מספר בקשה:27
לפני
כבוד השופטת אפרת ונקרט
מבקש
XXX ת”ז XXX
נגד
משיבה
XXX ת”ז XXX
החלטה
ביום 12.7.23 הוגשה תביעת האב 28253-07-23 בה מבוקש כי הקטין XXX, כבן 4, המצוי כיום (וכן בעת הגשת התביעה) בחזקת דודתו, אחות האם הנתבעת, יועבר למשמורתו. לקטין מונתה אפוט’ לדין וכן ניתנה החלטתי על הגשת תסקיר עו”ס לסדרי דין.
בפניי כעת בקשת האב להעביר את הקטין XXX כבן 4 כיום למשמורתו המלאה וחזקתו תוך קביעת זמני שהות לנתבעת וזאת בהתאם להמלצות התסקיר הנסמך על המלצות וועדת תסקירים בה נשמעו כלל גורמי הטיפול המעורבים והאפוט’ לדין. אף האפוט’ לדין מצטרפת להמלצות התסקיר.
ביום 21.4.24 התקיים בפני דיון ארוך אליו התייצבו כלל גורמי הטיפול המעורבים, אפוט’ לדין הצדדים ואף אחות האם אשר שימשה עד לסוף שנת 2023 כאומנת לקטין ואשר הקטין עדיין שוהה בחזקתה. טרם הדיון, ביום 9.4.24 הונח בפני תסקיר מקיף ומעמיק.
לאחר הדיון, ולבקשת בית המשפט, הוגשו על ידי העו”ס חומרים נוספים בדבר מצבה הנפשי של האם.
בין הצדדים התקיימו מספר הליכים משפטיים קודמים
י”ס 23696-07-20
תלה”מ 11341-12-20
תלה”מ 10682-12-20
י”ס 2696-07-23
תמ”ש 774-04-23
צו הגנה 6775-04-24
רקע בתמצית
הצדדים נישאו כדמו”י ביום XX.XX.XX מנישואים אלה נולד ביום XX.XX.XX הקטין XXX (כבן 4).
מקום מגוריהם האחרון של הצדדים המשותף היה בעיר XXX, בחודש חמישי להריונה של הנתבעת עוד בטרם לידת הקטין עזבה את הבית המשותף לה ולתובע לבית אמה XXX, לאחר מספר חודשים ולאחר לידת הקטין, עברה עם הקטין לדירה שכורה XXX. ביום XX.XX.XX התגרשו הצדדים באופן רשמי.
ביום XX.XX.XXX ניתן פסק דין לעניין מזונות והסדרי שהות, פסק הדין קבע כי הקטין יישאר להתגורר עם האם XXX ולאב נקבעו זמני שהות. בנוסף, מונתה עו”ס לסדרי דין וניתנו לעו”ס סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וזאת למשך תקופה של שנתיים.
זמן קצר לאחר פרידתם של הצדדים הדרדר מצבה הנפשי של האם והיא לא הייתה מסוגלת עוד לטפל בקטין לבדה. לפיכך, אחותה המבוגרת ממנה, בעצמה אם לילדה צעירה עברה להתגורר עמה על מנת לעזור לה בגידול הקטין. לאחר זמן מה, פנתה האם ביוזמתה לשירותי הרווחה וביקשה שאחותה תוכר כמשפחת אומנה לקטין.
ביום XXX.XX.XXX וחרף התנגדות האב, נקבע כי אחות האם תגדל את הקטין ותשמש לו כמשפחת אומנה וזאת למשך 6 חודשים אשר חלפו כבר בחודש נובמבר 2023. עוד יובהר כי האם לא המשיכה להתגורר עם הדודה ונקבעו הן לאם והן לאב זמני שהות עם הקטין.
עובר לאירועים אלו, פנו גורמי הטיפול אל האב, והציעו לו לבחון את האפשרות לפתוח בהליך לקבל הקטין לטיפולו ולמגורים עמו, חלף שהות הקטין באומנת קרובים באחיות הדודה.
בחודש יולי הגיש האב את תביעתו להעברת הקטין למשמורתו ומעבר הקטין להתגורר עמו בXXX, תוך קביעת זמני שהות עם האם.
מאז פרידת ההורים מצבה הבריאותי והנפשי של האם היה לא יציב והיא התאשפזה פסיכיאטרית מספר פעמים ונמצאת תחת פיקוח והשגחה של גורמי הטיפול. יצויין כי בעבר אושפזה האם אף באשפוז כפוי שכן לא היה מצידה שיתוף פעולה מספק בהליך הטיפולי.
בתקופה בה שהה הקטין עם האם, הקשר בין האב לקטין, שנותק כמעט, חודש בהדרגה בפיקוח עו”ס ותחת עינו הפקוחה של בית המשפט ובהמשך נקבעו זמני שהות במסגרתם האב מגיע פעמיים בשבוע מ – XXX ל – XXX (בתחבורה ציבורית) לשהות עם הקטין. האב הגיע וממשיך להגיע באדיקות מופתית במועדים שנקבעו.
ביום XXX.XX.XXX לאחר דיון ארוך שהתקיים בפני ובו נשמעו באריכות ההורים וב”כ, כלל גורמי הטיפול, האפוט’ לדין ואף הדודה אחות האם, ניתנה החלטתי על הרחבת זמני השהות באופן שהקטין ישהה עם האב גם בסופי שבוע, אחת לשבועיים החל מיום חמישי בשבוע בתום המסגרת החינוכית ועד ליום א’ בבוקר ישירות למסגרת החינוכית וכן קבעתי כי החלטתי אשר למקום שהותו של הקטין תינתן בהמשך.
מאפיינים משפחתיים
מכל שהובא בפני, האם, XXX והאב, XXX, הכירו בשידוך והתחתנו לאחר שני חודשי הכרות בלבד וזאת בשנת XXX ומנישואין אלה נולד הקטין XXX, בנם המשותף היחיד. כאמור לעיל, בחודש חמישי להריונה עזבה האם את הבית המשותף מבלי להודיע לאב ועברה לבית אמה ב – XXX והקטין נולד כאשר ההורים כבר לא התגוררו יחד.
האם XXX כבת 33 עלתה לארץ מXXX בגיל חצי שנה, הוריה התגרשו בהיותה בת 6 והיא הצעירה מבין שישה אחים. האם מוכרת במערך בריאות הנפש מאז שנת XXX ומאובחנת עם הפרעה סכיזו אפקטיבית ומקבלת ליווי של סל שיקום החל מינואר XXX. האם אושפזה מספר פעמים מאז התגלתה מחלתה בשנת XXX, ואף באשפוז כפוי. לדברי האם לא גילתה לאב את דבר מחלתה טרם הנישואין.
כיום האם עובדת כאחראית משמרת ב-XXX במסגרת “עבודה שיקומית”. בתחילת אפריל השנה נישאה האם בשנית לבן זוג שאינו מוכר לגורמי הרווחה ואף לא שיתפה בדבר הנישואין את העו”ס לסדרי דין או את הגורמים שהשתתפו בוועדת התסקירים שנערכה לאחרונה ולאחר הנישואין.
האב XXX כבן 33 יליד הארץ בן להורים גרושים, הבכור מבין 7 אחים, לאחר הפרידה חזר לגור בבית אמו בXXX שם מתגוררות אף אחיותיו הצעירות ממנו. האב עובד מזה כ-4 שנים באותו מקום עבודה כ-XXX
לדברי האב אמו ואחיותיו מגוייסות אף הן לטיפול בקטין ומסייעות לו כאשר הקטין שוהה עמו.
טענות הצדדים בתמצית
לטענת האב בשל מצב האם וכן מצבו של הקטין כיום אשר חש את השינוי הקרוב יש להעביר אליו את הקטין למשמורתו בדחיפות, לטענתו עד כה מתעלמים מזכויותיו כאביו וכאפוטרופוס טבעי של הקטין ומשהוא כשיר, מסוגל ורוצה לגדל את הקטין, עת האם אינה מסוגלת לכך יש להעביר את הקטין למשמורתו בהקדם האפשרי.
לטענת האב ביום XX.XX.XX קבע בית משפט לנוער מתווה ביניים למשך חצי שנה לפיו הדודה תיבחן כמשפחת אומנת קרובים והקטין יהיה תחת חסותה במסגרת צו הוצאה ממשמורת. הסיבה לכך הינה חוסר מסוגלותה של האם לגדל בעצמה את הקטין. לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת כי טובת הקטין היא להיות במשמורת אביו ולא במשפחת אומנה.
לטענת האב אין מחלוקת ועולה מכל חוות הדעת שהוגשו על ידי גורמי המקצוע לתיק כי לאם אין מסוגלות לגדל בעצמה את הקטין. עם זאת, לאב יש את היכולת והמסוגלות לדאוג לכלל צרכי הקטין פיזית ונפשית ולהעניק לו יציבות וטיפול ראוי והולם, שירותי הרווחה בXXX תומכים בבקשתו לגדל את הקטין וכך גם משפחתו הרחבה שתומכת בהעברת המשמורת אליו ותסייע לו ככל שיעלה הצורך.
כך גם, לטענת האב האם מחבלת בקשר בינו ובין הקטין ואף מבקשת לנתקו מהקטין לו היה הדבר ביכולתה, כפי שעשתה כבר בעבר, ולראיה התנהלותה ממש אחרי וועדת התסקירים והגשת הבקשה בהיעדר עילה למתן צו הגנה כנגד האב, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט זה ובית המשפט קבע כי לא היתה כל עילה להגשת הבקשה. האב, לעומת זאת הוכיח ומוכיח כי הוא רואה חשיבות רבה לקשר בין הקטין לאם וימשיך ויעשה כל מאמץ לתמוך בקשר כזה. עוד לדבריו הוכיח את מסירותו ודבקותו עת תקופה ארוכה שהוא מגיע בתחבורה ציבורית מ– XXX ל-XXX פעמיים בשבוע באופן עקבי, ומשתף פעולה באופן מלא עם הנחיות כל גורמי הטיפול.
לטענת האב משהוא כשיר, רוצה ומסוגל לגדל את הקטין ולספק לו את כל צרכיו הרגשיים והפיסיים, ואילו האם, לנוכח מצבה הנפשי אינה כשירה ומסוגלת, טובתו וזכותו של הקטין כמו גם זכותו וחובתו של האב לגדל את הקטין.
מאידך, לטענת האם, תביעת האב הוגשה במטרה להלך עליה אימים ולגרור אותה לדיונים מיותרים. היא הוגשה רק לאחר המלצת העו”ס וכל מטרתה היא ביטול דמי המזונות בעתיד. כתב התביעה אינו מתייחס לנסיבות גידול הקטין ולעובדה שנולד וגדל ב- XXX במשפחה חמה ואוהבת מבלי שהאב לקח כל חלק בגידולו.
לטענתה, האב בחר להתנתק בעבר מכל מחובותיו ההוריות, הוא אינו מעוניין לקחת חלק בהדרכות וטיפולים ועד היום לא השלים את הליווי, הטיפולים וההדרכה ההורית אשר נדרש לעשות על ידי הרווחה. בנוסף, האב בחר שלא לקחת חלק בוועדת המעקב למשפחה המתקיימות אחת לחמישה חודשים החל מיום שנולד הקטין.
האם טוענת שהאב נמנע מלקחת חלק פעיל בחייו של הקטין לרבות קיום מפגשים באופן סדיר בהתאם להסדרי השהות שנקבעו. ומכאן שאינו יכול לשמש “קרקע יציבה” לקטין.
עוד לטענתה, האב לא הציג כל תימוכין לטענתו כי הוא המתאים ביותר להיות המשמורן העיקרי של הקטין. לא הוגשו חוות דעת, המלצה או כל מסמך אחר שמצביע על כך שהוא ראוי להיות המשמורן. האם מבקשת כי האב יציג בפני בית המשפט עובדות המעידות על מסוגלותו ההורית ועל יכולתו להעניק לקטין יציבות ורוגע.
בניגוד לאם, לטענתה, לאב אין מעטפת משפחתית שתסייע לו בגידול הקטין, במסגרת הדיון בוועדה שהתקיימה ב – XXX הבהירה אמו של האב, אשר בביתה הוא מתגורר כיום, באופן נחרץ כי אין בכוונתה לתמוך ולסייע לאב לטפל בקטין, לדבריה היא עובדת שעות רבות ואחיו של התובע שוהים בפנימיות הרחוקות מ – XXX והם עסוקים בחייהם ואין ביכולתה להתפנות ולגדל את הקטין או לסייע לאב בעניין זה.
במסגרת הליכים שהתקיימו בבית המשפט לנוער בסוגיית אומנת הקרובים נקבע כי אחותה היא הסביבה הטובה ביותר עבור הקטין ולפיכך מונתה אחותה כמשפחת אומנה עבור הקטין. מיום לידתו הקטין מתגורר עמה ועם אחותה וזוהי הסביבה היחידה המוכרת לו והטובה ביותר עבורו. סביבה המעניקה לו כל מה שצריך ואף מעבר לכך.
מינוי האחות כמשפחת אומנה לא נעשתה ביוזמתה כי אם בהמלצת בית המשפט לנוער לאחר שכל הגורמים הטיפוליים המעורים בתיק ומלווים את המשפחה וכל וועדות התכנון ברווחה המליצו פה אחד על המשך אומנת הדודה. בית המשפט התרשם מהאחות כדמות דומיננטית לקטין המשמשת לאם ולקטין עמוד תווך ובחר להעדיף אותה על פני אביו הביולוגי של הקטין.
אשר לטענת האב כי לאם חוסר מסוגלות לטפל בקטין, טוענת האם כי מעולם לא נקבע שהיא “חסרת מסוגלות” אלא רק שהיא זקוקה לסיוע זמני בגידול הקטין. טענות האב באשר למצבה הרפואי וההידרדרות במצבה הנפשי אינה נכונה, אין לאב כל ידע אודות מצבה הנפשי. למעלה מכך, כיום אף חלה הטבה במצבה הנפשי, היא דואגת לטפל בעצמה ועושה ככל שנדרש בכדי לשוב ולעמוד על רגליה.
המלצות גורמי הטיפול והתסקיר
התסקיר מיום 9.4.24
התסקיר הוגש על ידי עו”ס לסדרי דין מ – XXX מקום מגורי האם וקטין לאחר ששוחחה עם העו”ס המלווה את האב מטעם הלשכה לשירותים חברתיים ב – XXX מקום מגורי האב וכן בשיתוף עם עו”ס לחוק הנוער המטפלת בקטין במסגרת הליך הנזקקות שהמתנהל בבית המשפט לנוער ב – XXX.
בפני עו”ס לסדרי דין עורכת התסקיר הונחו דוחות מאת שירותי הרווחה ב – XXX ו – XXX, סיכום ממדריכת ההורים של האב וסיכומים פסיכיאטריים אודות האם. בנוסף בוצעו שיחות טלפוניות עם מדריכת האומנה המלווה את הדודה והקטין ודוחות טיפת חלב.
עוד עמדו בפני העו”ס עורכת התסקיר החלטות שיפוטיות שניתנו בתיק, סיכומי וועדות תסקירים ואף בוצעו שיחות טלפוניות עם הגננת של הקטין ועם מנהלת החנות בה עובדת כיום האם.
נכון למועד הגשת התסקיר זמני השהות של האב עם הקטין היו בימים ב’ ו- ד’ אחר הצהרים ללא לינה וסוף שבוע אחת לשבועיים מסיום המסגרת ביום ו’ ועד למוצאי השבת כולל לינה. זמני השהות של האם היו פעמיים בשבוע אחה”צ ובסופי שבוע. את יתרת הזמן שהה הקטין עם הדודה, כמשפחת אומנה.
כמפורט בתסקיר, ביום XXX.XXX.XXX טרם לידת הקטין התקבל במנהל הרווחה דיווח מבית חולים “XXX ” כי האם מאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית עקב מצב נפשי לא יציב אשר לא יאפשר לה לטפל בתינוק. לנוכח דווח זה החלה מעורבות של עו”ס משפחה ועו”ס לחוק נוער מהלשכה לשירותים חברתיים ב – XXX.
לאחר לידת הקטין התגוררה האם יחד עם אמה ואחותה והן סייעו לה בטיפול בקטין. כשלושה חדשים לאחר הולדת הקטין התקיימה ועדה לתכנון טיפול בה הומלץ לפתוח בהליך שיוגש בבית המשפט לענייני משפחה, עניין סוגיית המשמורת. ההורים הסכימו כי בשלב זה לא יעשה שינוי במקום מגורי הקטין ונקבעו זמני שהות לאב.
ביום XXX.XX.XXX נתנה החלטתי בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים כי הקטין ישהה עם האם ובהתאם להמלצות גורמי הטיפול לאב נקבעו זמני שהות ללא לינה בשעות 16:30-18:30 בימים ב, ד וכל שבועיים ביום ו’ בין השעות 12:00-14:00 בנוסף הוענקו לעו”ס סמכויות למשך שנתיים. בהמשך ובמסגרת הליך זהמונתה לקטין אפוט’ לדין.
האב קיים את זמני השהות למעט בימי ו’ בהם האב לא הגיע, שכן לטענתו אין לו יכולת להגיע ביום שישי בשל היותו אדם דתי המתנייד בתחבורה ציבורית. להורים שלל טענות הדדיות ביחס להפרה וסיכול של זמני השהות שנקבעו.
בסמוך לתקופה זו דיווחה האם לעו”ס על מעבר למגורים עצמאיים עם הקטין.
בחודש יוני 2022 חלה שוב הדרדרות במצבה הנפשי של האם והיא פנתה לעו”ס בבקשה לסידור חוץ ביתי עבור הקטין בגין כך התקיימו וועדות לתכנון טיפול בחודשים אוגוסט 2022 וינואר 2023. בוועדה באוגוסט הומלץ בהסכמת הצדדים כי האם תתגורר עם אחותה אשר תסייע לה בטיפול וקטין והאב ביקש להרחיב את זמני השהות.
ביום XXX.XX.XXX לאחר תהליך הערכה של האב הורחבו זמני השהות של האב באופן של הוספת לינה בכל סוף שבוע שני עד מוצאי שבת. בנוסף הונחה האב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לקביעת מקום שהותו של הקטין עמו.
בוועדה לתכנון טיפול שהתקיימה בחודש ינואר 2023 הומלץ להכיר בדודה (אחות האם) כמשפחת אומנת קרובים על מנת לספק לקטין בטחון ויציבות. האב, שטרם , הונחה בשנית לפנות לבית המשפט בבקשה לקביעת מקום שהותו של הקטין עמו ולמעבר הקטין ל – XXX להתגורר עם האב וכן הופנה לקבלת הדרכה הורית. האב התנגד להמלצת הוועדה להכיר בדודה כמשפחת אומנה, לפיכך, עורבה עו”ס לחוק נוער.
בחודש אפריל 2023 ניתן על ידי כב’ ביה”מ לנוער צו להוצאה ממשמורת למשך חצי שנה, והקטין הועבר לאחריות הדודה אשר נקבע שתשמש לו כמשפחת אומנה. ביום XXX.XX.XXX פקע הצו אך הקטין המשיך וממשיך עדיין להתגורר בבית הדודה עד קבלת החלטה אחרת.
בחודש נובמבר 2023 לאחר תהליך ממושך של בדיקת שירותי האומנה הוכרה הדודה כמשפחת אומנה.
בחודש אוגוסט 2023 התקבלה בקשת האב להעברת מקום שהותו של הקטין באופן שישהה עמו ב- XXX, הבקשה המתינה עד לחודש דצמבר 2023 מועד בו שבה העו”ס מחופשת לידה.
בהתאם למפורט בתסקיר לאורך השנים מצבה הנפשי של האם ידע עליות ומורדות והיא התאשפזה תכופות, לאור זאת הדודה היא שהיוותה את הדמות העיקרית המטפלת בקטין, דואגת לכל צרכיו ומשמשת לו כגורם תמיכה יציב וקבוע.
למרות הנחיות חוזרות ונשנות של העו”ס לאב להגיש תביעה להעברת משמורת הקטין אליו, האב לא עשה כן עד לאוגוסט 2023. ייתכן כי המרחק הפיזי, אי הטיפול בקטין באופן יומיומי והעדר הבנה מלא של מצבה הנפשי של האם וחוסר תפקודה הם שהובילו לשיהוי הרב בהגשת הבקשה.
הקטין XXX – בדיקה עם הגננת העלתה כי מדובר בילד מטופח מאורגן בעל התפתחות תקינה שנראה שטוב לו, הקשר עם האם והדודה מיטיב והוא קשור אליהן מאוד ואוהב אותם ואף מרבה לדבר עליהן.
בהתאם לדווחי הגננת לאחרונה לאחר ששב מסופי השבוע אצל האב XXX חוזר יותר תזזיתי ואגרסיבי ולוקח לו יום יומיים לחזור לעצמו. גם האם והדודה מדווחות על רגרסיה במצבו הרגשי וההתנהגותי לאחר חזרה משהות אצל האב בסופ”ש. לדברי הגננת הקטין מרבה לבקש את אמו ומתנגד ללכת לאב. האם לבקשתה לוקחת את XXX כמעט מידי יום מהגן שלא על פי זמני השהות. בוועדת התסקירים עלה כי הדודה שיתפה את הקטין (כבן 4!) כי ייתכן שבקרוב יעבור לאב, דבר אשר יכול להסביר את הקושי שנצפה לאחרונה בהתנהגותו.
הערכת הקשר עם ההורים והמשפחה – במפגשים שנצפו על ידי העו”ס הקטין נראה מתוח, מיעט לדבר והשתחרר בהדרגה. הקטין לא יזם שיחה עם אף אחת מהדמויות למעט האם אליה פנה לבקש חטיף, התרשמות העו”ס היא כי הקטין מרגיש בנוח בסביבת האם והקשר ביניהם מאופיין בחום ואהבה.
בעת ביקור בבית הדודה XXX היה מסוגר, סירב לשחק וישב על ברכי הדודה במרבית המפגש, ניכר כי הקטין חש בנוח בחיק הדודה וניכר כי הקשר ביניהם טוב ומשמעותי.
בעת הצפייה במפגש בין הקטין והאב במשרדי הלשכה לשירותים חברתיים ובבית הסבתא ב – XXX, בתחילה הקטין לא דיבר והשמיע בעיקר אנחות בהמשך השתחרר בהדרגה פנה לאב בבקשת עזרה והחל להגיד מספר משפטים ביחס למשחק. התרשמות העו”ס כי בין האב לקטין קשר טוב חם ונוח.
בעת הביקור בבית הסבתא ב – XXX לא נצפתה אינטראקציה בין הקטין לסבתא הוא לא יזם עמה שיח ולא פנה אליה, התרשמות העו”ס כי בבית אווירה נעימה ורגועה ולאב יש מעטפת משפחתית תומכת, הן הסבתא והן אחיותיו של האב מגויסות לעזור לאב בטיפול בקטין.
ביקורי בית:
בית הדודה – הקטין מתגורר כשנה בבית הדודה, חולק חדר עם בתה בת ה- 5 מדובר בבית נקי נעים ומסודר וניכר כי לקטין יש את כל הציוד הנחוץ לו.
בית האב ב – XXX– האב מתגורר בבית אמו עם שתי אחיותיו הקטינות, בבית סלון ומטבח גדולים, חדר של הסבתא, חדר לאחיות וחדר לאב בו ישן עמו הקטין כשמגיע לבקר. בחדר מיטה של האב ומיטת מעבר לקטיו, משחקים רבים התואמים את גילו של הקטין וגן שעשועים סמוך, מדובר בבית חם נקי ובעל אווירה נעימה ורגועה.
בית האם – דירה מחולקת קטנה שכורה, נעימה ומסודרת בטוב טעם. לקטין מגירת צעצועים, מדובר בבית נעים ונקי עם אווירה טובה.
תמונת מצב הורית :
האם – העו”ס התרשמה מאם מסורה שאוהבת את בנה, לדברי האם היא יכולה לדאוג לקטין גם בלי עזרת אחותה. דיווח ממרפאת בריאות הנפש מעלה כי בעברה של האם מספר אשפוזים כאשר הראשון בהם היה בכפייה, לרוב אשפוזיה נובעים מהחמרה פסיכוטית הקשורה למצבי סטרס ואי הקפדה על הטיפול התרופתי. הרושם הוא כי התובנה למצבה חלקית בלבד אם כי כעת תפקודה טוב. בשנה האחרונה התאשפזה בתכיפות לאור החרפה במצבה הנפשי שנבעה מלחץ כלכלי ורגשי.
לאם סדר יום קבוע וליווי של סל שיקום המסייע לשמירה על יציבותה הנפשית. נראה כי האם התגייסה להליך הטיפולי, היא משתפת פעולה עם גורמי הרווחה ומערך בריאות הנפש, האם החליטה לשקם את חייה בכדי להיות מעורבת בחיי הקטין, היא קשובה לצרכיו ותמיד שמה לנגד עיניה את טובתו. העו”ס התרשמה כי לאחר שהאם תתייצב נפשית ותפקודית ניתן יהיה בהמשך לבחון את האפשרות שתגדל את הקטין.
עוד יש להתייחס לעובדה כי האם נישאה מחדש ולא הבינה את החשיבות לדווח לעו”ס וגורמי הטיפול על נישואיה ועל היכרותו של הקטין עם בעלה הנוכחי. ככל שהקטין יעבור למשמורת שלה ושל בעלה הנוכחי יידרש כי גורמי הטיפול יכירו אותו.
התרשמות העו”ס והתרשמות וועדת התסקירים היא כי על אף אהבתה הרבה של האם לקטין, מצבה אינו מאפשר כעת את גידולו ושהותו עמה ועליה להתמקד בהליך השיקומי שלה.
האב – העו”ס התרשמה מאב מסור רגוע ודואג מאד לקטין ואשר עשה ועדיין עושה תהליך משמעותי באבהותו ומוכן גם להמשיך ולקבל כלים לחיזוק יכולותיו ההוריות והעמקת הקשר עם בנו. לדברי המדריכה ההורית האב עבר כברת דרך מאב טרי שלא הבין את משמעות היותו אב לאב בעל מסוגלות הורית הבטוח ביכולותיו. האב תכנן לעבור להתגורר בדירה עצמאית אך בחשיבה משותפת עם מדריכת ההורים המליצו לו גורמי הטיפול כי נכון יהיה בשלב הראשון להמשיך להתגורר בבית האם במטרה לספק לקטין מעטפת ואוירה משפחתית וביתית. להתרשמות העו”ס האב יכול ומסוגל לגדל את הקטין והוא מגויס לכך.
וועדת תסקירים מיום 2.4.2024
המלצות הוועדה היו להעברת הקטין לאב באופן מידי והרחבת זמני השהות של האב בסופי שבוע אחת לשבועיים החל מיום חמישי. עוד נקבע כי עדכון הילד בהחלטה ייעשה רק לאחר קבלת החלטה שיפוטית.
התרשמות כל גורמי הטיפול המעורבים היא כי האם אינה מסוגלת לגדל את הקטין נכון להיום, האב ראוי ובעל יכולת לגדל אותו, האב בסיוע משפחתו ושירותי ההרווחה ב – XXX מסוגל לכך. לעמדת הוועדה, מבחינה משפטית כאשר יש הורה כשיר המסוגל, טובתו של הקטין לגדול אצלו. כיום, מבחינה פסיכולוגית הקטין חי אצל הדודה אך חי במציאות בה ישנם כמה גורמי התקשרות.
יש לשאוף שהקטין יגדל לפחות עם אחת מהדמויות ההוריות שלו, ולאור ההתרשמות שיש לכך היתכנות זוהי זכותו הבסיסית של הקטין עצמו.
הוועדה סקרה את החלופה כי הקטין יעבור למשמורת האב וההורים יחלקו משמורת משותפת, אך החלופה נדחתה לנוכח מצבה הנפשי של האם שאינו מאוזן ויציב תקופה ארוכה. לדברי הפסיכיאטרית האם חסרת תובנה למצבה ועדיין עושה שינויים תרופתיים על דעת עצמה. לפיכך, העו”ס סבורה כי העברת המשמורת לאם תשאיר את הקטין במציאות חייו המבלבלת והלא יציבה בה גדל לאורך רוב שנות חייו. גם גורמי הטיפול הנוספים סבורים כי כרגע האם אינה יכולה לשמש כהורה משמורן הקטין.
בבחינת טובת הקטין, יש לקחת בחשבון את המורכבות והשינויים בהעברת המשמורת, מעבר עיר, מעבר בית, מעבר מסגרת חינוכית, מעבר דמויות התקשרות קבועות. כך גם יש לזכור כי החוק בישראל מדבר על מתן עדיפות להורה ביולוגי בגידול הילד על פני סידור זמני כגון אומנה.
בערב לאחר וועדת התסקירים הגישה האם תלונה במשטרה וכן הגישה בקשה למתן צו הגנה בבית משפט זה כנגד האב והתלוננה כי בהמתנה לוועדה איים לדקור אותה את בעלה ואת בנם המשותף על כן הוצא על ידי משטרת ישראל כנגד האב צו הגנה. האם גם צילמה את הקטין אומר שאביו מכה אותו. להתרשמות הגורמים המטפלים מדובר בצעד שנועד להעצים את המאבק ומעיד על שיקול הדעת הלקוי של האם.
חוסר השקיפות של האם והדודה בשיתוף גורמי הטיפול במידע משמעותי לצורך קבלת החלטה בעניין הקטין דוגמת נישואי האם, מעמיד אף הוא סימני שאלה בדבר היכולת של האם לראות את טובתו וצרכיו של הקטין בעת הזו.
לסיכום – בהתאם להמלצות וועדת תסקירים וכלל גורמי הטיפול המעורבים, אליהן הצטרפה גם האפוט’ לדין, טובת הקטין הינה לעבור למשמורת האב בהקדם האפשרי. האב והקטין יקבלו משירותי הרווחה ב – XXX מעטפת רגשית ותפקודית לתמיכה על מנת לצלוח את השינוי.
בסופו של התסקיר ניתנו המלצות אופרטיביות כך גם נקבע כי בחודשיים הראשונים האב יביא את הקטין לבית הדודה בXXX באמצע שבוע אחת לשבועיים לבית הדודה בשעות אחר הצהרים. לאחר חודשיים ילון הקטין אצל הדודה והאימא כל סוף שבוע שני.
עמדת האפוטרופא לדין מיום 18.4.24
האפוט’ לדין תומכת במלוא המלצות התסקיר, אשר לנוכח המלצת וועדת התסקירים בעניינו של הקטין לפיהן הקטין יועבר למשמורת אביו באופן מיידי.
דיון והכרעה
אין מחלוקת כי ילדים זקוקים ליציבות ובטחון, ורצוי שלא ייתרחשו שינויים מהותיים וזעזועים בחייהם דבר שבהכרח יהיה בו כדי להשפיע על מצבם הנפשי והריגשי. קל וחומר שינויים מהותיים כדוגמת המקרה שבפניי בו מדובר על שינוי מקום מגורים, שינוי הדמות הקבועה, שינוי המסגרת החינוכית ושינוי בכל פרמטר שהכיר הקטין מיום שנולד.
ככל שיתקבלו המלצות העו”ס והקטין יעבור לשהות עם האב ב – XXX אין מחלוקת כי יהיה בכך משום זעזוע בחייו של הקטין שכן באבחה אחת ייערך שינוי במקום וסביבת מגוריו, במטפל העיקרי והדמות הקבועה בחייו, בגן הילדים וכמעט בכל אספקט של חייו.
עם זאת, עריכת שינוי משמעותי, ואף זעזוע בחיי קטין, אינם חזות הכל. חרף הנטייה המובנת לשמור על יציבות בחיי קטינים, עובדות החיים מלמדות כי קטינים עוברים לעיתים שינויים מרחיקי לכת כגון מעבר מקום וסביבת מגורים (לעיתים אף לארץ אחרת), פרידת הורים, חו”ח פטירת הורה או גורם משמעותי אחר וכיוצ”ב.
זאת ועוד, לעיתים שינוי משמעותי (ואף כזהה נחווה כזעזוע ממש) יכול להיות שינוי לטובה ובעזרת טיפול מיטיב ויציב לאורך זמן לאחר השינוי, חרף הזעזוע, אף ישתפר מצבו של הקטין אל מול מצבו קודם לכן.
אין מחלוקת כי העברת הקטין לשהות בבלעדיות עם האב, ב – XXX, תוך ניתוקו (באופן יחסי) מהאם והדודה שהיוו את הגורמים המשמעותיים ודמויות ההתקשרות מאז היוולדו של הקטין עלולה להוות שינוי וזעזוע משמעותי ביציבות חייו. עם זאת, מכל שהונח בפני אין המדובר כאן באפשרות לבחירה בין שהות הקטין עם האם או עם האב, אלא, שמכל שהובא בפני עולה כי אין מחלוקת בין כל גורמי המקצוע המעורבים שבשלב זה אין לאם את היכולת והמסוגלות לספק לקטין את כל צרכיו לרבות היציבות הנדרשת לו, והראיה שהקטין הוצא ממשמורת האם והועבר לטיפולה המסור של הדודה, ואף לאחר פקיעת צו האומנה לא סברה האם שיש ביכולתה לגדל לבדה בעצמה את הקטין שהרי הקטין נשאר בטיפולה של הדודה בהסכמת השתיים.
בענייננו לא נטען ואף לא הוכח שלאם יש כיום מסוגלות לגדל את הקטין. ההיפך מכך, מכל שהובא בפני, במהלך ניהול ההליך עלה כי בשלב זה אין מחלוקת, אף לא בין הצדדים עצמם, שאין ביכולתה של האם לגדל את הקטין בעצמה כיום, אף לא בעזרת תכנית תמיכה. האלטרנטיבה אותה מבקשת האם להחיל הינה המשך אומנת הדודה, תוך זמני שהות קצרים עם האב והאם, זאת מתוך תקווה לשיקום האם על מנת שתוכל לקבל את הקטין למשמורתה בהמשך לאחר שיחול שינוי במצבה.
משכך – עולה כי הבחירה כיום היא בין קביעת מקום שהותו של הקטין באומנה אצל הדודה לבין העברתו לגדול אצל האב אשר מסוגלתו ויכולותיו נמצאו טובים דיים, כך לדעת כל גורמי הטיפול והמקצוע המעורבים.
עוד יובהר כי מכל שהונח בפני עולה כי אצל האב מדובר בתהליך ארוך ומרשים של התגייסות, אשר נמשך מזה כשנה, במהלכו הפגין האב עקביות רבה ופתיחות לקבל כל עזרה והדרכה. כך גם עלה לאורך ההליך כולו כי האב רואה את מעורבות האם (ואף הדודה) בברכה ואף בחיוב ומבין את חשיבות שמירת הקשר התקין עימן גם לאחר מעבר הקטין אליו. זאת, בעוד התנהלות האם, ואף התנהלות הדודה הפגינו חוסר הבנה למקומו של האב בחיי הקטין, אף תוך ניסיון לפגוע ביחסי האב עם הקטין, לרבות הקלטת הקטין אומרי דברי בלע על האב (במסגרת הבקשה לצו הגנה) – דהיינו עירובו הבוטה של הקטין ביחסים בין ההורים – דבר שאין מחלוקת שפוגע פגיעה קשה בקטין. האם (ואף הדודה) מסרבות לראות את חשיבות דמותו של האב בחיי הקטין ובהתנהלותן מבקשות להשחיר ואולי אף לדחוק את דמותו של האב ולנכס את הקטין לעצמן בלבד.
מושכלות יסוד ראשוניות הן כי זכותם של ילדים לגדול עם ובטיפול הורים וזכות וחובת הורים לגדל את ילדיהם היא זכות (וחובה) טבעית וראשונית. כאשר יש בידי הורה ביולוגי יכולת ורצון לגדל את ילדו, והורותו היא בבחינת הורות שהיא “טובה דיה” (ע”ע דר’ ויניקוט) לא יוצא ילד ממשמורתו של אותו הורה על מנת לגדלו על ידי אדם אחר, שאינו הורהו של הילד, טוב, מסור ואוהב ככל שיהא.
בהתאם ל”משפט הטבע” (כמפורט בפסיקת בתי המשפט להלן) על ילד לגדול אצל ההורים להם נולד, זוהי זכותו וזוהי זכותם. ילד יוצא ממשמורת הוריו רק בהחלטה שיפוטית ומהטעמים המנויים בחוק, וחזקה על בתי המשפט שהחלטות כגון אלו מתקבלות בזהירות ולאחר שקילת כל האלטרנטיבות להשארת הילד בחיק הוריו או מי מהם.
לעניין העדפת ההורה הביולוגי על פני אומנה ראו (דנ”א 7015/94, היוע”מש נ. פלונית, פ”ד, נ(1) 48).
“משפט הטבע הוא, שילד יגדל בבית אביו ואמו: הם שיאהבו אותו, הם שיאכילו וישקו אותו, הם שיחנכו אותו, והם שיעמידו אותו על רגליו עד אם היה לאיש. זו זכותם של אב ואם וזו זכותו של בנם. ואולם הורים יוכלו שיקפחו זכותם זו שנתן להם האלהים, כך יהיה אם יקפחו את זכותו של הקטן. קטן אינו חפץ הניתן להיטלטל מיד-אל-יד ולו ככלי-יש-חפץ-בו. קטן הוא אדם, הוא בן-אדם, הוא אי – גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול”
אף האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (אמנת האו”ם בדבר זכויות הילד נתקבלה על יד עצרת האו”ם ביום 20.11.1989, נחתמה על ידי ישראל ביום 3.7.90, אושררה ביום 4.8.91 ונכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 2.11.91 (כתבי אמנה 1038 , כרך 31, ע’ 21) (“האמנה”) מציגה תפיסה הרואה בהורי הילד “שחקנים ראשיים ומשמעותיים”. סעיף 7 לאמנה קובע את זכות הילד להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם ככל האפשר. האמנה קובעת את אחריותה של המדינה ואת חובתה כלפי הילדים להנות מזכותם לגדול על ידי הוריהם ולשמור על קשר עימם. כן מחוייבת המדינה לסייע להוריהם במילוי תפקידם.
פועל יוצא מחובתה המתוארת של המדינה כלפי ילד הוא חובתה לעשות את המירב על מנת להעמיד תנאים אשר ימנעו את הוצאת הילד מביתו ומקום שבו הוצא מביתו, חובת המדינה לעשות את מרב המאמצים כדי להביא להשבתו לביתו, בכפוף לטובתו, וזאת, בין היתר, באמצעות תכנון והפעלה של תכנית התערבות מתאימה עבור הוריו. כמו כן, על המדינה מוטלת החובה לבחון את אפשרות שובו של הילד להוריו לאורך תקופת שהותו מחוץ לביתו.
בדו”ח וועדת המשנה להשמה חוץ ביתית של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשותה של כב’ השופטת (בדימוס) סביונה רוטלוי (“ועדת רוטלוי”) קיימת התייחסות נרחבת לזכותו של הילד לגדול בחיק הוריו, בין השאר, כפועל יוצא של זכותו זו כפי שבאה לידי ביטוי באמנה. בעמ’ 99 לדו”ח וועדת המשנה בנושא ההשמה החוץ ביתית נרשם: “על פניו נראה כי קיימת הסכמה בין כל הגורמים המעורבים בטיפול בילדים ובהשמה חוץ ביתית ובמשפחותיהם כי יש לבסס ולעודד את הקשר בין הילד להוריו ולמשפחתו ואף לעשות את המירב כדי להשיבו לביתו ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם טובתו”.
אף בהתאם להוראות חוק האומנה זכותו של כל ילד שייעשה המרב, לרבות מתן שירותים ואמצעים לילד, להוריו ולקהילה כדי למנוע את הצורך להוציאו מביתו וכי זכותו של כל ילד שנמצא במסגרת השמה חוץ ביתית שייעשה המירב, לרבות מתן שירותים ואמצעים לילד, להוריו ולקהילה, כדי לצור את התנאים שיאפשרו חזרתו לבית הוריו.
אף הוראות התע”ס הרלבנטיות מדגישות כי גידולו של ילד בחיק משפחתו הטבעית מבטיח את התפתחותו התקינה. ובהמשך מפרטות ההוראות כי כאשר הילד נמצא בטיפול חוץ ביתי, יש לעשות הכל כדי לצור את התנאים המאפשרים את החזרתו לחיק משפחתו וכי ההחלטה לסידור חוץ ביתי מחייבת איפא קביעת תכנית טיפולית לילד ולמשפחתו, במטרה לשקם ולאחד את בני המשפחה (הקטין והוריו או מי מהם) מחדש, ככל שניתן.
במאמרה של הפרופ’ רונה שוז, “זכות הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים” משפחה במשפט, כרך א (תשס”ז) 163 בוחנת הפרופ’ שוז את קבלת ההחלטות בעניין הוצאתו ו/או השבתו של הילד להוריו הביולוגיים מנקודת המבט של זכותו הטבעית והבסיסית של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים.
הפרופ’ שוז ממליצה לאמץ כעקרון מנחה את זכות הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים, על אף שגם זכות זו היא זכות יחסית ויש שזכויות אחרות של הילד יגברו עליה. הפרופ’ שוז מציעה ליצור חזקה שהילד יגדל אצל הוריו הביולוגיים אלא אם יוכח שהדבר יגרום לפגיעה ממשית בזכויות אחרות שלו.
זכותו של הילד לגדול בבית הוריו מעוגנת בפסיקה, ראה למשל דברי הש’ חשין בע”א 6106/92 פלונית נ. היועמ”ש פ”ד מח(2) 833,836 (1994)
“משפט הטבע הוא שילד יגדל בבית אביו ואמו: הם שיאהבו אותו, הם שיאכילו אותו וישקו אותו, הם שיחנכו אותו, הם שיעמידו אותו על רגליו עד אם היה לאיש. זו זכותם של אב ואם וזו זכותו של בנם”
כך למשל, כב’ השופטת פרוקצ’ה, ברע”א 3009/02 פלונית נ. פלוני פ”ד נו (4) 872 (2002) אף מקשרת את זכות הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים לדוקטרינה המסורתית של האוטונומיה המשפחתית:
“הקשר הטבעי בין הורה לילדו הוא זכות טבעית בעלת מימד חוקתי שפן אחד שלה הוא זכותו של הילד להיות נתון למשמורת הוריו ולהתחנך על ידם. פן אחר הוא – זכותו של הורה, בכוח קשר הדם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. עוצמתו של קשר ההורות, האוצר בטבעו את זכותם הטבעית של הורה וילדו לקשר חיים ביניהם, הפכו את האוטונומיה של המשפחה לערך בעל מעמד מן המעלה הראשונה, אשר הפגיעה בו נסבלת ומותרת רק במצבים מיוחדים וחריגים ביותר בהם מימושה של ההורות הטבעית אינו אפשרי מטעם זה או אחר…”
זכותו של הילד לגדול אצל משפחתו הביולוגית אף נתמכת בספרות המקצועית הפסיכולוגית, כאשר בספרות מדובר על משברי זהות וקשיים אחרים הקיימים אצל ילדים אשר גדלו אצל משפחות מאמצות (אף כי בעניננו מדובר באומנה). ילדים הגדלים באומנה עשויים לחוות קשיים כגון: אשמה ודימוי עצמי נמוך עקב העובדה שלכאורה הוריהם “האמיתיים” לא רצו בהם או לא היו “טובים דיים” לגדלם בעצמם, וכן אשמה ובגידה על התקשרותם עם הורי האומנה והעדפתם על פני ההורים הביולוגיים.
מכל האמור לעיל עולה כי רק בנסיבות בהן מחוייבת הוצאתו של ילד מבית הוריו או מי מהם, או מחוייבת המשך שהותו מחוץ לבית הוריו או מי מהם, שכן אם יושב לחיק הוריו או מי מהם, תפגענה זכויות אחרות שלו כגון הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים, הזכות לביטחון, הזכות להתפתחות וכיוצ”ב (קרי: תפגע טובתו) תתקבל החלטה שיפוטית לפיה הילד לא יגדל אצל מי מהוריו.
בהתבסס על כל המפורט לעיל, הרי שאמת המידה לכל דיון בדבר טובתו של קטין צריכה להיות בזכותו של הקטין לגדול בחיק משפחתו הביולגיית ובזכותו לקשר תקין עם הוריו. ראה גם: בע”א 577/83 היועמ”ש לממשלה נ’ פלונית, פד”י לח(1) 461, ודנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח(6) 246.
בהתאם להלכה, לתסקירים המוגשים לבית המשפט על ידי גורמי הטיפול והרווחה ניתן משקל רב, כך גם נקבע כי הגם שהתסקיר אינו עונה על דרישות החוק לעניין היותו חוות דעת בהתאם להגדרה בפקודת הראיות הרי שבשל העבודה המעמיקה המבוצעת טרם הגשת התסקיר על ידי העו”ס כגון: מפגש עם ההורים, עם הקטינים, עם גורמי הטיפול, גורמי החינוך, גורמי הרפואה, משפחה מורחבת וכו’, ניתן לייחס לתסקיר העו”ס משקל ראייתי הזהה לחוות דעת מומחה. (ראה: רע”א 4275/00 פלונית נ’ אלמוני, פ”ד מנ(2)321; ע”א 3554/91 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה בע”מ 5072/10 פלוני נ’ פלונית, פורסם [פורסם בנבו]).
לעניין זה ראו קביעתה של חברתי כב’ השופטת פאני גילת, לפיה, הלכה היא, כי תסקירים מהווים כלי מרכזי, חשוב ומשמעותי במסכת הראיות המובאת בפני בית המשפט בכגון דא, והם בבחינת חוות דעת. (ראה: תלה”מ (ק”ג) 11604-12-18 פלוני נגד אלמונית (פורסם בנבו)).
המשקל הראייתי שיינתן לתסקיר ייקבע על ידי הערכאה הדיונית בהתאם לכלל החומר שהונח בפנייה ראו לעניין זה דברי כב’ השופט א. מצא בפסק דינו של בית המשפט העליון, לא למותר להזכיר, שמשקלו הראייתי של תסקיר המוגש על- ידי פקיד- סעד, והמשקל שיש לייחס לחוות- דעתו של פקיד הסעד, בכל עניין ועניין, נתונים – ככל ראיה אחרת – לקביעתה של הערכאה הדיונית.( ע”א 3554/91 אלמונית נגד היועץ המשפטי לממשלה (פורסם). וכבוד השופטת ד’ ברלינר (ראה: בע”מ 4259/06 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה (פיסקה 32) (פורסם).
“… אין כל סיבה שלא לייחס את מלוא המשקל לתסקירים אלה. בית המשפט המחוזי הביע את הדעה כי: ‘פעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר”
אין מחלוקת כי במקרה שלפני עמדת התסקיר כמו גם כלל גורמי הטיפול המעורבים הינה חד משמעית וההמלצה היא העברת הקטין בהקדם המתאפשר לחזקת האב תוך שמירת הקשר בין הקטין לאם ואף לדודה. להמלצה זו מצטרפת באופן חד משמעי אף האפוט’ לדין וקיימת לפיכך תמימות דעים בין כל גורמי המקצוע המעורבים.
לנוכח כל האמור מצאתי לקבל את המלצות התסקיר במלואן (בשינויים עליהם הודיעה העו”ס לאחר הדיון בדבר תיקון זמני השהות שנקבעו עם האם)
סוף דבר
משכך, לנוכח כל המפורט לעיל אני מורה על העברת מקום שהותו של הקטין לידי אב. הקטין יעבור להתגורר עם האב וזמני השהות של הקטין עם האם (והדודה) יהיו בהתאם להמלצות העו”ס בתסקירה ובהרחבה שפורטה לאחר מכן (בהתייחס לסופי השבוע).
העברת הקטין לידי האב תעשה בתוך 14 ימים או בכל מועד אחר בהתאם להמלצות העו”ס בהתחשב במצב הקטין ובמצבם של כלל הגורמים המעורבים לרבות ביכולת למציאת מסגרת חינוכית לקטין.
משבעבר עירבו האם והדודה את הקטין ביחסי ההורים ובשאלת מעבר הקטין לאב, מורה אני לאם ולדודה להימנע לחלוטין מלערב את הקטין לחלוטין ביחסי ההורים ובתוכן החלטתי. העו”ס תנחה את ההורים והדודה בדבר האופן בו יימסר לקטין על המעבר לשהות עם האב ותקבע מי יהיה הגורם שימסור לקטין אודות המעבר לאב.
העו”ס לסדרי דין ב – XXXיחד עם עו”ס ב – XXX תגשנה לתיק דווח על מעבר הקטין לשהות עם האב בתוך 30 יום וכן יוגש בתוך 90 יום דיווח אודות מצבו של הקטין וקיום המפגשים עם האם וכל יתר חלקי התוכנית הטיפולית.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים, לעו”ס ולאפוט’ לדין.
החלטתי ניתנת לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.
ניתנה היום, י’ סיוון תשפ”ד, 16 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
