בפני
כב’ השופטת ריבי לב אוחיון
מבקשת
פלונית, קטינה
ע”י ב”כ עוה”ד יוסף אליהו
נגד
משיב
היועץ המשפטי לממשלה משרדי ממשלה
ע”י ב”כ עוה”ד יעל רוד סליטן
פסק דין
פסק דין זה עניינו בבקשת המבקשת, קטינה ילידת *******, ליתן לה היתר להינשא לבחיר לבה, לפי חוק גיל הנישואין, תש”י-1950.
החתן המיועד בגיר יליד *******.
מועד החתונה המתוכנן הוא *******, ולכן למעשה מבקשת הקטינה להתיר לה להינשא בטרם ימלאו לה 18 שנה, אלא בהיותה בת 17.9 שנים.
מאחר שהבקשה הוגשה לאחר שמלאו לקטינה 17 שנים לא התבקש תסקיר עו”ס.
ב”כ היועמ”ש מתנגד לבקשה, ובתגובתו המנומקת מיום 3.9.24 ציין הטעמים לדחיית הבקשה.
ביום 4.9.24 התקיים דיון במעמד הצדדים ולאחריו ניתנה החלטה בה הפניתי את הקטינה ליחידת הסיוע, ע”מ לקבל כלי עזר נוסף לבחינת הבקשה. היום התקבל בתיק דו”ח סודי של יח”ס לאחר שהתקיימה שם פגישה עם הקטינה.
כידוע, הכלל הוא איסור לנישואי קטינים, ואין להתירם, כאשר מתן ההיתר מהווה חריג לכלל.
בימ”ש לענייני משפחה מוסמך ליתן היתר לנישואי קטינים אם מצא כי ישנן נסיבות מיוחדות, הקשורות בטובת קטין/קטינה למתן ההיתר.
עד כה, ובחלוף שנים מאז חוקק החוק, לא נקבעו נסיבות מיוחדות למתן ההיתר, ומנגד נקבע מה לא יחשב נסיבות מיוחדות.
בפס”ד המנחה שניתן בע”א 801/51 היועמ”ש נ’ פלונית פד”י ל”ה (4) 430, נמנו הסיבות אשר כאמור לא יחשבו כמספיקות על פי החוק, ובכלל זה: הסכמת ההורים לנישואין, הסכמת הקטין לנישואין, זה הוצאה כספית שכרוכה בכך, קרי בעצם ביטול חתונה שתוכננה, נסיבות הלכתיות, או השתייכות למגזר דתי.
כמו כן, בפסיקה נקבע כי אף היריון של קטינה אינו בא בגדר של נסיבה מיוחדת, המצדיקה מתן היתר נישואין לפי החוק (ראו ה”נ (משפחה ראשל”צ) 61225-05-16 פלונית נגד היועמ”ש, נבו, ניתן ביום 8.7.16 וכן ה”נ (משפחה צפת) 58933-12-18 פלוני (קטין) נגד היועמ”ש, נבו ניתן ביום 14.1.19 וה”נ (משפחה חיפה) 22973-01-15, פלוני נגד היועמ”ש, נבו ניתן ביום 23.2.15).
בבקשת המבקשת לא הובאו טעמים מיוחדים, קונקרטיים המצדיקים היעתרות לבקשה. המבקשת טענה כי עפ”י פסיקת בימ”ש השונים, הצטברות של מכלול נתונים כגון: הסכמת הקטינה, הסכמת הוריה, היותה נערה בוגרת, נזק כלכלי, השתייכות למגזר מסוים וכו’, היא (ההצטברות) שמהווה את הנסיבות המיוחדות.
בעניינו שמעתי את הקטינה והתרשמתי כי היא משתוקקת להינשא לבחיר לבה ואינה מדברת מגרונם של הוריה. גם החתן המיועד מעוניין להינשא למבקשת (אם כי העיר בדיון כי ככל שלא תותר בקשתה יכול ויבטל החתונה, אולם לא נתתי לדבריו משקל משום שהתרשמתי כי נאמרו בעידנא דריחתא ויצאו מן השפה אל החוץ), ראיתי גם דו”ח יחידת הסיוע שהתרשם באופן דומה להתרשמותו של ביהמ”ש ביחס לרצונה של הקטינה ולבגרותה.
ואכן, גם ערכאת הערעור מצאה להתיר נישואי קטינים במקרים מתאימים.
ואולם, במקרה דנן שונים פני הדברים ולו מבחינת חובת תום הלב, ובמה דברים אמורים:
ראשית כל, על אף שכבר ביום ****** תשפ”ד, תאריך לועזי ***** ידעו המבקשת ובחיר לבה כי הם מנועים מלהינשא מאחר שטרם מלאו לה 18 שנים, הבקשה הוגשה לביהמ”ש רק ביום 21.8.24 ובכך נוצר סד זמנים דחוק, אשר עשוי היה להפעיל לחץ ולהקשות ואף לשבש את ההליך.
שנית ועיקר, לצורך הכנת התיק עיינתי בשורה של פסקי דין דומים, או אז התחוור לי, כי אחיו של החתן המיועד בענייננו, נישא בעת האחרונה ממש, לאחר שבת זוגו שהיתה קטינה אף היא, פנתה לביהמ”ש בבקשה לקבלת היתר נישואין. באותו עניין, ביהמ”ש נעתר לבקשה ואילו ב”כ היועמ”ש ערער לביהמ”ש המחוזי.
כלומר, המבקשת ובן זוגה, וכן הוריהם ידעו כי כדי לאפשר נישואין מתחת לגיל 18 של המבקשת, עליהם לקבל היתר מביהמ”ש וכן ידעו כי ישנו סיכוי/סיכון של פנייה להליך ערעור.
במעמד הדיון אמה של המבקשת טענה כי ידעה שצריך אישור בימ”ש אך סברה כי מדובר בחתימה הא ותו לא, ראו לעניין סעיפים 17-18 דלעיל, פרוטוקול הדיון מיום 4.9.24.
ההליך בעניינו של אחיו של החתן בהליך דנן, לימד את הוריה של המבקשת כי מצב הדברים בפועל מורכב יותר מ”רק חתימה של בימ”ש”, והוכח לי כי הם ידעו זאת, עוד בטרם סגרו את אירוסי בתם לבחיר לבה, בהיותה קטינה בת 17.7 חודשים לערך.
פועל יוצא של האמור מביא למסקנה כי דווקא הוריה של המבקשת הם שהחישו את הקץ ואפשרו סידורי חתונה, הגם שידעו כי אין היתר להשיאה בהיותה בת פחות מ-18 שנים.
לנוכח כל זאת עולה המסקנה לפיה נהגו המבקשת ובני משפחתה בחוסר תום לב באופן שדי בו כדי לדחות הבקשה.
בהקשר זה, אך לאחרונה ניתן פסק–דינו של ביהמ”ש המחוזי בירושלים בו הפך פסק-דינו של בימ”ש זה וקבע כי אין להתיר נישואין של קטינה שגילה פחות מ-18 שנים בחמישה ימים בלבד, ולו מסיבות של חוסר תום לב המבקשים.
ראו לעניין זה עמ”ש 51964-02-24 היועמשי”ת נ’ פלונית שם קבע ביהמ”ש המחוזי כי הוריה של הקטינה ידעו דבר מגבלות החוק עוד קודם לארגון החתונה, בדיוק כמו בענייננו, ובכ”ז קבעו חתונה, ולכן, הגם שדובר על פער של 5 ימים בלבד, ביהמ”ש אסר את הנישואין.
בעניין זה אזכיר כי לכתחילה התיר החוק נישואין של קטינים בגיל 17 שנים כאשר החוק תוקן וגיל היתר הנישואין הועלה ל-18 שנים, כאשר הרציונל הטמון בחוק הוא מניעת פגיעה בקטין או קטינה בשל נישואי בוסר, מתוך תפיסה כי הם פוגעים בטובתם, בשל חוסר הבשלות הנפשית והחברתית, היעדר מוכנות הנחוצה לשם הקמת משפחה.
החוק והפסיקה המנחה אף מקשים על קטינים המבקשים להינשא, מתוך מטרה למנוע חזון נפרץ של החלת ההיתר על הכלל, כך שבקרב ציבורים מאוכלוסיות שונות ייהפך החריג לנורמה והוריהם של קטינים יעודדו אותם להינשא בגיל צעיר מאוד.
בהקשר לענייננו, מאחר שהמבקשת, החתן המיועד ובני משפחותיהם ידעו כי עליהם לקבל היתר בימ”ש, עלה החשש שמא הלחץ מגיע מכיוון בני המשפחה, על אף האמור לעיל.
לנוכח כל זאת, מצאתי שלא להתיר למבקשת להינשא מתחת לגיל 18 שנים.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
הערה: בהתאם להחלטה מיום 17.9.24, הותר פרסומו של פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.
שניתן היום, ו’ אלול תשפ”ד, 09 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.