לפני
כבוד השופט בן שלו
המבקשת (המשיבה בבקשה לביטול צו איסור נשיאת נשק):
ר.כ. ת”ז XXX
נגד
המשיב (המבקש בבקשה לביטול צו איסור נשיאת נשק):
ד.פ. ת”ז XXX
החלטה
בקשת המשיב בהליך העיקרי לביטול צו איסור נשיאת נשק שניתן בתיק זה (המשיב ייקרא להלן, לצורך הבקשה שלפניי: “המבקש”).
בשנת 2013 ניהלו הצדדים הליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א- 1991.
במסגרת זאת, ניתן סעד ארעי לבקשת המשיבה הן ביחס אליה והן ביחס לילדי הצדדים, שכלל צו
איסור נשיאת נשק ( להלן: “הצו”). בהסכמת הצדדים, ומבלי שיהא בכך משום הודאה בטענות נותר על כנו הסעד הארעי ביחס למשיבה עצמה לרבות הצו. בהמשך, לאחר קבלת דיווחים שונים בקשר עם ילדי הצדדים קבע בית המשפט ביום 11.9.13, כי אין מקום ליתן צו הגנה ביחס לכלל ילדיי הצדדים הקטינים ; אולם ביחס לשתיים מהם קבע שהמפגשים של המבקש עמן יתנהלו למשך שישה חודשים בפיקוח במרכז הקשר וזאת לא בהכרח מהטעם שנשקפת מסוכנות להן, אלא נוכח התנגדותן והחשש הקיים בהן.
ביום 20.2.24 הגיש המבקש בקשה לביטול הצו. המבקש מבהיר כי נוכח גדיעת מטה לחמו בעקבות הפגיעה בענף התיירות הוא מבקש לגוון את מקורות הפרנסה שלו ואף מבהיר שהאירועים שטענה להם המשיבה בהליך שלפניי הסתיימו בסגירת התיק וכי לא נפתח בעניינו כל הליך פלילי בגין אלימות (למעט הליך תעבורה).
המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה ובנסיבות אלה הוריתי על הזמנת תסקיר בכל הקשור עם הסעד המבוקש. התסקיר הוגש ביום 17.4.24, ובמסגרתו גם נוצר קשר עם האם. שגם בו הובהר כי איננה מודאגת מתחושת איום או סכנה כלפיה. מן התסקיר עלתה הערכה לרמת מסוכנות נמוכה ותואר קשר סביר בין הצדדים שלפניי ללא כל תיאור של איום קונקרטי של המשיבה מצד המבקש.
בעוד שהמבקש התייחס להמלצות התסקיר המשיבה עצמה לא הגישה תגובה ובנסיבות אלה נקבע דיון להיום.
בדיון למעשה חזר המבקש על טענותיו והמשיבה חזרה על טענותיה בתסקיר כפי ששוקפו בתסקיר. המשיבה מבהירה כי אכן מאז נוהלו ההליכים שבכותרת, לא התרחש כל אירוע מסכן מצדו של המבקש וכי יחסיהם בסך הכל תקינים, אלא שהיא סבורה (כפי שטענה גם בפני העו”ס) כי המבקש איננו אחראי מספיק, פלט בעבר כדור כאשר הועסק כמאבטח והיא גם חוששת שמא המבקש המצוי בתקופה קשה, עלול לפגוע בעצמו.
המבקש הדגיש את הצורך הכלכלי שלו לנסות ולאתר מקורות הכנסה נוספים, גם על מנת שיוכל להמשיך ולעמוד בתשלום המזונות והצורך שהוביל אותו להגיש את הבקשה שלפניי.
לאחר שעיינתי במצוי בתיק ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שבגדריו של ההליך שלפניי יש מקום לביטולו של הצו.
ראשית, בהליך שלפניי לא נקבעו ממצאי עובדה בכל הנוגע לטענות המשיבה וצו ההגנה שניתן בו כלפיה ביום 4.8.13, ניתן מבלי שנקבעו ממצאי עובדה או משום שהיה בכך הודאה בטענות. ביחס לילדי הצדדים כמפורט לעיל, הרי שלא ניתן בסופו של יום צו הגנה תוך שבית המשפט מצא בהחלטתו מיום 11.9.13 להדגיש את שפורט לעיל ביחס לרקע שלאורו נקבעו מפגשים בפיקוח לתקופה קצובה בין המבקש לחלק מילדי הצדדים. בנסיבות אלה, לא ניתן להסתמך על ממצאי עובדה כאלו או אחרים שיהיה בהם כדי לערער את בסיס הבקשה.
שנית, אין מחלוקת בין הצדדים שמאז ניהולו של ההליך בשנת 2013, לא התעורר כל צורך בניהול הליך דומה והמשיבה עצמה מתארת את יחסיי הצדדים כתקינים. חלוף כ- 11 שנים מאז נוהל ההליך שבכותרת ועד עתה, הם כשלעצמם פרק זמן ממושך דיו כדי לתמוך במסקנה שניתן להורות על ביטול הצו בהליך זה.
עוד אעיר כי גם המפורט בתסקיר מלמד שהמשיבה (שאמנם מצאה התייצבה לדיון אולם לא מצאה לנכון להגיש תגובה להליך) איננה חשה סכנה או תחושת איום כלפיה וגם בדיון לפניי התייחסה להתרשמותה בדבר מצבו של המבקש וחשש משתמע שמא יפגע בעצמו (כפי שגם טענה בפני עורכת התסקיר). אלא שההליך שלפניי איננו עוסק בשאלה האם יש מקום לאפשר למבקש לשאת נשק, כי אם אך לשאלה האם יש לבטל צו האוסר זאת, שניתן בהליך שלפניי.
על המבקש ממילא לחצות את המשוכות השונות שהתוו המחוקק ומחוקק המשנה. שכן כידוע אין זכות קנויה לשאת או להחזיק נשק וחזקה שהגורמים הרלוונטיים לכך יבדקו האם מי שמבקש לשאת נשק אמנם כשיר לעשות כן.
בנוסף וכאמור, המפורט בתסקיר והמלצותיו למעשה מאששים את המסקנה לפיה חלוף 11 שנים מאז ניתן צו מוסכם ללא קביעת ממצאי עובדה בהם לא התרחשו כל אירועים חריגים, מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה. שכן הטעם שמציג המבקש, קרי הרצון לנסות ולהגדיל את מקורות הפרנסה שלו בנסיבות בהם מדינת ישראל מנהלת מלחמה בחזיתות שונות וחזקה שמקורות הפרנסה של רבים מן העוסקים במלאכה נפגעו, הוא טעם סביר וענייני, במיוחד ככל שיכול ואף המשיבה תצא נשכרת מכך (בהתחשב בכך שהמבקש עצמו הבהיר שיש בכך לסייע לו להמשיך ולעמוד כדבעי בתשלום המזונות השוטף).
בנסיבות אלה, אני מוצא לקבל את הבקשה ומורה על ביטול צו איסור נשיאת נשק וזאת בהליך שבכותרת בלבד, ובו בלבד.
בשולי הדברים יובהר כי אין בכך כמובן משום הוראה לכל גורם אחר בכל הנוגע לשאלה האם יש ליתן למבקש רישיון לשאת נשק אם לאו.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים על פי הכתובות שמסרו במעמד הדיון.
החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת מלוא פרטי הצדדים ובני משפחתם.
ניתנה היום, ז’ אלול תשפ”ד, 10 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
