מספר בקשה:2
לפני
כבוד הרשמת שלי פרקש
מבקשת
מ.ק.
נגד
משיבה
נ.ק.ב.
החלטה
לפניי בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסך 30,000 ₪ מכוח הוראת תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018.
המנוחה א.ק. ז”ל נפטרה ביום 25.11.05. המבקשת והמשיבה הן אחיות, בנותיה של המנוחה.
המבקשת הגישה בקשה למתן צו קיום לצוואה מיום 22.3.92.
לבקשה לצו קיום צוואת המנוחה לא צורף מקור הצוואה, צורף צילום הצוואה, בטענה שזה לא נמצא. בחודש מאי 2023 הופנה התיק לבית המשפט לענייני משפחה להוכחת צוואה. בהחלטה מיום 24.5.23 אושרה הוכחת הצוואה בהעתק. ר’ תיק קשור 52637-05-23.
בחודש מרץ 2024 הודיעה המשיבה כי היא מתנגדת למתן צו קיום צוואה.
תמצית טענות המבקשת, כי מדובר בהתנגדות שסיכוייה קלושים; כי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט תוך גרירת המבקשת לניהול הליך סרק; כי הצוואה נערכה מרצונה החופשי של המנוחה כאשר היא בריאה וללא השפעה; כי המנוחה יידעה את המשיבה והמבקשת אודות הצוואה ותוכנה והמשיבה לא התנגדה אלא רק לאחר שנודע לה שהצוואה המקורית אבדה; כי המבקשת מתגוררת בדירה נשוא המחלוקת והמנוחה התגוררה עימה עד פטירתה; כי הדירה נרשמה בבעלות משותפת עם המנוחה בכדי לקבל תנאי משכנתא נוחים כעולות חדשות, אך המבקשת היא ששילמה את מלוא תמורתה; וכי המשיבה מתגוררת שנים רבות בארה”ב ואין לה רכוש בארץ שניתן להיפרע ממנו, כך שקיים חשש שלא ניתן יהיה לגבות ההוצאות במצב בו יפסקו לטובתה בסיום ההליך.
תמצית טענות המשיבה, כי היא יורשת על-פי דין כך שסיכויי התנגדותה טובים; כי המבקשת לא הוכיחה טענותיה לעניין סיכויי ההתנגדות; כי הבקשה הוגשה בחוסר תום-לב ובשיהוי קיצוני חודשים לאחר פתיחת ההליך במטרה להערים קושי על המשך ניהולו; כי מוטל ספק בדבר אמינותה של הצוואה נשוא ההתנגדות בהיעדר הצוואה המקורית; כי יש לפסול את הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת, תחבולה, תרמית או מחמת טעות, מאחר שהצוואה נערכה ונכתבה בשפה העברית, שפה שהמנוחה לא הבינה, כך שלא היה באפשרות המנוחה להבין את תוכנה וכי חתימתה על הצוואה היא מחמת טעות.
בענייננו מדובר בהליך בעל אופי מיוחד, ונקבע כי לצורך בחינת בקשה להפקדת ערובה המתנגד הוא התובע, ר’ ע”א 432/78 רות יילר נ’ שרה צ’קבר, פ”ד לד(2) 775 (1980).
בתקנה 157 לתקנות נקבעה האפשרות לצוות על תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע כדלקמן:
בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.
לא ניתנה ערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה.
בתקנה 157 לתקנות לא נקבעו קריטריונים או שיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון כאשר הוא עורך את האיזון הנדרש. זאת, בשונה ממצב שבו התובע הוא תאגיד (ר’ הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ”ט-1999). במסגרת שיקול הדעת, על בית המשפט לאזן בין אינטרסים מנוגדים, זכות הגישה לערכאות של התובע לבין האינטרס של הנתבע להבטחת הוצאותיו. בין היתר יילקחו בחשבון מורכבות ההליך ומיהות הצדדים.
בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט לפעול אפוא במתינות תוך הפעלת שיקול דעת זהיר, ר’ רע”א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע”מ נ’ בנק הפועלים בע”מ, מיום 11.2.09.
הפסיקה התרכזה ב-4 שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם מוצדק לחייב בהפקדת ערובה. האחד, תושבות חוץ; השני, אי ציון מען עדכני בכתב התביעה; השלישי, סיכויי תביעה קלושים; הרביעי, מצב כלכלי ירוד של התובע. ר’ רע”א 2142/13 שויהדי נעמאת נ’ יצחק קרמין, מיום 13.11.14.
אשר לתושבות חוץ. המשיבה מתגוררת בארה”ב. אין מחלוקת שלמשיבה אין נכסים בישראל, ובמצב דברים זה, מתמלא הרכיב. כידוע, “ככלל, נוהגים בתי המשפט לחייב תובע המתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ שמהם ניתן להיפרע, בהפקדת ערובה להוצאות. זאת, אף מבלי לבחון את סיכויי התביעה”, ר’ רע”א 8730/10 אמנון יוסף נ’ יעקב בינסון, מיום 23.3.11.
עוד כידוע, “השיקול הראשון הוא תושבות חוץ של התובע. שיקול זה מקורו בקושי האפשרי באכיפת פסק דין של בית משפט ישראלי מחוץ לתחומי המדינה. לפיכך נקבע כי ככל שלא יצליח התובע שהוא אזרח זר להצביע על נכסים בישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע ברבות הימים עם דחיית התביעה, יהיה בכך כדי להקים אפשרות לחיובו בהפקדת ערובה”. ר’ רע”א 8575/14 אשרף עזיז גודה חאמד נ’ חברת אלוואטן בע”מ, מיום 30.12.14.
אשר לסיכויי ההליך. על-אף שאין הכרח, בהתאם לדין כאמור לעיל, לבחון את סיכויי ההליך לאורה של תושבות חוץ והעדר נכסים בישראל, הרי שנמצא לציין כי נטען שעורך-הדין פ.ר., בפניו נערכה הצוואה, שולט בשפה הרוסית ברמת שפת-אם ותירגם עבור המנוחה את תוכנה; וכי הצוואה נערכה בפני 2 עדים שהצהירו כי המנוחה חתמה בפניהם.
על-אף שקיים קושי להעריך בשלב מקדמי זה, בו הליך שמיעת הראיות טרם החל את סיכויי ההליך, די באמור, במכלול הנסיבות, בזהירות המתבקשת, ומבלי לקבע דבר לכאן או לכאן, על מנת להתרשם מחולשתה של ההתנגדות. ניכר כי המשוכות שעל המשיבה לעבור הן משמעותיות וכי הנטל שעליה להרים הוא גבוה.
אשר לעניין הפקדת ערובה בשלב מתקדם של ההליך. בהתאם לדין אין מניעה להגיש בקשה להפקדת ערובה בכל שלב, ולא פעם יש דווקא יתרון בהגשת הבקשה בשלב מתקדם של ההליך באופן שמאפשר להתרשם מסיכויי ההליך, ומכך שהבקשה מוצדקת. ר’ פסקה 11 לרע”א 1779/20 יאיר הולנדר ו-83 אח’ נ’ משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון, מיום 23.6.20.
על יסוד מכלול הדברים, נחה דעתי כי באיזון שבין זכותה של המשיבה לגישה לערכאות לבין הגנה על המבקשת שלא לצאת בחיסרון כיס, יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בשים לב לנטל המוטל על המשיבה בקשר עם תושבות חוץ, סיכויי ההליך, סוגו והיקפו.
ההתרשמות היא כי לא יהא בחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, כדי לפגוע פגיעה בלתי מידתית בזכות לגישה לערכאות. אשר על כן, הבקשה מתקבלת.
לאחר שנלקחו בחשבון מהות ההליך, היקף יריעת המחלוקת, מיהות הצדדים, ההוצאות העלולות להיגרם והפסיקה הנוהגת בנוגע לשיעור ההפקדה בנסיבות דומות, כל אלה לצד זכות הגישה לערכאות, נמצאה הצדקה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 30,000 ₪.
הערובה תופקד בקופת בית המשפט עד יום 8.9.24.
ניתנה היום, ב’ אב תשפ”ד, 06 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
