בפני
כב’ השופט ארז שני
תובע
א. ו.
ע”י עו”ד בן ציון ראם
נגד
נתבעת
ל. י. ו.
ע”י עו”ד דנה תירוש אליהו
פסק דין
לפני תביעת אב לקביעת מזונות בתו הקטינה, מדורה והוצאותייה החריגות.
רקע והליכים קודמים
התובע והנתבעת (להלן: “הצדדים”) נישאו זה לזו ביום 6/9/2018 ומנישואים אלו נולדה בתם המשותפת ביום …, כיום כבת כמעט 5 שנים (להלן: “הקטינה”).
במהלך חייהם המשותפים התגוררו הצדדים בדירה שכורה עד ליום 21/10/2022, מועד בו עזב התובע (להלן: “האב”) את דירת המגורים.
ביום 20/10/2022 פתחה הנתבעת (להלן: “האם”) הליך יישוב סכסוך (י”ס 34471-10-22), עיקרו בעניין זמני שהות של הקטינה עם האב, לבקשתה ב”פיקוח”.
ביום 8/11/2022 עת קיימתי דיון בהליך, קבעתי בין היתר כי האב ישהה עם הקטינה בימים ב’ וד’ בין השעות 16:00 – 19:30 ומידי סוף שבוע שני החל מיום ו’ בשעה 18:00 ועד ליום שבת בשעה 16:00 (זאת באופן זמני) וכן הורתי על הגשת תסקיר משירותי הרווחה.
בתסקיר מיום 27/11/2022 נקבע כי לא נשקפת כל מסוכנות מצד האב בקיומם של זמני השהות כפי שנקבעו.
ביום 2/12/2022 האב הגיש תובענות בעניין משמורתה של הקטינה, קביעת זמני שהות ומזונותיה (תלה”מ 2714-12-22 ותלה”מ 2712-12-22), אלו נמחקו לאחר שהוגשו במהלך תקופת עיכוב ההליכים.
במסגרתו של הליך אשר התנהל בין הצדדים בבית הדין הרבני, הורחבו זמני השהות של האב עם הקטינה בהתאם להמלצות תסקיר שירותי הרווחה לימים ב’ וד’ כולל לינה ומידי סוף שבוע שני מיום ו’ ועד ליום א’.
במסגרתו של הליך זה העוסק במזונות הקטינה, הגישה האם בקשה למזונות זמניים, בה קבעתי בדיון שהתקיים ביום 30/3/2023, כי האב יישא במזונות הקטינה בסך 2,000 ₪ לחודש וסך נוסף בגובה 2,660 ₪ בעבור מדור ואחזקתו.
עוד קבעתי כי הצדדים יישאו בהוצאות רפואיות חריגות ובעלות גן/צהרון ביחס של 60% לאב ו – 40% לאם.
בהליך נשמעו הוכחות ביום 25/2/2024, הוגשו סיכומים וכעת לפסק הדין.
טענות הצדדים בתמצית
טענות האב
לאחר ההחלטה למזונות זמניים מיום 30/3/2023 חל שינוי נסיבות מהותי באופן בו הורחבו זמני השהות ושונו הכנסות הצדדים.
בהתאם להחלטת בית הדין הרבני מיום 27/4/2023, אשר אימץ את המלצות תסקיר שירותי הרווחה, נקבעו לאב זמני שהות נרחבים עם הקטינה – פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סוף שבוע שני.
צרכי הקטינה (ללא מדור) פורטו על ידי האם באופן מוגזם, הם בגובה 1,500 ₪ לחודש והאב נושא ב – 43% מהם ישירות עת הקטינה שוהה עימו.
כך גם באשר למדורה של הקטינה.
האב הינו … במקצועו ובבעלותו שני עסקים – “….” ו”…”, העוסקים במתן שירותי … למועצות מקומיות וללקוחות פרטיים.
משכורתו החודשית של האב הינה בסך 16,000 ₪ ברוטו בלבד וכ – 12,000 ₪ נטו לחודש.
בסיכומים טען כי כעולה מן המסמכים אותם צירף, הכנסתו החודשית הינה בסך 25,149 ₪ ברוטו לחודש וסך 17,750 ₪ נטו.
שני העסקים שבבעלותו מצויים בחובות של קרוב למיליון ₪ לבנקים ולגופים חוץ בנקאיים.
האב אינו בעל יכולות כלכליות משמעותיות אלא מי המנסה לשרוד כלכלית.
היקף חובותיו גדל מידי חודש ונכון לעתה החברה אשר בבעלותו נותרה ללא יכולת לשלם תשלומי מע”מ והוטלו עיקולים על חשבונותיה.
האב נושא בהוצאות מדור ואחזקתו בסכום גבוה במיוחד בסך 10,500 ₪ לחודש, שכן הוא נאלץ לשכור דירת מגורים בקרבת הקטינה ולשאת בהוצאותייה השוטפות, זאת בנוסף לכלל ההוצאות בעבור הקטינה.
הוצאותיו של האב אותן פירט, עולות על הכנסותיו.
האם, בעבודתה כמנהלת מכירות בחברת … בע”מ השתכרה 15,900 ₪ נטו לחודש.
האם הותירה בעמימות את הכנסתה שכן החלה לעבוד במקום עבודה חדש החל מחודש 9/2023 (“…”), ממנו לא צירפה תלושי שכר, לא ניתן לדעת מהי הכנסתה ורב הנסתר על הגלוי.
לאור האמור יש לקבוע כי הכנסתה, לצורך אומדן מזונות, היא בסך 25,000 ₪ ברוטו וסך 17,000 ₪ נטו לכל הפחות.
בנוסף, לאם קרנות פנסיה וזכויות מהעבודה בשווי 630,000 ₪, בשונה מן האב אשר פדה את מלוא זכויותיו מכל מקור על מנת לממן את פעילות החברה.
לאם הוצאת שכירות מדור בגובה 9,000 ₪, אך משמדובר בדירה בת 5 חדרים, אין ליתן בידה תמריץ להמשיך ולשכור בעבור תשלום כה גבוה ויש לקבוע סך של 6,000 ₪ לחודש בעבור מרכיב זה.
יש לקבוע כי הוצאות הצדדים יהיו בסך 5,500 ₪ לכל חודש בעבור כלכלה ומזון ואחזקת המדור.
אין כל הצדקה כי האב יקרוס תחת עול תשלום המזונות, דבר אשר יגרום לכך כי ביתו של האב יהא “בית עני” וכאשר הקטינה תימצא עימו היא תחווה מחסור.
יש לקבוע כי האב יישא בדמי מזונות ומדור עבור הקטינה עד הגיעה לגיל 6 שנים בסך 2,000 ₪ בחודש לכל היותר (בסיכומים צויין סך 1,500 ₪) ומהגיעה של הקטינה לגיל 6 שנים, כל הורה יישא ישירות בהוצאות הקטינה תלויות השהות, ובהוצאות חינוך ורפואה חריגות, יישאו הצדדים בשווה.
טענות האם
הצדדים חולקים זמני שהות עם הקטינה ביחס של 60% לאם ו – 40% לאב.
לאחר פיטורין מ – 3 מקומות עבודה, האם מועסקת כיום אצל אביה בשכר בגובה 13,300 ₪ לחודש.
בין הצדדים פערי השתכרות אסטרונומיים. האב לא חשף ולו טפח קטן מהכנסותיו המוערכות בעשרות אלפי ₪ בחודש ויכולותיו הכלכליות של האב גבוהות לאין שיעור מאלו של האם.
האב עובד במסגרת עוסק מורשה על שמו וכן במסגרת חברה בע”מ בה הינו בעלים יחיד ובעל השליטה המלאה ובעל יכולת השתכרות של עשרות אלפי ₪ בחודש. בנוסף, יש לאב הכנסה המתקבלת בצורת מזומן מלקוחות פרטיים, הכנסה שוטפת מהדירה בבעלותו ב… המכניסה לו סך 4,700 ₪ בחודש.
מדפי החשבון אותם צירף בעבור החודשים 9-11/2022 ניתן ללמוד כי פרט למשכורתו (שנתונה לשיקול דעתו הבלעדי), מכניס האב מידי חודש עשרות אלפי שקלים במסגרת העוסק המורשה ותלושי השכר אינם משקפים את הכנסתו הגבוהה בפועל.
הוצאות האב, כמו גם כוונתו לרכוש את חלקה של גרושתו בדירתם, מעידות על יכולות כלכליות גבוהות לשאת במזונות הקטינה בסכומים גבוהים מאלו שנפסקו ואין כל הצדקה להפחיתם.
האב הסתיר מבית המשפט את הכנסתו האמיתית באמצעות הצגת דוחות מפוברקים ובלתי מבוקרים, טען לחובות אך לא צירף אסמכתאות אודותיהם, השמיט עובדות וניסה להציג עצמו כחסר אמצעים באופן שאינו מתיישב עם הוצאותיו ועם אורחות חייו כפי העולה מפירוט כרטיסי האשראי – כ – 26,000 ₪ בממוצע ביניהן אין ולו הוצאה אחת עבור הקטינה.
המסמך אותו הגיש האב כ – 3 ימים לפני דיון ההוכחות, אותו כינה “דוח מבוקר לחברה לשנת 2022”, התברר כדין וחשבון למס הכנסה של יחיד ולא של חברה.
טענות האב לפיהן הבנקים סגרו לו המימון וכי הוטל עיקול על החברה נמצאו כטענות שקריות שעה שלא נמצא להן כל תימוכין.
כך גם באשר לגרסתו בעניין השכרת הדירה בה מחצית הזכויות בבעלותו ותשלום המשכנתא עבורה.
הוצאות הקטינה פורטו על ידי האם בסך כ – 2,280 ₪ בעבור מרכיבי מזון, פארם, ביגוד ופנאי, וסך 10,569 ₪ לחודש בעבור הוצאות המדור ואחזקתו.
הוצאות האם עולות משמעותית על סך הכנסותייה.
האם משמשת כהורה מרכז לקטינה (גם לשיטת האב) ויש להעמיד את מזונות הקטינה ומדורה על סך 5,843 ₪ לחודש.
יש לקבוע כי ההורים יישאו בהוצאותיה החריגות של הקטינה (רפואה וחינוך) ביחס של 30% האם ו – 70% האב.
דיון והכרעה
הצדדים הינם יהודים, משכך חל בעניינם הדין העברי.
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט – 1959, קובע:
“אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלו”.
החיוב במזונות ילדים על פי הדין העברי לדורותיו, נבחן לפי שלוש קבוצות גיל כאשר לגבי כל אחת מן הקבוצות חלים הסדרים שונים:
קטינים שגילם אינו עולה על 6 שנים – המוגדרים “קטני קטנים”.
קטינים בגילאים שבין 6 שנים ועד ל-15 שנים.
קטינים בגילאים שבין 15 שנים ועד ל-18 שנים.
(ראה: בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית {פמ”מ – 19/7/2017} {להלן: “הלכת 919/15″}).
בשים לב לגילה של הקטינה במקרה זה שלפניי, הרי שהיא משתייכת לקבוצת הגיל מ”קטני קטנים”, לגביה לא שינתה “הלכת 919/15” עד כה דבר, שכן חלה היא על ילדים מעל גיל 6 שנים בלבד. וכך כבוד השופט נ. סולברג:
“נזכור ונזכיר: טרם נשלמה המלאכה. ראשית, פסק דין זה מסדיר באופן חלקי בלבד את סוגיית מזונות הילדים, ואינו מתייחס לתשלום מזונות ילדים בגילאי 6-0, חובה שעודנה מוטלת במלואה על כתפי האב, תהיינה נסיבות העניין אשר תהיינה”.
בהלכה המחייבת נפסק כי אב יהודי חב לבדו חיוב אבסולוטי במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 6 שנים וכן חיוב מדין צדקה לגבי צרכים שאינם הכרחיים, בעוד שהאם פטורה ממזונות אלה, ללא כל קשר למצבה הכלכלי.
(ראה: ע”א 469/84 הדרי נ’ שני, לט(3) 197 {פמ”מ – 4/8/1985}).
המשמעות היא, כי האב חייב לשלם את דמי המזונות ההכרחיים של ילדיו בכל מקרה, גם אם מצבו הכלכלי רע, ואף אם לילדיו ישנם מקורות פרנסה חלופיים ממקורות אחרים.
(ראה: ע”א 426/65 רינת נ’ רינת, כ(2) 021 {פמ”מ – 17/3/1966}).
לגבי קטינים שגילם מעל שש שנים, כלל החיוב הוא מדין צדקה, היינו על פי היחס שבין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, חלוקת זמני השהות ופרמטרים נוספים.
במשך השנים, גיבשו בתי המשפט, בשורה של פסקי דין, את גדר הצרכים ההכרחיים המינימליים, במסגרתם נכללו צרכים כגון מדור, מזון, ביגוד והנעלה, חינוך בסיסי (לא כולל חוגים), כיסוי ביטוחי בריאות וכיסוי ביטוחי לקופת חולים, לרבות עלויות של תרופות שגרתיות. במקרים מסויימים, אף יכול ולקטין מסויים יהיו צרכים הכרחיים נוספים, אותם על בית המשפט להביא בחשבון, עת פוסק את מזונותיו של אותו קטין.
גם במקרים, בהם לא כל הצרכים מוכחים, קובעת הפסיקה:
“צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן”.
(ראה: ע”מ (י-ם) 789/05 ע. ד. נ’ ע. י. {פמ”מ – 16/1/2006}).
סכום זה מתעדכן מעת לעת, וכיום הוא עומד על סך של כ-1,600 ₪.
(ראה: עמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני {פמ”מ – 9/10/2017}).
על סכום זה יש להוסיף את חלקו היחסי של הקטין בעלות המדור של שני ההורים הכוללת את שכר הדירה/משכנתא ואת עלויות אחזקת המדור, שלרוב מכומת ב-30% במקרים בהם קטין אחד, 40% לשני קטינים, זאת מאחר והקטין חולק את זמני השהות בבית שני הוריו ויש צורך במדור מספק הן אצל האם והן אצל האב.
(ראה: ע”א 764/87 אוהר נ’ אוהר {פמ”מ – 31/12/1987}).
בשיקוליו של בית המשפט, בבואו לפסוק את מזונותיו של הקטין, עליו לאזן באופן ראוי בין ארבעה פרמטרים, בשים לב כמובן לגילו של הקטין:
הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו ערב הפירוד (צרכים תלויי
שהות הכוללים מדור ואחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).
היכולות הכלכליות של הורי הקטינים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים, אלא
קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים, לרבות שכר עבודה).
ג.קביעת יחסיות ביכולתם הכלכלית של ההורים, זה מול זה.
ד.חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות, ביחס יכולתם הכלכלית
של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).
(ראה: עמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ. ב. נ’ א. ב.{פמ”מ – 20/12/2017}).
יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון את התא המשפחתי הספציפי הניצב בפניו על מנת להבטיח את חלוקת הנטל המתאימה והראוייה ביותר, תוך שקילת שיקולים שונים, גם אגב התחשבות בהכנסות ההורים, זמני השהות, כל אלו אל מול עקרון טובת הקטין ורווחתו.
עוד נפסק כי אין מדובר בנוסחאות אריתמטיות נוקשות, ועל הסתמכות על נתונים יבשים.
(ראה: עמ”ש (ת”א) 32172-11-17 ע. ש. נ’ נ.ש. {פמ”מ – 10/1/2019}).
הקטינה במקרה זה אשר לפני, כיום כבת (כמעט) 5 שנים.
כתבתי כבר בעבר שלא פשוט לי להבין מה טעם יהא שונה דין מזונות לקטין בן 5 שנים ומספר חודשים לעומת קטין בן 6 שנים וכמה חודשים.
(ראה: תלה”מ (ת”א) 53712-11-16 (פלונית נ’ פלוני {פמ”מ – 23/10/2017}).
בנסיבות אלו כמו גם התקופה בה אנו מצויים, לא מצאתי כי נכון יהיה לשנות את גובה צרכיה של הקטינה כיום לצרכיה, עת תגיע היא לגיל 6 שנים.
יחד עם זאת ובהתאם לאותם צרכים אשר פרוסים בפני, אביא בחשבון את החלוקה בין הצדדים באשר לאופן ונטל הנשיאה בהם, לאחר גיל 6, בהתאם ליכולתם הכלכלית של הצדדים וזמני השהות של כל אחד מהם עם הקטינה, כפי הוראות הדין (וראה: “הלכת 919/15”).
צרכי הקטינה
האם ביקשה להעמיד את מזונות הקטינה ומדורה בסך 5,843 ₪ לכל חודש (סך מעודכן בהתאם לסיכומים אותם הגישה), ללא חלוקה לצרכים הכרחיים וכאלו שאינם הכרחיים.
בתצהיר אותו הגישה פירטה את הוצאות הקטינה (ללא מדור) בסך 2,298 ₪ לחודש וכך:
מזון (1,000 ₪), פארם (361 ₪), קופת חולים (31 ₪), ביטוחים פרטיים (56 ₪), ביגוד (400 ₪), פנאי, פעילויות וצעצועים (450 ₪).
האב כאמור טען כי צרכי הקטינה פורטו על ידי האם באופן מוגזם ויש להעמידם בגובה 1,500 ₪ לחודש.
באשר להוצאות הקטינה, כפי שאמרתי עוד בעת החלטתי בעניין מזונות זמניים, סבור אני גם כיום כי אין המדובר בסך מזונות מופרזים כי אם בסכום סביר והמקובל למזונות קטין, וגם אם בשעתו סברתי כי מרכיב זה או אחר נדרש במעט באופן מופרז, הרי שמדובר בהבדלים מינוריים וכאלו שאינם משמעותיים.
האם תמכה את הוצאותייה בעניין מזון בקבלות רבות אך לא באשר ליתר הוצאות הקטינה, למעט פירוט כרטיסי אשראי, ומאלו אשר צורפו לא ניתן לדעת מהן הוצאותייה בעבור עצמה ומה בעבור הקטינה.
האב לא צירף כל אסמכתא אשר יש בה להעיד על צרכי הקטינה וגם כעולה מפירוט כרטיסי האשראי, דומה כי הוצאותיו על הקטינה אינן רבות או גבוהות.
תביעת מזונות היא ככל תביעה כספית אחרת, אותה יש לבסס ולהוכיח ככל תביעה בראיות ובאסמכתאות. כאשר רכיבי התביעה לא הוכחו, למצער חלקם, נפסק גובה המזונות בסופו של יום במקרים הללו כפי שיקול דעתו של בית המשפט ולפי אמדן הצרכים הסביר והראוי.
(ראה: ע”א 130/85 כהן נ’ כהן, מ(1) 69 {פמ”מ – 20/1/1986}).
לטענת האם משמשת היא עבור הקטינה כבית מרכזי, ואכן, והגם שהדבר לא נסתר על ידי האב, כך הדברים גם להתרשמותי.
יחד עם זאת, הקטינה שוהה גם בבית אביה, זמן לא מבוטל.
הפסיקה כיום, בנסיבות מסויימות, נוטה להעריך צרכי קטין מינימליים המתגורר בשני בתים בשיעורים שבין 2,250 ₪ לכ – 2,500 ₪ לחודש, ללא רכיב המדור (ראה: עמ”ש (מרכז) 58754-06-20 נ. ב. נ’ מ. ב. {פמ”מ – 10/3/2021}).
לאחר שבחנתי את הנסיבות וצרכי הקטינה, מצאתי לקבוע כי צרכיה של הקטינה יועמדו על סך 2,000 ₪ לחודש, לא כולל דמי מדור ואחזקתו ולא כולל הוצאות חריגות.
מדור ואחזקתו
הצדדים שניהם מתגוררים בשכירות ב….
האב צירף הסכם שכירות מיום 19/10/2022 ממנו עולה כי נושא בסך 8,000 ₪ בעבור עלות השכירות.
בנוסף טען האב לסך נוסף של 2,500 ₪ בעבור דמי אחזקת מדור.
האב צירף 3 אסמכתאות המעידות על תשלום ארנונה בסך של כ – 1,500 ₪ אך מהן לא עולה פרטי המועד בגינו חוייב או משך תקופת החיוב.
שעה שרוב הרשויות גובות תשלומי ארנונה אחת לחודשיים, יש להניח כי מדובר בתשלום דו חודשי.
באשר לתשלומי מים וטלוויזיה, מצאתי 3 אסמכתאות על העברת תשלום בסך של כ – 345 ₪ לידי בעלת הדירה, אך לא קבלה בעבור תשלום לרשות זו או אחרת. מעבר לאלו לא צורף דבר ולא עלה בידי האב להוכיח כי נושא בסך 2,500 ₪ בעבור דמי אחזקת המדור ולכן אניח, בהתאם לניסיוני, כי סך זה יעמוד על כ – 1,500 ₪ לחודש.
האם אף היא צירפה הסכם שכירות מיום 5/7/2023 בעבור דירה בת 5 חדרים בפרוייקט שכירות ארוך טווח, ממנו עולה כי סך ההוצאה בעבור מרכיב זה עומדת על סך 9,000 ₪ לחודש בצירוף סך 562 ₪ בעבור תשלום דמי אחזקה לחברת הניהול, משמע “תשלומי ועד הבית”.
לטענתה היא מצוייה ברשימת המתנה בפרוייקט בו מתגוררת, לדירה בעלות דמי שכירות נמוכים יותר.
בעבור תשלומי אחזקת המדור צירפה האם אסמכתאות, יש לומר גם בכפל על דירתה הקודמת (תשלומי ארנונה וחשמל מחודש 3/2023), אך באשר לאלו הנוכחיים, עולה כי הוצאתה מגיעה לכ – 2,000 ₪ (בממוצע), בעבור תשלומי ארנונה, חשמל מים וגז.
אחזור על שאמרתי באשר לגובה שכר הדירה אותו מוציאה האם, עת סבור אני כי מדובר בסך גבוה ביחס לצורך במדור לו זקוקה האם עם הקטינה.
לא הוצג בפני הסכם שכירות שונה, למעט טענתה בסיכומים אותם הגישה כי “היא ברשימת המתנה לדירה קטנה יותר בפרוייקט בו מתגוררת”.
אין בדעתי לבקר את דרך התנהלותה של האם, אך בחירתה להתגורר עם הקטינה בדירה 5 חדרים, או בחירתה לשכור מגורים דווקא בפרוייקט זה, אלו הם בבחינת החלטותיה שלה ועליה לצפות את משמעותן.
אניח כי, גם בהתאם לתנאי ועלויות שכירות דומים בסביבת המגורים, יש להעריך עלות שכירות מדור ממוצעת לדירה בת 3 – 4 חדרים באזור המגורים בו מתגוררת האם עם הקטינה עומדת בממוצע על סך 6,000 ₪ לכל חודש.
דבריי אלו נכונים גם באשר לאב.
מכאן כי הן לאב והן לאם דמי המדור יחושבו בעלות של 6,000 ₪ לחודש.
לטעמי, הן לנוכח הצגת אסמכתאות והן לנוכח הימצאות הקטינה עם האם מעט יותר מאשר אצל האב, אני קובע כי לאם הוצאות אחזקה בסך 2,000 ₪ לחודש ולאב 1,500 ₪ לחודש.
משכך, לאב הוצאה בגין מדור ואחזקתו בסך 7,500 ₪ ואילו לאם הוצאה בגין מדור ואחזקתו בסך 8,000 ₪.
חלקה של הקטינה (30%) בהוצאה זו אותה משלם האב הינו בסך 2,250 ₪ לחודש וחלקה של הקטינה בהוצאה אותה משלמת האם הינו בסך 2,400 ₪ ובסה”כ 4,650 ₪ לחודש.
מכאן כי יש להעמיד את צרכי הקטינה, לרבות הוצאת מדור ואחזקתו, בסך 6,650 ₪ לחודש (2,000 ₪ מזונות + 4,650 ₪ מדור ואחזקתו).
הכנסות הצדדים
האב
האב הינו … במקצועו ובבעלותו שני עסקים העוסקים במתן שירותי …. לטענתו הכנסתו הכוללת (לאחר שעודכנה בסיכומים אותם הגיש) הינה בסך 17,750 ₪ נטו לחודש ועסקיו אלו מצויים בחובות הגדלים מידי חודש בחודשו.
בראשית ההליך האב כלל לא חשף בפני בית המשפט את כלל הכנסותיו, לרבות הכנסות שאינן ממקור עבודה.
בהמשך, “העמיס” האב לתיק מאות עמודים של דפי חשבון (תוך עירוב חשבונות העסק וחשבונות פרטיים), דו”חות עסקיים מהם קיים קושי רב להבין את הכנסתו, גם דו”חות מע”מ, תשלומי מקדמות ועוד, מהם לא ניתן ללמוד דבר, אך לשיטת האב מהם מתגלה תמונת מצב קודרת.
דעתי שונה מדעתו של האב שכן אין המדובר בהכנסה זעומה, והמעיין בפירוט דפי החשבון וכרטיסי האשראי אותם צירף, יגלה כי הוצאותיו אלו (בדומה במעט גם לאם), אינן מעידות על זה החוסך מעצמו או המצוי במצב עגום, ואין בדעתי להעביר כל ביקורת על כך.
כפי שאמרתי, אישורים חשבונאיים הנושאים את הכותרת “טיוטה” אין להם ערך ראייתי, גם לא אישורי רואת חשבון על הכנסות בשיעור ברוטו, שכן לא ניתן להבין מהם מהי ההכנסה החודשית בפועל.
לטענת האם, האב משתכר בנוסף (במזומן) מלקוחות פרטיים והנתונים כפי שהוצגו על ידו אינם משקפים את הכנסתו בפועל ,המגיעה לעשרות אלפי שקלים מידי חודש.
מתלושי השכר (הבודדים והלא עקביים) מ”קבוצת …” אותם צירף האב, מצאתי כי סך הכנסתו הממוצעת עומדת על סך של מעט מעל 12,000 ₪ נטו לחודש.
מעדותו לפרוטוקול, בעמ’ 44, העיד האב כך:
“כב’ הש’ שני: עד שהיא תמצא את כל הדפים אז אתה יכול להסביר לי מה הכנסותיך החודשיות לדעתך?
……
העד, מר …: כ-20,000 שקל שזה מורכב מברוטו 16,000 שקל משכורת ומהעוסק המורשה עוד כ-7,000-8,000 ואם אני מסכם את הכל ביחד קרוב ל-20,000.
כב’ הש’ שני: זה מביא אותך לכמה נטו? אתה טענת 17 (מדברים ביחד) בתצהיר.
העד, מר …: הנטו שלי זה 12, זה 12, מה?
כב’ הש’ שני: מספר לך שלמיטב זכרוני טענת 17 ומשהו בתצהיר.
העד, מר …: זה 12 ועוד 7, בנטו”.
וכעולה מעדותו – הכנסתו הינה בסך 19,000 ₪ נטו לחודש, וסבור אני שאף יותר.
מדפי החשבון אותם צירף אכן עולה כי לאב הכנסות מפרוייקטים שונים ורבים בסכומים משתנים ושאינם נמוכים כלל וכלל, כמו גם הפקדות כספי מזומן ממקורות שונים.
יחד עם זאת, ישנו קושי גדול להבחין בהכנסתו האמיתית שכן מהמסמכים עולה עירוב הכנסות משני עסקיו כמו גם תלושי שכר.
חיזוק נוסף לעירוב בין החשבונות העסקיים לפרטיים ניתן אף למצוא באשר להוצאות פרטיות היוצאות מחשבונות ומדו”חות עסקיו.
כך למשך בדפי החשבון העסקי מצאתי עשרות הוצאות ביניהן הוצאה עבור “איקאה”, רהיטי הכח, מסעדות, מוצרי תינוקות, רשת משחקיות, הוצאות משפטיות ועוד ועוד.
וכך מעדותו, בעמ’ 49:
“כב’ הש’ שני: יפה. עכשיו אני מבין שההוצאות הפרטניות שלך וההוצאות של העוסק מורשה מעורבבות בכרטיס,
העד, מר …: נכון”.
מפירוט כלל ההלוואות העומדות לחובתו בגין עסקיו (ואולי לא רק), יש כדי ללמוד על יכולת כלכלית גבוהה שכן מעידות על דירוג אשראי גבוה בצד הכנסותיו.
כך או אחרת, לא הוצג על ידו כנגד אלו בטחונות ניתנו הלוואות אלו, גם לא האם עסקיות האם פרטיות, גם לא הטלת עיקול על מי מהחברות אשר בבעלותו, כפי טענתו, אך כהודאתו בחקירתו – “כרגע אין עיקול…”.
הוסף לכל אלו את העובדה כי האב אף לא טרח לציין את הכנסתו משכר דירה על מחצית דירה המצוייה בבעלותו, ורק בהמשך טען כי סך תשלום המשכנתא עולה על סך ההכנסה ממקור זה.
מעיון בתיקי בית המשפט, מצאתי כי האב רכש את זכויות הדירה במלואן ביום 28/2/2024 בסך למעלה מ – 700,000 ₪, עניין אשר כלל לא הובא במסגרת הליך זה.
ביום 25/2/2024, העיד האב:
“עו”ד אליהו: תאשר לי שבבעלותך הדירה ב… שרכשת ב-2018?
העד, מר …: מחצית מדירה”.
סבור אני כי האב, בעיתוי בו העיד (3 ימים בלבד בטרם נחתם חוזה המכר) נהג בחוסר תום לב.
התנהלות זו של האב יש בה להעיד כי בוחר הוא במה לשתף ובמה אין בכך צורך ומעבר, הרי שיש בכך ללמוד על יכולותיו ומקורותיו הכלכליים, לטעמי גם על מהימנותו.
הוסף לכך את גרסתו בעניין תשלום המשכנתא, וכך מעדותו בעמ’ 47:
“ת: החשבון משכנתא מנוהל בחשבון בבנק מזרחי, הצד השני מפקיד חצי כל חודש, חצי מההפרש,
ש: אז יש לך רק חצי משכנתא?
ת: רגע, רגע,
ש: אתה כתבת פשוט לבית משפט שעולה לך 5,350 משכנתא אז יש לך רק חצי משכנתא.
ת: אני מנהל את החשבון משכנתא והצד השני משלם חצי מההפרש.
ש: הוא משלם חצי מההפרש.
ת: נכון”.
לא עלה בידיו של האב להוכיח את סך ההוצאה בעבור משכנתא, אך ממילא סך זה אינו מעודכן לאור רכישת מלוא הזכויות בדירה, ככל שאכן נלקחה משכנתא נוספת, וגם בטרם גרסתו באשר לתשלום המשכנתא, שכן חלקה היה לחובת הבעלים הנוסף (כך כעולה מהסכם המכר), ולבסוף עדותו הסותרת בעניין זה.
מזכויות הדירה אשר בבעלותו עולה כי זו מושכרת בסך של 4,500 ₪ מידי חודש.
ואשוב ואומר, מצופה מבעל דין כי יחשוף בפני בית המשפט את התמונה המלאה והברורה של כלל מקורות הכנסותיו, מבלי להעלים מידע כזה או אחר ומבלי להערים קשיים.
לא חסכתי במילים בעניין זה עוד בהחלטותיי הקודמות בעניינם של הצדדים.
סבור אני כי גרסת האב לא היתה שלמה ולא הותירה בי רושם מהימן דיו וזאת אומר, בלשון המעטה.
האב לא עמד בנטל להוכחת שיעור הכנסותיו מכלל המקורות, נטל המוטל על כתפיו של זה החפץ בהקטנת תשלום מזונות, בין היתר גם בשל יכולת כלכלית ויש להעמיד עניין זה לחובתו.
בהינתן כל אלו, אני קובע כי הכנסתו של האב מגיעה לסך של כ – 20,000 ₪ נטו לחודש.
שעה שנתון זה הינו באומדנא מעט מעל מה שהצהיר האב, אך לא כפי תמונת המצב המשתקפת מכלל הנתונים, אקל במעט ולא אקח בחשבון את גובה ההכנסה משכר הדירה אשר בבעלותו, עת לא אביא בחשבון את סך ההוצאה בעבור משכנתא.
האם
לטענת האם לאחר שפוטרה מ – 3 מקומות עבודה, כיום היא מועסקת אצל אביה בשכר בגובה 13,300 ₪ לחודש. יש לציין כי האם לא צירפה כל אסמכתא אשר יש בה להעיד על הכנסה זו.
מתלושי השכר אותם צירפה משני מקומות עבודתה הקודמים לחודשים 8/2022 – 3/2023 ו – 5/2023 – 8/2023, עולה כי שכרה הגיע לסך ממוצע של כ – 15,000 ₪ נטו לחודש, סך אשר אינו רחוק מסך הכנסתה כיום.
אין בידי לומר כי האם אינה עובדת בשכר מכובד ואף מעל השכר הממוצע במשק, או כי מתאמצת להוריד הכנסתה ממניעים זרים.
וכעדותה, בעמ’ 66:
“…. אני בן אדם שעובד מגיל 18, אל תדאג אני לא אשב בבית שנים ואצפה לממן את הילדה שלי מהמזונות של …”.
אין בידי לקבל את טענת האב כי האם הותירה בעמימות את הכנסתה או כי הכמינה נתונים, שעה שהיא טוענת להכנסה דומה כפי שהשתכרה משלושת מקומות עבודתה האחרונים, אף אם במעט פחות.
האם אף צירפה תלושי שכר ממקומות העבודה, באופן רציף ועל פני מספר חודשים כפי הוראות הדין.
מתדפיסי חשבון העו”ש שצורפו על ידה עולה כי היא מצוייה ביתרת זכות, לעיתים אף ביתרה בסכום המגיע לסך של 20,000 ₪.
משלא מצאתי מקור הכנסה נוסף כפי טענת האב (למעט קצבת ביטוח לאומי בסך כ -100 ₪), אני קובע כי הכנסתה של האם מגיעה לסך של כ – 13,400 ₪ נטו לחודש.
יחס ההכנסות בין הצדדים
כאמור, הכנסות הצדדים לצורך חישוב מזונות הקטינה הינן בסך 33,400 ₪ לחודש (20,000 ₪ לאב + 13,400 ₪ לאם).
היחס בין ההכנסות הינו 40% לאם ו – 60% לאב (למען הדיוק 59.8% ולמען הנוחות הסך עוגל במעט).
חלוקת זמני השהות
אכן וכטענת האב, מאז תחילת ההליך הורחבו זמני השהות שלו עם הקטינה, וכיום הצדדים חולקים ביניהם את זמני השהות באופן שהאב מצוי עם הקטינה פעמיים בשבוע ומידי סוף שבוע שני, לסירוגין.
הדברים עולים כאמור בתסקיר שירותי הרווחה בעניינם של הצדדים מיום 27/4/2023 אשר ניתן במסגרת ההליך בבית הדין הרבני, לו ניתנה תוקף של החלטה על ידי בית הדין הרבני ביום 10/3/2021.
התסקיר לא כלל המלצה כלשהי לעניין משמורתה של הקטינה, דבר אשר אף לא נקבע בהחלטה שיפוטית.
שני תסקירים נוספים בעניינם של הצדדים לא שינו דבר.
מכאן כי יחס זמני השהות הוא 43% לאב ו – 57% לאם. קרי, מתוך 14 ימים, 6 ימים הקטינה עם האב ו – 8 ימים הקטינה עם האם.
לטענת האם היא זו שמשמשת לקטינה כהורה מרכז, היא המממנת לקטינה את כלל צרכיה והאב אינו מוציא כל הוצאה על הקטינה. לא בכדי לא יודע האב לפרט בתביעתו את הוצאות הקטינה ומתמקד בהוצאותיו שלו בלבד שכן האם היתה ועודנה אחראית לספק לקטינה את כלל צרכיה.
עניין זה לטענתה לא נסתר על ידי האב ולכך אף התייחסתי קודם לכן.
לצורך בחינת המקרה שבפני, אצא מנקודת הנחה כי אכן מדובר בזמני שהות נרחבים, אם כי אינם זהים במתכונת של “מחצה על מחצה”.
חישוב המזונות בהתאם ליחס הכנסות וזמני השהות
קביעת החיוב בהתאם ליחס ההכנסות:
האם – 6,650 ₪ (צרכי הקטינה) X 40% = 2,660 ₪.
האב – 6,650 ₪ (צרכי הקטינה) X 60% = 3,990 ₪.
קביעת החיוב בהתאם לזמני השהות:
בשהייתה אצל האם – 6,650 ₪ X 57% = 3,790 ₪.
בשהייתה אצל האב – 6,650 ₪ X 43% = 2,860 ₪.
בהתאם, על האב לשלם לאם מזונות, בהתאם ליחס ההכנסות ובקיזוז ההוצאות שמוציא עת הקטינה שוהה עימו, סך 1,130 ₪ מידי חודש (3,990 ₪ – 2,860 ₪).
יכול ובכך היתה תמה מלאכתי, אך כפי שאמרתי עוד קודם לכן, הרי שחישוב אריתמטי המשקלל את כלל פרמטרים אלו הוא רק כלי אחד בידי בית המשפט, היכול ורשאי לשקול שיקולים נוספים בנסיבות העניין שבפניו, כמו גם התרשמות מן הצדדים, מן הראיות שהוצגו בפניו ועוד.
“כאמור, שיעור המזונות וחיובו של כל הורה לא יקבע בהכרח על פי מטבעות אריתמטיות נוקשות אלא בית המשפט רשאי לשקול מגוון שיקולים ובכללם הנטל הממשי המוטל על כל אחד מההורים בטיפול בקטינים על כל המשתמע מכך. ובלשונו של כב’ הש’ ע. פוגלמן בעניין בע”מ 919/15 [נבו] –
וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות . פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על “המספרים היבשים” – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים” (ועוד ראו לעניין זה – עמ”ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18 – פלוני נ’ פלונית, [נבו] (2019); עמ”ש (מחוזי חיפה) 36735-10-17 – י.ב. נ’ ו.ב [נבו] 2018))).
אכן תחשיב אריתמטי המציב בנוסחה את יחסי כושר ההשתכרות של הצדדים יכולתם הכללית וחלוקת זמני השהות יכול לסייע לבית המשפט והוא מהווה בסיס יציאה ממנו יצא לדרכו בקביעת סכום המזונות ואולם, כאמור, מדובר רק בשיקול אחד מיני רבים בעת קביעת שיעור המזונות הסופי, ואין זה מן הנמנע שבית המשפט ימצא לסטות ממנו באופן כזה או אחר מתוך ראייה רחבה של הנסיבות”.
(ראה: עמ”ש (מרכז) 36635-10-23 א. ל. ס נ’ ה. ס. {פמ”מ – 2/7/2024}).
סבורני כי האב, לאור הכנסותיו, התפתחות עסקיו, הוספת רכושו ועוד ועוד, לא יתקשה לעמוד בתוספת תשלום לזו כפי שקבעתי, זאת לעומת האם, הנמצאת לעת עתה בחוסר וודאות באשר למציאת משרה אשר תגדיל הכנסתה. יחד עם זאת מדובר במצב זמני.
בנוסף סבור אני כי האם אכן משמשת כביתה העיקרי של הקטינה וכהורה מרכז ומכאן סבור אני כי יש לשקלל עניין זה בתוספת, ולו במעט, ושלא על דרך חישוב קפדני ומדוייק.
לאור האמור, מצאתי כי במכלול הנסיבות יש להוסיף סך נוסף אותו ישלם האב לאם ובסה”כ 1,600 ₪ מידי חודש.
כאמור ובהתאם לפסיקה כי האב חב לבדו במזונותיה ההכרחיים של הקטינה עד הגיעה לגיל 6 שנים, הרי שעד ליום 22/10/2025 עת ימלאו לקטינה 6 שנים, תעמוד בתוקפה החלטתי למזונות זמניים מיום 30/3/2023.
מיום הגיעה של הקטינה לגיל 6 שנים, ישלם האב סך 1,600 ₪ לחודש לאם בעבור מזונות הקטינה כולל מדור ואחזקתו.
בנוסף, הצדדים יחלקו הוצאות רפואיות והוצאות חינוך ביחס של 60% לאב ו – 40% לאם.
ניתנות בזה ההוראות הבאות אשר לדמי המזונות:
דמי המזונות ישולמו על-ידי האב ישירות לאם, בכל 1 לחודש ומראש, עד הגיע הקטינה לגיל 18 שנה ו/או עד שתסיים הלימודים בתיכון – לפי המאוחר מבין השניים.
בתקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
דמי המזונות ישולמו מיום 22/10/2025.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה.
מדד הבסיס לחישוב יהא מדד החודש בו נפסקים דמי מזונות אלה כפי שפורסם, ב-15 לחודש טרם יום הדיון, אחריו והתחשיב ייעשה לעומת המדד הידוע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם, יישא האב ב- 60% והאם ב- 40% בהוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי בו מבוטחת הקטינה.
באמירה הוצאות רפואיות חריגות נכללות אף הוצאות לטיפול אורתודנטי ו/או טיפול שיניים.
האב יישא ב- 60% והאם ב- 40% הוצאות בגין גן/צהרון, זאת עד הגיע הקטינה לתום הלימודים בכיתה ג’.
האב יישא ב- 60% והאם ב- 40% תשלום עבור שיעורים פרטיים במקצועות: לשון, מתמטיקה ואנגלית, בהתאם להמלצת הגורם החינוכי.
כן יישא האב ב- 60% והאם ב- 40% בגין חוג אחד ובלבד שהסכום בו יחויב האב לא יעלה על סך של 150 ₪ לכל חודש, עבור הקטינה.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת הילדים מאת הביטוח הלאומי תשולם לאם.
סוף דבר
על אף שהאב לכאורה “זכה” בתביעתו, בהביאי בחשבון את התנהלותו כמו גם מהימנותו, העמסת חומר שלא לצורך ובסופו של יום הכבדתו על ההליך, איני עושה צו להוצאות.
(ראה: ע”א 716/82 עיריית הרצליה נ’ אמר, לט(4) 217 {פמ”מ – 21/11/1985}).
ניתן לפרסם פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
המזכירות תסגור תיק זה.
ניתן היום, י”ט אלול תשפ”ד, 22 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
