בפני
כב’ השופט תומר שלם
מבקשים
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
ע”י ב”כ עו”ד עדי בן חור
נגד
משיבים
1. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
2. משרד הרווחה והשירותים החברתיים – תל אביב
החלטה
נ’, ילד בן כ- 10 שנים, בעל צרכים מיוחדים, הלוקה בתסמונת התפתחותית קשה, הגיע עם הוריו לישראל משוויץ בתחילת שנת 2023. מיד בסמוך לאחר הגעתם ארצה, עזבו ההורים (המבקשים 1 ו- 2) את ישראל ושבו למקום מגוריהם הקבוע בשוויץ בלעדיו. מאז, חי הקטין בישראל, אצל משפחת ו’ בבית שמש (המשפחה המארחת), אך אין מי שידאג לענייני האפוטרופסות שלו בפועל.
סבתו של הקטין, המבקשת 3, אשר מתגוררת בישראל, הגישה יחד עם ההורים, בקשה למנותה כאפוטרופא נוספת על שני הוריו של הקטין.
השאלה המרכזית הטעונה הכרעה, בשלב זה של ההליך היא – האם התקיימו התנאים למינוי אפוטרופוס לקטין כאשר שני הוריו בחיים?
העובדות הצריכות לעניין
הורי הקטין נשואים זל”ז ומנישואיהם נולדו להם שבעה ילדים. הקטין, כאמור ילד בן כ- 10 שנים, הוא הילד השלישי בסדר הלידה.
הקטין לוקה בתסמונת גנטית מלידה, הקרויה בשם CRTR (Creatine Transporter Deficiency) הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בעיכוב התפתחותי מבחינה קוגנטיבית, שפתית ומוטורית.
אחת התופעות של התסמונת שבה לוקה הקטין היא הפגיעה העצמית מבחינה פיזית. עו”ס לסדרי דין, כתבה בתסקיר כך: “נ’ מתנהג היום באופן מווסת יותר באופן משמעותי בהשוואה למה שהיה מוכר בבית הוריו ובתקופה ראשונה בארץ. תואר כי התנהגות הטחת הראש ברצפה כמעט נעלמה לחלוטין, מתרחשת לעיתים רחוקות מאוד. גם התנהגות של זריקת חפצים פסקה”. עמ’ 5 לתסקיר.
עד חודש ינואר 2023, חיו ההורים ושבעת ילדיהם, כולם יחד, בציריך שבשוויץ. לטענת ההורים, בעקבות קשיים שחוו בטיפול בקטין והעדר מסוגלות ליתן מענה לצרכיו המיוחדים של הקטין, החליטו ההורים, לבחון מסגרות חינוכיות מתאימות יותר לקטין בארץ ובעולם. לאחר בדיקות והתייעצויות, איתרו ההורים מסגרת חינוכית בישראל בשם “פיתוחים”.
בחודש ינואר 2023, החליטו ההורים להגיע עם הקטין לישראל ושבו בלעדיו לשוויץ.
הקטין שולב במוסד חינוכי “פיתוחים” בבית שמש ומתגורר אצל המשפחה המארחת, משפחה בת 12 נפשות (זוג הורים ו- 10 ילדים; אם המשפחה היא המחנכת של הקטין).בית ספר “פיתוחים” בבית שמש, הינו בית ספר לילדים בעלי מוגבלות שכלית והתפתחותית. הקטין שוהה במסגרת עד השעה 14:30; יום בשבוע הקטין נשאר בצהרון עד השעה 18:00; וארבע פעמים בשבוע, הוא יוצא בהסעה לצהרון בביתר עילית. בסופו של כל יום, מגיע הקטין לבית המשפחה המארחת.
בתסקיר עו”ס לסדרי דין, מובאת סקירה מקיפה ביחס להשתלבותו הטובה של הקטין במסגרת החינוכית ובבית המשפחה המארחת והשיפור שחל בתפקודו.
ביום 18.5.2023, הגישו הורי הקטין וסבתו (מצד האב), בקשה למינוי סבתו של הקטין כאפוטרופא נוספת על ההורים. זוהי בקשתם השנייה של המבקשים למינוי סבתו של הקטין כאפוטרופוס נוסף; בקשה ראשונה הוגשה לבית המשפט בתיק א”פ 27846-01-23, ונמחקה מחוסר מעש בפסק-דין שניתן ביום 16.2.2023.
ביום 10.9.2024, התייצבו הצדדים לדיון, במסגרתו התאפשר לכל צד להשלים טיעון קצר.
תמצית טענות המבקשים
בדיון מיום 10.9.2024, טען ב”כ המבקשים, כי המסגרת הנורמטיבית למינוי אפוטרופוס נוסף לקטין, קבועה בסעיפים 28 ו- 45 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962, תוך שהוא מפנה לפסק-הדין שניתן בבע”מ 369/21 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] 25.11.2021.
הורי הקטין מתגוררים בשוויץ, עובדים בשוויץ ומגדלים את ילדיהם בשוויץ, ואין באפשרותם לעבור להתגורר עם יתר ילדיהם בישראל.
מצבו של הקטין מצריך לעיתים קבלת החלטות וחתימה על מסמכים בענייני חינוך ובריאות, ובשל כך שהוריו אינם מתגוררים בישראל יש צורך במינוי אפוטרופוס נוסף.
המעבר של הקטין לישראל והשתלבותו במוסד החינוכי היטיבה עם הקטין (עמ’ 3 שורות 12-20 לפרוט’ דיון 10.9.2024).
תמצית טענות ב”כ היועמ”ש במשרד הרווחה
ב”כ היועמ”ש מתנגדת לבקשה; לטענתה, בפני ההורים ניצבות שתי אפשרויות: האחת, להגיע לישראל ולגדל כאן את הקטין; השנייה, לקחת את הקטין חזרה לשוויץ.
בתאריך 12.1.2023, יומיים בלבד לאחר שהגישו את הבקשה הראשונה, ההורים קבעו עובדות בשטח ועזבו את ישראל ללא הקטין, כאשר מדובר בילד עם צרכים מיוחדים. הותרת הקטין בישראל, לבדו וללא הוריו, מנוגדת לנהלי ב”כ היועמ”ש ולהוראות הדין.
ההורים הביולוגיים של הקטין הם האחראים על ילדם וחובתם לדאוג לכל צרכיו בדרך הטובה ביותר. ברור הוא שהקטין בעל צרכים מיוחדים, זקוק להוריו, אחיו ולחבריו מבי”ס ואין ליתן יד להשארתו לבדו מאחור, במקום זר מבחינתו, כל זאת כאשר הוריו מסוגלים לדאוג לצרכיו ומשלא הוכח אחרת.
לקטין שני הורים המסוגלים למלא את חובתם כהורי הקטין במקום מושבם בשוויץ. לא הוצגו ראיות בדבר העדר אפשרויות אחרות. אין ליתן יד להתנערות הורים מחובותיהם ההוריות, תוך “מסירת” חובות אלה לאחר, בטענה של עומס “גדול ובלתי נסבל”.
אין זו טובתו של הקטין בהשארתו במוסד החינוכי בבית שמש, בו הוא שוהה כעת, מבלי שהוריו ואחיו אינם שוהים בסמוך לו, ומבלי שהם דואגים לו ומטפלים בו באופן קבוע.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע, כי “ניתן למנות אפוטרופוס נוסף לפי סעיף 28 לחוק במידה שאחד מההורים נפטר, או בהתקיים אחד מהתנאים החלופיים הבאים, שהמשותף להם הוא חוסר תפקוד בפועל של אחד ההורים…”; ובענייננו, שני ההורים בחיים ומתפקדים.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
המסגרת הנורמטיבית לבחינת יחסי הורים וילדים קבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962. סעיף 14 לחוק הכשרות: “ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים”; סעיף 15 לחוק הכשרות: “אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודהולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה להה ר ש ו תלהחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו”; סעיף 17 לחוק הכשרות: “באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין”.
ב”כ המבקשים טען, כי המסגרת הנורמטיבית למינוי אפוטרופוס נוסף להורים, קבועה בסעיף 28 ו- 29 לחוק הכשרות, כשהוא תמך את טענותיו בפסק-הדין שניתן בבע”מ 369/21 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] 25.11.2021. זו לשון הוראת סעיף 28 לחוק הכשרות:
“28.מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לענינים שיקבע בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה, או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן, או שהאפוטרופסות לקטין נשללה ממנו על ידי בית המשפט, וכן אם אחד ההורים אינו ידוע, או שלא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו”.
הוראת סעיף 28 לחוק הכשרות, עוסקת בסיטואציה שבה הורה אחד מת או שהורה אחד אינו מתפקד, אז נדרש בית המשפט לבחון מינוי של אפוטרופוס נוסף להורה שנותר בחיים או מינוי אפוטרופוס נוסף להורה המתפקד [המדובר בתנאים חלופיים כפי שנקבע בבע”מ 369/21 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] 25.11.2021].
על אף שההורים טוענים, כי הם אינם מסוגלים לדאוג לענייניו של הקטין, הרי שמאחר ובנסיבות המקרה דנא, שני ההורים בחיים, אין תחולה להוראות סעיף 28 לחוק הכשרות.
סעיף 33 (א) (1) לחוק הכשרות, מסמיך את בית המשפט למנות אפוטרופוס לקטין “ששני הוריו… אינם מסוגלים למלא כלפי הקטין את חובותיהם לפי הפרק השני או שהם נמנעים, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיהם האמורות, כולן או מקצתן”. צא וראה, לסעיפים 28 ו- 33 (א) (1) לחוק הכשרות, יש מכנה משותף – שניהם עוסקים במצב של “העדר מסוגלות” או “הימנעות ללא סיבה סבירה”, רק שסעיף 33 (א) (1) לחוק הכשרות עוסק במקרים שבהם שני ההורים אינם מסוגלים או נמנעים ללא סיבה סבירה.
אומנם, הקטין והוריו, אינם תושבי ישראל, אולם חוק הכשרות מסמיך את בית המשפט להפעיל את סמכויותיו לפי הפרק השני והשלישי ולמנות אפוטרופוס לקטין, ובכלל זה מינוי על פי סעיף 33 (א) (1) לחוק הכשרות (פרק שלישי), “בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל” (סע’ 76 (2) לחוק הכשרות).
הוראת חוק נוספת מכוחה מוסמך בית המשפט למנות אפוטרופוס לקטין, היא הוראת סעיף 68 לחוק הכשרות, המסמיכה את בית המשפט, אף מיוזמתו, “לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין … אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם בדרך אחרת”.
בעמ”ש (ת”א) 52453-02-20 היועץ המשפטי לממשלה נ’ א’ [פורסם בנבו] 7.1.2021, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור היועמ”ש וקבע, כי ניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 68 לחוק הכשרות רק כשאין אפוטרופסים טבעיים שיכולים לתפקד באופן מלא ולא במצב כמו באותה פרשה, שלכל קטין שני אפוטרופסים המתפקדים היטב. בקשת רשות ערעור נדחתה בבית המשפט העליון [בע”מ 821/21 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] 10.5.2021.
בענייננו, לקטין אומנם יש שני הורים שהם האפוטרופוסים הטבעיים, אולם, להבדיל מהמקרה בעמ”ש 52453-02-20, במקרה דנא, וכפי שיפורט להלן, מתעורר ספק ממשי באשר למסוגלות ההורים, ולמצער העדר מסוגלות עכשווית, לטפל בקטין ולדאוג לענייניו.
הוכחת קיומה של “עילה מיוחדת”
המילה “רשות” בסעיף 15 לחוק הכשרות, אין פירושה הענקת חירות להורים לבחור בין הדאגה לצרכי הקטין לבין הסרת אחריות והדאגה להחזקתו. בע”א 212/85 פלוני נ’ פלונים, פ”ד לט (4) 309, קבע בית המשפט העליון כך:
“במונח ‘רשות’, שבו השתמש המחוקק בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית, אין כדי להמעיט מהחובה ומהזכות הכרוכות בהחזקת הקטין ביחס ליתר החובות והזכויות המוטלות על ההורים, אלא שלעניין ההחזקה אין משמעות לכפיית החובה. לפיכך, ‘צמודה’ הזכות לקיומה של החובה, שכן הזכות והחובה להחזיק בקטין משיקות זו לזו, ויחסי גומלין קיימים ביניהן. ועל-כן אפשר, שאי-מילויה של החובה יפקיע את הזכות”. (להלן: “ע”א 212/85”). ההדגשה אינה במקור.
מהן אמות-המידה להפקעת הזכות של ההורים להחזיק בילדיהם ולדאוג לענייניהם?בית המשפט העליון קבע, כי צריכה להתקיים “עילה מיוחדת”, כבדת משקל ויוצאת דופן המחייבת את המסקנה, כי טובת הקטין דורשת מינוי אפוטרופוס נוסף מלבד ההורה הטבעי (ראה ע”א 212/85; כן ראה בג”ץ 8906/04 פלונית נ’ פלוני ואח’ [פורסם בנבו] 20.7.2005.
בע”א 212/85, נפסק, כי “בגבולותיה של ‘סיבה מיוחדת’ המצדיקה התערבות חיצונית בתא המשפחתי, ניתן לראות מקרים בהם מגלה ההורה אדישותואי-אכפתיות לגבי חובה מחובותיו כהורה, הימנעות רצונית מתמשכת מלקיים חובה כזאת, או היות ההורה בלתי מסוגל מטעמים אובייקטיביים למלא את החובה האמורה, כשברור הוא כי החסך שייגרם לקטין ייפגע בבריאותו הנפשית או הגופנית במידה כזאת שאינה מאפשרת השלמה עם המשכו של המצב הקיים”. ההדגשות אינה במקור.
בשוקלו את “העילה המיוחדת לטובת הקטין”, אין בית המשפט בוחן את “טובת הקטין” על פי אמות המידה המיושמת בסכסוכי משמורת בין הורים. לעניין זה, בע”א 212/85 נקבע כך:
“אמת מידה זו לבחינת טובת של הקטין, המיושמת כל אימת ששאלת המשמורת מתעוררת בין שני הורים אשר לכל אחד מהם הזכות להחזיק בקטין (ראה סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית), אינה ראויה, כשמדובר בפגיעה בזכותו המשפטית של ההורה שנותר להחזיק בילדו ובמסירת הקטין לידיים זרות” (ע”א 212/85 עמ’ 315).
יחד עם זאת, לא דומה מקרה שבו בית המשפט בוחן הגבלת או שלילת האפוטרופסות של הורה, העומד על זכותו להמשיך לקיים את הזכות להחזיק את ילדו, לבין מקרה, כמו המקרה דנא, שבו ההורים מוותרים על הזכות ומבקשים למנות את סבתו של הקטין כאפוטרופא.
מן הכלל אל הפרט
בבקשה למינוי סבתו של הקטין כאפוטרופא, נטען, כי ההורים אינם מתגוררים בישראל אלא בשוויץ, כי הם עובדים בשוויץ ומגדלים שם את ילדיהם האחרים. ההורים ביקשו להעניק לקטין חינוך יהודי חרדי על פי השקפת עולמם, ומצאו בישראל את המוסד החינוכי המתאים עבור הקטין. ברור, כי אין בטענה זו של ההורים כדי ללמד על כך שהם אינם מסוגלים לדאוג לענייניו של הקטין או נמנעים ללא סיבה סבירה.
יחד עם זאת, לבקשתם צירפו המבקשים המלצה של עו”ס קלינית מציריך ובה נכתב: “על אף ניסיונות רבים לעזרה של ההורים עצמם, וגם של הסביבה המשפחתית, הקהילתית ושל המנגנונים הציבוריים הכללים נראה שקשה יותר ויותר לספק ל-נ’ את הסביבה המתאימה והבטוחה להתפתחות ולגדילה שלו במסגרת המשפחתית ובבית”.
לתשובה שהגישו המבקשים ביום 26.11.2023, צורפה חוות-דעת פסיכיאטרית של ד”ר י.ר., שנערכה בעקבות בדיקה פסיכיאטרית לאם הקטין. בדברי הסיכום נכתב כך: “לפני כ- 9 שנים, אחרי לידת הבן עם הצרכים המיוחדים חלה החמרה. הופיעו חרדות, שמא הילדים האחרים יסבלו מבעיות, דאגה כלפי הבן, דיכאון, פגיעה קשה בתפקוד. המצב השתפר אחרי שמצאו לילד מוסד מתאים בארץ. מצבה הנפשי התייצב וחזרה לתפקד. לפני כחודשיים קיבלו הודעה מבית המשפט על כך שצריך להחזיר את הילד לשוויץ. מאז חלה שוב החמרה דיכאונית חרדתי, לא ישנה טוב בלילות, מתקשה מאוד לתפקד ביום יום, יש חרדות, קושי להתרכז ולחשוב”.
בדיון מיום 10.9.2024, ב”כ המבקשים תיאר קשיים בתפקודה של האם לטפל בקטין, בעקבות התסמונת שבה לוקה הקטין, וטען, כי ההורים אינם מסוגלים לטפל בקטין. ראה עמ’ 4-5 לפרוט’ דיון 10.9.2024.
שיקולים כבדי משקל עומדים משני עברי המתרס; מחד, התנערות ההורים מאחריות לילדם, בשר מבשרם, לא רק שהיא מעשה המנוגד לחוק, פסול וחסר אחריות, אלא שהוא מעשה המנוגד למוסר האנושי ולדרך הטבע. מדיניות שיפוטית ראויה אינה יכולה להשלים עם מצב שבו הורים יחליטו להתנער מאחריות לילדם, לטעון להעדר מסוגלות, ולהעביר את האחריות לטיפול וגידול ילדם לצד שלישי או לשירותי הרווחה. מדיניות שיפוטית ראויה אינה יכולה להשלים עם מצב שבו הורים יחליטו, לנתק את ילדם מאחיו, מחבריו ומסביבתו הטבעית. מאידך, טובתו של הקטין היא העומדת במרכזו של הדיון ולא מחדליהם או מעשיהם של הוריו; הותרת המצב הנוכחי, שבו ההורים אדישים ומתנערים מכל אחריות לקטין, ואין מי שיטפל וידאג לענייניו של הקטין, פוגעת בקטין, שלא חטא במאומה.
בשלב זה של ההליך, ועל אף שהמבקשים טרם הוכיחו את טענותיהם בדבר העדר מסוגלותם, שוכנעתי, כי בנסיבות שנוצרו, בהן הקטין נמצא בישראל ללא הוריו ואין מי שידאג לענייניו של הקטין, יש לעשות שימוש בסעיף 33 (א) (1) ובסעיף 68 לחוק הכשרות, ולמנות את סבתו של הקטין כאפוטרופא זמנית עד להכרעה בתובענה.
במקרה דנא, הורים אשר החליטו לנתק את ילדם ממשפחתו ומסביבתו הטבעית בשוויץ; הורים אשר עזבו כך את ילדם בישראל, וחזרו בלעדיו לשוויץ לפני כמעט שנתיים, עשויה ללמד על ניתוק רגשי של ההורים מילדם, על אדישות קיצונית, ומעלה ספק באשר למסוגלותם, ולו אף “העדר מסוגלות עכשווית”.
ברע”א 4896/15, נדון מקרה שבו אמן של שני קטינות נפטרה, ונקבע כי יש ספק ב”מסוגלות העכשווית” של האב לטפל בשתי בנותיו. בהעדר עילת אימוץ, בית המשפט העליון עשה שימוש בסעיף 68 לחוק הכשרות וקבע, כי ההורים האומנים יירשמו כאפוטרופסים לקטינות, בנוסף לאב הביולוגי שהוא האפוטרופוס הטבעי על פי דין (רע”א 4896/15 פלוני ופלונית ההורים האומנים נ’ היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] 8.10.2015; ראה גם פסק-דינה של חברתי, כב’ השופטת ענת הלר-כריש בתמ”ש 5666-01-21 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] 15.8.2021).
בתסקיר העו”ס, מובאת סקירה מקיפה באשר למצבו של הקטין ולהשתלבותו של הקטין במסגרת החינוכית ובבית המשפחה המארחת. נוכח חשיבותו של התסקיר, יובאו להלן עיקריו:
“לדברי מנהלת המסגרת ומורת הכיתה של נ’ (הקטין. הערה שלי), נ’ הינו ילד עם יכולות למידה טובות, במהלך השנה בה נמצא במסגרת, הסתגל יפה וחלה התפתחות חיובית משמעותית בתפקודו”. עמ’ 2 לתסקיר.
“בביקור בית נצפתה אינטראקציה חמה ואוהבת בין הילדים לנ’ ובין ההורים א’ ו- י’ לבין נ’. ניכר מאוד כי נ’ חש קירבה כלפיהם, ביטחון ואמון. במהלך ביקור הבית נ’ נראה מאוד שמח ותקשורתי. ניכר כי בני המשפחה מכוונים אליו, מבינים את שפתו וכוונותיו, מטפלים ומטפחים אותו במיומנות תוך הבנה של צרכיו הייחודיים”. עמ’ 4 לתסקיר.
“משיחה עם ההורים המארחים א’ וי’ עלה, כי הם מטפלים בכל צרכיו של נ’, הרפואיים, הפיזיים והרגשיים. עלה הרושם כי הנם מחויבים ואכפתיים מאוד כלפי נ’, מסורים כלפיו כאל אחד מילדיהם”. עמ’ 4 לתסקיר.
“מתיאורי הורי וסבתו של נ’ וכן מדיווחי המסגרת עלה, כי השמתו של נ’ אצל משפחת ו’ תרמה מאוד להתקדמותו של נ'”. עמ’ 5 לתסקיר.
ביחס לסבתו של הקטין, נכתב בתסקיר, כי “ניכר כי ר’ הינה סבתא מעורבת ואכפתית. ר’ ציינה כי חשוב שיהיה ל-נ’ בן משפחה אשר יוכל לקחת אחריות ויהיה בעל סמכות לטפל בצרכיו של נ’ בעת הצורך. ר’ ביטאה נכונות להיות הכתובת לכל עניין שיידרש סביב צרכיו של נ’ וכתובת עבור משפחת ו’ בעת הצורך”. עמ’ 6 לתסקיר.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את האמור בתסקיר, לרבות את העובדה, כי הקטין השתלב במוסד חינוכי בישראל, חי בישראל ללא הוריו מאז חודש ינואר 2023, וכן את השיפור שחל במצבו של הקטין מאז הגעתו לישראל, הגעתי למסקנות הבאות:
בשלב זה, טובת הקטין מחייבת את השארת המצב הקיים, היינו – השארתו של הקטין בישראל.
מתקיים חשש ממשי, כי שינוי המצב הקיים ומתן צו המורה להורים להשיב את הקטין לשוויץ, עלולה לגרום נזק לקטין, הן בניתוקו מהמוסד החינוכי בישראל, מהמשפחה המארחת, והן מהאפשרות שחזרתו לחיק הוריו בשוויץ תפגע בבריאותו הנפשית (ע”א 212/85).
לאור האמור לעיל, שוכנעתי, כי מתקיימת “עילה מיוחדת” למינוי סבתו של הקטין כאפוטרופא זמנית אשר תדאג לענייניו של הקטין, מבלי לשלול או להגביל את אפוטרופסות ההורים.
לסיכום
הנני מורה על מינוי סבתו של הקטין, המבקשת 3, כאפוטרופא זמנית המוסמכת לדאוג לענייניו האישיים ולרכושו של הקטין.
לאור הסכמת הצדדים בדיון מיום 10.9.2024, הנני ממנה את ד”ר חיים פינקלמן, כמומחה מטעם בית המשפט להגשת חוות-דעת בשאלות הבאות:
האם ההורים מסוגלים למלא את חובותיהם כאפוטרופוסים טבעיים של הקטין ולדאוג לענייניו, אם לאו?
מהי טובתו של הקטין? – האם טובתו להמשיך לחיות בישראל או שמא טובתו לשוב לחיק הוריו ואחיו בשוויץ? האם טובתו של הקטין להמשיך לגדול בבית המשפחה המארחת?
האם סבתו של הקטין ראויה ומסוגלת לשמש אפוטרופוס לקטין? והאם ישנו מועמד אחר הראוי ומסוגל לשמש כאפוטרופוס לקטין?
ההורים ישאו במלוא עלויות המומחה.
המינוי כפוף להסכמתו של המומחה ולחתימתו על טופס 6.
על פי הוראות סעיף 3 לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) תשכ”ט-1969 (להלן: “חוק הסעד”), על העו”ס לסדרי דין לדווח לעובד סוציאלי לפי חוק הסעד, וזה יפעל על פי הסמכויות הנתונות לו בסעיף 4 לחוק הסעד.
החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ה’ תשרי תשפ”ה, 07 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
