לפני
כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
התובע
פלוני ת”ז XXXXXXXXX
נגד
הנתבעת
אלמונית ת”ז XXXXXXXXX
החלטה
המדובר בבני זוג לשעבר, שנישאו ביום 15/8/19 ולהם בת משותפת, קטינה ילידת 23/9/2021, כבת שנתיים וחודשיים כיום.
שני הצדדים הגישו תביעות זה כנגד זה, שתכליתן, אחריות הורית וחלוקת זמני שהות.
התובע מתגורר בבית הוריו בחיפה, עובד כעצמאי בתחום המחשבים. הנתבעת עובדת במעון יום לקשישים וכן כמורה ליוגה, מתגוררת בדירה שכורה בחיפה, סמוך למקום מגורי התובע.
בדיון שהתקיים ביום 17/11/22 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה מומחה לצורך עריכת בדיקת מסוגלות הורית, וכן לבדיקת המסוכנות הנשקפת לקטינה מצד מי מההורים, ככל שקיימת.
באותו מועד, נקבעו זמני שהות בין הקטינה לאב, בימים ב’ ו- ד’ בין השעות 15-18:30 וכן מידי שבת שניה בין השעות 16-18:30, כאשר למפגשים יתלווה מי מהוריו של התובע.
לאחר שהוגשו הודעות הצדדים, אשר הציעו מספר שמות של מומחים אפשריים, ביום 30/12/22 ניתנה החלטה על מינוי ד”ר דוד XXX כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך עריכת חוו”ד לרבות ההורה המשמורן המועדף, עריכת בדיקת מסוכנות, וחלוקת זמני שהות מומלצת.
ביום 25/4/23 הוגשה חוו”ד המומחה ד”ר X.בחוו”ד מתאר המומחה את הנתבעת כמי שמנסה לצייר עצמה באור חיובי, תוך הימנעות מחשיפת היבטים רגשיים טעונים, חוסר נכונות להתבוננות פנימה כלפי עצמה, וחוסר תובנה מספקת. תכונות אלו ניכרות בתגובתה לתסכולים המאופיינת בניסיון לשליטת יתר, בכעסים ובעוינות מתפתחת, כן נצפו חוסר נכונות להודות בקשיים וחוסר תגובה מתאימה לפרובוקציות כלפיה. לעתים עלולה להגיע למצבים של חוסר שליטה התפרצויות כעס ותוקפנות.
התובע מתואר על ידי המומחה כבעל שליטה עצמית תקינה במצבי שגרה, אך במצבים של עוררות רגשית שלילית ייתכנו קשיים בוויסות הרגשי, שיבואו לידי ביטוי בהתפרצויות כעס, אך ללא פגיעה בכושר השיפוט ובשיקול הדעת שלו. לא נמצאו גורמי מסוכנות. נראה כי מצוי בהליך הגנתי של הצגת עצמו באור חיובי, תוך הימנעות מחשיפת היבטים רגשיים טעונים, חוסר יכולת התבוננות פנימית וחוסר תובנה מספקת.
מסקנת המומחה כי לא נמצאו ממצאים אשר מעוררים חשד לתהליכים או להפרעות נפשיות שעלולות לפגום בתפקוד של שני הצדדים כהורים. המומחה מתייחס לחוו”ד גב’ XX, וטוען כי ממצאיה בנוגע למסוכנות הנטענת אינם מקובלים עליו, זאת מטעמים שונים שפורטו באריכות בחוו”ד. מתצפיות על הקשר בין הקטינה לשני ההורים, נראה כי לשניהם יכולת לפתח עמה קשר רגשי חיובי, והקטינה קשורה לשני הוריה באופן חיובי. המומחה סבור כי לאיכות הקשר עם האם קיימת חשיבות רבה מבחינת תהליכי ההזדהות שלה כילדה עם הדמות הנשית.
המומחה סבור כי האם הנה ההורה העדיף, מבחינת התפתחותה של הקטינה, לכל הפחות עד גיל 3, זאת במקביל לשעות שהייה קבועות ורחבות עם האב ללא לינה. המומחה סבור כי לאחר הגיע הקטינה לגיל 3, יהיה מקום לקיים הערת מצב לגבי אפשרות הוספת לינות אצל האב. המומחה המליץ על הרחבת זמני השהות, בעיקר תוספת שעות, כאמור ללא לינה. המומחה אינו סבור כי האב מסכן את הקטינה, ולפיכך, אינו סבור כי קיים צורך להמשך הליווי מצד הורי האב במפגשים. המומחה המליץ לשני ההורים לפנות להליך של תיאום והדרכת הורים.
ביום 4/6/23 הגישה האפ’ לדין את עמדתה. לדבריה, לאחר ביקור בית שערכה, קיים קשר חם ומיטיב בין האב לקטינה, ובינה לבין סבתה [אמו של האב]. האב מתגורר בבית אמו, שמותאם היטב לביקוריה של הקטינה.לדבריה, לאור גילה הצעיר של הקטינה, יש מקום לאמץ את המלצות מתווה המומחה, תוך חיוב הצדדים בהדרכה הורית.
בדיון שהתקיים ביום 7/6/23 נשמעו טענות הצדדים בהרחבה. ב”כ התובע חזר על עמדתו וביקש כי זמני השהות יורחבו, באופן שבו יתווספו לינות הקטינה אצל האב. ב”כ הנתבעת טענה כי בדיקת המסוכנות בוצעה באופן לא תקין, ולפיכך סבורה כי יש להוסיף לינות רק לאחר הגיע הקטינה לגיל 3. האפ’ לדין הציעה הוספת לינות צהריים על מנת לאפשר לקטינה התרגלות הדרגתית ללינה אצל האב. באותו מועד,הורה בית המשפט לצדדים לפנות להליך הדרכת הורים, ולהודיע זהות המומחה. המלצות המומחה לעניין הרחבת זמני שהות אומצו, זאת על מנת לאפשר לינת הקטינה אצל האב. בנוסף, בוטלה ההחלטה בעניין הצורך בליווי האב בעת המפגשים, ונקבע כי לא נמצאה מסוכנות מצד האב כלפי הקטינה. נקבע דיון נוסף, כאשר הובהר לצדדים, כי עמדתו העקרונית של בית המשפט הנה, שבהעדר טעם של ממש, לא ניתן לשלול לינת הקטינה אצל אביה, רק מאחר וטרם הגיעה לגיל 3.
בהסכמתם, פנו הצדדים לטיפול אצל ד”ר X, זאת לצורך מתן הדרכת הורים, תיאום ושיפור התקשורת. בדיון שהתקיים ביום 11/9/23 מתארת הנתבעת את התהליך שהחל אצל ד”ר X, ואת ההסכמות אליהן הגיעו בסיועו. באותו מועד, ולאחר דיון נוסף שנערך בסוגיית לינות הקטינה אצל האב, התבקש ד”ר X להגיש עמדתו בנושא, וזאת עד ליום 25/10/23, וכך גם התבקשה האפ’ לדין.
ביום 2/11/23 הגיש ד”ר X עדכון. לדבריו התקיימו מספר מפגשים, בהתאם החלו לעבוד על כלים לוויסות עצמי, במטרה לפתח בקרה פנימית שתסייע לפעולה רציונאלית. נפתחה קבוצת ווטסאפ משותפת. הטיפול מתמקד ביצירת תשתית לניהול תקשורת תקינה בין ההורים ויצירת תחושת ביטחון במעברים של הקטינה. באותו עדכון, מפרט ד”ר X את כללי התקשורת בין ההורים, כאמור, לצורך יציאת בסיס ותשתית לתקשורת תקינה. בכל הנוגע לחלוקת זמני שהות, ביקש ד”ר X שלא להיות מעורב בהחלטה, שכן הדבר עלול לפגוע באמון ובטיפול.
הנתבעת הגישה בקשה לזמן את ד”ר XXX לחקירה על חוו”ד, ולאחר קבלת תגובה, ניתנה החלטה על זימונו כמבוקש.
ביום 19/11/23 הגיש ד”ר X עדכון נוסף, ממנו עולה כי הנתבעת הודיע לו כי אין ביכולתה הכלכלית להמשיך ההליך הטיפולי, ואף ביטלה מפגש משותף שהיה קבוע ליום 20/11/23, ולא הסכימה לתאם מועד חלופי. בהודעה מטעמה, שהוגשה, הודיעה האם כי מדובר בטיפול בעלות של 1,350 ₪ לחודש לכל צד והיא אינה מסוגלת לשאת בסכום, שכן לא ידעה מראש על העלות הצפויה. הנתבעת מסכימה לשאת בחלקה בעלות, ובתנאי שתדירות הטיפולים יהיו פעם בשבועיים, כפי שסברה מלכתחילה.
ביום 29/11/23 התקיים דיון. באותו מועד נחקר המומחה ונשמעו טענות הצדדים.
המחלוקות בין הצדדים נוגעת לשני נושאים: סוגיית הטיפול. לטענת הנתבעת יש להורות על העברת הטיפול למסגרת ציבורית, שעלותה נמוכה משמעותית. לדבריה, היא בדקה זאת, וניתן להתחיל בטיפול באופן מידי. מנגד טוען התובע, כי יש להמשיך את הטיפול אצל ד”ר X, שכן הטיפול נמצא בעיצומו, וד”ר X מכיר את הצדדים. לדבריו, העברת הטיפול לגורם אחר, משמעותה חודשים רבים נוספים, וזאת לצורך הכרות, בניית תכנית טיפול וכו’. התובע הסכים להצעת בית המשפט, לממן באופן זמני את מלוא העלות, תוך מתן אפשרות לקיזוז הסכום שישולם, מתשלומים עתידיים שיגיעו לנתבעת, בהתאם להחלטה בית המשפט.
הסוגיה הנוספת במחלוקת, הנה סוגיית הלינות. התובע שב וטוען כי הגיעה העת להרחבת זמני השהות והוספת הלינות, ומנגד הנתבעת עודנה סבורה כי אין לעשות כן, וכי הדבר יגרום לקטינה לנזק.בעניין זה, הוצעה על ידי האפ’ לדין אפשרות לביצוע הרחבה הדרגתית, תוך הוספת לינת לילה. עם זאת, לדבריה, אין שיפור במערכת היחסים בין הצדדים, הסכסוך עודנו בעצימות גבוהה, והדבר עלול לגרום לקושי גם בכל הנוגע לחלוקת זמני השהות המורחבים.
סוגיית הטיפול – אינני מקבל את עמדת הנתבעת, ואני מורה כי הטיפול אצל ד”ר X ימשך כפי שהחל. כאמור לעיל, הצדדים עצמם הם אלו שבחרו להתחיל בטיפול אצל ד”ר X. הטיפול החל לפני מספר חודשים ולמעשה מצוי בעיצומו, תוך שניתנו המלצות וכללים ליישום. החלפת הגורם המטפל, בשלב זה, אכן עלולה להמשך על פני חודשים רבים, והטיפול עלול להיפגע באופן משמעותי.יש לזכור כי תכלית ההליך הטיפולי, בין היתר, יצירת תשתית אשר תאפשר הרחבת מסגרת המפגשים, והוספת לינות. לפיכך, לאלמנט הזמן חשיבות מכרעת, בפרט לנוכח הפער בין טענות הצדדים. בנוסף, הנתבעת לא הציגה לבית המשפט נתונים כלשהם בכתב אודות הגורם הטיפולי המוצע, מועד תחילת הטיפול ועוד נתונים דרושים, והסתפקה בהעלאת טענות כלליות בע”פ.
אשר על כן, אני מורה כי הטיפול אצל ד”ר X ימשך. אני מחייב את שני הצדדים לשתף פעולה באופן מלא עם כלל הוראות המומחה. לאחר שעיינתי בהמלצות המומחה בעדכון מיום 3/11/23, ומשאני סבור כי ההמלצות לטובת הקטינה, אני מאמץ ההמלצות ונותן להן תוקף של החלטה. שכ”ט המומחה – כאמור לעיל, ד”ר X סבור כי יש לקיים מפגשים בתדירות של פעם בשבוע. הנתבעת מוכנה לממן את חלקה, ובלבד שהתדירות תהיה פעם בשבועיים. לפיכך, אני מורה כי תדירות המפגשים תהיה בהתאם לקביעת המומחה וע”פ הצורך. התובע יישא בעלות העודפת, בין הסכום אותו מסכימה הנתבעת לשלם לבין הסכום אשר יידרש לצורך המשך ההליך הטיפולי כאמור.כאמור, מדובר במימון ביניים בלבד, ולתובע הזכות לקזז את הסכום, מסכומים עתידיים, לרבות בנושאים רכושיים, וזאת לאחר שתינתן החלטה ספציפית על ידי בית המשפט.
חלוקת זמני שהות – כידוע, בהתאם לפסיקה, יש ליתן להמלצות מומחה שמונה על ידי בית המשפט, משקל רב ביותר, ובהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוו”ד, ייטה בית המשפט לאמץ את המלצות ממצאי חוו”ד ומסקנותיה [בע”מ 4575/00 פלונית, מפי כבוד השופטת דורנר, פורסם במאגרים המקוונים, וגם בע”מ 27/06 פלוני, מפי כבוד השופטת ארבל, פורסמו במאגרים המקוונים]. עם זאת, בהתאם לפסיקה ממילא בית המשפט הוא הגורם המכריע, ולבית המשפט תמיד נתון שיקול הדעת הסופי, כאשר כל מקרה יוכרע לגופו, ובהתאם לנתונים שיונחו בפני בית המשפט. בפסיקה נקבע כי:
“…הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב… נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה…” (בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני (1.5.06) ציטוט מסעיף 15 לפסק הדין).
לאחר ששמעתי את עמדת המומחה, עודני סבור כי קיים קושי בעמדתו, לפיה אין מקום לאפשר לינות אצל האב טרם הגיע הקטינה לגיל 3. לדברי המומחה, רק לאחר הגיע הקטינה לגיל 3 ניתן יהא לברר האפשרות. למעשה, משמעות הדבר הנה כי גם לאחר גיל 3 לא יתחילו הלינות, אלא במועד מאוחר יותר, שכעת אין כל אפשרות לדעת מהו. המומחה נשאל אודות מחקרים המצביעים על חשיבות הקשר בין הורה וילד, בהקשר של לינות, ולדבריו, הוא אינו מכיר מחקרים כאלו. המומחה נשאל האם עמדתו הנה כללית או ספציפית לגבי מקרה זה, והשיב כי “זו נקודת המוצא” [עמ’ 26 ש’ 9]. לטעמי קיים קושי עם אמירה זו, שכן כידוע, כל ילד הוא עולם ומלואו, ולא ניתן לקבוע קביעות גורפות ללא בדיקתו של כל קטין ספציפי. זאת ועוד, חוו”ד ד”ר XXX ניתנה בחודש אפריל, ומאז המומחה לא נפגש עם הקטינה. אין ספק כי מדובר בפרק זמן משמעותי ביותר, כאשר מדיווחי הצדדים, מזה חודשים רבים הקטינה לנה אצל האב בשעות הצהריים, ללא כל תקלות משמעותיות.
במאמרו של ד״ר מוטי חיימי, “הסדרי מחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושין: תובנות ממחקרים חדשים”, (פורסם באתר פסקדין), מביא המחבר מסקנות ממחקרים, לאמור כי:
“בקרב משפחות שחוו פרידה וגירושין ללא היסטוריה של אלימות, לילדים בגילאי 6-4 שנים, שלנו לילה אחד או יותר אצל אביהם ־ הייתה הסתגלות פסיכולוגית וחברתית טובה יותר בהשוואה לילדים שלא זכו ללינות אצל האבות.
על אף שלא היה קשר בין לינות בבית האב לבין ההסתגלות הפסיכולוגית בקרב הקבוצה של גילאי 3-0 שנים, ההורים דיווחו על פחות בעיות חברתיות ובעיות קשב בקרב ילדים למשפחות בהן היו לינות לילה, בהשוואה למשפחות שבהן לא היו לינות לילה. בקרב הילדים הצעירים הללו – לוח זמנים עקבי היה פרדיקטור חשוב בהסתגלות טובה של הילדים.”
אפנה לדברים שנכתבו במאמר שכתב פרופ’ ריצ’רד וורשאק, מאוניברסיטת טקסס, פסיכולוג בעל שם שהתמחה בנושא אחריות ההורים בעת גירושים “Social science and parenting for young children” אשר פורסם בשנת 2014 ב “פסיכולוגיה, מדיניות ציבורית, ומשפט” – כתב עת של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה. (ייחודו של המאמר בכך שמדובר במסמך קונסנזוס שחתומים עליו 110 מומחים ממדינות שונו בהם גם פרופסור אבי שגיא-שוורץ, מאוניברסיטת חיפה, שהיה חבר בועדת שניט) כדלקמן:
“מחקר על לינות לילה של ילדים עם אבות תומך בכך שילדים מתחת לגיל ארבע יכולים להיות מטופלים בלילה על ידי כל אחד מן ההורים, במקום להיות כל לילה רק בבית אחד. אנו מוצאים כי עבור רוב הילדים הצעירים השיקולים התיאורטיים והמעשיים לטובת לינות לילה בשני בתים הם משכנעים יותר מאשר דאגות כי לינות לילה בחלוקה שכזו עלולות לסכן את התפתחותם של הילדים…. קיים תיעוד נרחב לגבי פגיעות ביחסי אב-ילד בקרב הורים לא נשואים וגרושים כאשר לא מתאפשר לילד לפגוש את האב, ובמקביל ישנם גם מחקרים המצביעים על כך שלינות לילה מהוות גורם מגן שמחזק מחוייבות מוגברת של האב לגידול הילד וגם מפחיתות את השכיחות של הסתלקותו מחיי הילד. מאחר שאין מחקר המראה על סיכון כלשהו הנובע מלינות לילה, הרי שמקבלי ההחלטות צריכים להכיר בכך שמניעת לינות לילה מילדים צעירים אצל אבותיהם, יותר מאשר היא יכולה להועיל היא עלולה לסכן את איכות היחסים שמתפתחים ביניהם.”
ראה גם מאמרם של פרופ’ תרצה יואלס ופרופ’ אבי שגיא, “אמא אבא ומה איתי, אני זקוק לשניכם”, עובדות, מיתוסים ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין. דין ודברים: כתב-עת משפטי בין-תחומי, 6(2-3), 375-404. https://law.haifa.ac.il/wp-content/uploads/2021/11/f2_1.pd
עוד הבאתי בחשבון את עמדתה של האם. כפי שמתואר בחוו”ד המומחה, וכך גם להתרשמותי, האם חרדתית, מגוננת יתר על המידה, ומתקשה לקבל דעות שונות מאלו שלה עצמה. מהלך הדיון לפני נראתה האם נסערת, הרבתה להתפרץ למהלך הדיון, אף תוך כדי דברי בית המשפט, כפי שעולה מהפרוטוקול.אמנם ניתן להבין את הסערה ואת החשש, ואולם, דומני כי מדובר בתגובות יתר, מוגזמות, ובהצפה רגשית וסערה, שאינם מצביעים על תפקוד תקין ואף ההיפך מכך. משך חודשים רבים, מתנהל דיון סביב סוגיית הלינות. מצופה היה מהאם לגלות שליטה טובה יותר ברגשותיה, להצליח לקיים דיון עניינתי ותכליתי, אשר מביא בחשבון את כלל האפשרויות, כולל את האפשרות כי עמדתה הנחרצת שגויה, והיא זו שאינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה. להתרשמותי, האם אינה מצליחה בכך, ואינה מביאה בחשבון את האפשרות כי עמדתה היא זו אשר גורמת לקטינה לנזק, עקב הקיבעון הנוצר כיום, שעה שהקטינה אינה לנה אצל אביה.
בכל הנוגע לסוגיית התקשורת בין ההורים, דומני כי קיים קושי לקבל עמדה זו. בעניין השיתוף הנדרש בין ההורים, מקובלים עלי דברי כב’ השופטת נ. גדיש בעניין תמ”ש [פ”ת] 603-09-12 [פורסם במאגרים המקוונים], לפיהם: “השיתוף הנדרש בין ההורים צריך להיות שיתוף פונקציונאלי, המשרת את הקטינים ונוגע לעניינם…”. לתחושתי האם מעצימה את המחלוקות בין הצדדים, ואף עושה שימוש במחלוקות על מנת ליצור “אווירת” חוסר שיתוף פעולה. כפי שקבע כב’ השופט סילמן בתמ”ש (קריות) 17120/07 [פורסם במאגרים המקוונים], לא ניתן לאפשר לצד המעוניין לסכל משמורת משותפת, ליצור מצב של “העדר תקשורת”, על מנת לזכות במשמורת וכדבריו: “היעלה על הדעת כי צד אשר אינו חפץ במשמורת משותפת, יחבל בעצמו בתקשורת, יחטא בפגיעה בטובת הקטינים, ואף יזכה לפרס?”.
בין היתר, הבאתי בחשבון את העובדה כי ב”כ התובעת לא חקרה את המומחה לגבי המסוכנות הנטענת. לעניין זה חשיבות, בפרט כאשר מביאים בחשבון את העובדה כי בקשתה לזמן את המומחה לחקירה, נשענה, בעיקר על הטענה כי המסוכנות לא נבדקה באופן מעמיק ויסודי. בכך למעשה, מגלה הנתבעת עמדתה, כי היא מסכימה עם קביעת המומחה שלא נשקפת לקטינה כל מסוכנות מצד האב, וזו גם התרשמותי.
הבאתי בחשבון את גילה הצעיר של הקטינה. דומני כי מכלל הדיווחים, כולל מדיווחי המומחה, עולה כי הקטינה חשה טוב ובטוח אצל שני הוריה, נענית באופן חיובי וברצון לחלוקת זמני השהות, כולל לינות צהריים בבית האב.
בנוסף לכל האמור, יש לזכור כי החלטה זו הנה החלטה זמנית, אותה ניתן יהיה לבחון גם בעתיד, ולבצע שינויים ככל הדרוש לכאן ולכאן.
אשר על כן, לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, כולל עמדת המומחה, ומכח עקרון ההדרגתיות, אני מורה כי החל מיום ב’ 25/12/23 ומידי יום ב’, יאסוף האב את הקטינה ישירות מהמסגרת החינוכית, בשעת סיום המסגרת, והוא יחזיר אותה למסגרת החינוכית למחרת בבוקר.
ד”ר X, וכן האפ’ לדין, מתבקשים לבצע, לצדדים וכן לקטינה, את ההכנות הנדרשות לצורך תחילת הלינות כאמור לעיל.
יתר הימים והשעות שנקבעו בחלוקת זמני השהות, יוותרו כפי שהם כיום. לאחר מספר חודשים, ובהעדר טעם לשלול, ישקול בית המשפט ביצוע הרחבה נוספת.
ד”ר X וכן האפ’ לדין, יגישו עדכונים והמלצות, וזאת בתוך 45 יום מהיום.
יש לציין כי טרם נחתמה החלטה זו, הוגשה לתיק בית המשפט הודעת האם, בה היא מתארת כי היא יתומת צה”ל, וסובלת מטראומה, בפרט בימים אלו, בעת המלחמה, מסבירה את אופן התנהלותה בדיון אתמול, ואף מביעה התנצלות. כפי שציינתי לעיל, הסערה מובנת, וכך גם הקושי. עם זאת, אל מול קשייה וצרכיה של האם, ניצבת טובת הקטינה, אשר לטעמי, במצב היום, זקוקה לזמן ממושך יותר עם אביה, זאת לשם בניית קשר טוב ומיטיב.
לפנים משורת הדין, ועל מנת שלא להחמיר המחלוקת, אינני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטה לצדדים לאפ’ לדין ולד”ר X.
ניתנה היום, י”ז כסלו תשפ”ד, 30 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
