לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקש
מ. ע
ע”י ב”כ עוה”ד סוהיר ס. זידאן
נגד
משיבות
בעניין הקטינה
1. ר. מ. ע
2. עו”ד עולא שתיוי – אפוטרופא לדין של הקטינה
א’, ילידת 2020
החלטה
1. לפניי בקשת רשות ערעור על שבע החלטות בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת שושנה ברגר) מימים: 3.11.2024; 7.11.2024 (שתי החלטות); 12.11.2024; 14.11.2024; 18.11.2024 ו- 27.11.2024.
ההחלטות קמא הנ”ל ניתנו בתיק תלה”מ 18879-01-23 (להלן: “התיק קמא”), וענייניהן יפורטו להלן.
רקע בזעיר אנפין וההחלטות קמא
2. המבקש והמשיבה (להלן גם: “הצדדים”) נישאו בשנת 2019 ובשנת 2020 נולדה בתם, א’ (להלן: “הקטינה”). נישואי הצדדים עלו על שרטון, והם נפרדו במחצית שנת 2022. ביום 11.8.2022 פתח המבקש בהליך יישוב סכסוך.
3. המשיב הגיש את התובענה קמא ביום 8.1.2023, במסגרתה תבע, בין היתר, סעדים בעניין משמורת הקטינה וקביעת זמני שהות עמו. לטענת המבקש, הצדדים התגוררו ועבדו בעיר X, והמשיבה עברה עם הקטינה לעיר Y, ורשמה את הקטינה לגן שם.
4. מעיון בתיק קמא עולה, כי זמני השהות של המבקש עם הקטינה היו פעמיים בשבוע בשעות 16:00-19:00 ובכל שבת שנייה, בשעות 10:00-17:00.
בהחלטה מיום 21.7.24 הורחבו שעות השהות של הקטינה עם אביה, כך שאסף אותה ישירות מסיום המסגרת בשעה 13:00, והשיבה לבית האם עד שעה 20:00 (לאחר מקלחת וארוחת ערב).
5. ביום 6.6.2023, ניתן פסק דין בתיק קמא, לפיו נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעת משמורת הקטינה, לבית הדין השרעי.
המבקש ערער על פסק הדין קמא, וביום 5.2.2024, ניתן פסק דין בערעור (עמ”ש 41308-07-23), שקיבל את הערעור, והורה כי הסמכות העניינית לדון בתביעת המשמורת על הקטינה תהא בבית משפט לענייני משפחה.
6. ביום 20.2.2024 נקבע בהודעת מחלקת הרווחה, כי מחלקת הרווחה של העיר Y תטפל בענייני סדרי הדין של הצדדים והקטינה.
בתסקיר שהוגש יום למחרת (21.2.2024) צוין כי בהתאם להחלטת בית הדין השרעי מיום 27.9.2023, הקטינה רשומה ולומדת בגן בעיר Y.
7. בהחלטה מיום 7.4.2024 מונה בהסכמה, מומחה מטעם בית המשפט, הפסיכולוג נימר סעיד (להלן: “המומחה”). המומחה התבקש להגיש חוות דעתו בעניין מסוגלותם ההורית של הצדדים, וכן בחינת העתקת מקום מגורי הקטינה בראי טובתה.
8. בהחלטה בתיק קמא מיום 14.6.24, נקבע במענה לבקשת המבקש, כי אין מקום להאציל למומחה סמכות להתייחס לזמני שהות המבקש עם הקטינה, ובכך לייתר את עבודת העו”ס. עוד נומק בהחלטה, כי מינוי המומחה והמלצותיו אינן יכולות להוות תחליף למינוי עו”ס והגשת תסקירים מטעמה. במקרה דנן, כך נקבע, עבודת עו”ס תיעשה בשילוב עם המומחה והמלצותיו, כאשר, בין היתר, עו”ס תעדכן את בית המשפט אודות יישום המלצות המומחה בפועל, בעוד המומחה יסיים את תפקידו עם הגשת חוות דעתו והמלצותיו לבית המשפט.
יצויין כי בית משפט קמא חזר על האמור לעיל אף בהחלטתו מיום 21.7.2024.
9. בהחלטה מיום 14.8.2024, חודדו הנחיות בית משפט קמא למומחה, והתווספו שאלות ותחומים נוספים שעל המומחה לכלול בחוות דעתו, כגון מקום לימודי הקטינה, שאלת ניכור הורי (כלפי האב) ומשמורת הקטינה.
10. ביום 28.8.2024 הוגשה חוות דעת המומחה לתיק קמא. במסגרת המלצותיו, נכתב בין היתר:
א. אין כל בעייתיות במסוגלות ההורית של מי מהצדדים. כן נשללה כל אפשרות לניכור הורי מצד כל הורה כלפי מקבילו.
ב. יש לקיים זמני שהות שווים של הקטינה עם כל אחד מהוריה, לרבות לינה.
ג. אין מניעה כי הקטינה תתגורר ב-X, על מנת להבטיח את מסלול המעבר בין האב לאם, ובפרט שמסגרת החינוך תתקיים בעיר X גם כן. על הקטינה להתחנך במסגרת ששני הוריה מסכימים לה. הקטינה תוכל להסתגל למסגרת חדשה ב-X. מאחר שהאם עובדת ב-X, תוכל להסיע את הקטינה למסגרת בימי השהות איתה.
ד. יש להקפיד על הרחקת הקטינה מכל עניין או תוכן הנוגע לסכסוך בין הוריה. ככל שהתקשורת בין ההורים לא תשתפר, יש להפנות את הקטינה לטיפול רגשי או פסיכולוגי.
11. שני הצדדים, המבקש והמשיבה, וכן האפוט’ לדין של הקטינה, שלחו למומחה שאלות הבהרה בקשר לחוות דעתו; המומחה השיב לכל שאלות ההבהרה שנשלחו אליו.
12. כאמור לעיל, במסגרת בקשת הרשות דנן, ביקש המבקש לערער על שבע החלטות שונות שניתנו בתיק קמא לאורך חודש נובמבר 2024. למען הפשטות והבהירות, נתאר להלן כל אחת מההחלטות והרקע המסוים להן, בנפרד.
החלטה מיום 3.11.2024
13. ביום 11.8.2024, הגיש המבקש בקשה בתיק קמא, במסגרתה עתר להתיר לו להקליט את מפגשיו עם העו”ס. העו”ס ציינה בתגובתה כי צר לה שהאב מביע חוסר אמון בעבודתה, וכי אין מקום להקלטות העו”ס במסגרת הליך טיפולי. בתגובתה, אף המשיבה התנגדה להקלטה.
14. ביום 25.9.2024, הגיש המבקש כאן, בקשה בתיק קמא, להורות על פסילת או ביטול מינויה של האפוט’ לדין של הקטינה, בטענה כי מתנהלת באופן שלא לטובת הקטינה, מעלימה עובדות חיוניות מבית משפט קמא ונוקטת עמדה לטובת המשיבה בהליך קמא.
15. המשיבה התנגדה לבקשת המבקש ועתרה להורות על דחייתה; האפוט’ לדין אף היא התנגדה למבוקש, וטענה בתגובתה כי עמדתה השלילית ביחס למעבר הקטינה לגן ב-X היתה עקבית. אין באפשרותה להמליץ על שינוי המצב הקיים טרם הגשת תסקיר או המלצות המומחה.
16. בקשות המבקש הנ”ל נדחו בהחלטה קמא מיום 3.11.2024 (יצוין כי החלטה זו עסקה במספר בקשות של המבקש, אולם להלן יובאו רק החלקים עליהם מבקש המבקש לערער);
בכל הקשור לבקשה להקליט את מפגשי המבקש עם העו”ס, צוין הכלל שבפסיקה לאמור, כי הגם שתסקיר אינו בגדר חוות דעת מומחה, יש לו מעמד שווה ערך לחוות דעת מומחה. כן צוין כי בהתאם לכללים שהתווה בית המשפט העליון בעניין גליצנשטיין [רע”א 2948/10 יואב גליצנשטיין נ’ מדינת ישראל (1.2.2012)], אין לאפשר הקלטה של בדיקת מומחה הנתבע בתביעות לפי פק’ הנזיקין, ככל שהמומחה או הנתבע מתנגדים לכך, למעט במקרים קיצוניים; נקבע כי במקרה דנן אין מדובר במקרה קיצוני, ויש לפעול בהתאם לכללי עניין גליצנשטיין. הן המשיבה והן העו”ס התנגדו להקלטה, לכן נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת המבקש להקליט את מפגשיו עם העו”ס.
אף בקשת המבקש לפסול את מינוי האפוט’ לדין נדחתה; בין נימוקי הדחייה, פירט בית משפט קמא כי לא מצא בנימוקי הבקשה כל נימוק ענייני שיש בו הצדקה להורות על פסילת האפוט’ לדין או ביטול מינויה. בית משפט קמא התרשם כי האפוט’ לדין גילתה מחויבות ומסירות לעניין הקטינה; האפוט’ לדין מייצגת את הקטינה על הצד הטוב ביותר ותרומתה להליך רבה, בשמירת זכויות הקטינה.
עוד פורט בהחלטה קמא, כי אין ממש בטענת המבקש, לפיהן יש בהתנהלות האפוט’ לדין הפרה של חובותיה כלפי הקטינה, או מעילה באמון בעניין ייצוג הקטינה, אלא ההיפך הוא הנכון.
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה בגין החלטה זו, על שני רכיביה.
שתי החלטות מיום 7.11.2024
17. ההחלטה הראשונה שניתנה ביום 7.11.24, ניתנה בזיקה לבקשת המבקש, והורתה, בין היתר, כדלקמן:
“לענין עירוב לשכת הרווחה ב-X – עו”ס מתבקשת לשקול מעורבות לשכת הרווחה ב-X בהכנת התסקיר, והדבר ייעשה בהתאם לנהלי לשכת הרווחה ובהתאם לשיקול דעתה המקצועי.
לעניין מינוי מתאם הורי – בשלב זה, משהתיק תלוי ועומד, ובצל מעורבות שירותי הרווחה, אין מקום למינוי מתאם הורי. הדבר יישקל בהמשך.
…”.
18. ההחלטה השנייה מיום 7.11.24, עסקה במתן הוראות לעו”ס, להגשת תסקיר בהתאם לנהלי עבודת לשכת הרווחה, במסגרתו תפרט בין היתר, את רקע המשפחה ומאפייניה ופרטי הקטינה; משמורת וזמני שהות- מצב נוכחי, וחלופות מוצעות; מקורות איסוף המדיע וגורמי טיפולי נוספים מעורבים שטיפלו במשפחה (עו”ס תערוך ביקורי בית וכן תקבל אינפורמציה ודיווח גם מהגננת של הקטינה); הערכת מצב הקטינה וטובתה; תיאור והערכת הקשר של הילד עם כל אחד מן ההורים ועם המשפחה; תמונת מצב הורית; הערכה מסכמת של עו”ס סדרי דין והמלצות.
הודגש כי העו”ס מתבקשת ליתן המלצותיה לעניין זמני השהות בין האב לקטינה, העתקת מקום המגורים וזהות מסגרת החינוך של הקטינה, והכל בראי טובת הקטינה.
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה אף בגין שתי החלטות אלו.
החלטה מיום 12.11.24
19. בהמשך להחלטה קמא מיום 7.11.24, בדבר הכנת תסקיר הרווחה, הגישה העו”ס הודעה לתיק. במסגרתה ציינה כי המבקש זומן לפגישה על ידי העו”ס ליום 11.11.2024. בפגישה זו טען המבקש, כי אין לעו”ס לסדרי דין סמכות להמליץ בשאלת המסגרת החינוכית של הקטינה, לאחר שהמומחה נתן כבר המלצותיו בסוגיה. כן ציין המבקש, כי ביקש תסקיר שייתן מענה לשאלות הפתוחות שנותרו לאחר חוות דעת המומחה; דהיינו בהתאם לחוות דעת המומחה, הקטינה תלמד ב-X ועו”ס לסדרי דין תגיש המלצותיה לעניין סידורי ההיסעים בין הצדדים בלבד.
במצב זה ציינה העו”ס בפנייתה לבית המשפט, לא ניתן להתקדם בהכנת התסקיר כפי שהתבקשה.
20. בית משפט קמא נתן החלטתו כהאי לישנא: “עו”ס מתבקשת להגיש התסקיר שהוזמן בהתאם להנחיות אשר פורטו בהחלטתי מיום 7.11.24. לצורך כך, עו”ס תתאם פגישה עם האב. ככל והאב לא יתייצב לפגישה, הוא יחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש”ח. עו”ס מתבקשת לדווח אודות ביצוע החלטתי זו”.
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה אף בגין החלטה זו.
החלטה מיום 14.11.24
21. ביום 13.11.24, הגיש המבקש “בקשה לעיון חוזר” בתיק קמא. במסגרת בקשתו, ביקש לערוך עיון חוזר בהחלטה מיום 7.11.24, בענין ההנחיות שניתנו למשרד הרווחה וכן בהענקת הסמכות להכרעה בענין עירוב לשכת רווחה X, לעו”ס מלשכת רווחה Y. בית המשפט התבקש להכריע בעצמו בענין סעד זה בהתבסס על ההמלצות של המומחה מטעם ביהמ”ש.
לחילופין, התבקש בית המשפט להבהיר את החלטתו מיום 7.11.24 בענין אותן הנחיות, באופן שלא יתנגש עם כל החלטותיו שניתנו עד היום. לרבות החלטותיו בענין הסמכויות שהוענקו למומחה מטעם ביהמ”ש, באופן שלא משתמע לשני פנים, כי על לשכת הרווחה לפעול בהתאם להמלצות המומחה ולא בניגוד להן.
לחילופי חילופין, התבקש בית משפט קמא לפסול את לשכת רווחה Y מהמשך הטיפול בתיק ועריכת תסקיר, ולהטיל זאת על לשכת רווחה X בהתאם להמלצות המומחה מטעם ביהמ”ש.
22. בית משפט קמא נתן החלטתו ביום 14.11.24 כאמור, כדלקמן: “לאחר עיון בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. ואלו טעמיי. ראשית, לא מצאתי כי הבקשה לעיון חוזר מתבססת על נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן החלטתי מיום 7.11.24 שיש בהן כדי להביא לשינוי החלטתי (ראו: רמ”ש37447-08-17 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] 14.9.17). שנית, אציין כי החלטתי המנומקת מיום 7.11.24 (במסגרתה הפניתי להחלטות קודמות שניתנו בתיק) ניתנה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והחומר שבתיק, ושקלתי את מכלול השיקולים הנדרשים בטרם מתן החלטתי האמורה. הבקשה, איפוא, נדחית. הצדדים יפעלו על פי החלטתי מיום 7.11.24 ככתבה וכלשונה”.
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה אף בגין החלטה זו.
החלטה מיום 18.11.24
23. ביום 17.11.24 הגיש המבקש “בקשה למתן החלטה בבקשת המבקש למתן הבהרה”. בקשת ההבהרה היא ביחס להחלטה מיום 7.11.24, במסגרתה הורה בית המשפט ללשכת הרווחה ב-Y, לערוך תסקיר לקטינה ולצדדים (ראו סעיף 18 לעיל). לטענת המבקש, ההבהרה נדרשת מקום שעובדי הרווחה הבהירו למבקש, כי בכוונתם לערוך התסקיר במנותק מהמלצות המומחה, וייתכן שאף בניגוד אליהן.
24. בית משפט קמא נתן החלטתו בבקשה הנ”ל, לפיה בהחלטה מיום 14.11.24 בקשת המבקש נדחתה, על כל חלקיה; וכי ההחלטה מיום 7.11.14 ברורה ואינה מצריכה כל הבהרה.
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה אף בגין החלטה זו.
החלטה מיום 27.11.24
25. בפניית לשכת הרווחה Y מיום 27.11.24, הודגש אי שיתוף הפעולה מצד המבקש, שעה שהוזמן למפגש עם העו”ס, אך במקום לעסוק בדברים מהותיים, חזר המבקש וטען כי על העו”ס ליתן המלצותיה בהתבסס על דברי המומחה בלבד. המבקש אף פנה לבית המשפט בבקשה חוזרת זו ביום 20.11.24, והיא עודנה תלויה ועומדת.
במסגרת הפנייה לבית המשפט, הודגשה חשיבות שיתוף הפעולה בהתאם להוראות בית המשפט, והוצעו מועדים נוספים למפגש עם המבקש.
26. בית משפט קמא נתן החלטתו בעניין:
“1. עיינתי בתגובת עו”ס. החלטה בבקשת האב תינתן לאחר שיוגשו תגובות האם והאפוט’ לדין, כמתחייב מהחלטתי מיום 25.11.24.
2. האב יודיע לעו”ס לאלתר מהו המועד המתאים לו מבין המועדים המפורטים בעדכון המצ”ב, ויגיע למפגש במועד זה. האב ישתף פעולה עם עו”ס על מנת שתסקיר עו”ס יוגש לבית המשפט במועד כמתחייב מהחלטתי מיום 3.11.24.
…”
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה אף בגין החלטה זו.
תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
27. המבקש טען בבקשתו כדלקמן:
א. בעניין ההקלטות – טעה בית משפט קמא בפרשנותו בעניין גליצנשטיין, תוך שהתעלם ממעמד ההקלטות כראייה, ואיזון בין הזכות לפרטיות לבין האינטרס הציבורי. המבקש ביקש להקליט את המפגשים, במטרה לחשוף את האמת ולמען טובת הקטינה, בתום לב ואופן ענייני. ההחלטה קמא פוגעת באופן מהותי בזכויותיו הדיוניות ובטובת הקטינה.
ב. בעניין פסילת האפוט’ לדין – המבקש הצביע על ליקויים מהותיים לכאורה בעבודת האפוט’ לדין, אשר פוגעים בניהול התקין של ההליך המשפטי, כפי שפירט בבקשתו קמא (ראו סעיף 14 לעיל).
בכל הקשור להחלטות קמא מיום 7.11.2024 –
ג. בעניין עירוב לשכת הרווחה ב-X ומינוי מתאם הורי – שגה בית משפט קמא בהתעלמו מהמלצת המומחה מיום 4.10.24, בדבר הצורך בעירוב לשכת הרווחה X, ובהעברת הסמכות להכריע בבקשת המבקש בעניין זה לעו”ס מלשכת Y.
ד. שגה בית משפט קמא עת לא מינה מתאם הורי כהמלצת המומחה; חרף טענת האפוט’ לדין בדבר היעדר שיתוף פעולה בין הצדדים, באחריות המשיבה. שגה בית משפט קמא עת נמנע מהכרעה בסוגיה זו, תוך הסתמכות בלתי מבוססת על מקצועיות והגינות העו”ס, בניגוד לטובת הקטינה.
ה. בעניין מתן ההנחיות ללשכת הרווחה – שגה בית משפט קמא, משלא הבהיר ללשכת הרווחה כי הנחיותיו לא מהוות הזמנת תסקיר חדש העומד בניגוד לחוות דעת המומחה, אלא נועדו ליישום המלצות המומחה.
בכל הקשור להחלטה קמא מיום 12.11.2024 –
ו. שגה בית משפט קמא, באיומו להשית על המבקש קנס, מבלי לבקש את תגובתו להודעת לשכת הרווחה. הודעה זו מוכחשת ומנוגדת לעובדות שפורטו בבקשת המבקש מיום 13.11.24. כן החלטה זו מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ומעידה על דעה קדומה המונעת בחינה אובייקטיבית של התנהלות לשכת הרווחה ב-Y, באופן הפוגע בזכויות המבקש ובטובת הקטינה.
בכל הקשור להחלטה קמא מיום 14.11.2024 –
ז. שגה בית משפט קמא בקביעתו, כי לא התקיימו נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר, בהתעלמו מהאירועים שהתרחשו בפגישה עם לשכת הרווחה ביום 12.11.24 ושפורטו בבקשתו לעיון חוזר. ארועים אלה מהווים נסיבות חדשות ומצדיקים את פסילת לשכת רווחה Y.
בכל הקשור להחלטה קמא מיום 18.11.2024 –
ח. שגה בית משפט קמא בהחלטתו, כאשר התייחס רק לסעד של עיון חוזר, תוך התעלמות מהסעד שהתבקש בעניין ההבהרה. החלטות בית המשפט קמא לא ברורות דיין למבקש וללשכת הרווחה, שהפנתה את המבקש לבית המשפט בשאלת ההבהרה. העמימות הנובעת מהחלטת בית משפט קמא מובילה להמשך המחלוקת בעניין עבודת לשכת הרווחה, תוך פגיעה קשה בזכויות המבקש ובטובת הקטינה.
בכל הקשור להחלטה קמא מיום 27.11.2024 –
ט. שגה בית משפט קמא, עת נתן ההחלטה קמא מבלי לבקש את תגובת המבקש, חרף בקשה תלויה ועומדת בעניין זה. ההחלטה משקפת דעה קדומה והסתמכות בלתי מבוססת על טענות לשכת רווחה Y, תוך פגיעה קשה בזכויות המבקש ובטובת הקטינה.
דיון והכרעה
28. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא תשובה, בכל שבע ההחלטות בגינן הוגשה בקשת רשות ערעור זו, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018.
להלן אנמק את החלטתי.
29. בכל הקשור להחלטה קמא מיום 7.11.24, עסקינן במתן הנחיות לתסקיר עו”ס בדבר הסוגיות בהן מתבקשת חוות דעתה של העו”ס.
ידועה הפסיקה לפיה, לתסקיר עו”ס מעמד דומה למעמד של חוות דעת מומחה. בתי המשפט שבו וחזרו על הלכה לפיה לצורך בחינת טובת הקטין, על ביהמ”ש להסתייע באנשי מקצוע, ועו”ס בכללם.
ראו לעניין זה:
בע”מ 4259/06 פלוני נ’ היועמ”ש (13.7.2006);
ע”מ 5072/10 פלוני נ’ אלמונית (26.10.2010);
עמ”ש (ת”א) 62520-07-24 פלוני נ’ המחלקה לשירותים חברתיים (27.8.2024).
30. בית משפט קמא חזר וקבע בהחלטותיו, כי על העו”ס ליתן חוות דעתה בראי טובת הקטינה, בכל הסוגיות העומדות על הפרק – זמני שהות הקטינה עם המבקש, מקום מגורי הקטינה והמסגרת בה תתחנך. החלטות אלה שזורות כחוט השני בתיק קמא (נפנה להחלטות מימים 18.2.24; 14.6.24 (שאף צוינה בסעיף 8 לעיל); 21.7.24 וכמובן 7.11.24). ודוק – חוות דעתה של העו”ס מתווספת לחוות דעת המומחה, ולא באה במקומו או כפופה לו.
כך עולה מפורשות מההחלטה מיום 14.6.24, במסגרתה צוין כי מינוי המומחה והמלצותיו אינן יכולות להוות תחליף למינוי עו”ס והגשת תסקירים מטעמה. במקרה דנן, כך נקבע, עבודת עו”ס תיעשה בשילוב עם המומחה והמלצותיו, כאשר, בין היתר, עו”ס תעדכן את בית המשפט אודות יישום המלצות המומחה בפועל, בעוד המומחה אמור לסיים את תפקידו עם הגשת חוות דעתו והמלצותיו לבית המשפט.
31. החלטה כאמור, העוסקת במתן הוראות לעו”ס או מומחה בקשר לנושאי חוות דעתם ותוכנה, היא בגדר החלטה דיונית מובהקת המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, בה לא תתערב ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים בלבד.
ראו לענין זה:
רע”א 1657/23 קורוצ’קין נ’ המרכז הרפואי ברזילי ואח’, פסקה 4 (15.3.23);
רמ”ש (חי’) 55826-01-23 ח’ נ’ ח’ ואח’ (16.3.2023);
רמ”ש (חי’) 40232-09-21 פלוני ז”ל נ’ מ.מ, פסקה 16 (3.10.2021).
לא מצאתי כי ההחלטה קמא נופלת לגדר אותם מקרים חריגים.
32. על כל גורם בתיק קמא, בין אם פסיכולוג ובין אם עו”ס, להגיש חוות דעת מקצועית ועצמאית מטעמו. תפקידו של בית המשפט, בתום הליך הוכחות מסודר, לקבוע איזה מההמלצות המונחות לפניו יאומצו במקרה הנדון, או את השילוב ביניהן, תוך שינמק קביעותיו. בשלב זה, ובטרם נשמעו הוכחות בתיק קמא, לא ניתנת עדיפות למי מחוות הדעת ו/או המסקנות וההמלצות הנובעות ממנה.
ראו לעניין זה:
בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני (1.5.06) פסקה 15;
בע”מ 9358/04 פלונית נ’ פלוני (2.5.05).
33. לנוכח האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטה קמא, ואני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור ברכיב זה של ההחלטה מיום 7.11.24.
34. בכל הקשור להחלטות האחרות לגביהן התבקשה רשות ערעור – אי פסילת האפטורופא לדין של הקטינה; אי מתן אפשרות למבקש להקליט את מפגשיו עם רשויות הרווחה; הסירוב לערב בשלב זה את מחלקת הרווחה בעיריית X; אי מינוי מתאם הורי לעת זו; השתת קנס על המבקש ככל שלא יגיע למפגש שנקבע עמו במחלקת הרווחה ב-Y; דחיית בקשתו לעיון חוזר ובקשת ההבהרה – כל אלו הן החלטות דיוניות, אשר מצויות בליבת שיקול הדעת של בית משפט קמא (כדברינו בסעיף 31 לעיל), ולא מצאתי מקום או הצדקה להתערב בהן.
35. בכל הקשור להחלטה מיום 27.11.24, לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש בעניין זה. מלשון ההחלטה קמא עולה ברורות כי “החלטה בבקשת האב תינתן לאחר שיוגשו תגובות האם והאפוט’ לדין, כמתחייב מהחלטתי מיום 25.11.24…”. המבקש טען בבקשת רשות הערעור, כי ניתנה החלטה מבלי לבקש את תגובתו, אולם כאמור לא כך היא.
בחלקה השני של אותה החלטה, התבקש המבקש להודיע לעו”ס מהו המועד המתאים לו, מבין המועדים המפורטים בעדכון העו”ס, להגיע למפגש ולשתף פעולה עם העו”ס, על מנת שהתסקיר יהיה מוכן לפני הדיון הקבוע בתיק קמא, ביום 22.1.25.
אינני רואה הצדקה אף להתערב בחלק זה של ההחלטה קמא (ככל שלכך התכוון המבקש בבקשתו), מאחר שמצופה מצד להליך, כל שכן תובע (כבמקרה דנן), לשתף פעולה עם הגורמים השונים, על מנת לזרז את הטיפול בעניינו ולהגיע מוכן לדיון ההוכחות הקבוע בתיק.
סוף דבר
36. דין בקשת רשות הערעור לעניין שבע ההחלטות בגינן הוגשה בקשת רשות הערעור – להידחות.
37. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, א’ כסלו תשפ”ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
