תלה”מ 6347-07-21 ג’ נ’ ג’
לפני
כבוד השופטת מיכל ברגר בלום
תובעת
ג’ ע”י ב”כ עוה”ד אסי סגל ו/או שי שמחיוב
נתבע
ג’, ת”ז 049029846, ע”י ב”כ עוה”ד רם יוגב
פסק דין
עניינו של פסק הדין הוא איזון משאבים בין בני הזוג לעת פרידתם. במוקד המחלוקת בין הצדדים שאלת הערכת שווי העסק של הנתבע. בין הצדדים התנהלו תביעות נוספות תביעה בעניינם של הקטינים ותביעה לחיוב במזונות, בהן ניתן זה מכבר פסק דין.
עיקרי העובדות הצריכות לעניין
הצדדים נישאו זל”ז ביום 4.8.10 כדמו”י ומנישואים אלו נולדו שני ילדיהם אשר עודם קטינים.
ביום 11.1.22 ניתנה, ע”י המותב הקודם שישב בתיק, החלטה הממנה מומחה מטעם בימ”ש לצורך עריכת חוות דעת לאיזון המשאבים בין הצדדים החל ממועד הנישואין ועד למועד הקרע המוסכם שחל באפריל 2021.
ביום 20.2.23 הוגשה חוות דעתו של המומחה לתיק בימ”ש אשר כפי שיפורט להלן כוללת שתי חלופות שההפרש ביניהן משמעותי ביותר. הפרש זה נובע מהערכת השווי שערך המומחה לעסק של התובע. על פי חלופה א’ שבחוות הדעת ערכו של העסק הוא 1,317,567 ש”ח ועל פי חלופה ב’ שבחוות הדעת ערכו של העסק הוא 0 ₪. המומחה ציין כי אין לשיטתו העדפה לאחת מן החלופות הללו וכי זוהי שאלה המופנית לפתחו של בית המשפט.
שאלות הבהרה הופנו אל המומחה והוא אף נחקר בחקירה נגדית על ידי הצדדים בדיון שהתקיים ביום 14.9.23.
מטבע הדברים הצדדים חלוקים ביניהם לעניין החלופות המצויינות בחוות הדעת כאשר התובעת מבקשת כי בית המשפט יאמץ את חלופה א’ ואילו הנתבע מבקש כי בית המשפט ימנע מלהסתמך על חוות הדעת אשר לשיטתו נפלו בה פגמים היורדים לשורש מסקנותיה או לחילופין יאמץ את חלופה ב’.
השאלה העומדת לדיון
מהראיות המצויות בתיק עולה כי עסקו של הנתבע הוקם בחודש 05/2019 והוא בבעלותו המלאה. העסק פועל בתחום שירותי התעופה ומספק שירותי תמיכה תעופתית לחברות תעופה זרות. פעילות העסק כוללת, בין היתר, השגת ואישור חלונות זמן המראה ונחיתה עבור חברות תעופה, מתן שירותי תמיכה לאישורי טייס לחברות תעופה, סיוע בחכירת מטוסים ועוד. הנתבע פועל באופן עצמאי ואינו מעסיק תחתיו עובדים או סוכני משנה.
כידוע, מגפת הקורונה התפרצה בישראל במרץ 2020, ומועד הקרע שהוסכם על הצדדים, אפריל 2021, חל בעיצומה של המגיפה, בין הגל השלישי לבין הגל הרביעי, כאשר החל מהתפרצות המגיפה הטילו הממשלה בישראל וכן ממשלות נוספות בעולם מגבלות שונות ובכלל זה סגרים, איסור על התקהלויות של קבוצות בני אדם, סגירת גבולות המדינה לכניסת אזרחים זרים ובידוד לאזרחי המדינה המגיעים אליה מארצות אחרות. כפועל יוצא מכך, ענף התעופה הושפע ממשבר הקורונה באופן דרמטי בעיקר בשל עצירה כמעט מוחלטת של הטיסות הבינלאומיות.
לנוכח הנסיבות בהן מועד הקרע חל בתקופה מורכבת זו, בחר המומחה להציג שתי הערכות שווי חלופיות לעסקו של התובע. וכדבריו: “המקרה הזה הוא מורכב לא רק בגלל שאנחנו מדברים רק על שנה אחת, הוא מורכב ושונה לאור העובדה שמדובר בעסק מסוג מאוד מסוים, שאנחנו צריכים להעריך את השווי שלו למועד שהוא שיא תקופת הקורונה, שתחום העיסוק של העסק הזה הוא המושפע הגדול ביותר ממגפת הקורונה. או-קיי? עכשיו הקורונה השפיעה על המון ענפים, אבל על הענף הזה היא השפיע בצורה הכי קיצונית, ענף התעופה והתיירות, שיא הקורונה, ברור לנו שמועד הקרע שנופל על אותו מועד, זה יוצר לנו מצב מאוד מורכב ובעייתי. מאוד מורכב. ולכן היינו צריכים לקבל פה שתי החלטות. א’, איך נותנים ביטוי לעניין הזה שמדובר בתקופת הקורונה, ואיך מיישמים את שיטת הDCF- במקרה הזה לאור המגבלות הללו. ולכן אני אמרתי או-קיי, אם אנחנו לוקחים בחשבון שאנחנו עושים את הערכת השווי למועד הקובע, בהתחשב בזה שיש קורונה, ובאותו מועד העסק הזה אם הייתי הולך אחורה במנהרת הזמן, באותו מועד הקרע שהוא אפריל 2021, שזה שיא תקופת הקורונה, ואני אומר לעצמי אם אני עכשיו באפריל 2021 צריך להעריך את השווי של העסק הזה, אז אני מודה העסק הזה לא שווה כלום. אבל יש לנו את היתרון במקרה הזה, שאנחנו כבר יכולים להסתכל גם בדיעבד בממד הזמן, ולהסתכל היום על, אנחנו כבר בסוף 2023 ואנחנו רואים שהקורונה הייתה מגבלה ובסופו של דבר השוק התגבר עליה, ולכן אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאולי במקרה הזה לא צריכים להסתכל על מועד הקובע ככזה ראה וקדש, ולהגיד זה אפס, אלא כי בכל זאת העסק או כל השוק הצליח להתאושש מהעניין הזה, והצליח כן לייצר מספרים אחרים בסופו של דבר. אז זאת הדילמה שהייתה לי. ואני מודה, ואני בדרך כלל לא מגלגל לפתחו של בית המשפט את האפשרויות, אני נוטה להכריע. אבל במקרה הזה אני חושב שאם אנחנו רוצים להגיד, מסתכלים על מועד הקרע כזה ראה וקדש לא רואים מה קרה אחר כך, כאילו מאותו יום חרב העולם, אז זה המצב. אבל זה לא מה שקרה בפועל בסופו של דבר” (עמ’ 15-16 לפרוטוקול מיום 14.9.23).
כאמור לעיל, בחקירתו ציין המומחה כי הותיר את ההחלטה בין שתי החלופות הנ”ל להכרעת בית המשפט, מאחר שלהנחתו עסקינן בשאלה משפטית, לפיה יש לבחון האם בנסיבות מקרה זה בו מועד הקרע חל בתקופת הקורונה, יש לקבוע את ערכו של העסק בהתאם לנתונים של אותו מועד, או שיש מקום להחריג מקרה זה ולהתחשב בנתונים נוספים הנכונים למועדים שאינם מועד הקרע (ר’ עמ’ 31 שורות 9-11 לפרוטוקול).
טענות הצדדים בקצרה
לטענת התובעת יש מקום לקבל את חלופה א’ לחוות הדעת. לשיטתה הוכח באופן ברור שהיקף ההכנסות של הנתבע הוא מעל 1.7. מיליון ₪ וכי ניסיונותיו של הנתבע להטיל דופי בעבודת המומחה נחלו כישלון. התובעת הפנתה לדבריו של המומחה כי בהערכת שווי זו הוא נקט בזהירות והפעיל אמצעים שמרניים וזהירים ובכך ניתן הביטוי המתאים לסיכון הכרוך באופי העסק של הנתבע ודי בכך.
לטענת הנתבע נפלו שורה של פגמים מהותיים שיורדים לשורש חוות דעת המומחה המתגבשים לכדי עילה לדחיית חוות דעתו של המומחה או לחילופין לבחור בחלופה ב’ אשר לשיטת הנתבע משקפת את העובדות כהוויתן. בין היתר מפנה הנתבע לעובדה כי חוות הדעת כוללת אומדן הנסמך על תקופת עבודה של כחצי שנה בלבד ועל כן היא חסרת מהימנות סטטיסטית ומתודולוגית. כן נטען כי המומחה התעלם מההפסדים המשמעותיים אותם יצרה הפעילות בשנים 2000 ו – 2021. הנתבע מוסיף כי במבחן המציאות שיעור הרווח הגולמי של העסק מדגים ירידה ועל כן התחזית שהוצגה על ידי המומחה בחלופה א’ אינה עומדת במבחן המציאות.
דיון והכרעה
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג – 1973 קובע הסדר שיתוף דחוי מכוחו בנקודת הסיום של הנישואין יש לנקוט במנגנון חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג. משמעות הדבר היא כי מועד הקרע בין בני זוג מהווה את נקודת הזמן לחישוב ולהערכת כלל הרכוש שנצבר על ידי בני הזוג. מועד הקרע משמש הן כמועד המאפשר לבית המשפט להורות על עצם ביצועו של הליך איזון משאבים והן כמועד אשר משמש כנקודת זמן בה יוערך, יחושב ויאוזן בפועל צבר הזכויות והחובות של בני הזוג.
לכאורה, בהתאם לכך, חלופה ב’ אשר נערכה בהתאם לנתונים של שנת הקרע היא הערכת השווי הנכונה למועד הקרע. אולם בשים לב לתקופה מורכבת זו ולהשלכותיה על ענף התעופה, מצאתי כי יש מקום לסטות באופן מסויים מן הדין ולהתחשב באופן שווה גם בנתוני הערכת השווי של העסק בהתאם לחלופה א’, תוך שקלול בין שתי החלופות. ואסביר.
אקדים ואומר, ערה אני לעובדה כי הכרעה זו איננה אחת מבין החלופות אשר הוצעו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אולם זוהי אפשרות שהועלתה על ידי הנתבע בעצמו במסגרת שאלות ההבהרה מטעמו (ר’ שאלה 5 לשאלות ההבהרה). שאלות אלה נוסחו על ידי איש מקצוע, אשר כפי שציין המומחה בעצמו הוא איש מקצוע מוערך (עמ’ 9 שורה 30 לפרוטוקול מיום 14.9.23). הנה כי כן מדובר במסקנה אפשרית גם לשיטתו של איש מקצוע המוערך על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
זאת ועוד, כידוע, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי חוות דעתו של מומחה אינה מהווה את ההכרעה בתיק והיא מהווה כלי עזר עבור בית המשפט בבואו להחליט בנושא שאינו בידיעתו השיפוטית. בסופו של יום שיקול הדעת מסור לבית המשפט על בסיס מכלול הראיות (ר’ למשל בע”מ 54713/13 פלוני נ’ פלוני ואח’ [פורסם בנבו, 28.8.13]).
גם לגופם של דברים השתכנעתי כי מסקנה זו היא ההגונה והמסתברת ביותר בנסיבותיו של מקרה זה, שכן שתי החלופות בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אינן חפות מקשיים, אולם כל אחת מהן מהווה אומדן שווי העסק בנקודת זמן מסויימת אשר את שתיהן יש לקחת בחשבון, בשים לב למועד הקמת העסק זמן קצר לפני משבר הקורונה, לרווחיות שהציג עד המשבר הקורונה ולנתונים שהציג לאחר מכן:
קושי אחד בחלופה א’ הוא כי במסגרתה השתמש המומחה בשיטת DCF לפיה יש לאמוד את תחזית צבר המזומנים העתידי של העסק על סמך ביצועים של שנים קודמות, כאשר לדברי המומחה מקובל לעשות אומדן זה לטווח של מינימום 3 שנים אחורה (עמ’ 11 ש’ 8-9). במקרה דנן, לאור העובדה כי העסק הוקם רק במאי 2019, התבסס המומחה על נתונים של כשבעה חודשים בלבד תוך התאמתם לשנה מלאה על דרך האומדן. המומחה ציין כי בחישוביו אלה, הוא הפעיל עקרונות שמרניים וזהירים ביישום השיטה, תוך שימוש במקדמים זעירים והוגנים. כך לדוגמא השתמש המומחה בשיעור צמיחה מאוד נמוך ולקח את שנת 2019 כשנה מייצגת תוך שהתעלם מן העובדה כי הנתבע עבד בשנת זו גם כשכיר (עמ’ 12 ש’ 22-36, עמ’ 13 ש’ 1-3). כן ציין המומחה כי נתן ביטוי לאופי העסק המורכב מסיכונים רבים באמצעות מקדם היוון גבוה בשיעור של 22% (עמ’ 20 ש’ 27-35, עמ’ 21 ש’ 1-5). מחוות הדעת ומחקירת המומחה עולה כי הערכת השווי בחלופה א’ אשר כאמור נערכה בהעדר נתונים כנדרש וכמקובל אינה מדויקת דיה.
קושי נוסף בחלופה א’ הוא הנחת המוצא של המומחה כי ענף התעופה מתאושש וחוזר להיקף עבודה טרם משבר הקורונה. אלא שמדובר בהנחה בלבד שלא נבדקה ביחס לעסק של הנתבע ולא ניתן לומר בוודאות כי גם אם ענף התעופה התאושש באופן כללי, עסקו של הנתבע התאושש גם כן ממשבר זה ואם כן באיזה שיעור. בהקשר זה יצויין כי חקירתו של המומחה היתה בספטמבר 2023 וכשלושה שבועות לאחר מכן פרצה מלחמת “חרבות ברזל” אשר כידוע, בעטייה, עבר ועובר ענף התעופה משבר משמעותי נוסף. המציאות מלמדת, אם כך כי במבחן התוצאה הנחתו של המומחה כי ענף התעופה חזר לעצמו איננה מדוייקת בלשון המעטה. אפנה בעניין זה גם לסעיף 5.ז. לחוות דעת המומחה בו נכתב כי חוות דעתו מתבססת על מידע ונתונים הידועים לו במועד ביצוע ההערכה וכי שינויים במשתנים העיקריים ו/או במידע, עשויים לשנות את הבסיס להנחות היסוד ובהתאם לכך את המסקנות. להתייחס למכתב ממע”מ
מהאמור לעיל עולה כי לא ניתן להעניק להערכת השווי בחלופה א’ את מלוא המשקל, הן מחמת החוסר בנתונים והן מחמת הנחת היסוד עליה התבססה לפיה המשק ובפרט ענף התעופה התגברו על משבר הקורונה. מתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ומחקירתו של המומחה אשר העיד כי הערכת השווי על סמך הנתונים הקיימים בעייתית, וכי לו הערכת השווי הייתה מתבססת על מספר שנים, התוצאה הייתה עשויה להשתנות (עמ’ 11 ש’ 8-9, עמ’ 24 ש’ 19-22).
בחלופה ב’ התבסס המומחה על נתונים לשנים 2020-2021, אשר מתעדים את המצב לאשורו נכון למועד הקרע. בחלופה זו קיים גם כן קושי שכן הנתונים הללו אינם משקפים את העסק בעת שגרה, אלא בתקופה חריגה, בה חלו כאמור לעיל הגבלות בהדרגות שונות, כאשר מעת לעת הוטלו סגרים, בין היתר גם על הכניסה והיציאה לישראל, מה שהשפיע על הענף בו עוסק הנתבע. על כן, גם לחלופה זו לא ניתן להעניק את מלוא המשקל ולקבלה לבדה.
לנוכח האמור לעיל ובשים לב לבעייתיות הנובעת בבחינת שתי החלופות, מצאתי לערוך שקלול ביניהן ולקבוע את שוויו של העסק נכון למועד הקרע על סך מחצית מהערכת השווי בחלופה א’, דהיינו 658,784 ₪ ממנו זכאית התובעת למחצית בכפוף לעניין המיסוי בו אדון להלן. עיינתי בתשובת המומחה לשאלות ההבהרה של הנתבע לפיה לא ניתן לשקלל בין שתי החלופות מאחר שכל חלופה נערכה בשיטה שונה ותחת הנחות שונות, אולם בנסיבות בהן הותיר המומחה את ההכרעה בין החלופות לביהמ”ש ושעה שכפי שהוצג לעיל שתי החלופות אינן מתיישבות באופן בו ניתן לאמץ כל אחת מהן לחוד, ושעה שכאמור, מצאתי כי מדובר בשתי הערכות שווי לשני מועדים שונים הרלוונטיים לאיזון המשאבים בין הצדדים, מצאתי כי שקלול ביניהן מהווה את הערכת העסק באופן המיטיב ביותר לצורך איזון המשאבים בין הצדדים בהתאם לחוק.
לענין מיסוי העסק ע”י המומחה, בשים לב לתשובת המומחה לפיה החברה צפויה לשלם מס הכנסה אישי בכל שנות התחזית של חוות הדעת ובשים לב לאופי העסק ולרישומו כעוסק מורשה ולא כחברה, מצאתי לקבל את טענת הנתבע, ולהורות כי חלף המיסוי הנוכחי בחוות הדעת (23%) ינוכה מס שולי. חוות הדעת תתוקן ע”י המומחה, וחלקה של התובעת ייגזר ממחצית הסכום שייקבע בחלופה א’ לאחר ניכוי המס כאמור לעיל.
לסיום יוער, כי לא מצאתי להידרש לטענת הנתבע לפיה חלופה א’ שגויה מיסודה באשר העסק לא ניתן להעברה או למכירה מאחר שהוא עסק של אדם אחד המבוסס על מוניטין בלבד. טענה זו עלתה לראשונה במסגרת חקירתו את המומחה ולאחר מכן בסיכומיו, כאשר לא הוגשה בקשה לתיקון חוות דעת לצורך בחינה טענה זו. מכל מקום, התוצאה אליה הגעתי בשקלול בין החלופות מביאה לידי ביטוי גם טענה זו.
לסיכום
איזון נכסים כספיים נזילים – בהתאם לחוות הדעת על הנתבע להעביר לתובעת בגין רכיב זה סך של 50,083 ₪.
איזון נכסים כספיים שאינם נזילים – על התובעת להעביר לנתבע בגין רכיב זה סך של 23,500.
איזון בין זכויותיהם הפנסיוניות של הצדדים – בהתאם לחוות דעת המומחה, הנתבע יעביר לתובעת סך של 27,625 ₪.
איזון שווי הרכב – על התובעת להעביר לנתבע סך של 12,000 ₪.
איזון זכויות הצדדים בעסק – כנקבע בסעיף 15-16 לעיל, התובעת זכאית למחצית הערכת השווי בחלופה א’, זאת לאחר תיקון ניכוי המס כמפורט לעיל.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לקבוע חיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, כ”ה תמוז תשפ”ד, 31 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
