לפני
כבוד השופט אריאל ממן
המבקשים
1. א. ע.
2. י. ת.
3. ב. י. ת.
נגד
המשיבה
היועצת המשפטית לממשלה
בעניין פלוני
באמצעות עוה”ד קלריס דביר- עורכת דין מייצגת
מטעם הלשכה לסיוע משפטי- מחוז דרום
החלטה
לפני בקשת המבקשים למינויים כאפוטרופוסים, ביחד ולחוד, על כלל ענייניו של מר ….
לאחר ששמעתי את הצדדים וששוחחתי עם האדם שמבוקש למנות לו אפוטרופוס- מר … (להלן: “מר ת'”), התרשמתי ממצבו, בחנתי את רצונו וטובתו ואחר עיון בכל אשר בפניי, לרבות כתבי הטענות, תסקיר עו”ס סדרי דין, עמדת ב”כ היועמ”ש ועמדתה של האפו’ לדין, עוה”ד קלריס דביר, מצאתי לקבל הבקשה, באופן חלקי בלבד, ולהורות כי המבקשת 1 תמונה כאפוטרופוסה יחידה וזאת אך על ענייניו הרכושיים של מר ת’.
לא מצאתי לקבל הבקשה למנות המבקשים 2 ו-3 בצוותא עם המבקשת 1 ולא מצאתי להורות על מינוי אפוטרופוס לעניינים אישיים ורפואיים.
ואלו נימוקיי:
רקע כללי בתמצית:
המבקשים 1 ו-3 הם אחיו של מר ת’ והמבקש 2 הוא בן דודו, הגישו בקשה למנותם, ביחד ולחוד, כאפוטרופוסים על כלל ענייניו.
ביום 6.3.2024 הוגש תסקיר עו”ס סדרי דין, במסגרתו תוארו הנסיבות כדלהלן:
ע”פ תעודת רופא מיום 18.12.2023, מר ת’ נקלט למחלקה מוגנת בבית אבות לפי קוד מלחמה, בעקבות מצבו התפקודי הירוד, הזנחה קשה בטיפול אישי וניהול משק הבית; ידוע על צריכת אלכוהול מופרזת במשך שנים; בית מלוכלך, חסר מזון ומצרכים בסיסיים והתקבל כשהוא מוזנח מאוד, כשריח חריף של שתן נודף ממנו, כאשר הרושם היה שלא התרחץ זמן רב ולא החליף בגדים; בהיותו בבית נפל מספר פעמים וסבל מקשיים בהליכה; במהלך שהייתו במחלקה השתפר פלאים, מתהלך למרחקים קצרים בעזרת הליכון, נקי ומסודר, אוכל יפה, משתף פעולה בטיפול אישי ותעסוקה; בהערכת קוגניטיבית ושיחה מעמיקה מגלה ירידה קוגניטיבית משמעותית. צבר 18 נקודות מתוך 30 במבחן מיני-מנטל; דיבור שוטף, שפה עשירה, מלאה קונפבולציות וחזרתיות.
ע”פ תעודת הרופא מר ת’ אינו מסוגל לטפל בענייניו ואינו מסוגל להביע דעתו בעניין הצורך במינוי אפוטרופוס. עוד הוסיפה עורכת חוות הדעת הרפואית כי: “למרות שצבר 18 נקודות בבדיקה פורמלית יש לציין שלא ידע להסביר סיבה לקבלתו לבית האבות, לא זכר את מצב הזנחתו בבית ומשוכנע שיכול לתפקד עצמאית”.
עו”ס סדרי דין הוסיפה כי בביקור שערכה בבית האבות, מר ת’ לא זכר אותה מביקור קודם; סיפר שעלה עם הוריו לישראל בשנת 1949 ותיאר את מבנה משפחתו; סירב לומר את שמות בני משפחתו “כי לא קיבל מהם רשות להעביר פרטים”; לא ידע לומר בן כמה הוא; נראה כי הוא מבין שאינו עצמאי בהליכה ושהוא בכיסא גלגלים; אמר שאין צורך כי מי מבני משפחתו יטפל בענייניו; אמר שסומך על המבקשת 1 ושהיא “לעילא לעילא”; חזר על כך כי אינו זקוק לאפוטרופוס; לגבי המבקש 3, ציין שהוא האח הצעיר ואינו מתאים להתמנות וכי הוא בעל משפחה בעצמו ואין לו זמן; בהתייחס למבקש 2, ציין כי הוא בן דוד ואינו אח וכי יש לו עסק לנהל; התנגד באופן נחרץ לכך שעמותה חיצונית תטפל בענייניו וחזר על כך שאינו זקוק לאפוטרופוס ויכול לטפל בעצמו בענייניו.
בביקור נוסף, ציין מר ת’ בפני העו”ס כי מרגיש טוב בבית האבות, שיש דברים חיובים ויש דברים פחות טובים, אך לא היה מוכן לומר מהם הדברים הטעונים שיפור. עם זאת ציין שהוא מעוניין בהשמה בבית אבות דתי בירושלים (בדומה לפגישה הראשונה עמו). עם זאת ציין שיש יתרון שכעת הוא נמצא בעיר שהוא מכיר ורוצה להיות בה; חזר שוב על כך כי אינו זקוק לאפוטרופוס.
מעו”ס בית האבות נמסר כי אשת הקשר היא אחותו של מר ת’, המבקשת 1, אשר קונה לו בגדים וסיגריות בעת הצורך ומצויה בקשר טלפוני רציף עם העו”ס והצוות המטפל; מר ת’ משתף פעולה בטיפול האישי ובפעילויות, יוצר קשר עם דיירים ואנשי צוות, נעים הליכות, אינו שותה אלכוהול בבית האבות; ניכרת ירידה בזיכרון לטווח קצר, שואל לשמם של אנשי הצוות מידי יום ולא זוכר שמות של אחרים ואף לא זכר כי העו”ס ביקרה אצלו.
ביחס למבקשים ציינה עו”ס סדרי דין, כי המבקשים 1 ו-3 לא היו בקשר ביניהם כעשור לפני מועד הגשת הבקשה ולשאלתה, כיצד הסכימו להגיש הבקשה באופן שהמינוי יהיה ביחד ולחוד, השיבה המבקשת 1 כי המשיב 2 תיווך ביניהם, ועלה להחתים את המבקש 3 על הבקשה בעוד המבקשת 1 ממתינה מחוץ לביתו.
עוד ציינה העו”ס בעניין זה כי ניסיונותיה לנהל שיחה עם שלושת המבקשים יחד לא עלו יפה. האווירה הייתה טעונה ומלווה בצעקות, האשמות, חשדנות וחשבונות מההווה ומהעבר וכי לא עלה בידיה להביא המבקשים להבנות ולגשר על המחלוקת, למרות שהשיחה ארכה זמן רב.
בסופו של התסקיר ציינה העו”ס כי המבקשים 1 ו-2 הגיעו למסקנה שהם מעוניינים להתמנות, ביחד ולחוד (ללא המבקש 3), על כלל ענייניו של מר ת’, ואילו המבקש 3 מעוניין כי עמותה חיצונית תנהל את ענייניו.
עוד ציינה העו”ס כי יתר אחיו של מר ת’ לא הביעו רצון או יכולת להתמנות.
בנסיבות אלה, ולנוכח המחלוקות בין המבקשים, התנגדותו של המבקש 3 למינוי המבקשים 1 ו-2 והתנגדות המבקשים 1 ו-2 למינוי עמותה חיצונית, סברה העו”ס כי יש למנות המבקשים 1 ו-2, ביחד ולחוד, כאפוטרופוסים על כלל ענייניו של מר ת’ והמליצה לקבל הצעתה של המבקשת 1 כי יוצגו למבקש 3 העתקי הפרטות, על מנת להניח דעתו.
ביום 18.3.2024 הוגשה עמדת ב”כ היועמ”ש, במסגרתה ולנוכח המחלוקת בין בני המשפחה, התבקש ביהמ”ש לקבוע דיון במעמד הצדדים.
בנסיבות אלה ובד בבד עם קביעת דיון, הוריתי על מינוי עורך דין מייצג למר ת’ ע”י הלשכה לסיוע משפטי.
בדיון שהתקיים ביום 7.5.2024 וכפי הנראה עקב תקלה, לא התייצבה עורכת הדין המייצגת ואף לא הוגשה עמדה כתובה מטעמה עובר לדיון (ע”פ החלטתי מיום 19.3.2024).
בנסיבות אלה ניסיתי בכל זאת לברר הנסיבות ועמדות המבקשים וזאת על מנת לקדם בירור ההליך, אולם במיוחד בשעה שלא הונחה בפני ביהמ”ש בקשה לסעד דחוף ומשמר ת’ מצוי תחת השגחה וטיפול בבית האבות, קבעתי דיון נוסף במעמד הצדדים והוריתי לעוה”ד המייצגת להגיש עמדתה לתיק.
ביום 21.5.2024 הוגשה עמדת ב”כ של מר ת’, אשר סברה כי לנוכח מצבו והעובדה כי הוא מטופל כראוי בבית האבות, אין צורך במינוי אפוטרופוס כלל (אך ציינה בהגינות כי לא עלה בידיה לברר האם קיימים עניינים רכושיים הדורשים טיפול והסדרה) וסברה כי ראוי שמר ת’ יתייצב לדיון ויביע עמדתו ורצונו בפני ביהמ”ש.
ביום 18.9.2024 התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ובנוכחותו של מר ת’ ובו עלו העניינים הבאים:
עורכת הדין המייצגת ביקשה לדייק עמדתה וציינה כי בנסיבות הקיימות יש רכוש שצריך לנהל בצורה מושכלת, אין ברירה וקיים צורך למנות למר ת’ אפוטורפוס על ענייניו הרכושיים, אך בעניינים האישיים והרפואיים הוא מטופל כראוי בבית האבות ומשכך, אין כל הכרח במינוי אפוטרופוס לעניינים אלה וכי לנוכח ההתנגדות הנחרצת של מר ת’, סביר להניח שהוא לא ישתף פעולה עם האפוטרופוס שימונה, ככל שימונה אפוטרופוס לעניינים אישיים ורפואיים.
במהלך הדיון, הוריתי לכל הנוכחים לצאת מהאולם ושוחחתי ביחידות עם מר ת’, אשר הביע עמדתו ורצונו (כפי שהדבר מתועד בפרוטוקול חסוי שנשמר בכספת ביהמ”ש).
גם כשחזרו הצדדים לאולם ולשאלת ביהמ”ש האם יש באולם מישהו שהוא סומך עליו שיעזור לו לטפל בענייניו הרכושיים, השיב מר ת’ שהוא סומך על
“א’ אחותי” (תוך כדי שהוא מצביע על המבקשת 1).
לנוכח האמור, שמעתי הצדדים והעו”ס בשנית, תוך ניסיון להבין גדרי המחלוקת ולהביא המבקשים להסכמות, אך ללא הצלחה.
בתום הדיון, הבהירה ב”כ היועמ”ש עמדתו ולפיה בהתאם לתעודה הרפואית, אין ספק שיש ירידה קוגניטיבית; לפי התסקיר ולפי דברי בני המשפחה הדברים לא מתנהלים, הנכסים לא מנוהלים, בטח לא על ידו של מר ת’, ומשכך, סברה כי קיים צורך למנות אדם שינהל אותם; לגבי זהות הגורם שימונה, במצב הדברים, שהמבקשים אינם משתפים פעולה, לא ניתן למנות אותם יחד; לנוכח העובדה כי מר ת’ נמצא בבית אבות ומטופל, השאירה ב”כ היועמ”ש את הצורך במינוי אפוטרופוס לעניינים אישיים ורפואיים לשיקול דעת ביהמ”ש.
דיון והכרעה:
בפסיקה נקבע כי על דרך הכלל, חוות דעתו של מומחה שמונה ע”י בימ”ש תאומץ על ידו, אלא אם ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן.
“משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן” [ע”א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ מונטי רבי (מאגרים משפטיים, 31.12.1988)].
בענייננו, ביחס לעצם הצורך במינוי אפוטרופוס, מקובלת עליי עמדת עו”ס לסדרי דין, הנתמכת בתעודה רפואית מיום 18.12.2023, המלמדת כי מר ת’ אינו מסוגל לדאוג לענייניו בעצמו וזקוק למינוי אפוטרופוס, וזאת כפי שהדבר בא לידי ביטוי במצבו הפיזי הירוד עובר לקליטתו בבית האבות (ראו לעיל ההפנייה לתסקיר עו”ס סדרי דין) ועניין זה אינו מצוי במחלוקת.
אלא שביחס להיקף המינוי, ובשעה שבהתאם להוראות סעיף 33א(3) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 – (להלן: “החוק”) אין למנות אפוטרופוס לאדם בעת שניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, מצאתי כי יש לצמצם המינוי אך לענייניו הרכושיים בלבד של מר ת’.
צמצום המינוי מתיישב עם הוראות תיקון 18 לחוק, הקובע כי על ביהמ”ש לצמצם העניינים שיימסרו לאפוטרופוס, זאת כפי שנקבע בסעיף 33 א(ה):
“בבוא בית המשפט לקבוע את העניינים שיימסרו לאפוטרופוס… יצמצם בית המשפט ככל האפשר את העניינים שיימסרו לאפוטרופוס אם ניתן להשיג את המטרה שלשמה מונה האפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בלי לקבוע עניינים נוספים.”
בנסיבות שלפני, במיוחד לנוכח הקונפליקט החמור בין בני משפחתו של מר ת’ מחד, ומאידך, לנוכח העובדה כי כל ענייניו האישיים והרפואיים מטופלים היטב בבית האבות, סבורני כי יש לצמצם המינוי אך לעניינים הנחוצים בלבד- קרי טיפול בענייניו הרוכשיים בלבד.
סבורני כי בנסיבות בהן אדם מצוי במסגרת מוסדית ומטופל בה כראוי ולא קיימת כל אינדיקציה לצורך לבצע פרוצדורה כלשהי או להעניק לו טיפולים אישיים או רפואיים קונקרטיים, לא די שאין הכרח במינוי אפוטרופוס, אלא שלנוכח הוראות התיקון לחוק, אין עילה שבדין לעשות כן.
בנסיבות אלה, מצאתי למנות למר ת’ אפוטרופוס על ענייניו הרכושיים בלבד, שכן אין מחלוקת כי קיים צורך לשלם חובות ארנונה הרשומים על שמו, לטפל בדירתו, ועוד, ואין ספק כי מר ת’ אינו מסוגל לטפל בעניינים אלה בכוחות עצמו.
לעניין זהות האפוטרופוס, על פי הפסיקה, יש להעדיף מינוי של בן משפחה על פני גורם חיצוני (ראו: א”פ (נצרת) 5691/04 ז.ק. נ’ הקרן לטיפול בחסויים, פסק דין מיום 17.4.2011, [מאגרים משפטיים]; א”פ (נצרת) 2262-02-12 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פ.כ, פסק דין מיום 22.8.2012 [מאגרים משפטיים]; והשוו א”פ (אשדוד) 54920-05-17 ב’ ואח’ נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’, פס”ד מיום 15.6.2020 [מאגרים משפטיים]) ומשכך, ובמיוחד לנוכח התנגדותו הנחרצת של מר ת’, מצאתי לדחות בקשת המבקש 3 למנות עמותה חיצונית לנהל ענייניו מר ת’ ומצאתי להעדיף מינוי אחד מהמבקשים.
משהקונפליקט בין המבקשים (2 אחיו ובן דודו של מר ת’) אינו מאפשר להם לפעול בשיתוף פעולה, תוך שמירה על טובתו ולנהל ענייניו באופן קואופרטיבי, נהיר כי לא ניתן להורות על מינוי המבקשים כולם כאפוטרופוסים על ענייניו.
אי לכך, בנסיבות שלפניי מצאתי כי מינוי אפוטרופוס יחיד עדיף על פני מינוי משותף של המבקשים ומכאן אני נדרש לבחון מיהו האדם המתאים ביותר לשמש בתפקיד זה ומיהו האדם שמינויו יקדם ענייניו של מר ת’ באופן מיטבי.
לאחר שבחנתי את כל אשר בפניי, לרבות טענות הצדדים, שמעתי אותם בדיון שהתקיים לפניי ביום 18.9.2024, עיינתי בתסקיר העו”ס ושמעתי את מר ת’ עצמו, מצאתי כי מינויה של המבקשת 1 כאפוטרופוס יחיד מהווה החלופה הראויה והמיטיבה ביותר עבור מר ת’.
כפי שהתברר הן מעמדת עו”ס סדרי דין, הן מדיווח עו”ס בית האבות והן מעדויות הצדדים עצמם, המבקשת 1 מצויה בקשר הדוק עם בית האבות, נענית לפניות שוטפות, רוכשת עבור מר ת’ מצרכים שונים, ע”פ דרישת בית האבות ועוד.
כך גם נלמד מעדות הצדדים כי המבקשת 1 דאגה לענייניו הרכושיים של מר ת’ עוד בעת שהתגורר בביתו ועשתה כן לשביעות רצונו.
יודגש כי מר ת’ ציין במופרש שככל שביהמ”ש ימנה אדם כלשהו לאפוטרופוס, הוא רוצה כי אחותו, המבקשת 1, היא זו שתקבל על עצמה את המינוי (ראו ציטוט מפרוטוקול הדיון שהובא לעיל).
אשר על כן, אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומורה על מינויה של המבקשת 1 כאפוטרופסה על ענייניו הרכושיים של מר ת’.
לא מצאתי להורות על מינויו של המבקש 2, בן דודו של מר ת’, כאפוטרופוס נוסף, שכן מתברר כי עיקר הטיפול שהעניק בעבר למר ת’, התמקד בעניינים אישיים ורפואיים (בטרם הושם בבית האבות) ומשכך, בעת שקבעתי לעיל שלנוכח שהותו של מר ת’ במסגרת מוסדית אין צורך במינוי אפוטרופוס לעניינים אישיים ורפואיים ובשעה שהמבקש 2 יכול להמשיך לסייע למר ת’ ולבקרו ללא צורך במינוי רשמי, כפי שנעשה כל העת (במיוחד בזמן שמר ת’ התגורר בביתו והיה נתון למצבי סיכון) אין צורך במינויו (ולנוכח התנגדותו הנחרצת של המבקש 3 למיניו של המבקש 2 ולנוכח עמדתו של מר ת’ עצמו, סבורני כי הנזק שבמינוי המבקש 2 רב על התועלת).
לנוכח בקשתו ורצונו של מר ת’, האפוטרופסה תפעל על מנת לבדוק השמתו בבית אבות דתי.
לסיום, לא מצאתי להורות על חיובה של האפוטרופסה להציג פרטות בפני המבקש 3, זאת בשעה שמצאתי כי מדובר בענייניו האישיים של מר ת’, המצויים תחת צנעת הפרט ובעת שמר ת’ עצמו סומך על דעתה של המבקשת 1 ולא הביע כל רצון לשתף מי מאחיו במידע אודותיו, וסבורני כי די בפיקוח האפ”כ על עניינים אלה.
צו מינוי יינתן בנפרד.
בכך מסתיים הטיפול בהליך והמזכירות תסגור התיק.
מתיר העברה למאגרים משפטיים, בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.
ניתנה היום, כ”ו אלול תשפ”ד, 29 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
