לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
א’
ע”י ב”כ עו”ד ח’אלד תיתי (סיוע משפטי)
נגד
המשיבים
1. מרכז לבריאות הנפש שער מנשה
2. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית
3. היועץ המשפטי לממשלה
4. משרד הבריאות/מערך האשפוז
ע”י פרקליטות פלילית מחוז חיפה
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים שהתכנסה ביום 25.11.2024 בבית החולים “שער מנשה” (להלן: “בית החולים הפסיכיאטרי”), עפ”י חוק טיפול בחולי נפש, התשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), אשר האריכה את אשפוזו הכפוי של המערער בחודש ימים, עד ליום 25.12.2024 (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”).
בנימוקיה קבעה הוועדה הפסיכיאטרית כדלקמן:
“מוכר מאשפוזים רבים, בעברו ניסיון אובדני, עדיין לא הגיע לאיזון הנדרש וגם לא טיפול כפוי, התובנה שלו למחלה מאוד חלשה, יש שימוש בסמים. הוא מבטיח שהפעם הוא יפסיק אבל נוכח אשפוזיו הרבים והניסיון האובדני בעבר קשה מאוד לקבל את זה ואין ספק השימוש בסמים מהווה טריגר אמיתי להפסקת טיפול בחוץ והדרדרות במצבו, אנחנו קובעים כי הוא צריך איזון ומאריכים את ההוראה עד חודש ימים.”
ברקע יצוין כי המערער כבן 26, רווק, תושב XXX, אך ב-3 החודשים האחרונים גר לבד בדירה שכורה ב-XXX, לא עובד, מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי. אושפז בשל מצב פסיכוטי חריף מלווה במסוכנות לזולת ולעצמו. בגוף הוראת האשפוז נכתב כי המערער הובא על ידי שני שוטרים לאחר שתקף עוברי אורח. מתאר שחשב ששכניו רוצים לתקוף וברח מהדירה. ראה אם ובתה, וחשב שגם הם רוצים לפגוע בו. משתמש בקנביס באופן קבוע, בבדיקה מסתכל לצדדים, גישה מאיימת, חשדני, באי שקט, על סף התפרצות, מדווח על הלוצינציות טקטיליות וגם של קול. מגלה מחשבות שווא של רדיפה אנשים רודפים אחריו. מעדיף למות. בוחן מציאות ושיפוט פגומים. מהווה מסוכנות מידית לעצמו ולסובבים. התבקשה והתקבלה עבורו הוראת אשפוז כפוי דחוף. הובא לבית החולים ואושפז במחלקה סגורה בכפייה. המערער מוכר למערכת הפסיכיאטרית כסובל ממחלת סכיזופרניה (פרנואידית) עם 6 אשפוזי עבר בכפיה. לאחרונה שוחרר בחודש מרץ 2024 (לפי אמו), לא פנה למעקב פסיכיאטרי ולא לקח טיפול החזקתי וזריקות לטווח ארוך. דווח כי במחלקת בית החולים שרוי במצב פסיכוטי חריף, לא מאורגן בהתנהגותו וחשיבתו, מתוח, חשדן, נגטיביסט, דורש שחרור מיידי, מזניח את עצמו, לבוש במעיל חורף, טוען ששכניו בכל מקום עושים לו רעש בכוונה ובגלל זה החליף דירות, חסר תובנה, טוען שבאחד מדירות היה לו מוות קלינית. בתוכן החשיבה מחשבות שווא ניהליסטיות. פגיעה ניכרת בבוחן המציאות ושיפוט, סף גירוי נמוך. בית החולים העריך כי מצד המערער קיימת מסוכנות עצמית ברמה בינונית ולאחרים ברמה גבוהה. נוכח כל האמור, בית החולים ביקש להאריך את הוראת האשפוז בחודש ימים.
ב”כ המערער טען כי הוועדה הפסיכיאטרית שגתה בהחלטתה, שכן לא הייתה כל הצדקה להארכת אשפוזו של המערער בחודש ימים, כי בקשת בית החולים להארכת הוראת האשפוז נוכח מסוכנות סותרת את המידע והדיווחים האובייקטיביים, לרבות בדיקתו של המטופל והממצאים בעניינו, סותרת את העובדה כי המערער משתף פעולה, רגוע, ניהל שיחה תקינה עם הוועדה הפסיכיאטרית, כי המערער מודע למצבו והסביר שאינו מתנגד לטיפול מחוץ לבית החולים. ב”כ המערער טען כי בתקופת אשפוזו ועד למועד הדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית לא נרשמו תקריות חריגות, אלא להפך. בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני הוועדה הפסיכיאטרית צוין בממצאי בדיקת המערער כי הוא שקט, משתף פעולה, מבין שהוא צריך להיות במעקב וכי נעזר בתרופות. עוד טען ב”כ המערער כי שגתה הוועדה הפסיכיאטרית שלא בחנה אפשרויות לחלופת אשפוז, ואף לא נימקה את החלטה מדוע לא עשתה כן, על אף שהתבקשה לבחון אפשרות זו והמערער הביע נכונות לכך.
מנגד, ב”כ המדינה טענה כי המערער “מוכר מאוד” למערכת הפסיכיאטרית, כי בעברו ניסיון אובדני, כי מדובר במערער המשתמש בסמים דבר היכול להשפיע על תגובותיו הנפשיות והרפואיות, כי הן בית החולים והן הוועדה הפסיכיאטרית העריכו רמת מסוכנות המצדיקה את המשך אשפוזו כפוי, כי שיקול דעת הוועדה הפסיכיאטרית אינה חריגה נוכח נסיבות המקרה, ומכאן שדין הערעור להידחות.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי עמדות הצדדים, עיינתי בפרוטוקול הדיון שנערך בפניי הוועדה הפסיכיאטרית, בטופס ההפניה מאת בית החולים ובדו”חות הרפואיים של המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, והכל בשל נימוקיי כדלהלן.
הוראת אשפוזו של המערער הוצאה ביום 11.11.2024, קרי, פחות מחודש נכון להיום.
בית החולים העריך כי מצד המערער קיימת מסוכנות עצמית ברמה בינונית ולאחרים ברמה גבוהה.
הוועדה הפסיכיאטרית העריכה כי מצד המערער קיימת מסוכנות עצמית ולאחרים ברמה בינונית.
באשר לטענת ב”כ המערער כי הערכת המסוכנות אשר יוחסה למערער סותרת את המידע והדיווחים האובייקטיבים הקיימים עליו ובעניינו, הרי שאין אני מקבלת טענה זו. כידוע: “כפי שנכתב (עיינו רע”א 9716/10 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה (נבו 12.01.2011): “שאלת מסוכנתו העתידית של אדם עניינה בהערכת הסיכון העתידי הנשקף ממנו והיא אינה בגדר מדע מדויק. על מה איפוא תתבסס הערכה כאמור? השכל הישר מחייב כי הערכה זו תעשה על בסיס מצבו הנוכחי של מי שמסוכנותו מוערכת, בשים לב לעברו, לתהליך הטיפולי ולתוצאותיו, ולגורמי הסיכון המלווים אותו אף היום ובמיוחד במצב בו ישוחרר מאשפוז. עמדת הרופאים המטפלים המוצגת לפני הוועדה צריך שתתבסס על נתונים אלו ועל ניסיונם המקצועי. ככל שהיא מתבססת על נתונים כאמור היא אינה בגדר ספקולציה אלא בגדר הערכה מקצועית. דברים אלו נכונים אף באשר לקביעת הוועדה המחוזית אודות המסוכנות של אדם שעניינו נדון לפניה. […].” (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 20827-01-22 א’ ג’ נ’ מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור) (נבו 20.1.2022)).
וביחס לענייננו, במהלך הדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית, נשמעו הדברים הבאים: “[…] הייתה סיבה לאשפוז? היה משהו חריג? היה איזה משהו כן. […] אני פשוט התעצבנתי בגלל רעש. ואני זוכר שהיה לי התקף עצבים. לא הבנתי מה זה הרעש הזה. הלכתי למישהי ואמרתי לה איזה קללה. […] יש לך מחלה לדעתך? אני חושב שכן. אתה צריך תרופות? התרופות שאני מקבל כרגע עוזרות לי אני מרגיש ממש מאוזן, אני צריך לחשוב קצת יותר. לפני זה מה היה? הייתי מעשן קנאביס, עכשיו עם התרופות אני מרגיש יותר טוב. אני מרגיש שאני יכול לקחת אותם בבית. הזריקות בסדר. עוזרות לי. מה עם קנאביס? אני רוצה להפסיק לגמרי. אני חושב להפסיק. חוץ מקנאביס עוד משהו? יש לך רופא מטפל? לא. אני צריך לחפש רופא עכשיו. אני חושב לחזור לקחת טיפול. איך זה שלפני שנה היית באשפוז ואתה אומר שלא לקחת בכלל? אז לא הבנתי. ועכשיו הבנת? כן. היו לך ניסיונות אובדניים? כן פעם אחת חתכתי ורידים, זה קרה ואין לי עכשיו מחשבות אובדניות, אני זוכר שראיתי משהו באינטרנט והשתגעתי. שטויות. […].” מהאמור לעיל עולה כי המערער מודע לסיבת אשפוזו ומאשר כי היה אירוע חריג שהצדיק את נסיבות אשפוזו. המערער מודע לכך שחווה התקף עצבים והדבר אירע מול וכנגד אחר. המערער מודע למחלתו ומאשר כי הוא זקוק לתרופות. המערער הודה כי בעברו, ספק גם כיום, הוא השתמש / משתמש בסמים (קנאביס), כי טרם הפסיק להשתמש בסמים אלה לגמרי אך הוא מעוניין להפסיק ולהשתמש בהם. המערער הודה כי אין לו רופא מטפל והוא נדרש למצוא אחד שכזה, כי הוא חושב לחזור לטיפול וכי בעברו ניסיון אובדני שכלל חיתוך ורידים. לכל האמור יש לצרף את העובדה כי בעברו של המערער 6 אשפוזי עבר בכפייה.
כל אלה מאששים את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית בדבר נימוקיה לגבי הארכת תוקף הוראת האשפוז. ברור כי אינדיקציות ברורות אלה שעלו בפני הוועדה הפסיכיאטרית, מתגבשות לכדי הערכת מסוכנות המחייבת נקיטת פעולות של אמצעי ביטחון, הן לטובת הציבור והן לטובת המערער עצמו.
מעיון במסמכים הרפואיים שהוגשו לפניי, הן טרם התכנסותה של הוועדה הפסיכיאטרית האמורה לעיל והן אחריה, מצאתי נתונים ועדויות המאששות את הערכת הוועדה הפסיכיאטרית, הן כדלקמן:
13.11.2024 – “היה לו מוות קליני אך הוא לא יכול למות. חשיבתו חזרתית. בתוכן מחשבות שווא ניהיליסטיות. שמיעת קולות. […] תובנה לקויה לדבריו הוא צריך תרופות. תובנה ובוחן מציאות ושיפוט לקויים. עודנו שרוי במצב פסיכוטי עם פגיעה בבוחן מציאות ושיפוט. […].”
17.11.2024 – “[…] בתוכן מגלה מחשבות שווא של יחס ורדיפה כלפי שכניו, טוען שהם עושים לו דברים בכוונה ומזיקים לו […] תובנה, שיפוט, בוחן המציאות לקויים. סף גירוי נמוך.”
24.11.2024 – “הנ”ל מתוח, באי שקט פסיכומוטורי, סף גירוי נמוך, יקבל טיפול הרגעתי. […].”
27.11.2024 – “[…] באי שקט פסיכומוטורי ניכר, מתוח מאוד […] בתוכן מאשר שמיעת קולות פוקדים והזיות ראיה אך לא מסביר מה קולות אומרים ומה רואה, […] בוחן מציאות, שיפוט ותבונה פגומים. […].”,
29.11.2024 – […] בבדיקתו […] הנ”ל כולו רועד, טון גבוהה ללא שמירה על קשר עין, עם אי שקט פסיכומוטורי בינוני-גבוהה, מדווח על מתח, אומר “אני הולך להשתגע”, “אני הולך למות”, “פעם זה קרה לי” […] תמונה היכולה להתאים החמרה פסיכוטית ובאבחנה מבדלת הפרעה חרדתית / פאניקה / חרדה.”
30.11.2024 – “[…] מתוח, באי שקט פסיכומוטורי […] לא עונה לעניין, תוכן דיסמולטיבי […] מגלה מחשבות שווא ביזריות, מחשבות שווא של יחס […] בוחן מציאות, שיפוט ותובנה פגומים.”
מסכימה אני עם טענת ב”כ המערער כי בחינת חלופות אשפוז הינה בגדר חובה. “כידוע, בחינת חלופת אשפוז לעומקו של עניין, אין היא בגדר זכות, לחלופין חסד, אלא בגדר חובה. אשפוז כפוי הינו מוצא אחרון, והוא נעשה לצורך שמירה על חולה הנפש מעצמו וכן שמירה על הציבור. טרם מוצא אחרון זה, אשר הינו פוגעני באופן קשה לחולה הנפש, יש לבצע ולכוון אל עבר פעולות מידתיות יותר ופוגעניות פחות. וכפי שכבר כתבתי בעבר: “בין שחרורו המלא של מתמודד נפש לבין אשפוזו הכפוי, נמצא טווח רחב של אפשרויות רפואיות שבכוחן לתת מענה של טיפול ועזרה, ושיהיה בהם כדי לאזן את האינטרסים השונים, הן של החברה והן של מתמודד הנפש. […] (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 29354-02-22 ד’ א’ נ’ הועדה הפסיכאטרית המחוזית מזור (נבו 24.02.2022( (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 16303-07-23 ו’ נ’ מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור) (נבו 10.7.2023)). לדברי הוועדה, “[…] הוא מבטיח שהפעם הוא יפסיק אבל נוכח אשפוזיו הרבים והניסיון האובדני בעבר קשה מאוד לקבל את זה ואין ספק השימוש בסמים מהווה טריגר אמיתי להפסקת טיפול בחוץ והדרדרות במצב […]”, ולטעמי טוב לו הייתה הוועדה מרחיבה נימוקיה בנושא זה, כמצוות המחוקק, וזאת אף כדי לאפשר לוועדה הבאה להתעמק בבחינת החלופה.
טרם חתימה, כידוע, “בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית. במסגרת הערעור, נבחנת סבירות החלטת הוועדה, הן מבחינה מנהלית והן מבחינה מהותית. כפי שנכתב בע”ו (מחוזי חיפה) 15840-07-20 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה (נבו 05.08.2020): “…סבירות ההחלטה נבחנת על פי התאמתה לתמונת המצב הכוללת לגבי החולה, עברו, רקעו, טיב מחלתו, אשפוזיו בעבר והאירועים בהם היה מעורב, הפרשה הנוכחית, ואפשרויות שיקומו, ובהתחשב בהערכה, על הצפוי לקרות עמו, אם ולאחר השחרור. […].” נוכח כל האמור, ועל אף תחילתה של רמיסיה במצבו והבנה לצורך בטיפול, למערער עבר נפשי, הוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית, בעברו של המערער אשפוזים לא מועטים בכפייה, בעברו של המערער ניסיון אובדני, שימוש בסמים, כן נתונים ועדויות הרשומות בקרדקס והמסמכים הרפואיים, אינני סבורה כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית הינה חריגה באופן כזה המחייב את התערבותי.
סוף דבר – דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ג’ כסלו תשפ”ה, 04 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
