בית משפט לענייני משפחה בקריית גת
תלה”מ 15924-10-23 א. נ’ ב. נ.
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
תובעת
מ.א.
מיוצגת ע”י עוה”ד יניב בוקר ואח’
נגד
נתבע
א.ב. נ.
מיוצג ע”י עו”ד יונית פרגו
פסק דין
1. עניינו של פסק דין זה הוא בשאלת אחריות הורית והסדרי שהות בין ההורים לילדם הקטין המשותף יליד 22/3/2023 לעת הזאת כבן שנה וחצי (להלן-הבן). ההורים לא נישאו והבן נולד לצדדים לאחר הכרות באתר אינטרנט ייעודי להורות משותפת והחלטה משותפת שלהם על הבאת ילד לעולם.
הרקע העובדתי הנדרש:
2. התובענה הוגשה על ידי התובעת (להלן-האם) ביום 11/10/2023 ובשל מלחמת חרבות ברזל ו”זכותו” של הנתבע (להלן-האב) הנגזרת מכך לארכה בהגשת כתב הגנה זה הוגש ביום 28/2/24.
3. בכתב התביעה מגוללת האם את מערכת היחסים שבין הצדדים עובר ללידת הבן, ההבנה בינה לבין האב, כטענתה, באשר למקום מגוריה העתידיים (לעת ההיא התגוררה ברמת גן) ומטבע הדברים מקום מגורי הבן/בת שייולדו בקיבוץ XXX שבו נולדה וגדלה.
בתביעה ביקשה לקבוע שלה תהיה משמורת על הקטין ולאב ייקבעו הסדרי שהות. ביקשה לקבוע שביתו העיקרי של הבן יהיה מקום מגוריה בקיבוץ XXX וביקשה לקבוע לאב הסדרי שהייה פעמיים בשבוע בין השעות 16:00 ל- 19:30 בימים קבועים בהתאם להמלצת פקידת סעד ובית המשפט הנכבד.
כאמור ביום 28/2/2024 הוגש כתב הגנה של האב בייצוג עצמי. כתב ההגנה משתרע על פני 14 עמודים. לאחר התייחסות ארוכה לטענות האם והעלאת טענות מטעמו (אין מקום להרחיב לא בטענות האם ולא בטענות האב) ביקש האב לקבוע שדין התביעה להידחות על הסף ועם זאת ביקש לקבוע שהוא אב מסור לבן, עומדת לו זכות האבהות ומימושה “…לקבוע ולהורות ככלל מכוח הדברים המובאים לעיל עקב מצבה של האם ומכוח הצדק הטבעי להורות האב, כי שני ההורים יחדיו יהיו משמורנים ובהורות משותפת ללא הגדרה משמורנית יחידה […] שמקום מושבו של הילד כמקום ביתם של שני ההורים יחדיו עם רדיוס מגורים הורי שלא יעלה על 15 ק”מ בין בית האם לבית האב על מנת לקיים הורות משותפת והסדרי שהייה שווים לבנם.”
4. זה המקום להדגיש שהאב כבן 60 מתגורר בירושלים ומזה כשנתיים אינו עובד בשל בעיות אורתופדיות. האם כבת 44 מתגוררת בקיבוץ XXX בו נולדה וגדלה ועיסוקה כמטפלת רגשית.
משכך, המחלוקת שעלתה כבר מכתבי הטענות נסבה הן על מקום המגורים והן על הסדרי השהות.
5. מיד ובסמוך להגשת כתב הגנתו הגיש האב ביום 12/3/2024 “בקשה לסעד דחוף ומתן צו להסדרי שהייה הקטין י.בנ. בתמ”ש 15924-10-23”. בבקשתו ציין ששהיית הבן עמו נמנעה “…עקב מצבו הרפואי של בנו שדרש מעקב רפואי דחוף ועקב החורף הקשה והימנעות מטלטול הילד בזמן נסיעה במצבו”. טען שהוא נוסע בתכיפות גבוהה לקיבוץ הגם ש”…האם ממאיסה עליו את שהייתו בעויינות והאב חווה אלימות שקטה וארסית מצד האם ובני משפחתה”. מצבו של הבן הוטב “בשבועות האחרונים”. עוד טען כנגד האם ש”…במסגרת מידור וניכור האב מבנו שמבוצע על ידה מונעת שהייה של הבן עם האב בביתו עושה עם האב ובנו כרצונה ולמעשה שולטת ביחס האב עם בנו בפועל” היא חוזרת בה מההסכמות ו”…הגדילה לעשות וקבעה זמני ביקור חד צדדים לאב ללא תיאום והתייעצות עמו למראית עין ולשימוש “אליבי” מבחינתה להתדיינות משפטית עתידית…”.
האב טען שהאם מתרצת את מניעת הקשר בינו לבין הבן בכך שהילד במעון והוא מפסיד יום בגן מה שעשוי לפגוע בשגרה שלו “…אך היעדר שיגרה של שהות האב עם בנו אינה מעניינה ואין בה משום טובת הילד”.
האב עתר שהבן ילון בביתו פעם בשבוע באמצע השבוע, לקבוע שהייה של הבן עמו בכל סוף שבוע שני לרבות לינה ביום שישי ש”מועדי הימים והשעות ייקבעו על ידי האם והאב יחדיו משום הצורך לתיאום הנדרש בהסדר שהיה לתינוק בן שנה […] לחילופין משום גילו של הקטין והצורך לתיאום מיטבי […] לקבוע ולהורות להם על תיאום הסדרי שהייה מחייבים עם האב תוך 7 ימים בהסכמה.”
6. הבקשה הועברה לתגובת האם שהוגשה ביום 14/3/2024. בתגובתה פרטה האם את המועדים בהם שהה הבן עם האב על מנת לשלול את טענות האב לניכור הורי או מניעת קשר בינו לבין האם בעטיה. בהתייחסה להסדרי השהות המבוקשים טענה ביחס לאמצע השבוע שהיא “… מוכנה כפי שהיה עד כה ולבקשת האב-כי האב יבוא לקחת פעם בשבוע (יום קבוע), את הקטין ישירות מהמסגרת החינוכית ויחזירו בשעה 19:30 וזאת עד גיל שנתיים ומגיל שנתיים ואילך יחזירו למחרת ישירות למוסד החינוכי”.
ביחס לסופי שבוע הסכימה האם “…ללינה פעם בשבועיים (מיום שישי עת ייקח את הקטין מהמסגרת החינוכית ויחזירו לבית האם מבוקש שעד גיל שנתיים בשעות הבוקר ולאחר מכן ניתן להחזירו עד השעה 18:00”.
האם ציינה שניתן לראות שאינה מתנגדת להסדרי שהות של הבן עם האב, אך סברה וסוברת שיש לעגן את הדברים בצורה בה ייקבעו מועדים ברורים. האם הדגישה שרצונו של האב להגיע על פי רצונו ללא כל קביעות וסדר. “… רוצה להגיע מתי שהוא רוצה באיזה שעה שהוא רוצה בדיוק איך שמתאים לו ובאיזה יום שמתאים לו באותו שבוע”. האם ציינה עוד שהאב כמעט ואינו משלם מזונות. הוא אינו רוצה להגיע להסכמות, מחליף באי כוח ובכל שבוע מגיע עם הצעה אחרת והכל בכדי לא לשאת בנטל הגידול של הבן. הבקשה הוגשה להבנתה לא בגלל שהאב אינו רואה את הבן אלא בגלל שהאם שמה סוף למחול שדים של עשרות הודעות בהן הוא משנה את דעתו בכל שבוע ושבוע, אינו מוכן לשאת בנטל הכלכלי של הגידול מצד אחד ולא מוכן להתחייב ליום קבוע.
7. ביום 18/3/2024 ניתנה החלטה לעניין הסדרי שהות זמניים של האב עם הבן. בהחלטה קבעתי: “בשים לב לחומר שלפניי עד החלטה אחרת האב יפגוש בבן בכל סוף שבוע שני ביום שישי מהמסגרת החינוכית וישיבו לבית האם ביום שבת עד לשעה 12:00. האב ישהה עם הבן באמצע השבוע בכל יום ג’ באופן שהאב יאסוף את הבן מהמסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשעה 19:30. מוזמן בזאת תסקיר של אגף לשירותים חברתיים ב- XXX מבוקש התזכיר יוגש עד ליום 15/6/24. עוד מצאתי להורות על מינוי אפוטרופוס לדין לקטין…”.
8. ביום 15/4/24 התקיים דיון במעמד הצדדים ב”כ האם והאפוטרופא לדין ובעקבותיו ניתנה החלטתי:
“בהמשך לדיון שהתקיים היום ולאחר שלתיק הוגשה חוות דעת של האפוטרופא לדין ועמדתה בדיון נקבע בזאת
הסדרי השהות של האב עם הבן יהיו על פי החלטתי מיום 18/3/24
לעניין סופי השבוע האב יאסוף את הבן בכל שבת שנייה בשעה 09:00 מבית האם בקיבוץ XXX וישבעו לבית האם באותו יום בשעה 18:30
הסדר זה יעמוד בתוקפו למשך 4 חודשים מהיום תוך שבפרק זמן זה יוגש תסקיר של האגף לשירותים חברתיים על פי החלטתי מיום 18/3/24…”.
9. בין לבין הוגשה עמדת האפוטרופא לדין לאחר הכרות ראשונית עם ההורים סברה שיש מקום לאחריות הורית משותפת ושההחלטה על הסדרי השהות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 18/3/24 תעמוד על כנה למשך חצי שנה ולאחר מכן תבחן אפשרות הרחבת הקשר בין האב לבן.
10. ביום 10/6/24 הוגש תסקיר של האגף לשירותים חברתיים של XXX. הצדדים הגיבו לתסקיר והתייחסו להמלצות בו ולא ביקשו (מי מהם) לחקור את עורכת התסקיר וכעולה מהתייחסותם ביקשו את פסיקתו של בית המשפט, בשלב זה, בשאלות האמורות.
טרם התייחסות להמלצות ראוי להביא מהתסקיר התייחסות ליכולתו של האב להסדרי השהות המבוקשים על ידו:
בפרק “רקע ומאפיינים משפחתיים” נכתב בתסקיר:
“לאחר החלטת בית המשפט בתאריך 15.4.24 לצמצום זמני השהות ללא לינה ומעורבות הח”מ, ארועו הדברים הבאים: מחד, האב מביע רצון כנה להיות משמעותי ודומיננטי בחייו של י. להעניק לו ערכים ובפרט ערכי מסורת. ומאידך, האב מביע קושי לעמוד גם בזמנים מצומצמים אלו. לדברי, בשל בעיות אורתופדיות הוא מתקשה להרים את י. ולטפל בו במשך שעות רבות. הוא מתקשה להגיע בשבת ולהחזיר את י. באותו היום ומבקש שהאם תסייע בנסיעות.”
ביחס לאם נאמר בהקשר זה ש”מנגד, האם מציינת, שעיקר העול בגידולו של י. עליה. הסעת י. לבית האב מהווה מחויבות נוספת. האם מעלה את הקשיים בקיום זמני השהות כפי שהם מתקיימים. י. שוהה עם האב בביתה ופעמים רבות האב מבקש כי תגיע בשעה מוקדמת יותר (לפני 19:30). בשבת היא צריכה להיות דרוכה והאב מחליט להחזיר אותו מתי שהוא רוצה. האם מתקשה להמשיך עם זמני השהות כאשר הזמנים לא ברורים וקבועים. עוד מוסיפה האם, כי לעיתים אף צועק עליה בנוכחות הבן וחושף אותו לקונפליקטים ביניהם. האב מצדו מציין שלעיתים גם האמא מאחרת. האם מוסיפה קושי אם ישונו זמני השהות. האב אינו מעביר מסר ברור ולעיתים אינה יודעת אם יגיע לקחת את י. או לא. היא אינה יכולה להגיד לבן י. כי האב יבוא לאסוף אותו מהמעון ובכך יש פגיעה גם בה וגם בבן י.”
בפרק “תמונת מצב הורית” מציינת העו”ס לסדרי דין ש”…האב מעוניין להיות נוכח, מעורב ומשפיע בחיי בנו. יחד עם זאת, מדובר באב מבוגר עם בעיות בריאות. האב נותן למצב זה להשפיע במידה רבה על ההורות שלו לבין י. ונראה כי אינו לוקח אחריות למצוא פתרונות יצירתיים אשר יאפשרו מענה מספק ומיטיב לצרכיו של בנו י. …” .
ביחס לאם צוין בפרק זה שהיא “…אוהבת, מסורה, מאוד מכוונת לצרכי בנה י. האם נוכחת בחיי בנה ומוכנה לקבל הדרכה, הכוונה וסיוע כדי לשפר את יכולותיה ההוריות. יחד עם זאת, נראה כי סוגית הקונפליקט הזוגי עם האב, וקשיי התקשורת עם האב בסוגיית התקשורת לבן (האם עמדתה או עמדת האב הקובעות) אינן מקבלות התייחסות עניינית”.
11. העו”ס לסדרי דין המליצה על 3 חלופות: בכל אחת מהחלופות שהומלצו סברה העו”ס שיש להורות על אחריות הורית משותפת. להלן החלופות:
חלופה ראשונה:
“האב ישהה עם הבן י. בשבוע א: בימי שני ורביעי מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשעה 19:00. בימי שישי האב יאסוף את הבן י. בשעה 16:00 מבית האם ויחזירו לביתה בשעה 18:00. בשבוע ב’: בימי שני ורביעי מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשעה 19:00. ביום שישי האב יאסוף את הבן י. מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשבת בשעה 18:00.”
האם הסכימה לחלופה זו והאב טען שאינו יכול לעמוד בה.
חלופה שניה:
“האב ישהה עם הבן י. בשבוע א’: בימי שלישי מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשעה 19:00. בימי שישי האב יאסוף את הבן י. בשעה 16:00 מבית האם ויחזירו לבית האם בשעה 18:00. בשבוע ב’: בימי שלישי מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשעה 19:00 ביום שישי האב יאסוף את הבן י. מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשבת בשעה 18:00”.
האם מסכימה לחלופה זו. האב התנה הסכמתו באופן שאם האם תסייע בהסעות של הבן י. בהבאתו לירושלים. בשבתות ובחגים יש היתכנות לחלופה זאת להיות רלוונטית.
חלופה שלישית:
“האב ישהה עם הבן י. בשבוע א’: בימי שלישי מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשעה 19:00 בימי שישי האב יאסוף את הבן י. בשעה 16:00 מבית האם ויחזירו לבית האם בשעה 18:00. בשבוע ב’: בימי שלישי מסיום המסגרת החינוכית וישיבו לבית האם בשעה 19:00. ביום שבת האם תביא את הבן י. לבית האב בירושלים בשעה 9:00 בבוקר ואז האב יחזיר את הבן י. לבית האם בשעה 18:00.”
האם לא מסכימה לחלוק את ההסעות עם האב. האב מסכים לחלופה זאת למעט זמני השהות בימי שישי. האב הדגיש שזמני השהות הינם זמניים. לאחר שיחלים יעבור ניתוחים והבן י. יגדל הוא יבקש להרחיב את זמני השהות.
באשר לבקשת האב לסיוע האם בהסעות הבן לירושלים כתבה העו”ס “אין ספק כי הינה הדמות הדומיננטית הנושאת בעיקר בעול הטיפול בבן י.. בקשה זו מעמיס עליה עול נוסף. מאידך באם אנו עוסקים בהבנת צרכיו של הבן י. וחשיבות לנוכחות האב בחייו יש מקום להתייחס אחרת לבקשת האב. עם אמפתיה מסוימת להתמודדות האב עם הורות מאוחרת בגיל כה מבוגר נראה כי נכון יהיה להתגייס ולשקול סיוע זה לטובת הקשר בין י. לאביו.
על פי הערכה מסכמת של העו”ס היא המליצה על החלופה הראשונה. לדעתה חלופה זו “…תאפשר מימוש אחריות הורית משותפת. חלופה זו תדרוש התגייסות משמעותית של האב להיות נוכח בחיי בנו י.. נוכחות זו היא שמקנה לאב את היכולת והזכות להשפיע ולהיות מעורב בחיי בנו כדי לסייע בהתמודדות האב עם הבן י. בסופ”ש ועם הלינה בביתו ניתן להמליץ בפניו לגייס בן/בת משפחה שתסייע/יסייע בידו ויקלו על ההתמודדות עד שי. יגדל”.
בתסקיר גם חלוקת חגים והמלצה להפנות את ההורים לתיאום הורי לאחר סיום ההליכים.
12. הצדדים התייחסו לתסקיר גם באופן פרטני:
האם ביקשה בסופו של דבר לאמץ את ההמלצה של העו”ס בדבר הסדרי שהות על פי חלופה ראשונה, כפי שפורטה בפרק ההמלצות (ס’ 9 לתסקיר).
האב, בתגובה ארוכה הסכים שהבן זקוק לשני הוריו לצורך התפתחותו. ועתר “…להחיל באופן מידי מתווה זמני שהות עם שהייה ולינה, באופן מדורג, עקב גיל האב, מצבו הבריאותי והחלמתו מהניתוחים שעבר. ביהמ”ש הנכבד מתבקש לקבוע את זמני השהות בהתאם למבוקש על ידי האב בסעיף 16 (לתגובתו-מ.ל) ולפסוק על המשך ההסדר שהיה במתכונת הקיימת, אך להחיל בה שהיה עם לינה ולקבוע נטל הסעות שוויוני. לחילופין מבוקש לפסוק על הסדרי שהייה במתכונת חלופות 2 או 3 אך עם שהייה ולינה במקום שהייה בלבד, ולקבוע נטל נסיעות שוויוני עד הגיע הקטין לגיל שנתיים שאז ייבחנו הסדרי שהייה רחבים יותר”.
מבלי להקדים המאוחר יאמר שבקשתו של האב עומדת בניגוד למסוגלותו על פי התסקיר.
דיון והכרעה:
13. על אתר וטרם קביעת האחריות ההורית והסדרי השהות מצאתי להדגיש שהתמונה המצטיירת היא שהאב מבקש לממש את הורותו על הבן באמצעות האם תוך תליית הדבר בגילו ובמצבו הרפואי. בהקשר זה יאמר שכאשר האם והאב הכירו לצורך הבאת הילד לעולם התגוררה האם ברמת גן והדגישה “…כבר בתחילת הדרך ואף במודעה הבהירה האם כי היא שוקלת לחזור להתגורר בקיבוץ בו גדלה וכי מרכז חייו של הילד יהיה בקיבוץ XXX וכי רוב הזמן יהיה הילד אצלה” (ס’ 11 לכתב התביעה). עובדה זו לא נשללה על ידי האב. נהפוך הוא. בסעיף 3 לכתב הגנתו כתב האב: “האם עובדת כמטפלת רגשית התגוררה בת”א וברמת גן ב-12 השנים האחרונות…”. ביחס למעבר לקיבוץ טען האב שזה התרחש בסמוך ללידה עת עברה להתגורר “…בבית הוריה בקיבוץ באופן זמני על מנת שהוריה יהיו לה לעזר בלידת הבן כפי שסוכם עם האב בחודשים האחרונים האם תקעה יתד, שכרה בית בקיבוץ בתמיכת הוריה וקבעה באופן חד צדדי את מגוריה עם הקטין בקיבוץ XXX הכל בהסתרה מכוונת ע”פ תוכניתה השיטתית כמובא לעיל”. עובר לאמור אין כל אמירה בכתב הגנתו היכולה לתמוך בטענה על ‘תכנית זדונית’ “כמובא לעיל” וראוי היה שהיה האב נמנע מאמירות אלו.
האב הכחיש את דברי האם בסעיף 11 לכתב הגנתו שכבר במודעה כתבה שתעבור להתגורר בקיבוצה וכן דחה את הטענה שכתבה שהבן יהיה רוב הזמן אצלה. בשלב מאוחר יותר צירף האב את המודעה וזו לשונה: “הי אני מ. בת 42, מחפשת פרטנר להורות משותפת אוהבת את החיים הפשוטים עוסקת בטיפול רגשי לילדים קיבוצניקית במקור ושוקלת חזרה לקיבוץ (דרומה מתל אביב) מתגוררת כיום ברמת גן.”
מן האמור עולות שתי תובנות: האחת, שהאב לא טען ואינו טוען שהאם התחייבה להתגורר בעיר ירושלים. המשמעות היא שגם אם האם הייתה נשארת להתגורר ברמת גן היה על האב לנסוע להסדרי השהות מירושלים לרמת גן. הגעה לקיבוץ XXX, קלה יותר ונוחה יותר להגעה מאשר לרמת גן או תל אביב. השנייה, שהאב היה ער לכוונתה של האם לעבור לקיבוצה בדרום. אם סבר שהדבר לא אפשרי מבחינתו היה אמור שלא להיכנס להליך מלכתחילה ולא לעשות שימוש עתה בגילו ובמצבו הרפואי על מנת להורות לאם להסיע את הבן אליו. בהקשר זה יאמר שבמודעה ציינה האם שהיא מבקשת שותפות מלאה. בתסקיר עולה מצבו של הבריאותי של האב. מבלי להקל ראש בכך הרי שכעולה מסעיף 2 לכתב הגנתו עולה שמצבו הבריאותי היה ידוע לו טרם כניסתו להליך עם האם.
בסעיף 2 לכתב ההגנה כתב האב: “מקצוע האב הוא עיצוב והוא אינו פעיל מקצועית בשנתיים האחרונות עקב פציעה”. כך, גם גילו היה ידוע לו בעת הצטרפותו להליך הבאת הבן עם האם. עוד ראוי להדגיש שהאב הדגיש מפורשות את ההיבט ההסכמי בין הצדדים כמשימה להבאת הבן ולא קשר זוגי וכלשונו “האב והאם ניהלו מערכת מינית יעודית לצורך הבאת ילד לעולם ללא קירבה עמוקה ומגע אחר השניים לא חיו חיים זוגיים ולא חיו יחדיו בבית משותף”.
בדיון שהתקיים ביום 15/4/24 טען האב שהדרך לקיבוץ “…אינה קלה, זה שעה וחצי דלת לדלת עם פקקים, הדרך מתישה” (פרוטוקול עמ’ 2 ש’ 26) ויתמה השואל הדרך לרמת גן או תל אביב מקום מגורי האם טרם תחילת ההליך שונה? אינה מתישה?
בדיון שב וביקש האב שהאם תביא את הבן ללטרון פעמיים בחודש (פרוטוקול עמ’ 2 ש’ 25-24) ומשם הוא ייקח אותו. המסקנה העולה מבקשה זו שמצבו הגופני הוא לא כזה המאיין את יכולת הנהיגה שלו: פגיעה שאינה מאפשרת נהיגה, אלא קושי הדרך המקשה עליו לקראת קיום זמן איכות עם הבן (פרוטוקול עמ’ 2 ש’ 26).
המשיך וטען האב “אני והגברת הגענו להסכם מסוים על הורות משותפת. האם ידעה שאני גר בירושלים. היא הייתה מודעת להשלכות של המרחק. גם שלי כבודו. לשנינו יש השלכות. היה איזה מנהג שנהגנו. לי יהיה מאוד קשה. רוב הנטל יהיה עלי לגבי הנסיעות.
אני מדבר על הנטל של הנסיעות, אני אמשיך להגיע פעמיים לחודש לקיבוץ, ופעמיים שהוא אצלי שתיסע רק חצי דרך.
בהסדרים שאני מגיע לקיבוץ, הגברת מאפשרת לי לשהות עם הילד בביתה, ובאיזה שלב היא יכולה וזו זכותה לא לאפשר לי להיכנס לביתה. השאלה מה אני עושה.
אנחנו התקשרנו בהורות משותפת.
מה שאני אומר שאנחנו לא הורים גרושים, זה לא שקמתי ועזבתי את בית ילדי והלכתי, מלכתחילה האמא קבעה את ביתה בקיבוץ. לכן, יש לזה איזה השלכות גם לי וגם לה.
היה ביני לבין האם משא ומתן וכך עם עורך הדין משא ומתן ארוך. היה פרק זמן של שבועיים שלושה שהיה משא ומתן ביני לבין האם ללא עורך הדין ושם הסכמנו על העניין הזה של לטרון.
אני מבקש על דרך המלך לאפשר לי פעם אחת בחודש לקבל את הילד בלטרון.”
14. בדבריו אלו של האב המשליך את האחריות לעבר האם שידעה טרם ההליך של הבאת הבן שהוא מתגורר בירושלים ועל כן לקחה על עצמה את הצורך להתחלק עמו בנסיעות יש משהו המנוגד להליך אליו הוא רצה להצטרף עם האם שיזמה את המודעה. היעתרותו למודעה על פי המפורסם מניחה תשתית למסקנה מתבקשת שטרם כניסה להליך שקל את כל ענייניו: גילו, מצבו הבריאותי, מצבו הכלכלי, מקום מגוריו ומקום מגוריה העתידיים של האם.
אין כמובן בדברים אלו למעט או לאיין את טובת הבן לשהות עם אביו, ככל שהאחרון יוכל לעמוד בזאת, ולהרחיב את הסדרי השהות עם הבן. ברם, האב צריך להיות מעוניין בהורות המשותפת עם האם על הבן ולא לתלות את הבעיה באם. נכון, על פניו נראה הגיוני, לכאורה, שהאם תביא את הבן אל המפגש בלטרון על מנת לקדם את טובת הבן. ברם, קביעה שיפוטית שכזו מאיינת לאם כל אפשרות לשבת ‘לעצמה’, ‘חג לעצמה’ בידיעה שאביו של הבן דואג לו ומגדל את הבן שהובא לעולם בהסכמה עם האם. ספק בעיני אם זו השותפות המלאה אליה כיוונה.
15. בשים לב לאמור איני רואה כל הצדקה לחייב את האם להסיע את הבן אל האב ב”שבתות וחגים” כבקשתו ומבלי שהוא מציע ולו באופן חלקי להיעזר במי מבני משפחתו, או להיעזר במונית על מנת לפגוש בבן ככל שהקושי הוא אכן בנהיגה. האב לא פירט מהי פציעתו ומה הגבלתו ולא צירף חוות דעת רפואית. בקשתו להסדרי שהות הכוללים לינה מעלים קושי. על פי התסקיר הוא אינו מסוגל לעמוד בהסדרים המצומצמים שנקבעו על ידי בהחלטה מיום 15/4/24. בתסקיר הודגש שבשל אותן בעיות אורתופדיות הוא מתקשה להרים את הבן ולטפל בו במשך שעות רבות. גם בתגובתו לתסקיר אין כל הסבר של האב איך קביעה זו איבדה מנכונותה כעבור כחודש.
16. לאור האמור והמובא לעיל, לאור הסכמת האם אני קובע אחריות הורית משותפת (על אף גילו של הבן מקטני קטנים). מבלי לגרוע באמור, ביתה של האם יהיה ביתו המרכזי של הבן והוא ימשיך ויתגורר עם האם בקיבוץ XXX ויתחנך שם.
17. לעניין הסדרי השהייה :
א. עד גיל שנתיים ימשיכו ויתקיימו הסדרי השהות החלים היום על פי החלטתי מיום 15/4/2024.
ב. בהגיע הבן לגיל שנתיים הסדרי השהות יהיו על פי האמור בחלופה 1 שבתסקיר בשינויים הבאים: בסוף שבוע בו הבן לא לן אצל האב יהא האב רשאי לפגוש בבן ביום שישי בין השעות 16:00 ל- 19:00 כך שהאב יאסוף את הבן מבית האם וישיבו לשם.
בכל סוף שבוע שני האב יאסוף את הבן מהמסגרת החינוכית בתום הפעילות ויחזירו לבית האם במוצאי שבת בשעה 18:30 (ולא כמומלץ בשעה 18:00).
בהגיע הבן לגיל 4 ככל שהאב יהא כשיר מבחינה גופנית להחזיק בבן לסוף שבוע ארוך יהא רשאי האב בתיאום עם האם להלין את הבן במוצאי שבת ולהביאו ביום ראשון בבוקר למסגרת החינוכית. אני ער למרחק ולצורך של הבן להשכים בסביבות השעה 06:00, אולם לילה נוסף עם האב הוא בעל משמעות גוברת על עייפות ביום ראשון ועל כן יקפיד האב להלין את הקטין בשעה מוקדמת מותאמת לגילו.
מבלי לגרוע באמור אחת ל- 6 שבתות (אם, אב, אם, אב, אם, אב) האם תביא את הבן למפגש לטרון ביום שישי עד לשעה 14:00 האב יאסוף את הבן ילין, אותו אצלו וישיבו למפגש לטרון ביום שבת בשעה 16:00 שעה בה תאסוף האם את הבן.
ג. לעניין חגים הצדדים יפעלו על פי המלצת התסקיר לעניין זה. בחג בו ישהה הבן עם האב הוא יאסוף את הבן וישיבו לבית האם.
18. בזאת תם הטיפול בתובענה.
19. אין צו להוצאות.
20. מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
21. תואיל המזכירות לשלוח את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, י”ט תמוז תשפ”ד, 25 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
