לפני
כבוד השופט רמי בז’ה
מבקשים
1.XXX ת”ז 0000
2. XXX ת”ז 0000
3.XXX ת”ז 0000(קטינה- ילידת XXX)
נגד
משיבה
ב”כ היועצת המשפטית לממשלה
פסק דין
בפני תובענה שהגישו המבקשים למתן היתר נישואין לקטינה, הגב’ XXX ת”ז 0000 (להלן: “הקטינה”), אשר הינה כיום כבת 17 שנים ועשרה חודשים.
הרקע העובדתי והשתלשלות דיונית
הורי הקטינה, המבקשים 1-2 (להלן: “ההורים” ו/או “המבקשים”) עתרו בשם הקטינה במסגרת התובענה שבכותרת, ליתן לקטינה היתר נישואין כך שהיא תוכל להינשא כבר ביום 28/7/2024- המועד אשר עפ”י הנטען בתובענה נקבע לנישואין.
בקשה זו הוגשה ביום 17/7/24, וזאת לאחר שבקשה קודמת שהגישו המבקשים למתן היתר נישואין לקטינה (ה”נ 2365-07-24) נמחקה לבקשתם שלושה ימים קודם לכן, במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 14/7/24 במעמד הצדדים לרבות ב”כ היועמ”ש וכן המבקשים, הקטינה והחתן המיועד.
חרף הוראות תקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, המבקשים לא ראו לנכון לציין קיומו של ההליך הקודם כנ”ל.
בבקשה הנוכחית פורט בתמצית שהקטינה עתידה ללדת בסמוך לאחר שימלאו לה 18 שנים, וכן כי המבקשים קיבלו את רצונה להינשא לבחיר לבה, ובצוותא עם בן זוגה של הקטינה החלו בתכנון נישואיה ביום 28/7/24 כאמור. לטענת המבקשים מועד החתונה נקבע בתום לב וכבר שולמו מקדמות לבעלי מקצוע שונים וכן חולקו הזמנות לחתונה.
המבקשים הפנו בבקשתם להוראות סעיף 5 לחוק גיל הנישואין תש”י – 1950, ולטענתם במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה, ובין היתר העובדה שתאריך הנישואין המיועד סמוך למועד בו ימלאו לקטינה 18 שנה, והולדת תינוק מחוץ לנישואין עלול לפגוע בשמה הטוב של הקטינה וכפועל יוצא עלול גם להיגרם לקטינה נזק נפשי רב העולה על התועלת שבהמתנה להגיעה של הקטינה לגיל 18, וכל אלה מהווים לטענת המבקשים נסיבות המצדיקות היעתרות לבקשה ומתן היתר הנישואין לקטינה כמבוקש.
עמדת ב”כ היועמ”ש
ב”כ היועמ”ש הגישה תגובתה לתובענה והביעה התנגדות לסעד שהתבקש במסגרתה. בתגובה צוין כי ככלל חוק גיל הנישואין, תש”י-1950, אוסר נישואיי קטינים, ובכך המחוקק הביע עמדה לפיה טובתם של קטינים איננה להינשא בעודם קטינים. עוד נטען בתגובה כי בהתאם לסעיף 5 לחוק, ההיתר לנישואי קטינים יינתן רק במקרים בהם יוכח שקיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין/הקטינה המצדיקות מתן היתר נישואין כנ”ל, והבקשה שבנדוננו אינה מגלה- קל וחומר מוכיחה- קיומן של נסיבות מיוחדות כנ”ל במקרה זה, העשויות להצדיק מתן היתר נישואין לקטינה.
בתגובתה הפנתה ב”כ היועמ”ש להנחיות שניתנו מטעם ב”כ היועמ”ש בעניין זה (הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס’ 4.1113), המפרטות בין היתר רשימת נסיבות שלא ייחשבו כנסיבות מיוחדות מספקות כנדרש בסעיף 5 הנ”ל לחוק, וביניהן גם הנסיבות אליהן הפנו המבקשים בבקשתם. עוד נטען כי בהתאם להנחיה הנ”ל וההלכה הפסוקה, השיקול המכריע הינו קיומן של נסיבות מיוחדות כנ”ל ו/או היעדרן, ונקודת המוצא הינה שנישואי בוסר אינם משרתים את טובתם של הקטינים.
נוכח קיומו של ההליך הקודם נטען בתגובת ב”כ היועמ”ש כי אין צורך בקיומו דיון נוסף בבקשה הנוכחית, וניתן להסתפק בדיון אשר התקיים אך ביום 14/7/24 בהליך הקודם.
המסגרת הנורמטיבית
על הסוגיה שבפניי חולשות הוראות חוק גיל הנישואין תש”י – 1950 (להלן : “החוק”).
ביום 2/2/2013 תוקן החוק (תיקון מס’ 6) וגיל הנישואין הועלה מ- 17 שנים ל- 18 שנים. בסעיף 5 (א) לחוק בית המשפט הוסמך להתיר נישואי קטינה שטרם מלאו לה 18 שנה, ובלבד שמלאו לה 16 שנים ובית המשפט התרשם שקיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובתה המצדיקות מתן היתר שכזה.
בפסיקה נקבע שתיקון מספר 6 הנ”ל לחוק צמצם את שיקול דעתו של בית המשפט בעניין התרת נישואי קטינים, והכלל הוא שלא יותרו נישואי קטינים בעוד שמתן ההיתר לקיום נישואין לקטין הינו בבחינת החריג לכלל (ראו לעניין זה: ה”נ (נצ’) 5915-12-17 אלמונית נ’ היועמ”ש [פורסם בנבו]).
תכלית תיקון מס’ 6 לחוק והעלאת גיל הנישואין נועדה למנוע פגיעה בקטינים כתוצאה מנישואי בוסר, על ההיבטים השונים הכרוכים בכך.
מן הכלל אל הפרט
בבקשה שבפני שבו המבקשים על טענותיהם כמפורט בהליך הקודם שהוגש מטעמם במסגרת ה”נ 2365-07-24 הנ”ל (להלן: “ההליך הקודם”), אשר נמחק לבקשתם בדיון מיום 14/7/24.
אלא ששלושה ימים לאחר מכן, המבקשים שבו והגישו בקשה זהה במהותה- היא הבקשה הנוכחית שבפני.
בנסיבות אלה, ובשים לב כי הן טענות המבקשים בבקשה הנוכחית אינן מגלות כל שינוי נסיבות ביחס לטענותיהם בהליך הקודם, ונוכח עמדת ב”כ היועמ”ש הזהה במהותה לתגובה אשר הוגשה במסגרת ההליך הקודם, ובשים לב כי במסגרת הדיון אשר התקיים בפני בהליך הקודם ביום 14/7/24 נשמעו בהרחבה טענות המבקשים, וכן נשמעה גם עמדתה של הקטינה וכן דבריו של החתן המיועד, לא מצאתי לקבוע דיון נוסף בפני בבקשה הנוכחית, והכרעתי תינתן על יסוד החומר המצוי בפני, לרבות טענות הצדדים כפי שנשמעו במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 14/7/24 בהליך הקודם כנ”ל.
לדיון הנ”ל אשר התקיים ביום 14/7/24 במסגרת ההליך הקודם התייצבו המבקשים וכן הקטינה והחתן המיועד. בדיון זה נשמעה בהרחבה עמדתם של כ”א מהמבקשים, וכן עמדת החתן המיועד. הקטינה נשמעה אף היא הן בנוכחות המבקשים והם שלא בנוכחותם.
עיקר טענות המבקשים מבוססות על שני טהעמים העיקרים הבאים:
דבר הריונה של הקטינה, אשר אמורה ללדת בחודש נובמבר 24′.
קביעת מועד לנישואי הקטינה עם בח”ל ליום 28/7/24, וההפסד הכספי שייגרם למבקשים כתוצאה מביטול החתונה ו/או דחייתה.
הנזק העלול להיגרם לקטינה, לרבות הפגיעה בשמה הטוב, כתוצאה מלידת ילד מחוץ למסגרת הנישואין.
במסגרת דבריה בדיון שהתקיים בפני ביום 14/7/24 כנ”ל, הקטינה ציינה שיקשה עליה להינשא לאחר הלידה הצפויה. מדבריה של הקטינה עולה כי בניגוד לנטען בבקשה אין מדובר בפרי רצונה להינשא כבר עתה, אלא שהמבקשים הם שלחצו על הקטינה ושכנעו אותה להינשא והיא אף ציינה שעניין זה יקשה עליה מאוד (ראו פרוטוקול הדיון מיום 14/7/24 בעמ’ 2 שורות 11-12). עוד עלה מדברי הקטינה כי השיקול המרכזי בעריכת טקס הנישואין טרם ימלאו לה 18 כרוך בהפסד הכספי הכרוך בביטול החתונה שנקבעה ו/או דחייתה (שם, בשורות 28-32).
לשאלת ב”כ היועמ”ש באשר לדבריה לפיהם הוריה הם ששכנעו אותה להינשא השיבה הקטינה שלתפיסתה היא עודנה ילדה ולאחר שתלד היא תהפוך לילדה המגדלת ילדה, וכהאי לישנא:
” ש: את אמרת ששיכנעו אותך?
ת: נכון שאני ילדה עדיין, מדובר בתינוק שעומד להוולד, וגם אני ילדה בראש, אמרתי שאני אתחתן לאחר הלידה, אבל, המדובר בילדה שמגדלת ילדה.” (שם בעמ’ 3 שורות 13-15)
דבריה אלה של הקטינה לא רק עומדים בניגוד לטענת המבקשים ואין בהם לשכנע כי הקטינה אכן בשלה לנישואין חרף גילה הצעיר, אלא ההפך הגמור מכך.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בפני, ולאחר ששמעתי את המבקשים ואת הקטינה וכן את ב”כ היועמ”ש והחתן המיועד במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 14/7/24 בהליך הקודם, לא מצאתי שאכן קיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינה המצדיקות מתן היתר הנישואין שהתבקש.
טענות המבקשים נסמכות על השתייכותם של המבקשים וכלל המעורבים למגזר הדתי. ברם, וכפי שפורט גם בעמדת ב”כ היועמ”ש, כבר נפסק ונקבע בפסיקה שהשתייכות למגזר הדתי, איסור נגיעה, או מנהגי עדה – אינם יכולים להיחשב כנסיבות מיוחדות עפ”י הדין. (וראו לעניין זה ע”א 501/81 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית, לה(4) 430 (1981), תמ”ש (משפחה י-ם) 22230/05 מ’ נ’ פרקליטות מחוז ירושלים (נבו 26.10.2005), תמ”ש (משפחה י-ם) 30340/08 פלונית נ’ פרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי (נבו 29.06.2009), ורבים אחרים). למעלה מן הצורך יפורט כי מדברי הקטינה בדיון מיום 14/7/24 עולה שהיא מתגוררת עם בן זוגה כבר מזה תקופה בדירה שכורה, וגם עניין זה אינו עולה בקנה אחד עם הטענות בדבר קיום אורך חיים דתי.
כפי שיפורט להלן, אזי גם העובדה שהקטינה הרה וצפויה ללדת בחודש נובמבר 24′ אינה מהווה נסיבות מיוחדות המצדיקות עפ”י דין כנ”ל.
בפסיקת בית משפט העליון נקבע כי גם הריון של קטינה כשלעצמו אינו מחייב מתן היתר נישואין, והוא אינו מהווה שיקול מכריע ויחיד שיש להביא בחשבון (וראו לעניין זה ע”א 730/87 מודזגברשוילי שרה נ’ מדינת ישראל, [פורסם בנבו], ע”א 419/94 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו], ע”א 4736/94 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו]).
לכך יש להוסיף כי כעולה מהמסמכים שצורפו לתובענה, הקטינה צפויה ללדת בחודש נובמבר 2024, כחודש וחצי לאחר שימלאו לה 18 שנה. כך שאין מניעה שנישואיה ייערכו לאחר בגירתה, וטרם הלידה הצפויה- ובכל מקרה לא פורט, קל וחומר הוכח, שקיימת מניעה כלשהי לקיום החתונה בתקופת הביניים שלאחר בגירתה של הקטינה וטרם הלידה הצפויה.
זאת ועוד; כפי שנקבע כבר בפסיקה, עצם קביעת המועד לעריכת החתונה טרם קבלת אישור בית המשפט לעריכת הנישואין, מהווה לכשעצמה נטילת סיכון בנשיאה בהוצאות הכרוכות ועוגמת נפש הנלוות לתוצאה אפשרית זו.
בנסיבות העניין, ונוכח העובדה שהקטינה תגיע לבגרות בעוד כחודשיים מהיום והיא תוכל להינשא במועד זה לבחיר לבה כרצונה, לא מצאתי שקיימות נסיבות מיוחדות נוספות הקשורות בטובתה המצדיקות מתן היתר הנישואין.
לא מצאתי בכלל החומר המונח בפני, לרבות טענות הצדדים בכתבי טענותיהם ובדיון שהתקיים בפני בהליך הקודם ביום 14/7/24, כל טעם מיוחד שיש בו להצדיק מתן היתר נישואין קודם למועד הקבוע בדין. לא מצאתי מקום לקבל את הטענה לפיה דחיית הנישואין יש בו לגרום נזק לקטינה. מעבר לעובדה שטענה זו לא הוכחה במאום, ומדבריה של הקטינה עלה כי המבקשים הם “ששכנעו” את הקטינה להינשא כבר עתה ואין מדובר ברצון עצמאי שלה, אזי כאמור הנחת המוצא הינה כי נישואי קטין בהגדרתם אינם עולים בקנה אחד עם טובתו- וכך גם במקרה של הקטינה נשוא ההליך שבפני.
נוכח האמור ולאחר שבחנתי כלל הנתונים שהובאו בפני, לא מצאתי נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינה המצדיקות מתן ההיתר הנישואין המבוקש.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
משהמבקשים עתרו בהליך נוסף לאחר שההליך הקודם נמחק לבקשתם, ומשבית המשפט נדרש לקיום הליך נוסף כנ”ל ואף נדרשה תגובה נוספת מטעם ב”כ היועמ”ש, מצאתי לחייב את המבקשים בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ לקופת אוצר המדינה.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרש הצמדה וריבית כדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י”ז תמוז תשפ”ד, 23 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
