בית משפט לענייני משפחה בקריית גת
תמ”ש 35850-10-21 ה.כ. נ’ כ.
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
תובעת
ע.ה.כ.
מיוצגת ע”י עו”ד יוסף גביזון
נגד
נתבע
מ.כ.
מיוצג ע”י עו”ד ארנון ברק
פסק דין
עניינו של פסק דין זה בתביעה שכותרתה “תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף”.
התובעת והנתבע (להלן-הצדדים) נישאו כדמו”י ביום .12.3.1994 במהלך נישואיהם נולדו להם 3 ילדים. לעת הזו הם גרושים.
חלוף הזמן מאז הגשת התביעה והחלטות אופרטיביות שניתנו מאז הגשת התביעה שינו מטבע הדברים את המסד העובדתי הנדרש לצורך פסק דין זה ועל כן יובאו טיעוני הצדדים בקציר האומר ובהינתן השינויים.
עיקר טענות התובעת:
1. א.התובעת טענה כי בשנות הנישואים הראשונות גילתה שהנתבע מכור להימורים.
בשל כספים רבים שהיה הנתבע מבזבז דאג זה למידורה מכל הקשור למצבם הכלכלי.
בשנים האחרונות, החלה לעקוב אחרי פעילות החשבון המשותף שלהם, ששימש לכלכלת הבית ואליו הפקידו את כלל הכנסותיהם, ונדהמה לגלות את סכומי העתק שהוציא הנתבע מחשבונם המשותף ללא ידיעתה. הוצאות אלו הביאו את החשבון המשותף ליתרת חובה שהצריכה אותם לקחת הלוואות רבות.
ב. במהלך שנות נישואיהם, חיו הצדדים במושב XXX משק XX בשיתוף רכושי מלא (להלן-הבית) . הבית נרכש באמצעות הון אישי שהיה להם והלוואת משכנתא בסך 209,000 ₪. (היתרה לסילוק המשכנתא למועד התביעה עמדה על סך של 16,712 ₪).
ג. עם הודעתה לנתבע שברצונה להתגרש מעליו הוא הבריח סכומי כסף רבים מהחשבון המשותף. הוא ‘פתח’ חשבון בנק חדש על שמו בלבד אליו העביר את משכורתו. למועד כתב התביעה עמדה יתרת החובה בחשבון המשותף על סך של כ-15,000 ₪.
ד. הצדדים הם בעלים משותפים של שני כלי רכב שנרכשו מכסף משותף:
רכב מסוג הונדה הרשום על שם הנתבע (להלן: רכב ההונדה); רכב מסוג טויוטה הרשום על שמה מ.ר. XXX (להלן רכב הטויוטה).
ה. הנתבע עובד ב- XXX ובמקום עבודתו זה הופרשו לו סכומי כסף לחיסכון פנסיוני, קרנות השתלמות, קופות גמל ותנאים סוציאליים נוספים. אין התייחסות בכתב התביעה למקום עבודתה שלה.
ו. התובעת ביקשה שבית המשפט יורה על הסעדים הבאים:
(1) פירוק שיתוף בבית המשותף, באופן שבו יוצע הבית למכירה לכל המרבה המחיר. ככל שלא יצליחו למנות את ב”כ כונס נכסים למכר הבית.
(2) לאור משיכותיו הרבות של הנתבע מהחשבון המשותף, התובעת ביקשה שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל”ג-1973 ויורה על איזון תמורה הבית באופן שבו תקבל התובעת 70% מהתמורה ואילו הנתבע יקבל 30% מהתמורה.
(3) חלוקת המיטלטלין המשותפים לרבות תכולת הבית באופן שווה ביניהם תוך שלה תהא זכות ראשונים לבחור אילו מיטלטלין ישארו ברשותה.
(4) לחייב את הנתבע להשיב לה את חלקה בכספים המשותפים אותם הוציא הנתבע מהחשבון המשותף שלא כדין.
(5) למנות אקטואר לצורך ביצוע חישוב הכספים הפנסיוניים העומדים לזכותם של הצדדים וחלוקתם באופן שווה בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע”ד-2014.
עיקר טענות הנתבע:
2. א. הקרקע עליה נבנה הבית נרכשה מכספו בלבד 3 שנים עובר לנישואי הצדדים.
ב. טענת ההימורים לא הועלתה בפניו בטרם הגשת התביעה, ההימורים מסתכמים במשחקי קלפים משפחתיים, בחג, בבית הורי התובעת. מדובר ברווח או הפסד של מאות שקלים בודדים.
ג. הוא לא נהג בתובעת משטר כלכלי נוקשה, התובעת התנהלה בחופשיות בחשבונם המשותף והיא לא הודרה מכל מידע הקשור להפקדות ומשיכות בחשבון המשותף. החשבון היה גם על שמה והיא יכלה לפעול בו בכל עת כפי רצונה. הוא מעולם לא הבריח נכסים.
ד. טען שכתב התביעה התעלם והסתיר בכוונה ובחוסר תום לב מידע על נכסים שאין להכליל אותם בהסדר איזון המשאבים:
(1) סכום פיצויי פיטורין שלו: הוא שירת שירות חובה וקבע בצה”ל בין השנים 1983-2001 ונישא לתובעת בשנת 1995. מכאן ששני שלישים מהתקופה ביחס אליה קיבל פיצויי פיטורין אינם מהווים חלק מאיזון המשאבים. בפרישתו קיבל סך של 400,000 ₪ ועל כן הסכום העומד לאיזון הוא שליש : 134,000 ₪ .
(2) שווי הקרקע אשר נרכשה על ידו, כאמור, טרם הכרות הצדדים ששוויה לעת הזו 2.6 מיליון ₪.
(3) יתרת משכנתא: בשנת 1996 נטלו יחד הצדדים משכנתא בסך 209,000 ₪ אותה שילמו במהלך השנים. היתרה לסילוק עומדת נכון למועד כתב ההגנה על סך 14,000 ₪ כך שכל אחד מהצדדים אחראי למחצית.
(4) סילוק משכנתא משלימה: בשנת 2001 סילק ממקורותיו (מתוך סכום פיצויי הפיטורין שקיבל) משכנתא משלימה שנטלו הצדדים על סך של 96,000 ₪ .
(5) שווי הבית לעת הגשת כתב ההגנה עמד על כ- 4 מיליון ₪. מתוך סכום זה יש להפחית את הסכומים שאינם ברי איזון, כאמור, שווי הקרקע (2.6 מיליון ₪), תשלום עבור משכנתא משלימה (96 אלף ₪ ) וחלקו ביתרת המשכנתא (7,000 ₪ ) ועל כן חלקה של התובעת עומד למרב על סך של 675,000 ₪, אותם הוא מוכן לשלם לה ואין צורך למכור את הבית
ה. לאור האמור ביקש שבית המשפט יורה על הסעדים הבאים:
(1) לקבל את טענתו ביחס לשווי הבית ואופן חלוקתו ולהורות כך.
(2) כל צד יוותר עם הזכויות הפנסיוניות שלו. יש לקזז מחלקה של התובעת סכומים שאינם ברי איזון לרבות סך של 16,500 ₪ אותם שילם הנתבע מכספו הפרטי עבור ניתוח שביצעה התובעת בשנת 2001 וסכום נוסף של 40,000 ₪ שקיבל פיצויים עבור נזקי גוף.
(3) לדחות את טענת התובעת לעניין משיכת סכומי כסף על ידו ולקבוע שההפך הוא הנכון. את החשבון ניהלה התובעת והייתה לה שליטה מוחלטת בו.. משהתברר לו שהתובעת משכה עשרות אלפי שקלים לאורך השנים ללא ידיעתו, ניתנה הוראה לבנק לפיה החשבון יוגבל לפעילות רק בחתימת שני הצדדים.
(4) את תכולת הבית המשותף יש לחלק בין הצדדים בחלקים שווים ללא מתן עדיפות למי מהצדדים אלא אם יגיעו להסכמות בעניין.
ההליך:
3. ביום 28/9/2022 התקיים דיון לפני כבוד השופטת שרה דברת בבית המשפט המחוזי במסגרת תיק קשור (רע”א 43588-09-22). במסגרת הדיון שם הגיעו הצדדים להסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין בנוגע לתיק זה:
” הצדדים ובאי כוחם:
בשלב זה, לאחר דו-שיח ארוך שנמשך כשלוש שעות בין הצדדים לבין עצמם ובין הצדדים לבית המשפט, הגענו להסדר בתיק תמ”ש 35850-10-21, כדלקמן:
א. כל רכוש הצדדים, ללא יוצא מן הכלל, וללא קשר על שם מי הוא רשום, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
ב. הבית הנמצא במושב XXX, רח’ XXX XX, הידוע כגוש: XXX חלקה: XX – ימכר למרבה במחיר והתמורה לאחר ניכוי ההוצאות הכרוכות במכירת הבית תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם, בכפוף לאמור בסעיף ט’ להלן.[…]
ו. ימונה אקטואר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקרית-גת, אשר יעריך את הזכויות הפנסיוניות של הצדדים ולשם כך תוגש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה באופן מידי. […]
ט. לאחר מכירת הבית, ומחלקה של האישה בבית, לאחר קבלת התשלום הראשון, ישולם לבעל מחצית שוויו של הרכב, כפי שיהיה שוויו על-פי המחירון של יצחק לוי. […] “(להלן- פסק הדין).
4. א. ביום 26.11.22 מונה על ידי כבוד השופט ממן האקטואר מר טל אבינדב. במהלך
עבודתו על כתיבת חוות הדעת עלה כי לא נקבע מועד הקרע בעניינם של הצדדים.
הצדדים הסכימו ( הנתבע ביום 12.1.2023 והתובעת ביום 1.1.2023) שמועד הקרע הינו 24.5.21.
ב. ביום 16.2.23 הוגשה חוות דעת האקטואר (להלן-חוות הדעת).
ג. ביום 1.3.23, ביקשה התובעת לקבוע דיון בעניין חוות דעת האקטואר שכן לה השגות לגביה.
ד. דיון בנושא התקיים ביום 16.3.23 ובו נקבע, בין היתר, כי הצדדים רשאים להגיש שאלות הבהרה לאקטואר.
ה. התובעת הגישה שאלות הבהרה ביום 1.5.23. ביום 31.5.23 הגישה התובעת כנספח לסיכומיה את חוות הדעת המעודכנת של המומחה (להלן- חוות הדעת המעדכנת/המתוקנת).
סיכומי הצדדים:
5. בסיכומיה (4.7.2023) טענה התובעת שהמחלוקת העיקרית שנותרה היא “…סירוב של הנתבע לקבל את חוות דעת האקטואר המתוקנת שהוגשה לבית המשפט”. בהקשר זה טענה:
א. רכב ההונדה: בחוות הדעת צויין ששווי רכב ההונדה לא נלקח בחשבון לצורך ביצוע איזון הרכוש המשותף שכן נקבע שם ש”לדברי מ. הרכב ניתן מתנה לבן שלו ואינו עומד לרשותו.” התובעת טענה שרכב ההונדה מעולם לא ניתן לבן כמתנה. כמו כן, לא ניתן “למחוק” את זכותה לאיזון ברכב ההונדה בהסתמך על אמירה סתמית של הנתבע.
בחוות הדעת המעדכנת הפנה המומחה לחוות הדעת בה העמיד את שווי הרכב על סך של 13,972 ₪. בהסתמך על הודעת הנתבע שהוגשה בתצהיר לא חתום שינה את חוות הדעת והעמיד את חלקה של התובעת ברכב ההונדה על סך 6,986 ₪.
רכב הטויוטה: התובעת הפנתה לפסק הדין בו נקבע ששווי רכב הטויוטה לצורך האיזון יעשה לאחר מכירת הבית ועל כן שווי הרכב אינו רלוונטי למועד הכנת חוות הדעת ושווי הרכב לעת הגשת הסיכומים חודש יולי 2023 עומד על 128,000 ₪.
ב. לעניין איזון כספי טענה התובעת שמשך 5 חודשים לא השתתף הנתבע בתשלום משכנתא והיא נשאה בתשלומים לבדה. טענה שעל אף שצורפו המסמכים התומכים בכך נעלמו אלו מעיניו של המומחה ועל כן אין לתשלומיה ביטוי בחוות הדעת. טעות זו תוקנה בחוות הדעת המעדכנת בה נקבע שהנתבע ישיב לה את המחצית בשווי 1,586 ₪.
ג. תכשיטים אישיים: התובעת טענה כי הנתבע גזל את תכשיטי הזהב האישיים שלה אשר להם ערך סנטימנטלי רב עבורה.
ד. לאור האמור ביקשה שבית המשפט יורה על איזון שווי רכב ההונדה על פי חוות הדעת (המעדכנת), איזון שווי רכב הטויוטה בהתאם למועד קבלת התשלום הראשון עבור הדירה, השבה של מחצית סכום המשכנתא ששילמה ביתר על פי חוות הדעת המתקנת (המעדכנת) והשבת תכשיטיה.
6. בסיכומיו (19.7.2023) הפנה הנתבע לפסק הדין וטען:
א. הנבתע טען ביחס לשאלות ההבהרה שביום 31.5.2023 ניתנה החלטה בה נקבע “”בית המשפט לא מאשר את תשובות ההבהרה של המומחה” בכך, למעשה, דחה כב’ ביהמ”ש את תשובות ההבהרה של המומחה על שאלות ההבהרה שהגישה התובעת (הדגש בקו תחתי במקור). (ראו להלן). משכך סבר שהשינויים שהוכנסו בחוות הדעת על ידי המומחה כביטויים בחוות הדעת המעדכנת אינם רלוונטיים ויש לדחות את חוות הדעת המעדכנת.
ב. רכב ההונדה: יש לנהוג על פי חוות הדעת. הרכב הועבר לבן ועל כן נקבע שווי איזון בסך אפס ₪.
רכב הטויוטה: זכרון דברים למכירת הבית נחתם ביום 22.11.2022 וחתימה סופית צפויה ליום 19.7.2023. שוויו של הרכב עמד במועד זכרון הדברים, המועד הקובע (מכירת הבית על פי פסק הדין), על סך של 132,794 ₪. על כן, על התובעת להעביר לו סך של 66,397 ₪. הנתבע ביקש לחייב התובעת בהפרשי הצמדה וריבית ממועד החתימה על זכרון הדברים ועד ליום התשלום בפועל.
ג. טען שחלקו בתשלום “…נכסים והתחייבויות משותפות” עומד על מחצית מסך של 1,941 ₪ לאמור סך של 970.5 ₪ .
ד עוד טען שעל פי פרק ג’ לחוות הדעת על התובעת להעביר לו סך של 7,385 ₪. כך, טען שהמענק “נכות מעבודה” שקיבל עקב תאונת עבודה בסך 33,618 ₪ הוכנס “…בטעות לחשבון המשותף (על אף הודעת הנתבע לביטוח לאומי לא לעשות כן) יש להשיב את מלוא הסכום לידי הנתבע” . עוד טען באופן דומה שהסך של 40,936 ₪ שקיבל כ-“גמלת נכות” הוא סכום השייך לו בלבד.
ה. בעניין טענות התובעת בנושא התכשיטים ותשלומי היתר במשכנתא , טען שמדובר בהרחבת חזית ולא ניתנה התייחסותו לנושאים.
עוד מתוך ההליך:
7. בין לבין ביום 9.7.23, עובר להגשת סיכומיו הגיש הנתבע “בקשה דחופה למתן הוראות בעניין סיכומי התובעת”.
בבקשתו טען שסיכומי התובעת מתעלמים מהחלטת בית המשפט לפיה לא יוגשו שאלות הבהרה, כמו כן יש בהם הרחבת חזית אסורה וצירוף מסמכים אסורים. התובעת דחתה את בקשתו של הנתבע והשיבה לטענותיו אחת לאחת. לא מצאתחי להרחיב בטענות אלו (ראו החלטה מיום 25.4.2024).
8. ביום 25.04.2024 ניתנה החלטתי בבקשתו של הנתבע ובשל חשיבותה של ההחלטה לפסק הדין לאור בקשת הנתבע והתייחסותו לחוות הדעת אל מול חוות הדעת המעדכנת כפי שכאמור הובאה גם בסיכומיו תובא כאן ברובה ובזו הלשון:
”
6. טרם התייחסות לטענות שהועלו על ידי הנתבע ראוי להדגיש שהמסגרת שתוחמה על ידי הצדדים במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי ושקיבלה תוקף בפסק הדין המחוזי הם שגודרים את ההסכמה באופן שכל רכוש שצברו הצדדים יחולק ביניהם בחלקים שווים וכלשונם בדיון ” כל רכוש הצדדים, ללא יוצא מן הכלל, וללא קשר על שם מי הוא רשום, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם” זו המסגרת המכתיבה את התוכן.
משכך, אין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר לרכוש כלשהו המוחרג על ידי מי מהצדדים תהא טענתו אשר תהא.
7. טענתו המרכזית של הנתבע אשר יש בה להקרין על טענותיו האחרות, בבחינת
אבן הראשה, היא ביחס לחוות הדעת המתוקנת של המומחה שצורפה לסיכומי התובעת.
הבסיס לטענתו בהקשרה של חוות הדעת המתוקנת הוא פרשנות שהעניק להחלטות בית המשפט בהקשר זה. בהתבסס על ההחלטה מיום 31/5/23 בה נקבע בין היתר “שבית המשפט לא מאשר את תשובות ההבהרה של המומחה” הסיק הנתבע שבית המשפט דחה את “תשובות ההבהרה של המומחה…” ופעל כך.
בעשותו כן נתפס הנתבע לכלל שגגה. ראש וראשון די בהחלטה המאפשרת הגשת שאלות הבהרה למומחה על חוות הדעת הראשונה. זו אוגדת בתוכה אפריורי התכנות של תיקון ושינוי חוות הדעת שניתנה. אם לא כן לצורך מה מוגשות שאלות ההבהרה למומחה?
הדברים מקל וחומר לאור דברי באי כוח הצדדים בדיון (ראו פרוטוקול עמ’ 8 ש’ 23-10). בתום העלאת טענותיו ביקש ב”כ התובעת “אנו נבקש שתינתן הארכה להגשת שאלות הבהרה ולאחר מכן אסכם בשאלות ותינתן החלטה” (שם).
בא כוחו של הנתבע התייחס לכך ואמר “לאור הערת בית משפט, אם ב”כ התובעים מגישים שאלות הבהרה לאקטואר גם אני רוצה להגיש שאלות הבהרה לאקטואר” (שם ש’ 30). בדיון היה ברור לנתבע שחוות הדעת הראשונה אינה מקובלת והיא לוקה בחסר. ב”כ הנתבע הציע “אם יקבלו את חוות הדעת האקטואר אפשר לסגור היום” אך הצעה זו לא התקבלה. בשולי דבריו גם ב”כ הנתבע מודע לקשיים שבחוות הדעת הראשונה (שם ש’ 36-32). ברם, עצם הרצון של הנתבע להפנות שאלות למומחה מניחה רצון לתיקון מה שנחזה על ידי הנתבע כדרוש תיקון/הבהרה/שינוי. אם לא כך הוא לשם מה, כאמור, מבוקש להגיש שאלות למומחה?
טענת הנתבע שבית המשפט דחה את תשובות ההבהרה של המומחה אין בה ממש. צודקת התובעת בטענתה שלו היו נדחות תשובות ההבהרה של המומחה לא היו הן מועברות לתגובת הנתבע. יתרה מכך, ההחלטה מיום 31/5/23 מעידה על תובנה זו: בהחלטה נקבע מפורשות כמשתמע מהטקסט שבשלב זה זולת ההחלטה האופרטיבית לא מתערב בית המשפט לא בסוג השאלות (כל עוד הן עולות מהמחלוקת) ולא בסוג התשובות ובוודאי שלא ניתן היה להתעלם מחוות הדעת ללא דיון.
זאת, ועוד. ההרשאה שניתנה לבאי כוח הצדדים (אפשר לומר בהסכמתם) לשלוח שאלות הבהרה למומחה מניחה אפריורי שייתכן וחוות הדעת תעודכן או תשתנה לאור אותן שאלות. זו מהותה של האפשרות לשאלות הבהרה. כמובא לעיל הנתבע לא התנגד להחלטה. מקל וחומר שהמומחה נתן טעם והסבר לשינויים שהוכנסו ביחס לחוות הדעת המקורית. צא ולמד, לו היה המומחה מוזמן לחקירה על חוות הדעת שלו והיה מודה על טעות בה האם היה בית המשפט מתעלם מכך? בוודאי שלא.
כך, בתגובתו מיום 11/6/23 (כשחוות הדעת המתוקנת לנגד עיניו) לא ביקש הנתבע להוציא את חוות הדעת מהתיק ולא ביקש לחקור את המומחה על התיקונים שהכניס לחוות הדעת.
הנתבע פרש את ההחלטה – גזר מכך שבית המשפט דחה את “תשובות ההבהרה של המומחה…” ופעל בהתאם. אין בפרשנות זו כדי לתאום את הדברים שנכתבו בהחלטות האמורות.
אמור מעתה שטענה זו של הנתבע נדחית.
8. משנדחתה טענתו זו של הנתבע הרי שנשמט הבסיס לטענות האחרות שלו לעניין
אותה הרחבת חזית נטענת.
9. למעלה מן הצורך מצאתי להעיר ביחס לטענות הנוספות את הדברים הבאים:
א. לאור ההסכמות בבית המשפט המחוזי ופסק הדין שתיקף אותן ברי
שככל שהתובעת שילמה ביתר עבור המשכנתא שרבצה על בית הצדדים, לאחר מועד הקרע, הצדדים אמורים לחלוק בכך ועל התובע לשלם לה בעבור חלקו ששולם בפועל על ידה.
ב. כך, גם ביחס לטענת הנתבע שרכב ההונדה ניתן לבן. גם אם יש ממש
בטענה זו שלא גובתה בראייה, משעה שרכב ההונדה היה רשום במועד הקרע על שם הצדדים הרי הוא נופל להגדרת הצדדים את אופן חלוקת הרכוש ללא חריגים ‘שווה בשווה’. התובעת העלתה את נושא רכב ההונדה וביקשה לחלק תמורתו בסעיף 15 לכתב התביעה. בכתב הגנתו התעלם הנתבע מסעיף זה בתביעתה ולא טען נגדו (ראו ס’ 11 לכתב ההגנה המתייחס לסעיף 14 לכתב התביעה ואחריו סעיף 12 לכתב ההגנה הדן בהכחשת סעיף 16 לכתב התביעה).
ג. קביעה זו על חלוקה שוויונית מתייחסת גם ביחס לתכשיטים. ברור שאם
במועד הקרע היו לתובעת תכשיטים אשר היוו חלק מהרכוש המשותף (למעט תכשיטים שהיו לתובעת עובר לנישואיה לתובע) אי אפשר להתעלם מהצורך בהשבתם. הנתבע לא טען לבעלות על מחצית התכשיטים או שווים אלא הפנה כאמור, לכך שעצם העלאת הטענה להשבת התכשיטים מהווה הרחבת החזית. משעה שכך, אין מחלוקת שלפחות מחצית משווי תכשיטיה של התובעת (בהסתייגות דלעיל) אמורה להיות מושבת לה. שאלה זו תבחן לעת מתן פסק דין.
ד. המסמכים שצורפו לסיכומי התובעת (זולת חוות הדעת המתוקנת)
משמשים כאמצעי להפניות עליהן מסתמכת התובעת בסיכומיה. באשר לחוות הדעת המתוקנת לאור המובא לעיל הרי שיש מקום לצירופה לתיק וכך אני מורה.[…]
14. לאור החלטה זו יודיעו הצדדים האם מוכנים הם לאימוץ חוות הדעת המתוקנת,
אם כן על פי איזו חלופה, או לחלופין האם מבקשים הם או מי מהם מתן פסק הדין על פי הסיכומים.”
10. מי מהצדדים לא הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו.
11. בו ביום, הגיש הנתבע תגובתו בה ביקש לתת פסק דין על פי סיכומיו. לגבי רכב ההונדה טען ” לגבי רכב ההונדה- עקב התעקשותה של התובעת, היא מוזמנת להגיע לקבלו יחד עם מפתח הרכב.”
דיון והכרעה:
חלוקת הרכבים:
12. רכב ההונדה: בהסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פס”ד בבית המשפט המחוזי נקבע כלל גורף ש “כל רכוש הצדדים, ללא יוצא מן הכלל, וללא קשר על שם מי הוא רשום, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם.”
בחוות הדעת הראשונה של האקטואר, לא נקבע שווי לרכב ההונדה וזאת בהסתמך על הצהרתו של הנתבע. בחוות הדעת המעדכנת ומשעה שהנתבע לא חתם על תצהיר בעניין הענקת רכב ההונדה במתנה לבן קבע האקטואר כי שוויו של רכב ההונדה הוא 13,971 ₪ ועל כן יש להקטין את חלקו של הנתבע באיזון המשאבים בסך 6,986 ₪.
לאחר ששקלתי את הדברים בשים לב להחלטה אני מאמץ את התיקון כביטויו בחוות הדעת המעדכנת. חיזוק לכך עולה גם מתגובתו של הנתבע להחלטה מיום 25.4.2024 בה כתב שהתובעת יכולה לבוא ולקבל את רכב ההונדה והמפתח. אמירה סתמית זו ללא הסבר, בדיוק כמו האמירה שהרכב ניתן במתנה לבן, מעידה על סתמיותה. הכיצד שבה המתנה מהבן אליו ומתי? מדוע השיב הבן את הרכב? צירוף הדברים לאי חתימתו על תצהיר מובילה אם כן לחיובו בשווי מחצית רכב ההונדה.
13. רכב הטויוטה: סעיף ט לפסק הדין קובע: “לאחר מכירת הבית, ומחלקה של האישה בבית, לאחר קבלת התשלום הראשון, ישולם לבעל מחצית שוויו של הרכב, כפי שיהיה שוויו על-פי המחירון של יצחק לוי.” ברי שבמועד זכרון הדברים לא שולם “חלקה” של האישה וממילא אין לראות במועד זה המועד הקבוע בפסק הדין.
משכך, בקשתו של הנתבע לחייב את התובעת במחצית שווי הרכב על פי שוויו במועד החתימה על זכרון הדברים נדחית.
לאור האמור, התובעת תשלם לנתבע את חלקו (50%) משווי רכב הטויוטה על פי ערכו לפי מחירון לוי יצחק במועד קבלת התשלום הראשון מתמורת מכר הבית.
איזון כספי:
14. לאחר קבלת חוות דעת האקטואר הראשונה, ניתנה לצדדים הזדמנות להגיש שאלות הבהרה למומחה. בנוסף, בהחלטה מאוחרת, ניתנה לצדדים אפשרות נוספת לשלוח שאלות הבהרה.
לאחר מענה המומחה לשאלות ההבהרה, ומתן חוות הדעת המעדכנת לא הגישו הצדדים השגות ביחס אליה (מלבד נושא הרכבים אשר הוכרע כעת). הנתבע תקף אמנם את עצם הגשת שאלות ההבהרה וסיכומיה של התובעת, אך לא טען כנגד חוות הדעת לגופה.
איש מהצדדים לא ביקש לזמן את המומחה לחקירה.
לעניין חוות דעת נקבע שבית המשפט לא יסטה מחוות דעת מומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל (ע”א 3056/99 שטרן נ’ המרכז הרפואי על שם חיים שיבא פ”ד נ”ו (2) 936)).
הדברים מקל וחומר שעה שמומחה אינו מוזמן לחקירה על חוות דעתו (ת.א (מחוזי ת”א) מאסי נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ (2.10.2005); ע”א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע”מ נ’ רבי ואח’ (31/12/1988); ת”ע (ת”א) 33028-12-12 עזבון המנוח ו.ק. ז”ל נ’ היועמ”ש (29.1.2014); תמ”ש (קריות) 1326/01 פלונית נ’ פלוני 16.6.2009)).
לאור האמור, אני מאמץ את חלופה א’ לחוות הדעת המעדכנת.
תכשיטים:
15. התובעת טוענת כי הנתבע מחזיק בתכשיטיה. אין לפני כל ראיה לכך. יתרה מכך אין לפני ראיה לקיומם של תכשיטים, פירוט באיזה תכשיטים מדובר, שוויים, מקום הימצאם לכאורה. הנתבע הכחיש את המיוחס לו בעניין התכשיטים וטען שאינו מחזיק באף תכשיט השייך לתובעת.
משכך בנתונים אלו אין אפשרות לקבוע שיפוטית דבר וחצי דבר עם טענה זו של התובעת. בנסיבות אלו תביעתה בעניין זה נמחקת. ברם, ככל ולתובעת יהיו הוכחות מוצקות בעניין מקום הימצאם או החזקתם תהא רשאית להגיש תובענה חדשה בעניין זה.
אחרית דבר:
16. כללו של דבר אני מאמץ את חלופה א’ של חוות הדעת המעדכנת.
17. בזאת תם הטיפול בתביעה.
18. לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לניתוח הדברים בגוף פסק דין זה, הגם שניתן היה להגיע להסכמות על פי המתווה שהתקבל בפסק הדין שניתן בהסכמה בבית המשפט המחוזי וחוות הדעת המעדכנת שעלתה בקנה אחד עם ההסכמות בפסק הדין האמור הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
19. מתיר פרסום פסק הדין בהסתרת פרטים מזהים.
20. תואיל המזכירות לשלוח את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, י”ד אב תשפ”ד, 18 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
