לפני
כבוד השופטת שירלי שי
תובע:
ש’ כ’
ע”י ב”כ עוה”ד אורי פליישר
נגד
נתבעת:
ת’ כ’
ע”י ב”כ עוה”ד ורד עובדיה
פסק דין
התובע, האב, הגיש במהלך ספטמבר 2020, תביעה בעניין ילדיהם המשותפים של הצדדים: מ’ י’ יליד x.x.2002, ה’ ש’ ילידת x.x.2002, י’ ח’ יליד x.x.2008 וא’ י’ יליד x.x.2012 (להלן: “הילדים”).
במסגרת התביעה עתר האב לסעדים כדלקמן:
הזמנת תסקיר עו”ס לסדרי דין לצורך בחינת התנהלות האם ומצבם הרגשי של הקטינים בעת זמני שהותם עמה.
שמיעת הקטינים.
קביעת זמני שהות עם הבנים הצעירים – י’ ‘ וא’ י’.
נוכח הגיעם של הילדים, מ’ י’ וה’ ש’, במהלך ההליך לגיל 18, פסק הדין יעסוק אך ורק בנוגע לשני הילדים הצעירים שטרם הגיעו לגיל 18, י’ ח’, כבן 16.5 בעת מתן פסק דין זה, וא’ י’, כבן 12 בעת מתן פסק דין זה, שיקראו להלן: “הקטינים”.
טענתו העיקרית של האב הינה שהאם הסיתה את הילדים כנגדו, עד כדי ניכור, ועל כן הם מצויים בנתק ממנו.
מנגד, טוענת האם כי הנתק מהילדים נגרם כתוצאה מהתנהלות של האב, ומקורו באירוע אלימות מיום 4.4.2020 כלפי האם וכלפי הבת ה’. האם, במסגרת כתב ההגנה, עתרה להורות לאב לעבור הליך טיפולי ביחס לאלימותו וכן הדרכה הורית. עוד ביקשה האם ליתן לרשויות הרווחה בא’ סמכויות לקבוע הסדרי שהות במסגרת מרכז קשר בלבד ובפיקוח מלא.
ההליך דנן נפתח לפני כארבע שנים. התנהלות הצדדים במהלך ההליך לא רק שלא קידמה את חידוש הקשר שבין האב לקטינים, היא אף הרחיקה. הניתוק התקבע, הקטינים התבגרו וכיום עומדים יותר על רצונם, או במקרה זה על אי רצונם לחדש את הקשר עם אביהם.
גם ניסיונו של בית המשפט לסייע לא צלח, לרבות שגורמים מקצועיים הרימו ידיים, כפי שיוסבר בפירוט בהמשך, ועל כן אין מנוס מסיום ההליך ומתן פסק דין. בית משפט תקווה שאולי דווקא השקט, המרחק מההליך המשפטי, הפסקת מעורבות של צדדים שלישיים, ומבלי שחרב ניהול ההליך רובץ על צווארם של הקטינים, ירצו הקטנים, גם אם אט אט, להיות בקשר עם האב.
על מנת להבין את הצורך במתן פסק דין עתה, מבלי להמשיך את ההליך עד תומו, יפורטו הרקע הדיוני וההחלטות שניתנו, ולאחריו יבוא פרק ההכרעה.
רקע דיוני והחלטות משפטיות
ביום 10.12.2020 התקיים דיון ראשון במעמד הצדדים בפני חברי, כב’ השו’ אורן אליעז, בו טענה האם כי האב, באלימותו כלפיה וכלפי הילדים, גרם לפירוק התא המשפחתי. לפיכך הוזמן תסקיר מרשויות הרווחה, תוך מתן סמכויות לעו”ס לסדרי דין על פי הוראות סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ”ב-1962 (להלן: “חוק הכשרות והאפוטרופסות”).
ביום 08.04.2021 הגישה העו”ס לסדרי דין הודעה לפיה נעשה ניסיון לחידוש קשר בין האב לקטינים, אולם האם לא מסכימה לכך, בטענה שקודם לחידוש הקשר הקטינים צריכים לקבל טיפול רגשי. עוד ציינה העו”ס במסגרת הודעתה כי התסקיר יוגש כשיגיע תורה של המשפחה בהתאם לסדר קבלתם.
ביום 26.12.2021 הוגש תסקיר ראשון ובו הומלץ לבנות קשר בהדרגה, כאשר בתחילה יבנה הקשר של האב עם הבן הצעיר א’ י’ ובהמשך לפי ההתפתחות. ההערכה המסכמת מטעם העו”ס תובא להלן:
“מדובר במשפחה של הורים וארבעה ילדים: תאומים בני 19, בן 13 ובן 9. ההורים חיים בנפרד מפסח תש”ף. (4.20), בעקבות אירוע אלים שתוצאותיו היו שהאב הורחק מהבית. מאז ההרחקה, שכאמור, ארעה לפני כשנה וחצי+ לאב אין קשר עם הילדים. הוא מבקש כבר זמן רב מאד לחדש את הקשר ומוכן לבנות אותו בהדרגה תחת השגחה של מרכז קשר. הבן האמצעי, י’ ח’, מסרב לקשר עם האב ונראה שאיתו צריך לעבוד בצורה אחרת מהילד הצעיר-א’ י’. התרשמנו כי כדאי להתחיל קשר עם הבן הצעיר, א’ י’, ובהתאם להתפתחות שלו, לעבוד עם הבן י’-ח’. בתחילה, האם, סירבה כי ביקשה שהילדים יעברו טיפול, לפני חידוש הקשר כדי שלא יעברו טלטלה רגשית. לאחר מס’ שיחות איתה, אמרה שהיא, מוכנה לאפשר לבן הצעיר לשוחח עם אביו בטלפון תחת השגחה של מרכז קשר. מאז שאמרה זאת, תקופה לא הצלחנו להשיגה בטלפון כדי לקבוע את המפגש הטלפוני הראשון. אח”כ, שוב השגתי אותה ואף קבענו מועד לשיחות הטלפון בנוכחותי. בפועל, ביום בו הייתה אמורה להתקיים השיחה, האם הודיעה כי לא תביא את הילד כי הוא: חולה/לא רוצה/לא מתאים שזה יעשה ללא הכנה לפני כן ועוד. העמדה המקצועית המקובלת והידועה, היא כי חשוב שלילדים שהוריהם חיים בנפרד, או גרושים, יהיה קשר עם שני הוריהם. להערכתנו המקצועית, גם במקרה זה, חשוב שלילדים יהיה קשר עם אביהם. אנחנו לוקחים בחשבון שתקופה ארוכה קיים נתק בין האב והילדים ולכן חשוב לבנות בהדרגה. להערכתנו המקצועית, חידוש הקשר צריך להיעשות במרכז קשר בסיוע ובפיקוח עו”ס המרכז. ובהתאם להתפתחות הקשר ייקבע בהמשך. כרגע נראה נכון להתחיל את הקשר עם הבן הצעיר א’ י’ דרך שיחות טלפון, ובהמשך, לפי ההתפתחות ייקבע ההמשך”.
המלצות התסקיר היו כדלקמן:
הצדדים נתבקשו ליתן תגובתם לתסקיר. ביום 12.01.22 ולאחר שהאם לא הגישה תגובה לתסקיר, ניתנה החלטת המותב הקודם הדן בהליך (כב’ השופט אורן אליעז) , כדלקמן:
ביום 31.1.2022 הגיש האב את עמדתו בה הסכים לקשר טלפוני בלבד, בשלב זה, עם הקטין א’ י’ תוך שחזר על בקשתו לקבוע מסגרת להתחלת מפגשים במרכז קשר. האם לא הגישה תגובתה.
ביום 2.3.2022 הגישה האם תגובתה לתסקיר, ובה חזרה על עמדתה שיש לכנס את הקטינים לטיפול רגשי ורק לאחריו ניתן יהיה להתחיל בהסדרי ראיה של האב עם הקטינים, כאשר במקביל האב עובר הדרכה הורית וטיפול באלימות.
ביום 10.3.2022 הוגש עדכון מטעם העו”ס, באשר ליישום ההחלטה מיום 12.01.22, ממנו עולה כי חרף מאמציה לזכות באמון הקטין י’ א’ ובניית תוכנית הדרגתית לחידוש הקשר, לרבות ביצוע ביקור בית, שיחות הטלפון בינו לבין האב לא התקיימו. עוד עולה מהעדכון כי האם מערבת את הילדים הבוגרים בכל תהליך חידוש הקשר בין האב לקטין י’ א’ בטענה שללא הסכמתם לא ניתן לקיים שיחות וזאת למרות שהקטין התחנן בפניה שזה יישאר רק ביניהם. אשר על כן מבקשת העו”ס שבית המשפט יתן החלטה בה יובהר כי על האם להביא את הילד למרכז הקשר ביום ובשעה שיקבעו וככל שזה לא יעשה תוך שבועיים, מומלץ לקנוס את האם על כל שיחה/מפגש שלא יתקיימו.
בעקבות דיווח העו”ס ניתנה, ביום 13.03.2022, החלטה המורה לאם לשתף פעולה עם העו”ס תוך שצוין כי ככל שהאם לא תשתף פעולה, בית המשפט ישקול לאמץ את המלצת העו”ס בדבר הטלת הקנס.
ביום 10.04.2022, הוגש עדכון נוסף מטעם העו”ס, ממנו עולה כי מתגלים קשיים בניסיונות ליצור תקשורת בין הילד א’ י’ לאביו. להלן יובא סיכום העדכון:
ביום 14.04.2022, כתגובה לעדכון העו”ס, ניתנה החלה נוספת של המותב הקודם (כב’ השו’ אורן אליעזר) המורה לאם לפעול לאלתר וללא דיחוי לחידוש הקשר בהתאם להוראות העו”ס. במקביל, התבקש עדכון נוסף מטעם העו”ס, שיוגש עד ליום 1.5.2022. בית המשפט ציין בהחלטתו כי ככל שיעלה מהעדכון כי האם אינה משתפת פעולה, הדבר יוביל לחיובה בהוצאות לטובת האב ואף לטובת אוצר המדינה.
ביום 28.04.2022 הודיעה העו”ס כי לצורך חידוש הקשר בין האב לקטין א’ י’ יש צורך בטיפול ייעודי לניכור הורי וסרבנות קשר, ועל כן עליה להתייעץ עם איש טיפול, המתמחה בנושא, לגבי הטיפול הנכון והמתאים והמקום בו אפשר לקבל אותו. נוכח הודעה זו הורה בית המשפט ביום 27.05.22 לעו”ס להגיש המלצותיה באשר למסגרת הטיפולית המתאימה.
ביום 16.06.22, התקיים דיון בפניי, במעמד הצדדים, במסגרתו עתרה האם לזימון הקטין י’ א’ למפגש עם בית המשפט, ולחילופין מינוי אפוטרופוס לדין שיתן עמדה מטעמו, תוך שהדגישה כי הקטין זקוק לטיפול. במהלך הדיון נחקרו הצדדים על ידי בית המשפט. האם נשאלה כיצד לשיטתה ניתן יהיה לחדש את הקשר בין האב לילדים והיא השיבה כי “הוא צריך למצוא דרך להתקרב לגדולים, לפייס אותם, להתקרב אליהם, לא דרך רווחה, דרך המשפחה, לשלוח להם מחווה, אני מצטערת, זה קודם כל”. ובהמשך – “הילדים הקטינים יקבלו את זה, אם הם יראו את הילדים הגדולים מתקרבים אליו, יהיה להם ביטחון. ננהל שיחה נורמטיבית, אני מוכנה לזה, חווינו חיים ביחד, הוא מעד. ש’, בתוך תוכו הוא אישיות מדהימה, אך הלך לאיבוד, ולא באשמתי, זה שהוא לקח סמים ואלכוהול, לא יכולתי לעזור לו, יש מכתב מהרבנית שמלווה אותנו שנים” (ראו פרוטוקול דיון מיום 16.06.2022, עמ’ 6 שורות 1-8).
האב בחקירתו על ידי בית המשפט שב וחזר כי הוא לא אלים והוא רוצה לראות את הילדים, כדלהלן:
בתום הדיון ובהתאם לדברי הצדדים, ניתנו ההוראות כדלקמן:
עוד נקבע בהחלטה כאמור כי “על כל מפגש שלא יתקיים, שלא בעטיו של האב, תשלם האם לאב הוצאות בסך של 500 ₪. ככל שלא יתקיימו יותר משני מפגשים, תשלם האם גם 300 ₪ נוספים לטובת אוצר המדינה”.
ביום 16.6.24, הוגש עדכון מטעם העו”ס, כמצוות בית המשפט, בעניין המסגרת הטיפולית המתאימה עבור הקטין א’ י’. העו”ס ציינה כי נעשתה התייעצות עם ד”ר רות רוזן צבי ולאחר קיום דיון מעמיק הגיעו לכלל מסקנה כי טיפול לקטין א’ י’ בלבד לא יקדם את התהליך ויש לעשות פעולות ברמה המערכתית הכוללת את כל המשפחה. עוד ציינה העו”ס כי מפאת קוצר הזמן וקושי סביב מציאת מסגרת טיפולית עבור הילדים, לא יוכלו להמליץ על מקום ספציפי וכי יעשה חיפוש בשרות הציבורי הנמצא בקהילה, ואם לא יימצא הצדדים יצטרכו לפנות לטיפול פרטי או דרך קופ”ח או ע”י מישהו שיומלץ על ידם. בתום העדכון ניתנו המלצות כדלקמן:
ביום 14.07.22 הוגש עדכון נוסף מטעם העו”ס, בנוגע להוראות בית המשפט בהחלטתו מיום 16.06.22. מהעדכון עולה כי האם הביאה את הקטין א’ י’ לשלושה מפגשים (21.6.22, 30.6.22 ו- 7.7.22) אולם לא הייתה כל אינטראקציה חיובית בינו לבין האב, חרף ניסיונות האב, וזאת נוכח שהותה של האם במהלך המפגשים ונוכחותה של הבת הבגירה אשר צילמה את המפגש. האם לא הרפתה מהקטין, וכל הזמן הייתה במרחק “מבט” מהקטין.
עוד צויין בעדכון כי נמצאה מסגרת טיפולית מתאימה עבור המשפחה בתוך הרווחה, שאף החלה את עבודתה וכבר התקיימה פגישה עם האם ופגישה עם האב. בתום העדכון ניתנו המלצות כדלקמן:
ביום 17.07.2022, ניתן תוקף של החלטה להמלצות העו”ס תוך איסור על האם להביא את הבת הבגירה למפגשים. במקביל נתבקשה העו”ס להגיש עדכון נוסף בתום 4 מפגשים נוספים.
ביום 28.08.2022, הוגש עדכון נוסף מטעם העו”ס, בו צוין כי התקיימה פגישה ראשונה לאחר החלטת בית המשפט מיום 17.07.2022, ללא נוכחות האם ובה נוצר קשר בין האב לקטין א’ י’, אולם לפגישה השנייה הגיע הקטין בהתנגדות עזה, חזר לקלל וסירב להיכנס למרכז הקשר, על אף שהאם עזבה את המקום למשך שעה. הפגישות הבאות לא התקיימו לאור סירובו של הקטין להיכנס למרכז קשר. בעדכון ציינה העו”ס כי קיימת דילמה סביב טובת הילד שנעה בין ראיית החשיבות של הקשר שלו עם אביו, מול ההבנה שבמצב הנוכחי, במפגשים במרכז הקשר, הילד “נקרע” בין הלחצים הרבים המופעלים מצד המשפחה לבין חוסר היכולת להביא באופן אותנטי את רצונו. לאור המצב המורכב שנוצר הוחלט על ידי העו”ס לקיים ועדת תסקירים.
ועדת התסקירים התכנסה ביום 5.9.2022 והמלצותיה יובאו להלן:
ביום 10.11.2022, בית המשפט נתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר, לאחר שהצדדים שניהם נתנו הסכמתם.
ביום 15.06.2023, הודיע העו”ס כי הצדדים מנסים באופן עצמאי לחדש את הקשר בין האב לקטינים ללא התערבות הרווחה.
ביום 5.11.2023, הוגש עדכון נוסף מטעם העו”ס ממנו עולה כי הטיפול המשפחתי לא נשא פרי נוכח העדר תקשורת עם האם ועל כן אין באפשרותם ליתן המלצות.
לצורך קידום ההליך נקבע דיון ליום 10.01.2024. לדיון זה האם לא התייצבה. ב”כ האם שהגישה הודעה כי אינה מייצגת אותה עוד, ערב הדיון, התייצבה באיחור וטענה כי אינה יודעת מה קורה עם האם, ושאין לה כל קשר עימה. עוד טענה ב”כ האם כי לא הועברו לידי האם מלוא החלטות בית המשפט. נוכח האמור, קבע בית המשפט, כי על ב”כ האם, להעביר לידה, לאלתר, את כל ההחלטות והמסמכים שהוגשו לתיק ולא הועברו לידה עד כה. מיד לאחר מכן תגיש האם תגובתה לתסקיר מיום 5.11.2023 וכן תגובה לתגובת האב, בתוך 10 ימים, תוך הבהרה באם היא מיוצגת.
תגובות האם הוגשו כאשר האם מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי.
נוכח מורכבות ההליך, הקושי בחידוש הקשר בין האב לקטינים, נקבע דיון נוסף אשר התקיים ביום 01.05.24. לאחריו הוציא בית המשפט החלטה ארוכה ומפורטת במסגרתה מונתה ד”ר ענבל קיבנסון בר-און (להלן: “המומחית”) לשם חידוש הקשר בין האב לבין הקטינים, לרבות מתן טיפול משפחתי וטיפול רגשי לכל אחד מהקטינים, אם באמצעותה ואם באמצעות הפנייתם על ידה, לגורמים מקצועיים אחרים. עוד נקבע כי בית המשפט ייפגש עם הקטינים.
ביום 19.06.24, בית המשפט נפגש עם הקטינים. נוכח היות הפגישה חסויה דברי הקטינים לא יפורטו, יחד עם זאת יצוין כי שני הקטינים הביעו סירוב מוחלט לחידוש הקשר עם האב, תוך שביקשו שעמדה זו תימסר לאב.
ביום 24.06.24, הוגש עדכון מטעם המומחית ממנו עולה תמונה עגומה אודות מצב הילדים. מסקנת המומחית הינה כי ההיתכנות לקשר בין האב לקטינים נמוכה עד קלושה, וכפי שנימקה בזו הלשון: “.. מדובר בניתוק קשר רב שנים. לצערי, איני רואה כל מצב בו ניתן לקיים חידוש קשר כלשהו כיום עם הילדים. איני רואה כיצד א’ י’ יוצא כנגד אחיו שמאוד מגובשים בהתנגדותם לאב, מה גם שהנתק עמוק ומושתת על תפיסת הילדים שהאב מסוכן ואלים. האב כועס על כך מאוד היות וטוען שנעשה לו עוול וכי האם ניכרה והסיתה את הילדים כנגדו, אולם גם אם הוא צודק הרי שהנזק משמעותי והילדים רואים בו אובייקט מפחיד, מסוכן ואלים. הסיכויים לקיום קשר לאחר נתק כה ארוך נמוכים עד כדי קלושים..”.
הצדדים נתבקשו ליתן תגובתם לעדכון המומחית.
האם בתגובתה טענה כי ילדיהם של הצדדים עברו מסכת התעללות קשה מאוד מצד האב אשר הותירה בהם צלקות וספק רב אם הן יגלידו אי פעם. לשיטתה של האם, האב מחפש אשמים בנתק במקום לקחת אחריות על מעשיו ולפעול, באמת ובתמים, לחידוש הקשר בינו לבין ארבעת ילדיו. עוד ציינה האם, כי כל ארבעת הילדים הגיעו למפגש עם המומחית והאב ביקש להוציא את הבת ה’ מהחדר, על כן היא שואלת כיצד פעולת האב מתיישבת עם רצונו לחידוש קשר עם הילדים. לבסוף, טוענת האם כי נוכח מסקנת המומחית אין כל בסיס לתביעת האב ויש להורות על דחיית התביעה תוך השתת הוצאות לטובתה.
האב אינו מקבל את האמור בעדכון המומחית. האב מציין כי עדכון המומחית התבסס על מפגש קצר ואין לה כל היכרות של ממש עם הצדדים והילדים. עוד הוסיף האב, כי העדכון אינו עולה בקנה אחד עם עמדת גורמי הרווחה, אשר התבססה על היכרות ארוכה ומעמיקה של הצדדים. האב מוסיף ומציין כי חידוש הקשר לא צלח בעטיה של האם והיא זו אשר גורמת לניכור הורי כפי שאף נכתב בתסקיר מיום 12.07.2022. האב מפנה לתסקירים שהוגשו לתיק, המתארים מצב קורע לב ממש של האב הרוצה לראות את ילדיו, נוסע עד א’ כדי לראותם, מחכה ברכב כדי שמישהו מהם יצא לראותו ולצערו אף אחד מהם לא יצא. לשיטתו של האב האם היא זאת האחראית לניתוק הקשר בכך שאינה מאפשרת את קיומם של המפגשים. האם אף הרשתה לעצמה לעבור לעיר אחרת מבלי להודיע לאב ומבלי לתאם עם גורם כלשהו, ועצם המעבר נקטעה עבודת הגורמים המקצועיים ברווחה. אילו האם רצתה לסייע בידיו לחידוש הקשר הרי שזה היה קורה. לראיה, כך טוען האב, לתקופה מסוימת נוצר קשר במפגשים בבתי קפה, בכפוף לכך שיביא לה סכום כסף. כאשר האב הצליח להשיג כסף האם מיד הסכימה למפגשים ואף הביאה את הבת ה’, וכאשר לא היה בידי האב האת הכסף שדרשה האם, היא הייתה טורקת את הטלפון ונעלמת לכמה ימים.
בסוף תגובתו עותר האב לדחות את עתירת האם לדחיית התביעה, ונוכח התנהלות האם עותר להורות על העברת האחריות ההורית על הקטין לאב וכן לחייב את האם לשלם הוצאות של ממש בגין מניעת הקשר בין הקטין לאב. כמו כן עותר האב להורות על ביטול חיובו במזונות כל עוד האם אינה מקיימת את החלטות בית המשפט בעניין זמני השהות.
דיון והכרעה
לאורך ארבע שנים בהן מתנהל ההליך דנן, וחרף ניסיונות רבים, תוך שימוש בצדדי ג’ ומומחים מקצועיים, הקשר בין האב לקטינים י’ ח’ וי’ א’ לא צלח. הלכה למעשה אין כל קשר בין האב לילדים כולם ובכלל זה אין לאב כל קשר עם שני הקטינים.
אולם הנתק לא קרה מעצמו, והבסיס הינו אלימות של האב כלפי האם, לה היו הילדים חשופים ועדים, ואלימות כלפי הילדים עצמם. אלימות מותירה צלקות, הן פיזיות והן נפשיות, ולוקח זמן, אם בכלל, לתקנן. במקרה דנן, נראה כי הצלקות עדיין פתוחות.
אין ספק כי לכל אחד מההורים יש חלק בכך. האב – בעצם מעשה האלימות. והאם בחוסר הסיוע לחידוש הקשר. יחד עם זאת נראה כי כיום, חרף ניתוק הקשר עם האב, הילדים חיים ברוגע.
לניתוק שבין הילדים הבגירים עם האב כאמור לעיל יש השפעה גדולה מאוד על הניתוק שבין הבנים הצעירים לאב, וגם אם מדובר בהשפעה רעה, ואין חובת “התיישרות” של כל הילדים לאותה עמדה, למרבה הצער זו המציאות במקרה דנן, ובשלב זה לכל הפחות לא ניתן לשנותה.
בית המשפט שמע כאמור את קולם של הקטינים אולם מאחר ועסקינן בשני קטינים, שיש ביניהם פער גילאים לא מבוטל, מצבם הרגשי שונה, אופיים אחר ועמדותיהם אינן זהות, גם הדיון וההכרעה של בית המשפט תהא לגבי כל אחד מהם בנפרד.
אולם רגע לפני הדיון הספציפי בכל אחד מהקטינים יובאו מסקנות בית המשפט, אליהן הגיע לאחר שנדרש למלוא טענות הצדדים, קרא את המלצות גורמי הרווחה כפי שהובאו לעיל בהרחבה, נתן משקל לעמדת המומחית, ושמע את הקטינים כפי שהובאו במפגש עימו, כדלהלן:
האופן בו הסתיימה מערכת היחסים בין ההורים השפיעה מאוד על הילדים, ובעיקר על יחסם אל אביהם.
הילדים תפסו צד, בין אם בשל חשיפתם לאירוע האלימות והזדהותם עם האם, בין אם בשל דאגתם לה, ובין אם בשל כך שהאם דאגה לרתום אותם לצידה.
זמן רב האב לא עשה מאמצים גדולים לחידוש הקשר, והניתוק התקבע.
חששה של האם כי חידוש הקשר בין האב לקטינים, או למי מהם, ללא כל טיפול רגשי מקדים, אשר יביא אותם לחוזק נפשי שיסייע להם מול אביהם, אמיתי.
האב מבקש עתה, באמת ובתמים, לחדש את הקשר עם ילדיו, או לכל הפחות, בשלב זה, עם הבנים הצעירים.
שני הילדים הבגירים של הצדדים מצויים בנתק מוחלט עם האב.
לשני הילדים הבגירים יש השפעה מאוד גדולה עם שני הילדים הצעירים.
שני הילדים הצעירים זקוקים ליחס ולקשר הטוב שיש להם עם אחיהם הבגירים.
שני הילדים הצעירים תלויים באחיהם הבגירים.
בית המשפט אינו יכול לקבל החלטות הקשורות לשני הילדים הבגירים, וכאשר אלה מצויים בנתק של שנים רבות מהאב, נהיר כי השפעת ניתוקם מאביהם גדולה מאוד על הניתוק של הקטינים מאביהם.
הקטין י’ ח’, בן כ- 16.5 שנים, ועמדתו לגבי אי חידוש הקשר איתנה, ברורה, ולא ניתנת לשינוי. מדובר בנער מתבגר נבון מאוד, מתבטא בבירור, אשר עומד על דעותיו, עיקש, ובשל גילו ותכונותיו, לא ניתן לכפות עליו קשר זה. בשל סירובו לטיפול, אף הפנייתו לטיפול, אליה כל כך מתנגד, לא תיטיב עימו. כאשר תפקידו של בית המשפט הינו שמירה על טובת הקטינים, במקרה דנן ועל אף שטוב היה לו היה לוקח חלק בטיפול, בית המשפט התרשם שטובת הקטין י’ ח’ שלא לכפות עליו, בשלב זה, טיפול. יחד עם זאת בית המשפט תקווה כי בבוא היום המתאים, יבין הקטין, כי לטובתו לפנות לטיפול.
הקטין א’ י’ בן כ- 12 שנים, מצוי במצוקה נפשית ורגשית. מדובר בילד רגיש מאוד, שבור, מכונס בעצמו, חושש להביע דעה עצמאית, מפוחד, חסר ביטחון וכל מאווייו להיות כמו אחיו. א’ י’ חש בקונפליקט נאמנויות קשה מאוד, הוא עומד בתווך בין האב לבין אחיו הגדולים ומבחינתו קשר עם האב מהווה פגיעה באחיו ואמו. מחד, רוצה להיות כמו אחיו, להתנהג כמותם ואולי אף לרצותם. הוא מחקה את אחיו, מצטט אותם, עד כי חושב כמוהם. מאידך, לא היה חלק מאירוע האלימות, הוא פחות מעורב ופחות מבין במערכת היחסים הזוגית של הוריו. י’ י’ היה כבן 8 בעת שהוריו נפרדו ומאז לא היה לו קשר עם אביו למעט הפגישות הקצרות שהתקיימו במרכז קשר, אשר כאמור לעיל לא נשאו פרי, יחד עם זאת נהיר כי הוא חסר את אביו.
באיזון בין השניים, סבור בית המשפט כי כל החלטה שיש בה כדי להורות על חידוש הקשר של א’ י’ עם האב, בשלב זה וללא כל טיפול קודם, תפגע בקטין, אף אם רק בשל התנגדותם של יתר האחים, אשר השפעתם, כאמור לעיל, עליו רבה. ובמילותיה של העו”ס “קיימת דילמה סביב טובת הילד שנעה בין ראיית החשיבות של הקשר שלו עם אביו, מול ההבנה שבמצב הנוכחי, במפגשים במרכז הקשר, הילד “נקרע” בין הלחצים הרבים המופעלים מצד המשפחה לבין חוסר היכולת להביא באופן אותנטי את רצונו”.
הקטין א’ י’ אינו מסוגל לנהוג באופן שונה מאחיו, אם בשל גילו ואם בשל תלותו באחיו, ונוכח הסביבה בה מתגורר, כאשר הן האם והן אחיו הגדולים מסרבים לקשר עם האב, אין לו אלא לעשות את מה שהם עושים ולו על מנת לחוש בביטחון בסביבתם.
יוזכר כי המומחית עמדה על אותו מצב – כאמור בסעיף 38 לעיל, תוך שסיכמה כי “לאור אי התכנות חידוש הקשר ולאור היעדר הפרוגנוזה כיום אני משיבה את התיק לכבודה ומקווה כי ביום מן הימים הילדים יוכלו לחדש קשר עם אביהם ולראות את החלקים הטובים שלו שיש לו להציע להם”.
האב כאמור אינו מקבל את האמור בעדכון המומחית, אולם בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע”י בימ”ש תאומץ על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן:
“משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן” (ע”א 293/88 חב’ יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ רבי [פורסם בנבו]). ראו לעניין זה גם דבריה של כב’ השופטת ארבל בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני[פורסם בנבו]: “משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים? בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, “…אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה”.
בית המשפט לא מתעלם מטענות האב בקשר לעמדת המומחית אולם גם אם יש בהן דבר, וגם אם לאם חלק נכבד כדבריו בניתוק הקשר ובאי חידושו, מצבו של הקטין היום ותלותו באחיו ובאימו, כמפורט לעיל, אינו מאפשר כפיית קשר, וכל החלטה אחרת של בית המשפט, לא רק שלא תגרום לחידוש הקשר, היא אף תפגע ביכולת לחידוש עתידי.
מכל האמור לעיל סבור בית המשפט כי לא הוצגו טעמים מיוחדים אשר מצדיקים סטייה מהמלצת המומחית, וכל הכרעה שתהיה בה הוראה המורה על חידוש הקשר של הקטין א’ י’ עם האב תפגע בו.
בתחילת פסק הדין צוטטו עתירות האב בתביעתו ולא בכדי. ניתן לראות כי 2 הסעדים הראשונים התקבלו, דהיינו, התסקיר הוזמן, ובמקרה דנן אף מעבר לכך, הוגשו תסקירים רבים, חלקם קצרים וחלקם ארוכים, ובית המשפט שמע את הקטינים.
משבית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן במקרה דנן לכפות על הקטינים זמני שהות עם האב, והמומחית קבעה כי בשלב זה אין היתכנות לקשר בין האב לקטינים, אין מקום להמשיך בהליך.
בית המשפט רואה כי האב כואב את היחס של הקטינים כלפיו, לרבות של הילדים הבגירים והוא מאמין כי הכאב נובע מהאהבה שלו אליהם תוך געגוע לקשר טוב איתם. יחד עם זאת, במצב הנוכחי, כל זמן שהאב לא יכיר בתרומתו למצב וישנה את התנהגותו תוך שיקבל את עמדות ילדיו מבלי לכפות עליהם את רצונו, בליווי טיפול אישי שמטרתו לימוד חידוש הקשר, גם אם באיטיות ותוך מתן משקל רב יותר לזמן הדרוש לקטינים, יהיה קשה לצפות לשיקום הקשר ביניהם.
יחד עם האמור, לא יכולה להיות מחלוקת כי הקטין א’ י’ זקוק לטיפול רגשי ועל כן בית המשפט מפנה את הצדדים לעו”ס, מר אברי סיטון, טל’ נייד: 054-6713828, אשר ייפגש עם הקטין, לטיפול פרטני, אחד על אחד, כאשר בין היתר תהיה התייחסות בטיפול לחוסנו של הקטין אל מול בני משפחתו וחידוש מערכת היחסים שלו עם האב.
בעלויות הטיפול יישאו הצדדים בחלקים שווים. על הצדדים לפנות לאלתר למטפל ולהתחיל בטיפול באופן מיידי.
באחריות האם להביא את הקטין א’ י’ לכל טיפול וטיפול כפי שייקבע המומחה, וככל שהקטין לא יתייצב למפגש כאמור, האם תישא בהוצאות לטובת האב בסך של 500 ₪ לכל מפגש שיבוטל.
לסיום בית המשפט לא יכול שלא לבקש מהצדדים שניהם, לעשות כמיטב יכולתם, על מנת לסייע לילדיהם, גם לבגירים ועל אחת וכמה לקטינים, לרפא את נפשם, אשר פגועה ופגיעה, ולאפשר להם, את מה שמעצם היותם ילדים זקוקים לו, לשני הורים. על כל אחד מההורים לקחת אחריות על מעשיו, התנהלות ומחדליו ולהפעיל בשום שכל את כל יכולותיו לטובת ילדיו.
הוצאות – על מנת שלא ללבות את האש ולייצר מתחים נוספים בין הצדדים, ולפנים משורת הדין, אין חיוב בהוצאות.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, כ”ב אב תשפ”ד, 26 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
