בפני
כב’ השופטת סגלית אופק
מבקשים
1. המחלקה לשירותים חברתיים- אור יהודה- סדרי דין
נגד
משיבים
1. ע.מ
2. ת.מ.
3. עו”ד סיגל יוריסטה עצמון (אפוטרופוס לדין)
פסק דין
מונחת לפניי בקשה של עו”ס לחוק הנוער להורות על הארכת תוקפם של צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת שהוצאו בעניינם של שני הקטינים, ש’ ומ’, ילידי 2011 ו-2013, ילדיהם של המשיבים 2-1, וזאת עד ליום 30.6.2025.
המסד העובדתי והדיוני הובא בהרחבה בהחלטות קודמות שניתנו בעניינם של הקטינים, ואיני מוצאת צורך לחזור על כך. בתמצית אעמוד על עיקרי הדברים.
המשיבים 2-1 הינם בני זוג לשעבר, גרושים זמ”ז משנת 2022; להם ארבעה ילדים ילידי 2011, 2013, 2015 ו- 2020.
בשנים האחרונות נתונים ההורים בסכסוך גירושין קשה ומורכב.
ביום 16.6.2022 הגישה עו”ס לחוק הנוער בקשת נזקקות ראשונה בעניינם של הקטינים (תנ”ז 35291-06-22). התבקש מתן צו נזקקות מכח הסעיפים 2(2) ו- 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960 (להלן – החוק). הדיון התקיים ביום 20.6.2022 ובמהלכו בסופו של יום המשיבים שניהם נתנו הסכמתם להכרזת הנזקקות (עמ’ 4, ש’ 7-6; עמ’ 13, ש’ 28). בנוסף, נקבעו בהסכמה דרכי טיפול שכללו צו השגחה בקהילה במקום צו הוצאה ממשמורת שהתבקש (עמ’ 14, ש’ 16- עמ’ 15, ש’ 13).
ביום 12.8.2022 הוגשה בקשה באשר לדרכי הטיפול, ובמסגרתה ביקשה עו”ס לחוק הנוער להורות על השמתם של הקטינים במסגרת חוץ ביתית (תנ”ז 27021-08-22). האם והאפוטרופא דין תמכו בבקשה, ואילו האב התנגד לה (פרו’ 18.8.2022 עמ’ 4, ש’ 12-11). ביום 19.8.2022, לאחר דיון, קיבל בית המשפט (כב’ השופטת ארבל אסל) את הבקשה והורה על השמה של הקטינים בפנימית “XXX” (בנים/בנות, בהתאמה). בהחלטתו עמד בית המשפט על ממצאי האבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך במכון שלם אשר העלו “ספקות ניכרים בדבר התאמתו של האב לשמש כהורה משמורן על הקטינים מבלי שיעבור ראשית טיפול משמעותי” (שם, סעיף 48), השילוב הבעייתי בהינתן המבנה הנפשי של האב והקשיים אותם חווים הקטינים באופן המביא לכך “שאין ביכולתו של האב לתת מענה רגשי מקיף וראוי למצוקה של הקטינים והוא אף איננו מסוגל לזהות אותה” (שם, סעיפים 53-49, 71).
ביום 19.6.2023 הגישה עו”ס לחוק הנוער בקשה להורות על הארכת תוקפם של צווי הנזקקות והמשמורת (תנ”ז 46258-06-23). האם והאפוטרופא לדין תמכו בבקשה, ואילו האב התנגד לה. לאחר דיון התקבלה הבקשה. בהחלטתי מיום 23.7.2023 עמדתי על מצבם של הקטינים אשר ממשיכים להימצא בקונפליקט נאמנויות ולמלא תפקיד בסכסוך, על מצבו של המשיב שאין בידיו להוציא את הקטינים מהסכסוך ועל כורח המציאות בהשמה בפנימיה על מנת לאפשר לקטינים לעבור דרך טיפולית נדרשת במצבם ולהתמקם באופן יעיל יותר במערך המשפחתי.
ביום 5.6.2024 הגישה עו”ס לחוק הנוער בקשה נוספת להארכת תוקפם של צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת למשך שנה נוספת. לבקשה צורפו תסקיר וכן דוחות מהפנימיה בעניינו של כל אחד מהקטינים. גם בשלב זה האם והאפוטרופא לדין תמכו בבקשה (תגובות מיום 13.6.2024), ואילו האב התנגד לה ועתר לאפשר למשיבים לגדל את ילדיהם, וככל שהאם אינה מעוניינת בכך- לאפשר לאב לקבל את הקטינים למשמורת מלאה (תגובה מיום 11.6.2024).
לנוכח התנגדות המשיב לבקשה, נקבע דיון בבקשה ביום 17.6.2024. הדיון התקיים בנוכחות המבקשת, המשיבים והאפוטרופא לדין. במסגרת הדיון נשמעו גם נציגי הפנימיות בהן משולבים הקטינים (עמ’ 4-3). במסגרת הדיון חזר כל צד על עמדותיו וחידד כדלקמן:
עו”ס לחוק הנוער ציינה כי מתקיים עדיין ניכור הורי מצד שני ההורים; ממשיכים להתקיים קיימיםבקשר בין הקטינה ואמה, והמשיבה בעצמה מסכימה שהיא לא מסוגלת כרגע לגדל את הקטינים המשיבה; המשיבים לא מצליחים להתנהל ולהתארגן בכוחות עצמם ונדרשת מעורבות צמודה של שירותי הרווחה; ישנו חשש כי חזרה של הקטינים הביתה תביא לרגרסיה במצבם; ההשמה החוץ ביתית מאפשרת לקטינים למלא את משימות החיים הנדרשות בהתאם לגילאי הילדים.
האפוטרופא לדין הדגישה כי הכרזת הנזקקות והוצאת הקטינים ממשמורת המשיבים לא נעשתה בגלל הסכסוך ההורי כשלעצמו אלא בגלל הסיכון המשמעותי להתפתחותם התקינה של הקטינים; מסגרת חוץ ביתית נדרשת לא לצורך אחזקה אלא לצורך שיקום של הקטינים, וישנו עוד צורך לשקם אותם בטרם יוכלו לחזור הביתה כשהם יכולים להמשיך לתפקד כראוי.
המשיב טען כי אין מניעה מבחינתו כי הקטינים ימצאו במשמורת אצל אמם, וככל שהיא אינה מעוניינת בכך- מבקש המשיב לקבל את הקטינים לביתו ולהעניק להם בית חם, והוא מתחייב לקבל כל ליווי וכל הדרכה נדרשת; לא נבחנו חלופות כלשהן ומתעלמים מהרצון של הקטינים לגדול בבית חם.
המשיבה טענה כי הטענה על כך שלא נבחנו חלופות מתעלמת מהנסיבות של העניין. בזיקה לכך נטען כי המשיב מצהיר כל הזמן שהוא ילך לכל טיפול ויעשה על דבר, אבל הזמן חולף בלי שנעשה דבר ותוך שהניכור ההורי נמשך. בנוסף, המשיב פועל מתוך אינטרסים אישיים ושיקולים כלכליים ולא בראי טובת הקטינים; המשיבה מעוניינת לאפשר לקטינים לקבל מרחב בטוח, מיטיב, על מנת שיוכלו להמשיך לסיים את התהליך בהצלחה בתקווה שזוהי השנה האחרונה שבה הם ישהו במסגרת חוץ ביתית.
כעת ניתנת ההחלטה.
דיון והכרעה
נקודת המוצא היא כי “ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים” [סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962) (להלן – החוק)]. ההורים הם האחראים הראשוניים והעיקריים לילדיהם הקטינים, עליהם מוטלת החובה והזכות לדאוג לצורכיהם במסירות, וצמודה לה הרשות להחזיק בהם. זכותם של ההורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא בגדר זכות אדם טבעית וראשונית. זכותם של ההורים לקיים חובתם כלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי ושוללת, ככלל, התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית [דנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח (6) 246 (2004)].
עם זאת, האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת, והיא כפופה תמיד לצרכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר הורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין.
חוק הנוער עוסק באותו קטין נזקק הנדרש לטיפול, להשגחה ולהגנה של החברה מטעמים המנויים בחוק, ובפרט אלו המנויים בסעיף 2 לחוק. באם בית המשפט מצא כי אכן יש להגדיר קטין “כנזקק”, הרי שסעיף 3 לחוק מוסיף ומונה את דרכי הטיפול וההשגחה שבית המשפט רשאי להורות עליהן להגנתו של אותו קטין.
מן הכלל אל הפרט
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי ברצף ההליכים בעניינם של הקטינים ובאבחון שנערך לקטינים, ופגשתי את הקטינים, מצאתי להאריך את צו הנזקקות מהנימוקים הבאים:
האחד, המשיב לא עמד על קיומו של הליך מלא של הוכחת נזקקות, על כל המשתמע מכך [ע”מ (ת”א) 1161/00 פלונית נ’ היועמ”ש לממשלה (9.1.2001)].
והשני, המשיבים ניהלו סכסוך גירושים קשה שהשפיע לרעה גם על הקטינים. בני המשפחה עברו איבחונים פסיכודיאגנוסטיים והתקבלו ממצאים קשים על מצבם הרגשי של הקטינים שנחשפו לניכור הורי כלפי אמם, ומצבם של ההורים שאף אחד מהם אינו מצליח ליתן מענה לצרכיהם מבחינה רגשית (עמ’ 66-65 דוח מכון שלם מיום 6.7.2022). במקרה זה, על פי הדיווחים של גורמי הרווחה, שלא נסתרו, הסכסוך עודנו פעיל ומצריך מעורבות אינטנסיבית של עו”ס משפחה (עמ’ 7, ש’ 36- עמ’ 8, ש’ 6). בנוסף, לא חל שינוי מספיק במצבם של הקטינים כמו גם ביכולתם של ההורים. על כך למדים ממכלול הנתונים הבאים: האם תומכת בבקשה. קרי, האם מעידה על עצמה שהיא עדיין אינה מסוגלת לספק מענה מתאים לצרכי הקטינים; האב מתנגד לבקשה, אך אינו פורש תשתית ראייתית כלשהי ללמד על שינוי ביכולותיו היום לעומת יכולותיו במועד הכרזת הנזקקות ביום 20.6.2022; מצבם הרגשי של הקטינים עודנו מעורר דאגה. על כך למדים מהדיווחים של הפנימיות. דווח כי הקטינה “עברה תהליך משמעותי מאוד אך עדיין יש צורך בעבודה רבה” והיא עודנה חווה קשיים בקשר עם אמה ואחיה, וקבלת משמעות וסמכות (ר’ גם עמ’ 3, ש’ 26- עמ’ 4, ש’ 3). דווח כי הקטין עודנו ממעט לשתף בעולמו הרגשי / משפחתי ומתנהל בדפוס של איפוק ושליטה עצמית הדורש ממנו משאבים רבים על חשבון ביטוי רגשות (ר’ גם עמ’ 3, ש’ 21-14). אני סבורה כי הסירוב של המשיב ליתן הסכמה לעריכת אבחון מעודכן לקטינים כדי לבצע חשיבה מחדש לעניין הקשר הורה ילד, מלמד אף הוא שלא השתנה מספיק המצב הרגשי של הקטינים (עמ’ 7, ש’ 31-30).
יוצא מהאמור לעיל כי שני ההורים לא מסוגלים כרגע לספק לקטינים במצבם חלופה הולמת ושקטה הנדרשת לקטינים למען המשך שמירת שלומם הנפשי [ענ”א 58088-06-13 י.ק נ’ לינדה מורדוך, עו”ס לחוק נוער עירית בני ברק (30.9.2013); ע”מ 1034/01 פלוני נ’ פלונית (17.1.2002); עמ”ש (ת”א) 51782-01-20 ע.ע. ש.א.ב עו”ס לחוק נוער (7.6.2020)].
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה להאריך בשנה נוספת את צו הנזקקות.
ומה לגבי צו ההוצאה ממשמורת? במקרה זה, הקטינים נפלו קורבן למערכת היחסים העכורה בין הוריהם, תוך שנחשפו לניכור הורי כלפי המשיבה (החלטה מיום 31.10.2022; עמ’ 68 לחוות דעת מכון שלם). שהותם של הקטינים בשנתיים האחרונות במסגרת הפנימייה, אגב מינון קשר הורה-ילד על פי קביעת עו”ס לחוק הנוער ובהתאם לכללים בפנימייה, איפשרה לקטינים להתנתק מהכאוס ולהתקדם כברת דרך משמעותית. ואכן, על פי הדיווחים שהתקבלו מהמסגרת החוץ ביתית, הקטינים הסתגלו למקום, השתלבו בשגרה בפנימייה ובתמונה הכללית הם יוצרים קשרים עם הצוות והילדים הנוספים הנמצאים שם. עצירת התהליך הנמצא בעיצומו, כאשר הסכסוך ההורי טרם שכך, עלולה לגרום נזק לקטינים ולהכשיל את המטרה לשמה הוצאו הקטינים מהבית.
הקטינים הסתגלו יפה לכללים והם משתפים פעולה והימצאותם בפנימיה חשובה מאוד עבורם. יוער, כי מההתקדמות של הקטינים ניתן היה להתרשם במפגש הבלתי אמצעי שהתקיים עם הקטינים ביום 16.6.2024 [הדוח חסוי בהתאם לתקנה 9(א) לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (סדרי דין), התשל”א-1970].
העובדה שהסכסוך ההורי מוסיף להתנהל לכאורה בעצימות פחותה יותר (עמ’ 4, ש’ 16-14), והעובדה שהקטינים מתפקדים לכאורה באורח תקין במסגרות ומתפקדים במישורים שונים, אינן גורעות מהעובדה שהקשר אם-ילד טרם השתקם לחלוטין ונדרשת עבודה במישור הרגשי. המשך שהותם של הקטינים בפנימייה, כאשר הקטינים משוחררים מלחצים, תוכל לשפר את מצבם ולקדמו. לעומת זאת, כאשר לא ידוע על תהליך טיפולי שהמשיב מיוזמתו דואג לקבל ברוח המלצות מכון שלם על מנת לקדם שינוי במצבו, וכאשר נשמעות טענות מפי העו”ס על ניכור הורי מצד שני ההורים, מי יותר ומי פחות (עמ’ 7, ש’ 24), ישנו חשש לרגרסיה במצב ככל שצו הוצאה ממשמורת יבוטל. לטעמי בנסיבות העניין החשש אינו יכול להתאיין באמצעות צו השגחה וקבלת טיפול בקהילה.
לאור כל האמור לעיל הבקשה אפוא מתקבלת.
מצופה מהמשיבים והקטינים לשתף פעולה ולקבל את המענים והטיפולים שהקטינים נדרשים להם על מנת להשתקם, בתקווה שבכך תיסלל במהרה הדרך להחזרתם של הקטינים לביתם.
המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.
ניתן היום, כ”ד סיוון תשפ”ד, 30 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
