לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקש
י. א. י
ע”י ב”כ עו”ד שי קדמי
נגד
משיבה
בעניין הקטינה
פ. פ. י
מ. י, ילידת 2020
החלטה
1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב’ השופט ירון אלטרזון) שניתנה ביום 20.10.2024 בתיק תלה”מ 70148-09-24 (להלן: “ההחלטה קמא” ו-“התיק קמא” בהתאמה), אשר במסגרתה נפסקו זמני שהות הזמניים של הקטינה עם אביה.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקש והמשיבה (האב והאם בהתאמה, להלן ביחד: “הצדדים”) נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2018. מנישואיהם נולדה הקטינה שפרטיה בכותרת. בשנת 2024 עלו יחסיהם על שרטון והם נפרדו.
3. ביום 26.9.2024 הגיש המבקש את התובענה קמא, לחלוקת זמני שהות ואחריות הורית בקשר עם הקטינה. בד בבד עם הגשת התובענה קמא, הגיש המבקש “בקשה לסעד זמני לקביעת זמני שהות זמניים”.
במסגרת הבקשה ביקש המבקש כי יישמרו זמני השהות שנהגו עד להגשת הבקשה, לפיהם המבקש אוסף את הקטינה מהמסגרת בימי שני ורביעי כולל לינה, ובכל שישי לסירוגין.
4. בתגובת המשיבה מיום 1.10.24, ביקשה המשיבה כי יימשכו זמני השהות הנוהגים, ופירטה כי המבקש אוסף את הקטינה מהמסגרת בימי שני (עם לינה), ימי רביעי (ללא לינה) ובכל שישי לסירוגין, ומחזיר את הקטינה לבית המשיבה עד מוצאי שבת בשעה 19:30.
5. בתשובתו מיום 6.10.24, התנגד המבקש לזמני השהות שציינה המשיבה בתגובתה הנ”ל, וטען כי אינם תואמים למצב המתקיים בפועל. לטענתו, זמני השהות הם: ימי ראשון לסירוגין (בסוף שבוע ששהתה עם המשיבה); ימי שני ורביעי עם לינה; ימי שישי לסירוגין והחזרה למסגרת בראשון בבוקר.
6. בתגובת המשיבה מיום 9.10.2024, טענה כי מדובר הלכה למעשה בהרחבת זמני השהות הנוהגים כיום, וכי הקטינה לא לנה בבית המבקש בימי רביעי אלא רק בימי שני; כן טענה כי בסופי שבוע ששוהה עם המבקש, הקטינה מוחזרת לביתה במוצאי שבת ולא ביום ראשון היישר למסגרת.
עוד עמדה המשיבה על “חזקת הגיל הרך” וציינה כי לעמדתה, במקרה דנן לא מתקיימים חריגים המאפשרים לחרוג מחזקת הגיל הרך ולכן אין לאפשר את הרחבת זמני השהות כפי שדורש המבקש.
יצוין כי לתמיכה בטענותיה, צירפה המשיבה לתגובתה הנ”ל תמונות של הקטינה, שצולמו על ידי המשיבה בימי רביעי ומוצאי שבת, בחודשי יוני-יולי-אוגוסט.
7. ביום 20.10.2024 ניתנה ההחלטה קמא בתיק קמא, כהאי לישנא:
הצדדים הגישו תביעות הדדיות בעניין הקטינה, בתם המשותפת, אשר פרטיה האישיים ופרטי התביעות ההדדיות רשומים בכותרת החלטתי זו.
לאחר שעיינתי בבקשה מס’ 1 ובתגובה אשר הוגשה לה ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ובאופן זמני בלבד ועד להחלטה אחרת אני קובע כי זמני השהות בין האב לקטינה יתקיימו כדלקמן:
בימי שני יאסוף האב את הקטינה ישירות ממסגרת החינוך וישיבה למחרת היום ישירות למסגרת החינוך.
בימי רביעי יאסוף האב את הקטינה ממסגרת החינוך וישיבה לבית האם באותו היום בשעה 19:30 לאחר ארוחת ערב ומקלחת.
ביום שישי אחת לשבועיים יאסוף האב את הקטינה ישירות ממסגרת החינוך וישיבה לבית האם במוצ”ש בשעה 19:30 לאחר ארוחת ערב ומקלחת.
הסדרי השהות של הקטינה עם אביה יחלו השבוע, ביום שישי 25.10.24, (כלומר בסוף השבוע הקרוב תשהה הקטינה עם אביה) ובשבוע לאחר מכן יחלו הזמני השהות שקבעתי לעיל בהתאמה.
עד ליום 25.10.24 תחול החלטתי מיום 07.10.24.
בנוסף אני מורה על הגשת תסקיר עו”ס לסדרי דין מאגף שירותי הרווחה ב … .
התסקיר יוגש עד ליום 02.02.2025.
בהתאם להוראות סעיפים 19+68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962, אני מסמיך עו”ס לסדרי דין לקבוע ו/או לשנות את הסדרי הביקורים וחלוקת הזמן ההורי, מעת לעת לפי הצורך.
הסמכתה של עו”ס לסדרי דין למשך 12 חודשים החל מהיום.
המזכירות תמציא החלטתי זו למחלקה לשירותים חברתיים ב… ולצדדים (לאחר העברת ההחלטה לצדדים תאשר המזכירות טלפונית קבלתה).
בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
8. להלן תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור:
א. בית משפט קמא קיצר את זמני השהות של המבקש עם בתו הקטינה, מבלי שנתן לכך כל נימוק ותוך פגיעה בזכויות ההורה של המבקש. זמני השהות שצוינו בתיק קמא, בבקשת המבקש (ראו סעיף 5 לעיל) הם אלה שהתקיימו בפועל, וההחלטה קמא קיצרה אותם.
ב. כל מטרת המבקש בבקשתו קמא היתה להוסיף לזמני השהות הנוהגים, יום אחד לסירוגין – את ימי א’ לאחר סוף השבוע שהקטינה שוהה עם המשיבה.
בית משפט קמא לא שת לבו לעובדה כי הצדדים הנם שומרי שבת, וההוראה להחזיר את הקטינה לבית המשיבה במוצאי שבת עד שעה 19:30 היא הוראה לא סבירה ולא מתיישבת עם אורחות החיים של הצדדים.
ג. בית משפט קמא לא נימק את החלטתו קמא ולא נתן כל הסבר לביטול לינת הקטינה אצל המבקש בימי רביעי. ובמוצאי שבת. בכך שגה בית משפט קמא, ויש להורות על קיום זמני שהות כפי שפורטו בבקשת המבקש בתיק קמא.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018.
להלן אנמק החלטתי.
10. ראשית, נזכיר כי עסקינן בהחלטה זמנית של בית משפט קמא, העוסקת בזמני שהות זמניים לקטינה עם אביה, המבקש.
הלכה פסוקה היא לענין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטה זמנית כגון דא, על-פיה רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע זמני שהות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות זמני שהות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.
התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא זמני שהות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת, ותעשה כן רק במקרה חריג.
לעניין זה ראה:
בע”מ 4400/22 פלונית נ’ פלונית (ניתן ביום 11.7.22).
בע”מ 6778/22 פלונית נ’ פלוני (ניתן ביום 24.10.22).
לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים.
11.בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה קבע זמני שהות זמניים של הקטינה עם אביה המבקש, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור.
כפי שצוין בהחלטה קמא, מדובר בזמני שהות זמניים בלבד, עד קבלת תסקיר הרווחה שהורה עליו בהחלטה קמא, וקיום הדיון בתיק קמא שנקבע ליום 23.1.25, בעוד כשלושה חודשים, שהינו זמן קצר.
12.עוד הלין המבקש, כי בית משפט קמא נמנע מלנמק את החלטתו קמא. אכן, היה עדיף לו היה מנמק בית משפט קמא ולו במעט את החלטתו הקצרה, אולם מעיון בתיק קמא, בבקשת המבקש ובתגובות והתשובות שהוגשו בעניינה על ידי שני הצדדים, ניתן לקשור בין ההחלטה על זמני השהות הזמניים לבין עמדת האם, המשיבה, כפי שהובאה בתגובתה מיום 9.10.24.
במה דברים אמורים? בתגובתה זו ציינה האם את זמני השהות המתקיימים כיום בין המבקש לקטינה, ואף צירפה אסמכתאות לכך (תמונות המתעדות את הקטינה ברשותה בימים הנטענים). בטוחני כי אף בית משפט קמא שם לבו לאסמכתאות אלה, ולכן פסק את החלטתו קמא בדבר זמני השהות (הזמניים) של המבקש עם הקטינה בהתאם.
משכך למרות טענה זאת של המבקש, לא מצאתי להתערב בשלב זה בקביעת זמני השהות הזמניים כפי שנפסקו במסגרת ההחלטות קמא.
13.לאור האמור לעיל – כשמדובר בהחלטה זמנית בלבד, וכשלאחר קבלת תסקיר שירותי הרווחה וקיום דיון במעמד הצדדים, ייתן בית משפט קמא דעתו בשנית בעניין זמני השהות הזמניים, נחה דעתי שאין מקום להתערב בהחלטה קמא.
14. בכל הקשור לטענת המבקש בדבר היות הצדדים שומרי שבת ולפיכך ההוראה להשיב הקטינה לבית אמה במוצאי שבת עד שעה 19:30 לא מתיישבת עם אורחות חיי הצדדים – יפנה המבקש בבקשה מתאימה לבית משפט קמא, שייתן בנקודה מסוימת זו את דעתו, לאחר קבלת עמדת המשיבה בעניין.
סוף דבר
15. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
16. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
עירבון שהפקיד המבקש יוחזר לו באמצעות באת כוחו.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, כ”ז תשרי תשפ”ה, 29 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
