ב”ה
תקציר לפרסום של הכרעת הדין בתיק 32355-02-18 מדינת ישראל נ’ פלוני
הנאשם, אשר שימש בתפקידים בכירים, בין היתר יועץ במשרד ראש הממשלה וכן באגף הפיתוח הכלכלי – חברתי למגזר הבדואי, הועמד לדין בגין עבירה של ריבוי נישואין, בניגוד לסעיף 176 לחוק העונשין, תשל”ז – 1977 (להלן: “החוק”).
בהתאם לעובדות כתב האישום, בהיות הנאשם נשוי, לנ’ (להלן: “האשה הראשונה”), במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, אולם עובר ליום 08.03.17, פנה הנאשם לאשה נוספת, ח’ (להלן: “האשה השניה”) והציע לה להנשא לו. האשה השניה הסכימה להצעתו.
ביום 08.03.17 ערך הנאשם עם האשה השניה חוזה נישואין בהתאם לדין השרעי וזאת על אף שהיה נשוי באותה עת לאשה הראשונה.
הנאשם טען, כי אינו מכחיש את ההיכרות שבינו לבין האשה השניה, אך מכחיש, שקיים איתה קשרי אישות או משק בית משותף.
לטענת הנאשם, המדובר היה בתקופה בה היה פרוד מהאשה הראשונה, הוא הכיר את האשה השניה ועל פי המנהג, על מנת למנוע סכנת חיים לאשה השניה – היה עליו לבקש “גושפנקה” למערכת היחסים ביניהם ולכן ערך מעין חוזה נישואין, שאינו משקף את המציאות, וזאת כדי שיהיה בידו “לצאת איתה” ו”להכיר אותה”.
עוד טען הנאשם, כי מבחינתו הדין האישי המוסלמי גובר על חוקי המדינה.
אשר לטענתו, כי היה “פרוד” מאשתו הראשונה, לאחר שמיעת הראיות הוברר, כי מתגוררת בסמוך אליו ומכל מקום, קיימת בדין חזקת נישואין, לא הוצגה כל עדות על שינוי מצבו האישי, כאשר על מנת להינשא פעם נוספת נדרש שינוי המצב האישי באופן רשמי.
אשר לטענתו הנוספת, כי הנישואין היו למראית עין בלבד, קבע בית המשפט, כי אין תימוכין כלשהם לטענת הנאשם, הסותרת מסמכים רשמיים, וכי מכל מקום, עצם עריכת טקס הנישואין, מבססת את יסודות העבירה, וזאת אפילו אם המדובר בנישואין בטלים. עוד נקבע, כי דרישה מהתביעה הכללית, להוכיח את טיב הנישואין שנערכו או את שאלת מימושם – היא בבחינת נטל שאינו סביר. מימוש הנישואין – כלומר קיומם של חיי אישות – מתקיים בתוך ד’ אמות של חיי המשפחה וממילא לא ניתן יהיה לאמת או לשלול טענות מסוג זה.
משעצם עריכת טקס הנישואין לא הוכחש וההגנה לא הציגה ראיות, שיש בהן כדי לסתור את המסמכים הרשמיים – הורשע הנאשם בעובדות ובעבירה שבכתב האישום.
