ג.ש. ת”ז …,ע”י ב”כ עו”ד עדי חן, מ.ש. ת”ז ….,ע”י ב”כ עו”ד תמר ברש-אבירם, החלטה

בפני

כב’ השופטת הילה גלבוע

המבקש

ג.ש. ת”ז …

ע”י ב”כ עו”ד עדי חן

נגד

המשיבה

מ.ש. ת”ז ….

ע”י ב”כ עו”ד תמר ברש-אבירם

החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי כבוד הרשם ש’ צרפתי בהיעדר תגובה של המבקש על המלצות התסקיר המשלים שהגישה העו”ס ביום 31.8.24, בטענה כי ב”כ דאז, עו”ד ב’, שהה בשירות מילואים פעיל;

המבקש, אשר שוהה בחו”ל, לטענתו, בשליחות מטעם המדינה, ומגיע מעת לעת לפגוש את הקטין, טען כי לא ראה את התסקיר ולא ידע על ההחלטה המורה לו להגיב; וכי הוא אינו יכול להתחבר לנט המשפט עת שהותו בחו”ל עקב שיבושים במערכות התקשורת בשל המלחמה המתנהלת שם.

לטענת המבקש התוצאה המתקבלת מפסק הדין היא קשה מאוד ופוגעת בקטין, בטובתו וברווחתו, ובקשר בינו לבין הקטין.

המשיבה התנגדה וטענה כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב של המבקש, אשר התעלם במשך שנה מההליך המשפטי התנהל בעניינו ביודעו כי ב”כ דאז מצוי בשירות צבאי, ואינו פנוי לטיפול בתיק.

לטענתה, האחריות לניהול ההליך שעה שב”כ הנתבע בשירות מילואים הינה על הנתבע, וכי היה עליו לעקוב אחר מתן ההחלטות בתיק, למצער בעת שהותו בארץ אחת לשבועיים לביקור עם הקטין.

עוד טענה כי פס”ד אינו פוגע קשות בקשר של האב עם הקטין, כי אם מעגן את המלצות העו”ס בתסקירה, אשר ככלל ביהמ”ש ייטה לקבלן, ולכן טענות ההגנה של המבקש חלשות; האב מפר את זמני השהות שנקבעו, אוסף את הקטין בימים בהם אמור לשהות עם האם ומודיע לאם ברגע האחרון על שינויים בהגעתו לארץ. לדבריה לאחר פסק הדין יש שיפור באופן קיום זמני שהות.

לפיכך, עתרה המשיבה לדחיית הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות ולחילופין, ככל שיבוטל פסק הדין, לחייב את המבקש בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה וכן לקבוע דיון דחוף במעמד הצדדים והעו”ס על מנת לשים סוף להליך זה אשר מתנהל החל משנת 2021.

מסגרת הדין

הסמכות להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018, וזו לשונה: “נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו…”.

נהוג להבחין בין שתי עילות המאפשרות ביטול של פסק דין שניתן במעמד צד אחד: הראשונה – ביטול מחובת הצדק – אשר יופעל במקרים בהם נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש ההליך, בנסיבות בהן לא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין מבלי לייחס משקל לעוצמת טענות ההגנה ולסיכוייה; והשנייה – ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט – כאשר אין מחלוקת שבוצעה המצאה כדין, על בית המשפט להידרש לסיבת המחדל ולסיכויי ההצלחה של המבקש בהליך העיקרי, כאשר הבכורה בין השניים בדרך כלל תינתן לסיכויי ההגנה של המבקש בהליך העיקרי (ראו: רע”א 1119/05 גולדסיל בע”מ נ’ ביליה רוברט נכסים ובניין בע”מ (2005) (להלן- “עניין גולדסיל”); רע”א 8570/21 אבועזיז דוד נ’ עו”ד ארנון אפרים ז”ל (2021)‏ (להלן- “עניין אבועזיז”); רע”א 1788/20 משה אברג’ל נ’ אלקטרז איילנד בע”מ (2020); ת”ב (מש’ ת”א) 68000-06-21 ח.ר.א נ’ א.מ.א (2021)‏.

הסמכות לביטול פסק דין בהעדר הגנה הקבועה בתקנה 131, מקנה לבית המשפט את הכוח להתנות את הביטול בתנאים אותם הוא מוצא לנכון לקבוע. אשר לשיקול הדעת של בית המשפט בהפעלת סמכות זו, על-פי ההלכה הפסוקה מדובר בשיקול דעת רחב ביותר שניתן להפעילו בהתאם לנסיבות העניין (ראו: ע”א 436/83 לוי נ’ דקו, פ”ד מ(4) 589, 605-604 (1986); עניין אבועזיז;

ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות. ראו: רע”א 2172/22 אנה מריה בורנשטיין נ’ אליעזר לוין (2022) (להלן- “עניין בורנשטיין”); בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן, ולפצות בהוצאות ובערובה על אי נוחות שנגרמה. השאיפה הבסיסית היא אפוא כי “יישמע הצד האחר”, ומשניתן ‘לכפר’ בהוצאות על הטרחה, בתי המשפט מנסים לעשות כן. ראו: עניין גולדסיל לעיל.

אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט. רע”א 1958/00 אריה נדב נ’ סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ”ד נה(5) 43 (2001)‏.

בשים לב לחשיבותה של הזכות החוקתית בדבר הגישה לערכאות, בית המשפט נדרש לערוך איזון בין מספר שיקולים לרבות עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית, ובפרט – שאלת סיכוייו של ההליך ראו: רע”א 1000/17 פלוני נ’ פלוני (2017)‏; עניין בורנשטיין.

מן הכלל לעניינינו אנו –

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה, ולבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, מהטעמים המפורטים להלן.

אין חולק כי ב”כ המבקש דאז עו”ד ב’ שהה בשירות מילואים פעיל ממושך החל מ 7.10.23, וגם בתגובה האחרונה המשיבה לא חלקה על כך;

על פי הודעת ב”כ המשיבה מיום 5.2.24, עו”ד ב’ שירת בשירות מילואים ולא עבד, וביום 4.2.24 הודיע כי “הוא גוייס שוב למילואים ואין לו אפשרות להגיש כלום, ואין לו עדיין צפי לסיום”.

מעיון במערכת נט המשפט עולה כי ב”כ המבקש עו”ד ב’ לא צפה בהחלטות השונות שניתנו בהליך זה והורו על תגובתו. ההחלטה האחרונה בה צפה מהיישומון היתה ביום 11.10.23, ובמסגרתה נקבע כי המועד לתגובה יידחה לאחר תום מצב החירום המיוחד.

גם המבקש עצמו לא צפה בהחלטות, לטענתו בשל קשיי התקשורת בשל המלחמה בחו”ל, וניכר כי הוא צפה בהחלטות במערכת נט המשפט רק ביום 21.7.24, בסמוך לפני הגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

בנסיבות בהן אין חולק כי לא בוצעה המצאה כדין של ההחלטה מיום 2.5.24 לידי המבקש או בא כוחו, הרי שנפל בפסק הדין פגם היורד לשורש ההליך; מצב דברים זה, מצדיק היעתרות לבקשה מחמת “חובת הצדק”.

דברים אלו יפים ביתר שאת שעה שמדובר בשירות מילואים פעיל, בו שהה ב”כ המבקש דאז במהלך מלחמת חרבות ברזל, החל מיום 7.10.23 למשך חודשים ארוכים.

אף המחוקק מצא להתחשב בתקופה חריגה זו, כלל הדיונים בוטלו בתחילה והמועדים הקבועים בחוק או בהחלטה שיפוטית הוקפאו בתקופת החירום המיוחדת, ואף לאחריה הוארכו המועדים למשרתי המילואים (ראו למשל חוק דחיית מועדים (הוראת שעה- חרבות ברזל) (חוזה פסק דין או תשלום לרשות), התשפ”ד- 2023 ותקנות סדרי דין בתי המשפט (סדרי דין בבתי המשפט ובבתי הדין הדתיים הדרוזיים) (חרבות ברזל) (הוראת שעה), תשפ”ד-2023 והצווים שניתנו מכוחם).

אין זה סביר כי המבקש יפגע כתוצאה משירות המילואים בתקופת המלחמה ותישלל ממנו זכות הגישה לערכאות, שכאמור הינה בגדר זכות יסוד.

במצב דברים זה, מאחר ומדובר בביטול מחמת הצדק, ואף מבלי לבחון את סיכויי הבקשה (אשר מבלי לקבוע מסמרות אציין כי לא נומקו כדבעי במסגרת הבקשה), מצאתי להיעתר לבקשה, וליתן למבקש יומו בבית המשפט לבירור הסוגיה שבמחלוקת.

לפיכך, בנסיבות האמורות נחה דעתי כי יש לאפשר את בירור התביעה לגופה, והנני מורה כי פסק הדין מיום 9.6.24 שניתן בהיעדר הגנה יבוטל, והמזכירות תפתח מחדש את התיק.

יחד עם זאת, ועל מנת ‘לרפא את הפגם’, בשל העובדה שלמשיבה נדרשו הוצאות משפטיות בשל הליך זה מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. מאחר והמשיבה מיוצגת במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ישולמו ההוצאות לטובת אוצר המדינה.

המבקש יגיש תגובתו לתסקיר העו”ס, שלא תעלה על 2 עמודים, בתוך 15 יום.

בהינתן המחלוקת בין הצדדים, ועל מנת שניתן יהא לקדם הליך זה לבירור ענייני, יגישו הצדדים בתוך 15 ימים רשימת מועדים מוסכמים לקיום דיון, אליו תזומן גם העו”ס.

ההחלטה הותרה לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ט”ו אלול תשפ”ד, 18 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.