לפני
כבוד השופטת רונית גורביץ
מבקשת/אם
ת”ז
ע”י ב”כ עוה”ד שלמה זערור
נגד
משיב/אב
ת”ז
ע”י ב”כ עוה”ד שלום כהן ומור זידן
פסק דין
בקשה לצו הגנה שהגישה אישה כנגד בעלה, על פי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991 מכוחו בית המשפט התבקש לאסור על המשיב להימצא בדירת המגורים.
הצדדים יהודים, נשואים כ- 15 שנים ולהם עשרה ילדים, בטווח הגילאים הבכור בן 14 שוהה במסגרת ישיבתית ותשע בנות אשר הצעירה מבניהם בת שנתיים ללא מסגרת.
ההורים עברו לפני כשנתיים לצפון מהמרכז לצורך רווחת המשפחה.
הבית בבעלות הצדדים ולהם עוד בית קטן מושכר.
האב עובד במרכז חוזר בשעות מאוחרות, משפחתו גרה בעיר קרובה למרכז, האם אינה עובדת בשנתיים האחרונות, קודם לכן עבדה בחברת הייטק. משפחתה מתגוררת בצפון בקרבתה היא נמצאת בקשר עמה ונעזרת בה.
ביום 19.9.24 הגיש המשיב בקשה לצו הגנה בהליך ה”ט 4.11.24.
בתצהיר התומך טען כי הנו סובל מזה תקופה מאלימות מילולית, קללות, הטרדות, איומים והסתות של הילדות נגדו. ובמילותיו : “הננו נמצאים בהליך גירושין ועקב כך נובעת התקיפה ומפיצה עלי שקרים כדי להוציא אותי מהבית בעורמה”.
המבקשת מסרה הסכמה לצו הדדי בהודעה בכתב לתיק, וללא דיון וללא קבלת עמדת המשיב, ניתן ביום 6.11.24 צו הטרדה הדדי כללי בתוך הבית. כמו כן נאסר על שני הצדדים להסית את הקטינים.
ביום 4.11.24 הגישה המבקשת תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני ונקבע דיון ליום 2.3.24, בגדרה בקשה מדור שלו, מזונות ודמי מדור.
העילה לבקשת צו הגנה מצויה בסעיף 7 לתצהיר התומך בבקשתה :
“ביום חמישי האחרון (28.11.24) נאלצתי להזמין משטרה לבית לאחר שהמשיב פרץ לחדרי צעק וקילל אותי ונקט נגדי באלימות מילולית”.
בעקבות האירוע הזמינה משטרה והשיב הורחק מהבית למשך 7 ימים.
ביום האחרון להרחקה הגישה בקשה לצו הגנה.
בדיון במעמד צד אחד הורחק המשיב מהבית.
טענות המבקשת
סיפרה שמסית את הילדים הגדולים נגדה ואמר שהיא מסוכנת, שלא תביא להם אוכל ושלא תטפל בהם. ולאחר הרחקתו, כיוון את שתי הקטינות לגשת לתחנת המשטרה ולהגיד לשוטר שהן לא רוצות להיות עם אימם בבית כי היא מסוכנת וכי הזמינה לשווא משטרה כי האב לא עשה מאומה. שתי קטינות נוספות ספרו כי האב איים עליהן לא לספר לאם על כך שאחיותיהן נגשו למשטרה להגיש תלונת סרק על אימם, וכי אם לא ישמעו בקולו לא יביא להם כסף ומתנות. ובסופ”ש לקח את הילדים לבית הוריו ולא הסכים להשיבם לבית, ורק ביום שני בלילה השיבם לאחר שפנתה למשטרה. הצהירה כי לאור הסתות האב, הבנות משתוללות, אלימות כלפיה, יוצאות מהבית למקומות לא ידועים, מחטטות לה בחפצים להעביר מידע לאב ובהנחייתו סוגרות עליה את דלת הבית ומשאירות אותה בחוץ. עוד מחדיר לילדים שהכסף שלו, הבית שלו, וכי המבקשת חולת נפש ומסוכנת. לאחת הקטינות קנה פלאפון פרטי והנחה את הבנות הגדולות שלא יתנו לה להיכנס לחדרן בטענה שהן צריכות פרטיות.
טענות המשיב
המשיב טוען כי צו ההגנה שקרי, והוא חלק מתוכנית סדורה להרחיקו מהבית במטרה ברורה לפגוע בו ועל מנת לשפר את עמדות המבקשת בהליך הגירושין.
המשיב הפנה לשרשרת תלונות שווא והליכי סרק שנקטה כנגדו המבקשת רק בחודשים האחרונים : תלונה במשטרה מיום 6.7.24 שנסגרה ביום 13.7.24 ותלונה מיום 20.9.24 אשר גם היא נסגרה בהעדר אשמה פלילית. בנוסף צורף אוסף הודעות שמעיד על השנאה של המבקשת כלפיו.
עוד טוען כי התנהלותה כלפי הילדים כללה עונשים, קללות, צעקות, מניעה מלקבל ארוחה, זריקת חפצים אישיים ובגדים, אמירות פוגעניות כלפי הבנות והיעלמות מהבית לפרקי זמן ארוכים באופן תכוף.
גרסתו לגבי האירוע נשוא צו ההגנה הינה כי : המבקשת החליטה שאחת הבנות עשתה איתו יד אחת, ולפיכך כילתה עליה את זעמה, העיפה את תכולת ארון הבגדים שלה על הרצפה, הפכה את הכיסא בחדר, בעטה בתיקים ובנעלים ואף נהגה כלפיה באלימות עת זו ניסתה לעצור אותה וצילמה את האירוע באמצעות המכשיר הסלולארי.
בנוסף להצהרתו, כחלק משיטת הענישה בקולקטיבית אסרה להדליק את הדוד בבית ולפיכך מנעה מהבנות את האפשרות להתקלח במים חמים כך שהן לא התקלחו. כששב בערב, בירר עם ביתו מדוע הן אינן מתקלחות, ואז היא סיפרה לו על האירוע שחל באותו יום, בעקבות כך : “נכנסתי לחדר השינה בו שהתה המבקשת והוכחתי אותה על התנהלותה כלפי הבנות, תוך שאני מביע את סלידתי ממעלליה, והיא הודיע לו כי בדעתה להזמין משטרה ולהרחיק אותי מהבית, איימה ועשתה, ואכן הורחקתי למשך 7 ימים”.
תסקיר
הוזמן תסקיר מסוכנות ולטענת הסתת הקטינים.
בתסקיר מיום 10.12.24 ניתן רקע על המשפחה, פורטו טענות הצדדים, ומפאת קוצר הזמן להגשתו, לא התקיימו שיחות עם הקטינים ולא התקבלות דוחות חינוכיים, כך שלא התאפשרה חקירה מספקת על מנת לגבש המלצות מבוססות.
נערכה הערכת מסוכנות לאב על פי הכלי הקיים לאחר האירוע והמסוכנות יצאה נמוכה.
נערכה לאם הערכת מסוכנות במרכז למניעת אלימות במשפחה לפני האירוע, כנפגעת ויצאה גבוהה.
עמדות האם לגבי קשר בין האב לקטינות, אינה מתנגדת על פי זמני שהות של פעמיים ואף שלוש בשבוע מסיום המסגרת עד הערב ובסופ”ש לסירוגין.
האב טוען כי אין מניעה לחזרתו לדירה עד לגירושין כיון שאין אלימות מצדו כלפי האם, ושולל טענות להסתה.
העו”ס מסכמת כי עלו טענות סותרות לעניין אלימות הנטענת ע”י האם מצד האב, שמוכחשת על ידו. לא עלה מדברי האם על אלימות פיסית, ויש הסכמה לזמני שהות מורחבים.
העו”ס סבורה כי בנסיבות שפני ההורים לגירושין, סביר כי יש פוטנציאל לחיכוך ביניהם שעלול להסלים את היחסים. לכן נראה כי נכון להפריד בין ההורים.
ממליצה שההורים יתנהלו באופן שהמשיב יראה את הילדים פעמיים באמצע השבוע לכ- 5 שעות בבית והמבקשת תפנה את הבית בשעות אלה. ובסופ”ש, לסירוגין ייקח את הילדים למשפחתו.
הכרעה
הצדדים התייצבו לדיון, הועלתה הצעת פשרה אך לא הושגו הסכמות.
לאור האמור, הצדדים נחקרו ובאי כוחם סכמו את טענותיהם בעל פה.
לאחר שמיעת עדויות הצדדים החלטתי שלא להיעתר לבקשת המבקשת. התוצאה היא שהמשיב יהיה רשאי לחזור לבית המגורים על פי המתווה של קינון שיפורט בהמשך.
העילה לבקשת צו הגנה מצויה בסעיף 7 לתצהיר התומך בבקשתה :
“ביום חמישי האחרון (28.11.24) נאלצתי להזמין משטרה לבית לאחר שהמשיב פרץ לחדרי צעק וקילל אותי ונקט נגדי באלימות מילולית”.
מחקירתה עולה כי האירוע לא בא בחלל ריק, אלא על רקע שלוש תקריות באותו היום:
הבגדים, לגרסת המבקשת ניסתה להיכנס לחדרה של הבת המתבגרת עם כביסה נקייה, ביתה לא פתחה לה את הדלת, ולאחרי שפתחה לה אמרה לה הבת כי האב אמר לה שלא תעזי להיכנס לי לחדר, לטענתה היא הניחה את הבגדים על הכיסא ויצאה החוצה והבת אמרה לה אל תגעי לי בבגדים והעיפה את הכביסה, והיא לא אמרה לה דבר.
עיקום היד, הבת סיפרה למשיב כי המבקשת עיקמה לה את היד כדי לקחת לה את הפלאפון, עניין שהוכחש על ידי המבקשת.
סגירת הדוד, הילדה הפרה את הנוהל בבית להתקלח עד שעה מסוימת, ועל כן הייתה צריכה להתקלח במים קרים.
האירוע הוקלט על ידי המשיב ויש בו כדי להוות עדות הזמה לגרסת המבקשת.
בהקלטה הודתה המבקשת בשני האירועים כי העיפה לבת את הבגדים מהארון וכיבתה את הדוד.
עוד העידה לעניין אותו אירוע: “זוכרת שרעדתי ממנו. כי כל פעם התקרב אלי פחדתי שירביץ לי”.
מההקלטה לא עולה כי חשה פחד אלא ענתה לשאלות המשיב בתקיפות.
אמנם המשיב נכנס לחדר הילדות בו ישנה המבקשת לאחר שפתח את המנעול עם סכין למריחה, אך מסתבר כי זוהי פתיחה שקיימת בכל דלתות הבית, והמשיב לא הכחיש את עובדת כניסתו לחדר לאחר שהיה בסערת רגשות מששמע את סיפורי הבת שהמבקשת עיקמה לה את היד, זרקה לה את הבגדים וכיבתה את הדוד, ודרש לדעת מדוע היא מתעללת בילדיו.
עוד ציין בחקירתו כי לאחרונה המבקשת לא מגדלת מאה אחוז את הקטינות.
“המון מהנטל נופל על הבנות הגדולות, עקב היעדרויות נשנות של XXX מהבית מבלי לומר להן זה כולל לצאת מהבית בבוקר בשעה שש וחצי בעוד שהיא צריכה להיות עם הילדה בבית כי לא שלחה אותה למסגרת. בערבים היא הולכת כאשר אומרת שהולכת למשמרת אצל אחיה או אביה. מעבר לכך שבחודשים האחרונים היא נעלמה מהבית לימים מספר לבית הוריה למעל חמישה ימים. לקחה מזוודה”.
הובהר בדיון כי צו ההטרדה הדדי שעודנו לכאורה בתוקף היה כללי, ניתן ללא הסכמת המשיב שלא היה מיוצג, וגם לא נשלח אליו עותק מהצו כך שלא ידע על קיומו. על כן, אני קובעת כי לא ניתן להשתמש בצו כחרב כנגדו.
הוסף לכך, כי צו ההגנה הנוכחי הוגש ביום האחרון להרחקה בת שבעה ימים של המשיב מהבית, כדי להשיג ללא מאמץ עוד 7 ימי הרחקה, שתי תלונות שהוגשו חודשיים לפני נסגרו, ורצף הודעות משלושה חודשים לפני האירוע, שמצביעות על שנאה יוקדת של המבקשת כלפי המשיב וחושפות את תכניותיה להרחיקו מבית המגורים.
זאת ועוד, הערכת מסוכנות שנערכה למשיב ע”י העו”ס על פי הכלי הקיים לאחר האירוע יצאה נמוכה. כמו כן, נשללה כל אלימות פיסית כלפי המבקשת.
בנוסף, לא התרשמתי כי המבקשת היא הצד החלש בזוגיות, מהדינמיקה באולם הבחנתי באישה שיודעת לעמוד על זכויותיה ומתירה את חרצובות לשונה.
הודגש בפסיקה כי סעד של הרחקה הוא סעד דרסטי אשר יינתן רק במקרים שקיימת אלימות נפשית שסכנה מוחשית מיידית בצידה, שכן בשיטת המשפט בישראל לא קיים מוסד הפירוד וצו הגנה לא נועד למלא חלל זה.
כאמור חוק למניעת אלימות במשפחה אינו מיועד למנוע מצב של מתחים, מריבות בין ההורים, צעקות והתבטאויות קשות שהינם לצערנו מנת חלקם של משפחות שמתפרקות.
גם העובדה כי התנהלות ההורים משפיעה לרעה על הקטינים אינה מהווה עילה בפני עצמה להתערבות מכוח צו הגנה.
בפסק הדין מתווה הדרך משנות ה-90 ע”א 192/82 סדן נ’ סדן, פ”ד לו (4) נקבע בעמ’ 175 כי:
“כדי להגיע לאיזון נאות ונכון בין חומרתו וקשיותו של צו איסור כניסה מחד גיסא לבין הצורך להגן על בן הזוג מפני מעשי אלימות ולאפשר לו ליהנות ממדור שקט ובטוח מאידך גיסא מתבקשות מסקנות שונות, ועל אחדות אעמוד בקצרה.
המסקנה האחת היא, שמקום שיש למתן צו כאמור, רק כאשר מדובר במעשי אלימות כאלה, שלדעת בית המשפט מצדיקים נקיטת אמצעי כה מרחיק לכת של הוצאת אדם מביתו… לא כל תגרה המצויה בחיי בני הזוג, במיוחד כאשר השלום אינו שוכן במעונם, יש בה כדי להצדיק גירושו של אחד מהם מדירת מגוריו, ואף לא כאשר תגרות אלה חוזרות על עצמן.
ומכאן למסקנה נוספת. כאשר אין מדובר באלימות, שיש בה משום סכנה מוחשית מידית, מן הראוי, שבית המשפט יקדים להוצאת צו האיסור אזהרה ל”בעל התגרה”, ויחזור ויזהירו. שהרי גם בנקיטת אמצעי חמור זה חל הכלל, ש”אין עונשין אלא אם כן מזהירין”.
עם זאת, אין חולק כפי שעולה מדיווחי הצדדים וממצאי התסקיר כי מערכת היחסים בין הצדדים קשה ורצוי שלא יהיו ביחד תחת קורת גג אחת כדי למנוע חיכוך והסלמה. מה גם שלאור הנסיבות ואורח חייהם הדתי, המליצה העו”ס על קינון באופן שלא תהיה פגיעה בקניין ובקשר של כל הורה עם ילדיו.
נראה שהמצב המיטיב היה שדרכם של בני הזוג תפרדנה, ולכל צד יהיה את המדור הנפרד שלו, ואולם, הדרך להגיע לתוצאה הרצויה אינה יכולה להיעשות באמצעות צו הגנה.
אשר על כן, אני מבטלת את צו ההגנה.
הצדדים יתנהלו בדרך של קינון :
המשיב פעמיים בשבוע יגיע לבית – פעם בשבוע משעה 16.00 כולל לינה עד הבוקר חלוקה למסגרות ופעם נוספת באותו שבוע ללא לינה בין השעות 16.00 עד 20.00.
ככל שלא תושג הסכמה לגבי הימים – יהיו אלו ימי שני ורביעי בשבוע.
בנוסף, כל סופ”ש לסירוגין ביום שישי מסיום המסגרות ועד חזרה למסגרות ביום ראשון יהיו עם הורה אחר.
המשיב ישהה עם הילדים בכל סופ”ש אחרון של החודש בבית המגורים של הצדדים. סופ”ש נוסף באותו חודש ייקח אותם לבית הוריו או משפחתו.
בזמן בו הילדים עם המשיב בבית המגורים, האם לא תהיה שם.
שני הצדדים לא יחטטו בחפצים של האחר.
שני הצדדים לא יצרו כל קשר אחד עם השני למעט הודעות ענייניות אך ורק בנושאי הקטינים.
שני הצדדים לא יסיתו את הילדים כנגד ההורה האחר.
תוקף הצו ל- 3 חודשים ממועד הינתנו ו/או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית הדין הרבני.
שקלתי את עניין הטלת ההוצאות, והחלטתי להימנע מכך.
אמנם רצוי היה להגיע לתוצאה זו בהסכמה, ולא על ידי שימוש בכלי של צו הגנה, אך הגם שבוטל צו ההגנה, נקבע מתווה של קינון שמפריד בין ההורים לאחר שהוכח כי מערכת היחסים ביניהם נפיצה ורעילה והם אינם יכולים להמשיך לגור תחת אותה קורת גג.
להמציא לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, י”ג כסלו תשפ”ה, 14 דצמבר 2024, מוצ”ש, בהעדר הצדדים.
