מספר בקשה:12
לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
מבקשת:
א.א.
נגד
משיב:
ר.מ.א.
החלטה
עניין לנו בבקשה, שהוגשה במסגרת תיק יישוב סכסוך, לרישום הקטינים, ילדיהם של הצדדים, למוסדות חינוכיים בג’, מקום מגוריה הנוכחי של המבקשת, אם הקטינים, לשנת הלימודים הקרובה, תשפ”ה וזאת בניגוד לעמדתו ורצונו של המשיב, האב.
הצדדים היו נשואים זה לזו וביום ____ התגרשו לאחר שחתמו על הסכם גירושין, ביום ____, בין היתר בעניינם של ילדיהם, קטינים בני 9 ו – 10. הצדדים התגוררו ביישובי הדרום, ולאחר אירועי יום 07.10.24, פונו המבקשת והקטינים למשכן זמני, תחילה בב’ ולאחר מכן למ’. לאחר מכן קיבלה סיוע, בדמות העמדת דירה “בחינם”, על ידי אזרח טוב לב, בכ.ו., בעבורה לא שילמו שכירות או כל תשלום אחר וזאת בעבורה ובעבור הקטינים. אל הדירה עברה להתגורר, עם הקטינים, בהסכמת המשיב. לטענת המבקשת המשיב עבר להתגורר עימה “בכפיה”. עת מנגד טען המשיב כי הדירה הועמדה לרשות המשפחה כולה. בפועל התגוררו כולם יחדיו, הגם היות הצדדים גרושים.
לטענת המבקשת לא פעלה בעניין זה, נוכח מצבו הכלכלי של המשיב, בעניינו מתנהל הליך חדל”פ ונוכח האירועים שאך חוו, אך ציינה כי בחלוף הזמן ביקשה מהמשיב לפעול לעזיבת הדירה, ללא הועיל וזאת בייחוד עת שכנה עם הקטינים יחדיו, בחדר אחד והמשיב בחדר נפרד, והכל בצפיפות, בחוסר נוחות ובנסיבות שלא ניתן היה עוד להשלים עימן. וזאת בנוסף לכך, שלדבריה, המשיב, לא לקח חלק פעיל בגידול הקטינים, לא סייע כלכלית לתא המשפחתי ולא שילם את חיובי המזונות. הכל בעוד גם הנכס דרוש שיפוץ, בשל עובש ורטיבות שהקשו על המגורים. (הוגשו תמונות שהעידו על המצב הנטען).
כן טענה כי לאחרונה בעל הנכס, הודיע כי יש בכוונתו לדרוש דמי שכירות או לחילופין לבקש מהצדדים לפנות את הנכס. מנגד טען המשיב כי לאחר שיחה עם בעל הנכס, ניתנה אפשרות להישאר בנכס על ידי תשלום דמי שכירות.
לדברי המבקשת, שלא עבדה, והייתה נתונה במצב כלכלי שאינו מאפשר המשך מגורים באזור כ.ו. ולאחר שלא מצאה פתרון לקשיים שהוצגו לעיל – פנתה לקבל הסכמתו של המשיב לעבור להתגורר עם הקטינים, בבית אימה, בג’. ומשזו לא ניתנה, עשתה כן תחילה לבדה ולאחר מכן יחד עם הקטינים. בבית אימה לקטינים מקום מרווח למגורים, חדרים נפרדים, ורווחה כלכלית גדולה יותר. כן הוסיפה, כי בג’ קיימת לקטינים סביבה חברתית ומשפחתית גדולה יותר, שיכולה להוות רשת תמיכה רחבה ומהותית יותר וכך יהיה להטיב עמם.
יצוין כי במועד הגשת הבקשה על ידי המבקשת, הוגשה בקשה מקבילה, על ידי המשיב, לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, שם הועלתה שאלת הסמכות המקומית ובהחלטה מיום 28.08.24 ניתנה נקבע כי זו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, בבאר שבע.
המשיב בתגובתו טען, כי המעבר של המבקשת לג’, ללא הסכמתו, מייצר חוסר יציבות וטלטלה נוספת בחיי הקטינים, שעברו מספר מקומות בשנים האחרונות, והכל בניגוד לדין ולהסכם הגירושין, עת שנת הלימודים בפתח, ללא התחשבות בצרכי הקטינים, אשר אוהבים את המסגרות החינוכיות בהן השתלבו ואשר מצאו והשתלבו בחיי החברה והמערך החינוכי התומך.
לדבריו, לכל היותר, מסכים לחזרת הקטינים ליישוב ת.א., בעוטף, שם התגוררו ערב פינויים, ושם לו בית מגורים גדול, כאשר גם הקטינים, לדבריו, מבקשים לשוב לאזור.
כן נטען כי היעתרות לבקשה, תגרור ניתוק בין הקטינים לאביהם עת לא ניתן יהיה ליישם את זמני השהות, בשל המרחק וכי הדבר לא יהיה לטובתם של הקטינים.
באשר למצב הכלכלי של המבקשת – טען כי בפיו טענת קיזוז בגין תשלומים שונים, ולכן סבור שאינו חב מזונות עת גם המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם להסכם הגירושין.
בנוגע לאפשרויות המגורים בכ.ו. טען, כי ניתן לשכור נכס בסביבה הקרובה לכ.ו., על מנת שלא לנתק הקטינים מסביבתם. המשיב מוסיף כי בשיחה שניהלו הצדדים הוצעו חלופות שונות, לרבות חזרה לחיות בדרום, ביישובי העוטף, אך המבקשת סירבה.
המשיב הוסיף, כי מאז מעבר הצדדים לכ.ו. החל עובד כמדריך לחקלאות בבית ספר באזור הש’ ועבור אנשים פרטיים, כך “שעבודתו, לפחות בתקופה הקרובה, מרוכזת כולה באזור הש'”, לדבריו.
עוד הוסיף כי “אזור הש’ הן ברמת השכלתו, הפעילויות שמתקיימות לילדים באזור, בעיקר סגנון החיים מדמים וקרובים ככל הניתן לסגנון החיים של הצדדים והילדים כפי שחיו בנגב”.
סוף דבר המבקש עותר לדחות הבקשה ולהורות על השבת הקטנים ל כ.ו. ושילובם במוסדות החינוכיים שם או לחילופין להורות על השבתם לת.א..
דיון במעמד הצדדים נקבע, בדחיפות, והתקיים ביום 29.08.24, בשל סד הזמנים ולאחר שנשמעו הצדדים, ונוכח טענות קוטביות באשר למצבם של הקטינים ורצונם, ניתנה החלטה המורה על שמיעת קולם ולשם כך מונה לקטינים אפוטרופוס לדין.
האפוטרופוס לדין, הגיש עדכון, ביום 06.09.24, לאחר שקיים שיח עם הצדדים, נפגש עם הקטינים ונפגש עם גורמי החינוך בקהילה וכן לאחר שביקר בביתה של האם על מנת לשוחח עם הקטינים. האפוטרופוס ציין כי לקטינים ישנו הציוד הנדרש לצורכיהם בבית הסבתא.
האפוטרופוס שוחח עם הקטין XX – הקטין בן 11, מדובר בקטין וורבלי, מבין את הסיטואציה, היה נינוח במהלך השיחה שיתף פעולה והשיב באופן כנה. הקטין שיתף כי בטרם אירועי 7.10.23 אהב את בית הספר “ש.א.” והמורים, היה לו חברים שהתרגל אליהם והיה שמח אילו היה חוזר ללמוד בבית הספר הזה. הקטין ציין כי, ככלל הציונים שלו היו מצוינים וכאשר נתקל בקושי כמו במקצוע אנגלית קיבל סייע אישי מהמורה. (האם ציינה כי בית הספר פוצל לאור המצב הביטחוני וטרם חזר לעבוד במתכונתו). עוד הוסיף הקטין, כי השתלב בבית ספר ב כ.ו. בכיתה ה’, רכש חברים חדשים “הכרתי מלא חברים חדשים מהשכבה שלי ויש גם חבר שכברה מעלי” , למד תוכן לימודי חדש ונפגש לאחר שעות בית הספר עם החברים. בתעודה מבית ספר כ.ו., שם נמצא כי ציוני הקטין טובים ובמשוב של המורה נכתב כי מדובר בילד סקרן, חרוץ ויוזם.
האפוטרופוס ניהל שיחה עם מחנכת הכיתה של הקטין הגב’ ק.ש. אשר ציינה, כי מדובר בילד מקסים , נבון ובין הבולטים בכיתה, השתלב יפה במסגרת החינוכית הכיר חברים וקיים עמם מפגשים לאחר שעות בית הספר. המחנכת הוסיפה כי הקטין לא היה מכין שיעורי בית והתחיל בהכנתם רק לקראת שנת סוף הלימודים, לא היה מגיע באופן סדור לבית ספר ויכול להגיע להישגים טובים יותר. המחנכת מוסיפה כי התקשורת הייתה למול האם בלבד, שהייתה מעורבת, הגיעה לפגישות וסייעה לקטין.
הקטין הוסיף כי מקיים פעילויות הן עם האב והן עם האם וציין מהם זמני השהות עם כל אחד מן ההורים כאשר בימים א’ ו-ב’ עם האם ובימים ג’ ו-ד’ אצל האב בסופ”ש לסירוגין.
הקטין שיתף את האפוטרופוס כי מעדיף ללמוד ב כ.ו. כי כבר רכש חברים ומכיר את הצוות החינוכי והם אותו ,אולם גם לא התנגד ללימודים בג’, אבל רצונו האמיתי זה לחזור ללמוד בעוטף שם כל החברים שלו חזרו להתגורר.
האפוטרופוס שוחח עם הקטין YY – מדובר בקטין בן 9, מבין את הסיטואציה , היה נינוח ושיתף מעולמו. הקטין שיתף שעקב אירועי אוקטובר לא סיים את כיתה ג’. כמו כן, ציין כי מאוד אהב את בית הספר, המורים והחברי הרבים שהיו לו. האפוטרופוס התרשם כי חוויות אוקטובר 23 השפיעו על הקטין ויש ליתן תשומת לב מיוחדת למצבו הרגשי. הקטין שיתף על המעברים התכופים שהתבצעו עד אשר הגיעו ל כ.ו..
הקטין שיתף כי השתלב בכיתה ג’ בבית ספר ב כ.ו. ובהתחלה היה לו בסדר אך עם הזמן התחילו להציק לו ולכנות אותו בשמות גנאי, עד שהגיע לאירועי אלימות, כאשר הקטין לא ספג את המתרחש וכתגובה החזיר ולכן, הושעה פעמיים מביצת הספר, מה שהוביל לכך שלא הצליח להתרכז בלימודים.
מתעודת שנת הלימודים בכ.ו. נמצא כי הקטין קיבל משוב שמרביתו חיובי אולם גם שלילי במקצועות הלימוד.
האפוטרופוס שוחח עם מחנכת כיתה מכ.ו. הגב’ ר.ע. אשר ציינה כי מדובר בקטין מפוחד, מתבייש וככל הנראה אירוע אוקטובר 23 השפיעו עליו. הקשר שלה עם הקטין היה טוב, הקטין היה משתף אותה בעולמו ומתייעץ עמה. הקטין הכיר חברים חדשים אך חיבור עם ילד נוסף היה שלילי וגרר לאירועי אלימות עד שזה הושעה. בנוסף, הקטין לא היה מגיע באופן סדור לבית הספר וקיים קושי בשל המעבר. המחנכת מציינת כי הקשור התנהל למול האם והינה הדמות הדומיננטית וכי האב רק בסוף שנת הלימודים לקח חלק בקבוצת הכיתה.
בבחינת האופציות, הקטין ציין כי מעדיף ללמוד בג’ מהסיבה שיש לו חדר לבד, כאשר נשאל ע”י האפוטרופוס מה עם יהיה לו חדר לבד בכ.ו. השיב קטין כי יעדיף כ.ו. כי שם יכול לגלוש אולם במכלול האופציות רצונו האמיתי לשוב להתגורר בעוטף.
המלצות האפוטרופוס- מדובר בהורים שרוצים בטובת הקטינים אולם התנהגותם לא עולה בקנה אחד עם רצונם ואף גורמים לקטנים נזק ונדרש לשלב את ההורים בהדרכה הורית ואת הקטינים בטיפול רגשי ייחוד הקטין YY.
האפוטרופוס מוסיף, כי יש למנוע מהקטינים שיחות פוגעניות שכן חשופים לעימותים ואמרות של הצדדים ויש לשנות התנהלות זאת ולא לערב את הקטינים בקונפליקט ההורי. לדבריו, על אף רצון האפוטרופוס להגיע להסכמות עם ההורים ותיווך המצב לקטינים שבין כה מבולבלים מהמצב שנוצר, לא הצליח להגיע להבנה משותפת כאשר כל צד נצור בעמדתו ולא רואים לנגד עיניהם טובת הקטינים.
האפוטרופוס מציין, כי חושש כי המעבר לג’ יגרור התנהגויות מצד הקטין XX שכן מדובר בילד דעתן ונחרץ שהביע רצונו לשוב לכ.ו., ואילו הקטין YY אמביוולנטי.
סוף דבר עדכן כי בבחינת התמונה הכוללת האפוטרופוס לא מוצא יתרון באף אחד מהמקומות הן בג’ והן בכ.ו. ויש ליתן משקל לרצון הקטינים כך שהקטין XX רוצה לשוב לכ.ו. והקטין YY נוטה לג’ ועל כן ההכרעה נתונה לבית המשפט.
הצדדים הגישו תגובותיהם לעדכון, כאשר האב טען שהקטינים עברו תקופה קשה וכעת יש לנסות לשמור על שגרה כפי שהתחילו ב כ.ו., כאשר יש לפעול כפי רצונו של XX וכך גם בעניינו של YY ככל ויהיה לו חדר משלו, כאשר האב מתחייב לעזוב את הדירה בה התגורר הצדדים בטרם המעבר ולעבור לדירה אחרת בתוך 60 ימים, כך שעד למועד עזיבתו יפעלו בשיטת נסטינג כאר מתקיימים זמני שהות לכל צד הוא זה אשר ישהה איתם בדירה עד למועד המעבר של האב בפועל.
האם בתגובתה, הודיעה כי אינה מתכוונת לשוב להתגורר באשכול בשל המצב הביטחוני ואירועי אוקטובר 23. ותוכל להעניק לקטינים יציבות בג’ שכן המגורים ב כ.ו. היו זמניים לאור העובדה כי היו מפונים ולכן אין לראות במקום זה יצבות וביטחון עבור הקטינים. האם הוסיפה, כי מאז עברה לג’ מסיעה את הקטינים לאב פעמיים בשבוע ומחזירה אותם על מנת לקיים זמני שהות עם האב שכן הקשר עימו חשוב וחיוני עבור הקטינים שאוהבים אותו. על אף שלא היה נוכח בחייהם באופן משמעותי, בעוד האב עבר לעבוד בש’ פגש בקטינים פעם בשבועיים.
כן הוסיפה כי מציעה כי הקטינים יעברו טיפול רגשי במרכז חוסן בו הקטין XX היה מטופל בעבר בעוטף, וטיפול דיאדי בג’. המבקשת פעלה למצוא חוגים שבתחומי עניין של הקטינים עוד בזמן שגרו בעוטף וכבר יוכלו להשתלב אליהם וצירפה אסמכתאות כראיה לכך.
האם הציעה בכדי שיוכלו להתקיים זמני שהות עם האב כסדרם הקטינים ישהו עם האב 3 סופי שבוע בחודש, כאשר משיב יאסוף את הקטינים מהמסגרת החינוכית ביום שישי והאם תאסוף את הקטינים בצאת השבת , ופעם בחודש האב יאסוף את הקטינים ביום חמישי והאם תאסוף אותם בצאת השבת. האם מתחייבת לסייע לקטינים להשלים את החומר הלימודי שהפסידו ביום שישי. באמצע שבוע האב יוכל להגיע ולשהות עם הקטינים, שכן ,אחיו מתגורר באזור ויוכל ללון עמם או בלעדיהם בביתו, בחגים הקטינים ישהו עמה 1/3 ועם האב 2/3 מימי החופש ולעניין הנסיעות יתחלקו שווה בשווה או שיסכימו להיפגש באמצע הדרך.
הכרעה
כידוע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962, קובע כי ההורים הם אפוטרופוסים במשותף לילדיהם הקטינים, ועליהם לפעול במסירות לטובתם (סעיפים 14 ו – 17 לחוק). אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה לדאוג ולקבוע בכל הנוגע לחינוכו של קטין (סעיף 15 לחוק). מכאן – ההחלטה באשר למסגרת לימודיו של הקטין, צריכה להתקבל בהסכמה על ידי שני הוריו, ובהעדר הסכמה – נמסרת ההכרעה לבית המשפט ( סעיפים 18 ו – 19 לחוק), כאשר כל סכסוך הנוגע לגורלם של קטינים, עיקרון העל המנחה העומד בפני בית המשפט בהכרעתו הינו עיקרון “טובת הילד”. עקרון ‘טובת הילד’ אינו מושג אחיד ומוגדר והוא משתנה מילד לילד וממשפחה למשפחה והוא פרי איזונים רבים לרבות זכויות הילד וזכויות הוריו.
בבע”מ 10060/07 פלונית נ’ פלוני (פורסם ביום 02/10/2008) נקבע שהמונח טובת הילד הוא “מושג רחב, מושג מסגרת, הסובל תכנים שונים. תוכנו הנורמטיבי משתנה בהתאם להקשר המיוחד שבו השאלה מתעוררת, ואף היחס בינו לבין שיקולים אחרים, כגון זכויות ההורים משתנה בהתאם לכך. לא הרי טובתו של ילד במשפחה ‘נורמלית’ המתפקדת כהלכה פחות או יותר כהרי שאלת טובת הילד כשהמשפחה מתפרקת מחמת סכסוך בין ההורים…”.
אם כן, על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים ולקבוע מה טובתו של הקטין הספציפי בנסיבות הקונקרטיות, המובאות, בפני בית המשפט. שיקול מרכזי נוסף שעל בית משפט לבחון הוא היכולת לשמר קשר עם ההורה הנוסף והנטל שיוטל על כל אחד מההורים.
בנסיבות המקרה שלפני, נוכח הנפקויות וההשלכות של ההחלטה, עת לא נדרש תסקיר של עו”ס לסדרי דין, ולו בשל סד הזמנים הקצר והמסגרת הדיונית, מצאתי להרחיב בהחלטתי, באופן חריג, לאופי ההליך, הנימוקים ואשר הונח בפני.
בדיון שהתקיים במעמד הצדדים נתבקשו להתייחס, בין היתר, לשאלת זמני השהות ככל והבקשה תתקבל או תדחה וב”כ המבקשת טענה, כי:
“יש לי הצעות, הם יוכלו להגיע לאב לסופי שבוע ארוכים, לעשות אצלו קייטנות בחופשים, יש את החגים בפתח. במהלך השבוע אם הוא יגיע לראות אותם באזור הזה או לקחת אותם פעם בשבוע ולהחזיר למחרת זה ניתן, זה לא סוף העולם וזה שעה נסיעה. נכון, זה מרחק, אבל זאת שעה נסיעה.”
לעניין המעבר שביצעה האם, המבקשת, באופן חד צדדי, נטען:
“לשאלת בית המשפט איפה הילדים היו אני משיבה בג’ עם אמא של המבקשת. הם ארזו את הדברים מול עיני האב ומאז היו זמני שהות והביאו את הילדים אליו כי הוא לא רצה לבוא לקחת אותם והם סיכמו כי יהיו אצלו מחמישי עד מוצ”ש וכשהיא באה לקחת אותו הוא אמר לא, הם גרים פה ויישארו פה והיא נאלצה לבוא ולקחת אותם פיזית ביום שלישי. הם היו אצלו מחמישי עד שלישי והוא סירב לתת לה אותם. הם שבו לאם רק לפני יומיים. למעשה הילדים נפרדו מהחברים שלהם בבתי הספר במקום הנוכחי שהם למדו בו, בכ.ו., הם העבירו את כל הדברים שלהם לג’ והם יודעים שהם מתחילים ללמוד בג’ והם מאושרים וכך הם רוצים ואני חושבת שאם גברתי תבחן את טובתם, לא יכול להיות כרגע מקום טוב יותר.”
עוד הוסיפה, באשר למצבם של הקטינים, כי:
“הילדים בכ.ו. לא התחברו חברתית והם לא שרדו גם בחוגים והם התחילו והפסיקו באמצע. זה לא כתוב בבקשה שלנו זה מידע שקיבלתי היום מהמבקשת. הכל נעשה בלו”ז צפוף. הם לא שרדו בחוגים ולא הרגישו כשווים והאוכלוסייה שם במעמד סוציו אקונומי גבוה מאוד והם לא יכלו לעמוד בצורה שווה מול החברים והם מאוד רוצים ושמחים לעבור משם. ”
המבקשת, העידה, כי הגם שחשבה על מעבר לג’ מעת שהגיעה לכ.ו., החליטה להוציא המחשבה לפועל בחודש יולי 2024 וטענה כי הקטינים ביקשו ממנה לאורך כל התקופה לחזור לביתם בעוטף. באשר לעזיבתה את כ.ו. ודרך התנהלותה בסוגיה זו, העידה:
“לשאלת בית המשפט אני משיבה בסוף יולי התחלתי לחשוב, ב 30.7 שכתבתי לו מתי הוא חוזר ואם הוא יכול לבוא, לחזור הביתה, הוא היה בחוץ איפשהו, רציתי לעדכן אותו בזה שהחלטתי שאני עוברת.
לשאלת בית המשפט לא ישבתי ואמרתי לו שהילד לא טוב לו ואעבור לג’ , אני משיבה הוא אמר לא אמר לא נחרץ, אבל אמר שצריך רגע לחשוב על זה ומאז כל השיחות שהיו הפך את עורו ולא היה מוכן לשמוע.
לשאלת בית המשפט אני חיכיתי שבועיים כדי לעשות את זה בהסכמה כי אני מכירה אותו על הסכמות קודמות שלנו בגירושין חיכיתי שבועיים בבית לעשות את זה בהסכמה וניסיתי לעשות איתו שיחות.
לשאלת בית המשפט אחרי שבועיים מה עשיתי, אני משיבה שבשבועיים האלה ניסיתי להגיע איתו להחלטה. בסוף לא זוכרת באיזה תאריך באוגוסט ב 16 אני חושבת היתה לי איתו עוד פעם שיחה הזמין אותי לשיחה אמר לי שרוצה לדבר איתי אמרתי לו שאין לי ברירה ולא רואה שום דרך אחרת והילדים לא רוצים להשאר הם גם רוצים לבוא, הוא אמר לא נחרץ ושלא מוכן החלטתי באותו יום שאני את עצמי מעבירה לשם. אז לקחתי ארזתי את הדברים שלי חברה שלי נתנה לי אוטו, מולו ארזתי הוצאתי את הדברים הוא גידף אותי. חזרתי ביום שבת הילדים ישנו אצל חברים ביום שישי, XX היה בבית חזר מהחבר, ישבנו איתו ביחד בשולחן, XX אמר מתי עוברים אמרתי לו XX אני לא ישנה פה יותר אני עברתי, והוא אמר לי אני עובר איתך, אמרתי לו אין בעיה שאתה תהיה איתי נהיה אצל סבתא וכשתהיה אצל אבא, אמר לי שהוא רוצה לארוז, ארזנו את החפצים שלה.”
בנוגע לזמני השהות השיבה:
“אני בן אדם מאוד גמיש, ההצעה שנעשה יותר סופ”שים אצלו. אם הוא יחליט שהוא רוצה לבוא הוא מוזמן להשאר אצלנו ולהיות איתם.
לשאלת בית המשפט האם את רוצה שאאשר לך להישאר בג’ עם הילדים, וזמני שהות חצי חצי, זמני שהות שבמהלך שבוע הילדים לאי לכו ובסופי שבוע ילכו אליו האם זו ההצעה, אני משיבה שבמהלך השבוע יוכלו להיות איתו, יום שיקח אותם לחוגים ביום הזה, יוכל לבוא ולישון איתם בחדרים יהיה לכל אחד חדר.”
המבקשת העידה, כי אין ביכולתה הכלכלית להמשיך ולחיות באזור הש’, עת אינה עובדת, ועת התקיימה ממענקים שעתה הסתיימו וכעת משתלבת במעגל העבודה, ושכרה 1,400 ₪ ליום עבודה וכדבריה:
“לשאלת בית המשפט אני משיבה שאני מתפרנסת ונתמכת בכל מה שאפשר, עד עכשיו אני הייתי כל כולי מושקעת בילדים. היה לי את המענקים שעזרו לי ועכשיו נגמרו, עכשיו אני מבססת לעצמי עבודה קבועה בע.ט.. בתחילת עונה הבאה יהיו יומיים שלושה וכל יום עבודה שלי זה משכורת משמעותית, בינתיים איתי עושה ניסויים בלכיש בענבים וכל הזמן צריך עזרה. אבקש מביו בי עבודה.
בהתחלה לא יכלתי לעבוד הייתי במצב נפשי מאוד קשה איבדתי המון חברים עברתי לאיזור חדש כולי הייתי מושקעת בהם.
לשאלת בית המשפט אני משיבה בע.ט. קרובים ויש לי אצלם עבודה שלושה ימי עבודה וזה משמעותי.”
ב”כ המשיב, מנגד, טען, באשר לזמני השהות וטובת הקטינים, כי:
“המשיב מוכן שהיא תגור איתם בדירה בכ.ו. והוא יעזוב למקום אחר כדי שיוכל לעמוד בהסדרי השהות. אופציה אחרת זה להחזירם הביתה לאשכול, יש לו בית ומשק של אמא שלו ומשק של אח שלו ויש לו אח נוסף שיש לו בית שם. הוא לא העביר את הבית והוא גר שם עד האירוע, זה המגורים שלו.
בג’ זה לבוא בעצם ולהגיד לו או שאתה עושה את המסלול מת.א. שעה ומשהו.
לשאלה מה ההתנגדות שהילדים שטובתם נפגעת אם יעברו לג’ אני משיב שהשאלה שלי אחרת, יש הסדרי שהות. התשובה שלי פשוטה. יש הסדרי שהות שהם מעוגנים בהסכם הגירושין משנת 2020. בני הזוג גרו תמיד אחד ליד השני. לבוא ולהגיד אוקי מעכשיו בהחלטה ללא תביעה של הסדרי שהות וכל זה, לך תיסע עכשיו שעה ורבע להביא אותם מג’ לכיוון כ.ו. או שעה ורבע או יותר להביא אותם לת.א.. הוא בכל מקרה במצב שאו שהוא מעביר את מגוריו ליד המבקשת. ”
המשיב בעדותו טען, כי טובת הקטינים להשאירם בכ.ו. ולהימנע ממעברים נוספים וכדבריו:
“טובת הילדים מעל הכל, יציבות הנפשית והפיזית של החיים שלהם חשובה מהכל, הילדים עזבו את הבית שלהם בעוטף ב 7.10 התגלגלנו במשך שבועיים אצל חברים ונחתנו במ’ ואז בכ.ו. והילדים ישר לתוך המסגרות שם. יש מחנכות שלהם שמלוות אותם כל השנה האחרונה ועולות איתם כיתה בשנה הבאה.”
באשר לעבודתו של המשיב, נוכח טענת המבקשת שאף עת חיו בעוטף, עבד המשיב באזור הש’ ונמנע מקיום שוטף ורצוף של זמני השהות, העיד המשיב, כי:
“לשאלת בית המשפט אני עובד שם כל השנה אחרונה אני מלווה שני בתי ספר, חקלאות זה משהו שאני עושה כל החיים, לפני כן עבדתי בחקלאות בעוטף. קצת לפני התחלתי לעסוק בזה, סדר גודל ביולי 2022 הייתי נוסע מהעוטף הרבה פעמים ובחלק הלילות ישנתי באזור הש’ במבנה שקיבלתי מהמעסיק. אני עצמאי עובד אצל אח שלי הצעיר. אח שלי גר בדרום. אני מפעיל את העסקים זה על שמו. כיוון שאני בחדל”פ אז הדרכים יצירתיות כדי להתפרנס.
לשאלת בית המשפט לפני המלחמה קיימתי את בתי הספר והגנים באזור הש’, אני משיב לא בתקופה שסמוכה למלחמה, עוד לפני. ”
“לשאלת בית המשפט אני משיב שהיתה הרבה יותר גמישות, לא כמו שהיא טוענת פעם בשבועיים אלא פעם בשבוע, זה שעברתי במשך 3 חודשים ולא חצי שנה, אז הייתי מגיע פעם בשבוע, עושה לילה עם הילדים וסופי השבוע שלי, כך שנוצר מצב שהיא בעצם חיפתה עלי במשך פעם בשבוע.”
בנוגע לסוגיית מגורי הצדדים והאפשרות להמשיך ולהתגורר בכ.ו., העיד המשיב, כי:
“פניתי אליו לברר מה גורל הוא אמר לי בהודעה שרוחצה לגבות שכירות ואתן לך התראה של 3 חודשים קדימה ותחליט אם תרצה להשאר, האפשרות קיימת להישאר בביטחון וברוגע. צריך לצאת לעבוד ולשלם שכירות.”
בסיכומו של דבר, בדיון ניתן היה להיווכח וללמוד כי המבקשת עזבה את בית המגורים של הצדדים, באופן חד צדדי, והביאה לעזיבתם של הקטינים איתה וכעת, לאחר שקבעה עובדות בשטח, פנתה לבית המשפט לקבלת סעד.
התנהלות זו אינה מקובלת, עת היה על המבקשת לפנות כדין, ומראש, לבית המשפט לקבלת אישורו, וזאת הגם ואלי אף בשל, הנסיבות אליהן נקלעה, כטענתה, הכלכליות, האישיות, החברתיות וכיוצא בזה.
מעדות המשיב, ניתן להיווכח, כי המשיב מזה שנים עובד באזור הש’ ומזה שנים מורגל בנסיעות ארוכות, עת לא תמיד הקפיד על זמני השהות, מקום שנקרא לעבוד ולצרכי עבודתו ולא רך מעת מעברם לכ.ו., כפי טענתו בתחילה.
עוד ניתן להיווכח, כי מעבר האם לג’, בעיקרו נבע ממצוקה כלכלית, ממצוקה אישית בשל מגוריה המשותפים עם המשיב והצפיפות בדירה, התנאים בנכס, כאמור, והצורך ביציבותה שלה לשם מתן מענה מלא לקטינים. מצוקות אלו היה בהן ויש בהן, בסופו של יום, להשפיע גם על טובת הקטינים.
עוד עולה מדברי הצדדים, כי המשיב לא ערוך למעבר דירה חלופית ומתן מענה לדירה בעבור המבקשת והקטינים, בנפרד, לא במידי ולא בטווח הקרוב, כאשר הצעתו להחזרת הקטינים לנכס שנתרם ואינו בבעלותו מי מהצדדים, ואינו מוחזק בהתאם להסכם שיוצר ביטחון של מגורים, אינה ראלית ואינה ברת יישום. הצעה זו יש בה לפגוע בטובתם של הקטינים. וזאת בנוסף לכך שהנכס הפרטני בו התגוררו הקטינים, ככל הנראה מחייב שיפוץ או למצער תיקונים שיאפשרו מגורים ראויים.
הצדדים, אשר נעקרו מבתיהם ונאלצו לנדוד מצאו את עצמם, בעל כורחם, מתגוררים בכ.ו.. מגורים שהתקבלו כסיוע במצב אליו נקלעו. עם זאת המעבר נעשה בהסכמה וכתא משפחתי.
היום לקטינים ולמבקשת אין ביטחון כלכלי לחזור אליו אין אפשרויות כלכליות לבסס חייהם בכ.ו. או בסביבתו, כאשר לכתחילה היה זה מקום ארעי, אליו עברו הצדדים, בשל מצוקה אליה נקעו ולא ניתן לקבוע כי מדובר במקום בו התכוונו להשתקע ולבנות את חייהם.
כיום, בג’, לקטינים ולמבקשת, מעטפת משפחתית וחברתית רחבה יותר. אפשרויות כלכליות מגוונות יותר, הן בנוגע למעגל העבודה, לרמת החיים ורמת הצריכה. דחיית הבקשה ומתן החלטה לרשום הקטינים במסגרות חינוכיות בכ.ו., היינו החזרתם להתגורר שם, בהעדר ביטחון ויציבות, לאחר שהתמקמו בג’, משמע להורות שוב על עקירת הקטינים וטלטולם, כאשר המעבר הזמני לכ.ו., מראש לא היתה בו כל אלמנט של יציבות והתבסס על נדיבותם של אזרחים טובי לב, ואינו יכול להוות בסיס לטענה כי זה הוא המקום בו על הקטינים להשתקבע ולו בשל ארעיותו, מכל ההיבטים.
בנוסף – החלופה, כפי בקשת האב, להשיב הקטינים לת.א., גם היא אינה ראלית, עת אין יציבות בביטחון התושבים, יציבות במסגרות הלימודיות, יציבות רגשית של הקטינים, יציבות בביטחון האזורי ומתן מענה מקיף לצרכי הקטינים. כך גם באשר לחלופה כי האב יממן את מחיית המבקשת והקטינים, כאשר בעניינו מתנהל הליך חדל”פ מה שמטיל בספק את הצהרותיו בדבר יכולותיו הכלכליות לספק ביטחון כלכלי לקטינים, בדבר תשלום שכירות לתקופה שתדרש בכ.ו. וכיוצא בזה.
לאמור יש להוסיף, כי המבקש אינו מכחיש שלא שילם מזונות לידי האם, ובכך פגע ביכולותיה הכלכליות של המבקשת,
האב אכן הצהיר כי לו עסק שמפעיל מזה מספר שנים, הרשום על שם אחיו, אך בפועל הוא בבעלותו, וממנו מתפרנס. הצהרה שהגם שלא נבדקה, לכאורה, עומדת בניגוד לקיומו של הליך חדל”פ או למצער מחייבת ברור, במסגרתו. לכך יש להוסיף כי המשיב בעצמו טען כי עליו למצוא דרכים יצירתיות להתפרנס, נוכח הליך החדל”פ המתנהל בעניינו וכדבריו “כיוון שאני בחדל”פ אז הדרכים יצירתיות כדי להתפרנס.”
כך או כך לא ניתן להבנות על הצהרות האב והבטחותיו.
אין באמור כמובן למנוע מהאב לחזור ולהתגורר בת.א., שם לו בית ומקום מגורים מרווח שיאפשר אף ביקור של הקטינים, בזמני השהות עימו, ככל וכך יהא.
יוטעם כי המרחק בין ג’ לכ.ו. והמרחק בין ג’ לת.א. – זהה ולכן אין בסיס לטענת האב, לפיה לו יעברו הקטינים לת.א., כך יטב לקטינים וזמני השהות לא יפגעו, זמני הנסיעה שידרש למי מההורים, כאמור, זהה. לכך יש להוסיף כי נוכח מקום מגורי האם, מקום עבודתו של האב מזה שנים ומידת מעורבות הצדדים בטיפול בקטינים, ספק באם מרחק זה מאמם אך לטובתם.
אשר לעמדת הקטינים כפיי שהובאה בעדכון האפוטרופוס לדין – מחובתו של בית המשפט לבחון ולהכריע כפי טובתם, בראי כלל השיקולים ולטווח הארוך, אף אם לטווח הקצר יכול להגרם נזק למי מהקטינים. בעניינו של הקטין YY, שלא הצליח להשתלב בכ.ו., עולה כי מחייבת המשך טיפול רגשי, עזרה בשילובו במסגרת החינוכית ומתן מענה לצרכיו, שלשם כך מחייב פניות מלאה וסביבה תומכת, מכילה ומאפשרת עם יציבות וביטחון מקסימאלית, ככל שניתן. נדמה כי יוכל לעשות כן, במסגרת המאפשרת בג’, בסביבה תומכת ומרווחת יותר, עת יהיה לשלבו בהליך טיפולי מותאם, הן במסגרת החינוכית והן מחוצה לה. הקטין XX, אשר הצליח להשתלב בכ.ו., ישגשג גם במסגרת החדשה בג’, בסיוע הרחב שיש בסביבתו, ונדמה כי יהיו לו הכוחות לעשות כן. כאשר אף אם בטווח הקצר לא יהיה שבע רצון מכך, בחינת טובתו היא לטווח הארוך.
האפוטרופוס עדכן, כי בחינתו העלתה כי טענות הצדדים, אינה בראי טובת הקטינים, אלא מתבססת על מניע כלכלי עת היתה מוכנה לוותר על מזונות הקטינים, לצורך קבלת הסכמת האב ומנגד האב, לא ביסס טענות שעניינן טובת הקטינים, עת כל יהבו מטיל על פגיעה בזמני השהות, עת בעניין זה נמצא כי האב מזה זמן רב עובד באיזור הש’, ונהג, בתקופות שנדרש לכך, להמנע מקיום זמני השהות באופן מלא, כאשר הנטל העיקרי בחינוך הקטינים, היה מוטל על כתפי האם, כפי שעלה מעדויות הגורמים החינוכיים.
כן נמצא שהאם פועלת ומבקשת למצוא מענה לזמני השהות והאב, עומד בדווקנות על עמדתו, שאינה בראי טובת הקטינים.
נוכח כלל האמור, אני מקבלת את הבקשה, וקובעת כיטובת הקטינים לטווח הארוך, מכלל הנימוקים לעיל, היא רישומם במוסדות חינוך בג’, לשנת הלימודים תשפ”ה, כאשר כולי תקווה שמעבר זה יהיה אחרון לקטינים ויביא מזור לטלטלות הרגשיות והפיזיות בחייהם.
טוב יעשו ההורים לו ישתלבו, בנוסף בהדרכה הורית וישלבו את הקטינים בתהליכים טיפוליים מחוייבים, נוכח הקונפליקט בין הצדדים, ההתמודדויות של הקטינים והצרכים המתגבשים שלהם.
כן ימנעו הצדדים מחשיפת הקטינים לקונפליקטים ביניהם ולמשיתופם בהם, שלא לצורך תוך פגיעה בטובתם.
הגם התוצאה אליה הגעתי, ונוכח התנהלות האם במעבר החד צדדי – אין צו להוצאות.
המזכרות תשלח החלטתי לצדדים.
המזכירות תסגור הבקשה, משתם ברורה.
ניתנה היום, י’ אלול תשפ”ד, 13 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
