בפני
כב’ השופטת אורית בן דור ליבל
מבקשות
1. פלונית
2. אלמונית
ע”י ב”כ עו”ד זיוה אופק
נגד
משיב
משרד הרווחה – לשכה משפטית ירושלים משרדי ממשלה 570001538
בעניין הקטינים: A
B
C
החלטה
המדובר בבקשה לצו הורות פסיקתי בעניינו של הקטין A שנולד ביום 2006.X.X למבקשת 1 כלפי בת זוגה המבקשת 2; בעניינה של הקטינה B שנולדה ביום 2008.X.X למבקשת 2 כלפי בת זוגה המבקשת 1; בעניינו של הקטין C שנולד ביום 2022.X.X למבקשת 1 כלפי בת זוגה המבקשת 2.
ב”כ היועמ”ש עומד על עריכת תסקיר לצורך הדיון בבקשה, זאת לאור משך הזמן שחלף מאז שנולדו הקטינים ועד מועד הגשת הבקשה והחסר באסמכתאות לדבריו להוכחת התנאים הנדרשים לצורך קבלת הבקשה והצורך בשמיעת הקטינים לאור גילם. לעומתו סבורות המבקשות שאין המקרה דנן נמנה על אותם מקרים בהם יש צורך להסתייע בתסקיר שכן הוצגו ראיות כבדות משקל שהמבקשות מנהלות חיי משפחה מאז ראשית שנת 2000 ומגדלות את שלושת ילדיהם יחד מעת לידתם כמשפחה.
המבקשות הסבירו שלא הגישו בקשה לצו הורות עד כה משום ש”הן מבחינה כלכלית והן מבחינה בירוקרטית הפניה להליכים משפטיים הייתה קשה עליהן ורחוקה מעולמן” וכי בחיי היום יום הן מעולם לא נזקקו לצו ושבכל המערכות (הבריאותיות, החינוכיות והאחרות) רואים בשתיהן אימהות של כל הקטינים וכך גם בעיני משפחתם המורחבת ובעיני עולמם החברתי (סעיפים 4-5 לבקשה). כן הסבירו את עיתוי הגשת הבקשה בסמוך לפני שימלאו לקטין A 18 שנה ולקראת גיוסו לצה”ל כחייל קרבי, וחששן שהתגבר בעקבות מלחמת חרבות ברזל שמצויים אנו בעיצומה, שחלילה במקרה של אסון לא תוכר המבקשת 2 כאמו גם באופן פורמאלי (סעיפים 8-11 לבקשה).
לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה, וכן את האמור בכל תגובות ב”כ היועמ”ש ובתשובות המבקשות, לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן מחייבות הגשת תסקיר.
כידוע, בית המשפט העליון לא חייב הגשת תסקיר במסלול הורות של זיקה לזיקה. ב”כ היועמ”ש טען לחסר במסמכים להוכחת התנאים הנדרשים למתן צו הורות פסיקתי: זוגיות במשך 18 חודשים לפחות לפני לידת הקטין וכוונה משותפת להרות, והדגיש את משך הזמן הרב שחלף מעת הולדת הקטינים ועד להגשת הבקשה במהלכו לא ביקשו המבקשות להסדיר את הורותה של בת הזוג של האם הביולוגית ביחס למי מהקטינים, וזאת על אף “ההתפתחויות המשמעותיות במהלך השנים האחרונות בפסיקה בכל הנוגע להסדרת ההורות במשפחות של זוגות בני אותו מין”, והקושי הראייתי העולה ממשך הזמן שחלף (סעיפים 1-2 לתגובה מיום 4.3.24).
המבקשות פרשו בבקשתן ובתגובותיהן תשתית עובדתית מפורטת שנתמכת בתצהירים שלהן ושל חברותיהן ובראיות ביחס לקיומה של הזוגיות ביניהן וניהול חיי משפחה כבר מראשית שנות ה- 2000, קודם להליכי ההוריה של הקטין A. על הכוונה המשותפת להרות את הקטינים וכי הן משמשות דה פקטו אימהות שוות זכויות וחובות לכל אחד מהקטינים ממועד לידתם. לדבריהן הקטינים רואים בשתיהן את אמותיהם לכל דבר ועניין ואף קוראים להן כך ורואים בעצמם אחים לכל דבר ועניין. בין היתר צירפו המבקשות כרטיס ברכה מיום 15.9.06 שנכתב להן לרגל הולדת בנן A; כרטיס מיום 15.9.06 בו הודו המבקשות לאורחים על השתתפותם במסיבה שערכו לרגל הולדת בנן A; קבלה מיום 30.5.08 המאשרת תשלום שנתקבל מהמבקשות בעד הסעדה למסיבת הולדת בתן B; מכתב מרופאת המשפחה המאשרת שהמבקשות, כאמותיהם של הקטינים, ממלאות את כל צרכיהם הרפואיים, הטיפוליים וההתפתחותיים בשיתוף ושהילדים רואים בשתיהן את אמותיהם; מכתבים ממנהלי בתי הספר של הקטינים המאשרים שהמבקשות, כאמותיהם של הקטינים, דואגות ומטפלות יחד בכל צרכיהם הפיזיים, המנטליים והרגשיים של הקטינים. כן צורפו הסכם זוגיות מיום 28.3.2012 בו מפורט שהמבקשות מנהלות משק בית משותף החל משנת 2003 ולהן ילדים משותפים (אותה עת נולדו להן הילדים A ו-B) “אותם הן רואות משותפים ומגדלות אותם כזוג הורים לכל דבר ועניין”; צוואות שנערכו על ידי כל אחת מהמבקשות ביום 28.3.12 בהן מנחילה כל אחת מהן את כלל עיזבונה לבת זוגה ואם לא תהיה בחיים במועד פטירתה מורה על חלוקת עיזבונה בין ילדיהן המשותפים בחלקים שווים.
לצורך בחינת קיומם של תנאי היסוד למתן צו הורות מכח זיקה לזיקה אין יתרון לקבלת תסקיר. אם כופר ב”כ היועמ”ש בעובדות המפורטות בבקשה ביחס לקיומם של תנאי היסוד האמורים, בטענת המבקשות שהן חיו כבנות זוג ידועות בציבור לפני שנולדו הקטינים או שהן לא הסכימו לפעול למימוש ההורות במשותף טרם שכל אחת מהן הרתה, דרך המלך היא לבקש לקיים דיון הוכחות לצורך בחינת המסד העובדתי שעליה נשענה הבקשה ובית המשפט יכריע בשאלה העובדתית אם הוכיחו המבקשות את טענתן לקיומם של תנאי היסוד.
יפים לעיין זה דבריו של כבוד השופט נפתלי שילה בנסיבות דומות בהן נטען שנדרש תסקיר אך בשל העובדה שהבקשה הוגשה שש שנים לאחר הלידה:
“המערער לא יכול לעשות את מלאכתו קלה, להימנע מבקשה לקיום הליך חקירות במסגרת הוכחות ולדרוש קבלת תסקיר במקום לקיים קודם בירור עובדתי בבית המשפט. טענת המערער שקיימת עדיפות לקיום הבירור העובדתי באמצעות העו”ס ובמסגרת תסקיר ולא באופן פומבי באמצעות חקירה בבית המשפט, בכל הכבוד אינה טענה. אדרבא, בירור שנעשה במעמד שני הצדדים בהתאם לכללי סדרי הדין ודיני הראיות, אמינותו דווקא גבוהה יותר. תסקיר מהווה למעשה צבר של עדויות שאוסף העו”ס מהגורמים במשפחה ובקהילה, ובעקבותם מוגשת המלצה טיפולית ומקצועית. לצורך בדיקת נכונות העובדות שאוסף העו”ס במסגרת הכנת תסקיר, אין לו יכולת הערכה של עובדות כפי שיש לבית המשפט ששומע הוכחות. השאלה האם המשיבות חיו יחדיו במשק בית משותף בתקופה הרלוונטית והאם הן הסכימו במשותף לתהליך הבאת הילדים מראשיתו היא שאלה עובדתית צרופה. היא אינה שאלה שבה יש יתרון לעו”ס על פני בית המשפט השומע ראיות. לפיכך, לצורך בחינת התקיימותם של תנאי היסוד הנדרשים לצורך הכרה במנגנון הזיקה לזיקה, אין יתרון לתסקיר העו”ס”.
[עמ”ש 54000-12-10 היועץ המשפט לממשלה, נ’ פלונית ואח’ (פורסם בנבו, 6.12.21)].
כן נטען שתסקיר ישפוך אור גם על מצב הקטינים ועמדתם וייתן המלצות בעניין טובתם. תסקיר אכן יכול שיידרש אך לצורך בחינת טובת הקטינים (ולא לצורך בחינת קיומם של תנאי היסוד) ואולם ברירת המחדל אינה הזמנת תסקיר. תסקיר נדרש רק אם עולה חשש שצו ההורות עלול לפגוע בטובת הקטינים מושא הבקשה. לפיכך, דרישה לתסקיר אינה יכולה להתקבל אם נשענת היא אך על השיהוי בהגשת הבקשה וכאשר אף לא נטען לחשש שבן הזוג של ההורה הביולוגי אינו מתפקד כהורה מיטיב לכל דבר ועניין.
בענייננו, העובדה שבקשה הוגשה 17 שנים לאחר לידת הקטין A אינה מעלה כשלעצמה חשש שצו ההורות אינו תואם את טובתם של הקטינים. כמפורט לעיל, המבקשות פרשו תשתית עובדתית מוצקה ממנה ניתן ללמוד שהן הביאו את שלושת הקטינים לעולם מתוך כוונה משותפת ובמאמץ משותף והן מגדלות אותם יחד מיום לידתם. על פני הדברים עולה שמדובר במשפחה אחת קיימת ומתפקדת המונה שתי אימהות ושלושה ילדים, וברור על פניו שטובת הקטינים שיינתן תוקף חוקי למציאות חייהם המתקיימת ממילא. מהתשתית העובדתית שנפרשה ניכר גם שהבקשה אינה מלאכותית ושלא עולה חשש לגבי המחויבות של כל אחת מהמבקשות כלפי בנה הביולוגי של המבקשת האחרת.
משך הזמן שחלף מאז שנולד הקטין A ועד הגשת הבקשה אינו מקים אפוא כשלעצמו ספק שצו ההורות לא יעלה בקנה אחד עם טובת הקטינים אך בשל העובדה שהמדובר ביחסי הורות מכח זיקה לזיקה. ויודגש שב”כ היועמ”ש לא העלה בתגובתו ולא צל של ספק שהמבקשות אינן מתפקדת כהורה מטיב ביחס לקטינים.
לא נטען לחשש לטובת הקטינים ואינני סבורה שעולה חשש כזה. לפיכך אין צורך בהזמנת תסקיר. להשלמת התמונה יפורט שעל מנת להפיס את דעתו של ב”כ היועמ”ש הפנה בית המשפט את המבקשות ליחידת הסיוע בבקשה לקבלת חוות דעת בהתאם להוראת סעיף ח(5) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995. ואולם, בתגובה מיום 14.3.24 התנגד לכך ב”כ היועמ”ש מהטעם שלדבריו תנאי לקבלת שירות זה מיחידת הסיוע הוא שאין אפשרות סבירה לקבל תסקיר ואילו בענייננו מבירור שערך עם עו”ס שירות למען הילד ניתן יהא לקבל תסקיר בתוך 60 יום, וכי הוראת הדין האמורה מתייחסת לתסקיר עו”ס סדרי דין או עו”ס חוק נוער ולא לתסקיר עו”ס שירות למען הילד הנדרש בענייננו.
העובדה שעו”ס שירות למען הילד הסכימה להתחייב בפני ב”כ היועמ”ש שתסקיר יוגש תוך 60 יום בשל העובדה שלקטין A ימלאו 18 שנים בקרוב אינה מצדיקה הזמנת תסקיר כשזה אינו נצרך. יש להשתמש באופן מושכל במשאב היקר של תסקיר עו”ס ולהתחשב בכך שמתן עדיפות להליך זה בהגשת תסקיר תוך זמן קצר בא על חשבון הליכים אחרים ודחיית הגשת תסקירים בתיקים בהם קיים צורך מהותי ממשי ואף דחוף בקבלתם.
גיל הקטינים וזכותם להישמע אינו מצדיק אף הוא הזמנת תסקיר, שכן בהתאם להוראות תקנות 49-55 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ”א-2020 ניתן לשמוע אותם ביחידת הסיוע או על ידי בית המשפט. לפיכך לאור גילאי הקטינים וזכותם להישמע התבקשה יחידת הסיוע בהחלטה מיום 11.3.24 להציע לקטינים להישמע ולהביע בדרך זו את עמדתם, רצונותיהם ורגשותיהם ביחס לבקשה.
השתכנעתי אם כן בנסיבות העניין שניתן לדון בבקשה אף מבלי להיעזר בתסקיר עו”ס לסדרי דין.
תגובתו המשלימה של ב”כ היועמ”ש מתבקשת בתוך 10 ימים במסגרתה יודיע אם מעוניין הוא לחקור את המבקשות או מי מהן ביחס לעובדות המפורטות בתצהיריהן.
ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ז’ אדר ב’ תשפ”ד, 17 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
