לפני
כבוד השופט דניאל שרז
מבקשים
משרד הרווחה והשירותים החברתיים – תל אביב משרדי ממשלה 500106212
נגד
משיבים
1. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב משרדי ממשלה 999010
2. XXXXXX (קטין) ת”ז XXXXXX
3. XXXXXX (הורה)ת”ז XXXXXX
4. XXXXXX ( הורה)ת”ז XXXXXX
החלטה
לפניי בקשת ב”כ היועמ”ש והרווחה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 68 (ב’) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ”ב- 1962, ויורה על מתן חיסון טטנוס לקטין XXXXXXX ת.ז XXXXXX (להלן-“הקטין”, “הילד”),אשר נחבל ביום 22.8.2024 באופן מיידי לצורך שמירה על שלומו הגופני, ומניעת סכנה לחייו.
ההורים מתנגדים למתן החיסון.
עם קבלת הבקשה, נקבע מועד לדיון במעמד הצדדים, ליום 27.8.2024 בשעה 12:00, וזאת נוכח העובדה שהבקשה הוגשה בחלוף 3 ימים מיום הפציעה. כמו כן, הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין. הלשכה לסיוע משפטי הודיעה כי מינתה את עו”ד ליטל קוזקוב כאפוטרופוס לדין של הקטין.
הבקשה הומצאה להורים אתמול, ביום 26.8.2024, בסמוך לאחר הגשתה, באמצעות האפוטרופוס לדין אשר מונתה, ועד לדיון לא הגישו תגובה כלשהי.
ב”כ היועמ”ש ביקשה להעיד את הרופא המטפל ד”ר אביעד נחמני באמצעות שיחת טלפון או היוועדות חזותית. בית המשפט אישר היעדרותו מהדיון ובלבד שיהיה זמין בשעת הדיון לשיחת וידאו או לטלפון.
התקיים דיון בו נכחו ההורים אשר הגיעו ללא ייצוג, האפוטרופוס לדין עו”ד ליטל קוזקוב, ב”כ היועמ”ש עו”ד חגית מזרחי וכן עו”ס רכזת לסדרי דין הגברת איריס אדר.
בפתח הדיון נשמעה האם אשר תארה את הנפילה ולדבריה היא ובעלה מתנגדים למתן חיסון. עוד ציינה שאם הילד היה נחבל מברזל היא הייתה מסכימה לחסן. בהמשך הדיון התברר שהתנגדות ההורים היא החלטית והם מסרבים לחסן את ילדיהם.
בדיון אשר התקיים במשך כשעה וארבעים וחמש דקות, נשמעו טענות המבקשת, וכן ד”ר אביעד נחמני, הרופא אשר טיפל בקטין וזאת באמצעות שיחת וידאו, כמן כן נשמעו ההורים, האפוטרופוס לדין והרכזת לסדרי דין, ובהמשך גם אביה גם אביה של המשיבה 3.
הקטין xxxxxxxx, כבן 10 חודשים, אינו מחוסן בחיסוני השגרה.
ביום 22.8.2024 הקטין נפל על הרצפה כתוצאה לאחר שתמך בשולחן, נחבל ונפצע בראשו. הוא הובא עם חתך במצחו לקופ”ח ולאחר מכן הופנה לבית החולים משום שנדרש לבצע לו תפרים. האם הביאה את הילד לבית החולים “קפלן” למחלקה לרפואה דחופה ילדים.
הרופא אשר בדק את הילד קבע שיש לעשות לו הדבקה במקום החתך וכן לחסן אותו בחיסון טטנוס.
בבית החולים ניתן הסבר על ידי העו”ס ועל ידי הרופא בעניין חשיבות החיסון, למרות זאת ההורים סירבו למתן חיסון. בסיכום הביקור מיום 22.8.2024 צוין שהוסבר לאם חשיבות חיסון טטנוס, פעיל וסביל. ההורים כאמור סירבו למתן החיסון.
לאור התנגדות ההורים והחוו”ד הרפואית של ד”ר נחמני הוגשה הבקשה. עמדת ב”כ היועמ”ש היא שיש לבצע את החיסון באופן מיידי, וזאת בהתאם לחוות הדעת הרפואית.
ההורים אמנם הם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין על פי הוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית, אך היא סבורה כי בעניין הספציפי הזה עמדתם אינה עולה בקנה אחד עם טובתו ושלומו של הקטין.
חוו”ד הרפואית של ד”ר אביעד נחמני: ד”ר נחמני טיפל בקטין ביום חמישי 22.8.24 ופירט על הפציעה. הוא מציין שהחתך הינו מעט עמוק וניתן להדבקה. לאחר שהתברר לו שהילד אינו מחוסן, יש הנחיות מחייבות ועל פיהן יש חשש לסכנה לילד.
הסכנה לילד נמוכה, אך משמעותית.
לפי חוות דעתו, ילד שלא מחוסן כלל וכלל, הסיכוי לחלות הוא בין 0.1% ל-0.2%, אך התמותה היא בסיכוי של 20% במידה ומתפרצת מחלה.
לפי חוות דעתו של ד”ר נחמני, ההנחיות הרפואיות מדברות על כך שילד שלא חוסן כלל בטטנוס, ויש לו חתך מאוד שטחי ונקי, הילד יקבל חיסון טטנוס פעיל ולא צריך לקבל סביל.
כאשר החתך יותר עמוק ו/או מלוכלך, חייב הקטין לקבל חיסון סביל ונוגדנים.
במקרה זה, החתך עבר לפחות שתי שכבות של העור, אפשר להתייחס אליו כאל חתך נקי והוא גם עבר שטיפה וחיטוי.
לעניין פרק הזמן שחלף בין מועד הפציעה ועד היום, לדברין, הזמן של הדגירה הממוצעת של חיידקי טטנוס הוא 8 ימים והוא נע בין 3-21 ימים.
עוד ציין שיש להם ניסיון עם גילאים של 10 חודשים.
לדבריו, ברמת העיקרון ההנחיות שלו הן להתייחס לילדים לא מחוסנים בחומרה רבה בטיפול הרפואי.
מבחינת טטנוס, הסיכון הוא נמוך מאוד, אך קיים, ואם הוא יקרה- זה יהיה קטסטרופלי.
הוא ציין שאירע מקרה כזה בשנתיים האחרונות בארץ- והחולה היה מאושפז בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם, והתאושש לאחר קבלת נוגדנים וחיסון.
לשאלת בית המשפט האם ישנה משמעות ממה נחבל הילד, השיב ד”ר נחמני שלא. הוא ציין שזה לא נכון לטעון כי טטנוס נמצא בברזל חלוד. הוא הוסיף שזה יכול להימצא גם בעץ או באדמה, וגם במקרה בו הילד נפל על רצפה מרוצפת, יכול להיות חשש לטטנוס.
לדבריו אם הוא נמצא באדמה או בכל מקום, הוא נישאר רדום ברקמה, ומתחיל להתרבות למספר “נבגים”.
ניתנה למשיבים הזדמנות לשאול את הרופא שאלות , אך הם לא היו מעוניינים לשאול את הרופא דבר. לדבריהם ביקשו להמשיך את הדיון מחר ולראות חוות דעת נוספות של רופאים.
לאחר שבית המשפט שמע את חוו”ד של ד”ר נחמני, ניסה “לדבר לליבם” של המשיבים, כמו כן לאחר שראה שהינם שומרי תורה ומצוות, ניסה להסביר על חשיבות פיקוח הנפש אף שיש חשש קל שבקלים לשלומו של קטין, ולכן לאור חוו”ד מן הראוי שהקטין יטופל, אך הם לא שינו עמדתם. בית המשפט הציע להם לנסות ולשוחח עם הרב שלהם והם הסכימו.
המשיבים יצאו לשוחח עם אבי האם ועם הרב עמו הם מתייעצים, וכעבור מס’ דקות חזרולאולם ולא שינו את עמדתם. לדבריהם, דיברו עם אבי המשיבה-3 אך לא הצליחו להשיג את הרב.
בהמשך, ניתנו להם מס’ אפשרויות נוספות לשוחח עם הרב, ובסופו של דבר הם אכן שוחחו עמו, וחזרו עם אותה תשובה ועל פיה הם מסרבים לחסן את הילד.
עמדת האפוטרופוס לדין: היא תומכת בעמדה הרפואית שיש לחסן את הילד ולדבריה עמדתה נסמכת על חוות דעת רפואית. היא ציינה ששוחחה עם הרופא, אשר חזר ואמר שיש לחסן את הילד וכן שהטטנוס לא נמצא רק בחלודה, אלא בכל מקום.
לדבריה, הנסמכים על דברי הרופא, הטטנוס עלול לגרום לסכנת חיים ועלול לגרום למוות.
הדרך היחידה לטיפול במחלה, אם היא מתפתחת, היא דרך חיסון. עוד הוסיפה כי בשיחה עם הרופא, ציין בפניה כי ללא קשר למקרה הזה, נשלחה הנחייה ריכוזית לכל הקופה בעניין טטנוס.
האפוטרופוס לדין הוסיפה שההורים לא נתנו טעם במהלך הדיון שיכול להצדיק את סירובם. גם הטענה לסיכון במתן חיסון שעולה על עצם הסכנה, לא הוכחה ולא גובתה במסמכים רפואיים. לדבריה, ההורים לא נתנו טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמלצות משרד הבריאות, ולא הרימו את הנטל. לדבריה, יש מקום לתת לקטין את המענים הרפואיים הדרושים לו, על מנת שלא לחשוף אותו לסיכון כפי שפורט בבקשה.
המשיבים סיכמו ולדבריהם לא ניתן להם מספיק זמן להיערך לקבלת חוות דעת אחרת.
בשל כך, ניתן להורים פרק זמן להתייעץ עם רופא מומחה לזיהומים ובהתאם להגיש חוות דעת נוגדת וזאת עד השעה 16:00.
עוד יצוין, שהמשיבים התחייבו בפרוטוקול שבמידה והרופא המומחה מטעמם יקבע שיש לחסן את הילד, הם יפעלו כך באופן מידי. ההורים לא הגישו חוו”ד רפואית כלשהי ותחת זאת הוגשה תגובה מטעם ב”כ. תגובתם טרם טופלה ע”י המזכירות, אך בית המשפט “נחשף” אליה במסגרת ההגשות שטרם טופלו. ע”פ תגובת ב”כ השיבים, לא ניתן למשיבים פרק זמן ראוי להגשת תגובתם. בית המשפט מעריך שלמרות פרק הזמן הקצר הגיש ב”כ המשיבים תגובה.
בתגובתו הפנה ב”כ המשיבים לנייר עמדה המבהיר את המצב העובדתי והמשפטי. לטענתו סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , אינו מסמיך את בית המשפט לכפות הליך רפואי כטיפול מונע מחלה תאורטית. בנוסף טוען שמדובר במחלה נדירה וכן התרכיז שניתן לא נבדק בטיחותית. עם כל הכבוד נייר עמדה אינה חוו”ד רפואית, הנוגדת את חוו”ד של הגורמים הרפואיים. עוד הפנה ב”כ המשיבים לפס”ד של כבוד השופט ארז שני ולכך אדרש בהמשך.
לאור העובדה שאנו מצויים ביום השישי לחבלה בו נפצע הקטין, היותו של הקטין לא מחוסן בחיסונים אשר משרד הבריאות ממליץ עליהם, ובפרט אינו מחוסן בטטנוס ועל יסוד דברי הרופא ד”ר אביעד נחמני, אשר פירט במהלך הדיון לגבי החיוניות במתן חיסון ואת הסכנה הנובעת מאי מתן חיסון, שוכנעתי שטובתו של הקטין היא בקבלת החיסון.
שוכנעתי כי קיימת סכנה ממשית לשלומו, בריאותו וחייו של הקטין, ככל שלא יחוסן, ותתפרץ המחלה.
המשיבים לא הניחו בפני בית המשפט חוות דעת הקובעת שהסיכון באי מתן החיסון הינו קטן וזניח ביחס לסיכון שקיים במתן החיסון, כפי שציינו בדיון.
אביה של המשיבה-3, אשר הותר לו להיכנס לדיון מתוך מטרה שיסייע למשיבים בקבלת החלטה, ציין שניתן פסק דין בבית המשפט בנצרת, ועל פיו לא נענה בית המשפט לבקשה דומה למתן חיסון.
ניכר הוא מכוון לעמ”ש (נצ’) 71141-02-20, שם הנסיבות היו שונות לחלוטין. בית המשפט בנצרת נדרש למתן החלטה לאחר חלוף 30 ימים ממועד הפציעה, והסיכוי שהקטינה בה דובר חלתה במחלה היה נמוך מאוד, אך זה שונה ממקרה זה, משום שפרק הזמן שחלף מיום שהקטין נחבל ועד מתן ההחלטה חלפו שישה ימים.
כאמור ב”כ המשיבים הפנה לפסק דינו של כבוד השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, ועל פיו לא נעתר לבקשה. במלוא הכבוד, דעתי שונה.
בית המשפט, בהתאם לסמכותו על פי החוק לכשרות משפטית, נדרש ליתן החלטות במקום בו האפוטרופסים הטבעיים של הילד אינם ממלאים אחר חובתם לדאוג לשלומו, טובתו, ובריאותו של הילד. בענייננו, נוכח הסיכון שיכול לנבוע מאי-מתן חיסון, ןהחשש מהסיכון לילד, בית המשפט מוסמך ליתן החלטה ולהורות על מתן חיסון. חוו”ד רפואית מציינת את הסיכונים באי מתן חיסון וההורים לא מקבלים את חוו”ד מבלי להביא חוו”ד נוגדת. מהי מומחיותו של בית המשפט אשר ייתן החלטה הנוגדת חוו”ד רפואית?
רואה אני להצטרף לפסק דינה של חברתי כב’ השופטת עידית בן דב ג’וליאן, כפי שניתנה בתיק 10986-07-24 ואשר במקרה דומה חייבה במתן חיסון טטנוס.
למעלה מן הצורך, ולאור העובדה שההורים הינם שומרי תורה ומצוות, ואולי ישנו עמדתם מצאתי לנכון להביא את דעת ההלכה כפי שהיא באה לידי ביטוי ע”י הרב פרופ’ דוד גולינקין במאמרו “Vaccine safety: An injection of urgency”, The Economist, December 5, 2020. (המאמר פורסם ב־2 בדצמבר 2020 ועודכן ביום 10 בינואר 2021)
פוסקים רבים פסקו שחייבים לציית לעצת הרופאים. וכך פסק הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת א’, סימן ס”א), על סמך מקורות רבים וכדרכו בקודש. מכיוון שכמעט כל הרופאים בעולם קובעים שחייבים לקבל חיסונים, חייבים לציית להם ולקבל חיסונים.
כידוע, פיקוח נפש דוחה שבת (יומא פ”ה ע”א-ע”ב ומקבילות), כשרות (משנה יומא ח’:ד’ = דף פ”ג ע”א), יום הכיפורים (שם ח’:ה’ = דף פ”ב ע”א), וכל המצוות שבתורה חוץ מעבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים (כתובות י”ט ע”א וסנהדרין ע”ד ע”א). האמורא שמואל
למד את הנ”ל מהפסוק ” ‘ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם‘ (ויקרא י”ח:ה’) — ולא שימות בהם”. ואם אדם מצווה לעבור על כל המצוות שבתורה כדי להציל את נפש חברו, קל וחומר מצווה הוא לקבל חיסון על מנת להציל את נפשו! במילים אחרות, אם פיקוח נפש דוחה שבת, כשרות, יום הכיפורים, ואת כמעט כל המצוות שבתורה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שהוא דוחה סיכון כמעט אפסי.
גוף בריא ושלם מדרכי ה’ הוא.
בפרק ד’ מהלכות דעות מונה הרמב”ם שורה ארוכה של דברים שראוי לאדם לעשותם כדי לשמור על בריאותו. רובם לקוחים מספרות התלמוד אבל חלקם נובעים בלי ספק מניסיונו של הרמב”ם כרופא (וכך מדגיש הרב חיים דוד הלוי, עשה לך רב, חלק ב’, עמ’ י”א-י”ב). בהלכה א’ מסביר הרמב”ם את הרעיון המנחה בפרק:
הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין ומחלימים. ואלו הן: לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד.
אפשר אולי לטעון שהרמב”ם התכוון אך ורק לדברים הספציפיים שהוא רשם, אבל הרב יוסף קארו ובמיוחד הרב משה איסרליש (הרמ”א, יורה דעה קט”ז:ה’) הרחיבו את הרשימה ל”כל הדברים המביאים לידי סכנה” ו”כל כיוצא בזה” (ראו בוש, עמ’ 192-191).
“ונשמרתם מאד לנפשותיכם”
נאמר בספר דברים (ד’:ט’) “רק השמר לך ושמר נפשך מאד” וכתוב אחריו (ד’:ט”ו) “ונשמרתם מאד לנפשתיכם”. לפי פשוטם, מזהירים פסוקים אלה נגד שכחת התורה (פס’ ט’) ונגד עבודה זרה (פס’ ט”ו – וכך הדגיש המהרש”א לברכות ל”ב ע”ב ד”ה כתיב), אבל חז”ל שלבום באגדה העוסקת בסכנה פיזית כדי לומר: יהודי חייב לשמור על בריאותו הפיזית (ברכות לב ע”ב למטה – עיינו שם). גם הרמב”ם ראה בפסוקים אלה אזהרה נגד סכנות פיזיות. לאחר שהוא מזהיר אדם לעשות כיסוי לבורו וכדומה, הוא ממשיך ואומר (הלכות רוצח ושמירת הנפש י”א: ד’): “וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר יפה יפה שנאמר ‘השמר לך ושמור נפשך’”. פסק זה של הרמב”ם עבר גם לשלחן ערוך (חושן משפט תכ”ז:ח’). לבסוף, חז”ל למדו מפסוק ט’ מצוות לא תעשה. שנינו במשנה (שבועות ד’:י”ג = דף ל”ה ע”א) “המקלל עצמו וחברו בכולן [=בכל הכינויים של ה’] עובר בלא תעשה” ופרשו בגמרא (שבועות ל”ו ע”א): “עצמו דכתיב ‘רק השמר לך ושמור נפשך מאד’ ” וכן נפסק להלכה ברמב”ם (הלכות סנהדרין כ”ו:ג’). ואם המקלל את עצמו עובר במצוות “השמר לך”, המחבל בגופו בידיים לא כל שכן!
יש שלמדו מהפסוקים הנ”ל שהחיוב של שמירת הבריאות הוא חיוב מדאורייתא (ראו פאר תחת אפר, ירושלים, תשמ”ט, עמ’ נ”ז ע”ב באריכות). ברם, נראה יותר מהגמרא בברכות ל”ב ע”ב שמדובר באסמכתא בעלמא. ברם יש להדגיש שהאחרונים והעם היהודי מדורי דורות ראו בפסוקים אלה אזהרה כללית להישמר מסכנות פיזיות (ראו הסמ”ע לחושן משפט תכ”ז ס”ק י”ב; תורה תמימה לדברים ד’:ט’, אות ט”ז; וספר אסיא, כרך ה’ [תשמ”ט], עמ’ 238, הערה 7). אם כן, אפילו אם מבחינה טכנית יהודי שסירב לקבל חיסון אינו עובר על מצוה מדאורייתא, הוא בוודאי עובר על הפסוקים הנ”ל לפי הפירוש המקובל מדורי דורות.
אפילו אם תשעה לא חוסנו ולא מתו, חייב העשירי לקבל חיסון
יש המתנגדים לחיסונים הטוענים שאין צורך לקבל חיסון כי הרבה לא קבלו חיסון כל חייהם ומתו בשיבה טובה ולכן אין כאן סכנה ודאית. ולא היא. הרי שנינו בברייתא (עבודה זרה ל’ ע”ב) בקשר למים מגולים שהוזכרו לעיל: “דתניא: חבית שנתגלתה אף על פי ששתו ממנה תשעה ולא מתו, לא ישתה ממנה עשירי. מעשה היה ששתו ממנה תשעה ולא מתו ושתה עשירי ומת… וכן אבטיח שנתגלתה, אף על פי שאכלו ממנה ט’ בני אדם ולא מתו, לא יאכל ממנה עשירי. מעשה היה ואכלו ממנה תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת…”. הרמב”ם מצטט את הברייתא הזאת להלכה (הלכות רוצח ושמירת הנפש יא, יד) והטור פוסק: “אפילו אם שתו מהן אחרים ולא הוזקו, אין לשתות מהן” (יורה דעה, ריש סימן קט”ז).אם כן, אפילו אם יש תשעה שלא קבלו חיסון ולא מתו, אסור לעשירי לא לקבל חיסון משום סכנה אפשרית.
חמירא סכנתא מאיסורא
הטענה שאין בחוסר חיסון סכנה ודאית נדחית גם על ידי הכלל התלמודי (חולין י’ ע”א): “חמירא סכנתא מאיסורא”. כלומר, אם יש ספק טומאה ברשות הרבים פוסקים “טהור”, ואילו אם נשארו מים מגולים בלילה וספק שתה מהם נחש ספק לא שתה — אין לשתותם. ביורה דעה קט”ז מונה בעל הטורים את הסכנות הפיזיות שמנינו לעיל ומוסיף: “וצריך אדם ליזהר באלו הדברים מאד להחמיר בספקו שיותר החמירו מספקו מבספק איסור.” (והבית יוסף שם מביא את הסוגיא הנ”ל מחולין). והרמ”א כותב (יורה דעה קט”ז:ה’): “וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור”.
אין ספק שאי-קבלת חיסון הוא לכל הפחות ספק סכנה, כי יש סיכוי גבוה שאותו בן-אדם מסכן את בריאותו, ולכן חייבים לקבל חיסון על פי הכלל “חמירא סכנתא מאיסורא”. ושההורים מסרבים לחסן בית המשפט נדרש על פי סמכותו להורות על מתן חיסון.
על יסוד כל האמור ומכוח סמכותי על פי סעיף 28(ב’) לחוק הכשארות המשפטית והאפוטרופסות הריני נעתר לבקשה ומורה על מתן חיסון טטנוס פעיל וסביל לקטין וזאת בהקדם האפשרי. מצופה מההורים לשתף פעולה במתן החיסון לילד, מבלי שיהא צורך לאכוף החלטה זו באמצעות המשטרה.
ככל וההורים לא יציגו אישור לידי היועמ”ש באמצעות ב”כ, על מתן החיסון לילד עד ליום 28.8.24 בשעה 10:00 תסייע משטרת ישראת באכיפת החלטתי זו.
ניתנה היום, כ”ג אב תשפ”ד, 27 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
