לפני
כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
התובע
פלוני ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד ענבל גרשון
נגד
הנתבעת
אלמונית ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד לימור פסטרנאק
פסק דין
רקע עובדתי
עניינו של פסק דין זה, תביעה להפחתת דמי המזונות אשר נקבעו בפסק דין שניתן ביום 2.6.2016 בהעדר הגנה בתמ”ש 26713-03-16.בפסק דין נקבע כי התובע יישא בדמי המזונות של הקטינות בסך של 1,800 לחודש כל אחת בתוספת מחציות רפואיות וחינוך. לאחר פסק דין התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, אולם בשל אי התייצבותו לדיון, פסק הדין נותר על כנו.
הצדדים יהודים שנישאו כדמו”י ביום … מנישואים אלו נולדו הקטינות נשוא התביעה (ילידות XX.XX.XX , XX.XX.XX ,XX.XX.XX) להלן ” הקטינות” . נישואי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו ביום …
בין הצדדים התנהלו הליכים רבים. בין היתר התנהלו תובענות בעניין מזונות הקטינות, משמורת, והסדרי שהות בין הקטינות לבין התובע, וכן בענייני הרכוש. ביום 9/7/17 ניתן פסק דין בהליכים אשר התנהלו בין הצדדים וזאת לנוכח אי התייצבותו של התובע לדיון התובע חויב בהוצאות לטובת המדינה בסך 7,500 ₪ .
ביום 25/11/19 הגישה הנתבעת תביעה לאפוטרופסות בלעדית. ביום 15.6.20 ניתן פסק דין בו נקבע כי האם תמונה לאפוטרופוסית הבלעדית על הקטינות, לענייני בריאות וחינוך, כולל הוראה לפיה במקרה המחייב שתי חתימות, תשלח הנתבעת לתובע את המסמכים במייל, וככל ולא תתקבל תשובתו תוך 7 ימים, תהא רשאית התובעת לחתום לבדה.
ביום 10.2.20 הגיש התובע תביעה להסדרי שהות עם הקטינות, ביום 27.7.20 התקיים דיון בעניין והתובע לא התייצב לדיון בדיון. ביהמ”ש לא דחה את תביעתו אלא אפשר לתובע להודיע עמדתו בתוך 20 ימים ומשלא עשה זאת ביום 4.10.20 ניתן פסק דין כדלקמן:
“בנדון, חלפו לא רק כ- 20 יום אלא כחודשים וחצי ללא שהתקבלה תגובת התובע/עמדתו או כל בקשהאחרת.
בשל חוסר המעש ונוכח התייצבות ב”כ בדיון נחזה שהתובע זנח את תביעתו ולכן אני מורה על מחיקת התביעה.
אני מחייב את התובע בהוצאות מותנות, ככול שיגיש תובענה דומה ישלם הוצאות משפט בגין ההליך 20 שנזנח על ידו סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום כתנאי להליך דומה שיוגש על ידו. ”
טענות התובע
לפני כארבע שנים נותק הקשר בינו לבין הקטינות וזאת בשל התנהגותה של הנתבעת, אשר הציבה לתובע תנאים לקיום הסדרים, בהם התובע לא יכל לעמוד. במסגרת מאמצי התובע לחידוש הקשר עם הקטינות פנה להליך י”ס ולהפתעתו נודה לו כי הנתבעת עזבה את הארץ עם הקטינות ללא ידיעתו והסכמתו ובניגוד למצוין בפסק הדין מיום 15.6.2020 בתיק 59040-11-19.
התובע החל בהליכי פש”ר בגין חובותיו העומדים על מאות אלפי שקלים, בגלל עסקיו אשר כשלו, בין היתר במהלך נישואי הצדדים. בהיעדר יכולת כלכלית לתשלום החיובים, ובעיקר מזונות הקטינות הליך הפש”ר נסגר. התובע חושש מנקיטה בהליכים מבצעיים נגדו ובעיקר הוצאת פקודת מאסר כפי שנהגה הנתבעת מאז ומתמיד, דבר שיחריף את מצבו הכלכלי הקשה.
התובע אינו עובד, מתקיים מדמי אבטלה מחודש מרץ 2020 בסך 3,000 ₪ בחודש, אשר מעוקלים לטובת חוב המזונות. כל ניסיון לשפר את מצבו הכלכלי ולהתחיל עבודה חדשה, כשל, זאת נוכח התפשטות מחלת הקורונה והמצב הכלכלי שנגרם. התובע אינו יכול לעמוד בתשלום המזונות העומדים על סך של 5,900 ₪ בחודש. התובע נעזר באחותו, המסייעת לו כלכלית, והוא אף מתגורר בביתה, הכל לנוכח מצבו הכלכלי הקשה, שאינו מאפשר לו להשכיר דירה למגוריו.
בהתאם להלכה הפסוקה, חל שינוי נסיבות מהותי מיום מתן פסק הדין בשנת 2016 ועד למועד הגשת התביעה, אשר מצדיק את התערבותו של בית המשפט, ומתן החלטה על הפחתת דמי המזונות הגבוהים שנפסקו.
הנתבעת מנהלת את עסקיו של אביה בקפריסין, מדינה בה היא מתגוררת עם הקטינות. שכרה עומד על עשרות אלפי שקלים בחודש. לנתבעת אין הוצאות ודמי מדור שכן היא מתגוררת בדירה של אביה ללא תמורה.
בהתאם להלכה בבע”מ 919/15 במסגרתו הוחל שוויון וצדק בין אבות ואימהות, בהתייחס לחיוב מזונות ילדים קטינים שגילם החל מ-6 ועד 15 שנים. הותרת המזונות כפי שהם אינם מאפשרים לו לעמוד בתשלומים, על כן עותר התובע להפחתת דמי מזונות הקטינות.
טענות הנתבעת
התובע ממחזר את טענותיו, וסבור כי אם יחזור על טענותיו מספר פעמים, יהפכו הטענות לאמת. התובע אינו מצוי בקשר עם בנותיו למעלה מ- 5 שנים. מלוא נטל גידול הקטינות נופל אך ורק על כתפי הנתבעת, שעה שהתובע בחר להתנתק מהקטינות. לאורך כל ההליכים, לרבות הליך המזונות, לא הראה התובע רצינות כלל, לא שילם את המזונות שנקבעו, ואף לא חלק מהסכום. רק לאחר שחויב להעביר סכום מזונות, בהתאם להחלטת הוצאה לפועל, העביר למספר חודשים סכום של 3,900 ש״ח בלבד.
הנתבעת ובעלה הם אלו שדואגים לכל צורכי הקטינות, זאת לנוכח נטישתו של התובע – אביהן. הקטינות נמצאות משך שנים בטיפולים רגשים ופסיכולוגים, זאת בשל התנהגות התובע כלפיהן. הנתבעת היא זו אשר מממנת באופן בלעדי את כלל הטיפולים, במשך שנים. התובע ידע כי הקטינות זקוקות לתמיכה רגשית ונפשית והתעלם מכך.
מהלך השנים, התובע סירב להתחייב לזמני שהות עם הקטינות, והוא ממשיך ומסרב לעשות כן גם כיום.לאור העובדה שהנתבעת נישאה בשנית, ועתידה ללדת בימים הקרובים, הרי שבן זוגה הוא זה שמגדל עמה את הקטינות, שאף החלו לקרוא לו אבא מיוזמתן, זאת למרות שהן יודעות שהוא אינו אביהן. התובע אינו מודע לצורך של הקטינות להיות עמו בקשר יציב ורציף, ואינו מבין את הנזק הנגרם להן עקב העדר דמות אב.
ראיות הצדדים:
ביום 28/2/23 נשמעו הוכחות הצדדים. מטעת התביעה, העיד התובע בעצמו, וכן אחותו הגב’ ר’, ומטעם ההגנה, העידה הנתבעת בעצמה. סיכומי הצדדים נשמעו בע”פ, וכעת נדרשת הכרעה.
שינוי דמי מזונות – הכלל המשפטי:
כידוע, פסק דין למזונות, אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשה לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג “שינוי נסיבות” בהקשר זה נהוג לפרש באופן דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להן, ובין של הצד החייב בהם [ראה: בע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים המקוונים,13.6.2007)].
יש לבחון האם מאז מתן פסק הדין למזונות חל שינוי מהותי שמצדיק את שינוי פסק הדין [ראה: ע”א 315/78 לוי נ’ לוי פ”ד לג(1) 22]. על הנסיבות החדשות המצביעות על השינוי המהותי לרדת לשורשו של פסק הדין שניתן, כדי לאפשר את בחינת שיעור המזונות אשר נפסק [ראה: תמ”א 957/93 פלונית ואח’ נ’ אלמוני, פ”מ תשנ”ד (3) 133, 137]. אין די להוכיח שינוי כשלעצמו, אלא יש צורך בהוכחת שינוי נסיבות מהותי שיצדיק התערבות במזונות שנקבעו ושינוי כזה ייעשה במקרים נדירים בלבד ובכפוף לשלושה תנאים מצטברים: הצדדים השאירו פתח במפורש או מכללא לשינוי נסיבות, כי מבקש השינוי פעל בתום לב וכי עקב השינוי המהותי בנסיבות לא היה זה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו [ראה: ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד לח(1) 761].
בית המשפט אינו בודק מהו סכום המזונות שהיה פוסק היום, אילו הנתונים דנן הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא יש לבחון האומנם חל שינוי נסיבות מהותי [ראה: ע”מ 1080/01 י.ש נ’ נ.ש ([פורסם במאגרים המקוונים,5.8.2003)]. נטל ההוכחה להוכיח את שינוי הנסיבות – חל על התובע, והמבחנים להוכחה הינם עובדתיים. על התובע להוכיח כי חל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש [ראה: ע”א 472/78 אשתר נ’ אשתר פ”ד לד (1) 57, 60]. העיקרון הניצב מאחורי האפשרות לשינוי פסק דין למזונות הנו שכאשר מתקיים שינוי נסיבות מהותי, המשך קיומו של פסק הדין עלול להפוך לבלתי צודק. המטרה הנה מניעת עיוות דין [ראה ספרם של גריידי ושלם, מזונות ילדים, בעמ’ 275].
ביום 19.7.2017, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים המקוונים], שניתן בהרכב שופטים מורחב ודן בסוגיית חלוקת נטל דמי המזונות בין הורים לילדים בגיל 6-15 המצויים במשמורת משותפת. פסק הדין שינה את ההלכה הנוהגת עד כה, ובו נקבעה הלכה חדשה לפיה: “בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה” [פסקה אחרונה לפסק הדין].
בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, החלו בתי המשפט למשפחה, ובעקבותיהם בתי המשפט המחוזיים לדון בסוגיית מזונותיהם של ילדים, תוך יישום הכללים שנקבעו בהלכת בע”מ 919/15 על המקרה הקונקרטי הנדון בפניהם. כאשר המגמה הנראית הינה, כי ניתן ליישם את הכללים שהותוו על ידי בית המשפט העליון גם במקרים בהם אין מדובר במשמורת משותפת, וגם במקרים בהם אין מדובר בחלוקת זמן שווה (כבוד השופט שאול שוחט בעמ”ש 14612-10-16 (פורסם במאגרים המקוונים) (20.12.17), כבוד השופט ג’יוסי בעמ”ש (חי’) 21269-05-17 [פורסם במאגרים המקוונים](כבוד השופט שרעבי ברמ”ש (חי’) 41433-04-18 (פורסם במאגרים המקוונים)(30.5.18)).
בעקבות שינוי ההלכה התעוררה הסוגיה האם הלכת בע”מ 919/15 מהווה, כשלעצמה, שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחדש בסוגיית המזונות (לעניין זה ראו: תמ”ש (פ”ת) 4542-03-16 א.נ’ ב. (פורסם במאגרים המקוונים, 1.7.18), תלה”מ (קריות) 18283-10-17 פלוני נ’ אלמונית (פורסם במאגרים המקוונים, 1.8.18), תלה”מ (נצ’) 10726-05-18 א.ק. נ’ ע.ק (פורסם במאגרים המקוונים, 6.9.18)) .
ביום 20/1/21 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע”מ 7670/18 במסגרתו נדונה בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט מחוזי מרכז [עמ”ש 62263-10-17 ועמ”ש 2314-11-17]. באותו עניין נאמרו על ידי כבוד השופט הנדל הדברים הבאים, אשר יפים ונכונים גם למקרה דנן:
“…..פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה מזונות שישולמו מעתה ואילך בהתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב בעבר (ראו: ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה פ”ד לו(3) 187 (1982) (להלן: עניין פייגה); ע”א 442/83 קם נ’ קם פ”ד לח(1) 767 (1984) (להלן: עניין קם)). הודגש, בהקשר זה, כי:
“פסק דין בענייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות; מכאן נקבע, כי ניתן לפתוח את הנושא מקום שהשתנתה מהותית התשתית העובדתית עליה בוסס פסק הדין” (בע”מ 3984/15 פלונית נ’ פלונית [פורסם בנבו] (13.6.2016) פסקה כ”ה (להלן: בע”מ 3984/15)).
פסק דין בענייני מזונות ניתן לשינוי גם כשמדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל בין הצדדים. במקרה זה יכול בית המשפט לקרוא אל תוך ההסכם תנאי מכללא על פיו ישתנה ההסכם במקרה בו יחול שינוי נסיבות מהותי, וזאת גם אם הצדדים לא בהכרח התכוונו לכך (עניין פייגה, פסקה 2; עניין קם, פסקה 5). על כן, במקרה שנערך הסכם גירושין, בו הוסדרו בהסכמה מכלול העניינים, וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין – אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט ומהותי של הנסיבות (עניין קם, פסקה 6).
בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק. כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת, על בית המשפט להתערב. נכון להכיר, בהקשר זה, כי עסקינן אף בזכויות ילדים, ודרכו של עולם כי חיי המשפחה עשויים להשתנות. מן הצד האחר, אין לאפשר דיונים נוספים ללא בקרה בעניין שכבר הוכרע ונפסק. על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב (בע”מ 3984/15, [פורסם בנבו] פסקה כ”ה). לגבי השינוי המהותי הנדרש, כך נאמר בעניין פייגה:
“אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות” (פסקה 2).
מאחר שלא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי הנסיבות המצדיק דיון מחודש בתיק, נקבע, כי על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולבחון כל שינוי לגופו על-פי השכל הישר, נסיון החיים ופרטי המקרה (בע”מ 3148/07 פלוני נ’ פלוני [פורסם בנבו] (13.6.2007)).
השפעת הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] על מבחן שינוי הנסיבות – המצב כיום
11. כאמור, בפסק הדין בבע”מ 919/15 [פורסם בנבו] לא הייתה התייחסות לתחולתה של ההלכה שנפסקה בו על ציר הזמן. מאז, נדרשו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים לשאלת תחולתה של הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] על תביעות לשינוי שיעור מזונות, שנקבעו בפסק דין חלוט, טרם שנפסקה ההלכה. מפסיקת בתי המשפט בערכאות הנמוכות, ניתן להתרשם כי אין תמימות דעים בסוגיה זו, ולמעשה, קיימות כיום גישות מגוונות באשר להשפעת הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] על דרישת השינוי המהותי בנסיבות, אשר תובאנה להלן בתמצית.
גישה אחת גורסת כי הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] אינה חלה באופן רטרואקטיבי על דמי מזונות שנקבעו, זה מכבר, בפסק דין חלוט. וזאת, בין אם מדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכמות הצדדים, ובין בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי (ראו למשל: תמ”ש (ת”א) 29329-07-16 מ. ג’ נ’ א. ג’ [פורסם בנבו] (9.11.2017); תלה”מ (ת”א) 38034-09-17 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (11.3.2018); תלה”מ 45925-04-17 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] 26.8.2018)). על-פי הגישה השנייה, הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחודש בחיוב מזונות שמקורו בפסק דין שאישר הסכמות או שניתן לאחר הליך משפטי (ראו למשל: תמ”ש (פ”ת) 4542-03-16 א’ נ’ ב’ [פורסם בנבו] (1.7.2018)). גישה אחרת מבחינה בין חיוב פסוק במזונות שנקבעו בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, שאז הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] מהווה עילה בלעדית לבחינת דמי מזונות שנפסקו; ובין מזונות שמקורם בהסכם גירושין, שאז ההלכה תחול ככל שהמבקש יוכיח שינוי נסיבות עובדתי ברף הנמוך מהנדרש, וקיומו של תום לב בהגשת התביעה (ראו למשל: תלה”מ (נצרת) 10726-05-18 א.ק נ’ ע. ק [פורסם בנבו] (6.9.2018)). גישה נוספת הציעה דרך ביניים, לפיה, הלכת בע”מ 919/15 [פורסם בנבו] אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות המצדיק התערבות בפסיקת מזונות, ועל המבקש להוכיח שינוי נסיבות עובדתי באופן פחות קפדני, תוך עמידה בדרישת תום הלב. גישה זו הובאה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפנינו, אולם בית המשפט התמקד בשינוי שיעור מזונות שהוסכם בהסכם גירושין כולל, ולא הביע עמדה באשר למצב בו המזונות נקבעו בפסק דין לאחר הליך שיפוטי. יצוין כי גישה זו התקבלה ויושמה על-ידי חלק מבתי המשפט (ראו למשל: תלה”מ (ת”א) 9494-10-17 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (14.10.2018); תלה”מ (ראשל”צ) 8671-10-17 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (31.1.2019); תלה”מ (חדרה) 42487-03-18 פלוני נ’ אלמונית [פורסם בנבו] (17.3.2018); עמ”ש 14599-05-18 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (28.11.2018); עמ”ש 40627-10-16 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (3.3.2019)). לא זו אף זו, באחד מן המקרים נקבע כי שינוי מזונות שנקבעו בהסכם גירושין הוא סוגיה חוזית, ומשכך יש לבחון את שינוי הנסיבות בצורה מקלה במסגרת העילות החוזיות המוכרות בדין, קרי: טעות, הטעייה, תום לב וכיו”ב (תלה”מ (ת”א) 54788-02-18 א.ע נ’ נ.ע [פורסם בנבו] (16.11.2018)). לעומת זאת, במקרה אחר, בו מקורו של החיוב היה בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, נקבע, כי על המבקש להציג ראשית ראיה על מנת להוכיח שינוי נסיבות (תלה”מ (ירושלים) 27735-06-17 ע.ע נ’ ש.ז [פורסם בנבו] (20.5.2019)).
מן הכלל אל הפרט:
במקרה דנן , לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה האב להפחתת מזונות הקטינות להלן יפורטו טעמי.
אינני סבור כי עלה בידי התובע לעמוד בנטל הנדרש, ולא שוכנעתי כי מאז ניתן פסק הדין, חל שינוי נסיבות כלשהו, לבטח שלא שינוי מהותי כנדרש בהתאם לפסיקה.
האזנתי לעדותו של התובע, ואינני מקבל את טענותיו. התובע העיד כי הוא עובד אצל אחותו, נשאל מדוע חלה הפחתה בשכרו ולא ידע לתת תשובה [עמ’ 2 ש’ 3]. התובע נשאלה אודות רכיבים שונים בשכרו כדוגמת דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, אחוז המשרה בה הוא עובד וכו’, ותשובותיו מתחמקות ואינן ברורות. [עמ’ 3 ש’ 1]. התובע הודה כי בחודשי הקיץ אינו עובד, ולא ברור כלל מדוע אין הוא מוצא לעצמו עבודה נוספת, על מנת לפרנס את בנותיו [עמ’ 14 ש’ 9]. המסקנה המתקבלת היא שהתובע, שכאמור עובד אצל אחותו, אינו מגלה את כל הדרוש, ולא שוכנעתי כי חל כל שינוי בשכרו, לבטח שלא הפחתה כנטען. התובע נשאל ישירות אודות שינוי הנסיבות הנטען, ותשובתו מתחמקת, מעורפלת ואינה מתקבלת [עמ’ 8 ש’ 1]. חלק גדול מהשאלות נענה ב”לא זוכר”, וכידוע, אין מדובר בתשובה אשר יכולה להתקבל, בפרט מקום אשר צפוי כי התובע ידע לתת תשובות [עמ’ 9 ש’ 5]. לדברי התובע, הוא מתנהל מחשבונה של אחותו, ומעביר מחשבון זה כספים לנתבעת [עמ’ 10 ש’ 21]. אינני מקבל את טענת התובע בעניין מצבה הכלכלי של הנתבעת. מחקירתו של התובע עולה כי הוא צירף לתיק הנספחים תמונות של בית, אשר לטענתו מתגוררת בו הנתבעת, וזאת ללא כל ביסוס וראיה [עמ’ 7 ש’ 12].
אין כל ספק כי הנתק הקיים בין התובע לבנותיו, מעבר לנזק הכבד שהוא גורם לבנות, מטיל נטל כלכלי כבד ביותר על הנתבעת, אשר נאלצת להתמודד לבדה עם מלוא נטל גידול הבנות. אינני מקבל את עמדת התובע בעניין הסיבות לנתק, ולהתרשמותי, נגרם הנתק בעיקר עקב התנהגותו של התובע. התובע צירף לתביעתו תמונות של ילדים, אך לא ידע כלל להצביע על זהותן של בנותיו [עמ’ 7 ש’ 2].
האזנתי לחקירת אחותו של התובע, ואינני מקבל את גרסתה. גם האחות, כמו התובע, נשאלה על תלושי השכר החלקיים והחסרים, וגם היא לא ידעה לתת תשובות והפנתה לרו”ח ולבעלה [שלא זומנו לעדות]. [עמ’ 17 ש’ 5 עמ’ 22 ש’ 6]. האחות נשאלה האם משכורתו של התובעת מופקדת לחשבון הבנק שלו והשיבה בשלילה. לדבריה, שכרו מועבר אליו במזומן [עמ’ 23 ש’ 11].
האזנתי לחקירתה של הנתבעת ואני מעדיף את עדותה על פני עדותו של התובע. הנתבעת נשאלה שאלות כלליות אודות מצבה הכלכלי ומצבו של בעלה.אינני סבור כי עלה בידי התובע להוכיח את המצב הכלכלי הנטען, או כי חל שינוי במצבה מאז ניתן פסק הדין, מה גם שכאמור לעיל, לא שוכנעתי כי חל כל שינוי לרעה במצבו [עמ’ 31 ש’ 24]. הנתבעת נשאלה אודות אפשרות חידוש הקשר, ואני מקבל את עדותה [עמ’ 33 38].
סיכום ותוצאה:
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 17,500 ₪.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ט”ו סיוון תשפ”ג, 04 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
