לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
ט’
נגד
המשיב
מרכז לבריאות הנפש שער מנשה
ע”י פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים שהתכנסה ביום 30.09.2024 בבית החולים “שער מנשה” (להלן: “בית החולים הפסיכיאטרי”), עפ”י חוק טיפול בחולי נפש, התשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), אשר קבעה על הארכת תקופת אשפוזו הכפוי של המערער עד ליום 30.10.2024 וכן בקשת התערבות המחלקה הסוציאלית על מנת לבדוק את שחרורו למקום מוסדר לאחר סיום האשפוז, שכן המשפחה מתנגדת לחזרתו לבית אימו המבוגרת (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”).
בנימוקיה קבעה הוועדה הפסיכיאטרית כדלקמן:
“מדובר בבן 42 רווק, מתגורר בxxx בבית אימו, מאובחן כסובל מתחלואה כפולה וסכיזופרניה, כמו כן ידוע על שימוש באלכוהול. ידוע גם על אשפוזים בכפיה ביניהם אינו נוטל טיפול, עדין שרוי במצב פסיכוטי לאלימות רק לפני חודש ב-28.08.24 ביקש הגבלה לדבריו משום שלא קיבל סיגריות, והשתולל כלפי צוות.
גם היום עולה כי תובנתו ושיפוטו חלקיים בלבד והוא סבור פורמלית בלבד שהוא חולה כי אומרים לו כך.
יצוין כי הועדה שוחחה עם אחותו שביקשה בכל לשון של בקשה שלא ישוחרר לבית אימו שאינה מסוגלת להתמודד עמו ולכן מבוקש שמחלקה סוציאלית תתערב ותסדיר לו סל שיקום בקהילה כשישוחרר.”
מטופס ההפנייה של בית החולים לוועדה הפסיכיאטרית מיום 29.09.2024 נלמד כי המערער הינו כבן 42, רווק, מוכר לבית החולים משני אשפוזים בכפיה, כאשר האחרון היה בשנת 2020, עקב מצב מאני פסיכוטי. דווח כי המערער הפסיק לקחת טיפול תרופתי על דעת עצמו, התנהג התנהגות מוזרה בבית, רגזני, עצבני, שבר דלת בבית אמו, הסתובב בבית עם סכין, דיבר עם עצמו, היה חסר תובנה למצבו, סירב לבדיקת רופא, היה שרוי במצב פסיכוטי פעיל, היווה מסוכנות לסובביו ולאור כך הוצאה עבורו הוראות בדיקה. במיון נמצא שרוי במצב פסיכוטי מלווה במסוכנות מידית לעצמו ולזולת, לכן הוצאה עבורו הוראת אשפוז כפוי דחוף והוא אושפז במחלקה סגורה ביום 23.07.2024. בימים הראשונים להגעתו גילה התנהגות חסרת גבולות, מתוח, חשדני, באי שקט פסיכומוטורי, ניגש הרבה לתחנה ולצוות, דרשני, לא עמד בתנאי המחלקה, לא קיבל הסברים, עם סף גירוי נמוך, נזקק לחדר בידוד. תחת טיפול משולב חל שיפור במצבו הנפשי, עמד בכללי המחלקה, הועבר למחלקת תחלואה כפולה בתאריך 30.07.2024. במחלקה נכנס לאי שקט והועבר למחלקה משפטית. במחלקה נזקק להגבלה פיזית בעקבות אי שקט פסיכומוטורי ניכר. ביום 28.08.2024 נזקק להגבלה פיזית בעקבות אלימות כלפי אנשי צוות. כיום בהכרה מלאה, עם התמצאות תקינה, לפעמים מתוח, מגלה מחשבות שווא של יחס כלפי סביבתו, במיוחד כלפי בני משפחתו וצוות רפואי של המחלקה לתחלואה כפולה, לא מקבל הסברי צוות ללא תובנה וביקורת לעצמו ולמחלתו, אינו מתכנן להמשיך טיפול אחרי שחרורו, שיפוט חלקי. בית החולים העריך שאין מצדו מסוכנות עצמית, אך כן קיימת מסוכנות לאחרים ברמה בינונית. נוכח האמור, בית החולים ביקש להאריך את הוראת האשפוז הכפוי בחודש ימים.
המערער הגיש את ערעורו בכוחות עצמו. בדיון שהתקיים היום בפניי, טען כי שגתה הוועדה הפסיכיאטרית עת האריכה הוראת האשפוז וזאת מבלי שמתקיימים התנאים הנדרשים לצורך כך, כי הערכת המסוכנות הינה שגויה וכי לא נבחנו בעניינו חלופות אשפוז. המערער טען כי הוא מסכים לקחת טיפול תרופתי כפוי בקהילה, ויקיים את הנחיות הטיפוליות שיקבל. עוד הוסיף, כי אמו מסכימה כי יתגורר בביתה, וככל שלא תסכים, הוא יפנה לשירותים החברתיים על מנת למצוא מקום מגורים.
ב”כ המשיב טענה כי דין הערעור להידחות. הוועדה הפסיכיאטרית העריכה רמת מסוכנות בינונית לאחרים, המערער אינו מעוניין ליטול טיפול תרופתי, המשפחה אינה מעוניינת שישוב להתגורר עמם וכי למערער אין תובנה למצבו ומכאן שטרם בשלה העת להורות על שחרורו מאשפוז כפוי. עוד הוסיפה, כי כפי שעולה מהדיון היום, הסכמת המערער לקבל טיפול היא הסכמה פורמלית בלבד מהשפה לחוץ וככל שמתעמקים בדבריו, עולה כי הוא אינו מכיר במחלתו ובחשיבות ההתמדה בטיפול.
לאחר שבחנתי עמדות הצדדים, עיינתי בפרוטוקול הדיון שנערך בפניי הוועדה הפסיכיאטרית, בטופס הפנייה מאת בית החולים וכן בדו”חות הרפואיים של המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להתערב בהחלטת הוועדה, לקצר את תקופת האשפוז הכפוי באופן שעניינו של המערער יובא בפני הוועדה הקרובה, כשתתקיים לא יאוחר תוך 7 ימים מהיום, ובפניה יונח דוח סוציאלי – סל שיקום בקהילה.
המערער מוכר למערכת הפסיכיאטרית, בית החולים העריך כי מצד המערער מסוכנות לאחרים ברמה בינונית, הוועדה הפסיכיאטרית העריכה גם היא כי מצד המערער קיימת מסוכנות לאחרים ברמה בינונית. שניהם העריכו כי למערער אין מסוכנות עצמית. בחינת מסמכיו הרפואיים של המערער, ובדגש על החודשים הראשונים לאשפוז, אכן מעמידים תשתית ראיית מספקת להערכת המסוכנות האמורה, ביחס לתקופה שקדמה להחלטת הועדה. עם זאת, עיון במסמכיו הרפואיים של המערער מהזמן שקדם להתכנסות הוועדה הפסיכיאטרית, מקהה את הערכת מסוכנותו לאחרים. פרט לאירוע מתאריך 28.08.2024 – הגיב בתוקפנות משלא אושר לו להתקשר לאחותו לקבל סיגריות וביקש להיות קשור, לא עולה מדוחות הקרדקס כל דיווחים לאלימות או מסוכנות.
עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בפניי הוועדה הפסיכיאטרית אכן מעלה כי המערער אינו סבור שהוא חולה, יחד עם זאת כי הוא מקבל את הטענה של הרופאים בנושא, כמו כן כי הוא מסכים לקבל טיפול מרפאתי כפוי. עניין זה עלה גם בפניי. במהלך הדיון עלה כי המערער גם מסכים לפנות לגורמים הסוציאליים לצורך קבלת מענה ביחס למגוריו, שכן מסתמן קושי/ התנגדות המשפחה ו/או האם בחזרתו למגורים בבית אמו.
כאמור, חלוף הזמן לאורך תקופת האשפוז – 23.07.2024 ועד 30.09.2024 – מועד התכנסות הוועדה הפסיכיאטרית האחרונה מקהה את הערכת המסוכנות מצד המערער לאחרים. הדוחות הרפואיים מהתקופה האחרונה, רובם ככולם חיוביים, בהם נרשם כי המערער מתון בהתנהגותו, דואג לצרכיו, משתף פעולה עם הצוות, שקט, מאופק, מקבל טיפול תרופתי ללא התנגדות, ללא התנהגויות חריגות מצדו וכיו”ב. אוסיף, כי בעניינו, הערכת המסוכנות העצמית של המערער, כפי שקבעה הועדה הפסיכיאטרית היא ברמה נמוכה ולהערכת בית החולים לא קיימת כלל. במצב דברם זה, היה על הועדה הפסיכיאטרית לשקול חלופות אשפוז. לא ניתן לקבל את קביעתה כי במצבו לא ניתן לשקול חלופה. לבטח, לא ניתן להלום הארכת אשפוז לתקופה של 30 יום, כאשר לא עמד בפניה דוח סוציאלי, של סל שיקום בקהילה.
אשוב ואזכיר את כוכב הצפון המנחה את החלטות הועדה הפסיכיאטרית, כי היא נדרשת לבחון באופן מדוקדק חלופות אשפוז בעניינו של המערער, שכן כידוע עסקינן בהגבלת חירות חמורה ביותר. בית המשפט העליון הדגיש בפסיקותיו את חובת הוועדה הפסיכיאטרית לשקול חלופה לאשפוז הכפוי. ברע”א 1704-12 פלוני נ’ הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ואח’ (פורסם בנבו, 18.3.2012), קבע כב’ השופט דנציגר כי: “אין חולק כי הוועדה המחוזית, בבואה לעשות שימוש בסמכותה להאריך אשפוזו הכפוי של אדם, נדרשת לשקול האם קיימת חלופה אחרת שעשויה להתאים לחולה אשר פגיעתה בחירותו ובכבודו תהיה מידתית יותר מאשר אשפוז כפוי (למשל אשפוז יום או טיפול מרפאתי כפוי או שהות במוסד טיפולי ושיקומי אחר) [השוו לסעיף 9 להחלטתי ברע”א 9176/10, ולהחלטת השופט א’ רובינשטיין ברע”א 10/546 פלוני נ’ בית החולים שער מנשה (לא פורסם, [פורסם בנבו], 18.2.2010)]. חובה זו נובעת מכך שאשפוז כפוי הינו אמצעי חמור ביותר, שמידת פגיעתו בחירותו ובכבודו של אדם הינה רבה.”
סבורתני כי בהיעדר אירועים חריגים ברורים שיש בהם כדי להעיד על מסוכנות ברורה מצד המערער, ולבטח שכאלה נדרשים מן הזמן האחרון, הרי שאין להסכים ולקבל את המשך אשפוזו הכפוי לחודש ימים נוספים. שהרי, “פגיעה בחירותו של אדם ואשפוזו הכפוי ניתן לעשות רק כאשר מדובר בחשש או באפשרות ממשית לאסון ולא באפשרות בעלמא” (עיינו ע”ו (מחוזי ירושלים) 22373-06-16 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה (נבו 10.06.2016).
לאחר שקלול כל הנתונים שבפניי, אני סבורה כי יש להתערב בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית, כך שעניינו של המערער יושב לפני הוועדה הפסיכיאטרית, לצורך בחינת חלופת אשפוזו, וזאת עד ליום 22.10.2024, ולאחר שהמחלקה הסוציאלית תיתן דעתה ובדגש על מענה דיור לקראת סיום האשפוז.
סוף דבר – דין הערעור להתקבל. אני מורה לבית החולים, להכין דוח סוציאלי/ סל שיקום בקהילה, בדחיפות, ולהגישו לפני הועדה הפסיכיאטרית שתתכנס בעניינו של המערער לא יאוחר מיום 22.10.2024.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולבית החולים ותסגור התיק.
פסק הדין מותר לפרום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ג תשרי תשפ”ה, 15 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
