בפני
כב’ השופט תומר שלם
בעניין: עיזבון המנוח *** ז”ל
המבקשת
א.א.
ע”י ב”כ עוה”ד ד”ר א. קלגסבלד ואח’
נגד
המשיבים
1. ל.א.
2. ג.א.
3. נ. בע”מ
ע”י ב”כ עו”ד אורן טננבוים ממשרד עו”ד פירון
החלטה
בפניי בקשה לנקיטת אמצעים לשמירת עיזבון המנוח על פי סעיף 77 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965, כאשר האמצעים המבוקשים הם – א. מינוי מומחה לצורך הערכת שווי מניות המנוח בחברת ר. (להלן: “החברה”); ב. מכירת מניות המנוח על פי הערכת השווי של המומחה.
מהו אמצעי לשמירת עיזבון או לשמירת זכויות בעיזבון על פי סעיף 77 לחוק הירושה?והאם האמצעים להם עותרת המבקשת – מינוי מומחה להערכת שווי מניות המנוח בחברה ומכירת המניות – הם בגדר אמצעים לשמירה על העיזבון או לשמירה על זכויות בעיזבון?
הצדדים להליך
המנוח הלך לעולמו ביום 22.6.2024.
המבקשת והמשיבים 1 ו- 2 הם אחים וילדי המנוח.
50% ממניות החברה רשומות ע”ש המנוח; 25% ממניות החברה רשומות ע”ש המשיב 1; ו-25% ממניות החברה רשומות ע”ש המשיבה 3, חברת נ., חברה פרטית שכל מניות רשומות ע”ש המשיב 2.
המבקשת צירפה לבקשה את המשיבה 3 – חברת נ. בלא שניתנה לכך רשות ובלא שפירטה את עילות הצירוף. בהתאם להחלטה מיום 11.8.2024, הגישה המבקשת בקשה נפרדת למתן רשות לצירוף חברת נ. להליכים.
על פי צוואת המנוח מיום 23.10.2006, ציווה המנוח את כל רכושו לשלושת ילדיו בחלקים שווים (המבקשת והמשיבים 1 ו- 2). המבקשת הגישה בקשה למתן צו קיום צוואת המנוח, אך טרם ניתן צו קיום צוואה.
תמצית טענות המבקשת
ביום 31.7.2024, הגישה המבקשת את הבקשה לנקיטת אמצעים לשמירת העיזבון, כאשר לטענתה האמצעי לשמירת העיזבון הוא מינוי מומחה – מעריך שווי של מניות המנוח בחברה ומכירה של המניות על פי הערכת השווי על ידי המומחה.
לטענת המבקשת, תקנון החברה קובע, כי עיזבון המנוח לא יכלול את מניות המנוח אלא את תמורתן הכספית; ובהעדר הסכמה על הסכום לפיו יירכשו המניות, הסכום ייקבע על ידי מעריך שווי, ומכאן הבקשה למינוי מומחה להערכת שווי המניות ומכירת המניות.
בהחלטתי מיום 1.8.2024, התבקש ב”כ המבקשת להבהיר כיצד מינוי מעריך שווי הוא אמצעי לשמירת העיזבון? בהבהרה שהגישה לבית המשפט טענה המבקשת כך:
“קיום הוראות התקנון – לפיו מניות המנוח יוצאו מהעזבון ובמקומן תיכנס תמורה כספית לעזבון – הוא בוודאי בגדר – ‘שמירת העזבון או שמירת זכויות בעזבון’. אם לא ייעשה כן, בעזבון המנוח ייכלל נכס אשר אינו אמור להיות בו – וחשוב מכך: ייגרע ממנו נכס אשר אמור להיות בו. לכן מתן הוראה כמבוקש בבקשה – מכירת מניות המנוח – נכללת בגדר סמכות בית המשפט הנכבד לפי סעיף 77 לחוק הירושה”.
(סעיף 5 להבהרה שהגישה המבקשת ביום 5.8.2024).
“מינוי מעריך השווי הוא האמצעי – אשר נקבע בתקנון – שיש לנקוט לשם השגת המטרה של הוצאה מהעיזבון של הנכס שאינו אמור להיות בו והכנסה לעיזבון של הנכס שאמור להיות בו. לפי התקנון… בהעדר הסכמה על הסכום לפיו יירכשו מניות המנוח, הסכום ייקבע על ידי מעריך שווי. לכן מעריך השווי הוא לא רק אמצעי אפשרי – הוא אמצעי נחוץ – להשגת המטרה האמורה”.
(סעיף 6 להבהרה שהגישה המבקשת ביום 5.8.2024).
תמצית טענות המשיב 1
המשיב 1 מתנגד לבקשה משלושה טעמים מרכזיים: האחד, יש לסלק את הבקשה על הסף. הסעד המבוקש על ידי המבקשת איננו בגדר “אמצעים לשמירת העיזבון”, אלא מדובר בסעד אופרטיבי, שניתן לעתור לו רק לאחר שיינתן צו קיום צוואה. השני, נכסי העיזבון אינם דורשים “שמירה”. אין גם טענה של המבקשת כי נעשו פעולות כלשהן אשר יש בהן לפגוע בנכסי העיזבון. השלישי, הוראות תקנון החברה מנוגדות להוראות חוק הירושה.
תמצית טענות המשיבים 2-3
המשיבים 2-3 טוענים מחד, כי יש לסלק את הבקשה על הסף, ולחילופין לדחותה לגופה. לטענת המשיבים 2-3, הבקשה שהגישה המבקשת היא תביעה כספית לכל דבר ועניין, וברור כי סעד אופרטיבי זה של מכירת נכס מהעיזבון, לא יכול ממילא להיכלל בבקשה למתן הוראות שעניינה שמירת העיזבון מכוח סעיף 77 לחוק הירושה.
מאידך, טוענים המשיבים 2-3, כי “יש במינוי מעריך שווי לחברה כדי לשמור על העיזבון ועל הזכויות בעיזבון”, וזאת לאור השתלטות המשיב 1 על החברה; מוסיפים המשיבים2-3 וטוענים, כי “יש לבחון היטב את שווי החברה לנוכח התנהלות המשיב 1 (ואותה עת גם של המבקשת), ולנוכח קיפוחם ומידורם”.
דיון והכרעה
על פי תקנה 41 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, דין הבקשה להימחק על הסף משני טעמים מרכזיים: האחד – הבקשה נעדרת כל עילה; השני – טרם נקבעה זהות היורשים. אעמוד להלן על כל אחד ואחד מהטעמים.
הלכה פסוקה היא, כי לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשה למחיקה על הסף ועליו לנהוג בזהירות בעת השימוש בסמכותו ליתן סעד זה, שכן החלטה כזו שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו לפני בית המשפט. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יזכה בסעד המבוקש. לפיכך, כל עוד קיים סיכוי כי במדה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תמחק התביעה (ראה ע”א 35/83 לאה חסין נ’ רחל פלדמן, פ”ד לז (4) 721.
תובענה נחשבת כנעדרת עילה כאשר, גם אם יוכיח התובע את כל העובדות המפורטות בה, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו. אף אם תוכיח המבקשת את כל העובדות הנטענות על ידה בבקשה, הרי שלא תהא זכאית לסעד לו עתרה בבקשה. כפי שיפורט להלן, המסקנה לפיה דין הבקשה להימחק על הסף, נשענת על נימוקים משפטיים גרידא.
הבקשה נעדרת עילה לנקיטה באמצעים לשמירת העיזבון או זכויות בעיזבון
הבקשה אינה מגלה כל עילה להפעלת הסמכויות לשמירת העיזבון או לשמירת זכויות בעיזבון, על פי סעיף 77 לחוק הירושה.
אמצעי לשמירה על העיזבון או לשמירה על זכויות בעיזבון יכול שיהיה צו מניעה, צו איסור דיספוזיציה, צו לניהול נכסי העיזבון, תשלום חובות, מכירת נכסים פסידים וכיוצ”ב, אך לא אמצעי שנועד למימוש וביצוע הוראות צוואה או תקנון החברה (כטענת המבקשת).
המבקשת טוענת, כי מינוי מעריך שווי נועד “לשם השגת המטרה של הוצאה מהעיזבון של הנכס שאינו אמור להיות בו והכנסה לעיזבון של הנכס שאמור להיות בו… לכן מעריך השווי הוא לא רק אמצעי אפשרי – הוא אמצעי נחוץ – להשגת המטרה האמורה”.
סעיף 77 לחוק הירושה קובע, כי “בכל עת לאחר מות המוריש וכל עוד לא נתמנה מנהל עזבון רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת העיזבון או לשמירת זכויות בעיזבון, לרבות עיכוב זמני של פעולות בנכסי העיזבון, מתן צו למכירתם של נכסים פסידים שבעיזבון ומינוי מנהל עזבון זמני”.
אם כן, סעיף 77 לחוק הירושה מקנה לבית המשפט סמכות רחבה לנקוט בכל פעולה הנראית מתאימה לשמירה על העיזבון, אולם הפעולה מיועדת למטרה אחת בלבד והיא – שמירה על העיזבון או זכויות בעיזבון (ע”מ 643/04 עיזבון המנוח מ’ א’ ז”ל נ’ עו”ד איתן קדמי, מנהל עיזבון זמני [פורסם בנבו] 20.7.2005. ראה גם בספרו של ש’ שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ”ה-1965 כרך ג’ עמ’ 120).
אליבא דמבקשת, יש “להוציא” מעיזבון המנוח את המניות ולהמירן בכסף, לאחר הליך מכירה שיבוצע על פי הערכת השווי של המומחה.
לאור טענות המבקשת, אין המדובר בבקשה לשמירת העיזבון או לשמירת זכויות בעיזבון, כי אם בקשה למימוש זכויות או לקביעת זכויות על פי הצוואה או תקנון החברה [ולטענת המבקשת התקנון גובר על הוראות הצוואה]; זכויות שכאמור טרם התגבשו באשר טרם ניתן צו קיום צוואה.
לעניין זה יפות קביעות בית המשפט העליון בפסק-הדין שניתן בפרשת לוי נ’ אסיאו שם נקבע ביחס להוראות סעיף 77 לחוק הירושה כך: “סעיף זה דן בנקיטת אמצעים ל’שמירת העזבון’ ולא בהליכים לקביעת זכויות מהותיות בנכסים בין היורשים לבין צדדים שלישיים או בינם לבין עצמם” (ע”א 253/81 לוי נ’ אסיאו פ”ד לו (2) 193).
ראה גם ת”א (י-ם) 73092-01-20 יצחק אלישע לוי נ’ מזכרת חכם יצחק כהן [פורסם בנבו] 4.9.2020], שם נקבע, כי התביעה נועדה להוביל לתיקון רישום זכויות בפנקס המקרקעין, באופן שהיורשים יירשמו כבעלי הזכויות והדבר יחייב כלפי כולי עלמא.
המבקשת אינה מנמקת את בקשתה בחשש כלשהו לפגיעה בנכסי העיזבון, כגון: קיומם של נכסים פסידים, קיומם של חובות, שאז היה מקום לשקול נקיטה באמצעים לשמירה על העיזבון.
המבקשת עושה שימוש לא ראוי בסעיף 77 לחוק הירושה, בניסיון להימנע מנקיטת הליך משפטי במסגרת הדיונית והנורמטיבית הראויה.
ודוק: לטענת המשיבים 2-3 מינוי מעריך שווי המניות נדרש “משום שכיום החברה מנוהלת כאמור, באופן בלעדי על ידי המשיב 1, אשר החל מתחילת שנת 2024 (ולמעשה, עוד קודם לכן), בטרם פטירת המנוח, נטל לעצמו את המושכות בחברה, ובידיו לעשות בה ובנכסיה כבשלו”. גם טענה זו של המשיבים 2-3 (אפילו היו מגישים בקשה עצמאית), אינה מהווה עילה לנקיטה באמצעים לשמירה על העיזבון, שכן אין במינוי מעריך שווי המניות, כדי למנוע את ההשתלטות הנטענת של המשיב על החברה.
טרם נקבעה זהות היורשים
כאמור לעיל, טרם ניתן צו קיום צוואה וטרם נקבעה זהות היורשים.
המבקשת, הטוענת להיות יורשת פוטנציאלית, הגישה את הבקשה נגד המשיבים 1 ו- 2, שאף הם יורשים פוטנציאליים.
על אף שעיזבון איננו אישיות משפטית היכולה לתבוע או להיתבע (ראה בספרו של ש. שוחט דיני ירושה ועיזבון עמ’ 6), הפסיקה הכירה באפשרות לפיה בטרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה, רשאי יורש פוטנציאלי להגיש תביעה בשם העיזבון לשם שמירה על העיזבון; לדוגמה: תביעה לסילוק-יד במקרקעין [בר”ע (י-ם) 1028/09 פורטונה מטות נ’ עיזבון המנוחה אסתר משה אהרון מזרחי ז”ל [פורסם בנבו] 18.10.2009; ת”א (י-ם)73092-01-20 יצחק אלישע לוי נ’ מזכרת חכם יצחק כהן [פורסם בנבו] 4.9.2020].
כאמור לעיל, אין המדובר בתביעה לשמירת העיזבון, כי אם בתובענה למימוש זכויות בעיזבון, אופן חלוקת העיזבון ופרשנות צוואה אל מול תקנון החברה. תובענה זו אינה יכולה להיות מוגשת ולא ניתן לבררה כל עוד לא נקבעה זהות היורשים.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להימחק על הסף.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לבחון ולהכריע בבקשה לצירוף המשיבה 3 להליך.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך 2,500 ₪.
תואיל המזכירות לסגור את התיק.
החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ז תשרי תשפ”ה, 29 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
