לפני: כבוד השופט ניר זנו
המבקשת
המחלקה לשירותים חברתיים- תל אביב מסילה
בעניין
המשיבים
1. XXXX
2. XXXX
בעניין הקטינים : XXXXXX ( להלן : ” הקטינים”) באמצעות אפוטרופוס לדין, עו”ד דפנה פז
החלטה
דיון בעניינן של הקטינות XXXX ו- XXXX ( להלן : ” הקטינות”), אשר הוצאו ממשמורת המשיבים ביום 21.3.24, ושוהות מזה חודש במשפחת קלט חירום.
רקע
הקטינים והמשיבים מוכרים היטב לבית המשפט מהליכים קודמים.
ביום 19.3.24 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הוארכו בהסכמת הצדדים צווי נזקקותם של הקטינים למשך שנה נוספת. במסגרת הדיון נדרש ביהמ”ש לבקשת עו”ס לחוק נוער להורות על שינוי דרכי הטיפול, תוך המרת צו ההשגחה בקהילה בצו הוצאת הקטינים ממשמורת המשיבים.
יומיים לאחר הדיון, ביום 21.3.24 , התקבל דיווח ממנה עלה, כי משטרת ישראל זימנה את המשיבים לחקירה משהסתבר לאחר בדיקת רופא כי פצע שהתגלה על ידה של הקטינה XXXX הינו כוויה, כפי הנראה ממצית. לאחר חקירתם הורתה המשטרה למשיבים לשהות במעצר בית עד ליום 26.3.24, ולא ליצור קשר עם הקטינים.
לנוכח ההשתלשלות והמידע שמסרה האם בחקירתה במשטרה, שבה עו”ס לחוק נוער על בקשתה לשינוי דרכי טיפול, וביהמ”ש הורה בו ביום על הוצאת הקטינים שכותרת ממשמורת המשיבים.
יצוין כי תחילה, בשל סד הזמנים, ובכדי שלא להעמיד את הקטינים בסיכון נוסף, הורה ביהמ”ש על מתן הצו למשך 7 ימים או עד החלטה מפורטת. למחרת , 22.3.24, נשלחה לצדדים החלטה מנומקת במסגרתה ניתן צו למשך שנה המורה על הוצאת הקטינים ממשמורת המשיבים.
עוד בערבו של יום 21.3.24 נקלטו הקטינים במקום חסותם הנוכחי, כאשר הקטין XXX נקלט במרכז חירום “הדסים”, בעוד מקום חסותן של הקטינות נקבע, בקלט חירום ביישוב הבדואי XXX.
ביום 4.4.24, לאחר ביקור שערכה בקלט בו שוהות הקטינות, פנתה האפוטרופוס לדין בבקשה בהולה להורות על העברתן של הקטינות באופן מידי ולאלתר לאומנה או לקלט חירום אחר, התואם את אורחות חייהן. האפוטרופוס לדין הצביעה על העובדה כי נשות הקלט המטפלות בקטינות דוברות ערבית ואינן דוברות עברית כלל, בעוד הקטינות אינן דוברות ערבית, שכן כל חייהן התחנכו במסגרות דוברות עברית. כמו כן נטען, כי הסתגלותה של הקטינה XXX קשה במיוחד, שכן מלבד קשיי השפה היא אינה אוכלת מהמזון המוגש בקלט ומתקשה להסתגל. בנוסף לאמור צוין, כי הקטינות נמצאות בקלט ללא שילוב במסגרת חינוכית, שכן הגנים בקרבת מקום הקלט אינם דוברי עברית, כך שאין כל אפשרות מעשית לשלבן בגן שהן כלל לא דוברות את השפה הערבית.
לנוכח הדיווח החריג, התבקשה עו”ס לחוק נוער להגיב בדחיפות, כאשר בו ביום הוגשה התייחסותם של גורמי הפיקוח ברווחה, ממנו עלה כי הקטינות שולבו במשפחת קלט מוסלמית בהיותן מוסלמיות, כאשר אבי משפחת הקלט דובר עברית. באשר לנטען ביחס לסוגיית הזנת הקטינות נמסר ע”י גורמי הפיקוח כי כבר בראשית שהותה של הקטינה XXX נרכש עבורה מזון שביקשה, וכי בניגוד לנטען שתי הקטינות אוכלות גם את המזון המוגש בקלט ללא כל בעיה. גורמי הפיקוח הדגישו כי קשיי השפה ידועים, אולם יחד עם זאת, משפחת הקלט מעניקה לקטינות חום ואהבה ועונה כל על צרכיהן הפיזיים. עוד צוין ע”י גורמי הפיקוח, כי במקביל נעשים מאמצים להעביר את הקטינות לאומנה קבועה שתתאים למאפייניהן, מהר ככל הניתן.
ביום 11.4.24 הוגש עדכון גורמי הפיקוח לפיו טרם נמצא מקום לקליטת הקטינות באומנת חירום דוברת עברית, כאשר במקביל ממשיך להתבצע חיפוש אינטנסיבי למציאת מסגרת חלופית ארוכת טווח עבור הקטינות, וזאת על מנת למנוע מעבר נוסף . עוד צוין, כי מדווח מנחת האומנה עולה, כי מצבן של הטינות במגמת שיפור מתמדת, הן רגועות , אינן מראות סימני מצוקה, ואוכלות ללא כל בעיה מן המזון המוגש במשפחת הקלט. עוד צוין, כי בבית משפחת הקלט הן האב והן בן ובת נוספים דוברי עברית, והם משוחחים עם הקטינות.
ביום 12.4.24 הגישה האפוטרופוס לדין בקשה חוזרת להעביר את הקטינות באופן מידי ולאלתר מקלט החירום שבו הן שוהות. לגישת האפוטרופוס לדין יש להורות על קליטה של הקטינה XXX באופן חריג במרכז חירום ” הדסים” בו שוהה אחיה XXX, ועל העברתה של הקטינה XXX בהקדם האפשרי לקלט חירום דובר עברית אליו הוצאה כבר פעמיים בעבר.
ביום 17.4.24 השיבו גורמי הפיקוח כי לאחר בדיקה התברר כי לא ניתן ליישם את בקשת האפוטרופוס לדין. בו ביום ניתנה החלטת ביהמ”ש, כי לנוכח המענה הבלתי מספק שניתן עד כה ע”י עו”ס לחוק נוער לרבות גורמי הפיקוח, ובאם לא ימצא פתרון תוך מספר ימים לשילובן של הקטינות באומנת חירום אחרת – ביהמ”ש ישקול מחדש את החלטתו באשר להוצאת הקטינים ממשמורת המשיבים. ביהמ”ש דרש בהחלטתו את תגובות כלל הצדדים.
ביום 18.4.24 הגישה האפוטרופוס לדין בקשה לקיים דיון דחוף בעניינן של הקטינות. ב”כ המשיבה הצטרף בתגובתו לבקשה זו, וביהמ”ש קבע דיון ליום 21.4.24, כאשר במסגרת החלטתו הורה ביהמ”ש לגורמי הפיקוח המעורבים בעניינן של הקטינות להתייצב לדיון.
ביום הדיון, 21.4.24, לא התייצבו גורמי הפיקוח אלא הגישו עמדה בכתב. עמדת גורמי הפיקוח התבססה על ביקור שנערך במשפחת הקלט ביום 18.4.24 , אשר בעקבותיו הוחלט כי בעניין הנושא השפתי תשולב חונכת דוברת עברית למשך שעתיים ביום ובאופן מידי. כמו כן בנושא הרגשי, דווח כי מנחת האומנה תיפגש עם הקטינות בקלט החירום ותסייע להן בעיבוד התמודדותן עם יציאתן מהבית ועם שהייתן במשפחת הקלט.
יצוין כי עיקר הדיון נסוב סביב הקטינות XXX וXXX, בעוד הקטין XXX שוהה בנפרד מהם במרכז חירום ” הדסים”, ומדיווח עו”ס לחוק נוער והאפוטרופוס לדין עולה כי מצבו טוב ומקום חסותו מספק מענה מתאים לצרכיו.
טענות הצדדים
עו”ס לחוק נוער טענה, כי אין להשיב את הקטינים למשמורת המשיבים, שכן המצב בבית המשיבים לא השתנה ועמו החשש הכבד מפגיעה פיזית בקטינים אם באמצעות כוויות כפי שארע בעבר, ואם בעצם השארתם לבד בהשגחת המשיבה, אשר אינה מאוזנת נפשית משאינה מקבלת את הטיפול לו היא זקוקה. כמו כן נטען, כי המשיב איננו מפנים את חומרת המצב, כך שלמרות אהבתו לקטינים הוא חסר תובנה לצרכיהם. עו”ס לחוק נוער הביעה חשש, כי באם יוחלט להחזיר את הקטינים למשמורת המשיבים, בהעדר שינוי במצבם של המשיבים ערב הוצאת הקטינים ממשמורתם, הרי שתוך זמן קצר יתרחש אירוע בגינו שוב יהיה צורך לפנות להוצאת הקטינים ממשמורת, מה גם שהקטינה XXX הוצאה כבר שלוש פעמים ממשמורת המשיבים. לצד האמור, עו”ס לחוק נוער הכירה בקושי הקיים עבור הקטינות בקלט הנוכחי, אולם סברה כי מדובר ברע במיעוטו, מה גם שבמקביל נעשים ניסיונות לעבות את התכנית על מנת שהקלט יתאים יותר לאורח חיי הקטינות. בנוסף לאמור ממשיכים להתבצע חיפושים אינטנסיביים באופן יומיומי אחר מקום חסות חלופי עבור הקטינות, כך שפניהן למעבר נוסף והן לא תישארנה בקלט החירום בXXX . באשר להצעת האפוטרופוס לדין טענה עו”ס לחוק נוער, כי אין אפשרות להעביר את הקטינה XXX למרכז חירום ” הדסים” בו שוהה XXX אחיה, וזאת בשל העדר מקום, מה גם שלהעברה של קטינה בגילה למרכז חירום קיימות השלכות נלוות. באשר לקליטת הקטינה XXX אצל המשפחה שקלטה אותה בפעמים קודמות נמסר, כי נעשתה פניה למשפחה אולם היא אינה יכולה כיום לקלוט את הקטינה. עוד ציינה עו”ס לחוק נוער, כי השבת הקטינות במהלך חופשת הפסח לבית המשיבים נוגדת את טובתן, וזאת לנוכח המצב הקיים בבית המשיבים, בנוסף להעדר מסגרות חינוכיות וגורמי טיפול ופיקוח בשל חופשת החג.
ב”כ המשיבה טען, שיש להשיב את הקטינים לבית המשיבים, וזאת במקום להעבירן לקלט חירום אחר, כמעבר נוסף בטרם יעברו לאומנה קבועה. לטענתו עדיף להחזיר את הקטינות לבית המשיבים המוכר להן מאשר להשאירן בקלט החירום הנוכחי או להעבירן למסגרת חדשה ולא מוכרת עבורן. עוד ציין ב”כ המשיבה, כי לא הוגש כתב אישום כנגד המשיבה ובטח שהיא לא הורשעה בפגיעה בקטינה באמצעות גרימת כוויה, כך שבשלב זה מדובר בהשערה בלבד. ב”כ המשיבה הדגיש, כי החזרת הקטינות למשמורת המשיבים אינה האופציה הטובה ביותר, אבל זוהי האופציה הכי פחות גרועה מבין האופציות, כך שעד שיימצא פתרון מיטבי שגם ישפר את מצבן של הקטינות, טוב ייעשה אם ישובו לבית הוריהן.
המשיב מבקש שהקטינים ישובו למשמורתו, והבטיח כי ישתף פעולה עם כל דרכי הטיפול שיקבע ביהמ”ש. מדבריו של המשיב עלה, כי הוא פוגש את הקטינות במרכז קשר, וכי המשיבה לא הגיעה לפגוש אותן מכיוון שלדבריו החלה לעבוד. עוד עלה מדבריו של המשיב, שהמשיבה אינה מקבלת כיום כל טיפול תרופתי, שכן לדבריו היא בריאה ומצבה יציב.
האפוטרופוס לדין שבה על עמדתה לפיה יש להוציא את הקטינות לאלתר מקלט החירום בו הן שוהות, מכיוון שאינו תואם את אורחות חייהן, כך שהקטינה XXX תעבור למרכז חירום ” הדסים” בו שוהה אחיה XXX, תוך החרגת גיל, והקטינה XXX תועבר לאומנת החירום שקלטה אותה בפעמים קודמות, אשר מכירה ואוהבת אותה. לגישת האפוטרופוס לדין , שיבוצן של הקטינות כאמור, על אף הפרדתן, תועיל לטובתן ותפצה על מעברן למקום זמני נוסף טרם מעבר לאומנה קבועה. האפוטרופוס לדין מתנגדת להשבתן של הקטינות למשמורת המשיבים.
דיון והכרעה
אומר כבר בראשית הדברים – מצופה היה מגורמי הרווחה, אשר מכירים את המשפחה היכרות ממושכת, כי יגבשו תכנית סדורה להוצאת הקטינים מבעוד מועד, לרבות מקום חסות התואם את צרכיהם באופן מירבי, מה גם שעוד בדיון שהתקיים ב-19.3.24 , טרם נפתחה חקירת משטרה נגד המשיבים, נדרש ביהמ”ש לדון בבקשת עו”ס לחוק נוער להמרת צו ההשגחה בצו הוצאה ממשמורת.
ביהמ”ש, עוד בהחלטתו מיום 7.4.24, ציין כי אומנת החירום שבה שולבו הקטינות אינה אופטימלית עבורן בלשון המעטה, שכן מדובר בקטינות רכות בשנים, בנות 3.9 ו-1.7, אשר התקשורת הבסיסית עמן מתקיימת בקושי רב לנוכח שילובן במשפחה בה הדמויות המטפלות בהן אינן דוברות את שפתן. הקטינות כאמור דוברות עברית ואינן דוברות ערבית, בעוד מרבית מבני משפחת הקלט, בפרט הדמויות המטפלות בקטינות, אינן דוברות עברית. בנוסף לאמור, הקטינות אינן משולבות כיום במסגרת חינוכית, בהעדר מסגרת דוברת עברית בקרבת מקום חסותן.
נראה כי אין מחלוקת באשר לכך שמשפחת הקלט בה שוהות הקטינות כיום אינה חלופה מתאימה לאורחות חייהן, בעיקר בשל קשיי השפה. אף עו”ס לחוק נוער הביעה בדיון את עמדתה בעניין , אם כי ציינה כי במצב הנוכחי מדובר באופציה שהינה הרע במיעוטו, בהעדר חלופה אחרת, על אף חיפוש אינטנסיבי ויומיומי אחר חלופה שתתאים לשתי הקטינות יחד.
ניכר כי אף עמדת גורמי הפיקוח אינה נוחה מאי התאמתו של קלט החירום לאורח חייהן של הקטינות, בדגש על ההיבט בשפתי. יחד עם זאת, ולצד איתור מקום חסות חלופי, ציינו גורמי הפיקוח בעדכון שהוגש ב-17.4.24 כי משפחת הקלט מXXXX מוכרת שנים רבות במסגרת אומנות החירום, והיא מלווה ע”י שירותי אומנת החירום והפיקוח. עוד צוין ע”י גורמי הפיקוח בעדכון שהוגש ביום 21.4.24, כי הם מודעים לפערים ולאתגרים בהשמת הקטינות, אולם יחד עם זאת נעשה חיפוש אינטנסיבי למציאת משפחה עבורן, במקביל לצמצום הפערים במהלך שהותן בקלט החירום. כך, בעקבות ביקור שהתקיים אצל הקטינות במשפחת הקלט ביום חמישי האחרון, 18.4.24, הוחלט כי בעניין הנושא השפתי תשולב חונכת דוברת עברית למשך שעתיים ביום ובאופן מידי. כמו כן, בנושא רגשי, מנחת האומנה תיפגש עם הקטינות בקלט החירום ותסייע להן בעיבוד התמודדותן עם יציאתן מהבית ועם שהייתן במשפחת הקלט. על פי דיווח גורמי הפיקוח התאמות אלו יבצעו אופן מידי וזאת על מנת להקל את שהותן של הקטינות במשפחת הקלט ועד למעברן למקום חסות חלופי.
למול מקום חסותן הנוכחי של הקטינות על כלל מורכבותו, נדרשתי לשקול את החלטותיי הקודמות תוך בחינת האפשרות להשיב את הקטינים למשמורת המשיבים. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ושוחחתי עם המשיב עצמו, הגעתי לכלל מסקנה, שאין מקום להשיב בשלב זה את הקטינים לבית המשיבים, שכן התרשמתי כי מאז הוצאת הקטינים לפני כחודש ימים מביתם, לא חל כל שינוי במצבם של המשיבים, והלכה למעשה כלל הקשיים שהובילו להוצאת הקטינים ממשמורת המשיבים נותרו בעינם.
כפי שפורט לאורך ההליכים, המשיבה סובלת ממצב פסיכוטי כרוני, מוכרת היטב למערכת בריאות הנפש, כאשר לאורך השנים מצבה לא היה יציב, בשל אי התמדתה בנטילת הטיפול התרופתי ובמעקב פסיכיאטרי רציף. ב-30.12.23 אושפזה המשיבה בכפייה בבית החולים הפסיכיאטרי XXXX. המשיבה הגיע למיון במצב פסיכוטי דיכאוני, מחשבות שווא, שמיעת קולות, מחשבות אובדניות והפרעות קשות במהלך החשיבה. לאחר אשפוז ממושך שבה המשיבה ב-21.2.24 לבית מגוריה עם הקטינים, ודווח כי היא מסרבת לקבל טיפול פסיכיאטרי.
עוד בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.3.24, טרם הוצאת הקטינים, הוריתי למשיבה לפנות ולקבל טיפול רפואי נפשי באופן מידי. לדיון שהתקיים בפניי לאחר הוצאת הקטינים, ביום 21.4.24, המשיבה לא התייצבה, ומדברי המשיב התחוור לצערי כי המשיבה לא נוטלת כל טיפול תרופתי, שכן לדבריו בריאותה יציבה והיא החלה לעבוד. עוד התברר, שהמשיבה אינה בקשר עם הקטינות, ואינה מצטרפת למשיב למפגשים עם הקטינות במרכז הקשר, לטענתו בשל עבודתה. משיחתי עם המשיב התרשמתי כי הוא חסר תובנה למצבה של המשיבה ולצורך שלה בטיפול רצוף וקבוע.
כמו כן לנוכח מצבה הנפשי של המשיבה הובהר למשיב אינספור פעמים לאורך השנים, הן ע”י עו”ס לחוק נוער וגורמי הטיפול, והן במסגרת החלטות בימ”ש, כי אין להשאיר את הקטינים לבדם עם המשיבה. הוראה זו נסמכה בין היתר על גורמי הבריאות, שאבחנו את האם והסבירו כי אינה מודעת לצרכיהם של הקטינים. למרות האמור, מביקורי בית ודיווחים התברר, כי המשיב נוהג לצאת ולהשאיר את המשיבה לבד עם הקטינים, למרות הבטחתו שלא יעשה כן, ובניגוד להחלטות ביהמ”ש. כמו כן מחקירת המשיבה במשטרה עלה, כי המשיב נוהג לנעול אותה בבית לבדה יחד עם הקטינים.
כאמור, מצבה של האם הינו גורם נתון, ובהיותו בלתי מטופל כראוי, הרי שאין צורך להכביר במילים באשר לסיכון שבהשארת הקטינים לבדם עם האם, בפרט לנוכח גילם הצעיר, משזו במצב שבו היא אינה ערה לצרכיהם ונעדרת שיקול דעת נורמטיבי. המשיב שב והפר את הבטחותיו כי לא יותיר את הקטינים לבדם, ולא התרשמתי מהבטחותיו בדיון האחרון, כי מבין לעומק את מצבה של המשיבה, את צרכי הקטינים, את הפגיעה בטובתם ואת הסיכון הכרוך בהותרתם בהשגחת המשיבה . המשיב וב”כ המשיבה לא הציגו תוכנית סדורה להשבת הקטינים, כזו אשר תבטיח את מוגנותם, ולא התרשמתי שקיימת כוונה מצד המשיב לשנות את התנהלותו כפי שהיתה עד היום.
בנוסף לאמור, ולמרות שאין בפניי עדכון באשר להתקדמות ההליך המשטרתי לאחר חקירת המשיבה, ועל אף שטרם הוגש כתב אישום כנגד מי מהמשיבים, עדיין קיים חשש כבד לשלומם של הקטינים באם יוחזרו למשמורת המשיבים – חשש אשר לא ניתן להתעלם ממנו, בפרט לאחר חקירת המשיבה במשטרה וממצאי בדיקתה הרפואית של הקטינה XXX.
כך, כחלק מהדיווחים הקשים אודות מצבם של הקטינים, התקבל דיווח לפיו בחודש דצמבר 23′, בהפרש של מספר ימים זו מזו, התגלו סימנים דומים על עורן של הקטינות XXX וXXX, אשר נראו ככוויות. בדיון שהתקיים ב-19.3.24 התקבל דיווח נוסף לפיו נצפה סימן דומה על ידה של הקטינה XXXX סמוך למועד הדיון. בדיון ציין המשיב, כי לקטינה שניים או שלושה נגעים נוספים פרט לסימן זה. ביום 21.3.24, משהתחוור לאחר בדיקה רפואית של הקטינה XXX שאכן מדובר בכוויה, נחקרו המשיבים במשטרה. בחקירת המשיבה עלו סתירות רבות ביחס למקור הסימנים שנצפו על עורן של הקטינות מדצמבר 23′. המשיבה ציינה בחקירתה מיום 21.3.24, כי בעבר גרמה בטעות לכוויה מסיגריה בעורפה של הקטינה XXX, וכי נראה שהסימנים על עורן של הקטינות אלה גם כוויות מסיגריה, כאשר לטענתה ייתכן שבעלה עשה זאת או שהיא עשתה זאת בטעות, שכן לדבריה בשל מצבה הנפשי, היא אינה מודעת לעיתים למעשיה. באשר לסימני הכוויה האחרונים על עורה של XXX מסרה המשיבה גרסה לפיה ייתכן שהקטינה שיחקה עם מצית ולכן נכוותה, אולם בהמשך החקירה טענה לפתע כי נזכרה שהקטינים XXX וXXX הם אלו ששיחקו במצית וגרמו לכווייתה של XXX.
יצוין בהקשר זה, כי אף חודש לאחר שהקטינות הוצאו ממשמורתו, התכחש המשיב למקור הכוויות וטען בפניי בדיון כי אינו יודע כיצד נגרמה הכוויה לקטינה XXX, וכי ייתכן שנגרמה במהלך אירוע משפחתי בשל משחק של הקטינים. מכל מקום, כלל התיאורים הללו מעידים על הזנחתם וחוסר מוגנותם של הקטינים עד כדי חשש ממשי לשלומם הפיזי, ולצערי לא הובאה כל ראיה לכך שהמצב בבית המשיבים כיום מאיין חשש זה.
בהתייחס לעמדת האפוטרופוס לדין באשר לאפשרויות קליטתן של הקטינות במקום חסות חלופי תוך הפרדתן – הובהר על ידי עו”ס לחוק נוער, כי אפשרויות אלו נבדקו, ונכון להיום אין מקום לשלב את הקטינה XXX תוך החרגת גיל במרכז חירום ” הדסים” , ומשפחת הקלט אצלה שהתה בעבר הקטינה XXXX אינה יכולה לקבל אותה, שכן קלטה לפני זמן קצר קטין אחר בביתה.
הנה כי כן, למרות הקשיים בהתאמת קלט החירום לאורח חייהן של הקטינות, ובדגש על הפן השפתי- תקשורתי, מדווח כי משפחת הקלט מכילה את הקטינות, מטפלת בהן בחום ובאהבה, דואגת לצרכיהן הפיזיים, ומעל לכל – מוגנותן של הקטינות נשמרת, ושלומן הפיזי אינו עומד בסיכון. אשר על כן, בבחירה בין הותרת הקטינות בקלט החירום לבין השבתן לביתן, הרי שהאפשרות הראשונה, על כל מורכבותה, היא העדיפה. החששות הכבדים כי הקטינות תוספנה להיפגע פיזית בבית המשיבים, בנוסף לכל קשייהם האחרים של ההורים המסכנים את שלומן – נותרו בעינם, והלכה למעשה אין שינוי במצבם של המשיבים כיום בהתייחס למצב ששרר ערב הוצאת הקטינים ממשמורתם.
אדגיש כי החלטתי להותיר את הקטינים במקום חסותם נוגעת הן לקטינות XXX וXXX והן לקטין XXX, המצוי במרכז חירום ” הדסים”, לגביו דווח הן ע”י עו”ס לחוק נוער והן ע”י האפוטרופוס לדין כי מצבו טוב והוא מקבל מענה מתאים לצרכיו.
לאור כלל האמור הנני מורה כדלקמן :
החלטותיי מיום 21.3.24 ו-22.3.24 באשר להוצאת הקטינים ממשמורת המשיבים תישארנה על כנן.
הקטינות תישארנה במשפחת קלט החירום בXXX, כאשר במקביל ימשיכו גורמי הפיקוח בחיפוש אינטנסיבי עבור מקום חסות חלופי, בין אם במסגרת אומנת חירום אחרת, דוברת עברית, ובין אם במסגרת של אומנה קבועה.
ויובהר – על כל פתרון שיימצא להיבחן בראיית השארת הקטינות יחד.
ככל שלא ימצא מקום חסות חלופי לקטינות תוך 30 יום – ישוב ביהמ”ש ויבחן את החלטתו.
מסגרת המפגשים של המשיבים עם הקטינים תוסיף להתקיים במתכונת הנוכחית, בתיאום ואישור עו”ס לחוק נוער, על פי שיקול דעתה, ובהתאם לטובתם של הקטינים.
ביהמ”ש שב ומורה למשיבה לקבל טיפול רפואי נפשי באופן מידי, ולמשיב לסייע לה בכך.
עו”ס לחוק נוער תגיש עדכון עד ליום 9.5.24 באשר למצבן של הקטינות ולסוגיית איתור מקום חסות חלופי עבורן. בנוסף לאמור, מבוקש מעו”ס לחוק נוער להגיש עדכון באשר לקטין XXX השוהה במרכז חירום ” הדסים”.
המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ולאפוטרופוס לדין.
ניתנה היום, י”ז ניסן תשפ”ד, 25 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
