בפני
כב’ השופט הבכיר איתי כץ
תובע/נתבע
1. *** ת”ז ***
ע”י ב”כ עוה”ד שי בליטי
נגד
נתבעת/תובעת
1. *** ת”ז ***
ע”י ב”כ עוה”ד אתי גוהר
פסק דין
מונחות לפני שתי תובענות רכושיות, האחת, תביעה שהגיש האיש לפירוק שיתוף בדירת מגורים (תלה”מ 11215-05-22) והשנייה תביעה שהגישה האישה לאיזון לאיזון משאבים וסעד הצהרתי (תלה”מ 34209-05-22) שהדיון בהם אוחד.
כללי
האיש והאישה (להלן: “הצדדים”) נשואים כדמו”י מיום *** ועד ליום זה.
האיש עובד כיום כ***. האישה עובדת כ***.
לצדדים חמישה ילדים מתוכם ארבעה קטינים (להלן: “הקטינים”).
בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים לעניין החזקת הקטינים וקביעת זמני שהות (תלה”מ ***) ומזונות ומדור הקטינים (תלה”מ ***).
בהחלטה מיום 30.8.22 נקבע מועד הקרע בין הצדדים ליום 8.5.22.
באותו יום 30.8.22 מינה ביהמ”ש גם את האקטואר מר *** (להלן: “האקטואר”) כמומחה מטעם ביהמ”ש לצורך מתן חוות דעת בעניין אופן ביצוע איזון המשאבים בזכויות ובכספים שצברו הצדדים מיום נישואיהם ועד למועד הקרע.
ביום 18.1.23 הגיש האקטואר את חוות הדעת (להלן: “חוות הדעת”). ביום 24.4.23 הגיש האקטואר מענה לשאלות ההבהרה שנשאל.
במסגרת שאלות ההבהרה, ציין האקטואר כי במסגרת חוות הדעת לא נבדקו הטענות להתנהלות כלכלית חריגה של האיש ומשיכות כספים במהלך החיים המשותפים של הצדדים.
בעקבות כך ולאור טענות האישה להברחת כספים משותפים על ידי האיש מונה לבקשת האישה ביום 8.8.23 רו”ח *** (להלן: “המומחה”) כמומחה מטעם ביהמ”ש לצורך בדיקת טענות האישה להתנהלות כלכלית חריגה של האיש והברחת כספים שיטתית שביצע.
ביום 4.3.24 הגיש המומחה את חוות דעתו (להלן: “חוות דעת המומחה”) המקיפה 1,322 עמודים. ביום 6.6.24 הגיש המומחה מענה לשאלות ההבהרה שנשאל.
ביום 1.5.23 התקיים דיון קדם משפט. ביום 27.6.24 התקיים דיון הוכחות בהקלטה, תמלול הדיון הוטמע במערכת נט המשפט ביום 3.7.24.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב. האישה הגישה את סיכומיה ביום 4.8.24 . האיש הגיש את סיכומיו ביום 18.8.24. ביום 28.8.24 הגישה האישה סיכומי תשובה.
טענות האישה
הצדדים רשומים כבעלי הזכויות בחלקים שווים בדירה ברח’ *** בשכונת *** ב*** הידועה כגוש *** חלקה *** תת חלקה *** (להלן: “דירת x “).
הצדדים רכשו את הדירה בשנת 2016 ועברו להתגורר בה בשנת *** והיא משמשת למגורי הצדדים וילדיהם.
דירה נוספת הידועה כגוש *** חלקה *** תת חלקה *** ב***(להלן: “דירת y “) . רשומה ע”ש האיש בלבד.
אף שדירת y רשומה ע”ש האיש, מדובר בנכס משותף.
האיש הבהיר לאישה כי מדובר בנכס משותף והתחייב בפני האישה כי הדירה תימכר אחרי מאה ועשרים של אבי האיש שהתגורר בדירה והתמורה תשמש לכיסוי הלוואות המשכנתא שנטלו הצדדים לצורך רכישת דירת x .
על סמך הבטחה זו הסכימה האישה ליטול את ההלוואות לצורך רכישת דירת x.
לאור האמור, יש ליתן צו הצהרתי הקובע כי האיש שיתף את האישה בזכויותיו בדירת y.
האיש ניהל את העניינים הכלכליים של המשפחה, תוך מידורה של האישה ככל שיתברר כי בבעלות האיש חשבונות/כספים/חסכונות נוספים שנצברו על שמו בנפרד בתקופת החיים המשותפים, יש להורות כי האישה זכאית למחצית מהם.
יש להורות כי המיטלטלין בדירת x המשמשים את הקטינים יועברו לאישה. יתר המיטלטלין יחולקו בין הצדדים.
יש לדון בפירוק השיתוף בדירת x בצוותא עם שאר ענייני הרכוש של הצדדים ולא בנפרד.
טענות האיש
יש לפרק את השיתוף בדירת x , תוך חלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים וזאת לאחר סילוק הלוואת המשכנתא והוצאות המכירה.
הזכויות בדירת y הועברו לידי האיש מהוריו בטרם הכיר את האישה כשהן נקיות מכל שעבוד ומעולם לא התכוון לשתף ולא שיתף את האישה בזכויותיו בדירה .
יש להורות על איזון מחצה ומחצה של כלל הנכסים/זכויות/חובות שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים בלבד.
דיון והכרעה
לאחר קיום דיון, עיון בטענות הצדדים ובחומרים שלפני ביהמ”ש, הגעתי לכלל הכרעה בסוגיות הבאות כדלקמן : מורה על פירוק השיתוף בדירת x וחלוקת התמורה בין הצדדים בניכוי הוצאות המכירה לאחר סילוק הלוואות המשכנתא והתחשבנות בגין התשלומים ששולמו על ידי האישה ביתר , מאמץ את חוות דעת האקטואר ומורה על איזון משאבי הצדדים בהתאם לה , דוחה את טענות האישה כי התקיימו הברחות כספים מצד האיש של כספים משותפים ולשיתוף ספציפי של האישה בדירת y ומורה גם על חלוקת המיטלטלין שנצברו בתקופת החיים המשותפים והכל באופן ומן הנימוקים שיפורטו להלן.
פירוק השיתוף בדירת x
לאור הוראות ס’ 37 (א) לחוק המקרקעין הקובע כי שותף במקרקעין זכאי לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין המשותפים בכל עת ומאחר שאין מחלוקת כי הצדדים הינם בעלים במשותף של הזכויות הדירה הנ”ל ועל הרצון לפירוק השיתוף בדירה הנני מורה על פירוק השיתוף בדירה באופן כדלקמן :
אמנם הוזמנה חוות דעת שמאית בתחילת ההליכים ואולם לאור הזמן שחלף מאז והשינויים במחירי הדירות סבורני כי יש צורך בקבלת חוות דעת שמאית מעודכנת לגבי שווי הדירה. לפיכך אני ממנה את משרד *** שמאים לערוך שמאות מעודכנת לדירה. בשלב זה יישאו הצדדים שווה בשווה בעלות השמאי. החלטה על מינוי השמאי תינתן בנפרד .
לאור רצונה של האישה לממש את זכות הראשונים שיש לה לרכישת זכויותיו של האיש בדירה ( ר’ ס’ 118 לסיכומיה ) ובהעדר הצהרה על רצון כזה של האיש ומאחר שבית המשפט מעדיף ככלל פתרונות שיבטיחו לקטינים המשכיות ויציבות במגוריהם ככל שניתן , הנני מורה כי האישה תוכל להציע לרכוש את חלקו של האיש במחיר השומה בתוך 14 יום מיום קבלת השומה . ההצעה צריכה להיות במזומן קרי תשלום בתוך 45 יום ממועד הגשת ההצעה . תתקבל הצעה במועד אך הסכום לא ישולם במועד או לא תתקבל הצעה במועד יועמד הנכס למכירה בשוק החופשי כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ .המכירה תוכל להתבצע על ידי הצדדים עצמם באמצעות ב”כ ואם לא יגיעו להסכמות בתוך 30 יום נוספים וישתפו פעולה במכירת הנכס ישקול בית המשפט מינוי כונס נכסים ניטרלי מטעמו לפי פניית אחד הצדדים.
הבטחת מדור חילופי לילדים
כזכור לצדדים חמישה ילדים במשותף ארבעה מתוכם קטינים .
סעיף 40א לחוק המקרקעין קובע כי פירוק השיתוף בדירת מגורים משפחתית יעשה רק לאחר הסדרת מדור חילופי לקטינים וההורה המשמורן עליהם.
בס’ 4 לסיכומי תשובתה עותרת התובעת לעיקול חלקו של הנתבע בתמורת מכירת הדירה להבטחת תשלומי המזונות. תשלומי מזונות כוללים כידוע גם תשלום עבור מדור.
לאור האמור הנני מורה כמבוקש על עיקול זמני של חלקו של הנתבע בתמורת הדירה .עם מתן פסק הדין הקבוע למזונות בתיק המקביל יהיה האיש זכאי לבקש את תחימת סכום העיקול בהתאם לסכום המדור שיקבע.
תשלומים ע”ח הלוואות המשכנתא:
כאמור לעיל, ככל שהאישה שילמה תשלומים בגין החזר הלוואת המשכנתא ביתר על חלקה היחסי בנכס, דהיינו יותר מסכום מחציתם (חלקה של האישה בדירה ) יקוזזו הסכומים מחלקו של האיש בתמורת מכירת דירת x, כאשר הסכומים יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד כל תשלום ותשלום ועד לתשלומו בפועל.
באשר לטענות הצדדים באשר לחיוב המס בגין רכישת/ מכירת דירה נוספת .בית המשפט אינו יועץ מס. ומומלץ לצדדים לקבל יעוץ בעניין האפשרות לחישוב מס נפרד או מפוצל לכל אחד מהם מאיש מקצוע מומחה.
מיטלטלין בדירת x
המיטלטלין אשר נרכשו ו/או נצברו עד מועד הקרע יחולקו בין הצדדים בשיטת שתי הרשימות. דהיינו האישה תערוך שתי רשימות מיטלטלין והאיש יבחר מהן אחת והכל למעט מיטלטלין המשמשים את הקטינים אשר ישארו בידי האישה –האם המתגוררת כיום בדירה יחד עם הילדים. למען הסר ספק מיטלטלין שנרכשו לאחר מועד הקרע לא יכללו בחלוקה ויהיו שייכים למי שרכש אותם.
אימוץ חוות דעת האקטואר
לצדדים טענות שונות ביחס לחוות דעת האקטואר: הלוואות שלא נלקחו בחשבון בחוות הדעת, יצירת חובות על ידי אחד מבני הזוג שאין לראותם כמשותפים, אי החשבת כספי ירושה שקיבלה האישה במסגרת איזון המשאבים ועוד.
מצאתי לדחות טענות אלו.
טענת האישה בדבר יצירת חובות ע”י האיש שאין לראות בהם חובות משותפים.
במסגרת איזון המשאבים יש להביא בחשבון גם את החובות המשותפים, בן זוג הנהנה מפירות השותפות חייב לשאת גם בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים (ר’ תלה”מ (משפחה ירושלים) 5534-05-17 י.ש נ’ ע.ש (נבו 26.11.2020) ; ע”א 3002/93 בן צבי נ’ סיטין [פורסם בנבו] (1995); ע”א 5598/94 נניקשווילי נ’ נניקשווילי [פורסם בנבו] (1996)).
האישה לא הוכיחה כי החובות לה היא טוענת הן חובות שנעשו תוך הפרת אמון של האיש ולשימושו האישי. עצם העובדה כי האיש הוא שניהל את ענייניה הכלכליים של המשפחה (מעין “שר האוצר” של המשפחה) אינו מספיק לצורך הטלת מלוא החוב על כתפיו.
באשר לטענת האישה כי יש לקחת בחשבון במסגרת איזון המשאבים כספי ירושה שקיבלה (בסך 110,000 ₪). עיון בחוות דעת האקטואר מעלה כי האקטואר הפחית סכום זה מיתרת הזכות בחשבונה של האישה טרם ביצוע איזון המשאבים, כך שלא נלקח בחשבון במסגרת ביצוע האיזון (ר’ עמ’ 7 לחוות דעת האקטואר).
כאמור לעיל, ביום 30.8.22 מונה האקטואר לצורך אופן ביצוע איזון המשאבים בזכויות ובכספים שצברו הצדדים מיום נישואיהם ועד למועד הקרע.
בס’ 3 להחלטה למינוי נקבע ” כחומר רקע למומחה ישמש כל החומר אשר הצטבר בתיק בית המשפט. ב”כ הצדדים או אחד מהם יעבירוהו למומחה בתוך 14 יום מהיום. בנוסף, כל צד יוכל גם להגיש למומחה כל חומר שימצא לנכון בתוך 14 יום מהיום “.
דהיינו, היה על הצדדים להעביר לאקטואר את כל המסמכים שיש בידם בנוגע לזכויות/חובות/הלוואות וכו’.
ככל שהצדדים לא פעלו כאמור בהחלטה, אין להם להלין אלא על עצמם. לא ניתן להעלות טענות בדבר מסמכים שלא הומצאו לידי האקטואר בשלב הסיכומים, הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה.
כאמור לעיל, ביום 18.1.23 הגיש האקטואר את חוות הדעת וביום 24.4.23 הגיש תשובה לשאלות ההבהרה שנשאל.
בהתאם לתקנה 25(ו) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020, בעלי הדין רשאים לבקש רשות מביהמ”ש לחקור את המומחה. בעניינינו, אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את האקטואר על חוות דעתו.
הלכה היא שעצם ויתור על חקירה נגדית משמעה שאין חולקים על האמור בתצהירו של העד, והדברים יפים גם לגבי אי חקירת מומחה על חוות דעתו [ראו: י’ קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, תשס”ד) 1702-1709 והאסמכתאות המובאות שם] (ר’ ת”ע (משפחה תל אביב-יפו) 3712-01-15 א. ל נ’ ר. ר. ל (נבו 15.1.2017) ; ת.א. (מחוזי ת”א) 1727/02 מאסי נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ [פורסם בנבו] (2/10/2005, סעיף 50 לפסק הדין); כן ראו: ע”א 4003/99 קוז’וך נ’ ליאל פ”ד נב(3) 444 (02/04/2001); ע”א 296/82 נבנצאל נ’ ג’רסי פ”ד מ(3) 281 (27/05/1986), עמ’ 303)).
בנוסף, כאשר ביהמ”ש ממנה מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לביהמ”ש נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, יאמץ ביהמ”ש את חוות הדעת בהיעדר נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן (ר’ ע”א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ מונטי רבי (נבו 31.12.1988)).
לאור האמור לעיל, הנני מאמץ את חוות דעת האקטואר לאיזון זכויות הצדדים. בהעדר הסכמה אחרת החלוקה תתבצע בהתאם לשיטה ב’ בחוות הדעת, שכן דרך המלך הוא איזון זכויות במועד התגבשותן והבשלתן (ר’ עמ”ש (מחוזי חיפה) 8952-03-20 פלונית נ’ אלמוני (נבו 16.6.2020)).
הפסיקתות שצורפו לחוות דעת האקטואר יחתמו בנפרד.
טענות האישה להברחת כספים ע”י האיש
לאחר קבלת חוות דעת האקטואר, טענה האישה להתנהגות כלכלית חריגה של האיש והברחות כספים על ידו במהלך החיים המשותפים. לצורך כך, מינה ביהמ”ש רו”ח (המומחה כאמור לעיל) לבחינת הטענות.
לאחר עיון במכלול החומר ומן הנימוקים שלהלן, מצאתי לדחות את טענות האישה.
(1) מתווה נורמטיבי
בתמ”ש (משפחה קריות) 1501/08 פלוני נ’ אלמונית (נבו 15.09.2009) (להלן: “פרשת פלוני”) פירט כב’ השופט ניצן סילמן לגבי טענות להברחות נכסים בין בני זוג, להלן קביעות שניתנו שם:
טענות להברחה דורשת נטל הוכחה מוגבר:
“”הברחה” אינה רק מושג חשבונאי גרידא; הברחה דורשת נטל הוכחה מוגבר, כמעשה מרמה. נטל הוכחה זה דורש לשכנע את בית המשפט, כי התנהלות כספית בין בני זוג, נעשתה בכוונה להוציא נכסים מגדר איזון או חלוקה.”
כל עוד מדובר בחיי נישואין תקינים חזקה כי הצדדים פועלים לצורך קיום התא המשפחתי ורווחתו ולא ייתכן לבחון כל משיכה ומשיכה במנותק מכך:
“המשטר הרכושי החל על בני זוג בעת פירוד, בין אם מדובר בחוק יחסי ממון בין בני זוג, ובין אם בהלכת השיתוף, אינו פוגע בזכות צדדים נשואים לערוך עסקאות בינם ובין עצמם, ולנהל משק ביתם וחשבונותיהם השוטפים כראות עיניהם. הרעיון הוא כי באופן טבעי, קיימת התנהלות בין חשבונות, זכויות וכספים של בני זוג, אשר “מתגלגלת” מעת לעת. משכך, לא יתכן לבחון כל משיכה ומשיכה במנותק מניהול החיים השוטף שכן כל עוד חיי הנישואין תקינים, חזקה כי שני הצדדים פועלים לצורך קימום התא המשפחתי, רווחתו, וצבירת נכסים וזכויות עבור שני הצדדים גם יחד.”
נסיבות אלו מצדיקות כי ביהמ”ש ימשוך ידו מבחינת הזכויות במועדים הרחוקים ממועד הקרע בשל קושי ראייתי וקושי הסכמי לבחינתם:
נסיבות אלו מצדיקות, כי ככלל, ימשוך ביהמ”ש ידו, מבחינת זכויות הצדדים לתקופה שהינה רחוקה מהמועד לאיזון, או מועד הקרע, שכן הקושי הקיים בבחינת תנועות כספיות לתקופה זו הינו כפול – קושי ראייתי לגבי בחינת טיב ההוצאה, וקושי הסכמי, לבחינת ידיעת הצדדים והסכמתם באשר להוצאה.
טענות לקביעת מועד הקרע תמנע טענות לגבי הוצאות כספים וזכויות שהוצאו זמן רב לפני מועד הקרע שכן לצדדים תיוחס הסכמה להוצאות הכספיות לגבי המועדים הרחוקים. לצורך הוכחת “הברחות כספים” למועדים הרחוקים ממועד הקרע ישנו צורך “בראיה יוצאת דופן”:
כאשר צדדים, או מי מהם, טוענים למועד קובע לאיזון זכויות, או מועד קרע, עליהם להביא בחשבון כי קביעת המועד תמנע טענות לגבי כספים וזכויות שהוצאו זמן רב לפני המועד הקובע, שכן תיוחס לצדדים הסכמה להתנהלות כספית לגבי מועדים רחוקים כאמור. אין בכך כדי לפגום בזכות הצדדים לטעון להברחות שאירעו סמוך לקרע, ברם, לא יעלה על הדעת לנסות ולגלגל הגלגל אחורנית שנים רבות, מבלי שתהיה ראיה יוצאת דופן שתלמד על הברחת כספים, בתקופה בה היו אמורים הצדדים לחיות יחד כזוג יונים.
ר’ גם הדברים שנאמרו בתמ”ש (משפחה באר שבע) 27677-01-14 פלוני נ’ אלמונית (נבו 23.05.2018):
“א. ככלל, ימשוך בית המשפט ידו מעריכת התחשבנות בין הצדדים ביחס לכספים לתקופה שלפני מועד האיזון , שכן אין לצפות מבני זוג לנהל פנקסנות בתקופת השיתוף ולאסוף ראיות למועד בו חלילה חיי הנישואין יעלו על שרטון. ראה לעניין זה פסק דיני בתמ”ש 4678/02/12 [פורסם בנבו] מיום 19/1/16 .
ב. קיימת חזקה כי כספים שנפדו במהלך חיי הנישואין שימשו את התא המשפחתי. חזקה זו מתגברת ככל שהכספים נפדו במועד המוקדם יותר ממועד הקרע. בכל מקרה , נטל ההוכחה מוטל על שכמו של הטוען כי כספים אלו הוברחו ולא שמשו את התא המשפחתי .”
חוות דעת המומחה וממצאיו
ביום 4.3.24 הגיש המומחה את חוות דעתו המתפרסת על פני 1,322 עמודים. ביום 6.6.24 הגיש המומחה מענה לשאלות ההבהרה שנשאל.
בדיקת המומחה נעשתה ביחס למספר חשבונות בנק שפורטו בעמ’ 3 לחוות דעת המומחה):
חשבון מספר *** בבנק הפועלים – חשבון הרשום ע”ש האיש, כאשר האישה צורפה אליו בשנת ***
חשבון מספר *** בבנק יהב – חשבון הרשום ע”ש הצדדים
חשבון מספר *** בבנק דיסקונט – חשבון הרשום ע”ש הצדדים
חשבון מספר *** בבנק לאומי – חשבון הרשום ע”ש האיש
חשבון מספר *** בבנק מזרחי טפחות – חשבון הרשום ע”ש האיש
המומחה לא קבע כי הפעולות השונות שנעשו ע”י האיש מהוות “הברחות כספים” והשאיר סוגיה זו לשיקול דעת ביהמ”ש: ” אבהיר כי המידע המובא לידיעת כב’ בית המשפט מייצג פעולות עיקריות בחשבונות הבנק (פירוט מלא מצורף במסגרת פרק 3 לעיל), אולם אין בהעברת פעולות אלו לידיעת כב’ בית המשפט משום קביעה כי מדובר בהברחות כספים – סוגיה הכרוכה בהכרעה שיפוטית. לאור האמור, אופן השפעת פעולות מסוימות שבוצעו בחשבון/חשבונות והשפעתן על איזון המשאבים בתיק מועברת להכרעת כב’ בית המשפט “. (ר’ עמ’ 46 לחוות דעת המומחה).
בפרק “סיכום הממצאים” (עמ’ 46-51 לחוות דעת המומחה), המומחה מפרט את עיקר הממצאים ביחס לחשבונות אותן בדק והפעילות בהם.
המומחה לא זומן לחקירה ולפיכך הנני מאמץ את חוות דעתו.
עיון בממצאי המומחה אינו מעלה כי בוצעו משיכות כספים בסדרי גודל משמעותיים , שניתן לראות בהם הברחות. כמו כן, מרבית הערותיו של המומחה מתייחסות לשנים רבות לפני מועד הקרע שכזכור נקבע ליום 8.5.22.
כאמור לעיל, חזקה שכספים שהוצאו בתקופה שחיי הנישואין היו יחסית תקינים הוצאו לטובת משק הבית המשותף. יש לזכור שבעניינינו מדובר במשפחה עם חמישה ילדים שמטבע הדברים הוצאותיה מרובות.
אף לטענת האישה החל משנת 2018 משיכות הכספים של האיש הצטמצמו מאוד (ר’ ס’ 202 לסיכומי האישה).
יתרה מכך וכאמור לעיל, לצורך הוכחת “הברחות כספים” במועדים הרחוקים ממועד הקרע יש צורך בראיות יוצאות דופן. האישה לא הציגה ראיות כאלה.
לסיכום ראש פרק זה
לאור המפורט לעיל, האישה לא הוכיחה כי האיש הבריח כספים משותפים של הצדדים או כי צבר חסכונות מחוץ לתא המשפחתי בתקופה הרלוונטית ומצאתי לדחות את טענות האישה בעניין זה.
האם דירת y נרכשה בכספים משותפים של הצדדים?
לטענת האישה, יש לראות בדירת y הרשומה ע”ש האיש כנכס משותף של הצדדים. לטענת האישה האיש רכש מאחיו מחצית מזכויות הדירה בכספים משותפים של הצדדים אותם הבריח.
לטענת האיש, הדירה הועברה אליו ע”י הוריו, והרישום ע”ש אחיו נעשה בטעות אשר תוקנה בשנת 2018.
מצאתי לדחות את טענות האישה ולקבל את טענות האיש.
(1) הודאת האישה כי הדירה אינה שלה וכל טענתה הוא לשיתוף על סמך הבטחות האיש למכירתה
בדיון קדם המשפט שהתקיים, העידה האישה כי דירת y איננה שלה וכי כל טענתה הוא לשיתוף מכוח הבטחות שניתנו לה : ” הדירה היא לא שלי . הדירה לא רשומה על שמי אלא על שמו אבל כספי התמורה שיתקבלו עבור הדירה אני עומדת על כך שהם חד משמעית לפחות ב- 50% שייכים לי. הוא הבטיח לי שביום מן הימים שאבא שלו יגיע ל- 120 הדירה ב ***תימכר ואנו נפדה את המשכנתא, לפחות את רובה “. (ר’ עמ’ 10 ש’ 18-20 לפרו’ הדיון מיום 1.5.23).
מעדות האישה עולה כי, היא מודה שהדירה לא שלה ולא נרכשה מכספים משותפים, וכי טענתה היחידה היא “לשיתוף ספציפי” בתמורת הדירה מכוח הבטחות שניתנו לה ע”י האיש ותו לא (טענה שאדון בה בהמשך).
עם זאת למען הסר כל ספק וטענות האישה למרות עדותה המפורשת כי הדירה אינה שלה חזרה על טענות בעניין בסיכומיה אציין כי האיש הוכיח כי הזכויות בדירה הועברו אליו על ידי הוריו .עיון בנסח הטאבו של הדירה, מעלה כי ביום 18.2.2010 נרשמו מחצית הזכויות בדירה ע”ש האיש “במכר ללא תמורה”. ביום 6.9.2018 הועברו מחצית הזכויות בדירה אל האיש מאחיו מר *** כאשר מהות הפעולה היא “תיקון טעות סופר”.
האיש צירף אישור מרשות המיסים (מיום 17.5.12) לרישום הדירה בפנקסי המקרקעין. מהאישור עולה שהדירה נמכרה לו ע”י הוריו ביום 28.3.95 (כ*** טרם נישואי הצדדים) בסכום של 210,000 ₪ (ר’ נספח 7 לסיכומי האיש).
לטענת האיש, רישום מחצית הזכויות ע”ש אחיו נעשה בטעות וכאשר הוא ביקש לקחת הלוואת משכנתא לצורך רכישת דירת x, נאלץ לתקן את הרישום.
ביום 21.8.18 נחתם הסכם מתנה בין האיש לאחיו בו הועברו זכויות האח בדירת y אל האיש (ר’ נספח 17 לסיכומי האישה).
ביום 5.9.18 חתם האח מר *** על תצהיר בו הצהיר כי דירת y הועברה אל האיש ע”י הוריהם והרישום על שמו נעשה בטעות ויש לתקן זאת (ר’ נספח 18 לסיכומי האישה).
כאמור לעיל, ביום 6.9.18 הועברו זכויות האח בדירה אל האיש כאשר מהות הפעולה היא “תיקון טעות סופר”.
לטענת האישה, האיש רכש מאחיו את מחצית הזכויות בדירה בכספים משותפים של הצדדים אותם הבריח.
מצאתי לדחות טענה זאת.
ראשית, טענה זאת לא עלתה בכתבי הטענות של האישה אלא רק בהמשך.
כפי שפורט ונקבע לעיל, האישה לא הוכיחה כי בוצעו “הברחות כספים” ע”י האיש. כמו כן, האישה לא הוכיחה בשום צורה כי האיש שילם לאחיו עבור קבלת מחצית הזכויות בדירת y.
בחוות דעת המומחה, נכתב כי ביום 3.12.18 סך של 193,925 ₪ הועברו מהאיש לאחיו מר *** וכי מדובר בהלוואה. ביום 10.6.19 הועבר סך של 202,500 ₪ מהאח *** אל האיש וההלוואה נפרעה (ר’ עמ’ 51 לחוות דעת המומחה) ואין בכך כדי לסייע לאישה כטענתה.
לאור האמור לעיל, מצאתי כי הזכויות בדירת y שייכות לאיש ומקורם בהסכמות שבין בני משפחתו של האיש טרם נישואיו אף שהרישום בפועל נעשה לאחר נישואי הצדדים. האישה לא הוכיחה כי הזכויות של האח מר *** נרכשו בכספים משותפים של הצדדים.
האם האיש שיתף את האישה בזכויותיו בדירת y?
לטענת האישה, יש לראות בדירת y כמשותפת, מכיוון שהאיש הבטיח לה כי דירה זו תימכר בעתיד ותשמש לצורך פירעון הלוואות המשכנתא שנלקחו לצורך רכישת דירת x. האישה לא הייתה מסכימה ליטול את הלוואות המשכנתא לולא הבטחה זו.
כמו כן , בעת רכישת דירת x , דיווח האיש על דירת y כדירה ראשונה של התא המשפחתי ועל דירת x כדירה שנייה לרשויות המס, דבר המהווה חיזוק לטענת האישה כי האיש שיתף אותה בדירת y.
לטענת האיש, מדובר בנכס חיצוני השייך לו בלבד ולא בוצע בו שיתוף. כל שהסכים האיש היה “לסכן” את רכושו האישי (דירת y) לצורך לקיחת הלוואת המשכנתא מבנק הפועלים בסך 400,000 ₪.
מצאתי לדחות את טענות האישה, כי בוצע שיתוף בדירת y.
שיתוף ספציפי – מתווה נורמטיבי
ס’ 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 , קובע לגבי “נכסים חיצוניים” שלא יכללו במסגרת איזון המשאבים בין בני זוג:
“נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין”
ברע”א 8672/00 שהלה אבו רומי נ’ ח’אלד אבו רומי, נו(6) 175 (2002), נפסקה ההלכה כי ניתן לטעון לשיתוף ספציפי בנכס חיצוני מכוח הדין הכללי (דיני החוזים, דיני הקניין וכיוצב’) החל בגמישות משפטית. הלכה זו ידועה גם “כהלכת השיתוף הספציפי”.
“ואולם, כמבואר לעיל, הלכת השיתוף הספציפי משמעותה כי קיימת אפשרות להכיר בשיתוף בין בני זוג בנכס מסוים מכוח הדין הכללי. בעניין זה, בפסיקתו של בית משפט זה הודגש כי “השיתוף שנוצר מכוחה מבטא סוגי שיתוף שמוכרים בדין הכללי, על ענפיו השונים, ‘תוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנישואין, כשם שבמישורי משפט אחרים מגמשת את עצמה הפרשנות המשפטית לסיטואציות המיוחדות שבהן מיושם הדין הרלוואנטי'”
בע”מ 1270/23 פלונית נ’ פלוני (נבו 6.9.2023)
הנטל להוכיח שיתוף ספציפי בנכס חיצוני מוטל על בן הזוג הטוען לשיתוף (ר’ בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני (נבו 26.12.2012) (להלן: “עניין אלמונית”)).
בבע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית (נבו 14.3.2007), נקבע כי לא ניתן לקבוע כללים ברורים להחלת השיתוף הספציפי ויש לבחון כל מקרה לגופו:
“אודה, כי “גבולות הגזרה” אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת “ההתנהגות ההשקעתית”, אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה.”
לצורך החלת השיתוף הספציפי בנכס חיצוני, יש להוכיח “דבר מה נוסף” מעבר לקיומם של חיי נישואין תקינים וארוכים (ר’ עמ”ש (מחוזי מרכז) 45801-12-23 ת. פ. א נ’ י. א (נבו 15.6.2024)).
הפסיקה קבעה פרמטרים מסוימים בקשר להגדרתו ומהותו של אותו “דבר מה נוסף” אותו על בן הזוג הטוען לשיתוף להוכיח:
דנג”ץ 8537/18 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים (נבו 24.6.2021)
“בהכללה, ניתן לחלק את השיקולים שנמנו בפסיקה עד כה לשתי קטגוריות עיקריות: שיקולים הקשורים בנכס שלגביו נטענת כוונת שיתוף, לצד שיקולים הקשורים בבני הזוג עצמם.
בין השיקולים הקשורים בנכס ניתן למנות את מקור הנכס (אם נקנה או התקבל כמתנה או כירושה, וככל שנקנה, מי מימן את הרכישה); את השאלה אם הנכס הגיע לידי בעליו לפני הנישואין או במהלכם; את השאלה אם ניתנו לבן הזוג הטוען לשיתוף בטוחות כגון הערת אזהרה; את התנהלותם הכספית-כלכלית של בני הזוג באשר לנכס, למשל אם לקחו משכנתא במשותף למימון הרכישה או הבנייה; את שאלת קיומן של השקעות כספיות בנכס מטעם בן הזוג הטוען לשיתוף; את השתתפותם של שני בני הזוג (בין בכסף ובין בעמל) בשיפוץ משמעותי שבוצע בנכס, בתכנונו או בבנייתו; הבטחות או מצגים אקטיביים מצד בן הזוג הרשום כלפי משנהו; וככל שמדובר בבית המגורים של בני הזוג – את משך הזמן שבו התגוררו בני הזוג בנכס.
במסגרת הקטגוריה השנייה, שעניינה שיקולים הקשורים בבני הזוג, התחשבה הפסיקה במשך נישואיהם של בני הזוג; באופי יחסיהם ובשאלה אם התקיימה אפילו מידה חלקית של הרמוניה, “גם אם לא היו החיים ‘גן של ורדים'” (בע”מ 1059/17, [פורסם בנבו] פסקה ז’; וראו גם עניין אלמונית, פסקה 27 לחוות דעתו של השופט דנציגר ופסקה 2 לחוות דעתו של השופט צ’ זילברטל); בהתנהלותם הכלכלית של בני הזוג ובשאלת קיומה של “אווירת שיתוף” ביניהם; בשאלה אם לבן הזוג הטוען לשיתוף יש נכס חיצוני אחר שנותר רשום על שמו; ובשאלת קיומם של ילדים משותפים”
לעניין החלת השיתוף הספציפי במקרים של הצגת מצגים ע”י בן הזוג שהנכס שייך לו, נקבע בעניין אלמונית:
“כוונת שיתוף ספציפית בנכס “חיצוני” יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים אקטיביים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום ולהקים טענת מניעות לבן הזוג הרשום, ובוודאי גם במקרה שבו מבוצעת הטעייה אקטיבית מצד בן הזוג הרשום המצויה על גבול המרמה [כפי שהתרחש בעניין יעקובי, ראו דברי הנשיא מ’ שמגר שם בעמ’ 573-572]. עם זאת, על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס אין צורך להציב רף הוכחה גבוה של הטעייה אקטיבית, ודי במצגים נמשכים בדבר כוונה למכור את דירת הר חומה ולרכוש דירה חדשה משותפת, כפי שהתרחש במקרה דנן. בן הזוג הרשום שמציג מצגים נמשכים כאלה יהיה מנוע מלטעון בדיעבד כי לא די בהם כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית בנכס.”
בחינת מבחני הפסיקה לשיתוף ספציפי בענייננו
דירת x ,שאין חולק שהזכויות בה משותפות לצדדים , נרכשה בסכום של כ 1,750,000 ₪ (מיליון ושבע מאות וחמישים אלף ₪).ולצורך רכישתה נטלו הצדדים שתי הלוואות משכנתא.: הלוואה מבנק דיסקונט בסך של כ 1,200,000 ₪ (מיליון ומאתיים אלף ₪).והלוואה מבנק הפועלים בסך 400,000 ₪ (ארבע מאות אלף ₪).
לטענת האישה, היא הסכימה ליטול את הלוואות המשכנתא , לאחר שהאיש הבטיח לה שדירת y תימכר אחרי 120 של אבי האיש שהתגורר בדירה (אביו היה חולה ונפטר בחודש ***) ותמורתה תשמש לפירעון ההלוואות. לולי הבטחה זו היא לא הייתה נוטלת את ההלוואות הגדולות ובכך יש לראות “שיתוף ספציפי” של האיש את האישה בדירה (ר’ עמ’ 18 ש’ 14-25, עמ’ 23 ש’ 11-16, עמ’ 28 ש’ 18-33, עמ’ 32 ש’ 17-33, עמ’ 33 ש’ 1-2 לפרו’).
לטענת האישה, האיש הצהיר על דירת y כדירה שנייה וביקש למכור אותה בכדי לקבל פטור ממס רכישה עבור דירת x (ר’ נספחים 16, 25-26 לסיכומי האישה לעניין זה).
מעבר לאמור לעיל כי הזכויות בדירה ניתנו לאיש לפני מועד הנישואין ,האישה העידה כי, הצדדים לא ביצעו שום רכישה משותפת עבור הדירה ולא ביצעו בה שיפוצים מכספים משותפים . הדבר היחיד שנעשה (מעבר להבטחות כאמור לעיל) הוא שעבוד הדירה לטובת בנק הפועלים בגין ההלוואה בסך 400,000 ₪ (ר’ עמ’ 48 ש’ 16-33, עמ’ 49 ש’ 1-25 לפרו’).
האישה לא טענה (ומכאן שלא הוכיחה) כי הוצאות כלשהן בגין הדירה שולמו מכספים משותפים של הצדדים.
הצדדים מעולם לא התגוררו בדירה, לא גידלו בה את ילדיהם ועולה כי לאישה לא היה שום קשר אליה ולא הובאה כל הוכחה נוספת מעבר לטענת האישה האמורה להבטחה הנטענת שהדירה תימכר והלוואות המשכנתא ייפרעו מתמורתה.
לגבי רישום משכנתא לטובת בנק הפועלים, כי מדובר בשעבוד בגין ההלוואה הקטנה בסך 400,000 ₪ (ולא ההלוואה הגדולה בגובה 1.2 מיליון ₪). לטענת האיש, ללא העמדת בטוחה זו הבנק לא היה נותן את ההלוואה (ר’ עמ’ 79 ש’ 9-13 לפרו’) מצאתי לקבל טענת האיש בעניין זה .מדובר בהליך סטנדרטי להבטחת חוב לבנק ואיני סבור שניתן להקיש משעבוד זה כמו גם משקילת מכירת הדירה לגבי כוונת שיתוף כלשהי של האישה בדירה.
רשות המס אינה עוסקת כלל בנושא “התא המשפחתי”, אלא אך ורק בבעלות המדווח על מספר פלוני של דירות והדיווח נעשה בהתאם להוראות החוק המחייב מי שיש לו יותר מדירה אחת להצהיר על כך ותו לא. לכן לא ניתן להסיק דבר לגבי שיתוף גם מאופן הדיווח לרשויות המס.
לסיכום פרק זה
לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי האישה עמדה ברף הראייתי הנדרש בפסיקה כדי להוכיח שיתוף ספציפי בדירת y ומצאתי לדחות את טענות האישה בעניין. (ור’ לעניין זה גם הוראות ס’ 54 לפקודת הראיות )
טענות האישה ביחס לחובות שנוצרו לאחר מועד הקרע
בסיכומיה, עותרת האישה לחייב את האיש גם במחצית מהוצאות הבית והילדים (ר’ ס’ 306-314 לסיכומי האישה).
לגבי החיוב בהוצאות הבית אין מקומה של טענה זו במסגרת תביעה זו לאיזון משאבים אלא בתביעת המזונות המתנהלת בין הצדדים.
לאור התוצאה שהגעתי אליה ומאחר שהאישה בהתנהלותה האריכה את הדיון מחד ומאידך בהתחשב בנסיבות , האישה תישא בשכ”ט ב”כ האיש על הצד הנמוך בסך 10,000 ₪ .לא ישולם סכום זה בתוך 60 יום מהיום יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים ו/או פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין כחוק לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, י”ג אלול תשפ”ד, 16 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
