בפני
כב’ השופטת עפרה גיא
תמ”ש 17741-02-19
תובעת
האישה
ע”י ב”כ עו”ד טליה גיגי
מינוי על פי חוק הסיוע המשפטי, התשל”ב 1972
נגד
נתבע
האיש
ע”י ב”כ עו”ד ירון הוד
תמ”ש 38449-06-19
תובעהאיש
ע”י ב”כ עו”ד ירון הוד
נגד
נתבעים1. האישה
ע”י ב”כ עו”ד טליה גיגי
מינוי על פי חוק סיוע משפטי, התשל”ב- 1972
2. האח
ע”י עו”ד טליה גיגי
פסק דין
לפניי שתי תביעות שהוגשו על ידי הצדדים. הראשונה, תביעה לאכיפת הסכם גירושין (להלן: “ההסכם” ו/או “הסכם הגירושין”) שאושר על ידי בית משפט ביום 03/07/2014, אשר הוגשה על ידי התובעת (להלן: “התובעת” ו/או “הנתבעת” ו/או “האישה”) כנגד בעלה לשעבר (להלן: “הנתבע” ו/או “התובע” ו/או “האיש”). השנייה, תביעה לביטול הסכם הגירושין, אשר הוגשה על ידי האיש כנגד האישה ואחיה (להלן: “האח” ו/או “הנתבע 2”).
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
האיש והאישה נישאו ביום 24/06/2004 כאשר באותה העת, האישה היתה רווקה כבת 52 ואילו האיש היה כבן 48, גרוש ואב לשבעה ילדים.
הצדדים ערכו ביניהם הסכם יחסי ממון ביום 21/06/2004 לפיו קיימת הפרדה רכושית מוחלטת ביניהם.
בנוסף, חתם האיש על שטר כתובה בסך של 10,000,000 ₪ במועד הנישואין.
בני הזוג התגרשו ביום 17/09/2014 ואין להם ילדים משותפים.
בתאריך 02/06/2014 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אשר אושר בבית משפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין ביום 03/07/2024. כמו כן אושר הסכם הגירושין בבית הדין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 10/08/2014.
להלן יפורטו עיקרי הסכם הגירושין הרלוונטיים להליך:
“…בני הזוג מסכימים כי הסכם יחסי הממון אשר נחתם טרם נישואיהם…תקף ומחייב כל אחד מבני הזוג…
14. יחד עם זאת, בני הזוג מסכימים כי לצורך סיום ההתחשבנויות הכספיות בין הצדדים, יעביר הבעל לאישה סכום של 508,000 ₪…בהעברה בנקאית מחשבונו בבנק…לחשבונה של האישה בבנק…בהתאם לתנאים והמועדים המפורטים כדלקמן:
14.1 70,000 ₪…, יועברו לחשבונה של האישה במעמד חתימת הגט בבית הדין הרבני.
14.2 3,000 ₪…, יועברו לחשבונה של האישה ב-20 לכל חודש, החל ממועד מתן הגט בבית הדין הרבני ולתקופה של 96 חודשים.
14.3 150,000 ₪…יועברו לחשבונה של האישה בתשלום אחד ככל שיעלה בידי הבעל לעשות כן בתקופה שלא תעלה על 42 חודשים ממועד אישורו של הסכם זה בבית משפט לענייני משפחה ו/או לחילופין בתשלומים שווים כדלקמן:
50,000 ₪…בתוך 18 חודשים ממועד אישורו של הסכם זה בבית משפט לענייני משפחה.
50,000 ₪…בתוך 12 חודשים ממועד התשלום הראשון.
50,000 ₪…בתוך 12 חודשים ממועד התשלום השני.
15. מוסכם כי כל הסכומים הנזכרים בסעיף זה לעיל, יהיו צמודים למדד יוקר המחירים לצרכן…
16. פיגורים בתשלום סכומים המפורטים בסעיף זה לעיל, יישאו הפרשי הצמדה ושאר החיובים המקובלים- הכל על פי חוק ריבית והצמדה…
…
18. פרט לקבוע בהסכם זה ובכפוף למילוי התחייבויותיהם מאשרים ומצהירים בני הזוג כי מיום החתימה על ההסכם אין להם ולא תהיינה להם כל טענות…בכל הכרוך ו/או הנוגע ו/או הקשור בנישואיהם…”
הצדדים חלוקים אודות גובה הסכומים ששולמו לאישה על פי ההסכם. אולם אין מחלוקת ביניהם שלכל הפחות שולם סך של כ- 200,000 ₪ שחלקו נגבה בלשכת ההוצאה לפועל.
כשהאיש הפסיק לשלם פתחה האישה תיק הוצאה לפועל כנגדו וגבתה סכומים לאור הוראות הסכם הגירושין. לאור בקשות שהוגשו על ידי האיש בלשכת ההוצאה לפועל, ניתנה ביום 06/03/2018 החלטת רשמת ההוצאה לפועל בה נקבע שלאור הוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה- 1995 (להלן: “חוק בית משפט לענייני משפחה”), על האישה להמציא אסמכתא לפיה בית משפט הורה כי פסק הדין יבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. משלא עשתה כן האישה, עוכבו ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל והאישה הגישה תביעתה זו. מנגד, האיש הגיש תביעה לביטול ההסכם מטעמיו ותביעות אלו מתבררות להלן.
במסגרת ההליך מונתה ד”ר וישנה ביום 16/07/2019 להערכת מצבו הנפשי של התובע. בחוות דעתה מיום 16/04/2020 קבעה ד”ר וישנה כי “הרושם הוא שהאיש חווה מצוקה משמעותית, וכי הוא מרגיש שנעשה לו עוול, אך לא מצאתי עדות למצב נפשי קשה בעת עריכת ההסכם, שיכול להצדיק את ביטולו מסיבות של מצב נפשי”.
האיש עתר לפסול חוות הדעת מהטעם שהמומחית נחשפה לפרוטוקול הדיון במסגרתו הביע בית משפט דעתו על סיכויי התביעה. ביום 06/12/2020 חוות הדעת נפסלה מנימוקיה ומונה פרופ’ קוטלר להעריך את מצבו הנפשי של האיש בעת עריכת ההסכם ולבחון באם אולץ לחתום מפאת מצבו הנפשי בעת עריכתו.
בחוות דעתו מיום 02/05/2021 קבע המומחה כי:
“האיש פיתח תגובה הסתגלותית בעלת מאפיינים חרדתיים ודיכאוניים לאירועי הגירושים; האיש לא סבל בעבר ואינו סובל כיום ממחלת נפש, הוא יודע להבחין בין אסור למותר ובין רע לטוב; שיפוטו ויכולתו לא נפגמו והוא הבין על אשר הוא חותם, אך לדבריו עשה זאת בלחץ איומי גיסו”.
הצדדים בחרו שלא לזמן המומחה לחקירה על אף שנשלחו לו שאלות הבהרה.
במסגרת ההליך נחקרו הצדדים וכן עו”ד ח’ שערכה את הסכם הגירושין לצדדים.
טענות האישה בתיק 17741-02-19
הצדדים היו נשואים כעשר שנים בין השנים 2004-2014 ואין להם ילדים משותפים.
בהסכם הגירושין סוכם שלצורך התחשבנויות כספיות יעביר האיש לאישה סך של 508,000 ₪ ישירות לחשבון הבנק שלה במועדים להלן:
סך של 70,000 ₪ במועד חתימת הגט.
סך של 3,000 ₪ לחודש ממועד מתן הגט ובמשך תקופה של 96 חודשים ובסך הכל, סך של 288,000 ₪.
סך של 150,000 ₪ בתשלום אחד ככל שיעלה בידו לעשות כן תוך 39 חודשים ממועד אישור ההסכם ולחילופין בשלושה תשלומים של 50,000 ₪, כאשר תשלום ראשון תוך 18 חודשים ממועד אישור ההסכם, תשלום שני 12 חודשים לאחר מכן ותשלום שלישי תוך 12 חודשים ממועד התשלום הקודם.
עד למועד הגט שילם האיש 50,000 ₪ בלבד ולאחר מכן שילם סך נוסף של 17,500 ₪ ונותר חייב 2,500 ₪, כאשר התשלומים שולמו ישירות לחשבון הבנק של האישה.
באשר לתשלום השני, שילם האיש 13 תשלומים בלבד וסך הכל שילם 39,000 ₪. לאחר מכן הפחית התשלומים ל- 2,500 ₪ לחודש לתקופה חלקית מחודש ינואר 2016 וביצע 26 תשלומים נוספים וסך הכל שילם על חשבון התשלום השני, סך של 104,000 ₪ בלבד.
בנוגע לתשלום השלישי של 150,000 ₪, לא שילם דבר.
במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 506502-06-17, שפתחה כנגד האיש לאחר שהפסיק לשלם התשלומים על פי הסכם הגירושין, נגבו כספים בסך של 48,855 ₪ אולם לידיה הגיע סך של 34,000 ₪ בלבד והיתרה הועברה לבאת כוחה שייצגה אותה בתיק ההוצאה לפועל.
בנסיבות אלו, טענה כי יתרת חובו של האיש כלפיה על פי הסכם הגירושין עומדת על סך של 302,500 ₪ וכי יש לאכוף את הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ולאשר לה לגבות את הכספים בלשכת ההוצאה לפועל, תוך חיוב האיש בפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בגין אי קיום ההסכם והצורך לפנות לבית משפט.
טענות האיש בתיק 17741-02-19
לטענתו הוא גרוש בשנית בן 62, אב לשבעה ילדים כאשר שלוש בנות מתוכם עדיין סמוכות לשולחנו (בת 30 ותאומות בנות 24), מתגורר בצפון בדירה בבעלותו ובבעלות גרושתו הראשונה עובד כנגר ומשתכר כ- 7,000 ₪ לחודש ואילו הנתבעת בת 67 גרושה ללא ילדים, המתגוררת בבית צמוד קרקע בבעלות אביה ז”ל במושב, אינה עובדת, מתפרנסת מקצבת זיקנה מהמל”ל בסך 2,200 ₪ ומדמי שכירות עבור השכרת בית בבעלותה במושב בסך של 4,500 ₪.
לפני הנישואין חתמו הצדדים על הסכם ממון בו נקבע כי אם יפקע הקשר הזוגי בין הצדדים אזי כל אחד מהם ישמור על הנכסים שבבעלותו.
לאחר נישואיהם, סרבה האישה לעבוד. העול הכלכלי רבץ על כתפיו בלבד, בעוד האישה חסכה הכספים שקיבלה משכירות. עוד הוסיף שלאחר כשבע שנות נישואים החלו יחסי הצדדים להתדרדר; האישה ביקשה להדיר ילדיו מחייהם המשותפים וסרבה להשתתף בחתונת בתו ולאחר שראה כי האישה ממשיכה בגישתה השלילית, מאס בה והחליט להפסיק הקשר עמה ולו על מנת שתתעשת.
חלפה שנה וחצי ודבר לא עזר ואז ביקשה האישה לסיים הנישואים.
באותו שלב נכנס אחי הנתבעת לתמונה (כאמור לעיל, להלן: “האח”) ולבקשת האישה ניהל את הליך הגירושין וההסכם שאושר בבית המשפט תחת כפייה ועושק.
האח הביאו לעורך דין מטעמו שניסח את טיוטת הסכם הגירושין בה נרשם, בין היתר, שעליו לשלם לאישה 250,000 ₪ וכששאל מדוע, השיב כי אחרת לא יהיו גירושין.
כבר באותו יום הגיע אליו האח בלילה וצרח עליו שעה שישן במיטתו, שאם לא ישלם הסכום שדרש אזי ‘הוא מת’. לפתע, התנהגותו הבריונית של האח הפכה לאלימות של ממש והוא החל לתקוף האיש בפראות והיכה אותו בכל חלקי גופו כשהוא שוכב במיטתו, כאוב והמום בשעת לילה. עוד הוסיף כי בכה והתחנן על נפשו וביקש מהאח רחמים, אולם האח התנהג כמו משוגע והמשיך להכותו מכות נמרצות. אז צעקה עליו האישה שיפסיק להכות האיש ואמרה ‘אתה תהרוג אותו’.
למקום הגיעו גם אשת האח ובתו שהוזעקו לעצור את האלימות וגם לאחר שהורחק האח, המשיך לצעוק עליו שאם לא ייתן הסכום שדרש עבור האישה, הוא ימות.
למחרת הודיע לאישה שהחליט להגיש תלונה כנגד אחיה במשטרה, אולם לאחר שהתחננה שלא יעשה כן, הסכים לכבד רצונה ולא פנה למשטרה.
בהמשך פנו הצדדים לעו”ד ח’, קרובת משפחה של האחים, שהכינה טיוטת הסכם והאח העביר הטיוטה לאיש על מנת שיקרא ויאשרה, אז נחרד לגלות שהסכום קפץ ללמעלה מחצי מיליון ₪.
האיש אזר אומץ ואמר לאח שמבקש להראות הטיוטה לעו”ד מטעמו מאחר ולהבנתו לא מגיע לאישה כסף בכלל שעה שמבקשת להתגרש ממנו והאח גער בו ואמר שהאישה זקוקה לכספים הללו.
האיש שחשש לחייו, חתם על ההסכם המופקע כפי שהוא, על אף האלימות הקשה כנגדו, כפייה ועושק הכספים ולאחר שחתם, אמר לאישה כי עשה כן רק לאור התנהגותו האלימה של האח וחששו ממנו.
לאחר שבועיים מחתימתו, התקשר לעו”ד ח’ ואמר לה כי הוא חוזר בו מחתימתו לאחר שזו נעשתה בכפייה ותחת לחץ ואיומים מצד האח ולאחר מכן, המשיכו הצדדים לנהל משא ומתן תחת לחץ וכפייה.
עו”ד ח’ שצפתה הבעייתיות בפן המשפטי המליצה לאח שהנתבע ישכור שירותי עו”ד אחר שיוועץ עמו אולם האח אמר שאין מה להיוועץ שעה שהכל חתום וסגור.
בדיון בבית המשפט האח ישב באולם הדיונים ולכל אורך הדיון שלח אליו ‘מבטים’ ולכן הוא חשש להציף הדברים באותו מעמד. גם בבית הדין התייצב האח, אולם הדיין לא אישר נוכחותו והוא יצא החוצה. הדיין הודיע שעל פי חוק האישה אינה זכאית לדבר מאחר וביקשה להתגרש ויש לה הכנסה משכירות נכס.
על אף האמור, הוא חשש גם בבית הדין מהאח ולא העז לומר דבר לדיינים ומשכך, ההסכם אושר גם בבית הדין.
הוא שילם עד למועד הגשת כתב ההגנה כ- 220,000 ₪ חלקם בהליכי הוצאה לפועל שנעצרו רק לאחר שהגיש בקשה לעיכוב הליכים. אז אזר אומץ והגיש תלונה על התקיפה למשטרת ישראל.
בנסיבות אלו ושעה שההסכם נחתם בהיעדר גמירות דעת תוך כפייה ו/או הטעייה ו/או עושק בניגוד לדין תוך ניצול מצבו הרעוע לאחר המכות הנמרצות שחטף מהאח ואיומיו שאם לא יחתום, יהרוג אותו, דין תביעת האישה להידחות.
טענות האיש בתביעה 38449-06-19
בתביעתו לביטול הסכם, הוסיף וטען האיש כי יש להורות על ביטול הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 03/07/2014. עוד עתר להורות על השבת הסכומים ששילם לאישה בסך של 220,000 ₪ ולחייב הנתבעים בפיצוי על נזקיו בסך של 200,000 ₪ ופיצוי נוסף בסך של 100,000 ₪ בגין חוסר תום לב קיצוני שהופגן כלפיו על ידי האישה ואחיה.
האיש חזר על טענותיו בכתב הגנתו ואף הוסיף כי לאחר שהגיש התלונה במשטרה, פנה לרב במושב וסיפר לו את שאירע. הרב פנה לאח שהודיע לו שאין בכוונתו להתפשר על הסכום שסוכם בהסכם.
עילות ביטול ההסכם נובעות מהפן ההסכמי. קיימים פגמים מהותיים ויסודיים בכריתת ההסכם, שנחתם תוך כדי כפייה, עושק, הטעייה ותוך כדי אלימות קיצונית ואיומים מצד האח.
עוד הוסיף האיש וטען כי האישה הטעתה אותו בכך שחזרה פעם אחר פעם על כך שאחיה מסוגל לרוצחו תוך כדי העצמת פחדיו וחרדותיו באופן שפגע פגיעה מוחלטת בגמירות דעתו.
האישה גבתה ממנו כספים בהוצאה לפועל שלא כדין לאור הוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה ויש להורות על השבתם.
האישה התעשרה על חשבונו בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט- 1979 ואף מטעם זה יש להורות על השבת הכספים ששילם.
טענות האישה בתמ”ש 38449-06-19
בנוסף לטענותיה בתיק הקשור, טענה האישה כי ביקשה להביא ילדים לעולם ולכן נישאה לאיש ורק לאחר נישואיהם הודיע לה האיש כי אינו מעוניין בילדים.
במהלך נישואיהם פנה אליה האיש והודיע כי מבקש לשוב לגרושתו והיא השיבה כי תסכים לכך בכפוף לכך שייתן לה מה שמגיע לה בהתחשב בכך שכתובתה עמדה על עשרה מיליון ₪ והוא הסכים לפצותה.
היא לא סרבה להגיע לחתונת בתו והיא לא הגיעה מאחר ולא הוזמנה לחתונה.
הצדדים החלו בהידברות ופנו לעו”ד ח’ לטובת עריכת הסכם גירושין והאיש הוא שביקש מאחיה להצטרף לפגישה ביניהם לטובת הגעה להסכם.
הצדדים ניהלו משא ומתן במסגרתו הציע לשלם לה 3,000 ₪ במשך שמונה שנים ובסופו של יום הוסכם על תשלום של 508,000 ₪ וזאת כשבועיים לאחר מועד המקרה בו טען האיש כי הותקף על ידי האח.
הצדדים פנו לעורכת הדין ח’ שהינה קרובה רחוקה של הנתבעים, אשר נפגשה עמם מספר פעמים במשרדה, הסבירה היטב משמעויות הסכם הגירושין לרבות חתימה מרצון חופשי והצדדים חתמו על גבי ההסכם.
ההסכם אושר בהפרש של שבועיים בבית משפט לענייני משפחה ובבית הדין ואין אמת בטענותיו של האיש. האיש הוא שהגיש ההסכם לבית הדין שכן רצה בגט בכל מאודו מאחר וביקש לשוב לגרושתו.
האיש הפסיק התשלומים מאחר וסרבה להלינו בביתה לאחר גירושיהם.
לאחר שפתחה בהליכי הוצאה לפועל, האיש הגיש נגדה ונגד אחיה תלונה שיקרית למשטרה שנדחתה וכך גם ערר שהגיש לפרקליטות על הדחייה.
טענות האיש בדבר הפחדות ואיומים לא היו ולא נבראו, לא פורטו מועדיהן. הוא לא פנה לטיפול רפואי לאחר האירוע ולא הגיש תלונה במשטרה בזמן אמת ובוודאי שלא היה ממשיך להתגורר בבית האח.
האח לא היה נוכח באולם הדיונים במועד אישור ההסכם ועובדה כי שמו אינו מצוין בפרוטוקול הדיון.
עילות ביטול ההסכם אינן מתקיימות, שעה שלא הופעל עליו לחץ פסול ולא נשללה ממנו יכולת הבחירה. כך גם תנאי ההסכם אינם גרועים בהתחשב בכך שהיה חתום על שטר כתובה של עשרה מיליון ₪, הוא רצה בגירושין, סרב לחדש חוזה שכירות בנהריה בדירה בה גרו והודיע לה שאו שיעברו להתגורר ליד גרושתו הראשונה וילדיו או שיתגרשו ולכך סרבה.
גם לו היה נכפה עליו ההסכם, הרי שניתן לבטלו תוך פרק זמן סביר. ההסכם אושר בשנת 2014 והתביעה הוגשה בשנת 2019.
הטענות בנוגע לגבייה בהוצאה לפועל, הינן טענות פרוצדוראליות ועובדה שהאיש בחר שלא לערער על החלטות רשמת ההוצאה לפועל ולא התקיימו יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט.
דיון והכרעה
אומר כבר עתה כי לאחר עיון בטענות הצדדים, המסמכים בתיק לרבות פרוטוקולים, עדויות הצדדים, הראיות וסיכומיהם, מצאתי מקום לדחות תביעת האיש ולקבל תביעת האישה ולהלן נימוקיי:
כאמור לעיל, עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לתוקפו של הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים במשרדה של עו”ד ח’ לאחר ניהול משא ומתן בין הצדדים ואשר אושר בשתי ערכאות, הן בבית משפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני, בהפרש של שבועיים.
בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג- 1973, הסכם המסדיר יחסי ממון בין בני זוג טעון אישורו של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי שלו הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג.
אישור כאמור, לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם משמעותו ותוצאותיו (ראו לעניין זה גם תקנה 43 (א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ”א- 2020).
משכך, הסכם מסוג זה נהנה מעדיפות מיוחדת על פני הסכמים ‘רגילים’ שקיבלו תוקף של פסק דין, שכן עבר ‘מסננת’ של בית משפט.
זאת ועוד, נטל הראייה ונטל השכנוע הרובצים על המבקש לבטל הסכם שכזה גבוהים עד מאד, שכן קיימת חזקה לפיה בית משפט לא יאשר הסכם שכזה אלא אם נוכח שהצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי, הבנה והסכמה תוך שהם מבינים משמעותו ותוצאותיו (ראו לעניין זה בג”ץ 8578-01 חיים חליווה נ’ עליזה חליווה, פ”ד נו (5) 634) ובמיוחד כאשר ההסכם אושר על ידי שתי ערכאות נפרדות בהפרש של שבועיים.
כידוע, הסכם גירושין שאושר על ידי בית משפט וקיבל תוקף של פסק דין כולל שני רכיבים. האחד, חלק הסכמי- החוזה שנערך בין הצדדים והשני, החלק השיפוטי במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכם.
בפסיקה נקבע לא אחת כי המבקש לתקוף פסק דין שניתן זה מכבר, צריך לבחור באחד משני המסלולים, תקיפת החלק “ההסכמי”, ההסכם שנערך בין הצדדים או תקיפת החלק “השיפוטי”, אשר נותן תוקף של פסק דין להסכם.
בעניין זה נקבע ברע”א 7148/98 עזרא נ’ זלזניאק, פ”ד נ”ג (1) 337, כי:
באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה שבגינה התבקש ביטולו ואפיונה כ”הסכמית” או “שיפוטית”. כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ההסכמי מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין…מהיבט הפן ה”שיפוטי”- היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט- כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי משפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים…”.
בעניין הנדון, טענות האיש מתייחסות לפן ההסכמי של ההסכם, שכן לטענתו, כאמור לעיל קיימים פגמים בשלב כריתת ההסכם. משכך, כפי העולה מפסק הדין כמפורט לעיל, כל טענה באשר לאופן אישור ההסכם, מקומה בערכאת הערעור.
ההלכה המשפטית קובעת כי ניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין אם נפל פגם כלשהו בכריתתו.
כך נקבע כי “אף שניתן לבטל הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, אם נפל פגם בכריתתו, על בית משפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל, המצדיקים את הביטול” (ראו, ע”א 11750/05 יעל שמר נ’ בנק הפועלים, פורסם ביום 15/11/2007), קל וחומר כאשר מדובר בהסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין (ראו ע”א 4/80 חנה מונק נ’ אוסקר מונק פ”ד לו (3) 421).
אם כן, ניתן לבטל ההסכם ככל שבית משפט ייווכח שאכן נפל פגם מהותי באופן כריתתו וזאת בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973 דהיינו הטעיה, עושק, כפייה וכיו”ב, כאשר על הטוען לכך מוטל הנטל להוכיח שאכן במעמד אישור ההסכם ניתנה הסכמתו כתוצאה מניצול חולשה כלשהי וזו נעלמה מעיני בית משפט (ראו ע”א 1581/92 ולנטין נ’ ולנטין, מט (3) 441).
בנסיבות אלו, על בית משפט לבחון האם הוכיח האיש כי אכן נפלו פגמים במועד כריתת ההסכם באופן שאלו מצדיקים ביטולו.
האם הוכח שההסכם נחתם תחת כפייה ואיומים?
כאמור לעיל, טען האיש כי האח איים עליו והיכה אותו על מנת שיחתום על ההסכם ומשכך, נאלץ לחתום על ההסכם.
הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג- 1973 (להלן: “חוק החוזים”) סעיף 17 (א) קובעות כי:
“מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה”.
משכך, על בית המשפט לבחון הטענות לפיהן האח איים על האיש והיכה אותו על מנת שיחתום על ההסכם.
עיקר טענותיו של האיש מתייחסות לאירוע ספציפי שלטענתו התרחש ובמסגרתו אחיה של האישה איים עליו שעליו לחתום על ההסכם וככל שלא יעשה כן ימות.
עוד טען שבאותו מועד בו נאמרו האיומים, הוכה קשות על ידי האח ואף מטעם זה הסכים לחתום על ההסכם.
אומר כבר עתה כי עיון בכתב ההגנה שהוגש על ידי האיש מלמד כי לא צוין במסגרתו מה היה מועד אירוע התקיפה, כביכול, מטעמים שאינם ברורים. עם זאת, מטענות האיש נראה כי האירוע לכאורה ארע בשנת 2013. זאת ועוד, בגרסתו בכתב ההגנה טען האיש כי האח הגיע לביתו בשעות הלילה, צעק עליו שעה שישן במיטתו שאם לא ישלם לו הסכום ‘הוא מת’. אז הפכה התנהגות האח לאלימות של ממש. הוא החל לתקוף אותו בפראות והכה אותו בכל חלקי גופו בעת שעדיין שכב במיטתו. האיש התחנן על נפשו וביקש רחמים אולם האח המשיך להכותו מכות נמרצות.
על אף האמור, בחר האיש להגיש תלונה למשטרת ישראל רק כחמש שנים לאחר האירוע הנטען. בחקירתו במשטרה טען כי:
“ש. מתי הוא תקף אותך ואיך?
ת. לפני 5 שנים בערך כשהתחלנו אז את התהליך אני הייתי במיטה ישן והוא נתן לי מכות לפנים ואמר לי ‘אני לא מאמין בבית משפט ואני רוצה שישלם 250,000 ₪…”
בדיון שהתקיים בתיק, העיד האיש כי לאחר האירוע הלך לרופא שאמר לו “במשך הזמן יעבור לי” (ראו עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 11). גרסה זו אינה מתיישבת עם המשך עדותו בחקירתו בשלב מאוחר יותר. בניגוד לטענתו בשלב קודם, בהמשך החקירה התברר כי תיעוד רפואי בנוגע לטענתו זו, נמצא לראשונה רק בשנת 2019, למעלה מחמש שנים לאחר האירוע הנטען. עוד התברר מעדותו כי בניגוד לעדותו הקודמת מיום 16/07/2019 לעיל, בחקירתו הודה שלא הלך לרופא ישר אחרי המכות (עמוד 29 לפרוטוקול מיום 20/06/2024, שורות 4-7).
כך גם חרף האירוע לכאורה, בחר שלא לפנות למשטרת ישראל בגינו. עם זאת, התברר שבבוקר שלאחר האירוע הנטען, התברר כי באותו לילה נגנב רכבו של האיש והוא פנה למשטרת ישראל, הגיש תלונה על הגניבה והגיע שוטר לביתו. בנוסף, האיש אף ביקש וקיבל ‘טרמפ’ עם השוטר שייקח אותו מביתו לתחנת רכבת בחיפה.
נראה כי לו אכן האירוע החמור של האיומים והמכות הנמרצות היה קורה בלילה כפי שנטען,
האיש היה בוחר לדווח על כך לשוטר שהגיע לביתו מיד למחרת. כך גם נראה כי היו סממנים חיצוניים לתקיפה והמכות שחטף בפניו ובכל גופו כטענתו. אף בעדותו הראשונית בפניי טען האיש כי מיד פנה לרופא ולא נמצא לכך כל תיעוד.
האיש אומנם צרף מסמך שרשום עליו כי מומלץ לפנות למרכז לבריאות הנפש אלא שמדובר במסמך בכתב יד עליו חתום עו”ס, שאינו נושא פרטי המטופל וללא תאריך ואין ליתן לו כל משקל.
בנוסף, לא מצאתי כל הסבר הגיוני לכך שרק לאחר חמש שנים לערך, בחר האיש לראשונה להתלונן במשטרת ישראל. אומנם האיש העיד כי חשש מהאח והקשיב גם לתחנוני האישה, אלא שאם אכן כל כך חשש מהאח, מדוע בחר לאחר חמש שנים להתלונן? מה גרם להפסקת החשש פרט לעובדה שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל?
האיש אף לא ידע לומר מתי ארע האירוע כביכול. עיון בחקירתו במשטרה ביום 19/09/2017 מלמד כי תחילה טען שהאירוע ארע כחמש שנים לפני תלונתו. בחקירתו במשטרה מיום 22/11/2018 טען כי האירוע ארע לפני כחמש עד שבע שנים ובעימות שנערך בין האיש לאח באותו יום טען כי האירוע ארע לפני כשבע שנים.
בסופו של יום התלונה שהוגשה במשטרה כנגד האח על ידי האיש בגין איומים ותקיפה סתם נסגרה על ידי המשטרה בהיעדר אשמה פלילית ביום 20/11/2017. האיש הגיש ערר על כך למשטרת ישראל ביום 24/12/2017 .
בהמלצת המשטרה מיום 27/01/2018 לערר שהוגש ונדחה, קבע קצין החקירות במשטר שאינו ממליץ לפתוח, שכן ‘מדובר בעדות כבושה אשר המתלונן כבש אותה בליבו נזכר רק לאחר מספר שנים למסור כי הותקף ובגלל זה הוא חתם על ההסכם…מדובר בהסכם היכן היה כל השנים רק היום כאשר הוא טוען כי לא מצליח לעמוד בהסכם נזכר כי הותקף על ידי גיסו’. התיק נסגר בשנית ביום 27/11/2018 בהיעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין.
בנסיבות אלו, לא התרשמתי כי מדובר באירוע שקרה בהיעדר כל ראייה חיצונית לאירוע, נוכח התנהלותו של האיש במועדים הסמוכים לאירוע התקיפה כביכול, המועד המאוחר שהוגשה תלונתו והעובדה שמסר גרסאות שונות בנוגע למועד האירוע והמועד בו בחר להגיש תלונתו בסופו של יום, רק במועד בו לטענתו לא היה מסוגל עוד לעמוד בתשלומים ולא ברור לי מדוע דווקא באותה העת הפסיק פתאום לפחד מהאח.
משכך, נדחית טענת האיומים והמכות שהיוותה הרקע כביכול להסכמת האיש לחתום על ההסכם תחת כפייה ואילוץ והינני קובעת כי האיש לא הצליח להוכיח שהאירוע הנטען התרחש בפועל ולא הוכח שכפייה ואיומים הם שגרמו לאיש לחתום על הסכם הגירושין.
קיומו של עושק
האיש טען לקיומו של עושק בנסיבות העניין. לטענתו עם נישואיו לאישה, נחתם בין הצדדים הסכם ממון ולפיו קיימת ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת. משכך, טען כי אין כל הצדקה לשלם לאישה חצי מיליון ₪ כאשר שני הצדדים ביקשו להתגרש ומדובר בעושק.
עילת ביטול הסכם בטענת עושק מקורה בסעיף 18 לחוק החוזים, הקובע כי:
“מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השיכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, רשאי לבטל את החוזה”.
תנאי העילה מבוססים על שלושה תנאים מצטברים:
מצבו הירוד של הנעשק. דהיינו מצוקתו, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיונו בעת כריתת החוזה.
התנהגות העושק, דהיינו, ניצול מצב הנעשק על מנת לגרום לו להתקשר בחוזה.
תנאי ההסכם שנערך גרועים מהמקובל במידה בלתי סבירה.
(ראו ע”א 403/80 סאסי נ’ קיקאון, פ”ד לו (1) 762,767; ע”א 4839/92 יוסף גנז נ’ מרדכי כץ פ”ד מח (4)749, 756).
מצבו הירוד של הנעשק
בעניין הנדון, לא התרשמתי כי מצבו של האיש היה ירוד בעת עריכת ההסכם. אומנם בתיק הוגשה חוות דעת מומחה בפסיכיאטריה אלא שחרף טענות האיש, לא הוכח כי טרם הגירושין סבל האיש ממצב ירוד. בחוות דעתו קבע המומחה כי האיש פיתח תגובת הסתגלות לאירועי הגירושין בעלת מאפיינים חרדתיים ודכאוניים, אולם לא הוכח כי תגובה זו היתה קודם לגירושין.
כאמור, המומחה לא נחקר על חוות דעתו ומשכך, לא ניתן לקבוע מועד התגובה. יוער כי מעיון בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 04/01/2022 ציין המומחה כי לא ניתן לתחום בשעה או ביום את מועד תחילת התגובה שהינה תגובת הסתגלות להליך הגירושין והשלכותיו, הגם שהמומחה ציין כי תחילת האירועים היתה בשנת 2011. יודגש, המדובר בנתוני זמן שהמומחה קיבל מהאיש בלבד ואין די בכך שהתרשם כי האיש אדם אמין. בנסיבות אלו נתתי דעתי לכך שחוות הדעת נערכה כעבור יותר מחמש שנים לאחר עריכת ההסכם וכי הנטל להוכיח, כי מועד תחילת התגובה ההסתגלותית היה לפני מועד עריכת ההסכם, מוטל על האיש.
אשר על כן, נקבע כי האיש לא הרים הנטל לפיו תגובת ההסתגלות התפתחה לפני מועד כריתת ההסכם ולא בשלב מאוחר יותר.
בעניין זה אציין כי התיעוד הרפואי הרלוונטי שהוצג בפני המומחה שמונה לרבות פנייה לרופא המשפחה, הוא תיעוד מסוף שנת 2019 בלבד, דהיינו, תלונות האיש עלו לראשונה כשש שנים לאחר אירוע האלימות הנטען ולאחר תחילת ההליכים בתיק.
אוסיף כי המומחה ציין שהאיש לא סבל ואינו סובל ממחלת נפש ויודע להבחין בין אסור למותר ובין רע לטוב ושיפוטו ויכולתו הקוגניטיבית לא נפגמו. כן הוסיף כי האיש ידע על מה חתם ונראה כי יש לכבד רצון הצדדים בעת עריכת ההסכם.
כאמור לעיל, נידחו טענות האיש בנוגע לאירוע התקיפה והאיומים ולא התרשמתי שמדובר באירוע שקרה בפועל. משכך ושעה שלא הוכח כי האיש אכן סבל ממחלת נפש והתברר כי ידע על מה חתם, נידחת כל טענה בדבר ניצול מצבו הירוד של הנעשק.
בנסיבות אלו, לא עלה בידי האיש להוכיח כי מצבו היה ירוד בעת עריכת ההסכם וכי היה ניצול של חולשתו הגופנית כנטען על ידי האיש.
ניצול מצב הנעשק על מנת לגרום לו להתקשר בחוזה
כאמור לעיל, לא התרשמתי שהאירוע הנטען קרה ומשכך, אין מדובר בניצול מצבו של האיש ולא הוכח כי האח נקט בלחץ ואיומים.
בהתייחס לטענת האיש לפיה מאחר והצדדים חתמו על הסכם ממון ועל פיו קיימת הפרדה רכושית מוחלטת ומשכך, אין כל הצדקה שישלם לאישה מעל חצי מיליון ₪, אומר כי קביעה שכזו מתעלמת מנתונים שהיו רלוונטיים לצדדים באותה העת.
בעניין זה יובהר כבר עתה כי גרסתו של האיש בנוגע לנסיבות והרצון להתגרש אינה מדויקת וזו בלשון המעטה ואפרט. אומנם האיש טען כי הרצון להתגרש היה משותף לצדדים אלא שהראיות והעדויות שהוצגו בתיק מלמדות, שבניגוד לטענת האיש לפיה שני הצדדים ביקשו להתגרש בפועל, היה מדובר ברצונו לחזור לאחר עשר שנות נישואים לתובעת לאשתו הראשונה.
עיון בפרוטוקול העימות שנערך במשטרה בין האיש לאח מיום 22/11/2018 מלמד כי האיש אמר בעימות כי:
“אני באתי רציתי להתגרש מהאישה”.
בעניין זה העידה האישה בעדותה לפניי כי:
“…אם מאד רצית ילדים למה לא עזבת אותו מייד?
ת. כי רציתי שלום בית, לא רציתי להתגרש אף פעם, אפילו שהילדים שלו היו אצלו, והילדים לא היו צריכים לבוא אליי, היה מביא לי את הילדים ובאמת באהבה בישלתי להם בכיף
…
ש. את אומרת שבגללו אין לך ילדים בגיל 52?
ת. נכון. הלכתי לרופא והוא אמר לי שהכל תקין וביקש לדבר עם בעלי.
ש. את יודעת למה אני שואל את השאלות?
ת. אתה יודע שאתה מכאיב לי עם השאלות האלה.
ש. אני מתנצל”.
…
ת….אפילו פעם אחת לא חשבתי להתגרש. פתאום הוא הפתיע אותי, הוא אמר לי שאם לא אבוא לגור עם הילדים ועם גרושתו הוא מתגרש ואמרתי לו אני לא רוצה להתגרש, אתה רוצה להתגרש תביא לי מה שמגיע לי”
(עמוד 21 לפרוטוקול , מיום 20/06/2024 שורה 32 ועמוד 22 לפרוטוקול, שורות 1-24).
אומנם האיש טען בתביעתו וגם במהלך פרוטוקול הדיון כי האישה היא שביקשה להתגרש אלא שבעדותו אמר כי:
“הבת שלי רצתה להתחתן והאישה לא רצתה לבוא לחתונה והייתי פגוע מאד, למחרת אמרתי לאישה שלא יכול להיות שהיא לא באה לאירועים של הילדים שלי, בואי נגמור יפה ומה שמגיע לך אני אתן לך…”
(עמ’ 31 לפרוטוקול, שורות 4-7)
אם כן, על אף טענות האיש בכתבי טענותיו, לפיהן האישה היא זו שביקשה לסיים הנישואים, הרי שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם יתר טענות האיש בכתב תביעתו וגרסתו במשטרה עת טען כי הוא זה שמאס באישה והחליט להפסיק הקשר עמה (סעיף 15 לכתב תביעתו) ועם עדותו ועדות האישה בחקירתם כמפורט לעיל.
משכך, עדיפה בעיני גרסת האישה לפיה האיש הוא שביקש להתגרש בכל מאודו. התרשמתי שהאיש שרצה עד מאד להתגרש, היה מוכן לשלם סכום משמעותי עבור הגט בנסיבות שנוצרו ובוודאי שאינו יכול שנים רבות לאחר שקיבל גטו, לבוא ולטעון כי יש לבטל ההסכם נוכח פגמים בכריתתו.
אומנם האיש טען בחקירתו כי לא ידע מה הוא סכום כתובת האישה, אלא שאין לקבל טענה זו. ברי כי האיש ידע גם ידע שחתם על כתובת האישה בגובה של 10,000,000 ₪.
האח העיד שהתובעת ביקשה את גובה כתובתה וביקשה ממנו לנהל משא ומתן עם האיש בשמה וכך עשה.
האח העיד שהיו לאיש שתי ברירות לשלם לאישה את כתובתה או לשלם הסכום שהציע בסך 500,000 ₪.
אומר כבר עתה כי לאיש היתה ברירה נוספת והיא להגיש תביעה מתאימה או לנקוט בהליך מתאים נוכח גובה הכתובה, אלא שהוא בחר שלא לעשות כן ובחר לנהל משא ומתן עם אחי האישה בשמה תוך בחירה בוודאות והימנעות מהליך משפטי ונראה כי לכל היותר, מדובר בטעות בכדאיות העסקה, שאינה מאפשרת ביטול ההסכם ולא התרשמתי שמדובר במצב בו נעשה ניצול מצב הנעשק.
יתרה מזאת, הצדדים פנו לעורכי דין. לטענת האיש תחילה פנו לעו”ד ש’ מאשקלון, אולם מסיבות לא ברורות הוחלט לפנות לעו”ד אחרת, בת משפחה של הנתבעים, עו”ד ח’.
עו”ד ח’ העידה ארוכות בפניי. אומר כבר עתה, כי חרף ניסיונות האיש לטעון כי מדובר בקרובת משפחה של הנתבעים ומשכך פעלה לטובתם, התרשמתי מעדה אמינה, אשר בצעה מלאכתה נאמנה חרף הקשר המשפחתי הקלוש.
בעניין זה העידה העדה כי הנתבעים הגיעו אליה דרך חמה מאחר והם קרובי משפחתו. עוד ציינה כי לא הכירה מי מהצדדים טרם עריכת ההסכם.
עו”ד ח העידה שהצדדים נפגשו אצלה פעמים רבות במשרדה, חשבו על כל המחלוקות ביניהם ורק לאחר פגישות רבות הגיעו להסדר. לגרסתה, המליצה לאיש להתייעץ עם עו”ד והוא אמר שיתייעץ עם ילדיו. כך גם העידה כי נתנה לצדדים טיוטות ההסכם שגובש ורק לאחר שבוע הם חתמו עליו. ויודגש, בסופו של יום ההסכם נחתם בין הצדדים ביום 02/06/2014; הוגש תחילה לבית משפט בקריות; התיק הועבר על פי החלטת נשיא בית משפט עליון דאז, כבוד השופט אשר גרוניס מיום 17/06/2014 לבית המשפט באשדוד ואושר על ידי ביום 03/07/2014. ביום 10/08/2014, כחודש ימים לאחר אישורו של הסכם הגירושין בבית המשפט, אושר הסכם הגירושין בשנית בבית הדין הרבני.
האיש גם הוסיף וטען כי האח היה נוכח במועד אישור ההסכם בבית המשפט. בעניין זה לא מצאתי מקום לקבל הטענה שעה שאינה עולה מפרוטוקול דיון אישור ההסכם והכחשת יתר הצדדים.
האיש העיד כי בבית המשפט עברו איתו סעיף סעיף על האמור בהסכם ואף ציין שבבית הדין נשאל כיצד הגיעו לסכום זה שעה שאין לצדדים רכוש משותף, אולם ציין כי חשש להגיד לדיין את האמת שכן האח עמד מחוץ לאולם הדיונים.
לא מצאתי מקום לקבל הגרסה בהיעדר תימוכין לה.
האיש אף העיד כי בהסכם הראשון בין הצדדים סוכם כי סכום התשלום יעמוד על 600,000 ₪ ולאחר שביקש לבטל חתימתו עליו, הוסכם כי הסכום יעמוד על סך של כ- 500,000 ₪.
הנה כי כן, בניגוד לנטען, האיש ניהל משא ומתן טרם החתימה על ההסכם, התקיימו מספר ישיבות אצל עורך הדין קודם לחתימת ההסכם ולא התרשמתי כי נוצלה מצוקתו ובמיוחד כשלא הוכח שהאירוע התקיפה כביכול, ארע בפועל ונקבע כי היתה גמירות דעת מלאה להסכמות שמצאו ביטוין בהסכם.
האם תנאי ההסכם גרועים מהמקובל
כאמור, טען האיש כי לא היתה כל הצדקה לשלם לאישה הסכום שנקבע, אלא שהאיש ‘שכח’ לציין כי חתם על כתובת האישה בסך של 10,000,000 ₪, הוא שביקש להתגרש ולמעשה, לכאורה נראה כי לא התקיימה עילת גירושין.
לאיש עמדה ברירה לפנות לבית הדין הרבני בתביעת גירושין והוא בחר שלא לעשות כן. ככל הנראה מחשש שייאלץ לשלם לאישה סכומים גבוהים נוכח רצונו בגט, נסיבות בקשת הגט וגובה כתובתה.
בנסיבות אלו ובהיעדר כל ראייה לעניין, לא הוכח כי מדובר בפיצוי נמוך לאישה בה מאס האיש.
יתרה מזאת, האיש טען כי מדובר בסכום שסוכם באופן לא מוצדק תוך ניצול מצבו לאור העובדה שהצדדים ערכו הסכם ממון טרם נישואיהם. עם זאת, התרשמתי כי ההסכם בין הצדדים שיקף בין היתר את תחושותיה הסובייקטיביות של האישה, לפיהן בגלל האיש אין לה ילדים ואת חששו של האיש שיחויב לשלם לה בהתאם לגובה הכתובה, שעה שהוא ביקש את הגט.
אף אם אקבל טענת האיש בסיכומיו לפיה פסיקת בית הדין בנוגע לכתובה היא ידיעה שיפוטית ובתי הדין אינם פוסקים בנסיבות דומות מעל ל- 120,000 ₪, הרי שלכל היותר וכפי שהובהר לעיל, מדובר בטעות בכדאיות העסקה. לאיש עמדה האפשרות להגיש תביעת גירושין מתאימה לבית הדין ולקבל התשלום בכתובה כפי שיקבע בית הדין. משלא עשה כן ובחר להגיע להסכם, ברי כי נטל הסיכון הכרוך בניהול ההליך בבית הדין ואין לו להלין על כך, אלא על עצמו.
דרך הביטול
בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק החוזים, ביטול חוזה יהיה תוך פרק זמן סביר ממועד שנודע למתקשר על עילת הביטול.
אף אם הייתי מקבלת טענות האיש בנוגע לפגמים בכריתת החוזה, לא מצאתי כל הסבר מניח הדעת לעובדה שהאיש בחר שלא לפנות בהודעת ביטול שנים רבות ועשה כן רק לאחר שנפתחו הליכי הוצאה לפועל כנגדו ולאחר שבמשך שנים פעל ושילם על פי ההסכם.
אומנם האיש הסביר כי הסיבה להיעדר הודעת ביטול הינה חששו מהאח נוכח התנהגותו, אלא שכאמור לעיל, טענת האיש בנוגע להתנהגות האח נדחתה. אף אם היתה מתקבלת, הרי שבחר לשלוח הודעת ביטול רק ביום 30/11/2017 כחצי שנה לאחר שהאישה פתחה את תיק ההוצאה לפועל כנגדו, לאחר שהפסיק לשלם על פי ההסכם.
זאת ועוד, עורכת הדין העידה שהאיש הגיע אליה מספר חודשים עד שנה לאחר עריכת ההסכם וביקש לחזור בו מן ההסכם (ראו עמוד 15 לעדותה מיום 20/06/2023, שורות 22-25), דהיינו, לכל המאוחר ביקש לבטל ההסכם במהלך שנת 2014. על אף האמור, התמהמה, המשיך לשלם לאישה על פי ההסכם ושלח הודעת ביטול רק לאחר שנפתחו כנגדו הליכי הוצאה לפועל, כשלוש שנים לאחר עריכת ההסכם ולאחר שהחל לקיימו.
המדובר בשיהוי בלתי סביר במשלוח הודעת הביטול ונדחית טענת האיש כי מדובר בחששו מאח והאישה.
כך גם טענת האיש בנוגע להטעיה מצד האישה לפיה אחיה עלול לרצוח אותו ומטעם זה נכפה עליו לחתום על ההסכם, לא הוכחה כלל וכלל. התרשמתי שהאישה ביקשה לשמור על ביתה, ולא רצתה להתגרש. משהחליט האיש לגרשה שעה שמאס בה, ביקשה את כתובתה. התרשמתי שהאיש שרצה בגירושין בכל מאודו, הסכים לשלם לאישה סך של 500,000 ₪, ככל הנראה בשל חששו כי ייאלץ לשלם סכום גבוה יותר לאור גובה הכתובה עליה חתם.
כאמור לעיל, טענות האיש ביחס לאירוע התקיפה מצד האח נדחו. התנהגות האיש לאחר אירוע התקיפה כביכול אינה עולה בקנה אחד עם נסיבות האירוע הנטען. לטענתו כאמור, הוכה קשות בכל חלקי גופו. על אף האמור, בחר שלא לפנות לקבלת טיפול רפואי. כך גם בחר שלא להגיש תלונה למשטרה. עם זאת, ידע להזעיק בבוקר למחרת שוטר לבית הצדדים להגיש תלונה על רכבו שנגנב באותו לילה. האיש ביקש ‘טרמפ’ מהשוטר, נסע עמו לבדו לתחנת הרכבת ולא אמר דבר בנוגע לאירוע האלימות.
במצב דברים זה ושעה שטענות האיש ביחס לאירוע התקיפה נדחו, נדחות גם טענותיו בנוגע לפגמים בכריתת ההסכם.
ויוזכר, המדובר בהסכם שאושר בשתי ערכאות שיפוטיות שונות, הן בבית משפט, שלגביו העיד האיש כי בית משפט עבר עמו על כל סעיף בהסכם והן בבית הדין, שביחס אליו העיד כי נשאל על ידי הדיין מדוע הגיעו לסכום שכזה ועל אף האמור, בחר האיש לאשר ההסכם.
זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, הסכם בין בני זוג שזור במארג של ויתורים הדדיים ואין מקום להורות על ביטול חלקו של האיש לאחר שהאישה ויתרה על כתובתה. המדובר לכל היותר ב’טעות בכדאיות העסקה’ משהעדיף האיש לנהל משא ומתן על גובה הפיצוי לאישה וביכר שלא לנהל הליך מתאים בעניין כתובתה של האישה.
יתר טענות האיש לא מצאתי בהן ממש. משכך, איני נדרשת להן. עם זאת, בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי מקום לקבל עמדתו של האיש כי אין לקבל גרסת האח שהינה חסרת היגיון וחסרת קוהרנטיות, כגרסתו. נהפוך הוא, מגרסת האח התרשמתי שהאח הציב את הברירות הקיימות לאיש, להתמודד עם כתובת האישה בסך של עשרה מיליון ₪, על כל המשתמע מכך או לחילופין, לשלם לה סכום מוסכם בסך של חצי מיליון ₪ ובוודאי שאין בכך בכדי להצדיק ביטול ההסכם וטענותיו של האיש בעניין זה, נידחות.
יתרה מזאת, הנטל להוכיח התביעה מוטל על האיש ולא על האח לאור תביעתו לביטול ההסכם. גרסתו אינה סבירה בעיני כפי שפורט, כך מעשיו לאחר עריכת ההסכם והעובדה שרק לאחר שהאישה פנתה להליכי הוצאה לפועל הגיע פתאום למסקנה שאינו מפחד עוד מהאח שאיים עליו. משכך, נקבע כי לא עלה בידי האיש להוכיח תביעתו לפיה יש להורות על ביטול ההסכם מחמת פגמים בכריתתו.
כך גם לא מצאתי מקום לקבל טענתו לפיה עורכת הדין שערכה ההסכם היתה נגועה בניגוד עניינים נוכח הקרבה המשפחתית. מעדותה התברר שמדובר בקרבה משפחתית רחוקה ולא היתה היכרות מוקדמת בינה לבין האישה ואחיה. לא זו אף זו, הוכח כי התנהלו מספר פגישות אצל עורכת הדין, לאיש ניתנה הזדמנות להתייעץ טרם עריכת ההסכם. אף הטענה כי עורכת הדין לא הסבירה לו מצבו המשפטי, דינה דחייה.
האיש ידע שחתם על הסכם ממון טרם הנישואין ואינו מחויב לשלם לאישה בגין ההפרדה הרכושית. עורכת הדין העידה שהצדדים הגיעו אליה עם מתווה סדור וכי ביקשו להגיע להסדר כספי ביניהם, התווכחו והשלימו כמו בכל הסכם וכי נתנה לצדדים בכל מפגש טיוטה עליה התבקשו לעבור ולחזור עם הערות.
משכך, לא מצאתי פגם בעובדה שלא הסבירה לצדדים על מה משלם האיש לאישה סך של חצי מיליון ₪ ובמיוחד כשהשתכנעה שחתם על ההסכם מרצונו החופשי ולא התרשמתי כי מדובר בחוסר תום לב מצד האישה ואחיה בניהול משא ומתן טרם עריכת הסכם הגירושין.
האיש אף העיד שלאחר שנעשה הסכם הגירושין ולא הצליח לעמוד בו, פנה לרב המושב וביקש ממנו שיסייע לו בשלום בית. על אף האמור בחר שלא להעיד הרב בהליך ללא כל הסבר מניח הדעת. משכך, נראה כי עדותו היתה פועלת לרעתו בהתאם להלכה הפסוקה בדבר הימנעות מלהעיד עד רלוונטי.
אשר על כן, נדחית תביעת האיש להורות על ביטול ההסכם. כפועל יוצא מכך, נידחות גם טענותיו להורות על השבת הכספים ששילם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
מנגד, שעה שקבעתי כי הסכם הגירושין שאושר הן בבית המשפט והן בבית הדין, עומד על כנו, דין תביעת האישה להתקבל.
הסעדים להם זכאית האישה
סעד כספי
האישה עתרה בתביעתה להורות על תשלום בסך של 302,500 ₪ כאשר לטענתה האיש שילם מתוך הסכומים שנדרש לשלם סך של 50,000 ₪ עד מועד הגט וסך נוסף של 17,500 ₪ לאחריו.
בנוגע לתשלום השני, טענה כי שילם 13 חודשים סך של 3,000 ₪ ולאחר מכן הפחית כל תשלום לסך של 2,500 ₪ ושילם סך של 65,000 ₪.
סך הכל שילם לגרסתה, 50,000+17,500+39,000+65,000. בנוסף, לאחר שנפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל, שילם סך נוסף של 48,855 ₪, אולם לידי האישה הגיע סך של 34,000 ₪ לאחר שקוזז שכר טרחת עורכת הדין.
בסך הכל שילם האיש לגרסתה, סך של 205,500 ₪ והיתרה לתשלום על פי ההסכם עומדת על סך של 302,500 ₪.
האיש מנגד, טען כי שילם לאישה מעל לסך של 220,000 ₪ אך לא פרט כיצד שילם, אולם הוסיף כי סך של 48,833.65 נגבה ממנו בחוסר סמכות לאור הוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה לפיו לא ניתן לגבות כספים בהוצאה לפעול שעה שמדובר באיזון משאבים.
עיון בדו”ח תנועת תקבולים בתיק ההוצאה לפועל מלמד שאכן נגבה בתיק ההוצאה לפועל סך של 48,833.65 ₪ כטענת האיש. עוד אוסיף כי לעניין זה מקובלת עליי טענתו לפיה לא היה מקום לפתוח התיק טרם פנייה מתאימה לבית המשפט נוכח הוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה לפיהן:
“הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים…יבוצעו על פי החלטת בית משפט לענייני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל…”
משכך, לא מצאתי כי האישה זכאית לקזז התשלום שהועבר לגרסתה לעורכת הדין שייצגה אותה בלשכת ההוצאה לפועל בסך של 14,000 ₪, מה גם שלא הוצגה אסמכתא על כך.
אשר על כן, נקבע כי על האיש לשלם לאישה בהתאם להוראות הסכם הגירושין את יתרת התשלומים שלא שילם, לאחר ששילם לה סך של 220,333.65 ₪ ובסך הכל עליו לשלם לה סך נוסף של 287,666.35 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים שנדרש לשלם על פי הסכם הגירושין ועד למועד התשלום.
בהתאם לסמכותי לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ”ה-1995, נקבע כי פסק הדין ניתן לביצוע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. האישה רשאית לבקש לחדש את תיק ההוצאה לפועל שנסגר או לחילופין לפתוח תיק חדש וככל שלא ישולם הסכום תוך 30 יום וזאת בהתאם לנהלי לשכת ההוצאה לפועל.
עוגמת נפש
האישה עתרה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪. המדובר בתביעת האיש שנדחתה וטענות האישה נתקבלו והאישה קיבלה במסגרת פסק הדין את רובו של הסכום לו עתרה. אין ספק שבכל הליך בבית משפט לענייני משפחה נגרמת עוגמת נפש מרובה. עם זאת, יש לקחת בחשבון העובדה שסיכויי תביעת האיש היו נמוכים מלכתחילה וכך הוסבר לו בתחילת ההליך.
האיש בחר לנהל ההליך שהתמשך שנים רבות (בין היתר, לאור העובדה שהוחלפו מומחים והגשת סיכומי באי כח הצדדים נמשכה למעלה משנה מתום דיון אחרון בתיקים).
האישה כיום בת למעלה מגיל 72 וטרם קיבלה מלוא הכספים להם זכאית על פי הסכם הגירושין, הגם שחלפו למעלה מעשר שנים ממועד אישורו ואין ספק שנגרמה לה עוגמת נפש רבה בגין ההליכים.
משכך, מצאתי מקום לקבל תביעתה בגין רכיב זה והינני מורה שהאיש ישלם לאישה סך נוסף של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
שכר טרחת עורך דין לטובת אוצר המדינה
האישה יוצגה על ידי הסיוע המשפטי בנסיבות הקיימות. כפי שציינתי לעיל, האיש בחר לנהל ההליך על אף שבית משפט הבהיר לו כבר בתחילת ההליך כי סיכויי תביעתו קלושים נוכח הראיות שהיו מונחות לפני בית משפט בפתח ההליך. על אף המלצת בית משפט, ביכר האיש להמשיך ולנהל תביעתו, שהתבררה כתביעת סרק. משכך, זכאית האישה לשכר טרחתה ושעה שזה שולם על ידי אוצר המדינה, יש לפסוק שכר טרחתה לטובת אוצר המדינה.
אשר על כן, הינני מורה כי האיש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 25,000 ₪, אשר ישולמו תוך 60 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
סוף דבר
דין תביעת האיש להידחות ודין תביעת האישה להתקבל ברובה.
על האיש לשלם הסכומים שנקבעו בסעיף 24 לפסק הדין ובהתאם למועדיהם.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.
מורה על סגירת התיקים שבכותרת.
פסק הדין מותר לפרסום בשינויי ההגהה ונוסח בלבד וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י”א אב תשפ”ד, 15 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
