ש’ מ’ ת”ז ——-, ס’ מ’ ת”ז ——–, החלטה

בפני

כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה

התובע:

ש’ מ’ ת”ז ——-

נגד

הנתבעת:

ס’ מ’ ת”ז ——–

החלטה

בהחלטתי מיום 21.06.2023 קבעתי כי אם לא תוגש עמדה אחרת מצד האֵם, יתקיימו זמני השהות בין האב ובין הקטינים כפי בכתב ההגנה – היְינו בכל יום ג’ ללא לינה ובכל ימי שישי ללא לינה. החלטתי זו ניתנה במסגרת בקשת שני ההורים למינוי אפוטרופוס לדין ולמתן הוראות.

ברקע, זמני שהות בין האב ובין הקטינים שאינם מתקיימים באופן קבוע ויציב.

האֵם הגישה בתגובתהּ לזמני השהות שהוצעו על-ידי בית המשפט. בתגובתה טענה כי זמני השהות המבוקשים אינם תואמים את פסק הדין התלוי ועומד מדובר באב אשר במהלך השנים קיים זמני שהות על פי גחמותיו או רצונו במנותק מטובת הקטינים או מצבם הרִגשי. נטען כי תביעת האב נועדה לעקוף את זמני השהות שנפסקו וטענותיו בדְבר היוֹת האשם באֵם כוזבות ומופרכות. עוד נכתב כי קביעת זמני שהות כאמור הם “מתן פרס” לאב. נטען כי האב כבר הודיע לקטינים כי הוא יגיע לאסוף אותם ביום שלישי. האֵם טענה כי יש לקיים הליך חידוש קשר הדרגתי ובטוח בליווי אנשי מקצוע וכי הגישה מטעמה תביעה לחידוש קשר. עוד נטען כי עתירות האב הן מן השפה ואל החוץ כאשר הוא למעשה רצונו לשנות את פסק הדין התלוי מבלי לראות את טובת הקטינים, ואין לשנות את זמני השהות ללא חוו”ד מומחה. נטען כי נסיעות של הקטינים אל האב באמצע שבוע מקשות עליהם והסעתם על-ידי האֵם תטיל על האֵם נטל כלכלי שהיא אינה יכולה לשאת בו.

לאחר שעיינתי בעמדת האֵם, שבתי ועיינתי בכתבי הטענות, מצאתי לחייב קיומם של זמני שהות בכל יום שלישי מתום המסגרת בה שוהים הקטינים (קייטנה / מסגרת חינוכית) ועד השעה 20:00, ובימי שישי לסירוגין מתום המסגרת החינוכית ועד השעה 20:00. ככל שהקטינים אינם שוהים במסגרת חינוכית או קייטנה, זמני השהות יחלו בשעה 15:00. באחריות האב לאסוף את הקטינים ובאחריות האֵם להשיבם מבית האב.

אני מוצאת לנכון לציין כי מעיון בתכתובת בין הצדדים עולה כי לכאורה לא קיים נתק בין האב ובין הקטינים, והמחלוקת בין ההורים נוגעת לכך שהאֵם עומדת על קיום זמני שהות על פי פסק הדין והאב ביקש לשנותם. עמידתה של האֵם על קיום זמני שהות על פי פסק דין משמעה כי האֵם מסכימה לקיומם של זמני שהות. גם אם יש ממש בטענת האֵם כי יש הכרח בגורם טיפולי שילווה כעת את המשפחה נוכח המשקעים הקשים והמחלוקות בין ההורים, עדיין טובתם של הקטינים היא כי יתקיימו זמני שהות באופן קבוע ויציב. בהינתן שכך, לא ברורה לי התנגדות האֵם בקביעת זמני שהות קבועים ויציבים אך בשל העובדה כי אין מדובר בזמני השהות הפסוקים. חזקה על האֵם, כאשר היא עותרת לליווי טיפולי, כי ברור לה שזמני שהות ייקבעו לפי טובת הקטינים. ראו בהקשר זה בע”מ 7126/20 פלוני נ’ פלונית מיום 16.11.2020, בע”מ 6921/21 פלוני נ’ פלונית מיום 25.11.2021 וגם סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ”ב-1962.

אי-קביעת זמני שהות קבועים ויציבים להם מחויבים ההורים היא אינה טובתם של הקטינים. מצופה כי ההורים יניחו את טובת הקטינים לנגד עיניהם ולא את האינטרסים האישיים שלהם, ויעשו מאמץ לאפשר זמני שהות קבועים ויציבים בין האב ובין הקטינים. כמובן שיש להעדיף קיומם של זמני שהות קבועים ויציבים על פני המצב אליו “גררו” ההורים את הקטינים – קיום זמני שהות לא מתואמים.

מבלי לגרוע מהאמור, ובהמשך להמלצת יחידת הסיוע, אני מורה על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינים. זהותו של האפוטרופוס לדין תיקבע על-ידי הלִשכה לסיוע משפטי. זמני השהות בהתאם להחלטתי זו יחלו ביום 25.07.2023.

במסגרת התסקיר שעתיד להיות מוגש, כמובן שעו”ס לסדרי דין תיתן דעתה לזמני השהות בין האב ובין הקטינים, וגם המלצתהּ בעניין המלצות טיפוליות. בהתאם, יינתנו הוראות נוספות.

המזכירות תמציא לצדדים וללשכה לסיוע משפטי.

ניתנה היום, כ”ט תמוז תשפ”ג, 18 יולי 2023, בהעדר הצדדים.