף ששילמה, זאת אפילו יוכח קיומו של סיכול עסקה כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל”א – 1970. לענין זה קובע סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) כך (ההדגשות לא במקור):
“היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים”
חשוב להדגיש – נקודת הזמן בה בודקים, בהתאם לעילה החוזית, את התנהלות הצד “המפר” היא “בעת כריתת החוזה”. זאת להבדיל מנקודת הזמן לבדיקת ההתנהלות בהתאם לעילה הנזיקית. כבר עתה אציין שבדיקת ההתנהלות בהתאם לעילה הנזיקית היא בעת האירוע הנזיקי, קרי האירוע שגרם נזקים עקב ביטול הטיסה. לנושא זה חשיבות ועל כך ארחיב בסעיף 2.1.3(ב) להלן.
טענת הסיכול החוזי מהווה, ברגיל, טענת הגנה למי שמיוחסת לו הפרת הסכם. ידם של בתי המשפט קמוצה בקבלת טענת הסיכול וזו לא תתקבל בנקל, ור’ לענין זה ספרה של גבריאלה שלו, דיני חוזים החלק הכללי (תשס”ה, 630); עוד ר’ כבר בע”א 3402/95, ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע”מ נ’ פיינגולד (מיום 21/8/1997, הש’ ש’ לוין, הש’ א’ גולדברג, השופטת ד’ דורנר); בנוסף אפנה אל רע”א 7637/22, לה ריין יזמות ואירועים בע”מ נ’ אייסוניק קיד מערכות בע”מ (מיום 17/11/2022, הש’ א’ שטיין) שם נקבע כך – “ראוי להטעים כי לאורך השנים פורשה הגנת הסיכול בפסיקתנו באופן מצומצם ודווקני”.
אך אפילו מוכחת טענת סיכול, עדיין ניתן לחייב בהשבת סכומי הכסף ששולמו. לענין זה קובע סעיף 18(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) כי “במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו” (ההדגשות לא במקור). עוד באשר לשאלת ההשבה, גם כן ביחס לעסקת תיירות ר’ רת”ק (מחוזי נצ’) 60628-09-20, מדרפט טבע והרפתקאות בע”מ נ’ כהן ואח’ (מיום 11/11/2020, הנ’ הש’ א’ אברהם).
כאמור לעיל, הרחבתי אודות חובת ההשבה בגין נסיבות המלחמה, על מנת להבחין בין חובה זו שהיא פרי עילה חוזית המביאה לפיצוי התובעת לבין עילת התביעה הנזיקית שאינה מביאה לפיצוי. על כך שאין מקום לחייב בפיצוי הסטטוטורי שהוא פרי עילה נזיקית ארחיב בפסקה הבאה.
בכל הקשור לעילת התביעה הנזיקית – דרישת פיצוי סטטוטורי מכח חוק שירותי תעופה
התובעת עתרה לפיצוי, עבורה וכן עבור בני משפחתה שכלל לא הגישו תביעה, וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק שירותי תעופה אשר קובע פיצוי כספי סטטוטורי במקרה של ביטול טיסה. לענין זה קובע סעיף 6(א) לחוק כך:
“נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה:
(1)…
(2)…
(3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה”
ואולם הזכות לפיצוי אינה זכות מוחלטת והיא לא תתקיים במקרה שחלו נסיבות שונות המפורטות בחוק. המקרים והנסיבות בהם לא תחול חובת פיצוי מפורטים בסעיפים 6(ג) – 6(ה) לחוק. אחת הנסיבות היא מקרה שבו המארגן “לא היה יכול למנוע את ביטולה” של הטיסה. ולענין זה קובע סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה כך:
“בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג) נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:
(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות;
(2) …;
(3) ….”
וכאן חשוב להדגיש – נקודת הזמן בה בודקים את התנהלות הצד ה”מפר” קרי התנהלות הנתבעת בעניינינו – אינה בשלב כריתת החוזה [ןר’ להשוואה הדיון בסעיף 2.1.2(ב) לעיל]. נקודת הזמן לבדיקה, היא מועד פעולות הנתבעת בעת ביטול הטיסה. השאלה אותה יש לשאול היא האם, ככל שהנתבעת היתה עושה ככל שביכולה, היתה מצליחה למנוע את ביטולה של הטיסה על ידי חברת התעופה הזרה. התשובה לכך היא שלילית. ביטול הטיסה נעשה באופן שהנתבעת לא יכולה היתה לשנות ולמנוע את רוע הגזירה מבחינת התובעת, משפחתה וכן נוסעים נוספים. על כך בפסקה הבאה.
ביום 7/10/2023 פשטו כוחות האויב על מדינת ישראל. פשטו וכבשו לשעות מספר יישובים במדינת ישראל. בנוסף, ביום 7/10/2023 וכן לאחר מכן נוהלו מערכות לחימה בכל רחבי ישראל. ביום 7/10/2023 נרצחו 1,145 אזרחי ותושבי ישראל וכן אזרחים זרים. באותו יום נחטפו משטחי ישראל ולעיתים מבתיהם, 251 אזרחי ותושבי ישראל וכן אזרחים זרים.
החל מיום 7/10/2023 פונו מבתיהם רבבות על גבי רבבות של אזרחי ותושבי ישראל, בדרום הארץ ובצפונה וככל הנראה מעל 140,000 תושבים. החל מאותו יום פונו מתושביהם עשרות רבות של יישובים בדרום הארץ וגם בצפונה ורבים הפכו לעקורים בארצם, בארצנו.
החל מיום 7/10/2023 גויסו בצווי חירום מאות אלפי חיילים ובהיקף העולה על 360,000 אזרחיות ואזרחים שנקראו להגן בגופם על המדינה. המלחמה הביאה למותם של מאות חיילים ואף אזרחים נוספים מקרב מדינת ישראל. כל זאת כאשר מדינת ישראל מותקפת כמעט לכל אורכה ורוחבה, לרבות על ידי מתקפות טילים ותחמושת וכלי נשק נוספים – מרצועת עזה בדרום, מלבנון בצפון ואפילו מתימן הרחוקה ומאיראן שבמעגל השלישי.
והמלחמה נמשכת. נמשכת גם בעת כתיבת פסק דין זה, כעשרה חודשים מאוחר לטבח שבתחילתה.
אין מדובר בנסיבות רגילות. נסיבות אלה הביאו חברות תעופה זרות ובתוכן Blue Bird Airways לבטל, מעת לעת, את טיסותיהן לישראל וממנה. כאן ייאמר, כידיעה שיפוטית לה נחשף לצערנו כל אחד מאזרחי ישראל, שגם בעת כתיבת פסק דין זה קיים חשש מוצק וודאי למתקפה מאיראן ומהצפון וחברות תעופה שונות ביטלו או שינו את לוח טיסותיהן.
במצב כזה, בו נאבקים כל כוחות הביטחון בישראל ונלחמים באויב, הרי אין להלין על הנתבעת שלא עשתה ככל שביכולתה על מנת למנוע את ביטול הטיסות של Blue Bird Airways. אין מדובר במצב בו דווקא מארגנת חופשות, כמו הנתבעת, היתה יכולה להביא שלום לאזור ולמנוע באחת את כל המתואר לעיל, על מנת שלא יבוטלו הטיסות להן רכשו התובעת ומשפחתה כרטיסי טיסה. מצב דברים זה תואם להוראות סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה הקובע שמארגן טיסה לא יחויב בתשלום פיצוי כאשר “הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה”.
מהאמור לעיל עולה שיש לדחות התביעה – כאשר הנתבעת לא יכולה היתה, כאמור, למנוע את ביטולי הטיסות – הרי ממילא אין מקום לחייב אותה בתשלום פיצוי מכח שירותי תעופה. מכאן, יש לדחות התביעה.
הערה לפני סיום – עד כה הרחבתי באשר לכך שיש לדחות התביעה. לפני סיום אציין שאפילו הייתי מוצא שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי סטטוטורי בהתאם לחוק שירותי תעופה – הרי עדיין, הפיצוי הנזיקי היה נפסק רק לתובעת עצמה. לא ניתן היה לפסוק פיצוי נזיקי ליתר בני משפחתה של התובעת, שכן אלה אפילו לא הגישו כתב תביעה ולא נכללו בין התובעים בהליך כאן. לצד זאת ולמען ההגינות אציין שאילו זה היה המצב, אפשר והיתה ניתנת לתובעת האופציה לבקש לתקן כתב התביעה תוך הוספת התובעים הנוספים מבין בני משפחתה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל התביעה נדחית. בהינתן העובדה שההליך התנהל בבית משפט לתביעות קטנות והגם שנתתי דעתי לטרחה וההוצאות שעל פניו נגרמו לנתבעת – איני עושה צו להוצאות.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, במועדים הקבועים בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל”ז – 1976.
ניתן היום, א’ אב תשפ”ד, 05 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
