לפני
כבוד השופטת דנה מרשק מרום
בעניין:
מדינת ישראל באמצעות פמ”מ (פלילי) וע”י ב”כ עוה”ד טלי קרת
המאשימה
נגד
1.דניאל ליבוביץ (עציר) ע”י ב”כ עוה”ד תמי ושחף אולמן
2.אורלי דוידוביץ (עציר) ע”י ב”כ עוה”ד ארי שמאי
הנאשמות
תוכן ענייניםפסקאות
כתב האישום – חלק כללי 2 – 3
המסגרת הנורמטיבית
עבירה של תקיפה 4 – 9
עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע על-ידי אחרי 10 – 13
עבירה של התעללות בקטין או חסר ישע 14 – 22
טענות הגנה נוספות – אישומים 12 – 1
אכיפה בררנית וכפל הוראות חיקוק 23 – 27
נאשמת 2 – אכיפה בררנית והטענה כי אינה מבצעת בצוותא 28 – 34
האישום הראשון, הפעוטה א.א. ס”ק 2 – 34 35 – 161
האישום השני, הפעוטה ב.ב. ס”ק 2 – 8 162 – 190
האישום השלישי, הפעוט ג.ג. ס”ק 2 – 49 191 – 378
האישום הרביעי, הפעוט ד.ד. ס”ק 4 – 2 379 – 391
האישום החמישי, הפעוט ה.ה. ס”ק 35 – 2 392 – 516
האישום השישי, הפעוט ו.ו. ס”ק 2 – 27517 – 615
האישום השביעי, הפעוטה מ.מ. ס”ק 2 – 17 616 – 673
האישום השמיני, הפעוט ח.ח. ס”ק 2 – 12 674 – 716
האישום התשיעי, הפעוטה ט.ט. ס”ק 2 – 19 717 – 785
האישום העשירי, הפעוט י.י. ס”ק 2 – 9 786 – 815
האישום האחד עשר, הפעוטה כ.כ. ס”ק 2 – 5 816 – 831
האישום השנים עשר, הפעוטה ל.ל. ס”ק 2 – 11 832 – 870
האישום השלושה עשר, כלל פעוטות הגן 871 – 878
דיון והכרעה 879 – 889
הכרעת דין
כנגד הנאשמות, אם ובתה, הוגש כתב-אישום הכולל שלושה-עשר אישומים, המייחס להן ביצוע עבירות רבות של התעללות בקטינים על-ידי אחראי, תקיפת הקטינים על-ידי אחראי שגרמו לחבלות של ממש ותקיפה, כלפי פעוטות בני שנה עד שלוש שנים בין התאריכים 8.2.22 – 2.12.21, אשר התרחשו בגן פרטי שהיה בניהולה ובבעלותה של הנאשמת 2, בעוד הנאשמת 1 עבדה בגן.
הנאשמות הורשעו ברוב העבירות המיוחסות להן, כפי שיפורט להלן, ובהתאם לסעיף 182 לחסד”פ, אני מודיעה על זיכוי בעבירות הבאות:
מורה על זיכוי הנאשמת 1 מביצוע עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, תשל”ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) המפורטות בס”ק 8 ובס”ק 21 לאישום הראשון; כן מורה על זיכוי הנאשמת 1 מביצוע עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, המפורטות בס”ק 4 לאישום השני, ס”ק 3 באישום השלישי, ס”ק 23 באישום החמישי, ס”ק 6 וס”ק 21 לאישום השישי.
מורה על זיכוי הנאשמת 2 מביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין המפורטת בס”ק 6 לאישום העשירי; כן מורה על זיכוי הנאשמת 2 מביצוע עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין המפורטות בס”ק 4 ו – ס”ק 12 לאישום השמיני.
מורה על זיכוי הנאשמות מביצוע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, אשר יוחסו להן באישום השמיני, באישום האחד-עשר ובאישום שלושה-עשר.
כתב-האישום – חלק כללי
מהחלק הכללי של כתב האישום עולה, כי עובר לתקופה הרלבנטית לכתב האישום, לפני כ-6 שנים, נאשמת 2 ניהלה והפעילה פעוטון בדירה פרטית בפתח תקוה. בשל מגבלת מקום בדירה זו, טיפלה נאשמת 2 בכמות קטנה יחסית של פעוטות. במטרה להרחיב את העסק ולהגדיל רווחים, החליטה נאשמת 2 לרכוש נכס גדול יותר שיכול במאפייניו ובממדיו לשמש כגן עבור פעוטות וכן כבית מגורים, ויאפשר לה לטפל בכמות גדולה יותר של פעוטות.
לאחר שמצאה נכס המתאים לצרכיה, רכשו נאשמת 2 ובן זוגה בחודש אוגוסט 2016 נכס הכולל שני מפלסים בפתח תקוה (להלן: “הנכס”). החל ממועד הכניסה לנכס, שימש המפלס התחתון בעיקרו לניהול ותפעול גן הילדים “לולי של אורלי”, הכולל חדר הילדים וחדר התינוקות, חדר החתלה פנימי, חצר ומטבח. הגן שימש כגן פרטי המיועד לפעוטות בין הגילאים שנה עד שלוש שנים (להלן: “הפעוטות”).
החל ממועד הפעלת הגן, וחרף חובותיה בדין, נמנעה נאשמת 2 מלהצהיר בפני הרשות המקומית כי היא מפעילה בנכס גן ולקבל אישורים מתאימים לכך.
בין התאריכים 2.12.21- 8.2.22 (להלן: “התקופה הרלבנטית לכתב האישום” או “התקופה הרלבנטית”) הייתה נאשמת 2 הבעלים ומנהלת הגן. נאשמת 1, בתה של נאשמת 2, עבדה בגן כאחראית על קבוצת הצעירים. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היו רשומים לגן 15 פעוטות. מתוקף תפקידן ועל רקע גיל הקטינים בגן, היו הנאשמות אחראיות על הקטינים כהגדרת סעיף 368א(1) לחוק העונשין.
במהלך התקופה הרלבנטית, בהזדמנויות רבות ושונות, ביצעו הנאשמות, ביחד ולחוד, את העבירות המיוחסות להן בפעוטות כדלקמן: 1. א.א ילידת 20.12.2020 (להלן “הפעוטה א.א”); 2. ב.ב יליד 17.7.2019 (להלן “הפעוט ב.ב”); 3. ג.ג יליד 6.10.2020 (להלן “הפעוט ג.ג”); 4. ד.ד ילידת 7.11.2019 (להלן “הפעוטה ד.ד”); 5. ה.ה יליד 4.11.2020 (להלן “הפעוט ה.ה”); 6. ו.ו ילידת 13.8.2020 (להלן “הפעוטה ו.ו”); 7. מ.מ ילידת 26.10.2020 (להלן “הפעוטה מ.מ”); 8. ח.ח יליד 11.9.2020 (להלן “הפעוט ח.ח”); 9. ט.ט ילידת 3.8.2020 (להלן “הפעוטה ט.ט”); 10. י.י יליד 27.12.2019 (להלן “הפעוט י.י”); 11. כ.כ ילידת 27.12.2019 (להלן “הפעוטה כ.כ”); 12. ל.ל ילידת 31.7.2019 (להלן “הפעוטה ל.ל”); 13. נ.נ ילידת 9.7.2019 (להלן “הפעוטה נ.נ”); 14. ס.ס ילידת 24.1.2019 (להלן “הפעוטה ס.ס”); 15. ע.ע ילידת 28.9.2020 (להלן “הפעוטה ע.ע”).
במהלך התקופה הרלבנטית, בהזדמנויות רבות ושונות במהלך עבודתה בגן, תקפה והתעללה נאשמת 1 בפעוטות בגן, בין היתר בכך שהרימה אותם באמצעות משיכת קצות ידיהם או תוך אחיזה בחולצתם והנפתם באוויר. בנוסף, מיוחס לנאשמת 1 כי נהגה להכות בחוזקה, לדחוף ולמשוך את הפעוטות, להותיר את הפעוטות לפרקי זמן ארוכים ללא השגחה וכן להותיר חלק מהפעוטות קשורים בטרמפולינה או במיטת הלול למשך שעות ארוכות. עוד נטען, כי נהגה להוציאם מהגן ולהותרתם ללא השגחה, כאמצעי ענישה, כל זאת תוך התעלמות מבכיים של הפעוטות.
במהלך התקופה הרלבנטית, בהזדמנויות רבות, בהיותה מנהלת והאחראית על הגן, תקפה והתעללה נאשמת 2 בפעוטות בגן בכך שבין היתר הרימה אותם תוך אחיזה בחולצתם והנפתם באוויר, הוציאה אותם מהגן והותירה אותם ללא השגחה, כאמצעי ענישה, תוך התעלמות מבכיים של הפעוטות. כן הכתה, דחפה ומשכה את הפעוטות. כמו כן, נאשמת 2 נכחה וצפתה ברבים ממעשי ההתעללות והתקיפה של נאשמת 1, לא עשתה דבר, ובכך אפשרה את המשך התקיפה וההתעללות בפעוטות בגן בצוותא חדא עם נאשמת 1, תוך שהסתירה מהורי הפעוטות את ההתרחשויות בגן.
ההתעללות המיוחסת לנאשמות באה לידי ביטוי בין היתר בטיב האירועים; ריבוי המעשים והקטינים הנפגעים; תדירותם; גילם הרך של הקטינים; והיותן האחראיות הבלעדיות על צרכיהם, בריאותם ושלומם במהלך האירועים המפורטים בכתב האישום. מכלול הנסיבות הפך את ההתנהלות המתעללת לשגרה אליה נחשפו כל הקטינים ששהו בגן.
המסגרת לדיון הוא כתב-אישום המתוקן מיום 2.7.23 (שהוא כתב-אישום שתוקן ברביעית). כל אישום כולל מספר סעיפים קטנים, המפרטים את האירועים הפליליים שבוצעו כלפי פעוט מסוים בתקופה הרלבנטית. בסופו של יום, לא נשמעו עדויות בתיק זה, והוגשו ראיות בהסכמה (ת/1 – ת/155; לא הוגשו מוצגי הגנה), במרכזם סרטונים המתעדים את האירועים (ת/127 – ת/154). הנאשמות בחרו שלא להעיד ולא הובאו עדי הגנה. ביום 22.2.24 ב”כ המאשימה השמיעה סיכומיה בעל-פה, תוך הקרנה והסבר של מספר סרטונים. סיכומיה הוגשו גם בכתב יחד עם טבלת התייחסות לאישומים והעתק של כתב-האישום המתוקן ברביעית, שבו צוינה לצד כל ס”ק הוראת החיקוק המיוחסת באותיות מודגשות; ב”כ הנאשמות ביקשו לסכם בכתב, וכך עשו. לאחר מכן, הוגשו תגובות נוספות בכתב לטענות “הגנה מן הצדק” ו”אכיפה בררנית”.
המחלוקת היא משפטית ועובדתית ואתחיל, ראשית, במסגרת הנורמטיבית והתייחסות לטענות משפטיות נוספות שעלו. לאחר מכן, אסקור כל סעיף קטן בנפרד לפי סדר האישומים, תוך פירוט עובדותיו וההתייחסות של כל אחת מהנאשמות לאירוע במענה ובסיכומים, ולבסוף אפרט את מסקנותיי והכרעתי העובדתית ו/או המשפטית בהתאם לנטען. ההכרעה בחלק זה מתבססת בעיקרה על צפייה בכל הסרטונים ויישום המסגרת הנורמטיבית על הקביעות העובדתיות.
המסגרת הנורמטיבית
עבירה של תקיפה
סעיף 379 לחוק העונשין קובע:
“התוקף שלא כדין את חברו, דינו מאסר שנתיים, והוא אם לא נקבע בחוק זה עונש אחר לעבירה זו מחמת נסיבותיה.”
תקיפה מוגדרת בסעיף 378:
“המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית – הרי זו תקיפה; ולענין זה, הפעלת כוח – לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גאז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות.”
המדובר בעבירת מחשבה פלילית התנהגותית, ודי במודעות כלפי טיב המעשה והתקיימות הנסיבות.
בפן של היסוד העובדתי, די בעצם ביצועו של המגע הישיר או העקיף, במעשה או במחדל.
כשמדובר במגע של הפעלת כוח שאיננו הכאה, נגיעה או דחיפה, צריך שזו תהיה במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי-נוחות.
בכתב-האישום דנן, מתוארים מספר מקרים בהם הנאשמות הותירו פעוטות קשורים בטרמפולינה למשך פרק זמן ממושך. לעניין זה, אני מפנה לע”פ (מחוזי מרכז) 10559-09-23 צ’רשני נגד מדינת ישראל (5.2.24) (להלן: עניין צ’רשני), שם נדחה ערעורה של גננת אשר הורשעה בביצוע עבירה של תקיפה בגין הותרת פעוט בכסא אוכל מוגבה משך פרק זמן ניכר (פעם אחת שעה, פעם אחרת כשלוש שעות), בחוסר מעש ובלא תכלית ראויה. בין השאר נקבע, כי משך זמן ההושבה בשני המקרים היה מעבר לסביר – בניגוד להתנהגות לגטימית שנצפתה, של קטינים אחרים שהיו ישובים לפרקי זמן קצרים וסבירים ולצורך מטרה מסוימת. צוין כי:
“הקושי בגילוי עבירות כלפי פעוטות ונפיצות התופעה הנגלית בשנים האחרונות של עבירות הנעברות על-ידי גננות וצוותיהן מעלות צורך ברור בהצבת נורמות התנהגותיות בתוך הגנים, ובענייננו המדובר בהתנהגות תוקפנית מובהקת, בשל פרק זמן ההושבה בהם פעוט ‘כלוא’ בתוך כסא ללא יכולת לצאת ממנו.” (פסקה 27).
בקשת רשות ערעור שהגישה הגננת נדחתה ברע”פ 2187/24 מיום 19.3.24.
ייאמר כבר, כי ייתכנו מצבים שבהם קשירת פעוט בטרמפולינה (או בכסא) אף תהווה עבירת התעללות, והכל לפי הממצאים העובדתיים שייקבעו ויסודות העבירות השונים.
בנוסף למקרים המובהקים, שבהם לנאשמות יוחסו מעשי תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין בנסיבות שבהן היכו פעוטות או דחפו אותם, המאשימה טענה לביצוע עבירה של תקיפה במקרים בהם הנאשמות נשאו את הפעוטות באופן לא תקין תוך אחיזה בעורף החולצה ביד אחת, לעיתים תוך אחיזה בקדמת החולצה, בהזדמנויות אחרות מפרקי הידיים של הפעוטות, ובמקרים אחרים תוך גרירתם או הותרתם באוויר. לרוב נטען על-ידי ההגנה, כי המדובר בהתנהגות לא ראויה, אך שאינה חוצה רף פלילי.
גישת המאשימה מקובלת עליי באופן כללי, בכפוף לכך שנסיבות האירועים ייבדקו באופן פרטני. המדובר בהתנהגות פלילית פסולה, כשעסקינן, למצער, בחלופה של מגע של הפעלת כוח שיש בה כדי לגרום נזק או אי-נוחות. ברוב המקרים נחזית אחיזה אגרסיבית לצורך העברת הפעוטות ממקום למקום, משל היו חפץ. אחיזה באופן האמור בפעוטות שנפגעו, שחלקם היו בסביבות גיל שנה, צריכה להיעשות בזהירות רבה ובעדינות, וזאת על-מנת שלא ייגרם נזק התפתחותי או פיזי עכשווי או עתידי, וכן באופן אשר ישמור על כבודו של הפעוט. בדומה לעניין צ’רשני, לטעמי המדובר בהתנהגות תוקפנית מובהקת, כשב”גן לולי של אורלי” אחיזה באופן האמור היתה, לצערי, חלק מההתנהלות השגרתית והיומיומית, ונראה שהכרעה זו נדרשת גם על רקע הצורך הברור בהצבת נורמות התנהגותיות בתוך הגנים בכלל.
יצוין, כי לאחר הגשת כתב-האישום, ובמסגרת תיקון 143 לחוק העונשין (ס”ח תשפ”ב מס’ 2998 מיום 6.7.2022 עמ’ 1014), תוקן החוק באמצעות הוספת סעיף 382(ד) לחוק העונשין, אשר קובע כפל עונש למבצע עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, במקרה שבו מדובר באחראי על קטין או חסר ישע שאינו בן-משפחה הנמצא במסגרת חינוכית או טיפולית. עם זאת יובהר, כי נוכח עיתוי התיקון, כמובן שהוא אינו חל על מעשי הנאשמות.
עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע על-ידי אחראי
במקרים בהם המאשימה סברה כי ניתן להוכיח קיומה של חבלה של ממש, ייחסה היא לנאשמות ביצוע עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע על-ידי אחראי לפי סעיף 368ב’ לחוק העונשין, אשר קובע:
“368ב. (א) התוקף קטין או חסר ישע וגורם לו חבלה של ממש, דינו – מאסר חמש שנים; היה התוקף אחראי על הקטין או על חסר הישע, דינו – מאסר שבע שנים.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) ונגרמה לקטין או לחסר הישע חבלה חמורה, דינו של התוקף – מאסר שבע שנים, ואם היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו – מאסר תשע שנים.
(ג) לענין סעיף זה, ‘חבלה’ – בין גופנית בין נפשית.”
חבלה מוגדרת בסעיף 34כד’ לחוק העונשין : “מכאוב, מחלה או ליקוי גופניים, בין קבועים ובין עוברים”.
החלופה הרלבנטית לענייננו, היא זו הקבועה בסעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, כאשר בפן של היסוד העובדתי, לצד התקיפה עצמה, קיים רכיב נסיבתי לפיו התוקף הוא האחראי על הקטין או חסר הישע, וכן קיימת דרישה לתוצאה בדמות חבלה של ממש.
רכיב “חבלה של ממש” אינו מוגדר בחוק. בהתאם להגדרה של חבלה, זו יכולה לכלול גם מכאוב עובר, בין גופני, בין נפשי – ועל כן, לענייננו גם מכאוב עובר יכול להיות בגדר חבלה – ובלבד שיהיה ממשי. לא כל תקיפה גורמת לנפגע העבירה, גם אם המדובר בתינוק או בפעוט, לחבלה של ממש. ההכרעה תיעשה באופן הבא, כפי שנקבע על-ידי חברי, כב’ סגן הנשיאה, השופט קובו, בת”פ (מחוזי מרכז) 14327-07-19 מדינת ישראל נגד כרמל מעודה (להלן: עניין מעודה), בפסקה 7:
“השאלה אם בכל מקרה נגרם לפעוט מכאוב של ממש, אם לאו, היא שאלה שבעובדה. הואיל ואין ביכולתם של הפעוטות להעיד, הרי שיש להסיק האם נגרם להם מכאוב של ממש, אם לאו, בהתאם ליתר הנסיבות, כלומר האם הפעוט בכה, רעד או נגרם לו סימן על גופו. במקרים של העדר אינדיקציה חיצונית לכך שנגרם לפעוט מכאוב (בכי וכו’), יש לבחון האם רף האלימות שנקטה הנאשמת כלפי הפעוט היה כזה אשר ניתן להסיק, מעבר לספק סביר, שגרם לתינוק מכאוב של ממש.”
המשמעות היא, שהבחינה הראייתית מצריכה התייחסות לכל השלבים – הן למעשה עצמו, הן לתוצאה הנחזית בעין, הן לתוצאה הנשמעת. עוד חשוב לזכור, כי לא כל בכי או כל מכאוב יצביעו על אירוע פלילי; “בכי הוא תוצאה של הבעת רגשות אותם חווים הפעוטות, אך אין משמעות הדבר שבכל פעם שפעוט בוכה במהלך שהותו במעון ואגב הטיפול בו, בכיו יהווה אינדיקציה לתקיפה.” (ת”פ (מחוזי חיפה) 39933-05-21 מדינת ישראל נגד קסיס (21.3.22); (להלן: עניין קסיס)).
עבירה של התעללות בקטין או חסר ישע
עבירת ההתעללות בקטין או בחסר ישע מוגדרת בסעיף 368ג סיפא לחוק העונשין:
“העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו – מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו – מאסר תשע שנים.”
אין בחוק העונשין הגדרה למושג “התעללות”, ומונח זה פורש בפסיקת בית-המשפט העליון. פסקי-הדין המקיפים והמרכזיים הם ע”פ 4596/98 פלונית נגד מדינת ישראל, פ”ד נד(1) 145 (2000) (להלן: עניין פלונית); ע”פ 7704/13 מרגולין נגד מדינת ישראל (8.12.15) (להלן: עניין מרגולין).
על ההבדל בין עבירת התקיפה לבין עבירת ההתעללות והגדרתה, נקבע בעניין פלונית:
” מה היא “התעללות גופנית”? מה הוא המבדיל בינה לבין עבירת התקיפה והיכן עובר קו הגבול ביניהן? התשובה לשאלות אלה אינה פשוטה. ככלל, נראה כי התעללות, והתעללות גופנית בגדרה, מתייחסת למקרים שמחמת אופיים וטיבם – המצפון והרגש אינם מאפשרים להתייחס אליהם כאל מקרי תקיפה בלבד. היותה של ההתעללות התנהגות הטומנת בחובה אכזריות, הטלת אימה או השפלה – אפיונים שנעמוד עליהם להלן – מקנה לה את התווית הסטיגמטית הבלתי מוסרית, שאינה נלווית בהכרח לכל מעשה עבירה הכרוך בהפעלת כוח.” (פסקה 13 לחוות דעתה של כב’ השופטת (כתוארה אז) ביניש).
אשר להגדרת התעללות גופנית:
“ההתעללות הגופנית יכולה להתבצע על-ידי מעשה אקטיבי, אולם יכולה היא לשאת אופי של מחדל (כך, למשל, ניתן לתאר מצב שבו הרעבה או הזנחה יגיעו לכדי התעללות גופנית). באופן כללי נראה כי התנהגות, בין במעשה ובין במחדל, המהווה “התעללות גופנית”, תכלול הפעלת כוח או אמצעי פיזי כלפי גופו של הקורבן במישרין או בעקיפין, ותיעשה באופן ובמידה שעלולים לגרום נזק או סבל פיזי-גופני או נפשי-רגשי, או שניהם…
היותה של ההתנהגות בעלת פוטנציאל לגרימת נזק או סבל ניתן ללמוד, בין היתר, מסוגו של המגע ומטיבו או מהאמצעי שננקט; ממידת הכוח שהופעל כלפי הקורבן ומעוצמתו; מההקשר ומהנסיבות שבהם הופעלו הכוח או האמצעי הפיזי; מתדירות הפעלתו וממשך הזמן שבהם הוא הופעל; משיטתיות השימוש בכוח או באמצעי הפיזי; מחריגותה של ההתנהגות ומסטייתה מן המקובל בחברה וכיוצא באלה שיקולים.” (שם, פסקה 14)
עבירת ההתעללות היא עבירה התנהגותית ולא עבירה תוצאתית, ועל כן אין התביעה נדרשת להוכיח גרימת נזק בפועל לקורבן. חרף האמור ברור, שהוכחת נזק פיזי או נפשי לקורבן עשויה לשמש כלי ראייתי כדי להוכיח את התקיימותו של הפוטנציאל לסבל ולנזק, ואת החומרה או את החריג שבמעשה המהווה, על-פי הנטען, התעללות (שם).
נקודת המבט המכריעה לצורך קביעת התקיימותה של התנהגות העולה כדי עבירת התעללות היא זו של המתבונן מן הצד, קרי: נקודת המבט האובייקטיבית הבוחנת את התנהגותו של המתעלל כלפי הקורבן. קשה ליתן משקל רב לעמדת הקורבן, אשר ייתכן שאף לא יחוש בהשפלה או ביחס האכזרי כלפיו על רקע עמדת הנחיתות ויחסי התלות כלפי המתעלל בו (שם).
בנוסף לכל אלו, בעניין פלונית נקבעו, ככלי עזר, מספר סממנים אופייניים להתנהגות המהווה התעללות, כשאין מדובר ברשימה סגורה:
ראשית, בדרך-כלל ניטה לראות “התעללות גופנית” מקום שמדובר בסדרה מתמשכת של מעשים (או מחדלים). כאשר מדובר בהתעללות פיזית מתמשכת על פני זמן, ייתכן שכל מעשה (או מחדל) בשרשרת ההתעללות, כשלעצמו, לא יישא אופי אכזרי או משפיל. עם זאת, הצטברות המעשים (או המחדלים) והתמשכותם על פני זמן, הם שיביאו לדרגת חומרה ולאכזריות, להשפלה ולביזוי או להטלת אימה שיקימו התעללות…
אף שככלל קל יותר לזהות מעשה התעללות כאשר הוא מורכב מסדרת מעשים, גם מעשה (או מחדל) חד-פעמי יכול שיהווה מעשה התעללות פיזית. כדי שהפעלת כוח חד-פעמית תיחשב התעללות פיזית, עליה למלא דרישה שתייחד אותה מתקיפה. בדרך-כלל היא תאופיין באחד או יותר מאלה: באכזריות, בהטלת פחד ואימה משמעותיים על הקורבן, בהשפלה וביזוי בולטים של הקורבן, או בפוטנציאל חמור במיוחד של פגיעה (פיזית או נפשית) בו…
סממן נוסף המאפיין התעללות מתבטא בכך שבדרך-כלל נועדה ההתנהגות להטלת מרות, להפחדה, לענישה או לסחיטה, אף כי אין זה בהכרח כך…
כמו כן, ניתן להצביע על כך, כי בדרך-כלל יימצא המתעלל בעמדת כוח או מרות כלפי קורבנו, באופן שהקורבן מצוי בעמדת נחיתות, ללא יכולת להגן על עצמו. מאפיין זה של פערי כוחות יביא לכך שפעמים רבות יהיו ההשפלה והטלת האימה על הקורבן שלובים באופן מובנה במעשה ההתעללות… בבואנו לפרש את החוק עלינו לתת ביטוי למצבם הרגיש והפגיע של קטינים ולעמדת הנחיתות וחוסר האונים שבה הם שרויים, כאשר בוגר שהוא בעל סמכות כלפיהם, לא כל שכן אחד מהוריהם, מפעיל נגדם אמצעי פיזי, הגורם סבל או עלול לגרום סבל או נזק, באופן שתואר לעיל…” (שם, פסקה 15).
המדובר, כאמור, בעבירה התנהגותית, והיסוד הנפשי הנדרש הוא של מחשבה פלילית. על-כן, התביעה אינה נדרשת להוכיח כוונה להתרחשותה של תוצאה מזיקה, אלא התקיימותה של מודעות לטיב ההתנהגות (למעשים או למחדלים) ולקיום הנסיבות הרלוונטיות הקבועות בעבירה (שם, פסקה 16).
בעניין מרגולין, קבע כב’ השופט (כתוארו אז) הנדל שישה סימנים מכריעים להכרעה במקרים הגבוליים, תוך שהדגיש, כי העדרו של אחד או כמה מהם אינו שולל התרחשותה של התעללות:
“ראשון, התעללות מאופיינת בפוטנציאל לגרימת סבל או נזק לקורבן. סבל זה נבחן מנקודת מבטו של המתבונן מן הצד, ולאו דווקא מנקודת מבטו של הקורבן – אשר פעמים רבות תלוי בנאשם ומאמץ את נקודת מבטו הפסולה… שני, התנהגות המאופיינת באכזריות, בהטלת אימה משמעותית על הקרבן, בביזוי, השפלה או דיכוי… שלישי, לעיתים קרובות תאופיין התעללות בסדרת מעשים מתמשכת. במקרה כזה, יתכן שכל מעשה כשלעצמו אינו עולה לכדי התעללות, אולם הצטרפותם יכולה להפכם לכזו… רביעי, מידת פער הכוחות, יחסי התלות וטיב הקשר בין הקורבן לנאשם, מהווה שיקול רלוונטי… חמישי, פעמים רבות מטרת ההתעללות היא להטיל את מרות המתעלל על קורבנו, להענישו או להפחידו… שישי, עוצמת חוסר הישע של הקורבן יכולה להוות אינדיקציה נוספת לקיומה של התעללות. כך, לדוגמא, צוין כי ‘אינה דומה הכאת ילד בן שתים-עשרה להכאת ילד בן שנתיים’… (פסקה 8).
בדומה לפרשות דומות (עניין מעודה, וכן ראו הכרעת-הדין בת”פ (מחוזי תל-אביב) 40999-01-21 מדינת ישראל נגד בנימין (20.7.22) (להלן: עניין בנימין), ניכר כי המבחנים הרביעי עד השישי שנקבעו בעניין מרגולין מתקיימים בכל האישומים, ואין עליהם מחלוקת. פער הכוחות בין הנאשמות לבין הפעוטים הרכים בשנים, בני שנה עד שלוש שנים, הוא ברור, כשקיימים יחסי תלות מובהקים בין הנאשמות – גננת וסייעת בגן, שהיא גם אחראית על קבוצה ספציפית בגן. מטרת המעשים היתה, למצער, להטיל מרות או להעניש את הפעוטות. ולבסוף, עוצמת חוסר הישע של הפעוטות היא ניכרת, כאשר המדובר בפעוטות שחלקם אינם יודעים לבטא את עצמן בדיבור או בדרך אחרת. הורי הפעוטות הפקידו אותם מדי יום בידי הנאשמות, אשר היו אמונות על שלומם הפיזי והנפשי ועל בטחונם, ולאור הגילאים של הפעוטות הם היו תלויים בנאשמות לצורך מילוי כל צרכיהם, לרבות צרכים פיזיים בסיסיים. על כן, ההכרעה העובדתית והמשפטית אשר להוכחת התעללות באישומים השונים תתרכז במבחנים הראשון עד השלישי המפורטים בעניין מרגולין.
טענות הגנה נוספות – אישומים 1-12
נאשמת 1 – אכיפה בררנית וכפל הוראות חיקוק
בסיכומים המפורטים שהוגשו, טוענות ב”כ נאשמת 1 ל”הגנה מן הצדק” בדמות “אכיפה בררנית” בשל ניסוח כתב-האישום המתוקן ברביעית, שגובש לאחר שניתן מענה מפורט לכתב-האישום שתוקן בשנית. הטענה המרכזית היא, כי בניגוד לכתבי-אישום שהוגשו בבתי-משפט מחוזיים אחרים, לנאשמת יוחסו ריבוי עבירות תקיפה לצד התעללות בגין אירוע אחד, והמאשימה עותרת באופן מפלה ופסול להרשיע הן בעבירת תקיפה, הן בעבירת התעללות בגין אותו מעשה.
טענות אלו עלו בשפה רפה לאחר שהוגש כתב-האישום המתוקן ברביעית, אשר לבסוף התקבל בהסכמה, ואולם כעת עותרות ב”כ הנאשמת 1 להכרעה. דין הטענה להידחות, על כל רבדיה. לא מצאתי פסול המגיע עד לכדי התנהגות שערורייתית של המאשימה בכל הנוגע להוראות החיקוק. שיקול-הדעת של המאשימה הוא רחב בכל הנוגע לניסוח כתב-האישום, והוסבר כי ההעמדה לדין בריבוי עבירות תואמת את מדיניות פרקליט המדינה. יוער, כי תיקים מסוג זה הפכו רק בשנים האחרונות לנפוצים יותר, וטבעי הוא כי מדיניות התביעה תתגבש באופן דינמי, תוך למידה והפקת לקחים מן הפסיקה. יצוין, כי המאשימה רואה בתיקון כתב-האישום (למעט הוספת אישום 13) כצעד המקל עם הנאשמות ומדייק את כתב-האישום, ויש בטענה זו ממש.
אזכיר, כי על הטוען לאכיפה מפלה להניח תשתית עובדתית שממנה ניתן יהיה להסיק כי נפל פגם כלשהו בשיקול-דעת רשויות התביעה. אמנם, בפסיקת בית-המשפט העליון נקבע, כי שרירות באכיפה, גם אם בתום לב, עשויה להקים טענה להגנה מן הצדק (רע”פ 1611/16 מדינת ישראל נגד יוסי יוסף ורדי (31.10.2018) בפסקה 99 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה מלצר; ע”פ 7621/14 גוטסדינר נגד מדינת ישראל (1.3.2017), בפסקה 57-55 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) הנדל). עם זאת, אין לוותר על דרישת היסוד והיא הוכחת הפליה, קרי יחס שונה לגורמים שאין ביניהם הבחנה רלוונטית. לאור חזקת התקינות, על הטוען לאכיפה בררנית פסולה רובץ נטל לסתור חזקה זו, ולהוכיח כי לכאורה נערכה הבחנה בין פרטים דומים ללא בסיס ענייני להבחנה זו (ראו, בין השאר: בג”ץ 6396/96 זקין נגד ראש-עיריית באר-שבע, פ”ד נג(3) 289, 305 (1999)). בענייננו, היפנו ב”כ נאשמת 1 לכתבי-אישום והכרעות-דין שניתנו בתיקים ספורים אחרים (כאשר למיטב הבנתי, אין המדובר בהליכים חלוטים), ואין בכך כדי להוות בסיס עובדתי מספק כדי לבחון את הטענה. לא ברור אם המדובר בתיקים בעלי תשתית ראייתית דומה, משך פגיעה דומה, מעשים זהים וכו’, כך שדי בכך כדי לדחות את הטענה לאכיפה בררנית.
עם זאת, כמובן שהדברים ייבחנו לגופו של עניין בראי של הוכחת יסודות העבירות במלוא תשומת הלב. אזכיר כי ממילא, על-פי סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ”ב – 1982 (להלן: חסד”פ) ופסיקת בית-המשפט העליון (ראו, למשל ע”פ 8457/15 ווזווז נגד מדינת ישראל (1.11.18), בפסקה 85), בית-המשפט רשאי להרשיע נאשם במספר עבירות העולות ממעשה אחד, כאשר מדובר ביסודות שונים של כל אחת מהעבירות, אולם אין להעניש יותר מפעם אחת בגין אותו מעשה.
אני מקבלת את גישת המאשימה, הבאה לידי ביטוי גם בהנחיית פרקליט המדינה 2.24 “מדיניות התביעה בהעמדה לדין וענישה בעבירות של תקיפה והתעללות בקטינים או בחסרי ישע במסגרות חינוכיות – טיפוליות ע”י האחראי עליהם (שאינו בן משפחתם)” מיום 28.5.23, לפיה מקום בו התרחשו מספר אירועי תקיפה “סתם” על-ידי אחראי או תקיפה על-ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, אשר עולים כדי עבירת התעללות, ניתן להרשיע הן בעבירות התקיפה, הן בעבירת התעללות – כמובן בכפוף להוכחת כל יסודות העבירות השונות בהן עסקינן. אמנם, וחשוב להזכיר זאת שוב, לא ניתן יהיה להעניש יותר מפעם אחת בגין אותו מעשה; ואולם, כפי שהוזכר לעיל, היותה של ההתעללות התנהגות הטומנת בחובה אכזריות, הטלת אימה או השפלה, מקנה לה את התווית הסטיגמטית הבלתי מוסרית, שאינה נלווית בהכרח לכל מעשה עבירה הכרוך בהפעלת כוח, ובכך יש להצדיק הרשעה בהוראות חיקוק “כפולות” מקום שמדובר בצבר מקרי תקיפה. על כן, במסגרת ניתוח האישומים, תיבחן גם שאלת ההרשעה במה שכינתה ב”כ המאשימה כ”התעללות כוללת” בגין צבר מקרי התקיפה באותו אישום כלפי כל פעוט (למעט אישום 4, וכן אישום 9 לגבי נאשמת 2 בלבד). ודוק: מעשים אשר בגינם כבר הכרעתי כי יש להרשיע מי מהנאשמות בעבירת התעללות “עצמאית”, לא יילקחו בחשבון לצורך בחינת הרשעה בבחינת ה”התעללות הכוללת”, שכן עסקינן בעבירות זהות.
נאשמת 2 – אכיפה בררנית והטענה כי אינה מבצעת בצוותא
ב”כ נאשמת 2 טוען, שלמעט מקרה אחד, לא ניסו רשויות התביעה לייחס לנאשמות אחרות שותפות בצוותא לגבי אירועים שאין להן חלק מעשי בו, למעט צפייה בלבד, אלא העמידו אותן לדין בעבירה של הפרת חובת דיווח – ודי בכך כדי לזכות את הנאשמת מטעמי “הגנה מן הצדק” בשל “אכיפה בררנית”. ב”כ הנאשמת 2 סקר את עקרונות פסק-הדין בעניין מרגולין, וביקש לאבחן את הקביעות העובדתיות שם כדי לבסס את טענותיו בעניינה של מרשתו.
הניתוח המשפטי המתייחס להוכחת טענה של “אכיפה בררנית” בפסקה 25, עניינו יפה לכאן, כאשר לא הונחה כל תשתית עובדתית מספקת לבסס טענה של אכיפה בררנית.
באופן כללי ייאמר, כי כתב האישום אכן מייחס לנאשמת 2 ביצוע בצוותא של מעשי אלימות שבוצעו על-ידי נאשמת 1, בנוכחותה של נאשמת 2, בנוסף לעבירות שביצעה בעצמה. בניגוד למקרים שהועלו על-ידי ההגנה, בענייננו מעמדה של הנאשמת 2 – כמנהלת הגן, בעלת הגן, אימה של הנאשמת 1 ומעסיקתה, מבסס את היותה שותפה מלאה למעשים, כמי שמתווה את האווירה ואת ההתנהלות הכללית בגן. מחומר הראיות שהוגש בהסכמה עולה, כי ההורים בגן היו פונים אל הנאשמת 2, כמי שמחליטה וקובעת את כללי הגן.
קביעות אלו נכונות, הן כאשר הנאשמת 1 פעלה בעצמה באלימות כלפי הילדים, הן בשתיקתה ה”רועמת” (המהווה אף היא מעשה, ולא מחדל – ראו בפסקאות 23 – 30 לחוות-דעתו של כב’ השופט שהם בעניין מרגולין), במצב שבו היא עדה לאירועי אלימות ואינה מונעת אותם. בהתנהגויות אלו, היא הפכה לשותפה להתנהלות האלימה ולהפיכתה לנורמת ההתנהגות המקובלת בגן. הדברים נאמרים בשלב זה באופן כללי, כשהתייחסות בפן העובדתי תעלה בהמשך בהקשר של כל אישום, או כשתעלה טענה עובדתית כי הנאשמת 2 “העירה” לנאשמת 1 על התנהגותה – כשברקע העובדה שהנאשמת 2 לא העידה.
בניגוד לטענות ב”כ הנאשמת 2, עקרונות כלליים אלו מצויים בהלימה לקביעותיו של בית-המשפט העליון בעניין מרגולין, בהתייחס למעשיו של מנהל המחלקה בבית-החולים (המערער 2). כב’ השופט שהם, אשר סקר את המבחנים העיקריים לשם זיהויו של המבצע בצוותא (בפסקה 18), ובהמשך מנה שלוש קבוצות מעשים אשר התרחשו במחלקה, קבע כי מנהל המחלקה היה בגדר מבצע בצוותא של מעשי ההתעללות עליהם ידע או יכול היה לדעת עליהם, אך לא הורה על הפסקתם (הקבוצה השניה), כמו גם של מעשי ההתעללות עליהם הינחה או אישר במפורש (הקבוצה השלישית). בית-המשפט העליון תיאר מקרים בהם פעל בצוותא יחד עם איש צוות במסגרת מטרה משותפת של השלטת סדר ומשמעת במחלקה, קבע כי היתה לו שליטה על ביצוע המעשים, הוא היה הדמות המקצועית הבכירה במחלקה ובאמתחתו כלים רבים להפסיק את מעשי ההתעללות, הוא היה הגורם המקצועי אליו יש לפנות, ועל כן : “אין זה מתקבל על הדעת, כי הגורם המקצועי והניהולי הבכיר, שיש לעדכנו בכל דבר ולקבל את אישורו לביצוע דרכי טיפול כאלה ואחרות, לא יימצא במעגל הפנימי של המבצעים העיקריים, וסבורני כי טענה מעין זו אינה ראויה להישמע.” (פסקה 19).
הדברים נכונים לגבי הנאשמת 2, שכאמור היתה בעלת הגן והאחראית עליו, היא קבעה את נורמות ההתנהגות בגן, ומולה התנהלו ההורים – כשברבים מן המקרים היא לא סיפקה תשובות להורים או נתנה הסברים עמומים לבעיות שנצפו על-ידי ההורים (ראו, למשל: הודעתה של ס.ש (אמא של ח.ח) מיום 9.2.22, שם מסרה כי אף פעם לא הייתה מקבלת מענה לשאלות ששאלה את אורלי (ת/24); הודעתה של ס.ג, אמם של הפעוטות י.י ו-כ.כ, מיום 9.2.22, שם מסרה כי י.י חזר צולע מהגן וצלע במשך כשבוע, והם לא קיבלו תשובה מאורלי מה קרה לו (ת/27); הודעתו של י.מ, אביה של הפעוטה ד.ד, מיום 9.2.22, אשר מסר שלאורלי תמיד הייתה תשובה מפורטת לכל דבר והייתה “מספרת סיפורים עד הודעה חדשה” (ת/60); הודעתה של מ.מ, אמו של הפעוט ג.ג, שם מסרה כי כאשר היו שואלים את אורלי על שריטות, הייתה אומרת שזה ציפורניים של ילדים אחרים(ת/33)).
גם כשצפתה בלבד במעשיה של בתה, אותה העסיקה, הרי שהמדובר במי ששתיקתה “מדברת”, והכל כשותפה מלאה לביצוע המעשים, כשהדברים נכונים ביתר שאת לאור העובדה שהיא עצמה נקטה באלימות כלפי הקטינים והציבה נורמות התנהגות ראויות לכל גינוי.
בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך זיהוי המבצע בצוותא, עולה באופן ברור שהנאשמת 2 עומדת בכל המבחנים: לנאשמת 2, בעלת הגן ומי שהיתה הגננת האמונה על הטיפול בפעוטות בגן, היתה השליטה על ביצוע המעשים ויכולת מובהקת להביא להפסקתן (מבחן השליטה ומבחן הקירבה); הנאשמת 2 תרמה באופן ממשי להמשך ביצוע המעשים בכך שלא עשתה דבר בכדי למנוע אותם, ובנוסף נקטה בעצמה באלימות כלפי הפעוטות (המבחן הפונקציונלי).
האישום הראשון, הפעוטה א.א.
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות, התעללו הנאשמות ותקפו, ביחד ולחוד, את הפעוטה א.א, ילידת 20.12.2020. המאשימה מייחסת לנאשמות יחדיו ביצוע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא (3 עבירות) לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
בנוסף, מיוחס לנאשמת 1 בלבד ביצוע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי (3 עבירות) לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (9 עבירות) עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (9 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
לנאשמת 2 בלבד מיוחס, בנוסף, ביצוע עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (2 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 2.12.21 – ס”ק 2
ביום 2.12.21 סמוך לשעה 08:17, שהתה הפעוטה א.א בגן, בחדר התינוקות בעודה חגורה בטרמפולינה לפעוטות, לבדה. הפעוטה א.א זזה בטרמפולינה וניסתה להשתחרר. תוך מאמציה, התהפכה א.א כך שהטרמפולינה היתה מעליה בעודה קשורה מתחתיה, והיא פרצה בבכי. נאשמת 2 נכנסה לחדר התינוקות, הביטה בא.א כשהיא בוכה ושוכבת מתחת לטרמפולינה, התעלמה ממצבה ובכייה והמשיכה בדרכה, מבלי לסייע לא.א.. בהמשך, נכנסה לחדר התינוקות נאשמת 1, אשר אחזה בטרמפולינה והפכה אותה, תוך הטחתה בחוזקה ברצפה, כך שא.א הטלטלה בתוכה בעוד ראשה מוטה כלפי מטה ורגליה כלפי מעלה, וא.א בוכה. לאחר מכן שחררה נאשמת 1 את א.א מהחגורה, הרימה אותה מפרקי ידיה והניחה אותה על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהנאשמת 1 פעלה בכוחניות בכך שהרימה את הטרמפולינה והטיחה אותה, והפעוטה אשר עדיין הייתה קשורה הטלטלה לאחור. בהמשך הרימה את הפעוטה מפרקי הידיים וטענת המאשימה היא, כי צורת האחיזה ומכלול הפעולות והצטברותן יחדיו מלמדות על קיומו של מכאוב.
אשר לנאשמת 2 – הרי שזו חלפה מספר פעמים על פני הפעוטה, שהייתה לכודה מתחת לטרמפולינה, כאשר הפעוטה הייתה בוכיה ובמצוקה, ולא סייעה לה. נטען, כי נאשמת 2 היא האחראית על היות הפעוטה במצב זה, והעדר עזרה לפעוטה במצב זה עולה כדי תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1, כפרה היא במיוחס לה בטענה שהאירוע לא עולה כדי עבירה פלילית. הנאשמת 1 הוציאה את הפעוטה מהטרמפולינה באמצעות ידיה, לא בחוזקה ולא גרמה לה נזק.
בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען שהמדובר בטיפול ללא חמלה בפעוטה, עם זאת המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי. ניתן להבחין כי הנאשמת ניגשה אל הפעוטה והרגיעה אותה, הגישה לפעוטה מוצץ ומיד לאחר מכן הפעוטה הפסיקה לבכות. על כן, לא ניתן לטעון כי מדובר בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, בעוד שפעולות הנאשמת גרמו להרגעתה של הפעוטה.
במענה של נאשמת 2 נמסר כי היא כופרת במיוחס לה, בכך ששהתה בחדר שניות ספורות ומיד הורתה לנאשמת 1 לשחרר את הפעוטה מהטרמפולינה. על כן, נאשמת 2 לא תרמה למצב, אלא מנעה אותו.
בסיכומי ב”כ נאשם 2 נטען, כי סעיף זה לא מיוחס לנאשמת 2.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מעלה, כי האירוע התרחש בחדר התינוקות, בו נמצאים הלולים. א.א. נצפית לבדה ישובה בטרמפולינה קשורה, ומנסה לקחת מוצץ שהיה מונח על הרצפה, מתכופפת בעודה עדיין קשורה על מנת לקחת את המוצץ, מתכופפת שוב לכיוון הרצפה, עד שהטרמפולינה מתהפכת עליה והיא מתחילה לבכות (08:16:45). 17 שניות לאחר מכן (08:17:02) נאשמת 2 נכנסת לחדר, מניחה תיק או חפץ אחר על מתלה התיקים, מביטה (באדישות) לעבר הפעוטה, אך ממשיכה במסלולה ויוצאת מהחדר, בעוד א.א. ממשיכה לבכות ונותרת מתחת לטרמפולינה כשידיה נקלעות בתוך מוטות הטרמפולינה והקשירה. ב- 08:17:30 נאשמת 1 נכנסת אל החדר, ניגשת מיד אל א.א. ומתחילה להפוך את הטרמפולינה, כשבשלב זה נאשמת 2 נכנסת לחדר מפתח אחר. נאשמת 1 מרימה את הטרמפולינה בידה השמאלית ואת א.א. בידה הימנית, בעוד א.א. נותרת קשורה בטרמפולינה. נאשמת 1 הופכת את הטרמפולינה ומשליכה אותה לעבר הרצפה, מטיחה את א.א. לאחור בצמידות לקיר בעודה מצויה בתוך הטרמפולינה, והפעוטה בוכה ומזיזה את רגליה באי נוחות. נאשמת 1 משחררת את א.א. מהטרמפולינה, מרימה את א.א. מפרקי ידיה (שתי זרועותיה של הפעוטה נראות ישרות) ומניחה את הפעוטה על הרצפה. א.א. נראית זוחלת על הרצפה. האירוע מסתיים בכך שנאשמת 1 מניחה את א.א. על הרצפה ונותנת לה מוצץ. באירוע לא נכחו פעוטות נוספים.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי הוכח ששתי הנאשמות ביצעו את העבירה המיוחסת להן. נאשמת 1 נוקטת בדרכי אלימות בכמה שלבים של האירוע: עם הפיכת הטרמפולינה לרצפה ביד אחת, הפעוטה “נזרקת” לאחור בעודה קשורה בטרמפולינה, ראשה מוטל לכיוון הקיר והיא אכן מגיבה בבכי; אופן ההרמה של הפעוטה לאחר מכן מפרקי ידיה, כאילו המדובר בחפץ, מהווה אף היא תקיפה. אמנם, בסוף האירוע, נצפית התנהגות רגילה של הנחת הפעוטה על הרצפה ומתן מוצץ, אך אין בכך כדי להפחית מפליליות האירוע. אני קובעת שלפעוטה נגרם מכאוב מעצם נסיבות ההתנהגויות ומשכן, והדבר בא לידי ביטוי בבכי ובתנועות המעידות על חוסר נוחיות.
נאשמת 2 נצפית בתחילת האירוע מביטה בפעוטה, שהיתה לכודה מתחת לטרמפולינה, נמצאת במצב של חוסר ישע ובוכיה, ובמקום לסייע לה, כחובתה הנובעת מהיותה אחראית על הגן ועל הפעוטות, המשיכה בדרכה כאילו דבר אינו קורה. לפי הניתוח המשפטי, התנהלות זו לבדה בצירוף תגובת הפעוטה, לצד נירמול התנהגותה של הנאשמת 1, מבססים את הרשעתה בביצוע העבירה המיוחסת גם לה. על כן, יש להרשיע את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 2.12.21 – ס”ק 3
באותו יום, סמוך לשעה 09:33 (כשעה ורבע לאחר אירוע הטרמפולינה), ישבה הפעוטה א.א בכסא אוכל בחדר הילדים. נאשמת 1 ביקשה להוציא את א.א מהכסא, ולשם כך, הרימה נאשמת 1 את א.א בחוזקה מקצות ידיה, תוך שהרימה באוויר יחד עמה גם את הכסא. נאשמת 1 טלטלה את א.א מספר פעמים, על מנת לשחררה מהכיסא. בהמשך, בעודה אוחזת בפעוטה א.א בקצות ידיה והפעוטה באוויר, לקחה נאשמת 1 את הפעוטה לחדר התינוקות, והטיחה אותה בחוזקה בלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שזהו אירוע ממושך של הפעלת כוח על הפעוטה על ידי נאשמת 1, בכך שטלטלה את הפעוטה, אחזה בקצות ידיה בצורה בה כל משקל גופה על זרועותיה ונשאה אותה כך לחדר השני, כשלבסוף הטיחה אותה בלול. טענת המאשימה היא, כי הימשכות האירוע מלמדת על המכאוב הברור שנגרם לא.א.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען כי לא מדובר בעבירה, וכי הנאשמת לא הטיחה את הפעוטה. מדובר בהרמות לא נכונות, אך אלה אינן עולות לכדי עבירה פלילית. בנוסף, נאשמת 1 כופרת שהטיחה את הפעוטה בלול. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הרמת הפעוטה מהכסא לא נעשתה בחמלה הרצויה ממטפלת, אך אינה עולה לכדי עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה. עוד נטען שבצפייה בשניות שלאחר הנחת הפעוטה בלול, ניתן לראות שהיא אינה בוכה או סובלת כתוצאה מהאירוע.
מהפן העובדתי, צפיה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מעלה, כי האירוע התרחש בשני החדרים. תחילתו בחדר הילדים, המרכזי, וסיומו בחדר הקטן בו נמצאים הלולים, חדר התינוקות. במצלמה 3, בה מצולם חדר הילדים, ניתן לראות את א.א. ישובה בכסא האוכל, ואת נאשמת 1 ניגשת אליה (09:33:53) ומנסה להוציא את א.א מהכסא. נראה שנאשמת 1 מתקשה לפתוח את הקשירה של הכסא במשך שניות ארוכות עד 09:34:07, אז היא תופסת בפרקי ידי של א.א ומרימה אותה באוויר יחד עם הכסא פעמיים, תוך הפעלת כוח, ובפעם השלישית הפעוטה משתחררת מהכסא. לאחר שנאשמת 1 מרימה את א.א. מכסא האוכל, היא נושאת אותה ונכנסת אל חדר התינוקות (מצלמה 4), אז היא זורקת (לא מניחה) את הפעוטה בלול הימני שנמצא בחדר (09:34:12). לא ניתן לראות את תגובתה של א.א. בשלב זה. בעת הוצאתה של א.א מכסא האוכל היו בסמוך אליה, בחדר הילדים, אחד עשר פעוטות, כאשר לפחות שישה פעוטות רואים ומפנים את ראשם לעבר האירוע (ולא ניתן לזהות מי הם הפעוטות נ.נ ו- ס.ס).
בפן המשפטי אני קובעת, כי המדובר באירוע אלים, הכולל הפעלת כוח רב בתחילתו עם ניסיון שליפת הפעוטה מכסא האוכל, בעוד הנאשמת 1 אוחזת את הפעוטה מפרקי ידה בלבד, באופן שכל משקל גופה על זרועותיה. אשר לסוף האירוע, מדובר בהטחת הפעוטה בכוח בלול, ואני מקבלת את הטענה לפיה הימשכות האירוע ועוצמת האלימות שננקטה מלמדות על המכאוב שנגרם לא.א., גם אם תגובתה לא תועדה במצלמות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי הוכח שהנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 4
שבוע לאחר מכן, ביום 9.12.21, בסמוך לשעה 09:47 עת שהתה הפעוטה א.א בטרמפולינה בחדר התינוקות, ניגשה נאשמת 1 לא.א., הרימה אותה מפרקי ידיה תוך שהפעוטה א.א בוכה, והניחה אותה במיטת לול סמוכה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת פעוטה באופן המתואר, מפרקי ידיה, מהווה תקיפה ופגיעה בפעוטה.
במענה לכתב האישום נטען כי מדובר בהרמות לא נכונות, והמעשה לא עולה כדי עבירה פלילית, ובסיכומים נטען עוד, כי האירוע נמשך זמן קצר.
באירוע זה אין מחלוקת עובדתית, ולאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א (09:47:36) ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא שהמדובר בהתנהגות פלילית פסולה שאינה מכבדת את הפעוטה, כשעיננו הרואות כי המדובר בהרמת פעוטה מפרקי ידיה באופן אגרסיבי, וכל משקל גופה על זרועותיה. בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 5
באותו יום בסמוך לשעה 10:22, עת שהתה הפעוטה א.א בלול בחדר התינוקות ניגשה נאשמת 1 לא.א, הרימה אותה מפרקי ידיה ונשאה אותה באוויר לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת פעוטה באופן זה מפרקי ידיה מהווה תקיפה ופגיעה בה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי מדובר בהרמות לא נכונות, והדבר לא עולה כדי עבירה פלילית.
באירוע זה אין מחלוקת עובדתית, ולאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א (10:22:21) ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא שהמדובר בהתנהגות פלילית פסולה, כשעיננו הרואות כי המדובר בהרמת פעוטה מפרקי ידיה באופן אגרסיבי, כשכל משקל גופה נתלה על זרועותיה. בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 6
באותו יום, כחצי שעה לאחר מכן, בסמוך לשעה 10:56, עמדה הפעוטה א.א במיטת לול בחדר התינוקות בעודה בוכה. נאשמת 1 ניגשה לא.א., אחזה בכתפה ודחפה אותה בחוזקה לאחור, כך שהפעוטה א.א נפלה כשגבה על מזרן מיטת הלול. נאשמת 1 המשיכה ואחזה בא.א ששכבה במיטת הלול, הטיחה אותה בחוזקה בדופן הלול והתקרבה אליה בצורה מאיימת.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהנאשמת הטיחה את הפעוטה בלול והפעוטה נפגעה ממנו, כך שברור כי מדובר במעשה הגורם למכאוב.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען כי אין פגיעה בדופן הלול, אלא ההיפך הוא נכון: ראשה של הפעוטה נצפה רחוק מהדופן. אין אפשרות לחבלה מאחר והדחיפה נעשתה לכיוון המזרן. צוין, כי הנאשמת מודה בעבירה של תקיפה סתם.
בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען כי המדובר בתקיפה סתם, בשים לב לכך כי הפירוט אשר ניתן לאירוע בכתב האישום אינו נראה במצלמות, אלא פירוש של המאשימה לאירוע בו הנאשמת עומדת בגבה אל המצלמה וללא תיעוד מלא של האירוע. בנוסף, לא ניתן להבחין האם ראשה של הפעוטה נחבל בדופן הלול, ולכן לא ניתן לייחס לה פגיעה הגורמת חבלה של ממש. אשר לסיפא, בו תואר כי נאשמת 1 התקרבה לא.א בצורה מאיימת, נטען כי אין מדובר בעבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138ב’ (10:56:40) מעלה, כי נאשמת 1 ניגשת אל א.א שעומדת בלול. נאשמת 1 נצפית עם גבה אל המצלמה, ואכן בשלב מסויים נראה ראשה של הפעוטה רחוק מדופן הלול, כפי שנטען על-ידי ההגנה. עם זאת, ניתן לראות בבירור, שנאשמת 1 דוחפת את א.א שנופלת על המזרון, ואז הודפת אותה שוב, בחוזקה, כשצידה הימני בגופה של א.א פוגע בדופן של הלול. בהמשך, נאשמת 1 נתנה לא.א בקבוק, ולא נצפים סימני אי-נוחות בפעוטה.
למרות שהפעוטה לא בכתה ולא נצפים סימני מצוקה אחרים, הרי שעוצמת ההטחות – ובמיוחד ההטחה השניה בזמן שבה היה מגע בין גופה של הקטינה ללול, מעלה כי המדובר באקט אלים ומשפיל שגורם למכאוב, ולמצער למכאוב עובר. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 7
באותו יום, בסמוך לשעה 11:32, עמדה הפעוטה א.א במיטת הלול בחדר התינוקות. לפתע, פנתה נאשמת 1 לא.א., תפסה את ראשה ודחפה אותה לאחור בחוזקה כך שראשה של א.א נחבט בחוזקה בדפנות מיטת הלול ורגליה נפלו על פעוט אחר שהיה אותה שעה עימה באותה מיטת לול. כתוצאה מכך פרצה א.א בבכי, היא התרוממה מהנפילה ונעמדה במיטת הלול בעודה בוכה. או אז, הכתה נאשמת 1 פעם נוספת בחוזקה בראשה של א.א. ומעוצמת המכה נפלה הפעוטה וראשה נחבט פעם נוספת בדפנות מיטת הלול. א.א שבה והתרוממה ונעמדה במיטת הלול, נאשמת 1 שבה לחדר התינוקות, הכתה את הפעוטה א.א בראשה בחוזקה כך שמעוצמת המכה נפלה ונחבטה א.א. בדופן מיטת הלול. נאשמת 1 המשיכה והכתה בגופה של הפעוטה א.א בחוזקה באמצעות ידה שלוש פעמים, בעוד א.א שכבה במיטת הלול ובכתה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות בקטין על-ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמדובר באירוע מתמשך, חריג ולכן עומד בפני עצמו כהתעללות. באירוע זה נצפות מכות חוזרות ונשנות, הפעוטה בכתה כתוצאה מהמכות, הופעלה אלימות רבה, ואלה עומדים במבחנים הנדרשים לקיומה של עבירת התעללות עצמאית.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען כי היא מודה בעבירה של תקיפה בידי אחראי. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר במקרה מובהק של תקיפה על ידי אחראי, של אלימות שהפעילה הנאשמת כלפי הפעוטה וגרמה לה מכאוב, אך אין מדובר ברצף של אירועים ומעשים, אלא במעשה אחד אשר אינו מקיים לבדו את המבחנים הדרושים להרשעה בעבירת התעללות.
אין מחלוקת עובדתית לגבי האירוע המתואר, וניתן לצפות בו בקטע הסרטון הרלבנטי בת138/ב (11:32:34). יישום הכללים המשפטיים שתוארו לעיל מעלה, כי אכן הוכח שהנאשמת 1 ביצעה במקרה זה עבירה של התעללות. אין ספק, שמבחינת נקודת מבטו של המתבונן מהצד מדובר בסדרת מעשים אלימים מתמשכת, המאופיינת בהטלת אימה על הפעוטה (וייתכן גם על הפעוט הנוסף ששכוב בלול), התנהגות אכזרית ומשפילה. עולה תמונה חריגה של גננת, חסרת סבלנות, אשר נוקטת באלימות קשה שוב ושוב תוך עשיית מטלות בגן, כלפי פעוטה בת פחות משנה. על כן, אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 8
באותו יום, כ- 4 דקות לאחר מכן, סמוך לשעה 11:36 עמדה הפעוטה א.א בלול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליה, הרימה אותה מזרועותיה ונשאה אותה ללול אחר, שם הטיחה את הפעוטה בלול כאשר רגליה של א.א נחבטו בדופן הלול והיא נפלה לאחור.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהטחת הפעוטה בלול לאחר אחיזה בזרועותיה, כאשר רגליה נחבטו בדופן הלול והיא נפלה לאחור, מלמדת על המכאוב והפגיעה שנגרמו לא.א..
במענה לכתב האישום הנאשמת 1 כפרה במיוחס לה וטענה כי הניחה את הפעוטה בצורה מתאימה בלול, כאשר רגליה נגעו שלא במכוון בלול, ללא כל כוונה מצידה לגרימת מכאוב לפעוטה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לא ניתן לייחס לה עבירה של תקיפה בידי אחראי, שכן המאשימה לא הוכיחה התקיימותה של “חבלה ממשית” אשר נגרמה לפעוטה כתוצאה מהתנהגות הנאשמת. עוד נטען, כי לא ראוי להפריד מעשה זה מהאירוע המיוחס לה כ- 3 דקות קודם לכן, בשים לב לאופן ניסוח כתב האישום המייחס עבירות נפרדות בגין כל מעשה. על כן, נטען כי המעשה המתואר בסעיף זה אינו עולה לכדי עבירה אשר גרמה לפגיעה ממשית בפעוטה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138ב מעלה, כי נאשמת 1 חוגרת פעוט בעגלה שנמצאת בסמוך ללול בו עומדת א.א. לאחר מכן, היא מרימה פעוט אחר שנמצא בעגלה אחרת ומעבירה אותו ללול בחדר. אופן ההרמה דומה לאופן בו מרימה את א.א., אם כי קיים שוני בצורת ההנחה בלול, וניתן לראות את א.א כשרגליה פוגעות קלות בדופן העליון של הלול. לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי הפעוטה הוטחה בלול – או לחילופין, כי המדובר בהנחת הפעוטה בלול בצורה נמהרת ולא עדינה. יצוין, שהנאשמת נמצאת עם גבה אל המצלמה, כך שחלק מהאירוע מוסתר. על כן, מסקנתי היא, כי יש לזכות את הנאשמת 1 מחמת הספק מביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 9
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 08:09, שהתה הפעוטה א.א בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליה, משכה אותה בידה והרימה אותה באוויר בעודה אוחזת ביד אחת בלבד של הפעוטה א.א כאשר גופה באוויר. נאשמת 1 נשאה את הפעוטה א.א באופן הזה מחדר התינוקות לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען שאחיזת הפעוטה מיד אחת בלבד, כאשר גופה באוויר ונשיאתה כך מהווה לכל הפחות תקיפת הפעוטה.
במענה לכתב האישום כפרה הנאשמת במיוחס לה וטענה כי אין המדובר בעבירה פלילית. בסיכומים הוסיפה, כי הרמתה של הפעוטה מרחק קצר ביותר ביד אחת אינה מהווה עבירה של תקיפה.
אין מחלוקת עובדתית לגבי האירוע, ולאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א (08:08:54) ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, שהמדובר בהתנהגות אלימה, כשהנאשמת אוחזת בפעוטה בזרוע אחת באופן משפיל, גם אם המדובר באירוע שמשכו קצר. על כן, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, יש להרשיע את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 10
באותו יום, בסמוך לשעה 08:37, הרימה נאשמת 1 את הפעוטה א.א. בכך שאחזה בעורף חולצתה, הניפה אותה באוויר, תמכה בהנפה באמצעות רגלה של הנאשמת, והטיחה את א.א לתוך מיטת לול בחדר התינוקות. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1 פרצה הפעוטה א.א בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנשיאת א.א מעורף חולצתה, באוויר, משל הייתה שק תפוחי אדמה והטחתה אל הלול מקיימת את יסודות העבירה.
במענה לכתב האישום הנאשמת כפרה במיוחס לה וטענה כי לא נצפית הטחה בלול והפעוטה אינה פורצת בבכי. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר במעשה שאמנם לא בוצע בחמלה ונראה “לא טוב” בעיני המתבונן. יחד עם זאת, המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי, ובאשר לבכי הקטינה – לא ניתן לשלול שהפעוטה החלה לבכות בשל אי שביעות רצון מכך שעליה לשהות בלול.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי נאשמת 1 אכן הרימה את א.א כפי שמתואר בכתב האישום (08:37:05). לא נראית הטחה בלול, אלא הנחה של א.א בלול, שאינה עדינה, כאשר א.א הייתה קרובה למזרון הלול. ניתן לראות את א.א נעמדת בלול ובוכה לאחר מכן (08:37:16), אך אכן לא ברורה הסיבה לבכי.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא שהמדובר בהתנהגות אלימה, באופן התפיסה וכן בסוף האירוע, כשהנאשמת 1 הרימה את הפעוטה בסיוע רגלה באופן כוחני ומשפיל. עם זאת, לא הוכח שהפעוטה הוטחה בלול. על כן, בכפוף לאמור לעיל, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 11
באותו יום, בסמוך לשעה 11:14, שהו הפעוטה א.א ופעוטות נוספים בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה א.א, אחזה בעורף חולצתה והרימה אותה באמצעותה, גופה היה באוויר וכך נשאה אותה לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנשיאה מעורף החולצה, כך שגופה של הפעוטה באוויר, מקיימת את יסודות העבירה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שמדובר בהרמה לא נכונה, אך המעשה לא עולה לכדי ביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשם 1 נטען כי מדובר במרחק קצר ביותר, שאין בו פוטנציאל לגרום למכאוב או חוסר נוחות, ולכן המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי באירוע זה נוקטת נאשמת 1 באלימות כלפי א.א וכלפי שני פעוטות נוספים. תחילה מזיזה נאשמת 1 ביד אחת, בדחיפה, ילד שעומד בכניסה לחדר התינוקות ומפילה אותו (11:14:53). מיד לאחר מכן, מרימה פעוטה אחרת ביד אחת ומכניסה אותה לחדר התינוקות, ואז ניגשת אל א.א, מרימה אותה מעורף חולצתה ומכניסה אותה אל חדר הילדים (11:15:01). ניתן לראות כי מדובר בהרמה מסוכנת, שכן ראשה של א.א נראה קרוב אל השידה בהליך ההרמה. בחדר הילדים מצויים ילדים רבים בעת האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, יש להרשיע את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 12
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 10:57, שהתה הפעוטה א.א בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה א.א, אחזה בעורף חולצתה, הניפה אותה באוויר ונשאה אותה לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען שנשיאה מעורף החולצה כך שגופה של הפעוטה באוויר, מקיים את יסודות העבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שמדובר בהרמה לא נכונה, אך המעשה לא עולה לכדי ביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר במרחק קצר ביותר שאין בו פוטנציאל לגרום למכאוב או חוסר נוחות, ולכן אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, כי נאשמת 1 הרימה בעורף החולצה ובהמשך גם מהרגל, פעוט אחר (10:57:46) ונשאה אותו אל חדר התינוקות. כמה שניות לאחר מכן (10:57:56) הרימה את א.א מעורף חולצתה והעבירה אותה לחדר הילדים, כמתואר בכתב-האישום.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, יש להרשיע את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 13
באותו יום, בסמוך לשעה 11:57, עמדה א.א במיטת הלול ובכתה. נאשמת 1 ניגשה אליה והכתה בראשה בעוצמה, כך שהפעוטה נפלה לשכיבה על בטנה בתוך מיטת הלול. אז אחזה נאשמת 1 בגופה של א.א והטיחה אותה בחוזקה במזרן מיטת הלול תשע פעמים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות, ונאשמת 1 מסרה במענה ובסיכומים כי היא מודה במיוחס לה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147ב מעלה, כי בנוסף לאלימות הקשה המתוארת בכתב האישום, ניתן לראות שהחדר חשוך, ויש פעוטות נוספים בחדר התינוקות, חלקם בעגלות וחלקם בלולים; פעוט אחד צופה באירוע כשהוא עומד בלול סמוך (11:57:34). מדובר באירוע קשה לצפייה.
לאור הודאתה של הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 14
מיד בסמוך לאחר מכן, בסמוך לשעה 11:58, התיישבה הפעוטה א.א במיטת הלול. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה א.א, הכתה אותה בראשה בחוזקה ודחפה את ראשה של הפעוטה א.א למזרן הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 צוין שהיא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לאור סמיכות זמני המעשים המיוחסים לה בסעיפים 13 ו- 14 ואופיים, המדובר בעבירה אחת של התעללות ולא ניתן להרשיעה בעבירה נוספת של תקיפה בידי אחראי. ב”כ נאשמת 1 הפנתה בעניין זה לעניין בנימין, בו הורשעה הנאשמת בהתעללות במספר אירועים חריגים בחומרתם שנעשו בסמיכות, ובית-המשפט נמנע מהרשעה נוספת בעבירה של תקיפה בידי אחראי (עמ’ 131 להכרעת הדין).
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147ב מעלה, שאכן מדובר בהמשכו של אותו אירוע. המתואר בס”ק 13 הסתיים בשעה 11:57:35, הנאשמת המשיכה להסתובב בחדר והיתה בדרכה לצאת ממנו (11:57:57), כאשר המתואר בסעיף קטן 14 התרחש בשעה 11:58:11, כ – 36 שניות לאחר סיום האירוע הקודם.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, אני מקבלת את הטענה שהמדובר באירוע אחד, כך שהתיאור הכלול בס”ק 13 ו – 14 יאוחד לס”ק אחד. על כן, בגין האירוע האחד המתואר בס”ק 13 ו – 14, המהווה רצף אחד, תורשע הנאשמת 1 בעבירה אחת של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 15
ביום 29.12.21 בסמוך לשעה 08:12, שהתה א.א בחדר הילדים בגן. נאשמת 1 אחזה בכובע חולצתה של הפעוטה א.א, הרימה אותה באמצעותו באוויר, נשאה אותה לטרמפולינה ונופפה באצבעה באופן מאיים לכיוונה של א.א.. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בא.א.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת פעוטה מכובע החולצה ונשיאתה כך עולה כדי תקיפה, זאת בנוסף לתנועותיה המאיימות של נאשמת 1. עוד נטען שנאשמת 2 צפתה באירוע, כשהיא ישבה על הספה ופניה לכיוון נאשמת 1.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי מדובר בהרמה לא נכונה, אך שאינה עולה לכדי ביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען שאמנם צורת ההרמה שגויה, אך אין המדובר במעשה החוצה את הרף הפלילי. אשר ל”תנועות המאיימות” היפנתה להכרעת הדין בת”פ (מחוזי חיפה) 28622-05-22 מדינת ישראל נגד בן חמו, סעיף 16.2 (להלן: עניין בן חמו).
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, כי אין במעשיה של נאשמת 1 עבירה, וגם אם ייקבע שיש בהם עבירה, נאשמת 2 לא צפתה במתרחש. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 צוין, כי נאשמת 2 חוזרת בה מהטענה שלא צפתה במעשיה של נאשמת 1. יחד עם זאת, מכחישה נאשמת 2 כי נאשמת 1 ביצעה עבירה, ומצטרפת לטענת ב”כ נאשמת 1 בעניין היעדר פליליות של המעשה, תוך הפניה לעניין בן חמו.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי בעת האירוע היו ארבעה פעוטות בסמוך לא.א.. נאשמת 1 נראית כשהיא ניגשת אל א.א ומרימה אותה מכובע הקפוצ’ון שמחובר לחולצתה (08:12:03), וכך נושאת אותה אל חדר התינוקות, ומניחה, לא בעדינות, את א.א. בטרמפולינה. יצוין כי את סוף האירוע (ההנחה בטרמפולינה) ניתן לראות במצלמת חדר התינוקות. אין כיום מחלוקת כי נאשמת 2 צפתה באירוע. תנועותיה המאיימות של הנאשמת 1 מוסיפות נופך של אלימות לאירוע (והפניה לפסקה הנטענת בענין בן חמו כלל אינה רלבנטית, שם נדון אירוע התעללות).
בכל מקרה, בהמשך לקביעותיי בפסקה 8 (לגבי נאשמת 1) ובפסקאות 30 – 34 (לגבי שאלת אחריותה של הנאשמת 2), יש להרשיע את שתי הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 16
באותו מועד בסמוך לשעה 08:57, דחפה נאשמת 2 באמצעות רגלה את הטרמפולינה, ובה הפעוטה א.א, מספר פעמים למרכז חדר התינוקות. הנאשמות הותירו את הפעוטה א.א חגורה בטרמפולינה כשעתיים וחצי עד לשעה 10:43.
המדינה אינה מייחסת לנאשמות ביצוע עבירה נפרדת אלא נטען, כי המדובר באירוע שהוא חלק מעבירת ההתעללות הכללית, וכולל צבר התנהגויות משפילות ואלימות כלפי א.א..
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי היא מודה במעשה, אך אין מדובר בעבירת התעללות, אלא בעבירת הזנחה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת חוזרת בה מהודאתה בעבירת הזנחה, ונטען כי מדובר בעבירה של תקיפה, כפי שהוכרע בעניין צ’רשני.
מהמענה לכתב האישום של נאשמת 2 עולה, כי היא כופרת ברישא המתואר בס”ק 16, כלומר שלא בוצעה עבירה בכך שהזיזה טרמפולינה בעדינות, גם אם הדבר נעשה באמצעות רגלה. צוין כי נאשמת 2 מודה בסיפא של ס”ק 16, בהשארתה של א.א בטרמפולינה במשך כשעתיים וחצי. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 הוסיף, כי הנאשמת מצטרפת לטיעונים באשר להחלתו של עניין צ’רשני.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי ניתן לראות את הזזת הטרמפולינה על ידי נאשמת 2, כשא.א נמצאת בתוכה. המדובר בחמש הזזות של הטרמפולינה באמצעות הרגל, כשהאחרונה בעוצמה חזקה מעט יותר (08:57:30). הותרת הפעוטה בטרמפולינה במשך שעתיים וחצי היא לב העניין. מדובר בזמן ממושך שבו שוהה הפעוטה בטרמפולינה, כשהצפייה בסרטון מעלה, שהנאשמות שתיהן נכנסות לחדר ומותירות את הפעוטה באופן האמור, כאילו ה”כליאה” של הפעוטה מובנת מאליה. במהלך זמן זה, פעוטות אחרים נכנסים ויוצאים, מתקיימת פעילות משחקית סביבה, וניכר כי הפעוטה מעוניינת בתנועה ולעיתים מנסה לצאת מהטרמפולינה תוך הגעה למצבים מסוכנים (10:39:56).
נוכח נסיבות האירוע, ובאנאלוגיה לקביעותנו בעניין צ’רשני, ניתן היה להרשיע את הנאשמות בעבירה של סעיף 379 לחוק העונשין וכן לבחון את המעשה במסגרת התעללות “כוללת”. עם זאת, לא אחמיר מעבר לדרישת התביעה, ועל כן אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמות בהתעללות ה”כוללת”.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 17
באותו יום, בסמוך לשעה 11:03, שהתה הפעוטה א.א בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה א.א, אחזה בפרקי ידיה והרימה אותה באמצעותם באוויר ונשאה אותה למיטת לול בחדר התינוקות. הפעוטה א.א פרצה בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי נשיאת הפעוטה מפרקי ידיה, כך שמשקל גופה באוויר, מהווה תקיפה.
במענה של נאשמת 1 לכתב האישום נטען, כי הרימה את א.א מהידיים ולא מכפות הידיים, ושהיא כופרת בביצוע העבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען בנוסף, כי אין המדובר בעבירה וכי הפעוטה לא בכתה כתוצאה מההרמה.
צפייה בסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי נאשמת 1 מרימה את א.א כשהיא אוחזת בפעוטה באמצע הזרוע, קרוב למרפקים של א.א, וכך נושאת אותה אל חדר הילדים. שמונה פעוטות נמצאים בחדר הילדים בעת האירוע כאשר ראשם מופנה אל נאשמת 1 (11:02:52), וניתן לראות במצלמת חדר התינוקות שהיא מניחה את א.א בלול לא בעדינות. יצוין, כי פחות מדקה לפני כן, נאשמת 1 נוקטת באלימות מזעזעת כלפי פעוט אחר בגן, אותו דחפה ולאחר מכן הרימה אותו מרגליו כשהוא הפוך, וכן כלפי פעוט נוסף שהיה בחדר התינוקות. כפי שציינתי בפסקה 8, אירוע זה הוא דוגמה לדפוס האלים שהיה חלק מהשגרה בגן, ובאופן קונקרטי, אופן ההרמה המתואר מבסס את הרשעתה של הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 18
ביום 30.12.21 בין השעות 08:00 לשעה 10:35, שהתה א.א בגן כשהיא חגורה בטרמפולינה, בעוד פעוטות אחרים משחקים בגן בצורה חופשית. א.א הניעה את גופה כך שקיפצה בתוך הטרמפולינה ונעה עמה ברחבי הגן. הנאשמות הבחינו בפעוטה א.א ובמעשיה, אך לא שחררו אותה מהטרמפולינה, עד השעה 10:35.
המדינה אינה מייחסת לנאשמות ביצוע עבירה נפרדת אלא נטען, כי המדובר באירוע שהוא חלק מעבירת ההתעללות הכללית. הותרת פעוטה קשורה זמן כה רב ללא התייחסות מגבשת, בנוסף לשאר הדברים, התעללות בה בשל ההשפלה והתעלמות מצרכיה כאדם.
מהמענים לכתבי האישום של הנאשמות עולה שהן מודות בעובדות האירוע, אך קיימת מחלוקת באשר להוראת החיקוק אותה יש לייחס לנאשמות.
צפייה בחלקים מהסרטון ת/153 מעלה, שא.א זזה ונעה עם הטרמפולינה מצד אחד של חדר הילדים לחלק האחר, וכן כי הנאשמות רואות את א.א בטרמפולינה, אך לא עושות דבר.
בדומה לקביעותיי בפסקה 90 – הרי שנוכח נסיבות האירוע, ובאנאלוגיה לקביעותנו בעניין צ’רשני, ניתן היה להרשיע את הנאשמות בעבירה של סעיף 379 לחוק העונשין וכן לבחון את המעשה במסגרת התעללות “כוללת”. עם זאת, לא אחמיר מעבר לדרישת התביעה, ועל כן אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמות בהתעללות ה”כוללת”.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 19
באותו יום, בסמוך לשעה 10:35, שהתה א.א בטרמפולינה בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליה, אחזה בידה וברגלה ונשאה אותה באוויר למשטח ההחתלה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנשיאת הפעוטה מידה ורגלה, כאשר משקל גופה באוויר, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה, אך שאינה חוצה את הרף הדרוש לעבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי ההרמה אמנם לא נראית טוב בעיני הצופה בסרטון, אך אינה חוצה את הרף הפלילי, בשים לב לפרק הזמן קצר.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153 מעלה, כי נאשמת 1 ניגשה אל הטרמפולינה שבה הייתה קשורה א.א במשך כשעתיים וחצי (ס”ק 18), והוציאה אותה משם כשהיא אוחזת ומרימה אותה מרגלה השמאלית ובידה השמאלית ומניחה אותה על משטח ההחתלה (08:35:19). מיד לאחר פעולת ההחתלה של א.א, הרימה באופן אלים פעוט אחר והניחה אותו בלול (08:38:07).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, המסקנה היא, כי בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, יש להרשיע את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 20
באותו יום, בסמוך לשעה 11:00, שהתה א.א בחדר הילדים. נאשמת 1 אחזה בחולצתה של א.א ונשאה אותה באמצעותה באוויר למיטת לול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנשיאת הפעוטה מחולצתה כאשר היא באוויר מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה, שאינה חוצה את הרף הדרוש להרשעה בעבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי ההרמה אמנם “לא נראית טוב” בעיני הצופה בסרטון, אך אינה חוצה את הרף הפלילי, בשים לב לפרק הזמן הקצר ולכך שהמדובר באירוע בודד.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153 מעלה, כי במצלמה 3 של חדר הילדים ניתן לראות שכ-20 שניות לפני כן נאשמת 1 הרימה פעוט אחר באופן דומה (11:00:07). לאחר מכן נאשמת 1 מרימה את א.א מהחולצה ונושאת אותה כך אל חדר התינוקות (11:00:27). ההרמה של א.א מהחולצה מאחור אינה הרמה עדינה, א.א מטלטלת באוויר ונישאת כך אל חדר התינוקות. יצוין, כי באותה עת, בחדר הילדים ישנם לפחות חמישה פעוטות נוספים, שחלקם רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי מדובר בהרמה אלימה באופן מובהק, ובהתאם לקביעותיי בפסקה 8, יש להרשיע את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 21
באותו יום, בסמוך לשעה 11:25, שהתה א.א במיטת הלול בחדר הילדים. נאשמת 1 הכניסה מזרן למיטת הלול ולשם כך הרימה את א.א והטיחה אותה כך שגופה התטלטל על מעקה הלול. לאחר הנחת המזרן, דחפה נאשמת 1 את א.א למזרן. כתוצאה ממעשים אלו פרצה א.א בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 הרימה בכוחניות את א.א., הטיחה אותה על מעקה הלול ודחפה אותה על המזרון. התנהגות זו לצד בכייה של הפעוטה, מלמדים על כך שמדובר בתקיפה שגרמה למכאוב.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי לא דחפה ולא פגעה בפעוטה, וכי הפעוטה בכתה כי נאלצה לחזור ללול. הפעוטה הוחזרה אל הלול מפני שהנאשמת 1 סידרה את הפעוטות לקראת שינה, ועל כן כלל לא בוצעה עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153 מעלה, כי נאשמת 1 נמצאת בגבה אל המצלמה, והיא מסתירה את א.א שנמצאת בלול האמצעי (11:25:47). נאשמת 1 מניחה את המזרון בתוך הלול, מוציאה את א.א מחוץ לול ומניחה אותה על מעקה הלול, כשא.א נמצאת על בטנה במשך שש שניות (11:25:56). ניתן לראות תזוזות של א.א כשהיא על המעקה, כאשר ידה הימנית של נאשמת 1 מחזיקה אותה כנראה בבטן, בפלג הגוף העליון. נאשמת 1 מסדרת בידה השמאלית את המזרון (לא ניתן לראות בבירור, מסתירה עם גבה), מניחה לאחר מכן את א.א בלול (11:25:57), ולא ניתן לראות דחיפה בחזרה אל המזרון. אכן נראה שא.א בוכה לאחר מכן.
לאחר צפיות חוזרות בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים מסקנתי היא, כי יש לזכות את הנאשמת 1 מביצוע עבירה תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין. האירוע המתועד אינו ברור בסרטון, לא נראית הטחה של א.א. לאחר ההרמה, ולא ניתן לראות דחיפה אל המזרון לאחר מכן. החלק שנראה בבירור הוא הנחה של א.א. על המעקה, כאשר האחיזה אינה נראית תקינה, אך קיים ספק אם מדובר בתקיפה.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 22
באותו יום, בסמוך לשעה 11:42, שהתה הפעוטה א.א במיטת הלול בחדר הילדים. נאשמת 1 אחזה בגופה של א.א, הדפה אותה בכוח על סורגי הלול, ניערה אותה והכתה בחוזקה בגופה באמצעות ידה חמש פעמים. נאשמת 1 יצאה מהחדר וחזרה עם מוצץ עבור א.א ואז הכתה באמצעות ידה בחוזקה בגופה של א.א שתיים-עשרה פעמים נוספות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות, ובסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמדובר באירוע חריג בחומרתו, בהכאה חוזרת ונשנית, באלימות חמורה המקיימת את המבחנים שנקבעו בפסיקה ומחייבת הרשעה נפרדת בגין אירוע זה בעבירת התעללות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהיא מודה בעבירה של תקיפה בידי אחראי. בסיכומי ב”כ נאשם 1 נטען, כי לאור פרק הזמן הקצר, המדובר בתקיפה על ידי אחראי ולא בעבירת התעללות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153 מעלה, כי נאשמת 1 ניגשה אל הלול בו נמצאת א.א כשהיא ישובה בלול, ובעת שהחדר היה חשוך (11:42:06). אכן, נאשמת 1 נראית כשהיא דוחפת בחוזקה את א.א תחילה עם יד שמאל, ולאחר מכן נצפית דחיפה חזקה עם ידה הימנית, ובהמשך מכה את א.א כמה פעמים. בניגוד לכתוב בכתב האישום, נאשמת 1 לא יוצאת מהחדר, אלא לוקחת מוצץ מתוך החדר (11:42:15), ואז חוזרת אל הלול בו נמצאת א.א ומכה פעמים רבות ובנמרצות, באכזריות, את א.א באמצעות ידה הימנית כמתואר בכתב-האישום.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, אין למעשה מחלוקת לגבי העובדות, והכרעתי היא, כי מתקיימים כל המבחנים המפורטים בעניין מרגולין. עסקינן אמנם באירוע אחד, אך ניכר כי הוא חריג כשלעצמו ומאופיין באלימות קשה, נמרצת, חוזרת ואכזרית. ברי, כי עוצמת המכות וריבויין מאופיינות בפוטנציאל לגרימת סבל או נזק לקורבן, ועל כן יש להרשיע את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 12.1.22 – ס”ק 23
ביום 12.1.22 בסמוך לשעה 11:16, שהתה א.א בחדר הילדים. נאשמת 2 אחזה בעורף חולצתה של א.א, הרימה באמצעותה את א.א באוויר והניחה אותה בכסא האוכל כאשר רגליה של הפעוטה מקופלות כלפי מעלה לכיוון בטנה. נאשמת 2 הרימה את הפעוטה פעם נוספת מעורף חולצתה והכניסה את רגליה למקומות המיועדים בכסא האוכל.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי, ובסיכומים נטען שהרמה מעורף החולצה של הפעוטה ודחיקתה לכסא בצורה מכאיבה ולא תקינה הביאה למכאוב לפעוטה אשר בכתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שאין באופן שבו נשאה את הפעוטה משום עבירה פלילית (ובסיכומים אין התייחסות לס”ק זה).
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/130 מעלה, כי בחדר הילדים היו באותה עת שני פעוטות אחרים ישובים בכיסאות אוכל, כאשר נאשמת 2 נמצאת איתם בחדר. נאשמת 2 מרימה באמצעות ידה הימנית את א.א מהחולצה, מאחורי העורף (11:16:23), ומיד מצרפת אחיזה גם עם ידה השניה ונראה שידה הימנית של א.א נמתחת למעלה, כשהיא ישרה. אכן, רגליה של א.א נמצאות מחוץ לכסא, כשרגליה כלפי מטה (11:16:29), וא.א. אף נראית בוכה. מיד לאחר מכן, נאשמת 2 מסדרת את א.א בכסא, כשרגליה של א.א במקום המיועד לכך.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה מסוכנת של א.א, והושבה אגרסיבית. עם זאת, חרף בכיה של הקטינה, לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי נגרם לקטינה מכאוב בשלב של ההושבה, שנמשך שניות מעטות. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, חלף העבירה המיוחסת לה של תקיפה על-ידי אחראי.
אירוע מיום 12.1.22 – ס”ק 24
באותו יום, בסמוך לשעה 12:05, ישבה א.א בכסא אוכל בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליה, הרימה אותה מפרקי ידיה וטלטלה את א.א ביחד עם הכסא על מנת להוציאה מהכיסא. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 2, פרצה הפעוטה א.א בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי, ובסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוטה מפרקי ידיה וטלטולה בכסא עם הכסא עצמו, בבירור מכאיבה ופוגעת בפעוטה. כך נלמד גם מבכייה של הפעוטה בשל המעשים.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהמתואר בסעיף זה אינו עולה לכדי עבירה. הנאשמת לא שמה לב כי הפעוטה חגורה, ודבר זה יכול לקרות לכל הורה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי הנאשמת ניסתה להוציא את הפעוטה מהכסא, אולם משום שלא שמה לב לעובדה שהפעוטה חגורה, טולטל הכסא יחד עם הפעוטה. במקרה כזה, ניתן לייחס לכל היותר רשלנות, והוא עלול לקרות לכל אדם והורה שמטפל בילדו.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/130 מעלה, כי אכן ניתן לראות את המתואר בכתב האישום (12:05:41). אירוע זה הוא המשכו של האירוע הקודם המתואר בס”ק 23, בו הושיבה נאשמת 2 את א.א בכסא האוכל וחגרה אותה במשך כמה שניות (11:16:47), כ-50 דקות לפני המתואר בס”ק 24. היא זאת שחגרה אותה, ובמשך הזמן שחלף מרגע חגירתה לא שהתה עם ילדים רבים. נאשמת 2 הפעילה כוח בניסיון להוציא את א.א מהכסא, תוך שהיא אוחזת בפרקי ידיה וזרועותיה של הפעוטה מורמות, מטלטלת ומניעה את א.א בחוזקה. אופן ההרמה לבדו יש בו כדי להוות תקיפה, ובהמשך, כל האירוע היה נמנע אלמלא הנאשמת 2 היתה מושיבה לרגע את הפעוטה, פותחת את החגורה, ומוציאה אותה באופן תקין מן הכסא. הנאשמת 2 בחרה בדרך אלימה, טלטלה את הפעוטה יחד עם הכסא, והתנהגות זו יחד עם בכיה של הקטינה מעלה כי נגרם לה מכאוב. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 16.1.22 – ס”ק 25
ביום 16.1.22 בסמוך לשעה 09:34, עת ישבה א.א בטרמפולינה בחדר התינוקות, ניגשה אליה נאשמת 1 וסטרה לה בחוזקה עם כף ידה בפניה. כתוצאה מהמכה פרצה הפעוטה א.א בבכי והטרמפולינה כולה התנדנדה לאחור.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי, כשבתגובה למענה לכתב-האישום נטען שהמדובר באירוע המצדיק הרשעה בעבירה עצמאית, ואין המדובר בחלק ממסכת.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען לגבי ס”ק 25-30, כי מדובר במסכת אירועים אחת, שכן המעשים קרו בסמוך ביום אחד, ולא כל המעשים עולים לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען כי טווח הזמנים המצוין לא נמצא בסרטונים ועל כן יש לזכותה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 (שמצוי בקטע וידאו נפרד – בוואטסאפ וידאו) מעלה, כי א.א נמצאת בתוך טרמפולינה כשהיא בוכה, ומסביבה ארבעה פעוטות נוספים. נאשמת 1 ניגשה אל א.א, סטרה לה באמצעות ידה הימנית, והטרמפולינה נעה לאחור (09:34:25). לאחר מכן הוציאה את א.א מהטרמפולינה באופן אלים ובמהירות והניחה אותה בלול באגרסיביות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע אלים מובהק, החל בכך שהנאשמת סטרה לא.א. בעוצמה כזו שגרמה לטרמפולינה לנוער לאחר, המשך בבכי של הפעוטה, וכלה בהוצאתה של א.א באופן אלים מהטרמפולינה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 16.1.22 – ס”ק 26
באותו יום, סמוך לשעה 10:07, נאשמת 1 הרימה את א.א. והטיחה אותה בחוזקה לתוך מיטת לול בחדר התינוקות, בעוד א.א בוכה. נאשמת 1 התקרבה למיטת הלול ונעמדה בצורה מאיימת מעל א.א.. לאחר זמן קצר, ניגשה נאשמת 1 פעם נוספת אל א.א, בעודה במיטת הלול, אחזה בחוזקה בראשה, משכה בשיערה וטלטלה את הפעוטה א.א מספר פעמים תוך הטחתה במזרון מיטת הלול. הפעוטה א.א פרצה בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות, ובסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שזהו אירוע מתמשך, אכזרי וחמור שמצריך התייחסות עצמאית במלוא החומרה, ועומד במבחני עבירת ההתעללות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי לגבי סעיפים 26- 30 מדובר במסכת אירועים אחת, שכן המעשים קרו ביום אחד, כאשר לא כל המעשים עולים לכדי עבירה, ולחילופין, יש להרשיע בעבירת התעללות בגין צבר המעשים, ולא בעבירות נפרדות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, שהמתואר בחלק הראשון של סעיף זה אינו נכון. ניתן לראות כי נאשמת 1 נכנסת לחדר התינוקות כשהיא אוחזת בפעוט אחר בחולצה מאחור ומניחה אותו לא בעדינות בלול שבו נמצאת א.א כשהיא עומדת (10:06:30), וא.א. פורצת בבכי מיד לאחר מכן. בהמשך, נאשמת 1 נראית אומרת משהו לא.א (10:06:54), חוזרת בתנועה מאיימת ומתקרבת אל א.א. ושוב מדברת עימה, בעוד א.א בוכה (10:07:11). בהמשך (10:07:32) רואים את נאשמת 1 ניגשת במהירות אל הלול, תופסת את א.א באמצעות שתי ידיה בראשה ומטלטלת את ראשה ואת גופה מספר פעמים באלימות קשה ואכזרית, כשהיא מטיחה את א.א במזרון (10:07:34). באותה עת, נמצא פעוט נוסף עם א.א בלול, פעוט אחר בלול צמוד צופה באירוע, וכן נמצא פעוט נוסף בחדר בטרמפולינה (ולא מובן אם המדובר ב – נ.נ ו-ס.ס).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המתועד בסרטון מהווה אירוע של אלימות אכזרית, חריגה ומשפילה, המגיעה לכדי התעללות בפעוטה בת השנה, כאשר ברור כי נוכח גילה, האלימות הקשה והמכות החוזרות בראש, מתקיים גם המבחן של פוטנציאל לגרימת סבל או נזק לקורבן. ראוי היה להרשיע בעבירה של התעללות “עצמאית” בגין אירוע זה, ואולם המאשימה ייחסה לנאשמת זו 3 עבירות התעללות “עצמאיות” בפרק הוראות החיקוק. על כן, לא אחמיר מעבר לשנדרשתי בכך שארשיע בעבירה נוספת – רביעית במספר – של התעללות. עם זאת, אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת בחינת ההתעללות “הכוללת”.
אירוע מיום 16.1.22 – ס”ק 27
מיד לאחר מכן, בסמוך לשעה 10:08, ניגשה נאשמת 1 פעם נוספת אל א.א בעודה במיטת הלול, כיסתה בחוזקה את ראשה של א.א בחיתול בד, אחזה בראשה, טלטלה את ראשה וגופה של א.א ודפקה את ראשה ואת גופה בדפנות מיטת הלול מספר פעמים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמדובר בתקיפה חמורה של הפעוטה, הכוללת דפיקת ראשה וגופה של א.א. בדפנות הלול, המלמדים על המכאוב שנגרם לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1, חזרה היא על הטענה כי סעיפים 25 – 30 מהווים מסכת אחת, ויש להרשיע בעבירה אחת של התעללות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי בכתב-האישום מתואר בדיוק את שרואים בסרטון, כאשר אירוע זה מתרחש כ- 47 שניות לאחר סיום האירוע המתואר בס”ק 26. מדובר שוב באלימות קשה ואכזרית, שכוללת טלטול חזק של ראשה של א.א מצד לצד, ודפיקת ראשה וגופה בדפנות הלול, בעוד ראשה מכוסה בבד.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, אני מקבלת את הטענה שהמדובר באירוע אחד, כך שהתיאור הכלול בס”ק 26 ו – 27 יאוחד לס”ק אחד, וגם אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת בחינת ההתעללות “הכוללת”.
אירוע מיום 16.1.22 – ס”ק 28
באותו יום, בסמוך לשעה 10:29, הרימה נאשמת 1 את א.א בכוח ממיטת הלול והטיחה אותה על משטח ההחתלה בחוזקה, כך שראשה של הפעוטה א.א פגע במשטח. כתוצאה מכך פרצה א.א בבכי. נאשמת 1 כיוונה אצבעה בצורה מאיימת לכיוון א.א ובהמשך צבטה בירכה הימנית.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהטחת הפעוטה גרמה לה למכאוב, וא.א בכתה. בנוסף, נאשמת 1 צבטה את א.א, פעולה שבאופן ברור גורמת לכאב, ואף איימה עליה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים, חזרה הטענה לפיה יש להרשיע את הנאשמת בעבירה אחת של התעללות בגין ביצוע צבר האירועים המתואר בסעיפים לסעיפים 25- 30.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי נאשמת 1 מוציאה את א.א בתנועה חדה מהלול (10:29:48), זורקת אותה על משטח ההחתלה, וראשה של א.א נחבט במזרון, על כרית מובנית של משטח ההחתלה (10:29:44). לאחר מכן, היא לוקחת חתיכת בד וזורקת אותה על פניה של א.א, מכניסה מוצץ לפיה, ומאיימת עליה עם האצבע. ניתן לראות שנאשמת 1 צובטת את א.א. בירכה השמאלית מעל הברך (10:30:00). באותה עת יש שלושה פעוטות נוספים בחדר.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע עצמאי שאינו חלק מהרצף שפורט בסעיפים קודמים, אירוע רצוף באלימות, החל מההרמה האלימה מהלול, עובר לזריקת א.א על המזרון תוך שהיא מקבלת מכה בראשה מהמזרון, ועד לצביטה החזקה ברגלה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 16.1.22 – ס”ק 29
באותו יום, בסמוך לשעה 11:04, עת שהתה א.א בכסא האוכל בחדר התינוקות, ניסתה נאשמת 1 להאכיל את א.א. אשר סירבה לאכול. בתגובה, הרימה נאשמת 1 את ידה לכיוון הפעוטה א.א בצורה מאיימת.
בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אירוע זה הוא חלק מעבירת ההתעללות הכללית, כאשר הרמת היד המאיימת מלמדת על התנהלותה המאיימת והתנהגותה הכללית של נאשמת 1 כלפי א.א..
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי באשר לסעיפים 25- 30, מדובר במסכת אירועים אחת, שכן האירועים קרו בסמוך, ביום אחד, כאשר לא כל המעשים עולים לכדי עבירה. לא ניתן לדעת מה נאמר על-ידי הנאשמת.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי ניתן לראות שנאשמת 1 מנסה להאכיל את א.א וכי לאחר שהיא מדברת אליה א.א פורצת בבכי (11:04:19). לאחר כמה ניסיונות להאכיל בכפית את א.א, רואים את נאשמת 1 מרימה את ידה הימנית באיום כלפי א.א (11:04:48), ומיד לאחריו מכניסה מוצץ לפיה של א.א.. שלושה פעוטות נוספים שיושבים אף הם בכיסאות אוכל לצדה של א.א רואים את האירוע.
לא מיוחסת לנאשמת 1 עבירה עצמאית בסעיף זה, ויש באירוע זה כדי ללמד על הלך הרוח בגן באופן כללי, ועל ההתייחסות לפעוטה באופן פרטני. אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמת, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת”.
אירוע מיום 16.1.22 – ס”ק 30
באותו יום, בסמוך לשעה 15:00, ישנה א.א במיטת הלול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה למיטת הלול, אחזה בחוזקה ברגלה וידה של א.א, הפכה אותה על גבה בכוח ונתנה לה בקבוק לשתייה ומוצץ בעוד הפעוטה א.א טרם התעוררה משנתה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוטה מרגלה וידה, הפיכתה על גבה בכוחניות ובחוזקה מהווה עבירת תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי באשר לסעיפים 25- 30, מדובר במסכת אירועים אחת, שכן האירועים קרו בסמוך, ביום אחד. המעשה עצמו אינו חוצה את הרף הפלילי, וגם אם מדובר במעשה ללא חמלה, אין בו אלמנט של פגיעה ואפשרות לגרום למכאוב.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי חדר התינוקות היו חשוך. א.א נראית שכובה על בטנה, זזה מעט (ולא ישנה), מרימה את ראשה. נאשמת 1 ניגשת אל הלול, ואיתה מגיעה גם נאשמת 2, שרואה את כל האירוע. אז הופכת נאשמת 1 את א.א על גבה, כשהיא אוחזת בידה וברגלה של א.א. נאשמת 1 נתנה לה בקבוק, ולאחר מכן כיסתה את פניה של א.א (15:00:35).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהתנהלות אלימה של נאשמת 1, ובהתאם לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 17.1.22 – ס”ק 31
למחרת, ביום 17.1.22 בסמוך לשעה 11:45, שהתה א.א בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליה, אחזה בחולצתה, נשאה אותה באמצעותה באוויר והניחה אותה בחוזקה במיטת הלול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען שנשיאת א.א באמצעות חולצתה והנחתה בחוזקה בלול מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, שניתן לראות בחדר התינוקות שהנאשמת 1 מחזיקה את הפעוטה בידיים, מניחה אותה במיטה ולא מטיחה, כך שהמדובר באירוע בודד שאינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/132א מעלה, כי נאשמת 1 הרימה את א.א מגב חולצתה והניחה אותה בחוזקה בלול שממוקם בצד ימין של התמונה (11:45:15). יצוין, שבהמשך הסרטון ניתן לראות ששלושה פעוטות הורמו באופן דומה בסמוך מאוד לאחר מכן.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא שנוכח נסיבות הרמת הפעוטה, ועל רקע קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 32
ביום 18.1.22 בסמוך לשעה 15:26, שהתה הפעוטה א.א בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליה ואחזה בזרועה וגררה אותה בעודה על הרצפה לאורך החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזה בזרועה של הפעוטה וגרירתה על הרצפה מהווה תקיפה, ואינה הדרך להרים פעוטות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שבשל כאבי הגב מהם סבלה ועדיין סובלת נאשמת 2, היא התקשתה לרכון, ולכן אחזה והזיזה את הפעוטה, כשאין בהתנהגות המתוארת כדי להוות עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי מדובר בגרירה שאינה “מנומסת” ואינה יפה לעין, אולם אינה חוצה את הרף הנדרש להרשעה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/154א מעלה, כי נאשמת 2 אחזה בידה השמאלית של א.א וגררה אותה בחדר (15:26:15), כמתואר בכתב-האישום.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהתנהגות אלימה אשר יש בה כדי להוות סיכון לפעוטה, ואין בכאבי גב נטענים (עליהם ממילא נאשמת 2 לא העידה) כדי להצדיק אחיזה והזזת פעוט ממקום למקום באופן המתואר. נוכח נסיבות אלו ועל רקע קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 33
באותו יום, בסמוך לשעה 15:42, שהתה א.א בחדר הילדים בסמוך לנאשמת 2. נאשמת 2 ניגשה לא.א, אחזה בזרועה באמצעות יד אחת ומשכה אותה על הרצפה לכיוון ספת ילדים. נאשמת 2 התיישבה על הספה וניסתה להאכיל את א.א. משסירבה א.א לאכול הרחיקה אותה נאשמת 2 ממנה בכך שדחפה את הפעוטה א.א במותנה באמצעות רגלה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שתקיפה אינה מחייבת מכאוב והיא עבירת התנהגות מעצם המגע באדם אחר שלא בהסכמתו. משיכת הפעוטה ביד אחת ומשיכתה על הרצפה ודחיפתה עם רגלה של נאשמת 2, מהווים תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נטען, שהיא מודה בעובדות המתוארות, אולם לשיטתה אין מדובר בעבירה פלילית, אלא בשתי הזזות קלות, שלא נגרם בגינן לא.א סבל או מכאוב.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/154א מעלה, כי מדובר בגרירה מהיד למרחק קצר. בנוסף, נאשמת 2 מזיזה באמצעות רגלה השמאלית ודוחפת את א.א במותנה בעת שישבה (15:42:57).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהזזת פעוטה באופן שמהווה תקיפה (אם כי ברף נמוך), כפי שהוסבר לעיל בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 2 בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.1.22 – ס”ק 34
ביום 30.1.22, בשעות פעילות הגן, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, כינו הנאשמות את הפעוטה א.א “שטן”. נאשמת 1 הוסיפה “א.א האהבלה הזו שתיחנק אמא שלה, שטן, שתמות”, “איך היא לא קיבלה קורונה השטן הזו”.
לטענת ב”כ הפרקליטות, אירוע זה הוא חלק מעבירת התעללות כוללת, ובסיכומים נטען שהתייחסות מבזה לפעוטה באמצעות כינויה כשטן ולאחל לה שאמה תמות – נבלעת כחלק מעבירת ההתעללות של צבר האירועים כלפי א.א, וממשיך ללמד על התנהלותה של נאשמת 1.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהנאשמות לא פנו ישירות אל א.א, אלא ניהלו שיחה ביניהן, אשר הוקלטה בהאזנת סתר, ואין כל ראיה לכך שא.א האזינה לשיחה ביניהן. אין מדובר באירוע המגיע לכדי עבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי אשר לכינויה של הפעוטה בשמות גנאי, הדברים לא נאמרו ישירות אל הפעוטה, אלא בשיחת אגב בינה לבין אמה, נאשמת 2, ולכן לא נגרמה לפעוטה פגיעה ולא לביזוי בפניה. בנוסף נטען כי לא הובאו ראיות לכך שהפעטוה נכחה בקרבת הנאשמות במהלך השיחה ביניהן.
ב”כ נאשמת 2 לא התייחס לס”ק זה.
האזנה לקטע האודיו הרלבנטי בת/126 מעלה, כי אין מחלוקת שאכן הדברים שפורטו בכתב האישום נאמרו, אך בטון חלש (ולא בקול רגיל וחזק כפי שנשמעו לפני כן).
לאחר האזנה לקטע האודיו ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, שהמילים המכוערות נאמרו בשקט בין שתי הנאשמות, כשהאירוע מצביע על האווירה בגן ועל התייחסות הגננות לפעוטות, וייתכן שיהיה רלבנטי בשלב העונש. לטעמי, קיים ספק אם המדובר בהתנהגות שיכולה להיות חלק מהתעללות “כוללת”.
סיכום האישום הראשון
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוטה א.א., ילידת 20.12.20:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע 3 עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין (כפי שמיוחס לה בכתב-האישום, למרות שמצאתי כי יש להרשיעה ב – 4 עבירות של התעללות “עצמאיות”); 6 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 11 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
החלטתי לזכות את הנאשמת 1 מביצוע עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין המפורטות בס”ק 8 ו- 21.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 3 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין, וכן בעבירה אחת של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
בנוסף, לאור גילה של הפעוטה – אשר היתה בת שנה בעת האירועים, שנאלצה לסבול התנהגות אלימה וממושכת מצד אלו האחראיות עליה מדי שבוע, ולעיתים בימים סמוכים, במקום בו היתה אמורה להיות מוגנת, כשהיתה קורבן למספר אירועי אלימות ביום, הבאים לידי ביטוי בהרמות משפילות ומסכנות, בתקיפות מסכנות אשר גרמו לה למכאוב, וכן בשהיות לזמן ממושך בטרמפולינה, ולאור ריבוי המקרים בכלל בהם הורשעו הנאשמות, יש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה (חוץ מאלו המפורטים בס”ק 7, 13, 14, 22 – מחמת זהות ביסודות העבירות, וללא האמירות המתוארות בס”ק 34) ועל כן, אני מרשיעה את הנאשמות, בנוסף, בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
האישום השני, הפעוט ב.ב.
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו הנאשמות ותקפו את הפעוט ב.ב יליד 17.7.2019, בעודו תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לנאשמות ביצוע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא (2 עבירות) לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין;
לנאשמת 1 מייחסת המאשימה, בנוסף, ביצוע עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק עונשין; תקיפה (2 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 2.12.21 – ס”ק 2
ביום 2.12.21 בסמוך לשעה 10:10, שהה הפעוט ב.ב עם פעוטות נוספים בחדר הילדים, ביחד עם נאשמת 2. לפתע, הגיעה נאשמת 1 במהירות לחדר הילדים והכתה עם ידה בחוזקה בראשו של ב.ב.. כתוצאה מהמכה, נשכב הפעוט ב.ב על הרצפה בתנוחת מגננה, כאשר גופו מכווץ, ראשו טמון ברצפה, רגליו מקופלות וגבו כלפי מעלה. נאשמת 1 לקחה את בתה התינוקת, הושיבה אותה על ברכיה והמשיכה והכתה בחוזקה באמצעות ידה פעם אחת בישבנו של ב.ב אשר שכב על הרצפה. בהמשך לכך, בעודה מחזיקה את בתה, קירבה נאשמת 1 את רגליה של בתה לגופו של הפעוט ב.ב על מנת להכותו בגבו באמצעות רגליה של בתה. ב.ב נותר בתנוחת המגננה כשהוא שוכב על הרצפה, כרבע שעה, מבלי שמי מהנאשמות ניגשו אליו עד שקם לבדו מהרצפה, ניגב את פניו והצטרף לשאר הפעוטות. לאורך כל המתואר לעיל, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1 ולא עשתה דבר על מנת להפסיקה או לסייע לב.ב ובכך איפשרה את הפגיעה ב-ב.ב..
המדינה מייחסת לנאשמות ביצוע עבירה של תקיפה על ידי אחראי. מאחר ונאשמת 1 הודתה במיוחס לה, בסיכומי ב”כ המאשימה נטען לגבי נאשמת 2, שלא ייתכן שנאשמת 2 לא ראתה ולא שמעה דבר, כאשר כל הפעוטות צפו וראו, היא הרימה את ראשה בשלב מסוים, הסתכלה וחזרה אל הטלפון שלה. בנוסף נאשמת 2 לא ניגשה אל הפעוט כל העת בה היה על הרצפה. אם כן, היחידה שלטענתה לא שמה לב למתרחש היא זו שאחראית על הגן וזהו תפקידה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר שהיא מודה בסעיף זה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת חוותה פגיעה בבתה ולכן פעלה כפי שפעלה, אך היא עומדת על הודאתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהיא כופרת שצפתה בהתרחשות, וכי הפעוט שכב על הרצפה כשמונה דקות ולא חמש עשרה, כפי שצוין בכתב האישום. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, שצפייה בסרטון מוכיחה שהנאשמת נמצאת בגבה לאירוע, מרוכזת לגמרי בטלפון הנייד שלה, והטיעון כי צפתה באירוע הוא סברה בלבד.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מעלה, כי ב.ב שכב על הרצפה, והפיל עם ידו השמאלית את בתה של הנאשמת 1 (שאותה הרימה הנאשמת לאחר מכן). נאשמת 1 ראתה את הנפילה כשהיא נמצאת בפתח הדלת של חדר התינוקות (10:10:37), ניגשה בהליכה מהירה אל ב.ב והכתה אותו בחוזקה בראשו, כפי שתואר בכתב האישום. תשע פעוטות ראו את המכה (10:10:40). נאשמת 2 מסתכלת ועסוקה עם הטלפון הנייד שלה. שני ילדים נשכבים ליד ב.ב באותה תנוחה (10:10:31). אחד הפעוטות ששכוב ליד ב.ב אף מלטף את ראשו (10:11:46, 10:13:07). בשלב מסוים, שני הפעוטות האחרים מלטפים את ראשו של ב.ב, ששוכב ללא תנועה (10:13:11). כל העת נאשמת 2 נמצאת במרחק של כמטר מב.ב ששוכב על הרצפה. נאשמת 2 קמה מהספה (10:13:33), מביטה בחדר, ניכר כי לא ייתכן שאינה רואה את ב.ב ששוכב על הרצפה, והולכת לכיוון חדר התינוקות. כל אותה עת שני פעוטות נוגעים ומלטפים את ראשו של ב.ב (10:14:03). נאשמת 2 חוזרת אל חדר הילדים כשהיא מחזיקה פעוט בידה ועוברת ליד ב.ב (10:16:37). נאשמת 2 מתיישבת שוב על הספה בסמוך לב.ב שנמצא עדיין על הרצפה (10:16:52). בהמשך, ניתן לראות שב.ב נע קצת על הרצפה, אך עדיין נמצא באותה תנוחה, כשראשו לכיוון הרצפה (10:18:29). בשלב זה נאשמת 2 לא מחזיקה בידה את הטלפון הנייד ומסתכלת על החדר (10:19:10). בהמשך התיישבה נאשמת 1 על הספה (10:20:17) בסמוך לב.ב שעדיין נמצא שכוב על הרצפה באותו המנח, עד שקם (10:26:33).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הוכח שהנאשמת 2 צפתה באירוע. הפעוט ב.ב. היה 15 דקות באותו המנח ולא 8 דקות, כפי שטענה נאשמת 2 במענה ובסיכומים לכתב האישום. אשר לנאשמת 1 – הרי שהיא לא העידה, וממילא אין באמור כדי להוות הצדקה להתנהגותה האלימה, ואף ההפך הוא הנכון. מדובר באירוע חמור, במובן זה, שהפעוטות עצמם הם שמפגינים כלפי ב.ב. אמפתיה ונחמה, כאשר נאשמת 2 אדישה לכך לחלוטין, ובכך מאפשרת את ההתנהלות האלימה, הפסולה והמשפילה של נאשמת 1 כלפיו. יצוין, כי בתום 15 הדקות, ב.ב. קם תוך ניגוב דמעות, ובסוף מי שמסייע לו הוא פעוט אחר.
על כן, על בסיס הנצפה בסרטון וקביעותיי בפסקאות 30 – 34 לעניין אחריותה של נאשמת 2, אני מרשיעה את נאשמת 1 על-פי הודאתה, ואת נאשמת 2 על-פי הכרעה, בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא, לפי סעיפים 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 3
ביום 9.12.21, בסמוך לשעה 11:44, שהה ב.ב בחדר הילדים בהשגחתן של הנאשמות. נאשמת 2 החליפה ל-ב.ב חיתול בעודו שוכב על רצפת החדר. במקביל, חלפה במקום נאשמת 1 ודחפה עם רגלה את ב.ב הצידה. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1 ולא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה ב-ב.ב..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 2 החליפה חיתול על הרצפה, ובצמידות לכך נאשמת 1 דחפה עם הרגל את ב.ב, מעשה שמהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהיא אכן הזיזה את הפעוט עם הרגל, אך לא מדובר במעשה העולה לכדי ביצוע עבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי אין המדובר בתקיפה, מאחר ונאשמת 1 לא דחפה את הפעוט, אלא הזיזה אותו באמצעות רגלה. אמנם היה מצופה ממנה להזיזו בצורה אחרת, אך עם זאת, המעשה אינו עולה לכדי עבירה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהיא כופרת שהמעשה של נאשמת 1 הוא עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, שאין הבדל בין הזזה קלה ביד לבין הזזה קלה ברגל, למרות שהיה מצופה שתעשה זאת באמצעות ידה. נאשמת 2 לא צפתה באירוע, וטענת המאשימה כי נאשמת 2 החליפה חיתול בצמידות מוכיחה שהיא הייתה קרובה לאירוע, אך אין בה די כדי להרשיע את הנאשמת 2 נעבר לספק סביר כי אכן חזתה באירוע.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי נאשמת 1 מזיזה באמצעות רגלה השמאלית את ב.ב ששוכב על הרצפה כאשר נאשמת 2 מחליפה לו חיתול (11:44:49). לא מדובר בדחיפה חזקה, אלא בהזזה של ב.ב מהמקום הצר בו עוברת נאשמת 1 עם מזרונים שאותם היא מסדרת על הרצפה (יצוין כי האירוע החמור יותר מתרחש כחצי דקה לפני כן, כאשר נאשמת 1 מרימה פעוט ביד אחת, מטילה אותו על מזרון בסמוך לב.ב, ודוחפת את ראשו באלימות קשה אל המזרון (11:44:22), כמתואר באישום 11, ס”ק 2, כלפי הפעוט כ.כ.).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע רגעי לעומת אירוע חמור שמתבצע בסמוך כלפי פעוט אחר. עם זאת, הקטין היה בסיכון במקום שבו הונח, מספר פעמים נאשמת 1 חלפה ליד ראשו, וההתנהלות מקבילה להרמה לא נאותה שמהווה תקיפה. נאשמת 2 היתה חלק בלתי נפרד מן האירוע, ומנרמלת התנהגות אלימה זו. על כן, מרשיעה את הנאשמות שתיהן בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 20.12.21 – ס”ק 4
ביום 20.12.21 בסמוך לשעה 14:59, שהה ב.ב ביחד עם פעוט נוסף בחדר הילדים, בעודם שוכבים על מזרנים לשנת צהריים. נאשמת 1 ניגשה למזרן עליו שכבו הפעוטות והרימה את המזרן, בעוד הפעוטות עדיין שוכבים עליו. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1 התגלגלו הפעוטות ב.ב. והפעוט הנוסף לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. עם זאת נטען, כי מדובר בטעות בזיהוי, כאשר המדובר בפעוטה ד.ד. נטען שבכל מקרה וללא קשר לזיהוי – הרמת המזרן, כשהפעוטות עדיין שוכבים עליו, תוך התעלמות מהפגיעה בהם בשל גלגולם לרצפה מהווה תקיפתם.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שאין מדובר בפעוט ב.ב.. בנוסף, הפעוטות לא ישנו ונאשמת 1 הייתה מודעת לכך ולכן לקחה את המזרון. עוד נטען שלא מדובר במעשה העולה לכדי עבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי בכתב האישום המתוקן ברביעית נכתב, כי המעשה בוצע כלפי הפעוט ב.ב, ובסיכומי המאשימה עלתה לראשונה הטענה כי מדובר בפעוטה ד.ד, על אף העובדה שנאשמת 1 הפנתה במענה לכתב האישום כי מדובר בטעות בזיהוי. המאשימה בחרה להרחיב חזית ולתקן את האמור במסגרת הסיכומים בלבד, ולכן מתבקש בית המשפט להורות על זיכוי נאשמת 1 ממעשה זה, בגין עובדות שאינן נכונות. לחלופין, נטען כי אין מדובר במעשה העולה לכדי עבירת תקיפה.
בשל טעות בזיהוי הפעוט, אני מורה על זיכויה של הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין כלפי הפעוט ב.ב..
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 5
ביום 23.12.21, בסמוך לשעה 11:43, שכב ב.ב על מזרן בחדר הילדים לקראת שינה. נאשמת 1 ניגשה לב.ב והכתה בחוזקה עם ידה בראשו של הפעוט כך שראשו הוטח במזרן.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, ובמענה של נאשמת 1 נמסר, כי היא מודה בסעיף זה.
רק בסיכומי נאשמת 1 נטען, כי המעשה עולה לכדי עבירה של תקיפה סתם ולא תקיפה בידי אחראי אשר יש בו לגרום לחבלה של ממש. נטען שאין תימוכין לפגיעה כלשהי בפעוטה, אלא ההיפך הוא נכון: הפעוטה לא נראתה מבוהלת והמשיכה לשבת על המזרן.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, כי תשעה פעוטות נמצאים בחדר הילדים, כמה מהם שוכבים על מזרנים. הפעוט ב.ב, שוכב על בטנו, ראשו מורם, כאשר נאשמת 1 עוברת לידו לאחר שהשכיבה פעוט אחר, ודוחפת בחוזקה את ראשו לכיוון המזרן, ראשו של הפעוט פוגע, עם הפנים, במזרן (11:43:04). לאחר מכן, הנאשמת מכבה את האור, ונראה כי הפעוט לא זז ונשאר באותה תנוחה כשראשו מופנה לכיוון המזרן.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בדחיפה עוצמתית ומסוכנת של ראשו של הפעוט לכיוון המזרן, אשר קיבל מכה חזקה באזור הפנים. מדובר בהתנהלות אלימה מכוערת כלפי פעוט אשר מצוי בשעת מנוחה ולקראת שינה, ואין כל ספק כי נגרם לו מכאוב – גם אם הדבר לא בא לידי ביטוי בבכי. על כן, מרשיעה את נאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 26.12.21 – ס”ק 6
ביום 26.12.21, בסמוך לשעה 11:45, שכב ב.ב על מזרן בחדר הילדים לקראת שינה. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בגב חולצתו ונענעה אותו בחוזקה. כן סובבה את הפעוט לצד השני של המזרן, בעודו שוכב על בטנו.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהאירוע מראה התנהלות אלימה כלפי הפעוט, כאשר נאשמת 1 נענעה אותו בחוזקה, פעולה שמהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שנאשמת 1 הזיזה את ב.ב באמצעות חולצתו, אך לא תקפה או נענעה אותו. על כן המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי אמנם אופן הרמתו לא התבטא ברגישות מצדה, אך המעשה אינו עולה לכדי תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/149 מעלה, כי חדר הילדים חשוך, כאשר ארבעה פעוטות שכובים על מזרנים, בהם גם ב.ב, ששוכב באלכסון על המזרון על בטנו. נאשמת 1 ניגשת אליו, מרימה אותו לא לגובה גבוה ומזיזה אותו בגסות, באלימות, ממכנסיו ומחולצתו (11:45:07), כך שהוא מוטח על המזרון, שוב מזיזה בגסות את פלג גופו התחתון, ומרימה אותו לא לגובה גבוה, ביד אחת מעורף חולצתו, ומזיזה בגסות את מנח גופו של ב.ב כך שראשו נמצא בראש המזרון.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי לא מדובר רק בהזזה באמצעות החולצה, אלא בשימוש בכוח על מנת לשנות את מנח גופו של הפעוט, ששוכב על בטנו, במהלך שינה. השימוש בכוח אינו חד פעמי, אלא חוזר על עצמו מספר פעמים במהלך באירוע זה, ועל כן, מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 28.12.21 – ס”ק 7
ביום 28.12.21, בסמוך לשעה 10:20, שהה ב.ב בחדר הילדים. שתי הנאשמות נכחו אותה העת גם הן בחדר הילדים. נאשמת 1 סטרה עם ידה בפניו של ב.ב, אשר כתוצאה מכך התיישב על הרצפה ובכה. שתי הנאשמות לא ניגשו אליו, למרות בכיו. לבסוף, ניגשה נאשמת 1 לב.ב ובעטה בגבו באמצעות רגלה וב.ב המשיך לבכות. או אז, דחפה נאשמת 1 את הפעוט ב.ב בחוזקה בכתפו כך שנפל אחורנית ופגע עם ראשו ברצפה. ב.ב המשיך לבכות ונאשמת 1 נעמדה לידו ובעטה בו פעם נוספת. בהמשך רכנה נאשמת 1 לכיוון ב.ב באופן מאיים. הפעוט נותר על הרצפה והמשיך לבכות במשך ארבע דקות, עד שקם. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1 ולא עשתה דבר כדי להפסיקה או על מנת לסייע לפעוט ב.ב, ובכך איפשרה את הפגיעה בב.ב..
המדינה מייחסת לנאשמות ביצוע עבירה של התעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שזהו אירוע מתמשך של אלימות חמורה כלפי הפעוט שמקיימת את המבחנים של עבירת התעללות “עצמאית”. נטען שנאשמת 2 הייתה בחדר והסתכלה ישר על נאשמת 1 בעת שהיא בעטה בפעוט. נאשמת 2 לקחה את נכדתה מידיה של נאשמת 1, אך לא התייחסה לב.ב כלל ולא מנעה או טיפלה באירוע. עוד נטען שנאשמת 1 דחפה והפילה את ב.ב, בעוד נאשמת 2 מצויה ממש לידה. צוין, כי במשטרה טענה נאשמת 2 כי העירה לנאשמת 1, אך ממילא אין בכך כדי להסיר מאחריותה המשותפת למעשים. בהמשך האירוע, נאשמת 1 פונה בצורה מאיימת לפעוטה אחרת, ע.ע, ומתרה בה עם האצבע, מה שמלמד על ההתנהלות המאיימת של נאשמת 1 כלפי כלל הפעוטות, אשר רלבנטית גם לאישום 13.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, שתחילה הזיזה את הפעוט עם הרגל, ולאחר מכן פגעה ברגלו ולא בגב. אשר לדחיפתו של הפעוט, נטען שראשו של הפעוט לא נפגע ולא נחבט ברצפה, אלא הפעוט נשכב על הרצפה והניח את ראשו בעצמו. על כן, נאשמת 1 מודה בבעיטה אחת, ובביצוע עבירה של תקיפה בידי אחראי, כשהאירוע אינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה להרשעה בעבירה של התעללות “עצמאית”.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהיא מודה כי צפתה בסטירה הראשונה, אולם מכחישה את טענת הביצוע בצוותא. הנאשמת לא צפתה בבעיטה השנייה ובתנועה המאיימת.
בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען עוד, כי ראשו של הפעוט לא נחבט ברצפה. לחילופין, מדובר לכל היותר בעבירה של תקיפה על ידי אחראי ולא בהתעללות בשל מבחני הפסיקה בעניין זה, ובשל העובדה שצפתה רק בסיפא של האירוע.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/151 מעלה, כי המדובר באירוע מתמשך, כשמספר דקות לפני תחילת האירוע, מפעילה שרקדה עם הפעוטות יצאה מהגן בשעה 10:20:02. אירוע הסטירה על-ידי נאשמת 1 התרחש כ- 14 שניות לאחר מכן (10:20:16). נאשמת 2 רואה את האירוע. לאחר מכן, כשהיא ישובה, נאשמת 1 בועטת קלות עם רגל שמאל שלה בישבנו/גב תחתון של ב.ב בעת שהוא יושב עם גבו אליה (10:20:26). נאשמת 2 רואה את האירוע. נאשמת 2 קמה מהספה ולוקחת את נכדתה מידיה של נאשמת 1. מיד לאחר מכן, נאשמת 1 קמה ודוחפת בחוזקה עם יד שמאל שלה את כתף ימין של ב.ב, שנהדף לאחור, ואכן כטענת ההגנה ראשו לא נחבט ברצפה, אלא הוא מניח את ראשו (10:20:52). ניתן לראות בבירור שנאשמת 2 רואה את הדחיפה החזקה. מיד בהמשך, נאשמת 2 יוצאת מהחדר לכיוון חדר התינוקות, ונאשמת 1 בועטת בחוזקה ומזיזה את ב.ב באמצעות רגלה הימנית ברגלו השמאלית של ב.ב, בעודו שוכב על הרצפה (10:20:50). לאחר מכן, נאשמת 1 כורעת לכיוונו ולא ניתן לראות תנועת איום, שכן גבה מופנה אל המצלמה ומסתיר את המתרחש, לאחר מכן היא קמה וב.ב נשאר לשכב כך במשך ארבע דקות. נאשמת 2 נכנסת חזרה אל החדר בשעה 10:22:59. שמונה פעוטות שהיו בחדר הילדים ראו את האירועים השונים המתוארים בסעיף זה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים מסקנתי היא, כי נאשמת 1 סטרה לב.ב, בהמשך בעטה בו קלות, לאחר מכן דחפה אותו בחוזקה, ובהמשך בעטה בו בחוזקה. מדובר בסדרה של ארבעה מגעים אלימים מבזים, בהתנהלות אכזרית סתמית כלפי ב.ב., כשברור כי התנהלות זו מאופיינת בפוטנציאל לגרימת סבל או נזק לפעוט ב.ב., במיוחד בהתחשב בגילו, גם אם ראשו לא נחבט ברצפה. נאשמת 2 אישרה שראתה את הסטירה הראשונה, היא ראתה גם את הבעיטה הראשונה ובבירור ראתה את הדחיפה החזקה לפני שיצאה מהחדר. לאחר כשתי דקות חזרה אל החדר, וב.ב עדיין היה שרוע על הרצפה, והיא לא ניגשה אליו. על כן, ועל רקע קביעותיי בפסקאות 30 – 34 (אשר לאחריותה של נאשמת 2), אני מרשיעה את שתי הנאשמות בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.1.22 – ס”ק 8
ביום 30.1.22, בשעות פעילות הגן, במועד שאינו ידוע במדויק, כינתה נאשמת 1 את הפעוט ב.ב “אהבל”.
בכתב-האישום המתוקן הובהר, כי אירוע זה הוא חלק מעבירת ההתעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שזאת ההתנהלות בגן לה הילדים נחשפים, כשאירוע זה שהוא חלק מהתעללות כללית שהם חווים.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שאין כל ראיה לכך שב.ב נכח באירוע או הבין כי הנאשמת 1 מדברת עליו, וזה אינו מעשה אשר עולה לכדי התעללות. בסיכומי נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת לא פנתה ישירות לפעוט, ואין כל ראיה לנוכחות הפעוט בקרבת הנאשמת או הבנתו שנאשמת 1 מתייחסת אליו. לכן, המיוחס בס”ק 8 אינו עומד במבחנים שנקבעו להרשעה בעבירת ההתעללות.
האזנה לת/126 (דיסק אודיו) מעלה, כי הדברים נאמרו. בכל מקרה לא ניתן לדעת היכן היה ב.ב בעת שנאמרו הדברים המכוערים של נאשמת 1 כלפיו. מסקנתי היא, שקיים ספק אם המדובר בהתנהגות שיכולה להיות חלק מהתעללות כוללת, אך האירוע מצביע על האווירה בגן ועל התייחסות הגננות לפעוטות, וייתכן שיהיה רלבנטי בשלב העונש.
סיכום האישום השני
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוט ב.ב., יליד 17.7.19:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
החלטתי לזכות את הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין המפורטת בס”ק 4.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע עבירה של התעללות (“עצמאית”) בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין;תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין, וכן בתקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
בנוסף, הפעוט ב.ב., בן שנתיים וחצי, נאלץ לספוג אלימות קשה בהפרש של פעם בשבוע (כמתואר בס”ק 2, 3) ולעיתים מדי מספר ימים בגן בו אמור היה להיות מוגן. האלימות שספג הפעוט במהלך כל חודש דצמבר מאופיינת בעיקר באכזריות ובהשפלה חוזרת, הבאה לידי ביטוי באי-הושטת עזרה ובריונות מבזה, כשנאשמת 1 אף לא בחלה מלנקוט כלפיו באלימות בשעת שינה. לאור מעשי האלימות המשפילים, בהם הורשעו הנאשמות, כלפי הפעוט במהלך חודש דצמבר 2022 ותדירותם, יש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה (חוץ מאלו המפורטים בס”ק 7 – מחמת זהות ביסודות העבירות, וללא ס”ק 8), ועל כן, אני מרשיעה את הנאשמות בעבירה נוספת של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
האישום השלישי, הפעוט ג.ג.
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו הנאשמות ותקפו, ביחד ולחוד, את הפעוט ג.ג יליד 6.10.2020 בעודו תחת השגחתן ואחריותן. לנאשמות יוחסו ביצוע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא (4 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא (2 עבירות) לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
לנאשמת 1 ייחסה המאשימה, בנוסף, ביצוע עבירות של: התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (8 עבירות)- עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (23 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
לנאשמת 2 ייחסה המאשימה, בנוסף, ביצוע עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (5 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 2.12.21 – ס”ק 2
ביום 2.12.21 בסמוך לשעה 08:42, שהה הפעוט ג.ג בחדר הילדים ובחדר נכחו שתי הנאשמות. ג.ג. חיבק את רגליה של נאשמת 1 בעודה יושבת על כיסא בחדר. לפתע, דחפה נאשמת 1 את ג.ג לאחור בחוזקה, כך שנפל ופגע עם ראשו ברצפה. ג.ג פרץ בבכי ונותר שכוב על הרצפה מספר דקות, בעוד שתי הנאשמות מתעלמות ממנו. נאשמת 2, אשר נכחה בחדר וצפתה במתואר לעיל, לא ניגשה לג.ג בעודו שכוב על הרצפה אלא ניגשה סמוך לג.ג ומשכה פעוטה אחרת מאחורה בעודה אוחזת בחולצתה, כך שאותה פעוטה נפלה על ג.ג וכתוצאה ממעשה זה פרצה הפעוטה בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 דחפה את הפעוט בחוזקה והוא נפל ופגע עם ראשו ברצפה. עצם המעשה מלמד על קיומו של המכאוב. בנוסף, הפעוט בכה ונותר שכוב על הרצפה מספר דקות. נטען שנאשמת 2 הפילה פעוטה אחרת על הפעוט, הפעוטה פרצה בבכי – מה שמלמד על המכאוב שנגרם לה. אשר לנאשמת 2 נטען, שלא ניתן לקבל את גרסתה לפיה לא הבחינה בג.ג על הרצפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהיא מודה באירוע בהתאם לנראה בסרטון וכופרת במתואר בכתב האישום. בשעה שנאשמת 1 שרה עם הילדים והם רקדו, היא דחפה קלות את הפעוט, אך לא נחצה הרף הנדרש בפלילים, ובנוסף הפעוט לא בכה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת חוזרת בה מכפירתה ומודה בעבירה של תקיפה סתם, שכן המעשה אינו עולה לכדי עבירה של תקיפה על ידי אחראי הגורמת לחבלה, מאחר ולא ניתן לקבוע כי הפעוט בכה כתוצאה מהדחיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהיא כופרת כי צפתה במעשיה של נאשמת 1 שכן לא היתה בחדר. מודה כי משכה את הפעוטה, אולם הדבר קרה מכיוון שחששה שהפעוטה תיטול מספריים מהמגירה, כך שמדובר בצעד מניעתי. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי נאשמת 2 כופרת שצפתה במעשיה של נאשמת 1, אך לגבי הפעוטה מודה כי משכה אותה מכיוון שחששה שהפעוטה תיטול מספריים מהמגירה. נאשמת 2 מכירה בכך שהייתה צריכה לפעול באופן אחר, ועל כן היא מודה כי ביצעה עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מעלה, כי ג.ג מחבק את רגליה של נאשמת 1 בעת שהיא יושבת על כסא. כשנפתחת דלת הגן, נאשמת 2 נכנסת עם פעוט אחר (08:42:17), ונאשמת 1 מפנה את ראשה אל הדלת, אוחזת בשתי כתפיו של ג.ג והודפת אותו כלפי הרצפה, הוא נופל לאחור תחילה על ישבנו וראשו נחבט ברצפה (08:42:21). בשלב הדחיפה של נאשמת 1 את ג.ג, דלת הגן פתוחה, רואים את רגלה של נאשמת 2 מחזיקה את הדלת, פעוט נכנס ומיד לאחר מכן נאשמת 2 נכנסת, ובעת שראשו נחבט ברצפה נאשמת 2 בפתח הדלת בתוך החדר, לכיוון ג.ג (08:42:21). לאחר מכן נאשמת 2 נראית כשהיא מצביעה עם אצבעה לכיוון פעוטה שנמצאת בסמוך לג.ג שעדיין שכוב על הרצפה (08:42:44), כאשר אותה פעוטה מושכת משהו בארון. נאשמת 2 ניגשת אליה, דוחפת אותה מידה השמאלית, והיא נופלת על ג.ג שנמצא שכוב על הרצפה. נאשמת 2 רואה את הנפילה של הפעוטה על ג.ג (08:42:49). ג.ג שכוב על הרצפה, עד שנאשמת 1 ניגשת אליו ונותנת לו בקבוק, בעודו שכוב על גבו (08:43:40), ובהמשך נאשמת 1 מרימה את ג.ג באופן תקין ומניחה אותו בטרמפולינה (08:44:06). מרגע הנפילה של ג.ג על הרצפה ועד למתן הבקבוק חולפת דקה ו- 19 שניות. בעת האירוע מספר פעוטות רואים את הנפילה של ג.ג ואת הנפילה של הפעוטה האחרת עליו.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים מסקנתי היא, כי לאחר שג.ג. ישב חבוק עם נאשמת 1, מצא הוא לפתע את עצמו קרבן לאלימות, כשראשו של ג.ג. נחבט ברצפה בעוצמה חזקה למדי, באופן המבסס כי נגרם לו מכאוב, והוא נותר שכוב על הרצפה לזמן ממושך.
נאשמת 2 נכנסה לחדר במהלך האירוע, מודה שמשכה את הפעוטה האחרת באופן אלים, רואה את הנפילה של הפעוטה האחרת על ג.ג ואת הפעוטה בוכה ושכובה על ג.ג, ולא ניגשת לעזור למי מהם. על כן, יש להרשיע את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 8.12.21 – ס”ק 3
ביום 8.12.21 בסמוך לשעה 09:56, שהו מספר פעוטות עם נאשמת 1 בחדר הילדים וישבו סביבה. אחת הפעוטות שיחקה בדלי להכנסת קוביות. ג.ג הושיט ידו למשחק ונאשמת 1 העיפה את ידו אחורה בחוזקה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שדחיפת ידו של ג.ג בחוזקה מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שאין מדובר במעשה החוצה את הרף הפלילי, וכי הנאשמת 1 הזיזה לפעוט את היד בלבד. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, שאירוע זה אינו חוצה את הרף הפלילי, ויש להתייחס אליו כאירוע בודד.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/137ב מעלה, כי מסביב לנאשמת 1 יושבים שמונה פעוטות. במהלך המשחק, נאשמת 1 הודפת באמצעות יד שמאל שלה את ידו השמאלית של ג.ג מתוך דלי המשחק (09:56:18), כשהמדובר באירוע של שבריר שניה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהדיפה ולא במכה חזקה, כאשר מתעורר ספק אם הוא עונה היסודות העובדתיים של עבירת התקיפה, ועל כן יש לזכות את הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 8.12.21 – ס”ק 4
באותו יום, בסמוך לשעה 10:36, ישב ג.ג על רצפת חדר הילדים בסמוך למטבח-צעצוע שחסם את המעבר לחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אל ג.ג, בעודה מחזיקה פעוט אחר, תפסה בעורף חולצתו של ג.ג והזיזה אותו הצידה, תוך גרירתו על הרצפה בעודו יושב, באמצעות חולצתו.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזה בפעוט בעורף חולצתו וגרירתו על הרצפה כפי שאירע, מהווה תקיפתו, על אחת כמה וכמה, כאשר נאשמת 1 הרימה את בתה באופן תקין בעת האירוע.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, שאין מדובר בעבירה פלילית שכן הנאשמת הזיזה את ג.ג למרחק של כ- 5 ס”מ כדי שתוכל לעבור, מאחר והחזיקה בידה פעוט אחר.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/137ב מעלה, כי נאשמת 1 מחזיקה בידה השמאלית פעוטה (את בתה). אכן מטבח-צעצוע ארוך חוסם את המעבר לחדר התינוקות, כאשר ג.ג יושב צמוד אליו. נאשמת 1 נראית מתכופפת, כשבתה בידה, אוחזת מאחור בחולצה של ג.ג, ומושכת אותו הצידה למרחק של כ- 30 ס”מ (10:36:14), ואז מזיזה את המטבח-צעצוע מפתח הדלת (10:36:16).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים ייאמר, כי קטע סרטון זה מדגים את ההבדל בין אופן הטיפול של הנאשמת 1 בבתה לבין טיפול בפעוט אחר. את בתה הרימה באופן תקין, ואילו את ג.ג. משכה מבגד החולצה. היא יכולה הייתה, למשל, להוריד את בתה לרצפה ולהזיז בעדינות את ג.ג, כפי שמצופה מגננת. אמנם מדובר באירוע של שבריר שניה, אך עדיין על בסיס קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה של סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 5
למחרת, ביום 9.12.21 בסמוך לשעה 10:47, שהה ג.ג. בטרמפולינה בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו, הרימה אותו באוויר תוך שאחזה בזרועו ורגלו כשהוא נוטה על הצד ונשאה אותו הצידה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת ג.ג מרגלו וידו כשהוא באוויר, תוך התעלמות מכבודו הבסיסי כאדם, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שמדובר באחיזה לא נכונה, אך המעשה לא חוצה את הרף הפלילי. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 צוין, כי הנאשמת חוזרת בה מכפירתה ומודה בעבירה של תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138ב מעלה, כי נאשמת 1 מרימה את ג.ג מהטרמפולינה מידו השמאלית ורגלו השמאלית, באמצעות שתי ידיה, כך שגופו נוטה לצד (10:47:29). במהלך ההרמה צדו הימני בגופו של ג.ג נחבט בלול שנמצא בסמוך. ארבעה פעוטות רואים את האירוע (ולא ברור מי מהם הוא נ.נ). לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמת 1 על-פי הודאתה בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 6
באותו יום, בסמוך לשעה 16:44, שהה ג.ג בחדר הילדים ביחד עם נאשמת 2 ופעוטות נוספים. נאשמת 2 ניגשה לג.ג, אחזה בזרועו ומשכה אותו אחורנית למרכז החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכת ג.ג בידו מסוכנת, ויכולה להוביל להוצאת ידו מהמקום. הפרעה לפעוט אחר אינה מצדיקה תקיפתו של פעוט, אלא הזזתו מהמקום בזהירות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהיא כופרת כי עברה עבירה פלילית, שכן הבחינה שג.ג מציק לפעוט אחר והזיזה אותו. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי פעוט אחר גהר לעבר הפעוט ג.ג, תוך שהוא אוחז בגרונו בתנועת חנק מסוכנת, וכל שעשתה נאשמת 2 הוא להזיזו קלות על מנת למנוע נזק לפעוט הנאחז.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי בחדר הילדים מצויים שלושה פעוטות בסמוך לספה. ג.ג נראה אוחז בכתפו של אחד הפעוטות ונשען עליו, כאשר שניהם נמצאים על ברכיהם, ואז נאשמת 2 אוחזת באמצעות ידה הימנית את זרועו השמאלית של ג.ג ומזיזה אותו כמטר לאחור (16:44:07).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה מסוכנת של פעוט בן כשנה מהזרוע למרחק לא קצר, ועל כן, בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 7
למחרת, ביום 10.12.21 ובסמוך לשעה 11:05, ישב ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליו, אחזה בעורף חולצתו וגררה אותו בישיבה לקצה השני של החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. במענה ובסיכומי ב”כ נאשמת 2 עולה כי היא מודה במיוחס לה.
על כן, ולאחר צפייה בסרטון הרלבנטי ת/138א, אני מרשיעה את הנאשמת 2 על יסוד הודאתה בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 8
באותו יום, כשתי דקות לאחר מכן, בסמוך לשעה 11:07, ישב הפעוט ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוט, אחזה בפרקי ידיו ונשאה אותו באוויר לחדר השני.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מפרקי ידיו ונשיאתו, מהווה תקיפה ופוגעת בו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, שנאשמת 1 הרימה את ג.ג בזרוע ולא בפרקי כף היד, ועל כן המדובר באחיזה לא נכונה אך שאינה עולה לכדי תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 מעלה, כי ניתן לראות שנאשמת 1 מרימה את ג.ג מעט מעל פרק ידו השמאלית, ובאמצע הזרוע בידו הימנית, ומרימה אותו כך באוויר ונושאת אותו אל חדר התינוקות (11:07:33 במצלמת חדר הילדים). באירוע צופים מספר פעוטות, הן בחדר הילדים והן בחדר התינוקות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה המהווה תקיפה בהתאם לקביעותיי בפסקה 8. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 9
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 10:26, שהה ג.ג במיטת הלול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו, משכה אותו מעלה מחולצתו והניפה אותו מחוץ למיטת הלול, תוך שרגליו נחבטו בסורגי מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכת הפעוט מחולצתו באוויר מהווה תקיפה. רגליו של ג.ג נחבטו בלול, מה שגורם למכאוב ברור, ולכן מדובר בתקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה, אך לא בעבירה פלילית, בשים לב לכך שלנאשמת 1 לא הייתה כוונה לפגוע ברגלי הפעוט במיטת הלול. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי אין המדובר במעשה שעלול לגרום למכאוב של ממש ואין כל אינדיקציה לגרימת מכאוב. עוד הוסיפה, כי בחקירותיה במשטרה מסרה כי הפעוט כבד ולכן יש קושי בהרמתו.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי ניתן לראות שנאשמת 1 מרימה את ג.ג. מחולצתו מאחור באמצעות שתי ידיה, כך שרואים את גבו החשוף (10:26:37). תחילה רגלו הימנית נחבטת בחלק העליון של סורגי הלול ולאחר מכן רגלו השמאלית, תוך כדי קיפולה, וכך מרימה אותו אל עבר שידת החתלה. בחדר יש שמונה פעוטות שחלקם רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אין המדובר באירוע המסתכם באחיזה לא נכונה, אלא אירוע אלים, שבמהלכו הנאשמת 1 גורמת למכאוב לרגליו של הפעוט.
יש לדחות את טענת הנאשמת 1, אשר ממילא לא העידה, לעניין משקלו של הפעוט. בהודעות שמסרו הורי הפעוט (הודעות מיום 9.2.22 של האב – ת/ 31, ושל האם – ת/33), אשר הוגשו בהסכמה, נמסר כי הפעוט במשקל רגיל, ההורים מרימים אותו באופן רגיל, בטיפת חלב נאמר להם שהוא בנורמה ולא נמצא דבר חריג במשקלו ו”מי שלא מסוגל להרים תינוק שלא יעבוד בעבודה הזו” (שם, בהודעת האם).
על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 10
באותו יום, סמוך לשעה 11:15, שהו ג.ג ופעוטות נוספים בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לג.ג., אחזה בעורף חולצתו והרימה אותו באמצעותה כך שגופו באוויר ונשאה אותו לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. נטען שנשיאת פעוט מעורף חולצתו, כמו חפץ, כאשר משקל גופו באוויר, מהווה תקיפתו.
בתחילה, במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 צוין כי הנאשמת חוזרת בה מכפירתה, ומודה בעבירת תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי המתואר בכתב האישום נצפה בסרטון. בנוסף יצוין, כי נאשמת 1 הרימה את ג.ג מעל שער מעץ שהונח לפני כן על מנת לחצוץ בין חדר הילדים לחדר התינוקות. אירוע זה הוא המשכו של האירוע המתואר באישום 1 ס”ק 11.
לאור הודאתה של הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 11
באותו יום, בסמוך לשעה 11:38, שהה ג.ג בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בעורף חולצתו, הניפה אותו באוויר והניחה אותו במיטת הלול בעודו בוכה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנשיאת הפעוט מעורף חולצתו והנפתו באוויר מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שמדובר באחיזה לא נכונה, אך לא בעבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי ניסוח כתב האישום אינו מדויק. אמנם ההרמה אינה “בהתאם לספר”, ניתן לקבוע כי הפעוט בכה, אך לא כתוצאה מהמעשה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי נאשמת 1 הרימה את ג.ג, שנמצא בסמוך ללול (11:38:41), והוא מתחיל לבכות מיד לאחר מכן. ניתן לראות את רגע ההרמה מעורף החולצה. (יצוין, כי מספר שניות לפני כן, ב – 11:38:34, נאשמת 1 מרימה פעוט אחר מידיו, מניחה אותו על החלק העליון של סורגי הלול ומגלגלת אותו אל הלול, אירוע שמתואר באישום חמישי, ס”ק 12).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי מדובר בהרמה אלימה המהווה תקיפה, בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 12
באותו יום, בסמוך לשעה 16:38, שהה ג.ג בחדר התינוקות. נאשמת 1 אחזה בעורף חולצתו וגררה אותו על הרצפה למרכז החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שגרירת הפעוט מעורף חולצתו בתנועה לאחור, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שמדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי ניסוח כתב האישום חמור יתר על המידה ביחס לנראה בסרטון, שכן הנאשמת הזיזה את הפעוט מספר ס”מ בודדים על הרצפה, ובהשוואה למקרים דומים אין מדובר במעשה שחוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי הנאשמת 1 יושבת על כסא נמוך ונועלת נעליים, ועם ידה הימנית מושכת וגוררת את ג.ג שיושב על הרצפה ונמצא תחילה מחוץ לטווח המצלמה (16:38:47). ניתן לראות משיכה חזקה מהחולצה מאחור, וגרירתו בישיבה לאורך כל החדר.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי יש לדחות את התיאור העובדתי והמשפטי של ההגנה, כאשר המדובר במשיכה וגרירה אלימות ומבזות. על כן, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 20.12.21 – ס”ק 13
ביום 20.12.21, בסמוך לשעה 10:52, ישב ג.ג על רצפת חדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בעורף חולצתו וגררה אותו אחורנית על הרצפה באמצעותה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שגרירת הפעוט מעורף חולצתו לאחור מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שמדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר בגרירה של ס”מ בודדים בלבד.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/144א מעלה, כי ג.ג משחק עם גדר חומה נמוכה שמפרידה בין חדר הילדים לחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשת אליו, ומזיזה אותו באמצעות יד שמאל שלה, כשהיא מושכת וגוררת אותו מעט באוויר, בעורף חולצתו לאחור למרחק של כמטר (10:52:18). שישה פעוטות שנמצאים בחדר הילדים רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה של ג.ג., ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 14
ביום 21.12.21 בסמוך לשעה 11:21, ישב ג.ג על רצפת חדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בעורף חולצת וגררה אותו לצד החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שגרירת הפעוט מעורף חולצתו מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי המדובר בגרירה של ס”מ בודדים בלבד, וקביעת המעשה כתקיפה הוא מרחיק לכת.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי ג.ג זוחל לכיוון גדר חומה נמוכה שמפרידה בין חדר הילדים לחדר התינוקות, אז נאשמת 1 תופסת אותו מעורף חולצתו וגוררת אותו לאחור למרחק נראה לעין, כאשר ג.ג נופל מעט לאחור, אך מתאזן ומתיישב (11:20:42). בחדר נמצאים חמישה פעוטות נוספים, שלושה מהם רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי המדובר בהרמה אלימה, ובהתאם לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 15
באותו יום, סמוך לשעה 11:24, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בשתי ידיה בשולי גב חולצתו ונשאה אותו בעודו באוויר לחדר התינוקות והניחה אותו במיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט דרך שולי חולצתו ונשיאתו באוויר מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען שמדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה פלילית.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי באותה עת ישנו כמה פעוטות על מזרונים בחדר הילדים. ניתן לראות את נאשמת 1 מרימה את ג.ג כפי שתואר בכתב האישום (11:24:42). בצפייה בת/145ב, מצלמת חדר התינוקות, ניתן לראות את נאשמת 1 מכניסה את ג.ג. אל הלול (11:24:48).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי המדובר בהרמה אלימה לצורך מעבר ממקום למקום, ועל בסיס קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 22.12.21 – ס”ק 16
ביום 22.12.21, החל מסמוך לשעה 08:21 ועד השעה 10:33, שהה ג.ג כשהוא חגור בטרמפולינה בחדר התינוקות, כל זאת כאשר הנאשמות חולפות על פניו מעת לעת מבלי שהן מתייחסות אליו.
המדינה מתייחסת לאירוע זה כאל חלק מעבירת ההתעללות. נטען שהותרת הפעוט קשור בטרמפולינה במשך כשעתיים ללא תכלית ראויה, באופן נבדל ושונה מיתר הפעוטות, מהווה עבירה. מדובר בחלק מצבר אירועים שיוצר את עבירת ההתעללות הכללית כלפי הפעוט ג.ג.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 עולה שהיא מודה במעשה, אך נטען כי הסעיף המתאים הוא הזנחה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת חוזרת מהודאה בעבירת הזנחה, ומודה בעבירת תקיפה בגין הותרת הפעוט בטרמפולינה, זאת בהתאם לטיעוני המאשימה בעניין צ’רשני.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר כי היא מודה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי לשיטת ההגנה וגם לשיטת המאשימה בעניין צ’רשני, וכן גם בעניין סוויסה – בת”פ (מחוזי ב”ש) 15351-03-23, מדובר בעבירת תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/146א מעלה, כי ניתן לראות את ג.ג במספר מקרים לאורך השהות הארוכה שלו בטרמפולינה, כשהוא מזיז את ראשו וגופו מצד לצד בחוסר נוחות (למשל ב- 08:30:15, 08:37:50, 09:09:50, 09:48:50, 10:02, 10:07). נאשמת 1 נכנסת מספר פעמים אל חדר התינוקות אך לא מוציאה את ג.ג מהטרמפולינה (08:36, 08:56, 9:26, 10:07:23 יחד עם נאשמת 2).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי נוכח נסיבות האירוע, ובאנאלוגיה לקביעות בעניין צ’רשני, ניתן היה להרשיע את הנאשמות בעבירה של סעיף 379 לחוק העונשין וכן לבחון את המעשה במסגרת התעללות “כוללת”. עם זאת, לא אחמיר מעבר לדרישת התביעה, ועל כן אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמות בהתעללות “כוללת”.
אירוע מיום 22.12.21 – ס”ק 17
באותו יום, סמוך לשעה 11:04, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליו, אחזה בשיערו ומשכה אותו אליה בסיבוב. נאשמת 2 אחזה בידו של ג.ג, השכיבה אותו בחוזקה על הרצפה ונתנה לו לשתות בקבוק בעודו שוכב על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכת הפעוט לכיוונה של נאשמת 2 באמצעות שערותיו מהווה מכאוב ברור מעצם הפעולה. נוסף לכך, נאשמת 2 השכיבה את הפעוט בחוזקה על הרצפה. נאשמת 1 נכחה במקום, וזו היא דוגמה למקרה בו נחשפה לאלימות מצד נאשמת 2, למדה והבינה את נורמת ההתנהלות האלימה בגן.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהנאשמת מודה בעובדות המיוחסות בתחילת ס”ק 17, אך כופרת בכך שהשכיבה את ג.ג בחוזקה, ועל כן מודה בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 חזרה היא על הטיעון האמור. עם זאת נמסר, כי הנאשמת בוחרת לקחת אחריות על מעשיה, ומודה בעבירה של תקיפה על ידי אחראי בשל משיכת הפעוט בשערותיו.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/146ב מעלה, כי בעת האירוע, נאשמת 1 האכילה שישה פעוטות שישבו סביבה בחצי מעגל. ג.ג ישב מעט רחוק מהם. נאשמת 2 נכנסת לחדר הילדים מכיוון חדר התינוקות עם פעוט נוסף שמחזיק בבקבוק (11:04:51), התכופפה לכיוון ג.ג, אחזה בשערותיו וסובבה אותו, כאשר בשלב זה ארבעה פעוטות סובבו את ראשיהם וצפו באירוע (11:04:57). באמצעות ידה השמאלית משכה והשכיבה בכוח את ג.ג על הרצפה (11:05:02) ולאחר מכן נתנה לו בקבוק באמצעות ידה הימנית בעודו שוכב על הרצפה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי מעבר להודאת הנאשמת, ניתן לראות בבירור גם את ההשכבה בכוח על הרצפה, כל עובדות האישום הוכחו, ועל כן אני מרשיעה את נאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 18
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 10:57, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בעורף חולצתו וברגלו והניפה אותו באוויר בעודו נוטה על הצד לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מעורף חולצתו ורגלו והנפתו באוויר מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי בחקירות מסרה הנאשמת כי מאחר ומדובר בפעוט כבד נאלצה להרימו באופן המתואר, אך אין המדובר בתקיפה, אלא לכל היותר בטיפול לא הולם.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, שג.ג נראה יוצא בזחילה מחדר התינוקות אל חדר הילדים (10:57:34). נאשמת 1 ניגשת אליו ומרימה אותו מעורף חולצתו באמצעות ידה הימנית (10:57:45), עם ידה השמאלית מרימה את רגלו השמאלית, כך שג.ג נישא באוויר כשהוא על צדו לחדר התינוקות, שם הוא מונח על הרצפה. מספר פעוטות צופים באירוע. (יצוין, כי אירוע זה קודם בזמן בכמה שניות לאירוע המתואר באישום הראשון ס”ק 12, בו נאשמת 1 מרימה מעורף החולצה את א.א ולוקחת אותה לחדר התינוקות (10:57:57)).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה וגסה של נאשמת 1 את ג.ג.. לעניין משקלו של הפעוט התייחסתי לעיל בפסקה 275. בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 19
באותו יום, בסמוך לשעה 11:40, ישב ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בגב חולצתו ביד אחת ונשאה אותו בעודו באוויר לחדר התינוקות. נאשמת 1 הניפה את ג.ג לתוך מיטת לול וישבנו נחבט במעקה הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנשיאת הפעוט מגב החולצה לחדר אחר והנפתו אל הלול תוך שהוא נחבט ממעקה הלול, מהווה מכאוב ברור, ולכן מדובר בעבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהנאשמת כופרת במיוחס לה, ונטען שמדובר באחיזה לא נכונה, האגן של הפעוט פגע בלול שלא באופן מכוון והוא לא נחבל. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הפעוט נפל מידיה של הנאשמת בשל משקלו, ולא הייתה כל תקיפה מצדה, כשלפעוט לא נגרמה חבלה והוא לא הראה סימני מכאוב.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי ממצלמת חדר הילדים בת/147א עולה, שבחדר מפוזרים מזרונים ועליהם שוכבים מספר פעוטות. ג.ג נראה זוחל ממזרון למזרון. במהלך הזחילה, נאשמת 1 אוחזת בגב חולצתו ומרימה אותו באמצעות ידה הימנית, לאחר מכן באמצעות שתי ידיה (11:40:51) ונושאת אותו כך אל חדר התינוקות. מספר פעוטות שנמצאים בחדר הילדים רואים את האירוע. במצלמת חדר התינוקות, ת/147ב, ניתן לראות כי נאשמת 1 מאיימת עם אצבעה על פעוט אחר שנמצא בלול (11:40:44), יוצאת מחדר התינוקות, וחוזרת אליו עם ג.ג שאותו היא נושאת ללול, כשהיא מניפה אותו יותר גבוה על מנת להכניסו אל הלול, אז ישבנו פוגע במעקה הלול השמאלי (11:40:57). מיד לאחר מכן נאשמת 1 ממשיכה לאיים על הפעוט האחר שנמצא בלול הסמוך (11:41:02).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע אלימות מובהק, שבו נגרם לג.ג. מכאוב של ממש, לרבות בשלב שבו קיבל מכה בישבנו. הצפייה בקטע זה ממחישה את אווירת האלימות שהיתה בגן. על כן, אני מרשיעה את נאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 27.12.21 – ס”ק 20
ביום 27.12.21 בסמוך לשעה 09:43, שהה ג.ג בחדר הילדים בגן. נאשמת 1 אחזה בעורף חולצתו של הפעוט ונשאה אותו באמצעותה למיטת לול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מעורף חולצתו ונשיאתו לחדר אחר כאשר גופו באוויר, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 צוין, כי הנאשמת חוזרת על הדברים שמסרה בחקירותיה, לפיה המדובר בפעוט כבד ואין המדובר בעבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/150 מעלה, כי ג.ג ישב ליד גדר חומה נפתחת שחוצצת בין חדר הילדים לחדר התינוקות. נאשמת 1 מרימה את ג.ג מגב חולצתו ונושאת אותו אל תוך חדר התינוקות (09:43:05). שישה פעוטות נמצאים בחדר הילדים ורואים את האירוע.
(יצוין כי אחת הפעוטות עומדת באופן מסוכן ביותר על כסא האוכל, נאשמת 1 ניגשת אליה ונושאת אותה משם באלימות, במשיכה מהיד).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי המדובר בהרמה אלימה של ג.ג., ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8 (וכן בפסקה 275) אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 28.12.21 – ס”ק 21
ביום 28.12.21 בסמוך לשעה 11:47, ישב ג.ג בטרמפולינה בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בקדמת חולצתו, הרימה אותו באוויר ונשאה אותו באופן הזה לחדר התינוקות. נאשמת 1 הכניסה את ג.ג לתוך מיטת לול, בעוד רגליו נחבטות בדופן הלול והפילה את הפעוט ג.ג לתוכה. ג.ג אחז בידיו בסורגי הלול ונאשמת 1 משכה בג.ג עד שעזב את הסורגים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מהחולצה ונשיאתו באוויר אל הלול, תוך שנחבל ברגליו מדופן הלול, הפלתו לתוך הלול ומשיכת ידיו על מנת שיעזוב את הסורגים, מהווה מכאוב ברור לפעוט.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן האחיזה לא הייתה נכונה, אך היא הניחה את הפעוט בלול. נאשמת 1 הזיזה לפעוט את הידיים בחמלה ולא בוצעה פעולה של משיכת הידיים. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת הייתה “רחמנית” כלפי הפעוט, ולא עולים סממנים לגרימת חבלה של ממש או פוטנציאל לכך.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/151 מעלה, כי ניתן לראות במצלמת חדר הילדים חמישה פעוטות נמצאים בחדר, בעוד נאשמת 1 מרימה באופן אלים ונראה גם כואב, באמצעות שתיה ידיה, את ג.ג מקדמת חולצתו, כך שניתן לראות את פלג גופו העליון חשוף (11:47:29) ובאופן זה נושאת אותו אל חדר התינוקות. במצלמת חדר התינוקות ניתן לראות את נאשמת 1 נכנסת עם ג.ג כשהיא נושאת אותו כפי שתואר לעיל, וכשמגיעה אל הלול, נעזרת ברגלה הימנית על מנת להרים את ג.ג למעלה (11:47:38), עד שרגליו אכן נחבטות בסורגי הלול, הוא מקבל מכה באזור שמאחורי הברך, ולאחר מכן נמצאות בתנוחת ישיבה על סורגי הלול. ניתן לראות שנאשמת 1 מושכת את ידיו מהסורגים (11:47:45).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באחיזה והרמה המצויות ברף גבוה של אלימות, שדי בהן כדי לבסס מכאוב של ממש. ההרמה האלימה ממשיכה גם בשלב של הפלתו של ג.ג. לתוך הלול, כשהוכח קיומו של מכאוב של ממש מהמכה שקיבל מסורגי הלול. על כן, אני מרשיעה את נאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 22
ביום 29.12.21 בסמוך לשעה 10:05, ישב ג.ג על רצפת חדר הילדים. נאשמת 2 עמדה בסמוך אליו והרימה דפים שנפלו על הרצפה, ואז אחזה בחוזקה בזרועו של ג.ג ודחפה אותו הצידה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שדחיפת הפעוט בחוזקה, עד שכמעט ונתקע בקיר, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא כופרת שאחזה את הפעוט בכוח, היא רק דחפה אותו הצידה קלות, ואין מדובר בעבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת לא אחזה בפעוט בחוזקה אלא רק דחפה אותו הצידה, אולם בכל זאת מודה בעבירת תקיפה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152, ולאור הודאתה של נאשמת 2, אני מרשיעה את נאשמת 2 בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 23
באותו מועד, בסמוך לשעה 10:41, שהה ג.ג במיטת לול בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בחולצתו והניפה אותו באוויר באמצעותה כשראשו כלפי מטה, ונשאה אותו למשטח ההחתלה בחדר הילדים. נאשמת 1 השכיבה את ג.ג על משטח ההחתלה ודחפה את ראשו לאחור על המשטח. לאחר שחיתלה נאשמת 1 את ג.ג, הורידה אותו ממשטח ההחתלה, אחזה בחולצתו ודחפה אותו למרכז החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מחולצתו, הנפתו באוויר מתוך הלול ונשיאתו כשהוא הפוך, בהמשך דחיפת ראשו על משטח ההחתלה, ובסיום ההחתלה אחיזה בחולצתו ודחיפתו – כל אלו מהווים פגיעה ומכאוב ברורים, בפרט שהפעוט ג.ג בכה לאחר דחיפתו על הרצפה ולא זכה לעזרה או יחס מהנאשמת 1.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר שהנאשמת מודה בעובדות, אך נטען כי הוראת החיקוק המתאימה היא של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען כי, במעשיה של הנאשמת לא היה פוטנציאל לגרימת חבלה של ממש, בשים לב לכך שהפעוט לא נחבל; לחילופין, בהנחה ונגרם מכאוב לפעוט, הוא אינו עולה בהכרח לכדי חבלה של ממש. הפעוט התחיל לבכות לאחר סיום ההחתלה, משמע ייתכן ונעלב מעצם דחיפתו.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי את תחילת האירוע, בחדר התינוקות, לא ניתן לראות בבירור, שכן הלול נמצא ברובו מחוץ לתמונה. במצלמת חדר הילדים, ניתן לראות את נאשמת 1 אוחזת בג.ג ברגלו הימנית של ג.ג ובידו הימנית, כאשר ראשו מופנה כלפי הרצפה (10:41:14). ג.ג מונח על משטח ההחתלה המוגבה תחילה על ישבנו, ומיד נאשמת 1 דוחפת את ג.ג מכתפו השמאלית כלפי המשטח, וראשו פוגע במשטח בחוזקה (10:41:19). לאחר החלפת החיתול, כשג.ג נמצא על רגליו עומד על הרצפה, נאשמת 1 מרימה את ג.ג לאחור מגב חולצתו (10:43:07) עד שהוא נופל על ישבנו, וג.ג נראה בוכה ((10:43:14).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע אלים מובהק, החל מנשיאתו של ג.ג באופן אלים, זריקת גופו ובעקבות כך הטחת ראשו בעוצמה על משטח ההחתלה, ועד לדחיפה בסוף האירוע, לאחר סיום ההחתלה כשהוא עומד על רגליו. עוצמת האלימות לצד בכי הפעוט מבססים הוכחת קיומו של מכאוב של ממש, ועל כן אני מרשיעה את נאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 24
באותו יום בסמוך לשעה 10:57, ישב ג.ג במעבר בין חדר הילדים לחדר התינוקות על הרצפה. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בו בידו באמצעות יד אחת, הרימה אותו באוויר והניחה אותו במיטת לול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט ביד אחת, כשכל משקל גופו באוויר, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען שמדובר באחיזה לא נכונה, שאינה עולה לכדי ביצוע עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי המתואר בכתב-האישום הוא מדויק. יצוין, כי חמישה פעוטות נמצאים בחדר הילדים וחלקם רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה, ועל בסיס קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 25
באותו יום, בסמוך לשעה 11:02 שהה ג.ג בלול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו על מנת לתת לו בקבוק. ג.ג סירב לקחת את הבקבוק. או אז אחזה נאשמת 1 בחוזקה בידו, ניערה את גופו והפילה אותו למצב שכיבה במיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט בידו, ניעורו והפלתו למצב שכיבה בלול מהווים תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא כופרת בכך שניערה את ג.ג, אך מודה בדחיפתו. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה כי, כי המתואר בכתב-האישום אכן נראה בסרטון. על כן, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את נאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 26
ביום 30.12.21 בסמוך לשעה 09:45, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בגב חולצתו, הניפה אותו באוויר ונשאה אותו לחדר התינוקות. אותה העת, נכחה בחדר הילדים נאשמת 2, צפתה במעשיה של נאשמת 1 ולא עשתה דבר, ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בפעוט ג.ג.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מגב חולצתו והנפתו באוויר ונשיאתו באופן זה מהווה תקיפתו. אשר לנאשמת 2 נטען, שהיא נכחה במקום והמעשה התרחש מול עיניה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהנאשמת אחזה בחולצת הפעוט, אך לא ביצעה פעולה של הנפה באוויר כפי שתואר בכתב האישום, ולכן כופרת בביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מכפירתה, וכי היא מודה בעבירה המיוחסת לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת שצפתה באירוע שנמשך שבריר שניה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה כי צפתה באירוע שארך שבריר שניה, מודה בכך שמדובר בעבירת תקיפה של נאשמת 1, אך מכחישה את הביצוע בצוותא.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153, מעלה, כי בעת ההרמה, נאשמת 2 יושבת על הספה במרחק של כמטר מהאירוע, וממש בעת ההרמה של נאשמת 1 את ג.ג. באוויר, ראשה מופנה ימינה אל האירוע והיא צופה בו (09:45:42). בעת ההרמה של ג.ג היו בחדר הילדים עוד ארבעה פעוטות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, שהנאשמת 2 צפתה באירוע במלואו, ועל רקע קביעותיי בפסקאות 30 – 34 (אשר לאחריותה של נאשמת 2), והודאת הנאשמת 1, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 27
באותו יום, בסמוך לשעה 11:00, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוט ג.ג, אחזה בעורף חולצתו ובאמצעותה הרימה אותו באוויר ונשאה אותו למיטת לול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מעורף החולצה ונשיאתו באופן זה למיטת הלול מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהנאשמת אחזה בחולצת הפעוט אך לא ביצעה פעולה של הנפה באוויר, ולכן כופרת בביצוע העבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר בהרמה לא נכונה, אך אין מדובר באלימות שהופעלה כלפי הפעוטה ולכן אין חציית רף פלילי, בפרט כשהמדובר במעשה בודד.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153 מעלה, כי ג.ג יושב בסמוך למעבר שבין חדר הילדים לחדר התינוקות. נאשמת 1 מרימה באמצעות ידה הימנית את ג.ג מגב חולצתו, נעזרת מעט ברגלה ומניחה אותו בלול בחדר הילדים, מרחק של כמטר (11:00:01). שבעה פעוטות נמצאים בחדר הילדים בעת האירוע וחלקם רואים את ההרמה של ג.ג. בחדר התינוקות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הסרטון אכן משקף את המפורט בכתב-האישום בס”ק זה, ועל בסיס קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 3.1.22– ס”ק 28
ביום 3.1.22, בסמוך לשעה 12:05, שהה ג.ג במיטת הלול בחדר התינוקות ונענע את מיטת הלול באוחזו במעקה והזזת זרועותיו. נאשמת 1 ניגשה לג.ג., אחזה בשיערו, משכה וניערה את כל גופו תוך שהיא אוחזת בשיער ראשו. נאשמת 1 הפילה את ג.ג בחוזקה בתוך מיטת הלול, אחזה ברגלו של הפעוט ג.ג, הרימה אותו באוויר וסובבה אותו כך שבטנו כלפי המזרן; לאחר מכן, הפילה אותו פעם נוספת לתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, שהיא מודה בביצוע העבירה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/127 אציין, כי המדובר באלימות אכזרית ובאירוע קשה לצפייה. על בסיס הודאתה, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22– ס”ק 29
ביום 5.1.22 בסמוך לשעה 08:32, חגרה נאשמת 1 את ג.ג בטרמפולינה, בעוד שאר הפעוטות משחקים בצורה חופשית בגן. סמוך לשעה 09:35 ניגשה נאשמת 1 לג.ג בטרמפולינה, אחזה בקדמת חולצתו בחוזקה, הרימה אותו באמצעותה והניחה אותו על הרצפה. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1, בכה הפעוט ג.ג..
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. נטען שהותרת הפעוט כשעה בטרמפולינה ללא תכלית ראויה, בשונה משאר הפעוטות, ולאחר מכן הרמתו בחוזקה מהחלק הקדמי של חולצתו, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שהמעשה לא עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר באחיזה לא נכונה, אך המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי, ובניגוד למתואר בכתב-האישום, הפעוט לא בכה. אשר להותרתו של הפעוט בטרמפולינה למשך שעה, מודה בביצוע עבירת תקיפה כמיוחס לה בכתב האישום.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128 מעלה, כי נאשמת 1 חוגרת את ג.ג לטרמפולינה בשעה 08:30:17. חמישה פעוטות מסתובבים בחדר הילדים באופן חופשי, כאשר נאשמת 2 יושבת על כסא ומבטה אל הטלפון הנייד (08:33:30). ג.ג זז בעצמו עם הטרמפולינה ברחבי החדר, בעודו קשור אליה (08:43), ונראה נע בתוך הטרמפולינה בחוסר נוחות בולט לעין, מזיז את ראשו מצד לצד ומנענע חזק את הטרמפולינה (08:44, 08:46:34, 08:58:39, 09:14:36, 09:24). נאשמת 1 מסתובבת בגן, יושבת על כסא ועסוקה עם הטלפון הנייד, בעוד ג.ג עדיין נמצא בטרמפולינה (09:23). נראה שג.ג נרדם (09:30), ומתחיל להזיז את ראשו מצד לצד כעבור כמה דקות (09:35:28). נאשמת 1 ניגשת אליו, מזיזה את הטרמפולינה, משחררת את חגורת הבטיחות, ומושכת את ג.ג בעודו עם עיניים עצומות, משיכה חזקה עם ידה השמאלית מהחלק הקדמי של חולצתו (09:35:40), מניחה אותו בסמוך על הרצפה, ונראה כי הוא בוכה. כל אותה העת נאשמת 2 יושבת על הספה בסמוך.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הוכח כל המתואר בכתב-האישום. עם זאת ייאמר, כי די בחלק האחרון של האירוע – ההרמה מהטרמפולינה, בגסות, באלימות, בעוד הפעוט ישן, כדי להוות תקיפה, ולכך מתווספת הודאתה החלקית של הנאשמת 1 בהותרתו של הפעוט בטרמפולינה למשך שעה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22– ס”ק 30
באותו יום, בסמוך לשעה 09:41, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לג.ג., אחזה בעורף חולצתו וגררה אותו על הרצפה, באמצעות חולצתו כשחלקו באוויר, לחדר התינוקות. כל אותה העת נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בג.ג..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 אחזה בעורף חולצתו של ג.ג וגררה אותו על הרצפה, כשחלק מגופו נמצא באוויר. נשיאתו של פעוט באופן הזה עד לחדר השני, מהווה מכאוב ברור ופגיעה בו. נאשמת 2 נכחה בחדר, ואין דבר שהסיח את דעתה, כאשר זווית הראייה שלה הייתה מול האירוע.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהנאשמת מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם, ולא בעבירה המיוחסת לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת גררה את הפעוט על הרצפה ולא באוויר, ואין במעשה פוטנציאל או הוכחה לגרימת חבלה של ממש.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא כופרת כי הבחינה באירוע, ואף אם צפתה, אין לייחס לה שותפות בצוותא. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי לא ניתן להוכיח שצפתה באירוע. בכל מקרה, מעשיה של נאשמת 1 עולים לכדי ביצוע עבירת תקיפה, ולא תקיפה בידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128 מעלה, שג.ג זחל מתחת לשולחן ילדים ירוק שהובא לחדר, כאשר שני פעוטות ישבו בכיסאות לצד השולחן. נאשמת 1 משכה והרימה עם ידה השמאלית את ג.ג מגב חולצתו, וגררה אותו בהמשך כשהוא על ישבנו על הרצפה אל חדר התינוקות (09:41:42). כל אותה עת נאשמת 2 יושבת על ספה, לא ניתן לראות את ראשה שנמצא מחוץ לצילום, אך גופה נמצא לכיוון האירוע שמתרחש במרחק של כשני מטרים ממנה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הוכח קיומו של מכאוב ממשי לאור אופן הנשיאה של הפעוט וגרירתו. אשר לנאשמת 2, הרי שהיא מצויה באותו חדר קטן וגופה מופנה לעבר האירוע, כשהיא חלק בלתי נפרד מההתרחשות (וכאמור, לא העידה, ולא סיפקה כל גרסה למעשיה). על כן, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא, לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22– ס”ק 31
באותו יום, בסמוך לשעה 09:56, שהה ג.ג בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לג.ג, אחזה בעורף חולצתו, גררה אותו באמצעותה באוויר למרכז החדר והטילה אותו לרצפה. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1, פרץ ג.ג בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מחולצתו, גרירתו למרכז החדר והטלתו לרצפה מהווים מכאוב ברור לפעוט. כתוצאה מכך, פרץ ג.ג בבכי המלמד על מצוקתו ועל המכאוב שנגרם לו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי מדובר באחיזה לא נכונה, ונאשמת 1 מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי המדובר בתקיפה ולא בעבירה בעלת חומרה יתרה שיכולה לגרום לחבלה של ממש, ולא ניתן לקבוע כי הפעוט בכה בשל המעשה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128 מעלה, כי נאשמת 1 נכנסה לחדר התינוקות, ניגשה לפתח האחר של חדר התינוקות, ונראית נושאת את ג.ג מגב חולצתו, כאשר היא מטילה מגובה של כ- 20 – 30 ס”מ את ג.ג על הרצפה. נראה כי הוא מקבל מכה חזקה בישבנו, ראשו מטלטל לאחור, והוא הגיב בבכי (09:56:13).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע אלימות קשה ומסוכן של הטלת פעוט בן קצת יותר משנה בכוח על הרצפה, אשר גורם לטלטול ראשו לאחור. עוצמת האלימות, גילו ובכיו של הפעוט מבססים הוכחת מכאוב של ממש. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22– ס”ק 32
באותו יום, בסמוך לשעה 11:23, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בחולצתו וגררה אותו באמצעותה לצדה השני של החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט בחולצתו וגרירתו באמצעותה מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען כי המדובר באחיזה לא נכונה, אך אין מדובר בעבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר בפעוט כבד יחסית. אופן ההרמה אינו תקין, אך הדבר נעשה בשל העובדה כי באותה עת חיתלה הנאשמת 1 ילד אחר, והיה עליה להזיז את ג.ג במהירות כדי שהפעוט שעל משטח ההחתלה לא יחליק. על כן, האירוע לא חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128 מעלה, כי נאשמת 1 מתיישבת להחליף חיתול לפעוט אחר, ג.ג נראה זוחל בסמוך אליה, ונאשמת 1 מרימה אותו באמצעות שתי ידיה ומניחה אותו בפינה מרוחקת של החדר (11:23:39). לא רואים גרירה של הפעוט, אלא הרמתו מגב החולצה ונשיאתו בגובה נמוך מאוד מהרצפה, באופן אלים, לחלק אחר של החדר.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, המדובר בהרמה ונשיאה בעלי אופי אלים ולא רק אחיזה לא נכונה, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22– ס”ק 33
באותו יום, בסמוך לשעה 10:16, שהה ג.ג בחדר התינוקות ואחז במחסום המפריד בין החדרים. נאשמת 2 רצתה לעבור בין החדרים ועל כן ביקשה להזיז את המחסום. על מנת לפתוח את המחסום, ניערה נאשמת 2 את המחסום בכדי שהפעוט יעזוב אותו ולאחר מכן דחפה עם רגלה את הפעוט ג.ג למרכז החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שניעור המחסום שמפריד בין החדרים על מנת שג.ג יעזוב אותו, ודחיפתו של ג.ג עם הרגל, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 כפרה היא במיוחס לה ונטען, שאין בהזזת המחסום ובדחיפה הקלה ברגל משום עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר כי היא מודה בביצוע העבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128 מעלה כי כתב-האישום משקף את הנראה בסרטון, ועל יסוד הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 6.1.22 – ס”ק 34
ביום 6.1.22 בסמוך לשעה 08:39, שהה ג.ג בחדר הילדים בגן. נאשמת 1 אחזה בעורף חולצתו של ג.ג וגררה אותו מחולצתו לטרמפולינה סמוכה. נאשמת 1 קשרה את הפעוט ג.ג בטרמפולינה והותירה אותו שם למשך שעתיים תוך שהיא מתעלמת ממנו. בסמוך לשעה 09:00 ישבה נאשמת 1 ביחד עם מספר פעוטות סביבה בחדר הילדים וחילקה להם חתיכות לחם. נאשמת 1 דחפה את הטרמפולינה בה ישב ג.ג לצד החדר, כך שג.ג נותר עם גבו לשאר הפעוטות. בסמוך לשעה 09:41 דחפה נאשמת 1 את הטרמפולינה ובה הפעוט ג.ג פעם נוספת באמצעות רגלה לכיוון חדר התינוקות. בשעה 10:31, שחררה נאשמת 1 את הפעוט ג.ג מהטרמפולינה.
המדינה מבקשת להרשיע את הנאשמת 1 באירוע זה כחלק מעבירת ההתעללות המיוחסת לה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהותרת הפעוט במשך שעתיים בטרמפולינה ללא תכלית ראויה, תוך דחיפתו עם הרגל הצידה ובידולו משאר הפעוטות, מהווה בנסיבות אלו אירוע נוסף לצבר האירועים היוצרים את עבירת ההתעללות הכללית בג.ג..
מהמענה לכתב האישום של נאשמת 1 עולה, כי היא מודה בעובדות, אך נטען כי יש להרשיעה בעבירה של הזנחה, במקום עבירת התעללות. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מהודאתה בעבירת הזנחה, ונטען כי מדובר בעבירת תקיפה בהתאם לפסק-הדין בעניין צ’רשני.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/129 במצלמה 3 של חדר הילדים מעלה, בין השאר, כי ג.ג הקשור בטרמפולינה נראה מניע את ראשו מצד לצד בחוסר נוחות בולט (08:49:54 ובמשך מספר דקות). בנוסף, נאשמת 1 מזיזה ודוחפת עם רגלה את הטרמפולינה, כך שגופו של ג.ג לא מופנה אל שאר הפעוטות שיושבים מסביבה בחצי מעגל (09:00). בהמשך, נראה מנסה לצאת מהטרמפולינה (09:14:59). נאשמת 2 נכנסת לחדר הילדים מכיוון חדר התינוקות ורואה את ג.ג בתוך הטרמפולינה, אך לא ניגשת אליו (09:27:01), וכך גם הנאשמת 1 (09:30:12). כמה דקות לאחר מכן (09:37) נאשמת 1 מושכת את הטרמפולינה בה יושב ג.ג לאחור, לכיוון חדר התינוקות. בשלב מסוים, ג.ג נראה מושיט ידו לכיוונה של נאשמת 1, והיא הודפת עם רגלה את הטרמפולינה לכיוון מרכז חדר התינוקות (09:41:27), ובהמשך סוגרת את גדר ההפרדה כשג.ג נמצא בחדר התינוקות, והשאר בחדר הילדים (09:42:02). צפייה במצלמה 4 של חדר התינוקות מעלה, כי נאשמת 1 דוחפת בחוזקה את הטרמפולינה שבה יושב ג.ג אל מרכז חדר התינוקות (09:41:27), והוא נמצא בחדר לבדו, תוך שהוא ממשיך לזוז בתוך הטרמפולינה. בהמשך, נאשמת 1 מזיזה את הטרמפולינה לכיוון פתח חדר התינוקות, כך שגופו של הפעוט פונה אל חדר הילדים (10:11). בהמשך, צפייה ממצלמת חדר הילדים (3) מעלה, כי נאשמת 1 מתיישבת על כסא בסמוך לגדר ההפרדה שבין שני החדרים, כאשר ג.ג נמצא בטרמפולינה בסמוך לאותה גדר, אך בחדר התינוקות (10:11:58), כשבמקביל משחקים בחדר הילדים שישה פעוטות, ונאשמת 1 עסוקה עם הטלפון הנייד שלה במשך דקות ארוכות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי נוכח נסיבות האירוע, ובאנאלוגיה לקביעותנו בעניין צ’רשני, ניתן היה להרשיע את הנאשמת בעבירה של סעיף 379 לחוק העונשין וכן לבחון את המעשה במסגרת התעללות “כוללת”. עם זאת, לא אחמיר מעבר לדרישת התביעה, ועל כן אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמות בהתעללות “כוללת”.
אירוע מיום 13.1.22– ס”ק 35
ביום 13.1.22 בסמוך לשעה 11:06, שכב ג.ג לבד על רצפת חדר התינוקות בעוד שאר הפעוטות אוכלים בחדר הילדים עם נאשמת 2. נאשמת 1 ניגשה לג.ג, אחזה בזרועו בחוזקה והרימה אותו למצב עמידה. ג.ג התנגד ונאשמת 1 טלטלה אותו באוויר והרימה אותו באמצעות חולצתו לאוויר כשפניו פונים כלפי חוץ מגופה, וכך נשאה אותו לחדר הילדים. בחדר הילדים, דחפה נאשמת 1 באמצעות רגלה את גבו של ג.ג על מנת להשיג תנופה, הניפה אותו גבוה והושיבה אותו בכסא אוכל בחוזקה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מזרועו, חרף התנגדותו, טלטולו באוויר ונשיאתו אל החדר השני באמצעות חולצתו כשמשקל גופו באוויר, לצד דחיפת גבו של הפעוט באמצעות רגלה של נאשמת 1 והושבתו בכסא האוכל בכוח, מהווים פגיעה משמעותית בפעוט ג.ג וגרמו לו למכאוב ברור.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שהדברים אינם כמתואר בכתב האישום, כאשר הנאשמת ניסתה לגרום לג.ג לעמוד על רגליו, ועל כן היא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מכפירתה באשר להוראת החיקוק, ומודה בעבירה של תקיפה בידי אחראי.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/131 לצד הודאת הנאשמת בשלב הסיכומים, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 13.1.22– ס”ק 36
באותו יום בסמוך לשעה 15:38, שהה ג.ג במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו והרימה אותו ממיטת הלול תוך שאחזה בחלק האחורי של חולצתו, הורידה אותו לרצפה וגררה אותו על הרצפה כשהמשיכה לאחוז בחלק האחורי של חולצתו, תוך הנפתו באוויר מדי פעם עד לפינה הרחוקה של חדר הילדים. אותה העת, נכחה בחדר הילדים נאשמת 2 וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בג.ג.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמדובר באירוע מתמשך בו נאשמת 1 הרימה את הפעוט מחולצתו, גררה אותו על הרצפה והניפה אותו באוויר עד לקצה החדר השני, ולכן ברור שנגרם מכאוב לפעוט. אשר לנאשמת 2, נטען שהיא עמדה בפתח, הסתכלה לכיוונה של נאשמת 1, ואף זזה על מנת שתעבור. לכן יש לדחות את טענתה כי לא הייתה ערה לאירוע שהתרחש.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר בעבירה של תקיפה נוכח האופי השונה של אירוע זה ביחס לאירוע הקודם שמפורט בס”ק 35. הפעוט לא הראה סימני מצוקה כתוצאה מהאירוע ואין המדובר במעשה העלול להוביל לחבלה של ממש.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי נאשמת 2 כופרת שהבחינה במעשים. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי נאשמת 2 מודה כי צפתה באירועים, אך עומדת על כך כי מדובר בתקיפה, כאשר אין סממנים המעידים על תקיפה בידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/131 במצלמה 4 מעלה, כי בעת שנאשמת 1 מוציאה את ג.ג מהלול, כשהיא אוחזת בגב חולצתו ומתחילה לגרור אותו על הרצפה, נאשמת 2 נמצאת בחדר, ליד הפתח שמוביל לחדר התינוקות, וראשה מופנה אל האירוע (15:38:05). נאשמת 2 אף מתקרבת אל נאשמת 1 (15:38:05). כמו כן, נאשמת 2 רואה את נאשמת 1 גוררת את ג.ג על הרצפה באמצעות גב חולצתו מהחדר, יוצאת ראשונה מהחדר ואחריה יוצאת נאשמת 1 עם ג.ג (15:38:07). במצלמה 3 של חדר הילדים, ניתן לראות את נאשמת 2 נכנסת לחדר ראשונה ואחריה את נאשמת 1 גוררת את ג.ג. באלימות, תוך משיכה חזקה מגב חולצתו, ולעתים גם באוויר ועל הרצפה לחלק רחוק בחדר. נאשמת 2 אינה רואה את חלק הגרירה האלים של נאשמת 1 שנמשך מהכניסה אל חדר הילדים, שכן פניה וגופה מופנים למקום אחר בחדר (15:38:10).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע קשה לצפייה, של הרמה וגרירה נמשכות, כשאופי האלימות ועוצמתו מבססים, למצער, מכאוב עובר ממשי. אשר לנאשמת 2 – זו רואה בוודאות את תחילת האירוע של הוצאתו האלימה של ג.ג מהלול ותחילת גרירתו מחדר התינוקות לחדר הילדים, ודי בכך כדי להרשיעה בביצוע בצוותא, בהמשך לקביעותיי בפסקאות 30 – 34. על כן, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא, לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 13.1.22– ס”ק 37
באותו יום בסמוך לשעה 15:47, ישב ג.ג על רצפת חדר הילדים, בנוכחות נאשמת 2. נאשמת 1 ניגשה לג.ג, אחזה בחוזקה בגב חולצתו וגררה אותו על הרצפה לחדר התינוקות. נאשמת 2 צפתה במעשיה של נאשמת 1 ולא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בג.ג.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 אחזה בגב החולצה של ג.ג וגררה אותו על הרצפה אל החדר השני. הימשכות האירוע וגרירת הפעוט באמצעות החולצה מהווים פגיעה ומכאוב ברור לפעוט. אשר לנאשמת 2 נטען, שהיא ישבה על כסא והסתכלה על נאשמת 1, ואין ספק שראתה את האירוע. (עוד צוין, שנאשמת 2 מסרה במשטרה כי הבחינה באירוע וסברה שאולי העירה לנאשמת 1 על כך).
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי אין מדובר במעשה העלול להוביל לחבלה של ממש. בנוסף, המעשה אינו שונה ממעשים דומים בהם ייחסה המאשימה עבירות של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא כופרת כי הבחינה במעשים. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי הנאשמת 2 מודה שצפתה באירוע, אך מעשיה של נאשמת 1 הם בגדר תקיפה, ולא תקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/131 מעלה, כי נאשמת 2 יושבת על כסא לבן כשג.ג יושב על הרצפה בסמוך מאוד אליה ומשחק עם פעוט אחר שיושב על הרצפה (15:47:10). בחדר נמצאים עוד שני פעוטות. ראשה של נאשמת 2 מופנה אל ג.ג ואל נאשמת 1 שמרימה אותו וגוררת אותו מגב חולצתו אל החדר השני, לעתים על הרצפה לעתים באוויר, בגובה נמוך.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אופן הגרירה והאחיזה מבססות, למצער, קיומו של מכאוב עובר ממשי. אשר לנאשמת 2 אני קובעת, כי אין כל ספק שצפתה באירוע (כאשר הודתה בכך בסיכומים), ובהתאם לקביעותיי בפסקאות 30 – 34 היא בגדר שותפה למעשים. על כן, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא, לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 16.1.22– ס”ק 38
ביום 16.1.22 בסמוך לשעה 09:49, שהה ג.ג בחדר התינוקות, בעודו חגור בטרמפולינה שאינה תקינה ואינה יציבה ללא משענת. נאשמת 2 נכנסה לחדר התינוקות והזיזה בחוזקה באמצעות רגלה וידה את הטרמפולינה עם הפעוט ג.ג למרכז החדר. כתוצאה מהזזתה, נפלה הטרמפולינה אחורנית, כך שג.ג נותר עם ראשו סמוך לרצפה ורגליו באוויר. הנאשמות נכנסו ויצאו מהחדר מספר פעמים תוך שהבחינו במצבו של הפעוט ג.ג אך התעלמו מכך. ג.ג. נותר בתנוחה זו, תוך שניסה לזוז ולהיחלץ מהטרמפולינה במשך כ- 13 דקות. בסמוך לשעה 10:02 ניגשה נאשמת 1 לטרמפולינה והצמידה אותה לקיר, כאשר הפעוט ג.ג עדיין חגור בה. כעבור כ-3 דקות בלבד בשעה 10:05, נפלה הטרמפולינה פעם נוספת כך שראשו של ג.ג נחבט ברצפה והוא שוב נמצא עם ראשו סמוך לרצפה ורגליו באוויר. נאשמת 1 נכנסה ויצאה מהחדר מספר פעמים תוך שהיא מתעלמת ממצבו של ג.ג ולא מסייעת לו. נאשמת 1 לא שחררה את ג.ג מהטרמפולינה עד השעה 10:28, וזאת על אף שהפעוט בכה וניסה להיחלץ מהטרמפולינה.
בסיכומי ב”כ המאשימה הובהר, כי אירוע זה הוא חלק מעבירת ההתעללות המיוחס לשתי הנאשמות. נטען כי הפעוט היה קשור וחגור בטרמפולינה שאינה תקינה, כאשר היא נפלה לאחור והפעוט נותר עם ראשו כלפי למטה, תוך הבעת מצוקה ברורה ובכי. עוד נטען, כי חרף כניסות ויציאות של הנאשמות מן החדר הן לא סייעו לפעוט במשך זמן ממושך. מעשה זה מהווה חלק מצבר האירועים המקימים את עבירת ההתעללות הכללית כלפי הפעוט.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא כופרת מחוסר ידיעה בכל הנוגע לחלקה של נאשמת 2 בחלק הראשון של האירוע. אשר לחלק השני, מודה שהרימה את הפעוט לאחר שהטרמפולינה נפלה, ומודה ביתר חלקי הסעיף. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 צוין, כי הנאשמת חוזרת על טיעונים באשר להותרת הפעוט בטרמפולינה, ותטען כי מדובר בעבירת תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי היא כופרת שהטרמפולינה לא הייתה תקינה ויציבה, ושנגרם לפעוט מכאוב או סבל כלשהם כתוצאה מכך. נטען שהפעוט לא ניסה להיחלץ, והוא התנדנד להנאתו. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירת תקיפה באנאלוגיה לעניין צ’רשני, וחוזרת על טיעוני ב”כ נאשמת 1 בעניין זה. עוד נטען, שחלקה באירוע זה הוא קטן וקצר בזמן, ולכן המעשה אינו מצוי בגדר המבחנים להרשעה בהתעללות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי בעת שנאשמת 2 מזיזה את הטרמפולינה שבה נמצא ג.ג אל מרכז חדר התינוקות, נאשמת 1 עומדת בסמוך מאוד אליה, כאשר תחילה גופה וראשה מופנים לכיוון אחר (09:49:46), אך בעת הזזה נוספת של נאשמת 2 את הטרמפולינה נאשמת 1 רואה אותה ואת מעשיה ואף מחייכת אליה (09:49:52). כשהנאשמות יוצאות מהחדר לכיוון חדר הילדים, הטרמפולינה נוטה לאחור, עד שראשו של ג.ג כמעט ונוגע ברצפה (09:50:01). ג.ג מניע ומזיז את ראשו וגופו בחוסר נוחות. בשלב זה שלושה פעוטות נוספים נמצאים בחדר ורואים את האירוע. ג.ג מנסה להיחלץ מהטרמפולינה וראשו נוגע ברצפה (09:50:59). בהמשך, עדיין במצלמת חדר התינוקות, נאשמת 1 נראית בפתח החדר ורואה את ג.ג בטרמפולינה עם ראשו על הרצפה, ואף מצביעה עם ידה לכיוונו (09:53:19). בשעה 09:54:20 נאשמת 1 נכנסת שוב לחדר ויוצאת מיד מבלי לעזור לג.ג.. נאשמת 2 נכנסת אל חדר התינוקות בשעה 09:54:51, כשג.ג נמצא בטרמפולינה, במרכז החדר, הטרמפולינה נוטה לאחור וראשו נוגע ברצפה, הוא אינו יכול כלל להתנדנד, אך היא לא ניגשת אליו. נאשמת 2 חוזרת שוב אל חדר התינוקות בשעה 09:55:07, רואה את ג.ג באותו המצב, כשראשו על הרצפה ויוצאת מהחדר. המשך המפורט בכתב האישום באשר לנאשמת 1 נראה גם בסרטון ואין עליו מחלוקת. ב- 10:02:41 נאשמת 1 מזיזה את הטרמפולינה לכיוון הקיר, ג.ג מזיז ראשו מצד לצד, וב- 10:04:43 יש נפילה של הטרמפולינה לאחור וג.ג מקבל מכה בראשו. רק ב- 10:28:32 נאשמת 1 מוציאה את ג.ג מהטרמפולינה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אין מדובר ב”כליאה” בטרמפולינה באנאלוגיה לעניין צ’רשני, אלא המדובר באופן מובהק בהתנהגות מתעללת, שיש לבחון אותה, כעתירת התביעה, במסגרת עבירת התעללות “כוללת”. פעוט בן קצת למעלה משנה קשור כ – 40 דקות בטרמפולינה לא תקינה, כשראשו נוטה לאחור ומצוי במנח מסוכן. הוא מצוי בחוסר אונים מוחלט, ואינו זוכה לכל סיוע מהאחראיות עליו לכל אורך האירוע. מדובר באירוע מתמשך בעל גוון אכזרי ומבזה, כשברור כי התנהלות זו מאופיינת בפוטנציאל לגרימת סבל או נזק לפעוט ג.ג., במיוחד בהתחשב בגילו. יצוין, כי אירוע זה הוא אירוע מכונן אשר הביא לחשיפת הפרשה, כאשר צילום של ג.ג. שוכב על הטרמפולינה עם ראשו לכיוון הרצפה נצפה במקרה על-ידי אחד ההורים בקבוצת הפייסבוק (ראו הודעות הוריו של ג.ג. – ת/31). על כן, אירוע זה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמות בהתעללות “כוללת”.
אירוע מיום 16.1.22– ס”ק 39
באותו יום בסמוך לשעה 10:28, שהה ג.ג בחדר התינוקות. נאשמת 1 הרימה את ג.ג מקצות ידיו והניחה אותו בחוזקה על משטח ההחתלה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט באמצעות קצות ידיו והנחתו בחוזקה על משטח ההחתלה מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי היא הרימה את הפעוט מחולצתו ולא מקצוות ידיו, ולא הניחה אותו בחוזקה על משטח ההחתלה. לכן, נאשמת 1 כופרת בביצוע העבירה.
בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מאחר ואירוע זה מיוחס לנאשמת בנפרד מיתר האירועים, האירוע בפני עצמו אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי אירוע זה מתחיל בסוף האירוע הקודם המתואר בס”ק 38, עם הוצאתו של ג.ג מהטרמפולינה. נאשמת 1 ניגשת אל הטרמפולינה, משחררת את החגורה, ואוחזת עם שתי ידיה בחולצתו של ג.ג. – אחיזה אחת בחלק החולצה שמעל לכתף ימין של ג.ג, ואחיזה שניה בחלק החולצה שבסמוך לכף ידו השמאלית של ג.ג, מרימה אותו באוויר (10:28:32) ומניחה אותו, לא בעדינות, אך גם לא בחוזקה על משטח החתלה גבוה (10:28:35).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה מהטרמפולינה באמצעות אחיזה בחולצה והנחה חזקה על משטח ההחתלה. יחד עם זאת, מבחינת הרצף העובדתי, נראה שיש לאחד בין אישום זה ואישום 38, כך שההתנהגות הפלילית המתוארת בשני ס”ק אלו תיבחן כחלק מההתעללות ה”כוללת” של הנאשמות. על כן, אני קובעת כי המתואר בס”ק 38 ו – 39 מהווה אירוע אחד, כשהחלק המתואר בס”ק הנוכחי – 39, מיוחס לנאשמת 1 בלבד, והוא יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמות בהתעללות “כוללת”.
אירוע מיום 16.1.22– ס”ק 40
באותו יום בסמוך לשעה 10:49, אחזה נאשמת 1 בחולצתו של ג.ג והרימה אותו באמצעותה באוויר לתוך מיטת הלול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מחולצתו באוויר, כשמשקל גופו באוויר, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר בהרמה לא נכונה, שאינה עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי חוזרת על הטיעון לפיו, מאחר ואירוע זה מיוחס לנאשמת בנפרד מיתר האירועים, האירוע אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי ג.ג שוכב על הרצפה בחדר התינוקות, נאשמת 1 מתכופפת מעט ומושיטה את ידה הימנית שאוחזת בקדמת חולצתו של ג.ג באזור בית החזה (10:49:12), מרימה כך את ג.ג באוויר, מצרפת יד שניה שאוחזת אף היא באותו אזור בקדמת חולצתו של ג.ג, ומניחה אותו בלול עם פעוט נוסף.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה מאד ומסוכנת, ובהתאם לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 16.1.22– ס”ק 41
באותו יום בסמוך לשעה 11:03, ישב הפעוט ג.ג בכסא אוכל בחדר התינוקות. נאשמת 1 אחזה בחולצתו והרימה אותו באמצעותה בחוזקה, עד שהפעוט ג.ג השתחרר מכסא האוכל והיא נשאה אותו למיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מחולצתו בחוזקה עד לשחרורו מכסא האוכל, נשיאתו לחדר השני למיטת הלול, והפלתו פנימה אל הלול תוך שג.ג פגע בסורגים, מהווה מכאוב ברור לפעוט.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי היא מודה בעובדות, אך לטענתה יש להרשיעה בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי בסרטון ניתן להבחין כי לפעוט לא נגרם מכאוב של ממש, כאשר אין סממנים לכך ולא היה פוטנציאל במעשה לגרום מכאוב של ממש.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/143 מעלה, כי נאשמת 1 מכניסה את ג.ג לכסא האוכל שנמצא בחדר התינוקות ומתחילה להאכיל אותו (11:02:44). נראה כי ג.ג אינו מעוניין בהאכלה, נאשמת 1 קמה, אוחזת את ג.ג מאזור הכתפיים שבחולצתו ומושכת אותו בגסות מהכסא (11:03:32). ג.ג. נראה במצב של עמידה בתוך הכסא, רגליו תקועות, ונאשמת 1 מזיזה ומושכת אותו עד שג.ג מצליח לצאת מכסא האוכל, אז היא מרימה ומניחה אותו בלול סמוך מאוד, תוך שהוא נופל אליו ונראה שמקבל מכה ברגליו מסורגי הלול (11:03:37). הפעוטות האחרים שיושבים בכיסאות האוכל רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי נאשמת 1 אחזה ומשכה את ג.ג. באופן אלים מאד מכסא האוכל. בזמן שהפעוט הופל לתוך הלול הסמוך לכסא, הוא קיבל מכה ברגליו. נסיבות המשיכה של הפעוט מן הכסא לצד העובדה שנצפה שקיבל מכה מסורגי הלול מוכיחות קיומו של מכאוב ממשי. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 17.1.22– ס”ק 42
ביום 17.1.22 בסמוך לשעה 11:45, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בחולצתו ונשאה אותו באמצעותה באוויר והניחה אותו על רצפת חדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מחולצתו ונשיאתו באוויר באופן זה מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר באופן כללי כי היא כופרת במיוחס לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מאחר ומדובר במעשה בודד כפי שמיוחס בכתב האישום, המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/132א מעלה, כי נאשמת 1 מרימה את ג.ג מגב חולצתו ונושאת אותו כך מחדר הילדים לחדר התינוקות (11:46:02).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה גסה ואלימה, ובהתאם לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 43
ביום 18.1.22 בסמוך לשעה 08:56, שהה ג.ג בחדר הילדים ביחד עם פעוטות נוספים. הפעוטות ישבו על הרצפה ונאשמת 1 חילקה להם לחם. נאשמת 1 ניגשה לג.ג, אחזה בחוזקה בחולצתו, הניפה אותו באוויר בעזרתה וכך נשאה אותו, כשפניו החוצה ממנה, לחדר התינוקות.
המדינה מחייסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מחולצתו ונשיאתו באוויר באופן זה מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהאחיזה לא הייתה נכונה, אך אין הנפה באוויר. עם זאת צוין, כי נאשמת 1 מודה בסעיף העבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת על הודאתה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/154א מעלה, כי נאשמת 1 אוחזת ומרימה באמצעות שתי ידיה את ג.ג מגב חולצתו (08:56:57), מחדר הילדים לחדר התינוקות.
לאחר צפייה בסרטון והודאתה של הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 44
באותו יום בסמוך לשעה 15:38, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה לפעוט ג.ג, אחזה בזרועו וגררה אותו לאורך החדר מידו על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזה בזרועו של הפעוט וגרירתו על הרצפה לאורך כל החדר, מהווה פגיעה משמעותית בפעוט וגורמת למכאוב ברור.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהיא גררה את הפעוט קלות, אולם כופרת שהדבר מגיע לכדי עבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירת תקיפה, אך כופרת כי מדובר בעבירה של תקיפה על ידי אחראי, שכן היא לא אחזה בו בחוזקה, ומצפייה בסרטון לא ניתן להסיק כי נגרם לפעוט מכאוב כתוצאה מכך.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/154א מעלה, כי נאשמת 2 נמצאת בחדר הילדים עם ארבע הפעוטות, בהם גם ג.ג, שיושב ליד שידת מטבח הילדים שממוקמת בסמוך לפתח שבין חדר הילדים לחדר התינוקות. נאשמת 2 אוחזת בידה השמאלית את גב חולצתו של ג.ג וגוררת ומושכת אותו בחוזקה על הרצפה לאחור לאורך כל החדר, עד למקום שבו היא מתיישבת (15:38:02).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי לא מדובר בגרירה קלה או קצרה של הפעוט, אלא בגרירה ומשיכה חזקה לאחור, כאשר עוצמת האלימות מבססת, למצער, קיומו של מכאוב עובר ממשי. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 45
באותו יום, בסמוך לשעה 15:41, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליו, אחזה בזרועו ומשכה אותו בחוזקה לכיוונה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכה בחוזקה בזרועו של הפעוט מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נטען, שנאשמת 2 כופרת בפליליות של העובדות המתוארות בסעיף זה, וכי מדובר באירוע מינורי של שבריר שניה, ולא בהזזה בחוזקה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/154א מעלה, כי נאשמת 2 נעמדה לאחר שהאכילה את ג.ג.. הפעוט נראה זוחל מעט בחדר, ונאשמת 2 מתיישבת על כורסא ומושכת בחוזקה מחולצתו של ג.ג באזור כתף ימין (15:41:56), למרחק של כחצי מטר על הרצפה, ולאחר מכן מנקה את פניו של ג.ג באמצעות מגבון.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אין המדובר באירוע מינורי. עם זאת, המתואר בס”ק 44 – 45 מהווה רצף אחד סביב האכלתו של ג.ג. בתחילתה ובסיומה. על כן, יש לאחד בין שני הסעיפים הקטנים, ולהרשיע את נאשמת 2 בעבירה אחת של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין בגין המתואר בס”ק 44 – 45, וזאת חלף הרשעה נפרדת בעבירה של תקיפה בס”ק 45.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 46
באותו יום בסמוך לשעה 15:53, שהה הפעוט ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליו, אחזה בזרועו ומשכה אותו באמצעותה בחוזקה לכיוונה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכת הפעוט בחוזקה בזרועו מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען שהיא כופרת שמשכה את הפעוט בחוזקה, ואין בהזזתו משום עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי הנאשמת כופרת שמשכה את הפעוט בחוזקה. מדובר באחיזה שנמשכה שבריר שניה, ולמרחק קצר. אף שהמעשה אינו יפה לעין, הוא אינו עולה לכדי עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/154א מעלה, כי נאשמת 2 מתיישבת על הכורסה, כאשר ג.ג נמצא במרחק של יותר ממטר ממנה, יושב על הרצפה, ובחדר נמצאים עוד שני פעוטות. נאשמת 2 מותחת את גופה ואת ידה הימנית, אוחזת את ג.ג מחולצתו באזור כתף ימין ומושכת אותו בחוזקה עד אליה כשהוא נגרר על הרצפה (15:52:56).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר במשיכה חזקה וגרירה על הרצפה למרחק של יותר ממטר. בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, המדובר בתקיפה – אם כי ברף הנמוך. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.1.22 – ס”ק 47
ביום 23.1.22 בשעה 09:21, הניחה נאשמת 1 את ג.ג במיטת לול בחדר התינוקות והותירה אותו שם למשך כ – 6 שעות עד לשעה 15:11, למעט הוצאה אחת בשעה 11:52 לצורך החלפת חיתול והחזרתו המיידית של ג.ג למיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה “עצמאית” של התעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהותרת פעוט יום שלם במיטת הלול, לבדו, ללא התייחסות מספקת, ללא תכלית ראויה ויחס אנושי, מבלי שהוא ער לזמנים ולמתרחש, מהווה עבירת התעללות עצמאית ונפרדת. הפגיעה בפעוט אשר זוכה להתעלמות, היעדר טיפול והשגחה, מהווה אירוע חריג בחומרתו ומחייבת התייחסות ייחודית. צוין, כי נאשמת 1 לא העידה אשר לטענתה כי ההורים ביקשו ממנה לפעול כך, כאשר טענה זו אינה מגובה בדבר ואינה הגיונית מטבע הדברים.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, שהיא כופרת בסעיף העבירה, שכן לטענתה הפעוט לא חש בטוב, נמסר לה על ידי הוריו כי לא ישן כל הלילה, ולכן השאירה אותו בלול על מנת שינוח. עוד נטען, כי לפי עניין צ’רשני, המדובר בעבירה של תקיפה בלבד.
צפייה בקטעי הסרטון הרלבנטי בת/133 מעלה, כי אכן המתואר בכתב האישום נראה בסרטונים. צפייה לא רציפה בחלקים מהאירוע הממושך מאוד מעלה, שנאשמת 2 לא הייתה בגן באותו היום. נאשמת 1 נמצאת לבדה ללא עזרה, ונראה שלא כל הילדים נמצאים בגן.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, גישת המאשימה מקובלת עליי. מקרה זה אינו דומה לעניין צ’רשני, בשל זמן השהייה הממושך בלול. משך הזמן שבו מצוי הפעוט בן השנה כלוא בלול מקנה לאירוע את הפן האכזרי, כשברי כי התנהגות זו מאופיינת בפוטנציאל לגרימת סבל לפעוט. כפי שציינה ב”כ המאשימה, הותרת פעוט יום שלם במיטת הלול, לבד, ללא התייחסות מספקת, ללא תכלית ראויה ויחס אנושי, מבלי שהוא ער לזמנים ולמתרחש סביבו, מהווה עבירת התעללות. הפגיעה בפעוט אשר זוכה להתעלמות, היעדר טיפול והשגחה למשך שעות ארוכות הוא אירוע חריג בחומרתו ומחייב התייחסות ייחודית. הסברה של נאשמת 1 להתנהגות זו אינו נתמך בכל ראיה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 26.1.22 – ס”ק 48
ביום 26.1.22 בסמוך לשעה 15:17, ישב ג.ג על רצפת חדר הילדים. נאשמת 1 אחזה בגב חולצתו של ג.ג וגררה אותו על הרצפה לחדר השני.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט בחולצתו וגרירתו על הרצפה באופן זה מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען כי המעשה אינו עולה לכדי עבירה, וכי נאשמת 1 הזיזה את ג.ג למרחק של מספר ס”מ ספורים. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי המדובר בתינוק כבד ולכן הנאשמת הזיזה אותו באופן המתואר.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/134 מעלה, כי במצלמת חדר התינוקות רואים את ג.ג יושב על הרצפה (ולא בחדר הילדים כפי שצוין בכתב האישום), ומשחק עם צעצוע. ג.ג יושב בסמוך לפתח שבין חדר הילדים לחדר התינוקות, כאשר נאשמת 1 ניגשת אליו מאחור, אוחזת בחולצתו מאחור ומושכת וגוררת אותו אל חדר הילדים (15:17:05). צפייה במצלמה 3 של חדר הילדים מעלה כי נאשמת 1 פותחת את הגדר החומה שמפרידה בין שני החדרים מושיטה את ידה השמאלית, אוחזת את חולצתו של ג.ג מאחור וגוררת אותו כשישבנו נוגע ברצפה למרחק של יותר ממטר אל תוך חדר הילדים (15:17:05).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, אין המדובר בהזזתו של ג.ג. למרחק של מספר ס”מ בודדים בלבד, כנטען על-ידי ההגנה, אלא בגרירתו למרחק של יותר ממטר, מחדר אחד לאחר. על כן, בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.1.22 – ס”ק 49
ביום 30.1.22 בסמוך לשעה 10:57, שהה ג.ג בחדר הילדים. נאשמת 1 אחזה בגב חולצתו של ג.ג, הניפה אותו באוויר ונשאה אותו באופן המתואר לחדר התינוקות לתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט בגב החולצה, הנפתו ונשיאתו כך אל הלול, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען כי מדובר באחיזה לא נכונה, שאינה עולה לכדי עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/135 מעלה, כי במצלמת חדר הילדים ניתן לראות את נאשמת 1 ניגשת אל ג.ג שעומד בסמוך לאחד מכיסאות האוכל, בידה השמאלית יש צלחת אוכל, ובידה הימנית היא אוחזת בחולצתו של ג.ג מאחור (10:57:57), מרימה אותו באוויר ונושאת אותו אל החדר השני. במצלמת חדר התינוקות ניתן לראות כי החדר ריק, נאשמת 1 נכנסת כשהיא אוחזת ומרימה את ג.ג מחולצתו, ובעזרת רגלה הימנית מרימה אותו למעלה ומניחה אותו בלול (10:58:01).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בנשיאה של ג.ג. מחולצתו למרחק מספר מטרים, מחדר לחדר, תוך שימוש ברגל על-מנת להרימו כלפי מעלה לצורך הכנסתו ללול. בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, המדובר בעבירת אלימות מובהקת, ועל כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
סיכום האישום השלישי
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוט ג.ג., יליד 6.10.20:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה אחת של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; 8 עבירות; 21 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
החלטתי לזכות את הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין המפורטת בס”ק 3.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע 2 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 5 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע 4 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין, וכן בעבירה אחת של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
הפעוט ג.ג., אשר היה בן קצת למעלה משנה בעת האירועים, ספג אלימות חריגה ויוצאת דופן כמעט מדי יום, ולעיתים גם מספר פעמים ביום. די בריבוי המעשים כדי לקבוע, שהפעוט ספג התעללות בגן בו היה תחת השגחתן של הנאשמות ואמור היה לזכות בטיפול מסור ואוהב. אלא, שנסיבות מעשי האלימות כלפיו אכזריות במיוחד: הנאשמת 1 נקטה כלפיו באלימות משפילה ומבזה, כשרגע לפני כן הפעוט חיבק את רגלה; הפעוט חווה מספר משיכות שיער והטחות בזמן הזזתו ממקום למקום; נראה שבאופן כמעט קבוע הועבר מחדר לחדר או ממקום למקום באמצעות גרירות ממושכות; הפעוט שהה בטרמפולינה חגור במהלך זמנים ממושכים. הנאשמת 1 היא זו אשר הפגינה התנהגות אכזרית ומשפילה במיוחד כלפי הפעוט, אך גם הנאשמת 2 נקטה כלפיו בדרכים אלימות וכן איפשרה לבתה, הנאשמת 1, להתייחס לפעוט זה כאל חפץ, כשפעמים רבות לא זכה לכל התייחסות לאחר שנפגע. הפעוט ג.ג. סבל באופן מובהק מהתעללות “כוללת”, בנוסף לכל מעשי התקיפה, ועל כן יש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה (חוץ מאלו המפורטים בס”ק 47 – מחמת זהות ביסודות העבירות). לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמות יחדיו בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
האישום הרביעי, הפעוטה ד.ד
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות כמפורט להלן, תקפה נאשמת 1 את הפעוטה ד.ד ילידת 7.11.19, בעודה תחת השגחתה ואחריותה וגרמה לה למכאוב. המאשימה מייחסת לנאשמת 1 תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (3 עבירות) – לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 2.12.21 – ס”ק 2
ביום 2.12.21 בסמוך לשעה 09:35, עת שהתה ד.ד בחדר הילדים ועמדה סמוך לנאשמת 1, דחפה נאשמת 1 את ד.ד לאחור בחוזקה, כך שנפלה וקיבלה מכה בכתפה מכיסא אוכל שעמד במקום. נאשמת 1 התעלמה מנפילתה של ד.ד ומכך שקיבלה מכה והמשיכה בעיסוקיה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי נאשמת 1 דחפה בחוזקה את הפעוטה עד שנפלה וקיבלה מכה, נתון המלמד על המכאוב שנגרם לפעוטה. בנוסף, נאשמת 1 לא סייעה לפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי היא מודה שניסתה להזיז את הפעוטה באופן שאינו תקין והדבר גרם לכך שהפעוטה מעדה, אך לא נחבלה. לכן מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מעלה, כי בעת האירוע היו בחדר הילדים תשעה פעוטות, בהם גם ד.ד.. נאשמת 1 מחזיקה בידה מעדן למאכל. באמצעות ידה הימנית היא דוחפת, לא בעדינות, את ד.ד מאזור הכתף הימנית, עד שהפעוטה נופלת על כיסא אוכל סמוך (09:35:06). מיד לאחר מכן, נאשמת 1 מושכת אליה כיסא אוכל אחר בו יושב פעוט, והיא מתיישבת לאחור על כיסא ורוד. ההתרשמות היא, שהנאשמת מזיזה ודוחפת את ד.ד מהמקום על מנת לפנות מקום לכיסא האוכל. נאשמת 1 מתעלמת מהנפילה של ד.ד, ומאכילה את הפעוט האחר שנמצא בכיסא האוכל.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הנאשמת דחפה את הפעוטה, וכתוצאה מתקיפה זו היא מעדה ונגרם לה, למצער, מכאוב עובר של ממש, כשהנאשמת אף לא ניגשה לסייע לה. על כן, מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 3
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 12:00, שהתה ד.ד בחדר הילדים ונערכה לשנת צהריים על מזרן. נאשמת 1 משכה את ד.ד בחוזקה בידה מהמזרן עליו שכבה והטיחה אותה בחוזקה על מזרן סמוך.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכת הפעוטה בחוזקה מהמזרון והטחתה במזרון סמוך, מלמדים על העוצמה בה נעשו הדברים ועל גרימת מכאוב לפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מכפירתה בהוראת החיקוק, ומודה בביצוע עבירה של תקיפה בידי אחראי.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א, ועל בסיס הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבל של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 4
ביום 21.12.21 בסמוך לשעה 14:51, שכבה ד.ד על מזרן על רצפת חדר הילדים. נאשמת 1 נכנסה לחדר הילדים באופן מאיים והפעוטות אשר ישבו על המזרנים נשכבו בזריזות. נאשמת 1 אחזה בצד הארוך של מזרנה של ד.ד והרימה אותו כלפי מעלה, בעוד הפעוטה ד.ד עליו, כך שהיא התגלגלה לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 נכנסה לחדר בצורה מאיימת, הרימה את המזרון כשהפעוטה עדיין עליו והיא התגלגלה אל הרצפה. מדובר בגרימת מכאוב ברור לפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, שהמעשה לא עולה לכדי עבירה, אלא המדובר בהתנהגות שאינה ראויה, ולכן נאשמת 1 כופרת בביצוע עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי בחדר הילדים ישנם ארבעה פעוטות שנמצאים על מזרונים שפרושים בחדר. כשד.ד רואה את נאשמת 1 בפתח החדר, היא נשכבת על המזרון על צד שמאל של גופה (14:51:19). נאשמת 1 מזיזה את שידת המטבח לילדים מהפתח שבין חדר התינוקות לחדר הילדים ונכנסת לחדר הילדים, מרימה שני מזרונים ריקים, ומרימה מזרון נוסף שעליו שוכבת ד.ד (14:51:32), כאשר ההרמה היא מצד המזרון כלפי מעלה וד.ד מתגלגלת אל הרצפה ומיד קמה על רגליה (14:51:35). שלושת הפעוטות האחרים רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה המהווה תקיפה. עם זאת, ד.ד. לא ישנה בעת האירוע, לא ברור אם קיבלה מכה, אין תגובה של בכי והיא קמה באופן מיידי. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, חלף הרשעה בעבירה המיוחסת של תקיפה על-ידי אחראי.
סיכום האישום הרביעי
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטה הנאשמת 1 כלפי הפעוטה ד.ד., ילידת 7.11.19:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע 2 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; עבירה אחת של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
האישום החמישי, הפעוט ה.ה
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, ביחד ולחוד, התעללו ותקפו הנאשמות את הפעוט ה.ה יליד 4.11.2020, בעודו תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לנאשמות ביצוע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא (1 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא (2 עבירות) לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 1 ביצוע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי (2 עבירות) לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (13 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (10 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2 ביצוע עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (4 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 2.12.21 – ס”ק 2
ביום 2.12.21 בסמוך לשעה 10:25, ישב ה.ה בכסא אוכל בחדר התינוקות ונרדם בכסא. נאשמת 1, אשר בזמן זה חיתלה פעוטה אחרת, הבחינה כי ה.ה נרדם בכסא. בתגובה, נטלה נאשמת 1 חיתול בד והצליפה באמצעותו בחוזקה בראשו של ה.ה.. כתוצאה מהמכה, התעורר ה.ה בבהלה ופרץ בבכי. בהמשך, ובעוד ה.ה. בוכה כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1, ניגשה נאשמת 1 לפעוט ה.ה. וסטרה לו בראשו בעוצמה כך שכל גופו זז בכסא.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שזהו אירוע חריג בחומרתו המקיים את מבחני ההתעללות כעבירה עצמאית. הפעוט ישן בכיסא ונאשמת 1 הצליפה בו בחיתול בד. המעשה לא נעשה מעומס, לחץ או חוסר יכולת, אלא מרוע ומכוונה לפגוע. המדובר באירוע מתמשך, כאשר הפעוט בכה בשל המכה והערתו מהשינה ולאחר מכן נאשמת 1 סטרה לו בעוצמה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי היא מודה בביצוע עבירה של תקיפה על ידי אחראי, מאחר ואין מדובר במסכת אירועים המגיעה לכדי התעללות. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר באירוע נקודתי וקצר, במהלכו הנאשמת 1 איבדה עשתונות, אשר אכן גרם למכאוב של ממש לפעוט. יחד עם זאת, בהתאם לפסיקה, אירוע זה אינו עונה על המבחנים להרשעה בעבירת התעללות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מעלה, כי בעת האירוע היו בחדר התינוקות שלושה פעוטות ישובים בכיסאות האוכל, אחד מהם הוא הפעוט ה.ה.. פעוט נוסף שכב על שידת החתלה ונאשמת 1 נראית מחליפה לו חיתול. ה.ה נראה ישן בכסא האוכל כמה דקות לפני תחילת האירוע (10:21:43), כשהוא מתעורר לעתים, ראשו נופל והוא נרדם שוב. אירוע ההצלפה עם החיתול בראשו של ה.ה מתרחש לאחר שנאשמת נמצאת לקראת סיום החתלה של פעוט אחר על שידת ההחתלה (10:25:37), כתוצאה מכך ה.ה מתעורר ומתחיל לבכות ונראה עדיין עם עיניים עצומות. שני הפעוטות האחרים שישובים בכסאות האוכל רואים את האירוע.
נאשמת 1 מחזירה את הפעוט שסיימה לחתל אל הלול, ניגשת אל ה.ה, שעדיין בוכה, ומכה אותו בסטירה חזקה מאוד באמצעות ידה הימנית, כך שכל גופו זז (10:26:18). שני הפעוטות האחרים שישובים בכיסאות האוכל בסמוך אליו רואים את האירוע. נאשמת 1 מוציאה את ה.ה מכיסא האוכל, לא בעדינות, ומניחה אותו, לא בעדינות, על שידת ההחתלה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע קשה מאד, אך לאור סמיכות הזמנים, יש לאחד אירוע זה יחד עם האירוע הבא המתואר בס”ק 3.
אירוע מיום 2.12.21, ס”ק 3
בהמשך, בסמוך לשעה 10:28, לאחר שנאשמת 1 הוציאה את ה.ה מכיסא האוכל, היא דחפה את ה.ה ומעוצמת הדחיפה נפל הפעוט וראשו נחבט ברצפה. כתוצאה מכך פרץ ה.ה בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 דחפה את הפעוט והוא נפל וקיבל מכה בראשו מהרצפה. הסרטון מלמד על עוצמת האלימות והמכאוב שנגרמו לפעוט. בנוסף, הפעוט בכה וצעק ממצוקתו וכאבו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שה.ה. לא נחבל ואף לא בכה בניגוד למתואר בכתב האישום. נמסר, כי נאשמת 1 מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי האירוע המתואר בסעיף הקודם, ס”ק 2, והמקרה דנן, הם מסכת אחת של אירועים שהתרחשו בטווח של כ- 3 דקות, ולכן לא ניתן לראותם בנפרד האחד מן השני. נטען שהאירועים נכתבו בנפרד על מנת “לעבות” את כתב האישום, בניגוד לכתבי אישום במקרים דומים אשר ייחסו עבירה אחת בגין מסכת אחת של אירועים כלפי אותו פעוט או לחלופין אם התרחשו בטווח זמנים קרוב.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מעלה, כי בהמשך הסרטון, ולאחר שנאשמת 1 מסיימת לחתל את ה.ה על שידת ההחתלה, היא מורידה אותו על הרצפה וניגשת לקחת פעוט אחר לשידת ההחתלה. תחילה נאשמת 1 מזיזה, לא בעדינות, את ה.ה מהמקום בו עמד ליד שידת ההחתלה, והוא נופל על ישבנו (10:28:29). נאשמת 1 מתיישבת על כסא בסמוך לשידת ההחתלה, ואז דוחפת בחוזקה את ה.ה באזור ראשו, הוא נופל לאחור וראשו פוגע ברצפה בחוזקה, ונראה בבירור שהוא בוכה (10:28:32). ה.ה מפסיק לבכות כעבור כמה שניות, אך נראה שבית החזה שלו נע במהירות (10:28:56).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי ס”ק 2 ו – 3 מתארים אירוע מתמשך של מספר מעשי אלימות לשמה כלפי פעוט בן כשנה, שהחל לספוג את האלימות המשפילה בעודו ישן, נפגע מתקיפות הגורמות לו למכאוב – לרבות בראשו, ונראה בבירור שהוא מתקשה להירגע. עסקינן בהתנהגות מתמשכת אכזרית המאופיינת בפוטנציאל לגרימת סבל לפעוט, ועל כן, בגין האירוע המתואר בס”ק 2 ו – 3, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 4
ביום 9.12.21 בסמוך לשעה 09:28, ישב ה.ה בחדר התינוקות, סמוך למחסום המעבר לחדר הילדים, כאשר החדר חשוך והנאשמות ופעוטות נוספים נמצאים בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לה.ה ואחזה בחולצתו, הרימה אותו באוויר והעבירה אותו מחדר התינוקות לחדר הילדים, מעל המחסום, כך שבעת המעבר, נחבט פלג גופו התחתון של ה.ה במחסום. כל אותה העת נאשמת 2 נכחה וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בה.ה..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 הרימה את הפעוט באמצעות חולצתו, כאשר משקל גופו באוויר, על מנת להעבירו מעל המחסום שבין חדר הילדים לחדר התינוקות, והוא נחבל במחסום בשל כך. נטען שנאשמת 2 ישבה והסתכלה לכיוונה של נאשמת 1 בעת האירוע.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהיא הרימה את הפעוט, אמנם לא בדרך המקובלת, אך המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי הנדרש. לא הייתה כל כוונה לפגיעה בילד אלא חוסר זהירות מצדה, כאשר מדובר בנגיעה בלבד של חלקו התחתון ולא ב”חבטה”. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מהכפירה, ומודה בעבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שהיא כופרת בעובדה שהפעוט נחבל בראשו, וכן שלא צפתה באירוע. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת 2 חוזרת בה מכפירתה ומודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א והודאות הנאשמות, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא, לפי סעיפים 379 ו- 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 5
באותו יום, בסמוך לשעה 09:43, שהה ה.ה עם פעוטות נוספים בחדר הילדים וישב על ספת ילדים אשר חסמה את המעבר בין שני החדרים. נאשמת 2 דחפה את הספה קדימה, בעוד הפעוט יושב עליה וכתוצאה מדחיפת הספה קם ה.ה. מן הספה. בהמשך, ה.ה. שב וטיפס על ספת הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליו, אחזה בזרועו בחוזקה, משכה אותו כך שירד מהספה ודחפה אותו לאחור. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 2, פרץ ה.ה. בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 2 אחזה בחוזקה בזרועו של הפעוט ומשכה אותו. עוצמת הפעולה מלמדת על המכאוב שנגרם לפעוט. בנוסף, הפעוט פרץ בבכי כתוצאה מהמעשה ומהמכאוב שנגרם לו. במקום לעזור לפעוט, נאשמת 2 נופפה באצבעה באופן מאיים.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא כופרת ברישא של הסעיף, שכן אין בהזזת הספה עבירה, ולא ניתן לקבוע כי הפעוט קם בשל ההזזה. אשר לסיפא של הסעיף נטען, כי נאשמת 2 לא אחזה בזרועו של הפעוט בחוזקה, ועל כן היא מודה בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה בביצוע עבירה של תקיפה בידי אחראי, אך מבקשת להוסיף כי הפליליות מגולמת בסיפא של הסעיף ולא בהזזת הספה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א והודאת הנאשמת, אני מרשיעה את נאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 6
באותו יום, בסמוך לשעה 15:53, ישב ה.ה בכסא אוכל בחדר הילדים בעוד נאשמת 2 מאכילה אותו. עם סיום ההאכלה, ניקתה נאשמת 2 את פניו בכוח והכתה בידו הימנית עם ידה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 2 ניקתה את פניו של ה.ה באגרסיביות ותוקפנות והכתה אותו בידו, התנהגות המהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא כופרת בעובדות המתוארות. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי כל שעשתה הנאשמת היה לנקות את ידו ופניו של הפעוט, שהתלכלכו לאחר האוכל. אכן מדובר בסרטון צורם לעין, אך מלאכת הניקוי, אף שבוצעה באגרסיביות וראוי היה שתעשה באופן אחר, לא עולה לכדי עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי נאשמת 2 מאכילה את ה.ה שיושב בכסא האוכל. נאשמת 2 קמה ממקומה, לוקחת מעדן, ולפני שמתיישבת להאכילו שוב, מנקה את פניו של ה.ה עם מגבון. פעולת ניגוב פניו היא גסה, לא בעדינות, ובאחד הניגובים, היא מכה עם המגבון ועם ידה את ידו הימנית של ה.ה (15:53:46).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בניגוב פנים מאד אגרסיבי, אך די במכה שנתנה לפעוט בידו כיד להרשיעה בעבירה המיוחסת לה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 7
באותו יום, בסמוך לשעה 16:35, ישב ה.ה. על הספה. נאשמת 2 ניגשה אליו, אחזה בזרועו בכוח ביד אחת ומשכה אותו לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מזרועו ומשיכתו לרצפה מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, שאין בהזזתו של הפעוט, שלא נעשתה בכוח, משום עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי הנאשמת לא אחזה בכוח, אלא הורידה את הפעוט מהספה אל הרצפה. אין פליליות במעשה, למרות שהיה ראוי שייעשה באופן אחר.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי נאשמת 2 ניגשה אל ה.ה שישב על הספה, אחזה בזרועו, באזור שמעל למרפק שמאל שלו, ומשכה אותו מהספה בכוח, קצת באוויר, עד להושבתו של ה.ה על הרצפה (16:35:22). לאחר מכן, התיישבה נאשמת 2 על הספה במקומו של ה.ה..
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הזזתו של הפעוט נעשתה בכוח, כאשר הנאשמת משכה אותו והרימה אותו מהספה באמצעות אחיזה ביד אחת, ועל כן, על בסיס קביעותיי שבפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 8
ביום 10.12.21 בסמוך לשעה 10:55, שהה ה.ה בחדר התינוקות ושיחק. נאשמת 2 אחזה בעורף חולצתו של ה.ה, גררה אותו קדימה בחוזקה ובהמשך אחזה בידו והובילה אותו לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט בעורף חולצתו וגרירתו מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי היא כופרת שאחזה בחוזקה בעורפו, וכי אין בהזזתו משום עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת 2 מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 והודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 14.12.21 – ס”ק 9
ביום 14.12.21 בסמוך לשעה 11:57, שהה ה.ה בלול בחדר התינוקות עם פעוט נוסף. נאשמת 1 ניגשה לה.ה., אחזה אותו מחולצתו תוך שתפסה במותנו וכאשר גופו נוטה על הצד והרימה אותו באוויר. ה.ה נאחז בגדר הלול ובתגובה משכה נאשמת 1 את הפעוט ה.ה בחוזקה עד אשר שיחרר את אחיזתו מגדר מיטת הלול, ונאשמת 1 העבירה אותו למיטת לול אחרת בחדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט מחולצתו, הרמתו באוויר ומשיכתו חרף התנגדותו, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שמדובר באחיזה לא נכונה והפעוט לא נפגע, ולכן האירוע המתואר לא עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען עוד, כי בעת ההרמה הנאשמת לא צפתה שהפעוט יאחוז בלול שלצדה. מדובר באירוע אגב טיפול בילדים, מגעים כאלו יכולים להתרחש, ובהיעדר אינדיקציה למכאוב אינם חוצים את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/141ב מעלה, כי חדר התינוקות היו חשוך והתריס מוגף בעת האירוע, אך ניתן לראות בבירור את הנעשה. כל המתואר בכתב-האישום אכן נראה בסרטון.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע תקיפה ברף גבוה, הכולל לא רק הרמה תוקפנית מהחולצה, אלא גם בהרמה מסוכנת ובמשיכה חזקה במטרה לשחרר את ה.ה. מסורגי הלול. על כן, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 14.12.21 – ס”ק 10
באותו יום, בסמוך לשעה 11:59, עמד ה.ה במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה במותניו וסובבה אותו בכוח כך שפניו יהיו לכיוון המזרן והטיחה אותו בחוזקה למצב שכיבה על המזרן.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה.
לאחר צפיה בקטע הסרטון הרלוונטי בת/141ב, ולאור הודאתה של הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 11
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 11:14, עמד ה.ה. סמוך למעבר בין חדר התינוקות וחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בעורף חולצתו ודחפה אותו לאחור כך שנפל לכיוון חדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה בסעיף זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת142א והודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 12
באותו יום, בסמוך לשעה 11:38, שהה ה.ה בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו, משכה בידו, הניפה אותו לאוויר, בעודה אוחזת בה.ה ביד אחת בלבד, והשליכה אותו לתוך מיטת הלול בחוזקה, תוך שגופו נחבט בסורגי מיטת הלול. כתוצאה ממעשיה של הנאשמת 1 פרץ ה.ה. בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכת הפעוט ביד אחת בלבד, הנפתו באוויר והשלכתו לתוך הלול, כך שנחבט בסורגים, מהווה גרימת מכאוב לפעוט. בנוסף, הפעוט בכה בשל המכאוב שנגרם לו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, שהיא אחזה בפעוט בשתי ידיה, כאשר עמדה עם הגב לכיוון המצלמה, ולכן לא ניתן לראות באופן ברור את האחיזה. בנוסף נטען, שלא השליכה את הפעוט אל הלול, והפעוט בכה מאחר שנאלץ להיכנס ללול. נמסר, שמודה בעבירה של תקיפה סתם.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי נאשמת 1 נכנסת לחדר התינוקות בו נמצאים שני פעוטות משחקים על הרצפה, וכן ה.ה שאף הוא נמצא על הרצפה אבל לא ניתן לראותו. נאשמת 1 נמצאת בגבה אל המצלמה, אך ניתן לראות שבידה הימנית היא אוחזת בידו הימנית של הפעוט, ובידה השמאלית (11:38:33) מרימה את חלקו האחורי (11:38:34). כתחנת ביניים, נאשמת 1 מניחה את הפעוט על סורגי הלול, בעוד ידה הימנית אוחזת בידו הימנית של הפעוט, ובעזרת היד השניה אוחזת ברגליו ומשליכה אותו לתוך הלול (11:38:38). לא ניתן לראות שגופו של הפעוט נחבט בסורגי הלול. מיד לאחר מכן, רואים את ה.ה בוכה בלול (11:38:46).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי למרות שלא ניתן לראות חבטה מסורגי הלול, הרי שעדיין אופן ההרמה, לצד “תחנת הביניים” של הנחת הפעוט על סורגי הלול, ולאחר מכן השלכתו ללול שגוררת תגובה של בכי, מבססים הוכחת כל יסודות העבירה, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 13
באותו יום, בסמוך לשעה 12:06, עמד ה.ה במיטת לול בחדר התינוקות. הנאשמת 1 אחזה בכתפיו והכניסה אותו למיטת לול אחרת, תוך שהפילה אותו אחורנית לתוך הלול. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1, פרץ ה.ה בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזת הפעוט בכתפיו והעברתו ללול אחר, תוך דחיפתו כך שנפל לאחור, מהווה גרימת מכאוב לפעוט. בנוסף, הפעוט בכה בשל המעשה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי בכי של פעוט אינו מחייב הרשעה בעבירה של תקיפה על ידי אחראי, לפעוט לא נגרם מכאוב, הוא נפל כתוצאה מהנחתו בלול, גם אם לא בצורה בה היה מצופה ממטפלת לנהוג.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי בעת האירוע היו בחדר התינוקות ארבעה פעוטות, בהם גם ה.ה.. נאשמת 1 מביאה לול נוסף אל החדר, לול שדפנותיו הם מבד, מרימה את ה.ה כשהיא אוחזת בכתפיו (12:06:49), ומעבירה אותו אל לול הבד. ה.ה. נוגע עם כפות רגליו במזרון הלול, נאשמת 1 עוזבת את אחיזתה בו, וה.ה נופל לאחור על ישבנו וראשו פוגע בדפנות הלול, והוא מתחיל לבכות (12:06:52).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הפעוט קיבל מכה בישבנו כתוצאה מהשלכתו בלול, ראשו פגע בדפנות הלול, ונסיבות אלו של התקיפה, לצד תגובת הבכי של הפעוט, מבססים הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשמת 1. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 14
באותו יום, בסמוך לשעה 12:14, שהה ה.ה במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו וסטרה בחוזקה בפניו חמש פעמים. לאחר מכן, הרימה אותו מרגליו באוויר והטיחה אותו בחוזקה חזרה למיטת הלול כאשר ראשו כלפי מטה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה באישום זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב יוער, כי המדובר באלימות חמורה מאד ובאירוע קשה לצפייה. על בסיס הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 15
באותו יום, בסמוך לשעה 15:03, שהה ה.ה במיטת לול בחדר התינוקות עם פעוט נוסף. נאשמת 1 ניגשה לה.ה., אחזה בזרועו בחוזקה והשליכה אותו לקצה השני של מיטת הלול בכוח.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהסרטון מלמד על עוצמת הפעולות והפעלת הכוח הרבה, כך שנגרם מכאוב לפעוט.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי ניתן לראות את הפעוט יושב על ראשה של פעוטה אחרת, והנאשמת הזיזה את הפעוט בצורה לא תקינה. יחד עם זאת, הפעוט לא הראה כי חש מכאוב כתוצאה מהמעשה, לא בכה והמשיך כרגיל.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי ה.ה נראה קם ומתיישב על הפעוט האחר, על ראשו או סמוך לו (15:03:06). נאשמת 1 מבחינה בכך (15:03:09), ניגשת אל הלול, אוחזת בזרועו של ה.ה וזורקת אותו בעוצמה אל הצד השני של הלול, על מזרון הלול (15:03:14), והופכת את הפעוט האחר אל גבו.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי עוצמת השלכתו של ה.ה והשימוש בכוח רב של הנאשמת 1 מלמדים על רמת האלימות הגבוהה, באופן שמוכיח בהכרח קיומו של מכאוב ממשי. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 20.12.21 – ס”ק 16
ביום 20.12.21 בסמוך לשעה 15:49, החליפה נאשמת 1 חיתול לה.ה. במשטח ההחתלה בחדר התינוקות. תוך כדי החתלה, נעה רגלו של הפעוט ה.ה כלפי מעלה. בתגובה הכתה נאשמת 1 עם ידה בחוזקה ברגלו של ה.ה על מנת להורידה כלפי מטה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שתוך כדי החתלה רגלו של הפעוט התרוממה ונאשמת 1 הכתה ברגלו, כך שהמדובר בתקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר שהיא כופרת במיוחס לה ונטען, שהיא הזיזה את רגל הפעוט, ואין מדובר בעבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/144ב מעלה, כי נאשמת 1 מחתלת את ה.ה על משטח ההחתלה. לאחר שנאשמת 1 שמה לו חיתול, רגלו השמאלית של ה.ה עולה, ועם ידה השמאלית נאשמת 1 נותנת מכה מהירה ובעוצמה על רגלו השמאלית של ה.ה, וכך מזיזה ומחזירה אותה כלפי מטה (15:49:58). לאחר מכן, נאשמת 1 מושיבה את ה.ה על משטח ההחתלה ומסיימת להלבישו.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי לא מדובר רק בהזזה של רגלו של הפעוט, אלא במכה ממש ברגלו, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 17
ביום 21.12.21 בסמוך לשעה 10:46, שהה ה.ה בחדר התינוקות, בעודו דוחף כסא ילדים בחוסר מעש. נאשמת 1 ניגשה אליו וסטרה לו בחוזקה במצחו. כתוצאה מעוצמת המכה נחבט ראשו של הפעוט ה.ה בדופן מיטת לול סמוכה, הוא נפל לרצפה ופרץ בבכי ונותר במצב זה עד שנאשמת 1 יצאה מהחדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה בסעיף זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א, ולאור הודאתה של הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 18
באותו יום, סמוך לשעה 10:52, עמד ה.ה בחדר הילדים בעוד פעוטות נוספים ישבו סביב נאשמת 1. נאשמת 1 קמה ממקומה, התקרבה לה.ה והכתה אותו בחוזקה בראשו תוך שדחפה אותו לאחור. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1, נפל ה.ה לרצפה, נחבט בראשו ופרץ בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה באישום זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 19
באותו יום, בסמוך לשעה 11:22, עת שהה ה.ה בחדר הילדים, ניגשה אליו נאשמת 1, אחזה בעורף חולצתו וגררה אותו לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט בעורף חולצתו, נשיאתו באוויר כשהוא מתנדנד מצד לצד ונחבט בחפצים, גורמת מכאוב ברור.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשם 1 צוין, כי הטענה לחבטת הפעוט בחפצים אינה חלק מכתב האישום המתוקן וניתן לראות את הפעוט אוחז בחפצים בדרכו אל חדר הפעוטות לצורך שינה. אין כל סממן מצד הפעוט כי נגרמה לו חבלה של ממש.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי נאשמת 1 ניגשת לה.ה, תופסת אותו מעורף חולצתו בידה הימנית (11:23:12) וגוררת אותו, מעט באוויר, אל חדר התינוקות, כשהוא מתנדנד לעתים באוויר. ניתן לראות חבטות ברצפה (לא בחפצים). מעבר למצלמת חדר התינוקות (ת/145ב) מעלה, כי נאשמת 1 הכניסה את ה.ה. אל הלול כשהיא אוחזת בעורף חולצתו, והוא מקבל מכה ברגלו הימנית מסורגי הלול (11:23:18).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה מעורף החולצה של ה.ה ונשיאתו, כשהוא מתנדנד לעתים באוויר אל החדר השני תוך קבלת חבטות קלות מהרצפה והכנסתו אל הלול, וכן כשהוא מקבל מכה ברגלו מסורגי הלול. גם אם נתון אחרון זה לא צוין בכתב-האישום, הרי שהצירוף של החבטות מהרצפה לצד המכה שקיבל ברגלו מבססים כי לה.ה. נגרום מכאוב ממשי, ועל כן אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 20
באותו יום, בסמוך לשעה 11:28, עמד ה.ה במיטת לול בחדר התינוקת. נאשמת 1 ניגשה אליו ודחפה עם ידה את ראשו לאחור בחוזקה כך שה.ה נפל בתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הפעוט נדחף בראשו כך שנפל לאחור. הלול התנדנד, נתון המלמד על עוצמת האלימות שהופעלה ועל המכאוב שנגרם לפעוט.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לאחר דחיפתו של הפעוט הוא תחילה התיישב ורק לאחר מכן נשכב, ובהמשך נעמד, ולא הראה כל סממן למכאוב העולה לכדי חבלה של ממש.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב מעלה, כי בעת האירוע חדר התינוקות היה חשוך והתריס מוגף. ארבעה פעוטות כולל ה.ה היו בחדר, רובם עומדים בלולים. ה.ה נעמד בלול ונאשמת 1 ניגשת אליו, דוחפת את ראשו לאחור בעוצמה עם ידה הימנית, וה.ה נופל בתוך הלול (11:29:00), כאשר הלול זז מעט. זווית הצילום וגופה של הנאשמת לא מאפשרים לראות בבירור את רגע הנפילה של הפעוט בלול, אך ניתן לראות שראשו מורם מעט לאחר הפלתו ורק לאחר מכן מניח את ראשו על המזרן.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי נאשמת 1 אכן דחפה בחוזקה את ראשו של ה.ה לאחור, כשהלול זז עם נפילתו ללול. עוצמת האלימות מלמדת על כך שלפעוט בן השנה נגרם מכאוב ממשי. על כן, אני מרשיעה את נאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 21
מיד לאחר מכן, בסמוך לשעה 11:29, ה.ה שב ונעמד במיטת הלול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לה.ה והכתה אותו בחוזקה באמצעות ידה בראשו כך שהפעוט ה.ה נפל בתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה באישום זה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב מעלה, שהמדובר באלימות קשה וחריגה, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב (א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 22
באותו יום, בסמוך לשעה 15:00, עמד ה.ה במיטת לול בחדר התינוקת ונענע את הלול באוחזו בדפנותיו. נאשמת 1 ניגשה אליו והכתה עם ידה בחוזקה בפניו, וכתוצאה מעוצמת המכה נפל לישיבה בתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה צוין, כי מקבלים את טענת ההגנה לפיה בשל עוצמת המכה הפעוט התיישב ולא נפל.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר שהיא מודה, אך נטען שהפעוט התיישב, לא נפל וגם לא בכה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 23
באותו יום, בסמוך לשעה 15:22, שהה ה.ה במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בפרקי ידיו והרימה אותו באופן המתואר לאוויר ואל משטח ההחתלה הסמוך.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהרמת הפעוט מפרקי ידיו ונשיאתו כשמשקל גופו באוויר, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא כופרת בביצוע העבירה, וכי לא יתכן, כי כעבור פחות מעשרים דקות הוחלף לה.ה חיתול בשנית, כמתואר בס”ק 24. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר בנשיאת פעוט לפרק זמן קצר ביותר של שתי שניות אשר אינה מהווה תקיפה, אלא לכל היותר טיפול אגרסיבי בפעוט.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב מעלה, כי הפעוט ה.ה לא הוצא מהלול בעת האירוע, אלא מדובר בפעוט אחר שהועלה באלימות על משטח ההחתלה (15:22:48), כאשר באותה עת ה.ה עדיין נמצא בלול. צפייה רציפה מהאירוע הקודם המתואר בס”ק 22 שהתרחש בשעה 15:00, מעלה כי ה.ה לא הוצא מהלול.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בטעות בזיהוי והמעשים בוצעו – אך בפעוט אחר, שלא ברור מי הוא. על כן, אני מזכה את הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 24
באותו יום, בסמוך לשעה 15:38, שהה ה.ה בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליו והעיפה משחק מידו בחוזקה. נאשמת 2 אחזה בזרועו של ה.ה בחוזקה וגררה אותו בעודו יושב על הרצפה למרכז החדר. או אז, ניגשה נאשמת 1 לפעוט ה.ה, אחזה בעורף חולצתו ביד אחת והניפה אותו באוויר לחדר התינוקות, שם הטיחה נאשמת 1 את ה.ה בחוזקה על משטח ההחתלה.
המדינה מייחסת לכל נאשמת עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מעשיה של כל אחת מהנאשמות מהווה תקיפת הפעוט.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שניתן לראות כי הנאשמת אוחזת לפעוט בחולצה בשתי הידיים, והאירוע לא עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי האירוע אינו חוצה את הרף הפלילי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא כופרת שביצעה עבירה. אין פליליות במעשה מפני שהפעוט סיכן את עצמו בהכנסת צעצוע לפיו, ולכן הנאשמת 2 פעלה במהירות. בנוסף, נטען שאין בהזזה מינורית משום עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, שהנאשמת מודה כי באירוע זה, בכל הקשור לאופן שבו גררה את הפעוט, עברה עבירת תקיפה. אשר להעפת המשחק בידו, נטען כי אין בכך עבירה, מאחר והפעוט סיכן את עצמו בהכנסת הצעצוע לפיו, ולכן פעלה במהירות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי ה.ה משחק עם קוביה כחולה, קרוב לפיו ונאשמת 2 שנמצאת לידו “מעיפה” את המשחק מידו (15:39:20). נאשמת 2 מנקה את פיו של ה.ה עם מגבון, ומזיזה אותו קלות באמצעות אחיזתו ביד אחת ומביאה אותו למצב של ישיבה (15:39:28). נאשמת 2 לוקחת בקבוק, אוחזת עם ידה השמאלית בידו השמאלית של ה.ה באזור המרפק וגוררת אותו למרכז החדר, מרחק של יותר ממטר (15:39:44). באותה עת שלושה פעוטות רואים את האירוע. נאשמת 1 ניגשת אל ה.ה שיושב על הרצפה בגבו אליה, ומרימה אותו באמצעות שתי ידיה כשהיא אוחזת בחולצתו באזור השכמות (15:39:57) ונושאת אותו אל חדר התינוקות. בתחילה, היא מורידה את ה.ה אל הרצפה וסוגרת אחריה את השער שמפריד בין שני החדרים ומזיזה לפתח את שידת מטבח הצעצוע. לאחר מכן היא מרימה את ה.ה ומטיחה אותו על משטח ההחתלה (15:40:08, כשאת ההטחה ניתן לראות בבירור במצלמת חדר התינוקות).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אשר לנאשמת 1, לאור אופי ההרמה ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, הנאשמת 1 ביצעה עבירה של תקיפה – כשבנוסף, התקיפה המשיכה עם הטחתו של הפעוט על משטח ההחתלה. אשר לנאשמת 2 – אכן קיים ספק אם בחלק הראשון של האירוע ביצעה עבירה של תקיפה. על כן, מרשיעה את הנאשמת 1 וכן את הנאשמת 2 על-פי הודאתה (בכל מה שקשור בגרירת הפעוט) בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 25
באותו יום, בסמוך לשעה 15:45, ישב ה.ה על משטח ההחתלה המוגבה בחדר התינוקות והמתין לנאשמת 1 שתבוא לחתלו. נאשמת 1 ניגשה לה.ה, דחפה אותו לאחור ומשכה ברגלו על מנת שישכב על משטח ההחתלה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה באישום זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 26
באותו יום, בסמוך לשעה 15:58, עמד ה.ה במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליו ודחפה אותו על מנת שיישב בתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה באישום זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב ועל בסיס הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 27
באותו יום, בסמוך לשעה 16:17, שהה ה.ה בחדר התינוקות. ה.ה ניגש לכיוונה של נאשמת 1 אשר ישבה על כסא בחדר. נאשמת 1 דחפה באמצעות רגלה את ה.ה לאחור והוא נפל לישיבה על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שדחיפת הפעוט באמצעות הרגל, כך שנפל למצב ישיבה, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שהיא הושיבה את הפעוט, והמעשה לא עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי ניתן לראות בסרטון שהישיבה היא חלק משיר אותו שרים הילדים שנמצאים עמה, ושגם יתר הפעוטות התיישבו בשלב הזה. אמנם האופן בו הנאשמת הושיבה את הפעוט אינו הולם, אך לטענתה לא תקפה אותו, אלא הושיבה אותו באופן המתואר, שכן פעוטה אחרת ישבה עליה ולכן הנאשמת התקשתה לקום ממקומה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב מעלה, כי נאשמת 1 יושבת על כסא צמוד לקיר ומסביבה רוקדים ומשחקים חמישה פעוטות, ואת אחד מהם (כנראה בתה) מחזיקה בידיה. ה.ה מצטרף ורוקד ומתקרב אל נאשמת 1 ולפעוט אחר שיושב על הרצפה, והיא בועטת בו קלות עם רגלה הימנית, כך שה.ה נופל על ישבנו ופוגע קלות בלול מבד שעמד מאחוריו (16:17:56). פעוט אחר מתיישב ביוזמתו (16:17:57), ושני פעוטות נוספים ממשיכים להסתובב ולרקוד עד שאחד מהם מתיישב (16:18:05).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, שנאשמת 1 לא הושיבה את ה.ה., אלא בעטה בו והוא נפל על ישבנו, באופן המהווה תקיפתו, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 28
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 09:11, עמד ה.ה ביחד עם פעוטות נוספים בחדר הילדים בנוכחות הנאשמות. נאשמת 1 ניגשה לה.ה, הכתה עם ידה בכתפו, וכתוצאה מהמכה נפל ה.ה לרצפה ופרץ בבכי. אותה העת, נכחה בחדר הילדים נאשמת 2 וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בפעוט.
המדינה מייחסת לכל אחת מהנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 הכתה את הפעוט בכתפו, ומעוצמת המכה הוא נפל ופרץ בבכי. ברור כי נגרם לו מכאוב מהמעשה; נאשמת 2 ישבה והסתכלה על נאשמת 1, ושתיהן לא ניגשו לעזור לפעוט. באמרתה של נאשמת 2 במשטרה מיום 23.2.22 טענה שכנראה העירה לנאשמת 1 על התנהגותה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הפעוט נגע בפניה של פעוטה אחרת, הנאשמת חששה כי יפגע בה, ולכן דחפה אותו. יחד עם זאת, לא נגרם לפעוט מכאוב העולה לכדי חבלה של ממש, ולא ניתן לקבוע כי הפעוט בכה. במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא כופרת כי הבחינה במעשה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, כי ה.ה משחק ונוגע בפניה של פעוטה אחרת שנמצאת בסמוך אליו (09:11:10). נאשמת 1 מכה בעוצמה באמצעות ידה הימנית את ה.ה בידו קרוב לאזור הכתף, וכתוצאה מעוצמת המכה ה.ה נופל על ישבנו ופורץ בבכי (09:11:11). נאשמת 2 יושבת באותה עת על ספה, במרחק של כמטר מהאירוע, כשראשה מופנה מעט ימינה אל נאשמת 1 וה.ה, כך שהיא רואה את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי עוצמת המכה של הנאשמת 1 לצד בכיו של הפעוט מלמדים על כך שנגרם מכאוב של ממש, ונאשמת 2 בוודאות צפתה באירוע. על כן, אני מרשיעה את הנאשמות בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 26.12.21 – ס”ק 29
ביום 26.12.21 בסמוך לשעה 10:44, ישבו ה.ה ופעוטות נוספים על הרצפה במעגל סביב נאשמת 1 בחדר הילדים, בעוד נאשמת 1 מאכילה את כל הפעוטות מקערה וכפית משותפות בתורות. נאשמת 1 הכתה את ה.ה בפניו עם ידה וכתוצאה מכך פרץ ה.ה בבכי, וחרף בכיו, המשיכה נאשמת 1 והכתה את ה.ה בידו. בעוד ה.ה בוכה, ניסתה נאשמת 1 להכניס אוכל לפיו בכוח. משלא הצליחה, דחפה נאשמת 1 את ה.ה לאחור בכוח, כך שנפל אחורנית וראשו נחבט ברצפה, והוא המשיך לבכות. נאשמת 1 הרימה אוכל מהרצפה והחזירה לקערה, תוך שהתעלמה מבכיו של ה.ה. או אז, אחזה נאשמת 1 בקדמת חולצתו של ה.ה ומשכה אותו קדימה בחוזקה. נאשמת 1 אחזה בשערו של ה.ה, משכה אותו וטלטלה אותו בחוזקה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמדובר באירוע חריג בחומרתו שמצדיק התייחסות נפרדת, ומדובר באלימות מתמשכת כלפי הפעוט.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בביצוע עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר באירוע קצר באופן יחסי ונקודתי, בו הנאשמת תקפה את הפעוט וגרמה לו למכאוב העולה לכדי חבלה של ממש. יחד עם זאת, לא מדובר במסכת אירועים שעולה לכדי התעללות בפעוט.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/149 (החל מ – 10:43:23) מעלה, כי תשעה פעוטות נוספים ישבו בסמוך מאוד לאירוע, בחצי קשת מסביבה של נאשמת 1, וראו את האלימות הקשה מאוד שהופעלה נגד ה.ה. ניתן לראות את כל המתואר בכתב האישום.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אמנם מדובר באירוע קצר בזמן, אך האכזריות וההשפלה ניכרים לעין. האירוע מתרחש תוך כדי האכלת הפעוטות (כולם מאותה כפית), כשהאלימות הקשה מופנית באופן מובחן כלפי ה.ה. בלבד באופן שיש בו פוטנציאל כדי לגרום לפעוט סבל ואי-נוחות. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 28.12.21 – ס”ק 30
ביום 28.12.21 בסמוך לשעה 11:47, הניחה נאשמת 1 את ה.ה במיטת לול בחדר התינוקות. בעוד ה.ה עומד במיטת הלול, הכתה נאשמת 1 עם ידה בראשו.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהנאשמת הכתה בידה בראשו של הפעוט, מעשה המהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען שהיא ביקשה להשכיב את הפעוט לישון, אמנם לא בדרך המקובלת, אך לא בדרך שעולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת ביקשה מהקטין לשכב לישון ולכן נגעה בראשו. ניתן לראות כי אין מדובר במכה, לא בעוצמת המעשה ולא בסממנים החיצוניים. הפעוט התיישב במיטה. לאור האמור, לא הוכחה עבירה של תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/151 מעלה, כי כמה שניות לפני תחילת האירוע מתרחש אירוע אלים אחר, המפורט באישום השלישי ס”ק 21, כנגד הפעוט ג.ג, של הכנסתו באלימות אל תוך הלול (11:47:39). כעשרים שניות לאחר מכן, נאשמת 1 מניחה את ה.ה בלול אחר בחדר התינוקות (11:48:02), לוחצת על הכפתור להורדת התריס, ומספר שניות לאחר מכן מכה אותו בראשו עם ידה השמאלית, והוא נופל על ברכיו. מיד לאחר מכן, נאשמת 1 מסדרת מזרון בלול סמוך.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בתקיפה באלימות באמצעות מכה בראשו של הפעוט, שאינה יכולה להיות קשורה לרצון להשכיב את הפעוט לישון. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 31
ביום 29.12.21 בסמוך לשעה 08:21, שהה ה.ה בחדר הילדים עם הנאשמות. נאשמת 1 אחזה בחולצתו של הפעוט ה.ה ומשכה אותו באמצעותה לכיוונה. אותה העת, נכחה בחדר הילדים נאשמת 2 וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בה.ה..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שמשיכת הפעוט דרך חולצתו על ידי נאשמת 1 מהווה תקיפתו. נאשמת 2 ישבה על הספה ופנתה לכיוונה של נאשמת 1.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא כופרת במיוחס לה, ושהמעשה אינו עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לא תקפה את הפעוט, אלא קירבה אותו אליה באמצעות חולצתו ואין המדובר במעשה פלילי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי היא כופרת בכך שבהזזה של פעוט מחולצתו יש משום עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת צפתה באירוע, אך כופרת כי בוצעה עבירה בהזזת וקירוב הפעוט בחולצתו, בדרך בה נעשה הדבר על ידי נאשמת 1.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 (8:21) מעלה, כי נאשמת 1 יושבת על הרצפה, ונאשמת 2 יושבת וכמעט שוכבת על ספה ממולה, כשראשה מופנה אל האירוע. לצדה של נאשמת 1 שני פעוטות שיושבים ועוד שני פעוטות שעומדים מולה, בהם גם ה.ה.. נאשמת 1 מושיטה את ידה ומושכת את חולצתו של ה.ה מאזור כתף ימין שלו, ומפילה אותו אל הרצפה, כך שהוא נופל על ישבנו, ומיד לאחר מכן מושכת אותו מחולצתו, מאזור המרפק לכיוונה, מרחק שאינו רב, כ- 30 ס”מ.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, המדובר בתקיפה – אם כי לא ברף גבוה. נאשמת 2 מודה שצפתה באירוע, ובהתאם לאמור בפסקאות 30 – 34, יש להרשיעה בעבירה. על כן, מרשיעה את הנאשמות בעבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 32
באותו יום, סמוך לשעה 08:36, שהה ה.ה בחדר הילדים ביחד עם פעוטות נוספים. ה.ה עמד ליד נאשמת 1, אשר אחזה בקופסא לתוכה הכניסו הפעוטות צעצועים. ה.ה הזיז ידו לכיוון הקופסא, ונאשמת 1 העיפה את ידו לאחור בחוזקה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שהפעוט ניסה ללכת בלי להכניס צעצועים לקופסא, ונאשמת 1 משכה בידו בחוזקה באופן המהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר שהיא כופרת בביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לא ניתן לאמוד את מידת ה”חוזק” של המשיכה. הנאשמת משכה את הפעוט לכיוונה באופן קל בלבד, בשים לב כי ישבה ולא עמדה, כך שאין מדובר בתקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי נאשמת 1 יושבת על הרצפה בחדר הילדים, כאשר בחדר מסתובבים ומשחקים שמונה פעוטות, בהם גם ה.ה.. לא ניתן לראות בבירור את קופסת המשחקים שנמצאת לצד נאשמת 1. כמה פעוטות ניגשים אל קופסת הצעצועים, בהם גם ה.ה, שמתכופף אל הקופסא, וכשהוא קם כמעט ומתנגש בפעוטה אחרת שלבושה בחולצה ורודה. אז נאשמת 1 “מעיפה” לאחור, בחוזקה ובמהירות, באמצעות ידה השמאלית את ידו הימנית של ה.ה (08:34:37).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אכן הוכחה עבירה של תקיפה באמצעות הנפת זרועו של הפעוט לאחור בחוזקה ובמהירות. עם זאת, המדובר באירוע קצר מאד ובתקיפה ברף חומרה נמוך. על כן, מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 33
באותו יום, בסמוך לשעה 11:17, שהה ה.ה בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליו, אחזה בידו והשכיבה אותו על הרצפה בעוד ה.ה בוכה. נאשמת 1 נתנה לה.ה בקבוק לשתייה, והוא סירב לקחת את הבקבוק. או אז, רכנה נאשמת 1 לעברו, סטרה לה.ה בפניו בחוזקה, אחזה ברגלו וידו ונשאה אותו כך לחדר התינוקות, שם הטיחה אותו לתוך מיטת לול. לאורך כל הזמן המשיך ה.ה לבכות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי היא מודה בביצוע העבירה המיוחסת לה באישום זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152, ולאור הודאתה של הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 על יסוד הודאתה בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 34
ביום 30.12.21 בסמוך לשעה 10:32, שהה ה.ה בחדר הילדים עם פעוטות נוספים. נאשמת 2 ניגשה אליו ודחפה אותו בחוזקה בראשו לאחור. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 2, נפל ה.ה לרצפה ופרץ בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 2 דחפה את הפעוט בחוזקה וכתוצאה מכך הפעוט נפל לרצפה ופרץ בבכי. נטען כי עוצמת המכה הנראית בסרטון ובכיו של הפעוט מלמדים על המכאוב שנגרם לו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהיא מודה בעבירה של תקיפה סתם בשל הדחיפה, וכופרת בעובדה כי הפעוט בכה בשל כך. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר שוב, כי הנאשמת מודה בעבירה של תקיפה סתם. בניגוד לעמדת המאשימה, הפעוט לא פרץ בבכי, קם כמעט מיד, ולא נראה כי במעשיה של הנאשמת יש משום עבירת של תקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153 מעלה, כי נאשמת 2 דחפה בעוצמה עם ידה הימנית את ראשו של ה.ה לאחור (10:32:52), כתוצאה מהדחיפה ה.ה נהדף לאחור ונפל על ישבנו, ובכה מעט למספר שניות ((10:33:11). יצוין כי בחדר הילדים נמצאים עוד שישה פעוטות, חמישה מהם בסמוך מאוד לה.ה..
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי דחיפה בעוצמה חזקה מהראש, נפילה חזקה על הישבן, ותגובה של בכי (גם אם קצר) מבססים את היסוד של מכאוב ממשי, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 35
באותו יום, סמוך לשעה 11:01, ישבו ה.ה ופעוטות נוספים מסביב לנאשמת 1 במעגל על הרצפה, בעודה מאכילה אותם בתורות מקערה וכפית אחת. נאשמת 1 אחזה בגופו של ה.ה, הרימה אותו באוויר וזרקה אותו בחוזקה מעל ראשם של הפעוטות הנוספים על רצפת החדר. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1, נחבט ראשו של ה.ה ברצפה, הוא פרץ בבכי, והמשיך לבכות בעודו שוכב על הרצפה מבלי לזוז עד לשעה 11:28, מבלי שנאשמת 1 ניגשה לסייע לו.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנסיבות האירוע מבססות מכאוב ברור ובולט, כאשר הפעוט נותר בוכה ושכב על הרצפה עד לשעה 11:26 (התקבלה טענת ההגנה לעניין השעה), עד שנאשמת 1 אחזה ברגלו ונשאה אותו ללול.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהיא מודה בעבירה של תקיפה. עוד נטען שהפעוט נותר על הרצפה עד לשעה 11:26 (ולא 11:28). בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה ומודה בעבירה של תקיפה על ידי אחראי.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153, ולאור הודאתה של הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
סיכום האישום החמישי
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוט ה.ה., יליד 4.11.20:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע 2 עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; 13 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 9 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
החלטתי לזכות את הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין המפורטת בס”ק 23.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע 2 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 4 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; ב – 2 עבירות של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
הפעוט ה.ה., אשר היה בן קצת למעלה משנה בעת האירועים, ספג אלימות חריגה ויוצאת דופן במהלך מספר ימים בשבוע, ולעיתים גם מספר פעמים ביום (ראו, למשל, לדוגמה את ריבוי מעשי האלימות שהתרחשו ביום 21.12.21). די בריבוי המעשים כדי לקבוע, שהפעוט ספג התעללות בגן בו היה תחת השגחתן של הנאשמות ואמור היה לזכות בטיפול מסור ואוהב, כשהדברים באים לידי ביטוי מובהק בהתנהגותה של הנאשמת 1. שתי הנאשמות נקטו כלפיו באלימות קשה ומבזה, כשהוא נאלץ לספוג משיכות בשיער ומשיכות אגרסיביות לצורך העברתו ממקום למקום; ה.ה. נותר מספר פעמים ללא נוע משלא זכה לסיוע או תגובה של מי מהנאשמות; ה.ה. נאלץ לספוג אלימות בסיטואציות פגיעות ורגישות במיוחד, כגון בזמן החתלה, האכלה או לקראת שינה או במהלך פעילות של משחק שאמורה היתה להיות מהנה. על כן, אני קובעת, כי הפעוט ג.ג. סבל מהתעללות “כוללת”, בנוסף לכל מעשי התקיפה, ויש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה (חוץ מאלו המפורטים בס”ק 2, 3 ו – 29 – מחמת זהות ביסודות העבירות). לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמות יחדיו בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
האישום השישי, הפעוטה ו.ו
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו ותקפו הנאשמות ביחד ולחוד את הפעוטה ו.ו ילידת 13.8.2020, בעודה תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסות לנאשמות עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 1, בנוסף, עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (5 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (15 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2, בנוסף, עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (2 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 8.12.21 – ס”ק 2
ביום 8.12.21 בסמוך לשעה 09:55, ישבה הפעוטה ו.ו על הרצפה בחדר הילדים, במעגל עם נאשמת 1. ו.ו קמה וניגשה לכיוונה של נאשמת 1, או אז, דחפה נאשמת 1 את ו.ו לאחור, כך שו.ו נפלה על ישבנה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שדחיפת הפעוטה בעוצמה שהביאה לנפילתה, מהווה תקיפתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען שהיא ניסתה להזיז את הפעוטה, ולכן כופרת כי ביצעה עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/137ב מעלה, כי הנאשמת 1 יושבת וסביבה יושבים שמונה פעוטות, בהם גם ו.ו.. ו.ו קמה וניגשת אל נאשמת 1, נאשמת 1 דוחפת את ו.ו באמצעות ידה השמאלית וו.ו נופלת לאחור על ישבנה (09:55:40).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי המדובר באירוע תקיפה מובהק בכך שהנאשמת דחפה את הפעוטה, וכתוצאה מהדחיפה היא נפלה לאחור על ישבנה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 3
ביום 9.12.21 בסמוך לשעה 14:54, שהתה ו.ו בעגלה בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לו.ו, אחזה בה מפרקי הידיים והעבירה אותה למיטת לול סמוכה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מפרקי ידיה והעברתה ללול סמוך, כאשר רגליה נחבלו בלול, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת העבירה את הפעוטה מהידיים. מדובר באחיזה לא נכונה, אך שאינו עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ הנאשמת נטען בנוסף, כי הנחת הפעוטה בלול נעשתה בחמלה ורכות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138ב מעלה, כי נאשמת 1 הרימה את ו.ו מפרקי הידיים (14:54:27) בעת שהייתה בעגלה, והעבירה אותה, כשידיה של הפעוטה ישרות, ללול סמוך. לא ניתן לראות בבירור פגיעה של רגלי הפעוטה בלול, ואף לא צוין כך בכתב-האישום.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי המדובר בהרמה המהווה תקיפה לפי קביעותיי בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 4
ביום 10.12.21 בסמוך לשעה 10:53, שיחקו פעוטות בחדר התינוקות, ביניהן הפעוטה ו.ו.. נאשמת 2 ניגשה לו.ו, תפסה בזרועה בחוזקה ומשכה אותה אחורנית וכלפי מטה, כך שהפעוטה ו.ו נפלה לישיבה וזזה לאמצע החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 5
באותו יום בסמוך לשעה 11:19, עמדה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים ואחזה בכסא. נאשמת 2 ניגשה אליה, הזיזה את הכסא, אחזה בזרועה של ו.ו בחוזקה ודחפה אותה לרצפה. הפעוטה ו.ו נותרה על הרצפה ללא תנועה כדקה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שדחיפת הפעוטה בחוזקה בעוצמה אל הרצפה, כאשר בתגובה הפעוטה נותרה על הרצפה כדקה ללא תנועה, מלמדת על המכאוב שנגרם לפעוטה ועל פגיעה באירוע זה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירת תקיפה, וכי צפייה בסרטון מגלה כי אין הדבר נכון שהפעוטה נותרה דקה ללא תנועה, שכן אמנם נשארה במקומה, אך היא נראית מזיזה את ידיה ואת גופה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 מעלה, כי נאשמת 2 עומדת בסמוך לפעוטה ו.ו שאוחזת בכסא, ובאמצעות ידה השמאלית דוחפת בחוזקה את הפעוטה אל הרצפה, כאשר הפעוטה נשארה על הרצפה באותו המנח (11:19:36 ועד 11:20:15- 39 שניות), ומדי פעם מניעה קלות את ראשה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי עוצמת הדחיפה של הפעוטה אל הרצפה, לצד תגובתה של הפעוטה, מבססים קיומו של מכאוב של ממש, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 6
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 08:58, ישבה הפעוטה ו.ו בכסא אוכל בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לו.ו, אחזה בגופה ונענעה אותה בחוזקה מצד לצד בעודה יושבת בכסא.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שאחיזה בפעוטה בעוצמה ונענוע שלה ללא תכלית ראויה בעודה בכסא מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, שהנאשמת לא נענעה אותה, אלא חיפשה דבר כלשהו, ולכן היא כופרת בביצוע העבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי ארבעה פעוטות יושבים בכיסאות אוכל בחדר הילדים, ביניהם גם ו.ו, ופעוט נוסף הולך על הרצפה. הנאשמת נכנסת לחדר הילדים כשנראה כי היא מחפשת דבר מה בחדר, ניגשת אל ו.ו, מזיזה אותה בעדינות בכיסא, יוצאת מהחדר וניגשת אל ו.ו בשנית, אז היא מזיזה אותה מפרקי ידיה שלוש פעמים, פעם אחת קדימה ופעמיים נוספות מצד לצד כשהיא מחפשת דבר מה בכיסא האוכל (8:58:42). מדובר בהזזות לא עדינות. מיד לאחר מכן, ניגשה אל פעוט שישב בכיסא הסמוך לכיסא בו יושבת ו.ו ועורכת חיפוש עדין יותר.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אמנם מדובר בהזזות לא עדינות, תוך כדי חיפוש של דבר-מה, אך קיים ספק אם האירוע עונה על היסוד של הפעלת כוח, ועל כן, אני מורה על זיכויה של הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 7
באותו יום, בסמוך לשעה 11:05, שיחקו הפעוטה ו.ו ופעוטות נוספים בחדר הילדים בקופסא ריקה שהייתה על הרצפה. נאשמת 2 ניגשה לפעוטות והרימה את הקופסא. הפעוטה ו.ו המשיכה לאחוז בקופסא. על כן, דחפה נאשמת 2 את הפעוטה ו.ו לאחור והיא נפלה לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהנאשמת כופרת בסעיף זה, וכי המעשה נועד על מנת למנוע מאבק בין הילדים על קופסת הפלסטיק. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר כי נאשמת 2 מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 8
באותו יום, בסמוך לשעה 11:39, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר התינוקות. נאשמת 1 אחזה בכתפה ובגב מכנסיה של הפעוטה ו.ו והרימה אותה באוויר כשהיא נוטה על צידה לתוך מיטת לול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מכתפה וגב מכנסיה, כשהיא נוטה על הצד באוויר מהווה תקיפתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהנאשמת כופרת במיוחס לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי אין המדובר במעשה תקיפה, הנאשמת הרימה את הפעוטה, הניחה אותה בעדינות בלול והמעשה אינו עולה לכדי מעשה פלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק (11:39:16). יצוין כי באותה עת נמצאים בחדר עוד שני פעוטות אשר הנאשמת הכניסה ללולים סמוכים באופן אלים, כחצי דקה לפני האירוע (מדובר באישום 3 ס”ק 11 ובאישום 5 ס”ק 12).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי מדובר בהרמה אלימה המהווה עבירת תקיפה בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 9
באותו יום, בסמוך לשעה 15:13, שהתה הפעוטה ו.ו במיטת לול ביחד עם שני פעוטות נוספים. נאשמת 1 ניגשה למיטת הלול, אחזה בעורף חולצתה של הפעוטה ו.ו, הניפה אותה באוויר באמצעותה והטיחה אותה במיטת לול אחרת, כאשר פניה של הפעוטה ו.ו כלפי המזרן.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 10
ביום 21.12.21 בסמוך לשעה 10:26, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ו.ו, הרימה אותה באוויר כשהיא אוחזת בגב חולצתה ונשאה אותה למיטת לול בחדר התינוקות. הפעוטה ו. ו בכתה ושהתה במיטת הלול לבדה עד לשעה 11:00.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מגב חולצתה אל הלול והותרתה שם בוכייה כארבעים דקות לבדה, ללא תכלית ראויה, מהווה תקיפתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי ניתן לראות שהנאשמת שינתה את האחיזה ואחזה את הפעוטה באופן נכון. בנוסף, בלול באותה עת היו ילדים נוספים. לא מדובר במעשה חריג ולכן הנאשמת כופרת. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת לא תקפה את הפעוטה, אין בעיה עם אופן הרמת הפעוטה, והפעוטה לא נשארה בלול לבד. אין מדובר בפרק זמן ארוך באופן קיצוני, ואין קשר בין תקיפה לבין הותרת הפעוטה בלול. בניגוד לסיכומי המאשימה, לפיהם הפעוטה נותרה לבדה ללא תכלית ראויה, ניתן לראות כי הפעוטה אוחזת בבקבוק בלול ובמרבית הזמן יש פעוטות נוספים איתה בלול ובלולים לצידה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי בחדר הילדים נמצאים ומסתובבים שמונה פעוטות. הנאשמת אוספת חיתולים מהרצפה, ניגשת אל ו.ו ובאמצעות ידה הימנית אוחזת בגב חולצתה של ו.ו ומרימה אותה באוויר במהירות, בפתאומיות ובחוזקה לכיוון חדר התינוקות (10:26:40). מעבר למצלמת חדר התינוקות מעלה, כי הנאשמת נכנסת עם ו.ו לחדר התינוקות כשהיא אוחזת באמצעות ידה השמאלית בגב חולצתה של ו.ו וידה הימנית במותן, ומניחה את ו.ו בלול הימני בו נמצא פעוט נוסף (10:26:44). ניתן לראות את ו.ו בוכה (10:26:55), ובהמשך היא מפסיקה ושבה לבכות וחוזר חלילה. נאשמת 2 נכנסת לחדר התינוקות ונותנת בקבוקים לפעוטה ו.ו ולפעוט הנוסף ששהה עמה בלול (10:32:10). הפעוטות שכובים ושותים מבקבוק. נאשמת 1 מוציאה את הפעוט הנוסף מתוך הלול (10:37:00), ובזמן זה ו.ו נותרת לבדה בלול כשבלול שלצדה נשאר פעוט נוסף. בשלב זה הפעוטה אינה בוכה ושותה מהבקבוק. נאשמת 1 ניגשת אל הלול שבו נמצאת ו.ו (10:43:12) ולוקחת משם את הבקבוק. כמה דקות לאחר מכן, נמצאים בחדר התינוקות שלושה פעוטות נוספים שמסתובבים בחדר, כאשר נאשמת 1 נמצאת בחדר. נאשמת 1 ניגשת לפעוט אחר, ודוחפה אותו לאחור בחוזקה מראשו והוא נופל לאחור (ראו אישום 5 ס”ק 17; 10:46:31). מדי פעם נאשמת 1 נכנסת אל החדר (למשל 10:48:34). הפעוטה לא בוכה בשלבים המאוחרים של השהות בלול. לחדר התינוקות נכנסים מדי פעם פעוטות נוספים (למשל 10:56:43 ו.ו נמצאת עם שלושה פעוטות נוספים שמסתובבים בסמוך אליה בחדר).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי די בהרמה המאד אלימה של הפעוטה כדי לבסס הרשעה בתקיפה, בהמשך לקביעותיי בפסקה 8. ספק אם הותרת הקטינה בלול בנסיבות המפורטות מבססת עבירה של תקיפה, שכן מדובר בפרק זמן של כחצי שעה, במהלכו ניתן לה אוכל והיו עימה פעוטות נוספות בפעילות. על כן, בכפוף לאמור, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 11
באותו יום, בסמוך לשעה 11:03, שהתה הפעוטה ו.ו במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליה, אחזה בזרועה באמצעות יד אחת בלבד, הרימה אותה באוויר ונשאה אותה, בעוד הפעוטה ו.ו מיטלטלת באוויר עד לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה. בסיכומי ב”כ הנאשמת 1 נטען, כי לאור סמיכות הזמנים, האירועים המפורטים בס”ק 11 – 13 מבססים מעשה אחד של תקיפה על-ידי אחראי, והמאשימה הפרידה באופן מלאכותי בין האירועים.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק. יצוין כי נאשמת 1 ניגשה אל ו.ו והוציאה אותה מהלול כשהיא מניפה אותה באוויר באמצעות ידה השמאלית (11:03:27).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, ובזיקה לאירועים שהתרחשו בהמשך, מסקנתי היא כי המדובר באירוע עצמאי של תקיפה, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 12
באותו יום, בסמוך לשעה 11:21, שהו הפעוטה ו.ו ופעוטות נוספים בחדר הילדים והחלו להתכונן לשינה. נאשמת 1 אחזה בחוזקה בשיער ראשה של הפעוטה ו.ו וגררה אותה משיער ראשה למרכז החדר. כתוצאה מעוצמת המשיכה, נפלה הפעוטה ו.ו סמוך למזרן שהיה מונח על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כאמור לעיל, לאיחוד בין המתואר בס”ק 11 – 13 והרשעה בעבירה אחת.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק (11:21:24). בחדר הילדים נמצאים חמישה פעוטות, ביניהם גם ו.ו, חלקם שכובים על מזרנים. אירוע זה מתרחש כ- 18 דקות לאחר האירוע המתואר בס”ק 11.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע אלימות קשה מנותק בזמן ובהקשר מהמתואר בס”ק 11, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 13
באותו יום, בסמוך לשעה 11:22, עמדה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אל הפעוטה ו.ו, בעודה עומדת מאחוריה, אחזה בשולי גב חולצתה והניפה אותה באוויר באמצעות יד אחת, ונשאה אותה לחדר התינוקות, שם הניחה את ו.ו במיטת לול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה משולי חולצתה והחזקתה באוויר באופן זה עד לחדר התינוקות מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת אחזה את הפעוטה בצורה לא נכונה, אך לא עד לכדי ביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כאמור לעיל, לאיחוד בין המתואר בס”ק 11 – 13 והרשעה בעבירה אחת.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק (11:22:32). האירוע מתרחש כדקה לאחר האירוע הקודם המתואר בס”ק 12.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, אני קובעת, כי אמנם התרחשות זו אירעה כדקה לאחר המתואר בס”ק 12. עם זאת, קיים ניתוק ביניהם, כאשר בין שניהם הנאשמת 1 מבצעת פעולות, חוזרת לחדר הילדים, ומבצעת עבירה עצמאית נוספת של אחיזה המהווה תקיפה לפי קביעותיי בפסקה 8. על כן, מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 14
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 09:08, שהו הפעוטה ו.ו, פעוטות נוספים והנאשמות בחדר הילדים. נאשמת 1 אחזה בזרועה של הפעוטה ו.ו וגררה אותה לאחור בחוזקה. נאשמת 2 נכחה וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בו.ו.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בחוזקה בזרועה של הפעוטה וגרירתה לאחור בכוח מהווה תקיפה. נאשמת 2 ישבה על הספה והסתכלה לכיוון האירוע, ולא ניתן לקבל את הטענה שלא ראתה את האירוע.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי ביחס לס”ק 14 – 17, יש לראות באירועים המתוארים בסעיפים אלה כאירוע אחד, ולהרשיע בעבירה אחת של תקיפה בידי אחראי. המדובר באירועים סמוכים, כאשר כל אחד בפני עצמו ספק אם חוצה את הרף הפלילי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת שהבחינה באירוע שנמשך כשבריר שניה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מהטענה כי לא צפתה באירועים, אך טוענת כי באירועים המתוארים בס”ק 14 ו- 15, לאור הסמיכות ביניהם, גם אם בית המשפט יסבור כי יש להרשיע בביצוע עבירה בצוותא, המדובר בעבירה אחת בלבד של תקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק, כאשר נראה כי הנאשמת 1 צמודה לפעוטה אשר מסתובבת על הרצפה בסמוך לפעוטות נוספים. נראה כי הפעוטה שהנאשמת 1 צמודה אליה מתקרבת אל הפעוטה ו.ו, ואז הנאשמת 1 גוררת את ו.ו לאחור בחוזקה (09:08:24). נאשמת 2 יושבת על הספה בסמוך לאירוע וראשה מופנה למקום ההתרחשות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, ובזיקה לאירועים שהתרחשו בהמשך, מסקנתי היא כי המדובר באירוע עצמאי של תקיפה, בו צפתה הנאשמת 2, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8 (וכן לאמור בפסקאות 30 – 34 לעניין אחריותה של הנאשמת 2), אני מרשיעה את הנאשמות בעבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 15
מיד לאחר מכן, בסמוך לשעה 09:09, ישבה הפעוטה ו.ו על רצפת חדר הילדים בנוכחות הנאשמות. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ו.ו ובעטה בה עם רגלה בחוזקה. הפעוטה נפלה לרצפה ופרצה בבכי. נאשמת 2 נכחה וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא קמה לסייע לו.ו ולא עשתה דבר, ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בו.ו.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שנאשמת 1 בעטה בחוזקה בפעוטה, שנפלה ופרצה בבכי. נאשמת 2 נכחה במקום, ראתה ושמעה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען שוב, כי ביחס לס”ק 14 – 17, יש לראות באירועים המתוארים בסעיפים אלה כאירוע אחד, ולהרשיע בעבירה אחת של תקיפה בידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת שהבחינה באירוע שנמשך כשבריר שניה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מהטענה כי לא צפתה באירועים, אך נטען שוב לחילופין, כי באירועים המתוארים בס”ק 14 ו- 15, לאור הסמיכות ביניהם, המדובר בעבירה אחת בלבד של תקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, כי אירוע זה מתרחש בשעה 09:09:16, כלומר, כ- 50 שניות לאחר האירוע המתואר בס”ק 14. נאשמת 2 צופה באירוע. ניתן לראות שהפעוטה שנופלת למצב של שכיבה מישיבה, בוכה לאחר הנפילה. פעוטות רבים נוכחים וצופים באירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אמנם מדובר באירוע שהתרחש כ – 50 שניות לאחר האירוע המתואר בס”ק 14, אך אין צמידות של ממש בין האירועים ואין כל קשר ביניהם. בס”ק הנוכחי מדובר באלימות סתמית וקשה לשמה של הנאשמת 1, מול עיניה של הנאשמת 2. באירוע זה, שהוא קשה לצפייה, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 16
באותו יום, סמוך לשעה 09:22, עמדה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים בסמוך לארון והוציאה קופסת משחק. נאשמת 1 ניגשה אליה, אחזה בחוזקה בידה והפילה אותה לרצפה. בעוד הפעוטה ו.ו שוכבת על הרצפה, אחזה בה נאשמת 1 במותניה וסובבה אותה על הרצפה תוך הטחתה ברצפה פעמיים. הפעוטה ו.ו נותרה שוכבת על הרצפה ללא תזוזה. נאשמת 1 אחזה ברגלה וידה של הפעוטה ו.ו ונשאה אותה באופן הזה בעוד גופה באוויר ונוטה על הצד לחדר התינוקות, שם הכניסה את הפעוטה ו.ו למיטת לול ובה עגלות משחק וצעצועים. ו.ו נדחקה בפינת מיטת הלול ונעמדה בה בעודה בוכה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען שוב, כי ביחס לס”ק 14 – 17, יש לראות באירועים המתוארים בסעיפים אלה כאירוע אחד, ולהרשיע בעבירה אחת של תקיפה בידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק. האירוע מתרחש 13 דקות לאחר האירוע הקודם המתואר בסעיף קטן 15.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא: האירוע המתואר בסעיף קטן זה אינו סמוך בזמן לאירוע הקודם המתואר בסעיף קטן 15, אין צמידות של ממש בין האירועים ואין כל קשר ביניהם. עסקינן באירוע תקיפה עצמאי וקשה בפעוטה קטנת מימדים, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 17
באותו יום, סמוך לשעה 10:33, חיתלה נאשמת 1 את הפעוטה ו.ו על הרצפה בחדר התינוקות. משסיימה, אחזה נאשמת 1 בפרקי ידיה של הפעוטה ו.ו והרימה אותה באמצעותן באוויר. נאשמת 1 נשאה את הפעוטה ו.ו באופן זה לתוך מיטת לול סמוכה, כאשר רגליה של הפעוטה ו.ו נתקלו בדופן הלול ונותרו מחוץ ללול. נאשמת 1 עזבה את ידיה של הפעוטה ו.ו והיא נפלה אחורנית לתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מפרקי ידיה כשהיא באוויר ונשיאתה כך מהווה תקיפתה, בפרט כשנאשמת 1 נשאה את הפעוטה אל הלול, רגליה נתקלו בדופן הלול ונאשמת 1 הפילה את הפעוטה בתוך הלול.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי מדובר באחיזה לא נכונה ולא מדובר בעבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען שוב, כי ביחס לס”ק 14 – 17, יש לראות באירועים המתוארים בסעיפים אלה כאירוע אחד, ולהרשיע בעבירה אחת של תקיפה בידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147ב מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק. האירוע מתרחש בשעה 10:33:20 כלומר, שעה ו- 11 דקות לאחר האירוע המתואר בס”ק 16. בחדר התינוקות נמצאים עוד ארבעה פעוטות שחלקם רואים את האירוע.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי האירוע המתואר בסעיף קטן זה אינו סמוך בזמן לאירוע הקודם המתואר בסעיף קטן 16, אין צמידות של ממש בין האירועים ואין כל קשר ביניהם. עסקינן באירוע תקיפה עצמאי, כשלא מדובר רק באחיזה לא נכונה, אלא גם בהנחה מסוכנת של הפעוטה אל תוך הלול, וראשה של הפעוטה נחבל במזרן הלול. ניתן היה להרשיע בעבירה חמורה יותר (של תקיפה על-ידי אחראי שגורמת לחבלה של ממש) אך לא אחמיר מעבר לשנדרשתי, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 26.12.21 – ס”ק 18
ביום 26.12.21 בסמוך לשעה 09:52, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים והחלה ללכת לכיוון חדר התינוקות. נאשמת 2 ניגשה לפעוטה ו.ו, אחזה בזרועה בחוזקה וגררה אותה אחורנית. כתוצאה מכך נפלה הפעוטה ו.ו לישיבה. נאשמת 2 המשיכה במעשיה, גררה ודחפה את הפעוטה ו.ו עד למרכז החדר בעודה בוכה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בזרוע בחוזקה, גרירה לאחור והמשך הגרירה גם לאחר שהפעוטה נפלה ובכתה, מהווה אלימות שגרמה למכאוב לפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת כי משכה את הפעוטה בחוזקה, והיא מודה בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי למרות שמהצפייה לא ניתן להוכיח בבירור או בכלל כי הפעוטה פרצה בבכי, היא מודה במיוחס לה בסעיף זה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/149, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 26.12.21 – ס”ק 19
באותו יום, סמוך לשעה 10:33, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ו.ו, אחזה בידה ורגלה כך שראשה של הפעוטה ו.ו כלפי מטה, נשאה אותה בעודה באוויר לחדר התינוקות והטיחה אותה בחוזקה לתוך מיטת לול. כשהיא בתוך מיטת הלול, נאשמת 1 הכתה בחוזקה בגופה של הפעוטה ו.ו שלוש פעמים עם ידה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/149, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 27.12.21 – ס”ק 20
ביום 27.12.21 בסמוך לשעה 09:43, ישבה הפעוטה ו.ו בכסא אוכל בחדר הילדים, מבלי שנחגרה ברצועות הבטיחות של הכיסא. הפעוטה ו.ו נעמדה על הכסא בעודה ללא השגחה בחדר. נאשמת 1 נכנסה לחדר הילדים, תפסה את עורף חולצתה של הפעוטה ו.ו, הניפה אותה באוויר בחוזקה ונשאה אותה באופן הזה עד לחדר התינוקות. במהלך הנפת הפעוטה ו.ו באוויר, קיבלה הפעוטה ו.ו. מכה ברגלה מהכסא.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מדובר באירוע מתמשך של הרמה מהעורף, הנפה ונשיאה לחדר השני. הפעוטה נפגעה ברגלה מהכיסא בעת הנפתה באוויר, ומכלול הפעולות והנראה בסרטון מלמד על הפגיעה בפעוטה והמכאוב שנגרם לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שמדובר באחיזה לא נכונה, והיא מודה בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ הנאשמת 1 נטען, כי הנאשמת נבהלה מהסיטואציה בה הפעוטה נעמדה בכסא, ובכל מקרה אין המדובר בתקיפה הגורמת חבלה של ממש מפני שאין סממנים לפיהם נגרם מכאוב ממשי. רגלה של הפעוטה אומנם נתקעה בכיסא אך אין מדובר בתקיפה ישירה שגרמה לכך.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/150 מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק. הפעוטה ו.ו שלא חגורה בכסא האוכל עומדת על הכסא באופן מסוכן מאוד למשך 26 שניות (09:43:03 – 09:43:29). בחדר הילדים נמצאים באותה עת עוד ארבעה פעוטות מלבד ו.ו..
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, שמדובר לא רק בהרמה לא נכונה אלא בתקיפה על בסיס קביעותיי בפסקה 8, והוכח שהפעוטה סבלה ממכאוב ממשי בכך שקיבלה מכה ברגלה מהכסא בעת ההנפה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 28.12.21 – ס”ק 21
ביום 28.12.21 בסמוך לשעה 11:48, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים. נאשמת 1 אחזה בפעוטה ו.ו בידה וברגלה ונשאה אותה, בעודה באוויר, למיטת לול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מדובר בטעות בזיהוי כאשר מעשה האלימות הופנה כלפי הפעוט ח.ח.. אשר לאירוע עצמו, הרמת הפעוט בידו ורגלו ונשיאתו על הצד מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומי ב”כ הנאשמת 1 נטען כי אין המדובר בפעוטה ו.ו, ובכל מקרה אין המדובר במעשה פלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/151 מעלה, כי המתואר בכתב האישום לא מדויק בקשר לזהות הפעוטה, אך מדויק בקשר למהות המעשה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי יש לזכות את הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, בשל טעות בזיהוי.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 22
ביום 29.12.21 בסמוך לשעה 08:30, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים ואחזה בצעצוע. נאשמת 2 ניגשה אל הפעוטה ו.ו והכתה בחוזקה על זרועה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי באמרתה במשטרה טענה נאשמת 2 כי מדובר ב”מכת אזהרה”, וכי המכה ניתנה שלא לצורך לאחר שנאשמת 2 כבר לקחה דבר מה מידה של הפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 אין התייחסות לאישום זה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה, למרות ששוללת שהכתה בחוזקה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי מדובר במכה חזקה על ידיה של הפעוטה (08:30:45). על כן, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 23
באותו יום, בסמוך לשעה 09:31, שהתה הפעוטה ו.ו בכסא אוכל בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ו.ו, נעמדה מאחוריה, אחזה בגב חולצתה של הפעוטה ו.ו, הרימה אותה באוויר ונשאה אותה כך לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה באוויר באמצעות גב חולצתה מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוסח לה, שכן מדובר באחיזה לא נכונה אך אין מדובר בעבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי על בסיס קביעותיי בפסקה 8, המדובר בהרמה אלימה של הפעוטה המהווה תקיפה, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22 – ס”ק 24
ביום 5.1.22 בסמוך לשעה 09:57, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ו.ו, בעטה בה באמצעות רגלה וכתוצאה מכך נפלה הפעוטה ו.ו לישיבה על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22 – ס”ק 25
באותו יום, סמוך לשעה 09:57, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים. נאשמת 1 אחזה בגב חולצתה של הפעוטה ו.ו והניפה אותה באמצעותה באוויר לחדר התינוקות החשוך. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1, בכתה הפעוטה ו.ו.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. נטען כי הרמת הפעוטה דרך גב חולצתה והנפתה באוויר מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן מדובר באחיזה לא נכונה אך אין המדובר בעבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128 מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק (09:57:58). יצוין כי במהלך הנשיאה של הפעוטה אל חדר התינוקות, נראה כי גופה כמעט פוגע במטבח הצעצוע שעשוי מעץ. מצפייה בסרטון לא ניתן לראות כי ו.ו בוכה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי מדובר בהרמה ונשיאה אלימה ומסוכנת, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 17.1.22 – ס”ק 26
ביום 17.1.22 בסמוך לשעה 11:24, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר התינוקות בעודה שוכבת על הרצפה. נאשמת 1, אשר ישבה על כסא בחדר, אחזה בקדמת חולצתה של הפעוטה ו.ו וגררה אותה באמצעותה לכיוונה. או אז, אחזה הנאשמת עם אצבעותיה סביב פיה של הפעוטה ו.ו תוך שכיווצה את פיה ופנתה אליה באופן מאיים. בהמשך, הטיחה נאשמת 1 את ראשה של הפעוטה ו.ו לאחור על הרצפה. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1 פרצה הפעוטה ו.ו בבכי.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מדובר באירוע מתמשך, בסופו נאשמת 1 הטיחה את ראשה של הפעוטה לאחור והפעוטה בכתה בשל מעשים אלו. המעשים המתוארים ותגובת הפעוטה מלמדים על קיומו של מכאוב.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי ראשה של הפעוטה לא הוטח ברצפה, תגובה של בכי אינה מעידה בהכרח על חבלה של ממש, והנאשמת מודה בעבירה של תקיפה סתם.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/132א מעלה, כי האירוע התרחש באופן שונה מן המתואר בכתב-האישום. הנאשמת 1 תפסה את פיה של הפעוטה באמצעות ידה השמאלית בתנועה מאיימת (11:24:48) ובעת שהפעוטה שכבה על גבה על הרצפה, דחפה נאשמת 1 את ראשה של הפעוטה ו.ו באמצעות ידה לכיוון ימין כשראש הפעוטה על הרצפה – כלומר אין הטחה על הרצפה (11:24:50). הפעוטה נראית בוכה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי גם אם אין הטחה של הראש כמתואר בכתב-האישום, עדיין המדובר באחיזה חזקה בפניה ובדחיפה של פני הפעוטה מצד אל צד, כך שעוצמת האלימות לצד בכיה של הפעוטה מבסס קיומו של מכאוב ממשי. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 17.1.22 – ס”ק 27
באותו יום, בסמוך לשעה 11:45, שהתה הפעוטה ו.ו בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ו.ו, אחזה בחולצתה, נשאה אותה באמצעותה באוויר והניחה אותה בחוזקה במיטת לול בחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה ונשיאתה באוויר באמצעות חולצתה והנחתה בחוזקה בלול מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן המדובר באחיזה לא נכונה אך שאינה עולה לכדי עבירה. בנוסף, הנאשמת הניחה את הפעוטה במיטה ולא כפי שנטען בכתב האישום.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/132א מעלה, כי נאשמת 1 נשאה את ו.ו כפי שמתואר בכתב האישום והניחה את ו.ו בלול בצורה לא עדינה (11:45:54).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הוכחו הרמה ונשיאה אלימים של הפעוטה, ועל בסיס קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
סיכום האישום השישי
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוטה ו.ו., ילידת 13.8.20:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע 5 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 12 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
החלטתי לזכות את הנאשמת 1 מביצוע 2 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין המפורטות בס”ק 6 ו – 21.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע 2 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 3 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין (על-פי הודאתה).
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין ובעבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
הפעוטה ו.ו., בת שנה וארבעה חודשים בעת האירועים, היא פעוטה קטנת ממדים, אשר ספגה אלימות מדי כמה ימים, לעתים יום אחרי יום, ולעיתים גם מספר פעמים ביום (ראו, למשל, לדוגמה את ריבוי מעשי האלימות שהתרחשו בימים 15.12.21, 21.12.21, 23.12.21). די בריבוי המעשים כדי לקבוע, שהפעוטה ספגה התעללות בגן בו היתה תחת השגחתן של הנאשמות ואמורה היתה לזכות בטיפול מסור ואוהב, כשהדברים באים לידי ביטוי מובהק בהתנהגותה של הנאשמת 1. שתי הנאשמות נקטו כלפיה באלימות קשה ומבזה, החל מהרמתה ונשיאתה ממקום למקום באופן משפיל ותוקפני, המשך בכך שנאשמת 1 משכה בשיערה כדי לגרור אותה ממקום למקום, במקרה אחר אף בעטה בה; ו.ו. סבלה מהטחות חוזרות על הלול או הרצפה, כשהנאשמת 2 רואה את מעשיה בחלק מן המקרים ואף נוקטת כלפיה באלימות עצמאית. על כן, אני קובעת, כי הפעוטה ו.ו. סבלה מהתעללות “כוללת”, בנוסף לכל מעשי התקיפה, ויש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה. לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמות יחדיו בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום שביעי, הפעוטה מ.מ
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו ותקפו הנאשמות, ביחד ולחוד, את הפעוטה מ.מ ילידת 26.10.2020, בעודה תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לנאשמות עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 1 עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (7 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (4 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 2
ביום 10.12.21 בסמוך לשעה 09:05, שהתה הפעוטה מ.מ בחדר התינוקות. נאשמת 2 אחזה בכתפה של מ.מ ביד אחת וגררה אותה באופן המתואר לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 3
באותו יום, בסמוך לשעה 11:25, שהתה הפעוטה מ.מ בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליה, אחזה בחולצתה וגררה אותו בחוזקה למרכז החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 20.12.21 – ס”ק 4
ביום 20.12.21 בסמוך לשעה 15:06, שהתה הפעוטה מ.מ בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליה, אחזה בזרועה עם יד אחת, הניפה אותה באוויר ונשאה אותה הצידה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה ביד אחת והרמת הפעוטה באוויר, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, כי הנאשמת כופרת כי בפעולתה המינורית עברה עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת 2 מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 5
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 11:22, שהתה הפעוטה מ.מ במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה אליה, אחזה בכתפה באמצעות יד אחת ונשאה אותה על צידה ובאוויר לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בפעוטה בכתפה באמצעות יד אחת ונשיאת הפעוטה על צדה ובהיותה באוויר, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי. בנוסף, ניתן להבחין כי ידה הנוספת של הנאשמת לא הייתה פנויה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147ב (חדר התינוקות) ות/147א (חדר הילדים) מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק. בידה הימנית של נאשמת 1 יש צלחת אוכל והיא מרימה את הפעוטה באמצעות ידה השמאלית. יצוין כי מספר שניות טרם האירוע נשאה נאשמת 1 פעוט נוסף בצורה דומה למרחק קצר יותר (אישום 8 סעיף קטן 10).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה ונשיאה באופן אלים בהמשך לקביעותיי בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 27.12.21 – ס”ק 6
ביום 27.12.21 בסמוך לשעה 09:44, שהתה הפעוטה מ.מ במיטת לול בחדר התינוקות ביחד עם פעוטה נוספת. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה מ.מ, אשר עמדה במיטת הלול, אחזה בגופה, טלטלה אותה מצד לצד והפילה אותה לתוך מיטת הלול. אז, רכנה נאשמת 1 מעל הפעוטה מ.מ באופן מאיים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי נאשמת 1 מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/150, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 27.12.21 – ס”ק 7
מיד בסמוך לאחר מכן, בסמוך לשעה 09:46, הפעוטה מ.מ שבה ונעמדה במיטת הלול, בעודה אוחזת בדופן הלול. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה מ.מ, דחפה בחוזקה את ראשה כלפי מטה כך שהפעוטה נפלה לאחור, אך עדיין אחזה בדופן הלול. נאשמת 1 המשיכה והיכתה בחוזקה בראשה של הפעוטה כשלוש-עשרה פעמים. הפעוטה מ.מ שבה ונעמדה במיטת הלול, ובתגובה אחזה נאשמת 1 בגופה של הפעוטה, הרימה אותה באוויר והטיחה אותה למזרן מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/150 מעלה, כי מדובר באלימות חריגה ביותר של הנאשמת 1 כנגד הפעוטה מ.מ., פעוטה קטנת מימדים בת כשנה. לאור הודאתה של נאשמת 1, אני מרשיעה אותה בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 8
ביום 29.12.21 בסמוך לשעה 08:41, שהתה הפעוטה מ.מ בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה מ.מ, אחזה בזרועה ביד אחת והרימה אותה כך באוויר. נאשמת 1 נשאה כך את הפעוטה מ.מ לחדר התינוקות והניחה אותה במיטת לול שהייתה מלאה בתיקי גב רבים של הפעוטות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה ביד אחת ונשיאתה כך באוויר מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן המדובר באחיזה לא נכונה אשר אינה חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי האירוע התרחש בשעה 08:40:15, כאשר הנאשמת אוחזת את הפעוטה מחולצתה מאזור הכתפיים הרמה אלימה ומניחה אותה בתוך לול מלא בתיקים (08:40:20 מצלמת חדר התינוקות).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה ונשיאה אלימות, ועל בסיס קביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 9
באותו יום, בסמוך לשעה 10:59, שהתה הפעוטה מ.מ במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה מ.מ, אחזה בקדמת חולצתה, הניפה באמצעותה את הפעוטה מ.מ באוויר ונשאה אותה באופן המתואר לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בפעוטה בקדמת חולצתה והרמה ונשיאתה כך כשגופה של הפעוטה באוויר מהווה תקיפתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי באשר לסעיפים קטנים 9 – 11 לאישום זה, מדובר באירועים נפרדים אשר כל אחד בפני עצמו אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי בעת ההרמה של הפעוטה מהלול יש בידה הימנית של נאשמת 1 קערה. מדובר בהוצאת הפעוטה מתוך הלול באמצעות יד אחת של הנאשמת, ובעת ההוצאה נראה שגופה של הפעוטה נתקל בלול. בחדר הילדים אליו הפעוטה מוכנסת כשהנאשמת אוחזת בה כמתואר, ישנם שבעה פעוטות נוספים (10:59:12).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אין המדובר רק באחיזה לא נכונה, אלא בהרמה ונשיאה שאף ייתכן והסבו כאב לפעוטה. בזיקה לשאר האישומים הבאים ייאמר, כי כל אירוע הרמה מהווה עבירה עצמאית, ואין כל קשר ביניהם. על כן, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 10
באותו יום, בסמוך לשעה 15:00, שהתה הפעוטה מ.מ בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה מ.מ, אחזה בגב חולצתה של הפעוטה, הרימה אותה באוויר ונשאה אותה באופן המתואר לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מגב חולצתה ונשיאתה כך באוויר מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי ובסיכומים נטען שוב, כי באשר לסעיפים קטנים 9 – 11, מדובר באירועים נפרדים אשר כל אחד בפני עצמו אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה כי המתואר בכתב האישום מדויק.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי מדובר לא רק באחיזה לא נכונה אלא גם מסוכנת, כאשר גופה של הפעוטה בעת ההרמה כמעט נתקל בשידת צעצוע מטבח שנמצאת בסמוך (15:00:30). על כן, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 11
באותו יום, בסמוך לשעה 15:04, נאשמת 1 ניגשה לפעוטה מ.מ, אחזה בגב חולצתה, הרימה אותה באוויר ונשאה אותה באופן המתואר למשטח ההחתלה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מגב חולצתה ונשיאתה באוויר כך מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן המעשה אינו חוצה את הרך הפלילי, ובסיכומים נטען שוב, כי באשר לסעיפים קטנים 9 – 11, מדובר באירועים נפרדים אשר כל אחד בפני עצמו אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי הנאשמת אוחזת בגב חולצתה של הפעוטה, מרימה אותה כך מהרצפה באמצעות שתי ידיה ובעזרת ברכה הימנית מעלה את הפעוטה אל משטח ההחתלה הסמוך (15:04:36). באותה עת נמצאים כמה פעוטות בלולים אחרים בחדר התינוקות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי על בסיס קביעותיי בפסקה 8, המדובר בהרמה ואחיזה אלימות, ועל כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.12.21 – ס”ק 12
ביום 30.12.21 בסמוך לשעה 08:03, שיחקה הפעוטה מ.מ בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה מ.מ, אחזה בה בחוזקה תוך שנענעה את גופה, הרימה אותה באוויר והטיחה אותה בעוצמה לכסא ילדים. בהמשך, נטלה הנאשמת 1 מוצץ, הכניסה אותו לפיה של הפעוטה מ.מ ופנתה בצורה מאיימת לפעוטה מ.מ, תוך שאחזה בפניה והזיזה את ראשה של הפעוטה אחורנית מעל משענת הכסא. נאשמת 1 אחזה בידה של הפעוטה מ.מ וניערה את גופה בחוזקה פעם נוספת. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את הפגיעה בפעוטה מ.מ.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת כי הבחינה במעשיה של נאשמת 1. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה כי צפתה באירוע ומודה בהוראות החיקוק ותעלה טענות אחרות בפרק המיוחד לעניין הביצוע בצוותא.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/153, לאור הודאת הנאשמות, ולאור קביעותיי בפסקאות 30 – 34 לעניין אחריותה של נאשמת 2, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 12.1.22 – ס”ק 13
ביום 12.1.22 בסמוך לשעה 08:49, נאשמת 2 האכילה פעוטות בחדר הילדים בעודם יושבים בכסאות אוכל, בכך שחילקה לכל פעוט חתיכות קטנות של לחם. הפעוטה מ.מ זרקה חתיכת לחם לרצפה. בתגובה, בעטה נאשמת 2 ברגלי הכסא והניעה גופה קדימה בצורה מאיימת כלפי הפעוטה מ.מ, אשר נבהלה ממעשי נאשמת 2.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 באירוע זה חלק מעבירת ההתעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הנאשמת בעטה ברגלי הכסא בו ישבה הפעוטה וביצעה תנועה מאיימת. אירוע זה הוא חלק מצבר האירועים המגבש עבירת התעללות כללית כלפי הפעוטה ומלמד על התנהגותה של נאשמת 2 כלפי הפעוטות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת כי בעטה בכסא אלא רק נגעה בו ברגליה. בנוסף, כופרת כי ביצעה תנועה מאיימת כלפי הפעוטה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת כי בעטה בכסא, וכי ייתכן שנגעה בו או בכסא הסמוך שעליו ישב פעוט אחר עת התרוממה מעט מישיבתה. נטען, כי המעשה אינו יפה לעין אולם לבטח אין בו התעללות אף אם נזפה בפעוט באופן לא ראוי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/130 מעלה, כי נאשמת 2 יושבת על כיסא נמוך ומולה יושבים שלושה פעוטות על כסאות אוכל כאשר הפעוטה מ.מ נמצאת בכסא השמאלי. הפעוטה אכן זורקת חתיכת לחם על הרצפה, ובתגובה נאשמת 2 זזה בפתאומיות קדימה כשהיא עדיין ישובה, ובאמצעות רגלה הימנית בועטת נאשמת 2 ברגלי הכסא עליו יושב פעוט שיושב מימין לפעוטה מ.מ. לאחר מכן, מבצעת נאשמת 2 תנועה מאיימת כלפי הפעוטה (08:49:10) כשאכן נראה כי הפעוטה נבהלת וגופה קופץ מעט לאחור בתוך הכיסא (08:49:11).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי מהפן העובדתי, הבעיטה היתה לעבר כסא בו ישב פעוט אחר, אך התנועה המאיימת כלפי הפעוטה תישקל במסגרת ההכרעה אם יש להרשיע את הנאשמת 2 בעבירת התעללות כוללת.
אירוע מיום 12.1.22 – ס”ק 14
באותו יום, בסמוך לשעה 12:12, נאשמת 2 ניגשה למיטת הלול בו שהתה הפעוטה מ.מ, ותוך התעלמות מהפעוטה מ.מ הנמצאת בלול, הרימה את מזרן הלול והוציאה אותו מן הלול. כתוצאה מהוצאת המזרן מהלול, נפלה הפעוטה מ.מ על ראשה והוטחה על רצפת מיטת הלול. בהמשך, הכניסה נאשמת 2 את המזרן חזרה והרימה את הפעוטה מ.מ דרך עורף חולצתה ביד אחת בלבד והניחה אותה על המזרן.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הוחלף סדין במזרן הלול תוך כדי שהפעוטה נמצאת בו, כאשר הפעוטה נפלה לאחור על ראשה בעת הוצאת המזרן; נאשמת 2 התעלמה ממנה והכל באופן המהווה פגיעה בפעוטה. בהמשך הרימה נאשמת 2 את הפעוטה מעורף חולצתה. כלל המעשים מלמדים על מכאוב לפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, וכי הפעוטה לא נפלה על ראשה ולבטח לא הוטחה. אחיזת הפעוטה ביד אחת ולא בשתי ידיים אינה עולה לכדי עבירה פלילית. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי יש להרשיע בעבירת תקיפה ולא בעבירה של תקיפה על ידי אחראי. בעקבות הרמת המזרן החליקה הפעוטה ולא נפלה על ראשה ולבטח לא הוטחה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/130 מעלה, כי נאשמת 2 נמצאת עם גבה אל המצלמה, היא מחליפה סדין למזרן במיטת הלול כשהפעוטה נמצאת בתוכו, בשלב מסוים היא מושיבה לא בעדינות את הפעוטה בצד ימין של הלול כשראשה צמוד לדפנות הלול. בעת שהנאשמת מושכת את צדו השמאלי של המזרן כלפי מעלה, נופלת הפעוטה ממצב של ישיבה למצב שכיבה וראשה נפגע תוך כדי בדפנות הלול (12:12:53). בהמשך, הכניסה נאשמת 2 את המזרן חזרה והרימה את הפעוטה מ.מ דרך עורף חולצתה ביד אחת בלבד והניחה אותה על המזרן.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אכן המדובר בצבר מעשים המבססים את העבירה הנטענת, כאשר הפלת הפעוטה תוך שהיא מקבלת מכה מסורגי הלול מהווה גרימת מכאוב של ממש – גם אם עובר, ועל כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 12.1.22 – ס”ק 15
באותו יום, בסמוך לשעה 15:14, נאשמת 2 ניגשה לפעוטה מ.מ, אשר שהתה בחדר התינוקות, אחזה בידה בחוזקה והרימה אותה באוויר באמצעות יד אחת בלבד, והשכיבה אותה על משטח ההחתלה. נאשמת 2 זרקה את המוצץ שהיה בפיה של הפעוטה מ.מ והיא החלה לבכות. בהמשך, לאחר שסיימה להלביש את הפעוטה מ.מ והורידה אותה ממשטח ההחתלה, אחזה נאשמת 2 פעם נוספת בחוזקה בזרועה של הפעוטה מ.מ, הרימה אותה באוויר באמצעות יד אחת, ונשאה אותה, בעוד גופה מטלטל באוויר, עד לקצה חדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מדובר באירוע מתמשך של הרמת הפעוטה בידה בחוזקה באוויר, בזריקת המוצץ של הפעוטה ובהמשך נשיאה נוספת של הפעוטה באמצעות אחיזה בזרועה כשגופה מיטלטל באוויר עד לקצה החדר השני. מעשים אלו מלמדים על המכאוב שנגרם לפעוטה שאף בכתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 אין התייחסות לאישום זה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה כי באופן שבו אחזה את הפעוטה יש משום תקיפה על ידי אחראי, אולם מבקשת להדגיש כי אין בזריקת המוצץ משום עבירה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/130 ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א).
אירוע מיום 30.1.22 – ס”ק 16
ביום 30.1.22 בסמוך לשעה 10:51, שהתה הפעוטה מ.מ במיטת הלול בחדר התינוקות ביחד עם פעוטה נוספת. נאשמת 1 ניגשה למיטת הלול, הניפה את ידה בצורה מאיימת לכיוון הפעוטה מ.מ ולאחר מכן תפסה בידה, הניפה אותה באוויר והטיחה את הפעוטה מ.מ על הרצפה בחוזקה. בהמשך, תפסה נאשמת 1 בגב חולצתה של הפעוטה מ.מ, הניפה אותה באוויר ונשאה אותה באופן זה לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
הצפייה באירוע זה, המתועד בת/135, לא היתה קלה, ולאור הודאתה של נאשמת 1, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 30.1.22 – ס”ק 17
באותו יום, בסמוך לשעה 11:25, ישבה הפעוטה מ.מ על ספת ילדים בחדר הילדים, לאחר שקודם לכן נחנקה מאוכל שאכלה. נאשמת 2 ניגשה לפעוטה מ.מ, אחזה בעורף חולצתה והרימה אותה באוויר באמצעותה. נאשמת 2 השליכה את הפעוטה מ.מ לרצפה. או אז אחזה נאשמת 1 בעורף חולצתה של הפעוטה מ.מ, הניפה אותה באוויר באמצעותה בלבד וטיילה בחדר הילדים בעודה אוחזת באופן הזה בפעוטה מ.מ, עד שהושיבה אותה בתוך כסא אוכל.
המדינה מייחסת לכל אחת מהנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מעורף חולצתה ונשיאתה כך באוויר והשלכתה כך לרצפה על ידי נאשמת 2 מהווה תקיפתה. בהמשך, אופן אחיזתה של הנאשמת 1 בעורף חולצתה של הפעוטה והנפתה באוויר כמתואר מהווים עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי קודם לכן הנאשמת טיפלה בקטינה ועיסתה את גבה. העבירה עצמה מיוחסת לנאשמת 2 ולכן כופרת מחוסר ידיעה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען בנוסף, כי הנאשמת אחזה בידה של הפעוטה והתנהגות זו אינה מהווה עבירה פלילית.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת כי השליכה את הפעוטה אל הרצפה וכל שעשתה הוא להניחה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירה של תקיפה, הגם שהיא כופרת בכך שהמונח השלכה הולם את האירוע.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/135 מעלה, כי האמור בכתב האישום מדויק. ניתן לראות כי נאשמת 1 מעסה את גבה של הפעוטה (11:25:00), לאחר מכן מושיבה אותה על הספה הסגולה וקמה ואף בהמשך נותנת לה בקבוק (11:25:34). נאשמת 2 שנמצאת בסמוך עם ספר בידה האחת וצלחת אוכל בידה האחרת מניחה את הספר ומרימה באמצעות ידה הימנית את הפעוטה ומשליכה אותה אל הרצפה (11:25:46). מיד נאשמת 2 מתיישבת במקום הפעוטה על הספה הסגולה (11:45:48). נאשמת 1 מיד מתכופפת אל הפעוטה ומרימה אותה באמצעות ידה השמאלית מגב חולצתה (11:25:53) ונושאת אותה אל כסא אוכל שנמצא בסמוך (11:26:00).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בתקיפה ברורה של כל אחת מהנאשמות בגין חלקים שונים של האירוע המתואר, כאשר לגבי הנאשמת 1 מסקנה זו מבוססת על קביעותיי בפסקה 8. על כן, אני מרשיעה כל אחת מהנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
סיכום האישום השביעי
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוטה מ.מ., ילידת 26.10.20:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 7 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע 2 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 4 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
הפעוטה מ.מ., בת קצת למעלה משנה בעת האירועים, גם היא פעוטה קטנת ממדים, אשר ספגה אלימות מדי כמה ימים, לעתים יום אחרי יום, ולעיתים גם מספר פעמים ביום (ראו, למשל, לדוגמה את ריבוי מעשי האלימות שהתרחשו בימים 29.12.21, 12.1.21). ניתן לאפיין את התנהגותן של שתי הנאשמות כלפי פעוטה זו כהתנהגות משפילה ומאיימת, כאשר השתיים הרימו ונשאו אותה באופן שיטתי באלימות ובאופן מסכן משל היתה חפץ, הפעוטה חוותה טלטולים והטחות, ואיומים בהתנהגות להם הגיבה הפעוטה. על כן, אני קובעת, כי הפעוטה מ.מ. סבלה מהתעללות “כוללת”, בנוסף לכל מעשי התקיפה, ויש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה (למעט ס”ק 7 – בשל זהות ביסודות העבירה). לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמות יחדיו בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום שמיני, הפעוט ח.ח.
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו ותקפו הנאשמות ביחד ולחוד את הפעוט ח.ח יליד 11.9.2020, בעודו תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לנאשמות עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 1, בנוסף, עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; תקיפה (4 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2 תקיפה (4 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 2.12.21 – ס”ק 2
ביום 2.12.21 בסמוך לשעה 09:15, שהה הפעוט ח.ח בחדר הילדים, ובאותו הזמן שהו בחדר שתי הנאשמות. נאשמת 1 אחזה בזרועו של הפעוט ח.ח והובילה אותו לדלת היציאה מהגן. סמוך לפני הדלת, התיישב הפעוט ח.ח על הרצפה ולא יצא החוצה. נאשמת 1 אחזה בזרועו של הפעוט ח.ח בחוזקה, הניפה אותו בכוח באוויר ומשכה אותו מחוץ לדלת הגן. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בפעוט ח.ח.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בכוח בזרועו של הפעוט, הנפתו באוויר ומשיכתו מחוץ לדלת הגן מהווה תקיפתו, ונאשמת 2 ראתה את המתרחש.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נטען, כי הנאשמת יצאה יחד עם הפעוט מחוץ לגן, מודה כי משכה את הפעוט, אך המעשה בפני עצמו אינו עולה לכדי עבירה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת שהבחינה במעשיה של נאשמת 1. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה כי צפתה באירוע, וכי מעשיה של נאשמת 1 עולים לכדי עבירה של תקיפה ולא תקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/136 מלמדת, כי המתואר בכתב האישום מדויק. המשיכה וההרמה הן למרחק של כמטר (09:15:02). צפייה במצלמה 1 המתעדת את חצר הגן מלמדת, כי באותה עת היו בחצר חמישה פעוטות נוספים שישבו על כסאות והנאשמת 1 והפעוט ח.ח הצטרפו אליהם. בחדר הילדים בעת האירוע יש עוד חמישה פעוטות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר במשיכה והרמה אלימים, אך לא הוכח קיומו של מכאוב. על כן, בהמשך לקביעותיי בפסקה 8 ולהודאת הנאשמת 2, אני מרשיעה את הנאשמות בעבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין, חלף העבירה המיוחסת להן.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 3
ביום 9.12.21 בסמוך לשעה 09:29, שהו הנאשמות ומספר פעוטות בחדר הילדים. הפעוט ח.ח שהה בחדר התינוקות וישב סמוך למחסום המפריד בין החדרים. נאשמת 1 ניגשה לח.ח., הרימה אותו באוויר כשהיא אוחזת בחולצתו באמצעות יד אחת בלבד, והעבירה אותו מעל למחסום, תוך שרגליו נחבטו במחסום. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בח.ח..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת, ונטען כי הפעוט ניגש בעצמו על מנת שתרים אותו מעל המחסום כאשר אחזה בשתי ידיו. התנהלותה הייתה סבירה ולא הייתה כל פגיעה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת כי הבחינה במעשיה של נאשמת 1. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה כי צפתה באירוע ומודה בהוראת החיקוק המיוחסת לנאשמת 1.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א ולאור הודאות הנאשמות, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 4
באותו יום, בסמוך לשעה 09:38, שהה הפעוט ח.ח בחדר הילדים בנוכחות הנאשמות ופעוטות נוספים. ח.ח עמד סמוך לספת ילדים ואחז בה. נאשמת 2 ניגשה לפעוט ח.ח, אחזה בזרועו בחוזקה באמצעות יד אחת והזיזה אותו הרחק מהספה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בזרועו של הפעוט בחוזקה והזזתו מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת כופרת כי אחזה בפעוט בחוזקה ובהזזתו של הפעוט אין עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי הפעוט ח.ח עמד והחזיק בצד השמאלי של הספה הסגולה המונחת בין חדר הילדים לחדר התינוקות. נאשמת 2 אחזה באמצעות ידה הימנית בזרועו השמאלית של הפעוט והזיזה אותו למרחק של כ- 40 ס”מ לאחור עד לישיבתו של הפעוט על הצד (09:38:42). לא ניתן לראות אם נאשמת 2 אחזה בפעוט בחוזקה. לאחר מכן, הזיזה לאט את הספה לאחור ועברה אל חדר התינוקות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר במקרה גבולי וקיים ספק אם הופעל כוח שגרם לפעוט אי-נוחות – הן בשל המרחק הקצר, הן בשל כך שלא ניתן לקבוע מה היתה עוצמת האחיזה. על כן, אני מזכה את הנאשמת 2 מחמת הספק מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 5
מספר דקות לאחר מכן, בסמוך לשעה 09:43, שהה הפעוט ח.ח בחדר הילדים ביחד עם פעוטות נוספים. נאשמת 2 ניגשה לח.ח, אחזה בחוזקה בזרועו והזיזה אותו אחורנית תוך משיכתו בכוח לתנוחת ישיבה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
אפרט פרטי אירוע זה, על-מנת להמחיש את השוני בינו לבין האירוע המתואר בס”ק 4, ממנו החלטתי לזכות את הנאשמת. צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי נאשמת 2 אוחזת בידה השמאלית חפצים ובידה הימנית אוחזת את החלק העליון של יד הפעוט ומושכת אותו בכוח לאחור, כך שהפעוט זז לאחור למרחק של יותר ממטר ממצב של עמידה למצב של ישיבה (09:43:40).
לאור האמור, והודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 6
ביום 10.12.21 בסמוך לשעה 09:11, שהה הפעוט ח.ח בחדר התינוקות ביחד עם פעוטות נוספים והנאשמות. נאשמת 1 ניגשה לח.ח, הרימה אותו מפרקי ידיו, הניפה אותו באוויר בחוזקה מעל לפעוטות נוספים שישבו בדרך והטיחה אותו למיטת לול. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בח.ח.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי נאשמת 2 ראתה בבירור את האירוע.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה ונטען כי היא ביקשה לשים את הפעוט בלול מאחר והוא דחף ילדים אחרים.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 אין התייחסות לאישום זה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי היא מודה שצפתה באירוע ובעבירת החיקוק המיוחסת לנאשמת 1.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 ולאור הודאות הנאשמות, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 13.12.21, ס”ק 7
ביום 13.12.21, בסמוך לשעה 11:26, שהה הפעוט ח.ח בחדר הילדים. אותה עת, ישבו פעוטות נוספים עם נאשמת 1 אשר האכילה את כולם מאותה כפית וקערה לפי תור. נאשמת 1 עצרה ממלאכתה, ניגשה לח.ח, הרימה אותו מידו ורגלו ונשאה אותו, בעודו באוויר ונוטה על הצד, לחדר התינוקות והשליכה אותו לתוך מיטת לול. בדרכה, חלפה נאשמת 1 על פני נאשמת 2, אשר הבחינה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך איפשרה את המשך הפגיעה בח.ח..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוט מידו ורגלו ונשיאתו כשהוא באוויר ונוטה על הצד והשלכתו אל הלול מהווה תקיפה. לא ניתן לקבל את טענת נאשמת 2 כי לא הבחינה במעשה, שכן נאשמת 1 חלפה על פניה בעודה נושאת את הפעוט הבוכה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 אין התייחסות לאירוע זה (ככל הנראה חל בלבול עם אירוע אחר). בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר באחיזה שגויה בפעוט, אך המעשה בפני עצמו אינו מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי היא כופרת בכך שהבחינה באירוע. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי הנאשמת צפתה באירוע, אך אין באחיזת נאשמת 1 את הפעוט משום תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/140 מעלה, כי האמור בכתב האישום מדויק באשר לאופן הרמתו ואחיזתו של הפעוט ח.ח.. יצוין כי האחיזה נראית מסוכנת (11:26:14, מצלמה 3). צפייה במצלמת חדר התינוקות מעלה כי הנאשמת 1 השליכה לא בחוזקה את הפעוט אל תוך לול שבו שהה פעוט אחר (11:26:26) כאשר כמה שניות לפני כן נאשמת 2 חולפת על פניה ורואה את האופן בו אחזה את הפעוט.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי הנאשמת 1 ביצעה הרמה ואחיזה אלימות המהוות תקיפה על-פי קביעותיי בפסקה 8, נאשמת 2 ראתה את האירוע ואחראית על בסיס המפורט בפסקאות 30 – 34, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 14.12.21 – ס”ק 8
ביום 14.12.21 בסמוך לשעה 09:39, ישן הפעוט ח.ח במיטת הלול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לח.ח בעודו ישן, אחזה בעורף חולצתו, הרימה אותו במהירות ובפתאומיות והניחה אותו על הרצפה. הפעוט ח.ח פרץ בבכי ונשכב על הרצפה על מנת לחזור לישון. בשלב זה שבה נאשמת 1 לח.ח., אחזה בחוזקה בעורף חולצתו, הניפה אותו באוויר בעוצמה מעלה ומטה מספר פעמים, כאשר רגליו נחבטות ברצפה, העיפה אותו לצדדים ובצורת סיבוב, הכל בעוצמה רבה ובעוד הפעוט ח.ח מטלטל באוויר. אז, הורידה נאשמת 1 את ח.ח על הרצפה ועזבה את החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של התעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מדובר באירוע חריג בחומרתו ומתמשך. אירוע זה מצדיק התייחסות נפרדת ומקיים את מבחני עבירת ההתעללות. מדובר באירוע אכזרי וקשה שנעשה תוך כדי הערת הפעוט הישן.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי היא מודה בעבירה של תקיפה בידי אחראי, כאשר המעשה אינו עונה על הקריטריונים להרשעה בעבירת התעללות. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר באירוע שנמשך כ- 30 שניות בלבד. אמנם הנאשמת נהגה באלימות חמורה כלפי הפעוט ואף גרמה לו למכאוב של ממש, אך האירוע בפני עצמו אינו ממלא אחר המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הרשעה בהתעללות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/141ב מעלה, כי האמור בכתב האישום מדויק. יצוין כי האירוע נמשך 32 שניות. (09:39:16 – רגע הוצאתו האלימה מהלול עד 09:39:48 – סיום האירוע). בשעה 09:39:29 נאשמת 1 חוזרת אל חדר התינוקות ומשליכה באלימות פעוט אחר אל אותו הלול (אישום 9 ס”ק 5).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אמנם האירוע נמשך 32 שניות, אך מדובר באחד האירועים הקשים בהם צפיתי. הנאשמת 1 נקטה באלימות אכזרית וחסרת פשר, כלפי פעוט בן קצת יותר משנה, אשר חווה שני “גלים” של אלימות בעודו מצוי בין שינה לעירנות. מספיקה צפייה אחת כדי להבין את עוצמת ההתעללות, חרף משכו הקצר של האירוע, כשהתנהגותה של הנאשמת 1 היא בעלת גוון סדיסטי של ממש. אין כל ספק, כי המאשימה הוכיחה את כל יסודות עבירת ההתעללות באירוע קשה וחמור זה, ועל כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 9
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 10:43, ישב הפעוט ח.ח על הרצפה בחדר הילדים עם פעוטות נוספים. נאשמת 1 ניגשה לח.ח, אחזה בזרועו בחוזקה וגררה אותו לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בזרועו של הפעוט וגרירתו לחדר השני, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי המעשה אינו עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת לא גררה את הפעוט, אלא הרימה אותו, כאשר לאחר מכן ניתן לראות כי הפעוט הלך בעצמו. לכן, המתואר בכתב האישום אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי הנאשמת 1 הרימה למצב של עמידה (מעט באוויר) את הפעוט באמצעות ידה הימנית כשהיא אוחזת את הפעוט מידו השמאלית (10:43:54). מיד לאחר מכן (10:43:55) נראה כי הפעוט נמצא במצב עמידה והולך, והנאשמת ממשיכה לאחוז בידו השמאלית כשהיא מורמת כלפיה מעלה לכיוון חדר התינוקות. יצוין כי לא נראה כי מדובר בגרירה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה קצרה של הפעוט ממצב ישיבה למצב עמידה ואחיזה בידו כשהוא הולך בעצמו. גם אם אין גרירה במובהק, עדיין הוכחו יסודות עבירת התקיפה (גם אם ברף נמוך) בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 10
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 11:22, שהה הפעוט ח.ח במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לח.ח, אחזה בכתפו באמצעות יד אחת וגררה אותו, חלק מהזמן באוויר וחלק מהזמן בעודו עומד לחדר הילדים.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בכתפו של הפעוט בזרוע אחת וגרירתו, כשהפעוט היה חלק מהזמן באוויר ובחלק אחר עמד, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי המעשה אינו עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לא מדובר במעשה שחוצה את הרף הפלילי, בפרט כאשר אירוע זה מיוחס לנאשמת כאירוע בודד.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א (מצלמת חדר הילדים) מעלה, כי נאשמת 1 מחזיקה בידה הימנית צלחת עם ירקות, ניגשת אל הלול שנמצא בסמוך לפתח חדר התינוקות ומרימה באמצעות ידה השמאלית את הפעוט מכתפו השמאלית (11:22:23), כשחלק מהזמן הפעוט באוויר וכן בעודו עומד, למרחק של כמטר מהלול ועד לפתח חדר הילדים כשהניחה אותו במצב עמידה. יצוין כי מיד בהמשך הנאשמת נושאת באופן אלים פעוט אחר (אישום 7 ס”ק 5).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי אמנם מדובר באחיזה קצרת זמן ומרחק, אך המדובר בתקיפה (אם כי ברף נמוך) בהתאם לקביעותיי בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 11
ביום 29.12.21 בסמוך לשעה 08:36, שהה הפעוט ח.ח בחדר הילדים וטיפס על ספת ילדים בחדר. נאשמת 2 אחזה בגב חולצתו של הפעוט ח.ח, הניפה אותו לאחור והורידה אותו לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בגב חולצתו של הפעוט והנפתו לאחור, רק כדי לפנות מקום לנאשמת 2 על הספה, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת, ואין בהזזת הפעוט עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 12
באותו יום, בסמוך לשעה 10:31, שהה הפעוט ח.ח בחדר הילדים וטיפס על ספת הילדים. נאשמת 2 אחזה בזרועו של הפעוט בחוזקה, משכה אותו לרצפה ודחפה אותו אחורנית כך שח.ח נשכב על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזת הפעוט בזרועו בחוזקה, משיכתו לרצפה ודחיפתו, מהווה תקיפתו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נטען, כי הנאשמת כופרת שאחזה בחוזקה את הפעוט. נאשמת 2 לא משכה את הפעוט אל הרצפה, אלא השכיבה אותו בלבד, והמעשה אינו חוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי הנאשמת 2 ניגשה אל הפעוט שטיפס על הספה, אחזה באמצעות ידה הימנית את ידו השמאלית (10:30:55), משכה אותו למצב ישיבה (10:30:57) ומיד בהמשך למצב שכיבה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי מזווית הצילום לא ניתן לראות את ידה הימנית של נאשמת 2 שבאמצעותה משכה את הפעוט אל הרצפה ומה העוצמה שבה השתמשה נאשמת 2 באירוע. המשיכה ממצב עמידה למצב ישיבה נראית לא עדינה במיוחד. מדובר במרחק קצר ביותר מרגע המשיכה ועד רגע הישיבה והשכיבה. קיים, לכן, ספק באשר ליסוד של הפעלת כוח ולגרימת אי-נוחות, ועל כן אני מחליטה לזכות את הנאשמת 2 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
סיכום האישום השמיני
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוט ח.ח., יליד 11.9.20:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; 2 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע 2 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. החלטתי לזכות את הנאשמת 2 מביצוע שתי (2) עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, המפורטות בס”ק 4 ו – 12.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע 4 עבירות של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
הפעוט ח.ח., קצת למעלה מבן שנה בעת האירועים, חווה אירוע קשה ביותר של התעללות, בו הורשעה הנאשמת 1, כמפורט בס”ק 8 לאישום זה. עם זאת, אני מתקשה לקבוע כי התביעה הוכיחה בעניינו התעללות “כוללת” על-ידי שתי הנאשמות. ח.ח. סבל מאלימות מצד שתי הנאשמות מדי שבוע, ולעיתים אף בפרק זמן של מספר ימים. האלימות שהופעלה כלפיו מאופיינת בעיקר בהרמות לא תקינות ולא זהירות, משל היה חפץ שיש להזיזו ממקום למקום, ועל כן הנאשמות הורשעו בעבירות של תקיפה. עם זאת, ומבלי להמעיט בחומרת האירועים, ספק אם מתקיימים מלוא המבחנים המגבשים עבירת התעללות לצד עבירות התקיפה (מחלקן זוכתה הנאשמת 2, ובאירוע בס”ק 2 הורשעו הנאשמות בעבירת תקיפה בצוותא חלף תקיפה על-ידי אחראי), ועל כן אני מחליטה לזכות את הנאשמות מביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום תשיעי, הפעוטה ט.ט
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללה נאשמת 1 ונאשמת 2 תקפה את הפעוטה ט.ט ילידת 3.8.2020 בעודה תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לכל אחת מהנאשמות עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין. המאשימה מייחסת לנאשמת 1, בנוסף, עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (4 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (10 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2, בנוסף, עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (3 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 2
ביום 9.12.21 בסמוך לשעה 09:59, שהתה הפעוטה ט.ט בכסא אוכל גבוה, מבלי שהנאשמות, אשר היו במקום, חגרו אותה למען שמירה על בטחונה בכסא. ט.ט נעמדה בכסא האוכל, אז ניגשה נאשמת 1 לט.ט., אחזה בבית השחי שלה באמצעות יד אחת והורידה אותה לרצפה, כאשר רגלה נחבטה בכסא.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי תקיפה היא עבירת התנהגות, ואין צורך בכוונה לפגוע, אלא בביצוע הפעולה. על כן, אחיזה באזור בית השחי של הפעוטה ביד אחת והורדתה של הפעוטה אל הרצפה מן הכסא, תוך כדי שרגלה של הפעוטה נחבטה בכסא, מהווה תקיפתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה. כאשר הנאשמת ראתה את הפעוטה נעמדת בכסא, מיד ניגשה אליה, אך בידה השניה החזיקה חיתול מלוכלך. לכן, היא הורידה את הפעוטה באופן תקין, אך שלא במכוון רגלי הפעוטה פגעו בכסא. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הפעוטה נעמדה בכסא, כאשר ניתן לראות את פניה המבוהלות של הנאשמת בגין הסיכון של הפעוטה ליפול. ידה השניה של הנאשמת הייתה תפוסה, ולכן היא רצה בבהלה אל הפעוטה על מנת להוציאה מהכסא ולמנוע את נפילתה. הנאשמת נהגה בדיוק כפי שעליה היה לנהוג, ואין כל עבירה במעשיה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי בחדר הילדים יש מספר פעוטות שנמצאים על הרצפה כאשר הפעוטה ט.ט ישובה בכסא האוכל. הפעוטה ניסתה לצאת מכסא האוכל (09:58:12) וכמעט נפלה מהכסא כשנאשמת 1 נמצאת עם גבה אל הכסא ונאשמת 2 יושבת על ספה ועסוקה עם פעוט אחר. הפעוטה נראית עומדת בכסא האוכל (09:58:37) כאשר נאשמת 1 נמצאת בפתח חדר הילדים. הפעוטה עומדת שניות ארוכות בכסא, נאשמת 1 נכנסת אל החדר לאחר שהספה בה נאשמת 2 ישבה הוזזה (09:58:49). נאשמת 1 ניגשת לקחת חיתול ויושבת, ובמשך שניות ארוכות לא מבחינה בפעוטה העומדת ממש מולה על הכסא בצורה מסוכנת מאוד. רק לאחר שנאשמת 1 מתיישבת היא מבחינה בעמידה המסוכנת של ט.ט בכסא, ניגשת אליה כשבידה הימנית חיתול חדש ומרימה את הפעוטה באמצעות יד אחת כאשר רגלי הפעוטה נחבטו בכסא האוכל (09:59:03).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הנאשמת 1 לא נהגה כפי שהיה עליה לנהוג, לא חגרה את הפעוטה בכסא האוכל וחלפה על פניה מבלי לשים לב בעוד הפעוטה עומדת שניות ארוכות בכסא האוכל בצורה מסוכנת. בראי העבירה, מצופה היה ממנה להניח את החיתול החדש ולהוריד את הפעוטה באמצעות שתי ידיים ולא באמצעות יד אחת תוך אחיזת הפעוטה מתחת לבית השחי כשרגלי הפעוטה נחבטות בכסא. על כן, אין המדובר בהרמה תקינה אלא בהרמה אלימה, בהתבסס על קביעותיי בפסקה 8, ואני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 3
ביום 10.12.21 סמוך לשעה 8:08, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים ביחד עם פעוטות נוספים. נאשמת 1 הרימה פעוט אחר והושיבה אותו בטרמפולינה. תוך כדי הושבתו, פגעה נאשמת 1 בפעוטה ט.ט אשר נפלה קדימה כתוצאה מהפגיעה והחלה לבכות. נאשמת 1 אחזה בחוזקה בט.ט, הרימה אותה והניחה אותה בכוח בתנוחת ישיבה על הרצפה, תוך שהתעלמה מבכיה של ט.ט אשר המשיכה לבכות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי לאחר שהפעוטה נפלה בשל פגיעת נאשמת 1 בה (בעת הושבתו של פעוט אחר), אחזה נאשמת 1 בחוזקה בפעוטה, הרימה אותה והניחה אותה בכוח בתנוחת ישיבה, תוך התעלמות מבכייה של הפעוטה וללא הושטת נחמה ועזרה, ובמעשיה אלו ביצעה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי הפגיעה בפעוטה לא נעשתה במכוון, ובהמשך הנאשמת הרימה אותה למנח ישיבה. על כן הנאשמת כופרת בכך שביצעה עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי המעשה אינו חוצה את הרף הפלילי. מגעים לגיטימיים כאלה יכולים להתרחש אגב טיפול בילדים, ובהיעדר אינדיקציה למכאוב הם אינם חוצים את הרף הפלילי. עוד נטען, כי כמה שניות לפני האירוע, הנאשמת נהגה בפעוטה באופן חיובי וליטפה אותה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 מעלה, כי המתואר בכתב האישום מדויק. בחדר הילדים נמצאים באותה עת שישה פעוטות, בהם גם ט.ט.. נאשמת 1 מרימה פעוט אחר שרגליו פוגעות בראשה של ט.ט ובמקביל לכך רגלה הימנית של נאשמת 1 פוגעת בגבה התחתון של ט.ט (כמעט דורכת על הפעוטה) כך שהיא נופלת ממצב של ישיבה למצב של שכיבה קדימה על הבטן (08:08:15). מיד בהמשך, נאשמת 1 מרימה את ט.ט בצורה אלימה ומושיבה אותה בחוזקה מהאוויר על ישבנה (08:08:19), הושבה אלימה שייתכן ואף גרמה למכאוב. מדובר באזור צפוף בילדים.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי ההרמה האלימה ממצב שכיבה על הבטן למצב ישיבה והושבה אלימה מהאוויר של הפעוטה מבססים את יסודות העבירה, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 4
באותו יום, בסמוך לשעה 11:20, עמדה הפעוטה ט.ט והקשיבה לסיפור שסיפרה נאשמת 2 לפעוטות. נאשמת 2 תפסה בידה של ט.ט בחוזקה והפילה אותה לישיבה על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בידה של הפעוטה בחוזקה והפלתה למצב ישיבה באופן שברור שגרם לפעוטה למכאוב, מהווה עבירה של תקיפה על ידי אחראי. צוין, כי נאשמת 2 מסרה במשטרה כי הניחה את הפעוטה בחוזקה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען כי הנאשמת כופרת שהפילה את הפעוטה אל הרצפה, אלא הושיבה אותה בלבד. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי הנאשמת לא הפילה את הפעוטה אל הרצפה, אלא אחזה בזרועה והושיבה אותה. הנאשמת 2 לוקחת אחריות על אירוע של תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 מעלה, כי האמור בכתב האישום מדויק. נאשמת 2 אוחזת בחוזקה את הפעוטה בידה השמאלית, מושכת ומפילה אותה למצב של ישיבה (11:20:04). לא ברור אם נגרם לפעוטה מכאוב כתוצאה מההושבה האלימה. יצוין כי כחצי דקה לפני כן, משכה פעוטה אחרת שהחזיקה בכסא והפילה אותה אל הרצפה (אישום 6, ס”ק 5).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי קיים ספק אם נגרם מכאוב של ממש, ועל כן אני מרשיעה את נאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה חלף העבירה המיוחסת לה של תקיפה על-ידי אחראי.
אירוע מיום 14.12.21 – ס”ק 5
ביום 14.12.21 בסמוך לשעה 09:39, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה אליה, אחזה בעורף חולצתה והניפה אותה באוויר תוך שהיא נושאת אותה לחדר התינוקות. משהגיעה לחדר התינוקות, הטיחה נאשמת 1 את ט.ט בחוזקה במיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בעורף חולצת הפעוטה, הנפתה באוויר בעוצמה והטחתה בלול שנמצא בחדר השני, מהווה פגיעה הגורמת למכאוב ברור כתוצאה מהמעשים.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת בביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי תחילת האירוע אינה מתועדת, כאשר בהמשך ניתן לראות כי הנאשמת הניחה את הפעוטה בצורה נכונה בלול ולא נגרם לפעוטה כל מכאוב.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/141א מעלה, כי בתחילת האירוע בחדר הילדים, נאשמת 1 ניגשת אל הפעוטה ט.ט שנמצאת במצב זחילה על הרצפה ומרימה אותה מגב החולצה באמצעות יד אחת בהרמה אלימה ומהירה (09:39:25) ונושאת אותה באמצעות שתי ידיים אל חדר התינוקות. מעבר למצלמת חדר התינוקות בת/ 141ב מעלה, כי הנאשמת נמצאת עם גבה אל המצלמה והפעוטה מוסתרת על ידי גבה של הנאשמת כך שלא ניתן לראות אם התרחשה הטחה של הפעוטה ט.ט בלול (09:39:30).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי ניתן לראות את תחילת האירוע בחדר הילדים, במהלכו בוצעה הרמה אלימה מגב חולצתה של הפעוטה. את החלק השני של ההטחה במיטת הלול לא ניתן לראות בבירור. על כן, מתעורר ספק לגבי ההטחה וגרימת מכאוב לפעוטה, ואני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, חלף העבירה המיוחסת לה של תקיפה על-ידי אחראי.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 6
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 08:40, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים ביחד עם פעוטות נוספים והנאשמות. נאשמת 1 ניגשה לט.ט, אחזה בזרועה בחוזקה ומשכה אותה אחורנית לקצה החדר. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בפעוטה ט.ט..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזת הפעוטה בזרועה בחוזקה ומשיכתה לקצה החדר מהווה תקיפתה, כאשר הימשכות האירוע מלמדת על המכאוב שנגרם לפעוטה מהמעשה. נאשמת 2 שהתה בחדר, הסתכלה על האירוע והזיזה את ראשה לכיוונו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת הזיזה את הפעוטה, אך היא כופרת בביצוע של עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת הזיזה את הפעוטה למרחק של מספר ס”מ בודדים ולא לקצה החדר כפי שנטען בכתב האישום. לא מדובר במעשה שעולה לכדי עבירה, לבטח לא בעבירה של תקיפה על ידי אחראי, כאשר לא נגרמה חבלה של ממש לפעוטה ואין פוטנציאל למכאוב.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, כי היא לא הבחינה במעשה, וכופרת כי מדובר במעשה שעולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה כי צפתה באירוע. נטען, כי אין במתואר עבירה של תקיפה על ידי אחראי, ואף לא עבירה של תקיפה. הפעוט נגרר למרחק של פחות מחצי מטר, והטענה שנגרר עד לקצה החדר עלתה רק כדי “להשחיר” את הנאשמות ולהקצין את המעשה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי בעת האירוע נמצאים בחדר הילדים פעוטות רבים ונאשמת 1 עוסקת בסידור כסאות אוכל. נאשמת 1 אוחזת באמצעות ידה הימנית בכתפה הימנית של הפעוטה ט.ט ומושכת אותה לאחור למרחק של כמטר ולא עד קצה החדר, עד לנפילת הפעוטה על ישבנה (08:40:33). האירוע נמשך כשתי שניות.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי לאור הגרירה למרחק של כמטר, ולא כמתואר בכתב-האישום, מתעורר ספק לגבי קיומו של מכאוב, אך עדיין המדובר בהזזה אלימה של פעוטה המהווה תקיפה על בסיס קביעותיי בפסקה 8, כאשר אין מחלוקת שנאשמת 2 צפתה במעשה, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין, חלף העבירה המיוחסת שלהן של תקיפה על-ידי אחראי.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 7
באותו יום, בסמוך לשעה 09:17, ישבה הפעוטה ט.ט בכסא בחדר הילדים. נאשמת 2 האכילה את ט.ט ותוך כדי הכתה אותה בחוזקה בידה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הכאת הפעוטה בחוזקה, כשברור שעוצמת המכה ביד גרמה לפעוטה למכאוב, מוכיחים את יסודות העבירה. אשר לטענה כי הנאשמת 2 הוציאה לפעוטה דבר מה מהפה, נטען שאין כל קשר בין הדברים, ובמשטרה אישרה הנאשמת 2 כי הכתה את הפעוטה על ידה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת שמדובר בעבירה, שכן הבחינה שהפעוטה עמדה להכניס דבר מה לפיה, ולכן משכה את ידה בתנועה מהירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת חוזרת בה מהכפירה, אלא שמדובר בעבירה של תקיפה ולא בתקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי נאשמת 2 יושבת ומאכילה ארבעה פעוטות שיושבים בכיסאות אוכל, בהם גם ט.ט היושבת בכסא השמאלי. נראה כי הפעוטה בוכה ומכניסה את היד לכיוון הפה ונאשמת 2 מכה באמצעות ידה השמאלית בחוזקה בידה הימנית של הפעוטה (09:16:53). בהמשך, הפעוטה מחזירה את היד לכיוון הפה ונאשמת 2 מכה אותה בשנית בידה, כשנראה שמדובר במכה חזקה יותר (09:17:03).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי הנאשמת 2 היכתה את הפעוטה בחוזקה פעמיים בידה, כאשר עוצמת המכה השניה מעידה על כך שנגרם מכאוב ממשי, גם אם עובר. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 8
באותו יום, סמוך לשעה 11:28, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים, בעוד נאשמת 1 האכילה את הפעוטות מקערה וכפית משותפת, כשהם יושבים סביבה על הרצפה וממתינים לביס נוסף. ט.ט קמה והתרחקה מהמעגל, ובתגובה, אחזה נאשמת 1 בחולצתה של ט.ט, משכה אותה אחורנית והושיבה אותה בחוזקה על הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי משיכת הפעוטה באמצעות חולצתה לאחור, והושבתה בחוזקה על הרצפה, מהווה תקיפתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, שהנאשמת ניסתה להחזיק את הפעוטה על מנת שלא תלך, הפעוטה מעדה, ועל כן היא כופרת בביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת ביקשה להחזיק את הפעוטה על מנת שלא תלך בזמן האוכל והפעוטה מעדה, שכן פעוטות בעלי שיווי משקל שלא כמו מבוגרים. מדובר בפעולה תקינה של הנאשמת ואין במעשה גוון פלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי המפורט בכתב האישום מדויק. הפעוטה החלה ללכת וצעדה מספר צעדים, כשנאשמת 1 באמצעות ידה השמאלית תפסה את ידה הימנית באזור הכתף של הפעוטה ומשכה אותה בחוזקה כלפי מטה עד שהפעוטה נפלה על ישבנה (11:28:26). מיד לאחר מכן, נאשמת 1 משכה לכיוונה את הפעוטה, למרחק של כחצי מטר.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר אירוע אלים של משיכה חזקה של הפעוטה כלפי הרצפה מטה, ולא בהחזקה לגיטימית של הפעוטה כדי למנוע ממנה ללכת. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 9
באותו יום, בסמוך לשעה 11:35, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים, ללא השגחה. הפעוטה טיפסה על מטבח צעצוע מעץ אשר הונח כמחסום בין חדר הילדים וחדר התינוקות. לאחר מספר דקות, הגיעה נאשמת 1, אחזה בחוזקה בידה של ט.ט ודחפה אותה ממטבח העץ לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בזרועה של הפעוטה בחוזקה ודחיפתה אל הרצפה, מהווה תקיפתה. בסרטון ניתן לראות כי הנאשמת לא נבהלה ולא הזדרזה, אלא דחפה את הפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, שהנאשמת כופרת במיוחס לה. נטען, שהנאשמת הגיעה כעבור דקה בערך ונבהלה כשהבחינה בפעוטה שטיפסה על המתקן, ולכן הורידה אותה. בנוסף, הנאשמת החזיקה בחפץ בידה ולכן נאלצה להחזיק את הפעוטה ביד אחת. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי הפעוטה עמדה על מטבח משחקים המתנשא לגובה בצורה שסיכנה אותה, כשהנאשמת הייתה בחדר שממול, ללא אפשרות להגיע אל הפעוטה באופן אחר, ולכן הנאשמת ביקשה להורידה במהירות, ולא דחפה אותה, כפי שיכול לקרות אגב טיפול בפעוטות.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי הפעוטה החלה לעמוד על מטבח צעצוע העץ (11:32:31) באופן מסוכן מאוד ונראה כי אך במזל לא נפלה ונפגעה באופן קשה (ראו למשל 11:32:54). נאשמת 1 נמצאת בחדר התינוקות מעבר למטבח הצעצוע שמפריד בין החדרים (11:35:31) כאשר בשלב זה, הפעוטה עומדת על מטבח הצעצוע והנאשמת אינה מורידה אותה באופן מיידי. כעשר שניות לאחר מכן, הנאשמת חוזרת ומחזיקה דבר מה בידה הימנית כשידה השמאלית נראית דוחפת את הפעוטה ט.ט, מנתקת את ידיה מהמטבח ומורידה אותה בגסות מהמטבח לכיוון הרצפה (11:35:44).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי לא מדובר באירוע שגרתי שיכול לקרות אגב טיפול בפעוטות, אלא בדחיפה אלימה של הפעוטה שעמדה באופן מסוכן על המטבח במשך יותר משלוש דקות. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 20.12.21 – ס”ק 10
ביום 20.12.21 בסמוך לשעה 09:25, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים. נאשמת 2 ניגשה אליה, משכה בחולצתה לאחור וגרמה לנפילתה של הפעוטה ט.ט..
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי נאשמת 2 משכה את הפעוטה לאחור באמצעות חולצתה, והיא נפלה. בסרטון ניתן לראות שלפעוטה נגרם מכאוב.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, שהנאשמת כופרת במיוחס לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה שהזיזה את הפעוטה קלות, היא מקבלת אחריות ומודה בעבירת תקיפה, אך לא הוכחו יסודות העבירה של תקיפה על ידי אחראי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/144א מעלה, כי בחדר הילדים נמצאים תשעה פעוטות בהם גם הפעוטה ט.ט.. נאשמת 2 עומדת כאשר הפעוטה ט.ט מתחילה ללכת לכיוון חדר התינוקות. נאשמת 2 ניגשת אליה, ובאמצעות ידה הימנית אוחזת מחולצתה של הפעוטה ומושכת אותה לאחור באגרסיביות עד שהפעוטה נופלת על ישבנה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים מסקנתי היא, כי מתעורר ספק אם נגרם מכאוב של ממש, שכן מדובר בנקיטת כוח לא חזקה במיוחד של נאשמת 2, ולא ניתן לראות תגובה מצד הפעוטה, כגון בכי. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, חלף העבירה שיוחסה לה של תקיפה בידי אחראי.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 11
ביום 21.12.21 בסמוך לשעה 09:22, ישבה הפעוטה ט.ט בכסא אוכל בחדר התינוקות, מבלי שנחגרה בכסא על ידי נאשמת 1. ט.ט נעמדה בכסא האוכל. נאשמת 1 ניגשה לט.ט, אחזה בזרועה והניפה אותה לאוויר באמצעות יד אחת והטיחה ברצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אחיזה בפעוטה בזרועה, הנפתה באוויר והטחתה ברצפה, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה. נטען, כי ניתן להבחין שמדובר בפעוטה שובבה, שטיפסה שוב, היחידה מבין הפעוטות שישבו בכיסאות. הנאשמת הגיעה ונבהלה, היא אחזה בדבר מסוים בידה, ולכן הורידה את הפעוטה באמצעות ידה הפנויה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לא מדובר בעבירה. הנאשמת הורידה את הפעוטה מכסא האוכל, כאשר אין הנפה ואין הטחה ברצפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א מעלה, כי בעת האירוע היו בחדר התינוקות ארבעה פעוטות שישבו בכיסאות אוכל, בהם גם הפעוטה ט.ט, שבשלב מסוים החלה לעמוד על הכסא (09:22:00). נאשמת 1 נכנסה אל החדר כשבידה הימנית דבר מה, ידה השמאלית אוחזת בחלק העליון של ידה השמאלית של הפעוטה וכך משכה אותה בהנפה מהכסא במהירות, לא בעדינות, לכיוון הרצפה (09:22:26).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהורדה אלימה מכסא האוכל המהווה עבירה בהתאם לקביעותיי שבפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 מביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 12
באותו יום, בסמוך לשעה 11:03, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לט.ט, אחזה בזרועה והניחה אותה בחוזקה במיטת לול בחדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 22.12.21 – ס”ק 13
ביום 22.12.21 בסמוך לשעה 11:02, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לט.ט., אחזה בידה באמצעות יד אחת בלבד והרימה אותה באופן הזה באוויר לחדר התינוקות. בעוד הפעוטה ט.ט נתלית באוויר מידה, הוציאה נאשמת 1 תיקים מתוך מיטת לול בחדר ולאחר שרוקנה אותו, הטיחה את ט.ט לתוך מיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה מידה ונשיאתה אל החדר השני בעודה באוויר, תוך הוצאת תיקים מהלול, והטחת הפעוטה לתוכו, מלמדים על אירוע ממושך ועל מכאוב שנגרם לפעוטה מאופן האחיזה בה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במעשה, אך נטען כי מדובר בעבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר בעבירה של תקיפה סתם. אין סממנים לחבלה של ממש ולא באירוע מתמשך או בעל חומרה יתרה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/146ב מעלה, כי הנאשמת הרימה את הפעוטה ט.ט כמתואר בכתב האישום בשעה 11:02:23, באופן מסוכן, כאשר הפעוטה כמעט פוגעת בשידת המטבח צעצוע הנמצאת סמוך לדלת. בשעה 11:02:28 הנאשמת מגיעה עם הפעוטה אל חדר התינוקות ובעודה מחזיקה את הפעוטה באוויר באופן מסוכן ואלים, מוציאה עם ידה השמאלית תיקים מהלול עד לשעה 11:02:45, אז הפעוטה מוכנסת אל הלול. צפייה בת/146א מחדר התינוקות מעלה כי הנאשמת מחזיקה את הפעוטה באופן מסוכן ואלים באמצעות יד אחת כשהפעוטה מיטלטלת באוויר בעוד שהלול ממנו מוציאה הנאשמת את התיקים מלא. מדובר בשניות ארוכות בהן הנאשמת מחזיקה כך את הפעוטה (11:02:28 – 11:02:45), ולבסוף הנאשמת מטיחה את הפעוטה ט.ט בחוזקה אל הלול.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע אלים, כאשר הוכח מכאוב של ממש באמצעות משך החזקתה של הפעוטה באופן המתואר ולבסוף גם מהטחת הפעוטה בחוזקה אל הלול. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 14
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 10:59, ישבה הפעוטה ט.ט ביחד עם פעוטות נוספים בחדר הילדים במעגל על הרצפה סביב נאשמת 1, אשר האכילה את הפעוטות מקערה וכפית משותפות, בעודה מאכילה אותם בתורות. נאשמת 1 פנתה לט.ט בצורה כעוסה, ניערה את ידה של ט.ט ודחפה אותה לאחור.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את
הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 29.12.21 – ס”ק 15
ביום 29.12.21 בסמוך לשעה 11:01, ישבה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים ביחד עם פעוטות נוספים במעגל על הרצפה סביב נאשמת 1, אשר האכילה את הפעוטות מקערה וכפית משותפות, בעודה מאכילה אותם בתורות. נאשמת 1 דחפה בחוזקה את ט.ט אחורנית, כך שנפלה ונחבטה בראשה. הפעוטה ט.ט פרצה בבכי. נאשמת 1 קמה ממקומה, אחזה בקצות רגליה של הפעוטה ט.ט והניפה אותה באמצעותן באוויר, כשראשה של ט.ט לכיוון הרצפה, וכך נשאה נאשמת 1 את ט.ט עד לחדר התינוקות.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/152 מעלה, כי מדובר באירוע קשה לצפייה, של אלימות הכוללת הרמת פעוטה בת קצת למעלה משנה מרגליה, בזמן פעילות שגרתית של האכלה. לאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 5.1.22 – ס”ק 16
ביום 5.1.22 בסמוך לשעה 09:57, ישבה הפעוטה ט.ט בכסא בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לט.ט, אחזה בעורף חולצתה, הרימה אותה באופן המתואר עם יד אחת מהכסא והניחה אותה במרכז החדר.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/128 ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את
הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 6.1.22 – ס”ק 17
ביום 6.1.22 בסמוך לשעה 11:49, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר התינוקות. נאשמת 1 אחזה בחולצתה של ט.ט, הרימה אותה באמצעותה והניחה אותה במיטת הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת הפעוטה באמצעות חולצתה מהווה תקיפתה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי הנאשמת הרימה את הפעוטה בשתי ידיים, ועל כן כופרת בביצוע עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לא מדובר במעשה החוצה את הרף הפלילי, וכי הנאשמת אחזה את הפעוטה בשתי ידיים.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/129 מעלה, כי הנאשמת מרימה את הפעוטה ביד אחת (11:49:43 מצלמת חדר הילדים) ולאחר מכן אוחזת בה ונושאת אותה באמצעות שתי ידיה, יד אחת אוחזת בגב החולצה ויד שנייה אוחזת מאזור מרפק יד שמאל, והרימה אותה כך לכיוון מיטת הלול, שם הניחה אותה (11:49:44 מצלמת חדר התינוקות).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהרמה אלימה המהווה תקיפה על בסיס קביעותיי בפסקה 8, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 17.1.22 – ס”ק 18
ביום 17.1.22 בסמוך לשעה 09:47, שהתה הפעוטה ט.ט במיטת לול בחדר התינוקות. נאשמת 1 ניגשה לט.ט, אחזה במותניה והרימה אותה כלפי מעלה. או אז, הורידה נאשמת 1 את ט.ט במהירות למזרן במיטת הלול, תוך שרגליה של ט.ט נחבטו בדופן הלול.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. נטען, כי אחיזת הפעוטה במותניה, הנפתה ואז הורדתה במהירות לתוך הלול, תוך שרגליה של הפעוטה נחבטו בדופן הלול, מהווה תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה. הנאשמת הרימה את הפעוטה בצורה תקינה, כאשר רגלי הפעוטה פגעו בלול שלא באופן מכוון. בנוסף, יתר הדברים המתוארים בכתב האישום לא נראים בסרטון.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/132א מעלה, כי נאשמת 1 ניגשה אל הפעוטה אשר הייתה בלול שנמצא קרוב למעבר שבין חדר התינוקות לבין חדר הילדים. יצוין, כי לא ניתן לראות את מלוא הלול בשל זווית הצילום. הנאשמת ניגשה אל הפעוטה, אחזה בחלק העליון של שתי ידיה והרימה אותה במהירות כלפי מעלה, כך שבשלב מסוים הפעוטה הייתה בגובה גבוה מזה של הנאשמת (09:47:01) ואז הורידה אותה במהירות אל הלול כשנראה שרגליה של הפעוטה ט.ט אכן מקבלות מכה מדופן הלול (09:47:02).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אופן ההרמה הנצפה בסרטון מהווה תקיפה, ועל בסיס קביעותיי בפסקה 8 אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 17.1.22 – ס”ק 19
באותו יום, בסמוך לשעה 11:34, שהתה הפעוטה ט.ט בחדר הילדים וזחלה בחדר. נאשמת 1 אחזה בחוזקה בזרועה של ט.ט, גררה אותה אליה, הרימה אותה וזרקה אותה אחורנית על הרצפה. הפעוטה נפלה לאחור, נחבטה בראשה ברצפה ופרצה בבכי. הפעוטה ט.ט נותרה לשכב על הרצפה כשתי דקות בעודה בוכה ונאשמת 1 התעלמה ממנה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/132א ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
סיכום האישום התשיעי
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוטה ט.ט., ילידת 3.8.20:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע 3 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 11 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 2 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
צפייה בסרטונים מעלה שהפעוטה ט.ט., בת שנה וארבעה חודשים בעת האירועים, היא פעוטה שובבה ופעילה, כאשר הנאשמת 1 נקטה כלפיה באלימות כמעט מדי יום, ולעיתים במרווח של מספר ימים. בנוסף להרמות ונשיאות אלימות ממקום למקום, הפעוטה נאלצה לספוג הותרתה באויר תוך שהנאשמת 1 בוחרת לסדר לול בעוד הפעוטה בידיה, ולבסוף אף מטיחה אותה ללול, וכן היתה קורבן לאלימות קשה בשעת האכלה בשתי הזדמנויות שונות. האירוע האחרון הוא בעל גוון אכזרי, כאשר הפעוטה נזרקה לרצפה, נפגעה בראשה, ולא זכתה לכל סיוע או מגע מינימלי בעת ששכבה בוכה על הרצפה במשך שתי דקות. ריבוי המעשים, תדירותם ואופיים, עונים על מבחני ההתעללות שנקבעו בפסיקה, ועל כן אני קובעת, כי הפעוטה ט.ט. סבלה מהתעללות “כוללת” על-ידי הנאשמת 1 בלבד, בצד כל מעשי התקיפה, ויש להרשיע את הנאשמת, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה . לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמת 1, בנוסף, בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אישום עשירי, הפעוט י.י.
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו ותקפו הנאשמות ביחד ולחוד את הפעוט י.י, יליד 27.12.2019, בעודו תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לכל אחת מהנאשמות עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא (4 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 1, בנוסף, תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (3 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2, בנוסף, עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 2
ביום 10.12.21 בסמוך לשעה 09:09, שהה הפעוט י.י בחדר הילדים ביחד עם הנאשמות ופעוטות נוספים. לפתע ניגשה נאשמת 1 לפעוט י.י., אחזה בזרועו בחוזקה וגררה אותו בכוח לחדר התינוקות, שם דחפה את י.י בחוזקה לרצפה. כל אותה העת, ישבה נאשמת 2 על הספה בצמוד למחסום המעבר בין חדר הילדים לחדר התינוקות, נכחה וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בי.י..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת 2 כופרת במיוחס לה, שכן היא לא הבחינה באירוע. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת 2 מודה שהבחינה באירוע, מסכימה כי נאשמת 1 ביצעה עבירה של תקיפה על ידי אחראי, אך כופרת ככלל, כי יש להרשיעה כמבצעת בצוותא.
הנאשמת 2 מודה כי צפתה באירוע המהווה בעבירה, ועל בסיס קביעותיי בפסקאות 30 – 34 יש לראותה כמבצעת בצוותא. לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139, כשהנאשמת 1 הודתה במיוחס לה, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא, לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 3
באותו יום, בסמוך לשעה 11:07, עמד הפעוט י.י במרכז חדר הילדים ובכה. נאשמת 2 ניגשה לי.י ודחפה אותו עם ידה לרצפה. הפעוט י.י המשיך לבכות. כעבור מספר רגעים ניגשה נאשמת 2 לי.י, אחזה בידו, הרימה אותו בחוזקה לעמידה והובילה אותו לכסא סמוך.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, שבמהלך בכיו של הפעוט, וחלף הצעת נחמה ועזרה לפעוט, נאשמת 2 דחפה אותו עם ידה אל הרצפה. בהמשך הרימה את הפעוט בחוזקה למצב עמידה, ומעשים אלו עולים לכדי עבירת תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן התיאור העובדתי בסעיף זה מועצם ביחס למציאות. הנאשמת לא דחפה את הפעוט, אלא הושיבה אותו. בנוסף, הנאשמת לא הרימה את הפעוט בחוזקה לעמידה, אלא הרימה אותו מהרצפה באמצעות ידה והובילה אותו אל הכסא. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירת התקיפה באשר לרישא של האירוע, וכופרת בכך שבסיפא של האירוע יש עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 מעלה, כי כל המתואר בכתב-האישום מדוייק ומשתקף בסרטון. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 4
ביום 15.12.21 בסמוך לשעה 15:41, שהה הפעוט י.י בחדר הילדים. בעוד נאשמת 2 עומדת בפתח חדר הילדים, גררה נאשמת 1 את י.י תוך שאחזה בחולצתו לחדר התינוקות ולחדר ההחתלה הפנימי. אז הרימה נאשמת 1 את הפעוט י.י באוויר והטיחה אותו ברצפה בחוזקה שלוש פעמים, תוך שגופו ורגליו נחבטים ברצפה. כתוצאה ממעשיה פרץ י.י בבכי. כל אותה העת, ישבה נאשמת 2 על הספה בצמוד למחסום המעבר בין חדר הילדים לחדר התינוקות, נכחה וצפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בפעוט י.י..
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. אשר לחלקה של נאשמת 2 נטען, שהיא עמדה בפתח החדר בעת האירוע, בהמשך ישבה על הספה בצמוד למחסום בין שני החדרים, ואף הסבה את ראשה לאחור.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, שכן הייתה עם גבה לאירוע ולא הבחינה במעשה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת שצפתה באירוע, מלבד ההטחה האחרונה. נאשמת 2 ישבה עם גבה אל האירוע, והסבה את ראשה רק פעם אחת, כפי שנטען גם בסיכומי המאשימה. הנאשמת 2 מודה לכל היותר בעבירה של תקיפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב (חדר התינוקות) מעלה, כי נאשמת 1 הטיחה את הפעוט י.י ברצפה ארבע פעמים ולא שלוש כמתואר בכתב האישום (15:42:09). ההטחות מבוצעות באמצע חדר התינוקות עם הפנים לכיוון חדר הילדים. בחדר התינוקות באותה העת שלושה פעוטות אשר נכחו וצפו באירוע. צפייה בת/142א (חדר הילדים) מעלה, כי נאשמת 2 מתיישבת על הספה הסגולה שנמצאת במעבר שבין חדר הילדים לחדר התינוקות כשגב הספה מופנה לחדר התינוקות. אמנם נאשמת 2 לא רואה את כל ההטחות האלימות של נאשמת 1 שכן ראשה לא מופנה לכיוון חדר התינוקות אך היא רואה בבירור את ההטחה האחרונה (15:42:08).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר במקרה אלימות קשה ביותר הגובל בהתעללות. אשר לנאשמת 2, די בכך שצפתה בהטחה האחרונה בלבד כדי להרשיעה בעבירה המיוחסת לה כמבצעת בצוותא על בסיס קביעותיי בפסקאות 30 – 34, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 5
באותו יום, בסמוך לשעה 15:46, ישב הפעוט י.י על משטח ההחתלה בחדר התינוקות והמתין לנאשמת 1. נאשמת 1 ניגשה אליו, משכה בחוזקה ברגליו כך שהפעוט נפל לאחור ונשכב. לאחר שנאשמת 1 החליפה טיטול לי.י., נאשמת 1 אחזה בטיטול המלוכלך וקירבה אותו לפניו של הפעוט, תוך שפנתה אליו באופן כעוס. בהמשך, ובעוד מכנסיו של י.י מופשלים, הפילה נאשמת 1 את הפעוט ממשטח ההחתלה לרצפה והפעוט י.י נפל וקיבל מכה בישבנו.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב, כאשר המדובר באירוע קשה לצפייה, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 21.12.21 – ס”ק 6
ביום 21.12.21 בסמוך לשעה 15:22, ישב הפעוט י.י על ספת ילדים בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לי.י., אחזה בזרועו בכוח וגררה אותו לחדר הילדים בנוכחות נאשמת 2 אשר צפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בי.י.. בחדר הילדים הטיחה נאשמת 1 את הפעוט במשטח ההחתלה.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי אופן הגרירה בכוח וההטחה מלמדים על המכאוב הברור שנגרם לפעוט. נאשמת 2 ישבה בקצה, וניתן לראות שהזיזה את ראשה לכיוון ההתרחשות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה בביצוע עבירה של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי האירוע אינו עולה לכדי עבירה של תקיפה על ידי אחראי. האחיזה בידו של הפעוט אינה עולה לכדי עבירה, אלא המדובר בטיפול אגרסיבי. אשר לאופן הנחתו של הפעוט במשטח ההחתלה נטען, כי לא מדובר במעשה שיכול לגרום לחבלה של ממש, שכן מדובר במשטח מרופד.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נטען, כי היא צפתה רק ברישא של האירוע שאינו מהווה עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145א (חדר הילדים) מעלה, כי נאשמת 1 ניגשת אל הפעוט י.י שיושב על כורסה ובאמצעות ידה הימנית אוחזת בחוזקה את הפעוט מידו השמאלית, מעט מעל המרפק (15:22:33), ומוליכה אותו במהירות אל חדר התינוקות. נאשמת 2 רואה את החלק האמור באירוע. צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/145ב (חדר התינוקות) מעלה, כי נאשמת 1 הרימה את הפעוט י.י באופן אלים מהרצפה והטיחה את גופו באופן אלים מהרצפה אל משטח ההחתלה הגבוה (15:22:48). נאשמת 2 אכן לא רואה את החלק השני של ההטחה במשטח ההחתלה הגבוה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים מסקנתי היא, כי עוצמת האלימות שנקטה הנאשמת 1 בחלק השני של האירוע מבססת קיומו של מכאוב ממשי.
בחלק הראשון של האירוע, בו צפתה הנאשמת 2, מבצעת הנאשמת 1 עבירת תקיפה בדמות ההולכה האלימה. עם זאת, במרכז אירוע זה מצויה ההטחה האלימה שבוצעה על-ידי הנאשמת 1 בסופו, מבלי שהנאשמת 2 צפתה בה. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, ומזכה את הנאשמת 2 מביצוע עבירה זו כמבצעת בצוותא.
אירוע מיום 22.12.21 – ס”ק 7
ביום 22.12.21 בסמוך לשעה 09:19, שהה הפעוט י.י בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוט י.י, אחזה בשערו וגררה אותו לכיוונה. אז, אחזה נאשמת 1 בגב חולצתו של י.י, גררה אותו סמוך לדלת הגן והטיחה אותו בחוזקה ברצפה. בהמשך, פתחה נאשמת 1 את דלת הגן, אחזה פעם נוספת בעורף חולצתו של י.י וגררה אותו באמצעותה מחוץ לגן, בניגוד לרצונו. נאשמת 1 סגרה את דלת הגן, בעוד הפעוט י.י נותר מחוץ לגן ללא השגחה. כעבור כדקה פתחה נאשמת 1 את דלת הגן וי.י זחל פנימה והתיישב בפינה מבלי לזוז.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת עדיין מודה בעובדות, אך נטען כי יש לראות במעשים המתוארים בסעיף זה ובסעיף הבא (ס”ק 8) כמסכת אירועים אחת.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/146ב מעלה, כי האירוע הסתיים עם כניסת הפעוט חזרה אל הגן בשעה 09:20:06, והאירוע המתואר בס”ק 8 אכן התרחש בהמשך. עם זאת, המדובר באירוע מובחן ועצמאי, כשבהמשך מעורבת גם הנאשמת 2. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 22.12.21 – ס”ק 8
באותו יום, לאחר שנכנס הפעוט י.י לגן, נכנסה נאשמת 2 לחדר הילדים וקיימה שיח עם נאשמת 1. בהמשך לשיח זה, חיוותה נאשמת 2 תנועת כף יד פתוחה לכיוון הפעוט י.י ואז נאשמת 1 ניגשה לי.י פעם נוספת, אחזה בגב חולצתו בחוזקה וגררה אותו בכוח לחדר התינוקות. נאשמת 2 צפתה במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את ההתעללות (כך במקור) בפעוט י.י.. בהמשך, הטיחה נאשמת 1 את הפעוט י.י ברצפה בחדר ההחתלה הפנימי בחוזקה.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי ניתן לראות שנאשמת 2 מנהלת שיח עם נאשמת 1 לגבי הפעוט, שאינו הערה לנאשמת 1 על יחס אל הפעוט, כפי שעולה מתנועת ידה של נאשמת 2. מיד לאחר אותה תנועת היד, אחזה נאשמת 1 בגב חולצתו של הפעוט וגררה אותו בכוח אל החדר השני.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי אירוע זה הוא המשך לאירוע התקיפה המתואר בס”ק 7 ומדובר באותו האירוע. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה בעובדות, אך נטען כי יש לראות במעשים המתוארים בסעיף זה ובסעיף הקודם (ס”ק 7), כמסכת אירועים אחת.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת בכך כי בחיווי תנועת היד כלפי הפעוט יש עבירה, ובנוסף הנאשמת לא הבחינה במעשים של נאשמת 1. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה שצפתה, אולם נטען כי מעשיה של נאשמת 1 עולים לכדי עבירת תקיפה ולא תקיפה על ידי אחראי. אשר לתנועת כף היד, נטען כי יש מידה רבה של ודאות שהפעוט לא צפה בה, ואף אם צפה, הדבר אינו יפה לעין, אך אין בכך עבירה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/146ב מעלה, כי נאשמת 2 נכנסת אל חדר הילדים מכיוון חדר התינוקות בשעה 09:20:27 יחד עם נאשמת 1, נראה כי נאשמת 2 מביטה אל הפעוט שיושב על הרצפה ובהמשך מבצעת כלפיו תנועה עם כף יד פתוחה (09:20:51) שנחזית כתנועה של זלזול. אופן האחיזה והגרירה יש בהם כדי להוכיח את יסודות העבירה המיוחסת, כפי שהודתה נאשמת 1.
לאחר צפייה בסרטון ולאור זירת המחלוקת, כאשר הנאשמת 2 מודה שצפתה והנאשמת 1 מודה בעבירה, ועל רקע הכרעתי כי המדובר בשני אירועים מובחנים ועצמאיים, על אף סמיכות הזמנים, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא, לפי סעיף 368ב(א) + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 22.12.21 – ס”ק 9
באותו יום, בסמוך לשעה 09:21, ובהמשך למתואר לעיל, זחל הפעוט י.י על רצפת חדר התינוקות במטרה להיכנס לחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לי.י, אחזה בגב חולצתו והניפה אותו באופן הזה באוויר באמצעות יד אחת לחדר ההחתלה הפנימי, שם הטיחה נאשמת 1 את י.י בחוזקה רבה ברצפה ובעטה בו.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מדובר באירוע נפרד מאחר והפעוט שב ויצא מחדר ההחתלה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת כי בעטה בפעוט, וכי המדובר בהמשך האירוע המתואר בס”ק 7. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי נוכח סמיכות האירועים, מדובר באירוע אחד ומתמשך, כאשר הנאשמת כופרת במתואר בחדר ההחתלה, שכן בחדר זה אין מצלמה, לא ניתן לראות בעיטה או הטחה ברצפה, ולא ניתן לאמוד את עוצמת הנחת הפעוט על הרצפה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/146א מעלה, כי ניתן לראות שהפעוט יוצא בזחילה מחדר ההחתלה לחדר התינוקות (09:21:13) לכיוון חדר הילדים. נאשמת 1 מרימה באופן אלים את הפעוט י.י. באמצעות ידה השמאלית כשהיא אוחזת בגב החולצה של הפעוט (09:21:40 חדר התינוקות) ונושאת אותו באופן אלים ומהיר אל חדר ההחתלה הפנימי, שבו אין מצלמה ולא ניתן לראות את המתרחש. צפייה במצלמת חדר הילדים (ת/146ב) מעלה, כי ניתן לראות – אך לא באופן ברור לגמרי – את המתרחש בתוך חדר ההחתלה הפנימי, דרך חלון שמצוי בין החדרים. שתי שניות לאחר החלק הראשון של האירוע, ניתן לראות דרך אותו חלון את הנאשמת כשהיא מטיחה את הפעוט י.י אל הרצפה ולא נראית בבירור בעיטה (09:21:43).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי ניתן לראות בסרטון באופן ברור את כל המתואר בכתב-האישום, למעט את הבעיטה בסוף האירוע. עדיין, עוצמת האלימות, ובעיקר בשלב של הטחת הפעוט אל הרצפה מבססת הוכחת קיומו של מכאוב של ממש. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
סיכום האישום העשירי
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוט י.י., יליד 27.12.19:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע 4 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; החלטתי לזכות את הנאשמת 2 מביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (בצוותא) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, המפורטת בס”ק 6.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע 3 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
צפייה בסרטונים מעלה שהפעוט י.י., בן שנתיים בעת האירועים, ספג אלימות קשה ומשפילה במהלך ארבעה ימים בשהותו בגן, מספר פעמים באותו היום. מדובר באירועים המאופיינים באלימות בעוצמה גבוהה לצד התנהגות אכזרית בפעוט שהוא בין הגדולים בגן. כך, למשל, בעת שהפעוט בוכה, נאשמת 2 תוקפת אותו במקום שיזכה לנחמה; הנאשמת 1 מטיחה אותו ברצפה 4 פעמים באירוע קשה הגובל בהתעללות “עצמאית”, כשנאשמת 2 צופה בחלק מן האירוע; נאשמת 1 חוזרת ומטיחה את הפעוט על משטח ההחתלה או על הרצפה, ובאירוע אחד אף גוררת אותו באמצעות השיער; בשני מקרים הנאשמות נוקטות כלפיו בהתנהגות מבטלת או מאיימת. אופי המעשים והצטברותם עונים על מבחני ההתעללות שנקבעו בפסיקה, ועל כן אני קובעת, כי הפעוט י.י. סבל מהתעללות “כוללת” בצד כל מעשי התקיפה, ויש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה. לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמות, בנוסף, בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום אחד עשר, הפעוטה כ.כ
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו ותקפו הנאשמות ביחד ולחוד את הפעוטה כ.כ ילידת 27.12.2019 בעודה תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לנאשמות עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 1, בנוסף, תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2, בנוסף, עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 2
ביום 9.12.21 סמוך לשעה 11:44, שהתה הפעוטה כ.כ בחדר הילדים עם הנאשמות בשעת התארגנות לשינה. נאשמת 1 אחזה בזרועה של הפעוטה כ.כ והטילה אותה בחוזקה למזרן. כ.כ התרוממה על ברכיה ובתגובה דחפה אותה נאשמת 1 בראשה בחוזקה כלפי מטה לתנוחת שכיבה וראשה של הפעוטה נחבט במזרן. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בפעוטה כ.כ.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הפעולות נעשו בחוזקה, ובאופן אובייקטיבי מלמדות על קיומו של מכאוב. אשר לנאשמת 2 נטען, כי היא נמצאה בצמוד לאירוע ולא יכול להיות שלא הבחינה בו.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירת של תקיפה סתם. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 הוסיפה, כי מאחר ומדובר במזרן, אין פוטנציאל לגרימת חבלה של ממש, כאשר הפעוטה לא הראתה סממנים למכאוב שנגרם לה כתוצאה מהמעשה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה היות שלא הבחינה באירוע. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 הוסיפה, כי צפייה בסרטון מלמדת שנאשמת 2 הייתה מרוכזת בטיפול בפעוטה אחרת, כאשר הזווית שבה נמצאה לבטח לא יכולה לבסס קביעה כי צפתה באירוע.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי בחדר הילדים יש התארגנות לקראת שינה, ועל הרצפה כמה מזרנים ועליהם שכובים פעוטות. ניתן לראות את נאשמת 1 מניחה מזרן על הרצפה כשבסמוך מאוד אליה, מצד שמאל, יושבת נאשמת 2 ומחתלת פעוט אחר (11:44:07). מיד לאחר מכן, נאשמת 1 אוחזת בידה השמאלית של הפעוטה קרוב לכתף, באמצעות ידה השמאלית, מרימה את הפעוטה ומטיחה אותה בחוזקה על בטנה לכיוון המזרן (11:44:14). בהמשך, נאשמת 1 הודפת בחוזקה את ראשה של הפעוטה כ.כ לכיוון המזרן (11:44:22). יצוין כי נאשמת 2 אותה עת נמצאת בסמוך מאוד לאירוע, מרחק של כחצי מטר, כשהיא מחתלת פעוט אחר.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר באירוע אלימות חמור הכולל שתי הטחות מסוכנות, כשגרימת מכאוב של ממש נלמדת מעוצמת ההטחות. נאשמת 2 נמצאת סמוך מאד לאירוע, בחדר שהוא ממילא קטן, ולא יכול להיות שלא הבחינה מה מתרחש בסמוך לה, מה עוד שהיא לא השמיעה כל הסבר בבית-משפט בעדות. על כן, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 3
ביום 15.12.21 סמוך לשעה 10:25, שהתה הפעוטה כ.כ בחדר התינוקות ובכתה. נאשמת 1 התעלמה מבכייה של הפעוטה והכניסה כסאות אוכל לחדר התינוקות. בהמשך, אחזה נאשמת 1 בחוזקה בזרועה של כ.כ, משכה אותה בחוזקה אליה ואז גררה אותה, בניגוד לרצונה, לחדר ההחתלה הפנימי, שם הטיחה אותה בחוזקה ברצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי גרירת הפעוטה והטחתה בחוזקה מהווה גרימת מכאוב ברורה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירה של תקיפה סתם. נטען, כי לא ניתן לראות את ההטחה שהתרחשה בחדר ההחתלה, שכן אין במקום מצלמה. על כן, הנאשמת כופרת בסיפא של הסעיף.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142ב מעלה, כי בחדר התינוקות יש בעת האירוע שמונה פעוטות, בהם גם כ.כ הלבושה בחולצה סגולה. ניתן לראות את הפעוטה כ.כ בוכה, ואת הנאשמת 1 ניגשת אליה ומצביעה עם ידה. מיד בהמשך, נאשמת 1 אוחזת וגוררת באלימות את הפעוטה לכיוון חדר ההחתלה הפנימי (10:25:44). מעבר למצלמת חדר הילדים ת/142א מעלה, כי דרך החלון שנמצא בין חדר הילדים לבין חדר ההחתלה הפנימי, ניתן לראות כי נאשמת 1 נכנסת במהירות (10:25:48) כאשר לא ניתן לראות כלל הטחה בחוזקה ברצפה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, אכן לא ניתן לראות הטחה בחדר ההחתלה כפי שמתואר בכתב-האישום, והיות והוכחה ההחזקה והגרירה האלימות בלבד, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, חלף העבירה המיוחסת לה של תקיפה על-ידי אחראי.
אירוע מיום 17.1.22 – ס”ק 4
ביום 17.1.22 בסמוך לשעה 11:24, שהתה הפעוטה כ.כ בחדר הילדים ביחד עם פעוטות נוספים. הפעוטה כ.כ ניגשה לקיר ונגעה במדבקת קיר המודבקת עליו. נאשמת 2 ניגשה לפעוטה כ.כ, משכה אותה בחוזקה אחורה והפילה אותה לרצפה. כ.כ נעמדה צמוד לקיר כשפניה לכיוון הקיר ולא זזה מספר שניות. לאחר מכן, שבה הפעוטה ונגעה במדבקת הקיר. נאשמת 2 שבה וניגשה לכ.כ, אחזה בזרועה בחוזקה, הניפה אותה באוויר, גררה אותה הצידה והושיבה אותה בצד. הפעוטה כ.כ שבה למדבקת הקיר. או אז, ניגשה נאשמת 2 לכ.כ, אחזה בחוזקה בזרועה, הניפה אותה באוויר באמצעותה והזיזה אותה לקצה החדר. הפעוטה כ.כ שבה למדבקת הקיר. נאשמת 2 ניגשה לפעוטה, אחזה בחוזקה בזרועה, הטיחה אותה בעוצמה ברצפה והניפה אותה באוויר לכיוון דלת היציאה מהגן. כ.כ השתחררה מאחיזתה של נאשמת 2 וברחה לאחור. נאשמת 2 תפסה ברגלה של כ.כ ובגב הבגד שלה, הניפה אותה באוויר בכוח והוציאה אותה מחוץ לדלת הגן והותירה אותה שם ללא השגחה כדקה, עד שפתחה את הדלת ואפשרה לפעוטה כ.כ לשוב לגן.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של התעללות.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/132א, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 5
ביום 18.1.22 בסמוך לשעה 08:25, שהתה הפעוטה כ.כ בחדר הילדים וצעדה לכיוון חדר התינוקות. נאשמת 1 אחזה בזרועה של כ.כ ודחפה אותה אחורה בחוזקה, תוך שהפילה אותה על הרצפה. לאחר מכן אחזה במותניה, הרימה אותה באוויר, הזיזה אותה הצידה והניחה אותה בחוזקה על הרצפה. כתוצאה מכך פרצה כ.כ בבכי. בתגובה אחזה נאשמת 1, פעם נוספת, בחוזקה בזרועה של הפעוטה כ.כ, משכה אותה בחוזקה לרצפה ונענעה אצבע לכיוונה בצורה מאיימת.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת154א, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
סיכום האישום האחד-עשר
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוטה כ.כ., ילידת 27.12.19 (אחותו התאומה של הפעוט י.י.):
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, וכן בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש בצוותא לפי סעיף 368ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.
הפעוטה כ.כ., בת שנתיים בעת האירועים, חוותה אירוע של התעללות “עצמאית” שביצעה הנאשמת 2. בנוסף, ספגה אלימות חמורה מידי שתי הנאשמות, כולל הטחותיה במהלך התארגנות לשינה, אשר גרמו למכאוב. עם זאת, אני מתקשה לקבוע כי התביעה הוכיחה בעניינה התעללות “כוללת” על-ידי שתי הנאשמות. מבלי להמעיט בחומרת האירועים, ספק אם מתקיימים מלוא המבחנים המגבשים עבירת התעללות לצד עבירות התקיפה, ועל כן אני מחליטה לזכות את הנאשמות מביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום שניים עשר, הפעוטה ל.ל
במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות וכמפורט להלן, התעללו הנאשמות ותקפו ביחד ולחוד את הפעוטה ל.ל, ילידת 31.7.2019, בעודה תחת השגחתן ואחריותן. המאשימה מייחסת לכל אחת מהנאשמות עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא (3 עבירות) לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 1, בנוסף, עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש (2 עבירות) לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; תקיפה (3 עבירות) לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
המאשימה מייחסת לנאשמת 2, בנוסף, עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 2
ביום 9.12.21 סמוך לשעה 10:30, שהתה הפעוטה ל.ל בחדר הילדים ביחד עם נאשמת 2 ופעוטות נוספים. הפעוטה ל.ל ניגשה לנאשמת 2. נאשמת 2 הכתה עם ידה בזרועה של ל.ל. ופנתה אליה בצורה מאיימת תוך הנפת ידה לכיוונה.
המדינה מייחסת לנאשמת 2 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי בסרטון ניתן לראות את נאשמת 2 שהכתה את הפעוטה בזרועה, וכן שאיימה עליה תוך הנפת יד לכיוונה. בהמשך, תפסה נאשמת 2 את סנטרה של הפעוטה והמשיכה להורות לה עם ידה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 ובסיכומים נמסר, שהנאשמת כופרת כי הכתה את הפעוטה בידה, וכן כי תנועת יד של “נו, נו, נו” אינה מהווה עבירה. מודה בעבירה של תקיפה בכך שמשכה אותה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/138א מעלה, כי בחדר הילדים באותה עת יש שבעה פעוטות, בהם גם ל.ל. נאשמת 2 יושבת על הספה הסגולה ומסמנת בידה לפעוטה ל.ל לבוא לכיוונה (10:30:35). הפעוטה ניגשת אליה, מתיישבת, נראית רוכנת מעט לפנים ואז נאשמת 2 אוחזת באמצעות ידה הימנית את ידה השמאלית של הפעוטה ומושכת את היד לאחור בתנועה מהירה, אלימה ועוצמתית (10:30:42). מיד לאחר מכן נראית מסמנת בידה בתנועת “נו נו נו”. בהמשך, נאשמת 2 מסיטה את פניה של הפעוטה לכיוונה ומסמנת לה עם ידה (10:30:56).
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי אכן נצפית משיכה אלימה ועוצמתית של יד הפעוטה לאחור (ולא נצפית מכה בידה). על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 9.12.21 – ס”ק 3
באותו יום, בסמוך לשעה 11:19, נאשמת 1 האכילה את הפעוטה ל.ל. תוך כדי האכלתה הכתה נאשמת 1 בחוזקה בכתפה של הפעוטה ל.ל.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת138א, ולאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 4
ביום 10.12.21 בסמוך לשעה 08:48, שהתה הפעוטה ל.ל בחדר הילדים ביחד עם הנאשמות ופעוטות נוספים. נאשמת 1 כעסה על הפעוטה ל.ל והורתה לה לצאת מהגן. ל.ל יצאה החוצה והתיישבה סמוך לפתח הדלת. נאשמת 1 דחפה את ל.ל באמצעות רגלה אל מחוץ לחדר הילדים וסגרה את הדלת, בהותירה את ל.ל לבדה מחוץ לגן. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בפעוטה ל.ל.. בשעה 08:55 פתחה נאשמת 2 את הדלת והורתה לפעוטה ל.ל להיכנס חזרה לגן.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של התעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי פעולה ענישתית כפי שמפורט בכתב האישום, באמצע החורף, היא התעללות ולא הזנחה. עסקינן בהוצאת פעוטה, לבדה, מחוץ לגן כאקט ענישתי, משפיל ומבדל משאר הפעוטות, בפרט כאשר מדובר בפעוטה ללא תחושת זמן וללא ידיעה מתי האירוע יסתיים. אשר לנאשמת 2 נטען, כי היא ישבה וראתה הכל ובמעשיה תמכה ואפשרה את ההתנהלות המפורטת, ולכן היא שותפה לה. גם אם נאשמת 2 העירה לנאשמת 1, הרי שבפועל, רק לאחר 8 דקות ארוכות פתחה את הדלת.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה בעבירה של הזנחה. נאשמת 2 היא זו שהכניסה את הפעוטה בחזרה אל הגן בסמוך להוצאה, ועל כן, לא ניתן לטעון כי הנאשמות ביצעו עבירה בצוותא. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר בעבירה של השארת קטין ללא השגחה, שכן המעשה אינו עומד במבחנים שנקבעו לצורך הרשעה בעבירת התעללות. בכל אקט ענישתי יש מוטיב של בידול הנענש מאחרים, ולא ניתן לקבוע כי אקט ענישתי יהווה עבירה של התעללות. עוד נטען, כי הנאשמות יצאו מספר פעמים אל הפעוטה, דבר שלא צוין בכתב האישום ובסיכומי המאשימה. המאשימה הרחיבה חזית בהוספת נתון הנוגע למזג האוויר, על אף שאין כל ראיה לפיה מזג האוויר במועד האירוע נבדק. על אף העובדה כי קיימת מצלמה מחוץ לגן, זו לא נתפסה באירוע המתואר, ועל כן מדובר במחדל חקירתי ופגיעה בהגנה, שכן ניתן היה להבחין במתרחש מחוץ לגן וביציאתן של הנאשמות אל הפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת בכך שלא עשתה דבר, שכן העירה לנאשמת 1 על המעשה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה כי צפתה, ומצטרפת לעמדת ב”כ נאשמת 1 לפיה אין מדובר בעבירת התעללות, אלא בהשארת קטין ללא השגחה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 מעלה, כי ניתן לראות את החלק הראשון במהלכו נאשמת 1 דוחפת את הפעוטה עם רגלה ומוציאה את הפעוטה מהגן (08:48:46). לאחר מכן, נאשמת 1 פותחת את דלת הכניסה לגן, מוציאה תיקים ומיד סוגרת את הדלת (08:51:42). נאשמת 1 פותחת את הדלת, מוציאה תיק נוסף ומיד סוגרת את הדלת (08:51:57). נאשמת 2 פותחת את דלת הגן ויוצאת מהגן (08:53:34), נאשמת 2 נכנסת חזרה לגן ללא הפעוטה (08:53:46). נאשמת 2 יוצאת שוב מדלת הגן (08:54:00) וחוזרת לגן עם תיקים בידה בשעה 08:54:16. נאשמת 2 פותחת את דלת הגן וסוגרת אותה כשהיא חוזרת עם תיקים של ילדים בשעה 08:55:16. נאשמת 2 פתחה את דלת הגן וקראה לפעוטה להיכנס לגן בשעה 08:55:58.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים מסקנתי היא, כי המדובר במעשה אכזרי של הוצאת פעוטה בת שנתיים לבדה מחוץ לגן באופן משפיל (נאשמת 1 דחפה את הפעוטה החוצה עם רגלה), כאקט ענישתי, במהלך חודש דצמבר. הפעוטה נותרה לבדה במהלך כ- 7 דקות ללא קשר עין רציף עם הנאשמות, כשפעוטה בגיל הזה תלויה לחלוטין באחראי עליו, ואין לה תחושת זמן או ידיעה מתי האירוע יסתיים. נאשמת 2 היא שותפה מלאה לאירוע, אם כי בסופו של יום היא זו שהחזירה את הפעוטה חזרה לגן. בכך, מלאו התנאים להוכחת עבירה עצמאית של התעללות, ועל כן אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 5
באותו יום, בסמוך לשעה 09:11, ישבה הפעוטה ל.ל בחדר התינוקות ביחד עם הנאשמות ופעוטות נוספים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ל.ל והכתה בחוזקה בזרועה. כל אותה העת, נכחה וצפתה נאשמת 2 במעשיה של נאשמת 1, לא עשתה דבר ובכך אפשרה את הפגיעה בפעוטה ל.ל.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי נאשמת 2 עמדה בפתח, ולא ניתן לקבל את טענתה כי לא הבחינה במתרחש.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נטען, כי נאשמת 1 לא הכתה את הפעוטה אלא משכה אותה לאחור, ולא ניתן לייחס לנאשמת 2 שותפות בעבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת מודה במיוחס לה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139, ולאור הודאות הנאשמות, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 + 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 10.12.21 – ס”ק 6
באותו יום, סמוך לשעה 09:26, שהתה הפעוטה ל.ל בחדר הילדים עם פעוטות נוספים. נאשמת 1 נכנסה לחדר, אחזה בחולצתה של הפעוטה ל.ל בחוזקה וגררה אותה לכיוון חדר הילדים בכוח תוך שדחפה אותה, כך של.ל נחבטה בראשה משער המחסום בין שני החדרים ונפלה לרצפה. נאשמת 1 חזרה לענייניה והתעלמה מל.ל..
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הפעוטה נחבטה בראשה מעוצמת הדחיפה והגרירה על ידי נאשמת 1 ולאחר מכן נפלה אל הרצפה. מהסרטון ברור כי מדובר במכה חזקה וכי נגרם לפעוטה מכאוב כתוצאה מהאירוע.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה בביצוע עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת חוזרת מכפירתה לעניין סעיף העבירה ומודה בעבירה של תקיפה על ידי אחראי. יחד עם זאת, נטען כי המתואר בסעיף זה ובסעיף הקודם (ס”ק 5), מהווים אירוע אחד של תקיפה נוכח סמיכותם, אופיים וזהות הפעוטה.
לאחר צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/139 עולה, כי המתואר באישום זה התרחש 15 דקות לאחר המפורט בס”ק 5, כשמדובר באירועים נפרדים ולא סמוכים בזמן. עסקינן באירוע אלימות חמור בשל עוצמת המכה בראש הפעוטה, ולכן, גם לאור הודאת הנאשמת, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 15.12.21 – ס”ק 7
ביום 15.12.21 סמוך לשעה 12:00, שהתה הפעוטה ל.ל בחדר הילדים עם פעוטות נוספים, כאשר מזרנים פרושים על הרצפה והפעוטות נערכים לשנת צהריים. נאשמת 1 ניגשה במהירות ובצורה מאיימת לפעוטה ל.ל, אחזה בה ונענעה את ראשה של ל.ל בכוח. בהמשך דחפה נאשמת 1 את ל.ל הרחק ממנה בכוח.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה על ידי אחראי. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי מהסרטון ניתן לראות כי המעשים נעשו בעוצמה וגרמו מכאוב לפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת כופרת במיוחס לה, וכי לא נענעה את הפעוטה; עם זאת, היא מודה בביצוע של עבירת תקיפה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי לא ניתן לראות בסרטון את האירוע, אלא רואים את הנאשמת מבלי לראות את הפעוטה, או את עוצמת המעשה. לכן, לכל היותר, ניתן לייחס לנאשמת עבירה של תקיפה סתם, מאחר ולא ניתן לאמוד את חומרת המעשה ואת תגובת הפעוטה למעשה.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/142א מעלה, כי מספר שניות לפני האירוע, מרימה נאשמת 1 באלימות פעוט אחר ומשליכה אותו אל המזרן (12:00:55; אירוע המתואר באישום 4 סעיף קטן 3). מיד לאחר מכן, ניגשת הנאשמת במהירות אל הפעוטה, שניתן לראות רק את קצה ראשה בזווית הצילום (12:00:59). לא ניתן לראות את ידיה של הנאשמת אך ניתן לראות שקצה ראשה של הפעוטה ל.ל זז בתנועת נענוע (12:01:01) ומיד לאחר מכן נראית תנועה שמבצעת נאשמת 1 של דחיפה חזקה של הפעוטה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים מסקנתי היא, כי ניתן לראות תנועת נענוע של ראש הפעוטה ואת עוצמת דחיפת הפעוטה, באופן אשר אינו מותיר ספק לגבי עוצמת האלימות הקשה כלפי הפעוטה, עוצמה המבססת הוכחת מכאוב של ממש. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.
אירוע מיום 20.12.21 – ס”ק 8
ביום 20.12.21 בין השעות 08:50-11:00, שהתה הפעוטה ל.ל בגן הילדים, בעודה לבושה בחיתול בלבד. הנאשמות שנכחו כל אותה העת בגן, לא הלבישו את הפעוטה בבגדים וזאת חרף העובדה שמדובר בחודש דצמבר, בשלהי החורף.
המדינה מייחסת לנאשמות חלק מעבירת ההתעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הותרת פעוטה במשך זמן כה ממושך בחיתול בלבד מהווה פגיעה בה, בפרט כשמדובר בעונת החורף, כאשר הפעוטה מובדלת משאר הפעוטות שלבושים, כולל הנאשמות שלבושות בבגדים חמים, חרף טענת נאשמת 2 כי המקום מחומם. מדובר בהתנהלות משפילה כלפי הפעוטה, ולכן אירוע זה נוסף לצבר האירועים המגבשים את עבירת ההתעללות כלפי הפעוטה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי היא מודה בביצוע המעשה, אך מדובר בעבירת הזנחה. נטען כי המעשה בוצע עד לשעה 10:45, ולא עד לשעה 11:00. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי בניגוד למפורט בסיכומי המאשימה, הפעוטה נראית שמחה מתשומת הלב בה זכתה מיתר הילדים, ואינה נראית כמי שסובלת.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת בביצוע עבירה, שכן המקום היה מחומם. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 צוין, כי לפי כתב האישום וסיכומי המאשימה ההתעללות נעוצה בכך שמדובר היה בחודש דצמבר, במהלך החורף, ושרר קור בגן. אלא, שהגן היה מחומם, ולכן הפעוטה לא סבלה מקור.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/144א מעלה, כי הפעוטה אכן מסתובבת בגן זמן ממושך מאוד כשרק חיתול על גופה והיא יחפה, לעומת שאר הפעוטות שלבושים בבגדים ארוכים. בשעה 10:47:57 נאשמת 1 מלבישה את הפעוטה בחולצה קצרה ומעליה חולצה ארוכה ובמכנסיים.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי איני יכולה לקבוע מעבר לספק סביר שעסקינן בהתנהגות אכזרית, אשר טמון בה פוטנציאל לגרימת סבל, גם נוכח העדר סממנים למצוקה מצד הפעוטה. עם זאת שוכנעתי, כי בוצעה עבירה של הזנחת קטין, כפי שטענה ב”כ הנאשמת 1, בכך שהנאשמות, כאחראיות על הפעוטה, לא סיפקו לפעוטה לבוש הולם במידה הדרושה לשמירת שלומה ובטחונה של הפעוטה. על כן אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של הזנחת קטין בצוותא לפי סעיף 362(ג) + 29 לחוק העונשין, חלף העבירה המיוחסת להן של חלק מעבירת התעללות.
אירוע מיום 20.12.21 – ס”ק 9
באותו יום, בסמוך לשעה 14:59, שהתה הפעוטה ל.ל ביחד עם פעוט נוסף בחדר הילדים, בעודם שוכבים על מזרנים לשנת צהריים. נאשמת 1 ניגשה למזרן עליו שכבו הפעוטות והרימה את המזרן, בעוד הפעוטות עדיין שוכבים עליו. כתוצאה ממעשיה של נאשמת 1 התגלגלו ל.ל והפעוט הנוסף לרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי הרמת המזרן כשהפעוטות עדיין שוכבים עליו, תוך התעלמות מהפגיעה בהם בשל גלגולם לרצפה, מהווה תקיפתם.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נטען, כי הפעוטה נעמדה ולא נפלה על הרצפה. הפעוטה לא ישנה, אלא הסתובבה קודם והנאשמת הבחינה בכך. מדובר במעשה שאינו חמלתי, אך שאינו עולה לכדי עבירה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי בניגוד לאמור בכתב האישום, הפעוטה לא התגלגלה אל הרצפה, אלא נעמדה. בנוסף, הפעוטה לא ישנה, אלא חזרה אל המזרן כאשר הנאשמת הגיעה לחדר הילדים. לא מדובר במעשה שחוצה את הרף הפלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/144א מעלה, כי הפעוטות נשכבים על המזרן בשעה 14:58:51 כשהנאשמת נמצאת בפתח חדר הילדים. נאשמת 1 מרימה את המזרן (14:59:04) כאשר הפעוטה האחרת, בעלת שער ארוך יותר עם תלתלים נעמדת, והפעוטה ל.ל מתגלגלת על הרצפה כפי שמתואר בכתב האישום.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי ככל הנראה ב”כ נאשמת 1 מתייחסת בסיכומיה לפעוטה אחרת ולא אל הפעוטה ל.ל.. לגביה, המדובר בהרמת אלימה של המזרן בעת שהפעוטות שוכבים על המזרן, כשהוכחו כל יסודות עבירת התקיפה כאמור בפסקה 8 לעיל. על כן, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אירוע מיום 23.12.21 – ס”ק 10
ביום 23.12.21 בסמוך לשעה 09:45, שהתה הפעוטה ל.ל בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ל.ל., אחזה בזרועה וגררה אותה מחוץ לדלת הגן, בעוד הפעוטה ל.ל מנסה להיאחז במשקוף הדלת על מנת להישאר בתוך הגן. נאשמת 1 דחפה את הפעוטה ל.ל מחוץ לדלת הגן וסגרה את הדלת, בהותירה את ל.ל מחוץ לגן ללא השגחה. סמוך לשעה 10:04 נכנסה נאשמת 2 לחדר הילדים מהחדר הפנימי. נאשמת 2 התיישבה ולא תרה אחר הפעוטה ל.ל. רק בשעה 10:09 פתחה נאשמת 2 את דלת הגן ואפשרה לפעוטה ל.ל להיכנס לגן.
המדינה מייחסת לנאשמות עבירה של התעללות. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי ענישת הפעוטה באמצעות הוצאתה מחוץ לגן, לבדה וללא השגחה כאקט ענישתי ומשפיל, המבדיל אותה משאר הפעוטות, מהווה עבירת התעללות עצמאית ונפרדת. אשר לנאשמת 2, בעלת הגן אחראית על הפעוטות ועליה לדעת היכן הם נמצאים. נאשמת 2 לא הפסיקה את האירוע, לא הכניסה את הפעוטה באופן מיידי אלא רק בחלוף זמן מה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 נמסר, כי הנאשמת מודה בביצוע עבירה של הזנחה. בסיכומי ב”כ נאשמת 1 נטען, כי מדובר באירוע העולה לכדי עבירה של השארת קטין ללא השגחה, וביקשה לחזור על טיעונים שהועלו בעניין זה בס”ק 4, שעניינו הוצאת הפעוטה אל מחוץ לגן.
במענה לכתב האישום של נאשמת 2 נמסר, כי הנאשמת כופרת מפני שלא צפתה בתחילתו של האירוע, ולא יכלה לדעת שהפעוט נמצא מחוץ לגן. בסיכומי ב”כ נאשמת 2 נטען, כי גם לפי עמדת המאשימה, נאשמת 2 לא צפתה בתחילתו של האירוע, וחלקה התחיל מכניסתה אל החדר בשעה 10:04, כאשר חמש דקות לאחר מכן פתחה את הדלת, והפעוט נכנס אל החדר.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/147א מעלה, כי נאשמת 1 הוציאה את הפעוטה ל.ל מחוץ לגן כשהפעוטה נאחזת במשקוף הדלת (09:45:48). נאשמת 2 נכנסת אל חדר הילדים מתוך חדר התינוקות בשעה 10:04:55 ומתיישבת. בהמשך, לאחר כחמש דקות בשעה 10:09:41, מכניסה נאשמת 2 את הפעוטה אל הגן.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי על בסיס אותם נימוקים המפורטים בס”ק 4 לאישום זה, כשהפעם מדובר בפרק זמן ממושך יותר של 24 דקות, הרי שהוכח ביצועה של עבירת התעללות. הדברים נכונים גם לגבי הנאשמת 2, אשר איפשרה את ביצוע העבירה, למצער מרגע כניסתה לחדר הילדים. על כן, אני מרשיעה את הנאשמות בביצוע עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אירוע מיום 18.1.22 – ס”ק 11 (המפורט בכתב-האישום שהוגש בישיבת הסיכומים)
ביום 18.1.22 בסמוך לשעה 15:15, שהתה הפעוטה ל.ל בחדר התינוקות ביחד עם נאשמת 1, בעוד נאשמת 2 ופעוטות נוספים נכחו בחדר הילדים. נאשמת 1 ניגשה לפעוטה ל.ל, אשר עמדה סמוך למטבח העץ המפריד בין שני החדרים, הרימה את הפעוטה והעבירה אותה לצד השני, לחדר הילדים. נאשמת 1 הניחה את ל.ל על שיש המטבח מעץ ודחפה אותה למטה אל הרצפה.
המדינה מייחסת לנאשמת 1 עבירה של תקיפה. בסיכומי ב”כ המאשימה נטען, כי כוונתה של נאשמת 1 אינה רלוונטית שכן עבירת התקיפה היא התנהגותית. נאשמת 1 דחפה את הפעוטה למטה אל הרצפה ובכך תקפה אותה.
במענה לכתב האישום של נאשמת 1 ובסיכומים נמסר, כי הנאשמת כופרת שדחפה את הפעוטה, אלא הניחה אותה והיא מעדה, ואין המדובר במעשה פלילי.
צפייה בקטע הסרטון הרלבנטי בת/154א מעלה, כי בין חדר התינוקות לחדר הילדים נמצאת שידת מטבח הצעצוע מעץ. נאשמת 1 מרימה באמצעות שתי ידיה את הפעוטה ל.ל מתוך חדר התינוקות ומעבירה אותה מעל שידת מטבח העץ כך שרגליה של הפעוטה הונחו תחילה על הקצה העליון של השידה (15:15:36). מיד לאחר מכן הושיבה אותה בקצה שלב נמוך יותר של השידה (על השיש). אז שחררה את אחיזתה מהפעוטה (15:15:37) וכתוצאה מכך הפעוטה נפלה לפנים מגובה של כחצי מטר אל הרצפה.
לאחר צפייה בסרטון ושקילת טיעוני הצדדים, מסקנתי היא, כי המדובר בהעברה אלימה של הפעוטה ממקום למקום, ובהמשך לקביעותיי בפסקה 8, אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
סיכום האישום השנים-עשר
לסיכום אישום זה, המתאר את האלימות שנקטו הנאשמות כלפי הפעוטה ל.ל., ילידת 31.7.19:
אני מרשיעה את הנאשמת 1 בביצוע 2 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; 3 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
אני מרשיעה את הנאשמת 2 בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
את הנאשמות יחדיו אני מרשיעה בביצוע 2 עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה בצוותא לפי סעיף 379 וסעיף 29 לחוק העונשין; הזנחת קטין בצוותא לפי סעיף 362(ג) + 29 לחוק העונשין.
ל.ל., בת שנתיים וחצי בעת האירועים, הגדולה מבין קורבנות מעשיהן של הנאשמות. הפעוטה ספגה אלימות קשה ומשפילה מדי כמה ימים, ולעיתים מספר פעמים ביום (ראו בימים 10.12.21, 20.12.21), כאשר האירוע האחרון התרחש בפער של כשלושה שבועות מאז מעשה ההתעללות שהתרחש ביום 23.12.21. מעשי התקיפה כלפיה התאפיינו בפגיעות חוזרות בראשה באמצעות אלימות ישירה ונענוע ראשה, אלימות קשה במהלך פעולות שגרתיות בגן, תקיפתה בשעת התארגנות לשינה והזנחתה. אופי המעשים והצטברותם עונים על מבחני ההתעללות שנקבעו בפסיקה, ועל כן אני קובעת, כי הפעוטה ל.ל. סבלה מהתעללות “כוללת” בצד כל מעשי התקיפה, ויש להרשיע את הנאשמות, בנוסף, בעבירת התעללות “כוללת” בגין האירועים המתוארים באישום זה (למעט ס”ק 4 ו – 10, בשל זהות ביסודות העבירות). לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשמות, בנוסף, בעבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום שלושה-עשר, כלל הפעוטות בגן
בהזדמנויות רבות, ביצעו הנאשמות את המיוחס להן באישומים הראשון עד השנים-עשר בנוכחות הפעוטות או מי מהם, שהיו עדים למעשים וצפו בהם. בעצם חשיפתם של כל הפעוטות בגן למעשי אלימות והתעללות מצד הנאשמות כלפי פעוטות שונים בגן באופן ממושך ותדיר ולאור גילם הצעיר של הפעוטות, פערי הכוחות הגדולים בינם לבין הנאשמות ועובדת היותם תלויים בהן, ולאור חוסר יכולתם של הפעוטות להתגונן מפני הנאשמות והמסכת המתעללת המתמשכת אותה יצרו הנאשמות, עברו הנאשמות עבירה של התעללות נפשית כלפי כל הפעוטות בגן.
המאשימה מייחסת לכל אחת מהנאשמות עבירה של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא (ריבוי עבירות), לפי סעיף 368ג סיפא לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק.
הטענה המרכזית של ב”כ המאשימה היא, כי כל הפעוטות בגן סבלו מהתעללות נפשית מעצם נוכחותם באירועים וחשיפתם לאלימות במספר רב של פעמים כלפי פעוטות שונים. לצורך הוכחת טענה זו, בחנה ב”כ המאשימה את נוכחותם של הפעוטות נ.נ. ו – ס.ס. כ”מקרי בוחן”, ובחלק מהמקרים אף צוינה נוכחות של פעוטות נוספים. הדברים נכונים ביתר שאת, כשהגן כולו משתרע על פני שני חדרים בלבד, לא גדולים וצמודים זה לזה.
לטענת ב”כ המאשימה, בית-המשפט העליון הכיר בכך, שהתעללות הקטין יכולה להתרחש גם כאשר המעשים שיצרו את ההתעללות לא כוונו ישירות אליו, כשהפרשנות של המונח “התעללות” צריכה להיות דינאמית ועדכנית. ב”כ המאשימה סמכה את טיעוניה בעיקר על קביעות בית-המשפט העליון בע”פ 1779/22 אביעד משה נגד מדינת ישראל (18.6.23) (להלן: עניין אביעד משה), שם אושרו קביעות בית-המשפט המחוזי לפיהן מדיניות משפטית ראויה מחייבת הכרה בהתעללות נפשית כתוצאה ישירה ממעשי הנאשם, לשם הגנה על זכויות ילדים ושמירה על כבודם, גופם ושלומם. עוד נקבע, כי התעללות נפשית יכולה להיגרם גם מאווירה ומעשי אלימות מתמשכים גם אם אינם מגיעים לדרגת התאכזרות של התעללות גופנית.
ב”כ המאשימה הפנתה בנוסף לעניין בנימין, שם הרשיע בית-המשפט המחוזי בעבירה של התעללות נפשית כלפי כלל ילדי הגן, בין השאר על בסיס עדויות הורים בדבר התנהגויות חריגות של הפעוטות, וכן לקביעות בית-המשפט המחוזי בת.פ. (מחוזי באר-שבע) 13227-10-21 סאלם נגד מדינת ישראל (27.6.23) (להלן: עניין סאלם).
לצורך הוכחת יסודות עבירת ההתעללות, הפנתה ב”כ המאשימה לדו”חות הצפייה של השוטרים, לסרטונים עצמם ולצבר הפגיעות הראשוניות שדווחו על-ידי הורי הפעוטות, אשר לטענתה אינן מותירות ספק לקשר בין פעולות הנאשמות והשפעתן על הפעוטות (הגם שקשר כזה אינו נדרש כחלק מיסודות העבירה). לטענתה, הוכח כי הפעוטות נחשפו בעל-כורחם לאלימות מצד הנאשמות, הנאשמות יצרו אווירת אימה וחשש של הפעוטות בגן וכן אווירת השפלה מתמשכת בשל היחס המבזה לכלל הפעוטות, תוך פגיעה בכבודם הבסיסי ביותר. תדירות המעשים, התקופה הממושכת בה נעשו, וביצוע המעשים מול פעוטות אחרים במקרים רבים, מצדיקים הרשעת הנאשמות בעבירה ספציפית של התעללות נפשית גם באלו שלא חוו אלימות פיזית ישירה, וגם באלו שחוו הן אלימות פיזית, הן התעללות נפשית.
לטענת ב”כ הנאשמות, המדובר באישום תקדימי, כוללני ומרחיק לכת. בנוסף, לא ניתן להוכיח כי מי מהפעוטות צפה באירועים המתוארים, וכן את רמת ההבנה והפגיעה בהם.
ב”כ נאשמת 1 הביאה לידיעתי את ההליכים שקדמו להוספת אישום 13 לכתב-האישום. כתב-האישום המקורי לא כלל את אישום 13, והורי הפעוטות, אשר לא השלימו עם נוסח כתב-האישום, הגישו ביום 29.5.22 עתירה לבג”צ כנגד היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה, פרקליטות מחוז מרכז ומשטרת ישראל. בין לבין, התקיימו פגישות ושיחות בין המייצגים את הורי הפעוטות לבין גורמים בכירים בפרקליטויות השונות, כשאף נמסרו מסמכים טיפוליים ועדויות לחיזוק הוכחת אישום של התעללות נפשית. לאורך תקופה ארוכה, החזיקו גורמים בפרקליטות בדעה, כי אין בידם להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים כי כל פעוט שנכח בסביבת פעוט שחווה אלימות, חווה בעצמו התעללות נפשית כהגדרתה בחוק ובפסיקה. בפסק-דין מיום 25.7.22 (בג”צ 3572/22), דחה בית-המשפט העליון את העתירה, לאחר שצוין, כי גורמים בכירים בפרקליטות (לרבות פרקליט המדינה) בחנו מספר פעמים את חומר החקירה והראיות הרלבנטיים, שקלו את טענות מייצגי הורי הפעוטות, ובשים לב לשיקול-הדעת הרחב שמסור לגורמי אכיפת החוק, בדגש על מלאכת הערכת הראיות, לא נמצא פגם המצדיק התערבות בית-המשפט העליון בשיקול-דעת המשיבים.
בסיכומים, פירטו ב”כ נאשמת 1 את התנהלות הפרקליטות לאחר מכן, כאשר לטענתן חומרי חקירה לא הועברו אליהן, הורי הפעוטות המשיכו להיפגש עם גורמים בפרקליטות, וביום 18.4.23 הודיעה ב”כ המאשימה כי פרקליט המדינה הורה על ביצוע השלמת חקירה. ביום 2.7.23 הוגשה בקשה לתיקון כתב-האישום, אשר כללה, בין השאר, גם את הוספת אישום 13, ובתוכה נפגעת עבירות נוספת בין כל ילדי הגן – בתה של נאשמת 1, היא נכדתה של נאשמת 2. נטען, כי עד היום לא ידועות להגנה הסיבות אשר הביאו לשינוי המדיניות עליה עמדה הפרקליטות בבג”צ.
מעבר לטענה בדבר התנהלותה ה”שערורייתית” של התביעה, נטען על-ידי ב”כ הנאשמות, כי אמנם התווסף סעיף כללי לפיו לכאורה הפעוטות נחשפו למעשי האלימות וההתעללות של הנאשמות, אך הפרקליטות לא כללה את האמור בתיאור העובדות של האישום עצמו אשר תוקן ברביעית, ועשתה כן באופן עמום וכוללני, ולראשונה, בסיכומים בלבד.
דיון והכרעה
סעיף 19 לאמנת האו”ם בדבר זכויות הילד (כ”א 31, 221, אושררה על-ידי מדינת ישראל ביום 4.8.91 ונכנסה לתוקף ביום 2.11.91) קובע, בין השאר, כי המדינות החברות ינקטו באמצעים תחיקתיים, מנהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים, על-מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית, מפני חבלה או פציעה, הזנחה והתעללות, שעה שהוא נתון בטיפול הורים, אפוטרופסים חוקיים או כל אדם אחר המופקד על הטיפול בו. בקביעת פרשנות לאמנה, ועדת זכויות הילד של האו”ם הציגה במשך השנים נקודת מבט רחבה על הגדרת תופעת האלימות כלפי ילדים, וקראה במפורש להגן על ילדים מפני כל צורות האלימות, לרבות אלימות נפשית. הגדרה זו כוללת אינטראקציות ממושכות ומזיקות עם הילד, הטלת פחד, הזנחה, השפלה ובידוד – לרבות במסגרות החינוך. חשיפת ילד לאלימות בין הוריו נכללת גם היא בהגדרת “אלימות נפשית”. עוד נקבע, כי ההגנה על ילדים היא חלק חשוב ממימוש זכותם לחיים ולהתפתחות הקבועה בסעיף 6 לאמנה (מתוך “יישום זכויות הילד והילדה בישראל: מבט לעתיד מתוך אתגרי ההווה, המועצה לשלום הילד, יוני 2023, עמ’ 31 – 33).
המחוקק הישראלי הכיר בשלושה סוגים של התעללות במסגרת סעיף 368ג לחוק העונשין -התעללות גופנית, התעללות מינית והתעללות נפשית. ההבחנה בין הסוגים אינה תמיד ברורה: “התעללות גופנית או מינית תעלה פעמים רבות לכדי התעללות נפשית… התייחסות נפרדת לאחרונה נועדה, בין היתר, למקרים שבהם ההתעללות אינה מלווה במגע פיזי העולה כדי התעללות גופנית…” (עניין מרגולין, פסקה 7 לחוות-דעתו של כב’ השופט הנדל).
במהלך השנים האחרונות הפסיקה יצקה תוכן במושגים אלו, לרבות בשאלת הוכחתה של התעללות נפשית, וכפי שנטען על-ידי ב”כ המאשימה, המדובר בעבירה המחייבת פרשנות דינמית, במיוחד עם התגברות החשיפה של תופעת האלימות בגנים. בתפ”ח (באר-שבע) 5589-10-20 מדינת ישראל נגד אביעד משה (25.8.21), נדונה בין היתר השאלה, האם ניתן להרשיע נאשם בעבירה של התעללות בקטין, במקרה שבו ההתעללות לא בוצעה בקטין עצמו, אלא באדם אחר. וכך נקבע (בחוות-דעתה של כב’ השופטת רז-לוי):
“התעללות בקטין יכולה להתקיים ללא כל מגע פיזי וכך הוא כשמדובר בהתעללות נפשית; במעשה אחד כזה שיש בו פוטנציאל לגרימת סבל או נזק לקרבן – נזק נפשי, גופני או מיני; כשהיא מתאפיינת באכזריות ובהטלת אימה ממשית על הקורבן; קיומו של פער כוחות ויחסי התלות בין הקורבן לנאשם, מהווה שיקול רלוונטי, ועוצמת חוסר הישע של הקורבן יכולה להוות אינדיקציה נוספת לקיומה של התעללות; ובנוסף הגדרת מעשה התעללות הינה הגדרה שאינה תחומה לדלת אמות אלא הגדרה דינאמית אשר יכולה להשתנות מעת לעת…
… עבירת ההתעללות בקטין יכולה לכלול גם מצב בו מתבצע מעשה התעללות בקטין אף כשזה לא מכוון אליו. המבחן הוא מבחן מהותי שיוכרע על פי השאלה האם הקטין נמצא במצב בו מבוצע מעשה העולה לכדי התעללות בו. מקום בו מעשיו של הנאשם, הם שיצרו מצב בו מתקיימת התעללות בקטין – והדבר הוא תוצאה ישירה ממעשי הנאשם – כפי שכאן, הרי מתרחש מעשה התעללות בקטין, וזאת גם אם המעשים לא כוונו ישירות לקטין. זוהי הפרשנות הראויה והמתבקשת לאור הפרשנות התכליתית של עבירת ההתעללות בקטין או חסר ישע, בהתאם למדיניות משפטית ראויה, ולשם הגנה על זכויות ילדים ושמירה על כבודם, גופם ושלומם.”
בעניין קסיס הורשעו מנהלת ומטפלת במעון יום לפעוטות בעבירה של התעללות נפשית לצד עבירות תקיפה והתעללות הקטינים, כשהמדובר במעשים שנפרשו על-פני חודשים שהמחישו דפוס התנהגות חוזר של הפגנת אלימות, הפחדה והטלת אימה על הפעוטות. נקבע, כי הנאשמות העניקו טיפול שלא כלל חמלה וסבלנות – אלא גדוש באגרסיביות ומעשים כוחניים, הנאשמות לא העניקו לפעוטות יחס מכבד אלא הטיחו אותם כאילו היו חפצים, והדפוס החוזר שנקטו בו הנאשמות כלל תגובה פיזית כוחנית בגין מעשים טבעיים שעושים פעוטות בני גילם, כשבצידו פוטנציאל לגרימת נזק נפשי קשה ומתמשך לפעוטות. בית-המשפט המחוזי בחיפה מצא להרשיע את השתיים גם בהתעללות נפשית כלפי הפעוטות, מלבד בהרשעתו באירועים קונקרטיים של תקיפה והתעללות כפי שנדונו בהכרעת הדין.
בעניין סאלם, הורשעה גננת, אשר היתה מנהלת גן של פעוטות בגילאי עד 3 שנים בעבירות אלימות, וכן בעבירה של התעללות נפשית בגין עבירות אלימות שבוצעו בפרק זמן של כמעט עד שנה (28.10.20 – 16.11.20). לא היתה מחלוקת כי בכל עבירות האלימות שביצעה הנאשמת שם נכחו הקטינים בגן (עמ’ 83 להכרעת-הדין). בית-המשפט הסתמך על עדויות סייעות שהעידו ועל הודעות הורי הקטינים מהם עלתה ההשפעה של ההתנהלות אלימה והתדירה בגן (על אף שהמדובר בעבירה התנהגותית אשר אינה מצריכה הוכחת תוצאה). נקבע כי כלל הקטינים אשר נכחו, בעל כורחם, בעת ביצוע עבירות האלימות על-ידי הנאשמת, נחשפו בעל כורחם לאלימות שהפגינה כלפי חבריהם, וחשיפה זו עצמה היא חשיפה העולה כדי התעללות (עמ’ 86 להכרעת-הדין).
בעניין בנימין (שאינו חלוט) הורשעו סייעות בגן ילדים לפעוטות בגילאים שנתיים ושלוש במעשי התעללות ותקיפה בפעוטות במהלך תקופה של כחודש. צוין בכתב-האישום והוכח, כי הפעוטות סבלו מהפרעות שינה, הפרעות אכילה, התקפי זעם ואלימות, סירבו להתכסות בשמיכה, וכן כי הפעוטות שנפגעו עלולים לסבול בעתיד מהפרעות התנהגות שונות ומעיכוב התפתחותי. בית-המשפט נחשף לעדויות הנאשמות עצמן, אשר מסרו כי ההתנהלות שתועדה במצלמות היתה ההתנהלות הרגילה והמקובלת בגן עוד קודם לתקופה המצומצמת הנקובה בכתב-האישום (ראו פסקה 247 להכרעת-הדין); הורי הפעוטות העידו בדבר התנהגויות חריגות בקרב ילדיהם אף עובר לחשיפת הפרשה; צפייה בסרטונים הביאה לקביעת בית-המשפט כי בסרטונים ניכרת אווירת הפחד והאימה שהשרו הנאשמות סביבן, כשקביעה זו אף נתמכה בחוות-דעת ועדות של פסיכיאטרית שצפתה בסרטונים; כמו-כן, העידו גורמים טיפוליים רבים והוגשו מסמכים על אודות מצבם של הפעוטות, כאשר בית-המשפט קבע כי הוכח, שמרבית הפעוטות בגן, אם לא כולם, נזקקים להימצא במסגרות טיפוליות ורפואיות (פסקה 252 להכרעת-הדין). בית-המשפט קבע, כי התנהלות שיטתית, יומיומית הנוהגת באלימות ומשליטה אווירת פחד ובעתה מקימה אפשרות להרשעה בעבירה של התעללות, גם כלפי אלה שלא חוו מעשי אלימות גופנית. ביישום על עובדות המקרה נקבע, כי גם אם המעשים הפיזיים כוונו כלפי מיעוט מסוים, די בכך כדי להשליך על כלל פעוטות הגן, לרבות אלה שלא הותקפו פיזית על-ידי מי מהנאשמות, ואלו הורשעו בעבירה של התעללות נפשית כלפי ריבוי נפגעים קטינים.
אני שותפה באופן מלא לגישה הבאה לידי ביטוי בחקיקה בינלאומית, בחוק העונשין ובפסיקה לפיה, פעוט אשר עד לאלימות, בין אם היא מתרחשת בגן או בכל מסגרת אחרת, עלול לסבול מפגיעה נפשית. כאשר ילד רך בשנים נחשף לאלימות, הדבר עלול לגרום לו לחרדות, פחדים, עיוות בתפיסת העולם ובדרכי ההתמודדות שלו עם סיטואציות חברתיות, ואף לגרום לעיכוב בהתפתחותו התקינה. השאלה אם חשיפה זו מהווה התעללות נפשית תלויה בנסיבות ובאופן שבו האלימות נחשפה לפעוט – כגון האם מדובר בחשיפה לאלימות שיטתית, ו/או האחראי על המסגרת לא מתערב או אף מעודד את המצב, לצד כל המבחנים שנקבעו בפסיקה לגבי עבירת ההתעללות.
אומר כבר, כי בענייננו, קיימת עמימות ראייתית בסוגיה מורכבת זו, וכתוצאה מכך עולה ספק סביר האם ניתן להרשיע את הנאשמות בעבירה של התעללות נפשית לגבי כל הפעוטות בגן (ראו והשוו: ת”פ (מחוזי תל-אביב) 31306-11-20 מדינת ישראל נגד קזקביץ’ (12.10.21).
אזכיר כבר בנקודה זו, כי הנאשמות נקטו באלימות ישירה ב – 12 מתוך 15 הפעוטות בגן, כאשר ברוב המקרים קבעתי, שיש להרשיע את הנאשמות גם בהתעללות “כוללת” לאור צבר מקרי התקיפה והאלימות כלפי פעוט אשר היה קורבן לאלימות שיטתית מצד הנאשמות. עוד יש לציין, כי אחת מהפעוטות אשר לא היתה קורבן לאלימות ישירה מצד הנאשמות, היא הבת והנכדה של הנאשמות, אשר נראה כי זכתה ליחס מיטיב ומגונן (בסרטונים שבהם הצלחתי לזהותה), ובכל מקרה ב”כ המאשימה לא ערכה כל הבחנה בינה לבין שתי הפעוטות הנוספות (נ.נ. ו – ס.ס.) אשר היו עדות בלבד לאלימות.
המקרה שלפנינו אינו דומה לפסקי-הדין שפירטתי לעיל. בעניין אביעד משה המדובר בסיטואציה תחומה מאוד וחריגה, של פעוט אשר היה עד לנסיון רצח שביצע אביו באמו. בהכרעות-הדין של בתי-המשפט המחוזיים ההרשעות בהתעללות נפשית התבססו על תשתית ראייתית עשירה ומגוונת, שכללה עדויות על דפוס אלימות ואווירת אימה שיטתיים במהלך תקופה, עדויות הורים בדבר התנהגויות חריגות של הפעוטות עובר לחשיפת הפרשה וכן חוות-דעת מרובות מגורמי טיפול – הן באשר לאווירת האימה הנצפית בסרטונים, הן באשר לפגיעות שנצפו בפעוטות.
בענייננו, במהלך תקופה ממושכת סברו גורמים שונים בפרקליטות (הן בפרקליטות המחוז, הן המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) ופרקליט המדינה), כי אין בחומר הראיות כדי לגבש סיכוי סביר להרשעה בעבירת התעללות נפשית ביחס לפעוטות שנצפו בסרטונים בסמוך לפעוטות שחוו אלימות פיזית. כפי שעולה מהתגובה המקדמית שהוגשה על-ידי הפרקליטויות לעתירה שהוגשה לבג”צ על-ידי מייצגי ההורים (צורפה כנספח 1 לסיכומי ב”כ נאשמת 1), נציגי המדינה היו ערים לפסיקה המנחה שניתנה בבתי-המשפט המחוזיים, אך סברו כי במקרה זו אין די ראיות כדי להוכיח שכל פעוט שנוכח בסביבת פעוט שחווה אלימות חווה בעצמו התעללות נפשית כהגדרתה בחוק ובפסיקה. ביתר פירוט נמסר שם, כי אין מידע על אודות כמות אירועי האלימות אליהם נחשפו הפעוטות, טיבם והשפעתם על הפעוטות. חלק מהאירועים התרחשו בנוכחות הפעוט הנפגע בלבד, ולגבי אירועים אחרים לא ניתן לדעת אלו פעוטות נוספים צפו באירוע ומה הם ראו. כן צוין, כי אירועים רבים שהתרחשו בסביבת כלל הפעוטות בגן הם ברף נמוך יחסית של אלימות, ואף לגביהם לא ניתן לדעת מי מהפעוטות צפה באירוע וכיצד התנהלות זו השפיעה עליו. הפרקליטויות, בתגובה לעתירה, לא ראו לנכון להשליך את הקביעות בעניין קסיס לענייננו בשל השוני בעובדות ובתשתית הראייתית (ראו בעמ’ 16 לתגובה, פסקה 50); בנוסף הודגש, כי בעניין בנימין כתב האישום שהוגש בהליך כלל רק פעוטות שחוו אלימות ישירה וחוות-דעת רפואית הוגשה באשר לאירועים שנצפו בסרטונים (שם). לעמדת הפרקליטות, ממילא אין מניעה לטעון לפגיעה והתעללות נפשית כלפי הפעוטות הנזכרים בכתב-האישום, שכן מדובר בעבירה שנכללת בעבירות המיוחסות לנאשמות, ואין לקבל את הטיעון לפיו יש לייחס סעיף עונשי ונפרד להתעללות נפשית דווקא.
ייאמר כבר, כי גם לאחר שבוצעה השלמת חקירה (אך לא הוגשו חוות-דעת רפואיות או אחרות אשר נטען כי הומצאו לתביעה ולהגנה), לא מצאתי כי חל שינוי במסד הראייתי הנטען לגבי אישום 13.
חרף העובדה שכתב-האישום תוקן ברביעית, לרבות לצורך הוספת אישום 13, לא פורט בכל אישום, ועדיין לא ברור, מי הם הפעוטות שצפו באירועים, אם בכלל. טיעוני המאשימה בעניין זה עלו רק במסגרת הסיכומים, וגם אז – לא בפירוט אלא תוך הפנייה לעניינם של שני פעוטות נ.נ. ו – ס.ס. כ”מקרי בוחן”. בסיכומים עצמם אין עקביות, כאשר לעיתים צוין שפעוטות אחרים צפו, אך במקרים רבים – ואף חמורים, בהם ניתן לראות בסרטונים שמספר פעוטות צפו, הדבר לא צוין בסיכומים, כשממילא זהות הפעוטות לא ידועה עד היום (ובהכרעותיי התייחסתי לאירועים בהם נראה שפעוטות צפו, ללא יכולת לזהותם).
בנסיבות תיק זה, על רקע התשתית הקיימת, לא ניתן להרשיע את הנאשמות בעבירה של התעללות נפשית ללא הפירוט האמור. בשונה מן המקרים האחרים שתוארו, המדובר בתקופה תחומה וקצרה בזמן, כשלא נשמעו עדויות המוכיחות כי המדובר בהתנהגות אלימה אכזרית ושיטתית. על-פי האמור בהודעות הנאשמות, התקופה הרלבנטית לכתב-האישום היתה תקופה ייחודית על רקע הקורונה, כשאורלי, עובדת נוספת בגן נעדרה, ועל כן היה מחסור בכוח אדם (ראו, למשל, בסוף הודעתה של הנאשמת 2 – ת/12, ושורה 115 בהודעת הנאשמת 1 – ת/4; ויודגש כי אין בכך, חלילה, כדי להצדיק ולו עבירה אחת שביצעו הנאשמות, קלה כחמורה). בנוסף, לא הוגשה כל חוות-דעת באשר לנצפה בסרטונים או לגבי פעוט ספציפי (כמו, למשל, בעניין בנימין). לעניין זה ייאמר, כי למרות שהוכחת תוצאה של נזק או חבלה אינה הכרחית לקיומה של התעללות, יש בהוכחת נזק פיזי או נפשי לקורבן כדי להוות ראיה לקיומה של התעללות. הוכחה כאמור אינה מצויה לפניי.
איני מתעלמת מהודעות ההורים היקרים והפגועים שהוגשו כראיות לעניין תוכנם. עיון בהודעות של ההורים שילדיהם היו קרבנות למעשי האלימות וההתעללות של הנאשמות מעלה שלל התנהגויות מדאיגות. כך, למשל, דיווחו הוריו של הפעוט ב.ב., כי החל לנקוט באלימות בלתי מוסברת כלפי אחיו (סוף ת/26); הורי הפעוטות י.י. ו – כ.כ. דיווחו על התפרצויות זעם של הפעוטה (בתחילת ת/27); הורי הפעוט ה.ה. דיווח על כל שהפעוט מתעורר כל לילה ובוכה מסיוטים (סוף ת/29); הוריו של הפעוט ג.ג. דיווחו על כך שהוא מצוי בטיפול (סוף ת/32), וכי הוא מתעורר בלילות ובוכה (ת/33); הוריה של הפעוטה ו.ו. דיווח על כך, שבמהלך משחק עם פעוטה אחרת הופתעו לראות שבתם תפסה את חברתה בחולצה וגררה אותה (ת/38); הוריה של הפעוטה א.א. דיווחו על קשיי שינה, בכי וצרחות לפני השינה ולאחריה, השתטחות על הרצפה, ובכי והיסטריה שרצו להחליף לה טיטול (ת/40). עיינתי גם בהודעות ההורים של ס.ס., אשר לא היתה קורבן לאלימות ישירה של הנאשמות. בחודש מאי 2023, מספר חודשים לאחר החשיפה, תואר כי הפעוטה נפגעה רגשית, פוחדת מרעשים חזקים וממקומות סגורים, חוששת להיכנס לגן, סובלת מהתפרצויות זעם וסובלת מסיוטים, לא שולטת בצרכיה, והיא מטופלת אצל פסיכולוגית ומאובחנת בפוסט טראומה מורכבת (ת/49). גם הוריה של נ.נ. דיווחו על כך, שמאז שהגיעה לגן היא פחות חברותית, נרתעת ממגע של אנשים שהיא מכירה, חוששת להיכנס לבית, והוריה לקחו אותה לטיפול (ת/65). לא הוגשו לעיוני מסמכים מגורמים טיפוליים, וניתן להניח שיש קשר בין התנהגויות אלו לבין האירועים להם היו חשופות בגן, אך נתוני הפעוטות במלואם אינם ידועים לי, וכאמור אין בתיאורים אלו די בנסיבות תיק זה כדי להוכיח התעללות נפשית בכלל פעוטות הגן, לרבות בילדה ובנכדה של הנאשמות.
לאור העמימות הראייתית סביב אישום זה, אני מזכה את הנאשמות מביצוע התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי בצוותא חדא (ריבוי עבירות) לפי סעיף 368ג סיפא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, שעניינה התעללות נפשית כלפי כל פעוטות הגן.
סוף דבר
דמויותיהם של פעוטות הגן ליוו אותי יומם וליל במהלך כתיבת הכרעת-הדין. יכולה אני להזדהות עם עוצמת הזעזוע שחווה כל אחד מהורי הפעוטות לאחר שנחשפו מעשי הנאשמות כלפי היקרים להם מכל. פעוטות תמימים וטהורים אלו נאלצו לספוג אלימות חסרת פשר במהלך כחודשיים בחורף 2021 – תחילת 2022, ותקוותי היא כי מאז הם זוכים להיות עטופים באהבה ובחמלה להן הם ראויים בכל אשר ילכו.
ניתנה היום, ו’ תשרי תשפ”ה, 15 אוקטובר 2024, במעמד הנוכחים.
חתימה
