ע”י ב”כ עוה”ד עדן פרץ, הנתבע / האיש, פסק דין

לפני

כבוד השופט ניר זיתוני

התובעת / האישה

התובעת

ע”י ב”כ עוה”ד עדן פרץ

נגד

הנתבע / האיש

הנתבע

ע”י ב”כ עוה”ד שמעון צור

פסק דין

עניינו של פסק דין תביעה כספית במסגרתה עותרת התובעת לקבל מחצית מסכום שהתקבל לזכותם של הצדדים במסגרת תביעה נזיקית שהגישו בשם בתם המשותפת.

רקע עובדתי בקצרה,

הצדדים הינם בני זוג לשעבר, אשר נישאו בנישואים אזרחיים בשנת 2013 . מנישואי הצדדים נולדו שני קטינים, הקטינה ילידת 2015 והקטין יליד 2021 . יחסי הצדדים על שרטון . קשר הנישואין הותר בשנת 2022 [ראה פסק דין בתיק תה”ן 60795-03-22]. ביום 14.4.2022 ניתן תוקף של פסק דין להסכם התרת נישואין וממון שנערך ונחתם בין הצדדים. [ראה פרוטוקול הדיון מיום 14.4.2022 בתיק תה”ס 58804-03-22]. במסגרת הדיון ארחיב בעיקרי הדברים שנקבעו בהסכם והרלוונטיים להכרעה. התביעה הנזיקית – טרם הותר קשר הנישואין בין הצדדים, הגישו הצדדים תביעה בגין רשלנות רפואית בעניינה של הקטינה . התביעה נידונה בת”א 39196-04-21 בבית משפט מחוזי מרכז. בתביעה הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו שולם לתובעים סך כולל של 2,950,000 ₪, מתוכם, סך של 200,000 ₪ הופקד בחשבון הנתבע ביום 3.1.2022.

ביום 24.7.2022 הגישה התובעת כתב תביעה במסגרתה עתרה להחזרת מחצית מכספים שהופקדו בחשבון הנתבע עבור שני הצדדים בהתאם לפסק דין שניתן בתביעה נזיקית בעניינה של ילדתם המשותפת של הצדדים. כתב הגנה מטעם הנתבע הוגש ביום 19.9.2022. ביום 13.6.2023 התקיים קדם משפט. תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת הוגשו ביום 21.8.2023 ותצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע הוגשו ביום 10.12.2023. ביום 4.4.2024 התקיים קדם משפט לאחר תצהירים . ביום 10.7.2024 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו הצדדים והעדים שזומנו מטעמם. בגמר הדיון ניתן צו להגשת סיכומים. סיכומי התובעת הוגשו ביום 10.9.2024 וסיכומי הנתבע הוגש ביום 24.11.2024. מכאן, נדרשת ההכרעה דנן.

תמצית טענות התובעת,

התובעת מעולם לא ויתרה על כספים אלו או הסכימה שיישארו בידי הנתבע . נהפוך הוא , היא לא חדלה לרגע מלבקש את מחצית הכסף השייכת לה כדין. ביום 25.1.2021 ניתנה החלטה ע”י בית המשפט המחוזי בלוד, במסגרת ת”א 39196-04-21 המאשרת את בקשתם של הצדדים הנוגעת לקבלת סכום בסך 200,000 ₪ בגין הוצאות טיפול בקטינה, הפסדי שכר והוצאות משפט, וכן בקשה להשקעת כספי הקטינה והפקדת הפיצוי שנתקבל עבורה בחשבון ייעודי , כאשר הכספים ישמשו לצורך רכישת נכס לטובת הקטינה. ביום 22.1.2021 , כמה ימים לפני שבית המשפט אישר את חלוקת כספי הפשרה באופן שנתבקש ע”י הצדדים בהליך הנזיקי, עלו יחסי הצדדים על שרטון . התובעת נאלצה לעזוב את ביתם המשותף יחד עם ילדיהם הקטינים ולעבור להתגורר בבית הוריה. בהקשר לכך, הנתבע כבר אישר בחקירתו כי הוא היה מעורב יותר ולמעשה התנהל מול עורכי הדין בכל הנוגע לתביעה הנזיקית. התובעת הדגישה כי אף לאורך חיי הנישואין, נהג הנתבע למדרה מכל החלטה או צעד כלכלי ומגישה לכספים ולכל הנוגע לכך.

זכאות התובעת לקבלת מחצית מהכסף ובקשתה מהנתבע להעביר לה את חלקה -הכספים שהוחלט להעביר לידי ההורים שייכים לצדדים יחד ונתקבלו לחשבון הנתבע ביום 3.1.2022. הנתבע הודה בעצמו כי מדובר בהון משותף . הנתבע הודה כי אכן קיבל את הכספים במועד זה. למעשה, הנתבע לא גילה לתובעת על כך שקיבל את הסכום הנ”ל בסך 199,994 ₪ במדויק . התובעת, לאחר אינסוף פניות לנתבע, ושקרים מצדו, ראתה דרך צילום מסך ששלח הנתבע בעניין מזונות, כי כספים נתקבלו לידו . גם אז לא הייתה בטוחה באילו כספים מדובר ולא חדלה מלשאול את הנתבע על מקורם. ברור אפוא כי העובדה שהתובעת לא חדלה מלבקש מהנתבע שיעביר לה מחצית מהסכום, מעידה כי התובעת מעולם לא ויתרה או התכוונה לוותר על סכומים אלו. הנתבע לא הצליח להוכיח טענתו לפיה, התובעת ויתרה על כך. לנתבע לא הייתה שום תשובה הגיונית וישרה לשאלה, מדוע הסתיר מהתובעת את הסכום ומדוע לא רצה להעביר לה את חלקה. התובעת מפנה לקטעים אשר לשיטתה, מהווים תירוצים שסיפק הנתבע עת נשאל לגבי הכסף או מהו פשר הכסף. הנתבע באופן שיטתי ניסה להסיט את השיח ולשכנע את בית המשפט כי יש קשר בין הסכם הגירושין והסכם ויתור התביעות במשפחה לבין חלוקת כספים אלה.

באשר לנוסחו של סעיף 15.3 להסכם עליו חתם הנתבע ” לאמור בהסכם זה יהיה כל צד הבעלים היחידי והבלעדי של כל זכות ו/או חובה הרשומים על שמו אשר לא אוזכרו מפורשות בהסכם זה, ולצד השני לא תהיינה כל תביעות ו/או טענות בגין כל זכות ו/או בחובה הנ”ל”, טענה התובעת כי לא היה ולא נברא ואין קשר בין סעיף זה כפי שטען הנתבע בחקירתו לבין כספים אלה שכלל לא הועלו במו”מ או בהסכמים בשום שלב . זאת מהסיבה הפשוטה שהנתבע תכנן מלכתחילה לשמור כספים אלו מראש, לא לאזנם כרכוש משותף ואף לא ליידע את התובעת על כך. התובעת לא מתגרשת בכל יום, הינה חסרת ניסיון בעניינים משפטיים והוזהרה על איסור פרסום של כל מה שקשור לתביעה הנזיקית עם עריכת ההסכם. התובעת לא קישרה בכלל בין הליך הגירושין והכסף שהוסתר על ידי הנתבע. זאת לצד העובדה שלא הצליחה “להוציא” מהנתבע את האמת על מהות הכסף, הביאה לכך שלא יכולה הייתה לדרוש אותו במעמד החתימה על ההסכם. אחרת, כפי שצוין בכל ההתחשבנויות ביניהם עד השקל האחרון , היה מצוין גם סכום זה. בנוסף, התובעת הוכיחה אף באמצעות עדיה כי אין שום חובות ולא היו חובות לצדדים , ואף הסכם היעדר התביעות מעיד על כך. לכן טענת הנתבע לפיה עליו להחזיר חובות , הינה שקרית ביסודה. אם הדבר היה נכון והצדדים שוחחו ביניהם אודות הסכוםשהתקבל לידו והתייחסו לסעיף 15 לטענתו, אזי מדוע שיקר הוא ביחס למקור הכספים וטען שהכספים לא נמצאים אצלו או שלא מדובר בכספי ההורים מהתביעה הנזיקית. גם הורי התובעת העידו . הובהר כי כל החובות והזכויות שביניהם הוסדרו בהסכם שכותרתו ” הסכם על וויתור כספים והיעדר תביעות בין בני משפחה” . מצוין במפורש בהסכם זה את כל ההתחשבנויות בין הצדדים וחלוקת הכספים . לכן לא ברורה טענת הנתבע לפיה הכסף נועד לכסות חובות. לאור האמור ברור כי הסך של 200,000 ₪ כלל לא עמד למו”מ ולא נכלל בהסכם. הנתבע איים על התובעת והסתיר ממנה כספים אלו, עד אשר הבינה במה מדובר. כספים אלה יש לאזן באופן בו הנתבע יעביר מחצית מהם לידי האישה. הנתבע לא הביא ולו עד אחד מטעמו.

לסיכום, הסך של 200,000 ₪ לא נכלל בהסכמים בין הצדדים מהסיבה הפשוטה לפיה הנתבע רצה לשמור כספים אלו לעצמו בלבד ובניגוד לחוק. האישה פחדה להזכירם בפני עורך הדיןשערך לצדדים את ההסכם , לאור איומי הנתבע , שנודע לה עליהם מאוחר , מאחר והנתבע עשה כל שיכולתו להסתיר כספים אלו. התובעת, שהייתה אז לאחר לידת בנה הקטין ובעודה מתגוררת לבד אצל הוריה ומטפלת בבתה החולה הקטינה , לא יכולה הייתה להתפנות ליועצים ולמלחמות בזמן שהנתבע הוא שניהל את כל התביעה הנזיקית . התובעת לא חשבה לרגע כי ישקר לה בצורה כזו. התובעת הוכיחה כי לא ויתרה על כספים אלו ואילו הנתבע לא הוכיח אחרת. התובעת אף לא יכולה הייתה לממן עו”ד נוסף באותה תקופה שיסביר לה על הקשר בין הכספים ובין ההסכם והאפשרות לציין אותם אז לא ידעה עליהם כאשר אף את התשלום בסך 5,000 ₪ למגשר עורך הדן שערך את ההסכם בין הורי הקטינים – נאלצה ללוות מהוריה. נישואי הצדדים פקעו עם מתן פסק דין להתרת נישואין שניתן על ידי בית המשפט. הכספים כאמור שהתקבלו לפני פקיעת הנישואין ואף לפני פסק הדין לאישור ההסכם ביניהם, הינם ברי איזון הן ע”פ חוק יחסי ממון והן מאחר ונתקבלו לידי הצדדים במשותף. התוצאה היא כי על הנכסים המצוינים בהסכם יש להחיל את הוראות ההסכם , בעוד שעל הנכסים שאינם מצוינים בהסכם, יש להחיל את הוראות חוק יחסי ממון. הימנעות הנתבע מלצרף תצהירי אמו ואחותו ואי זימונם לעדות באופן שהיו יכולים לצדד בטענותיו הסותרות, פוגעת בגרסתו. לאור כל האמור, מתבקש בית המשפט להורות כי התובעת זכאית למחצית מהסכום (מהסך של200 אש”ח ) שנתקבל לידי הנתבע במסגרת התביעה הנזיקית ולהורות לנתבע להעביר לתובעת סך 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה ועד יום התשלום בפועל . עוד מבוקש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט מוגברות לאור התנהלותו, אי גילוי עובדות לתובעת, ניהול ההליכים לרבות ישיבת ההוכחות והתשת התובעת, וכן שכ”ט עו”ד ריאלי בצירוף מע”מ בצירוף הוצאות תרגום ואגרות ששילמה התובעת.

תמצית טענות הנתבע,

לאורך כל תקופת הנישואין של הצדדים, הנתבע דאג באופן מלא לפרנסת המשפחה, כאשר התובעת אינה תורמת כמעט כלל לכלכלת המשפחה ומפוטרת אחרי תקופה קצרה מכל מקום עבודה. הנתבע יטען כי 200,000 ₪ שהועברו לחשבונו היו במסגרת הסכמה לפיה האב הוא זה שמטפל בקטינה (מעבר למזונות כאמור בסעיף 7 להסכם הממון), בהסעות ועלויות פיזיותרפיה והכל כפי שעולה מסעיפים 8.5-8.6 להסכם ועד הגעת הקטינה לגיל 18. ביום 18.11.2021 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בתיק הרשלנות הרפואית . לאחר 4 ימים עזבה התובעת חד צדדית את הדירה כאשר היא לוקחת את הילדים איתה. ביום 3.1.2022 הועבר סך של 200,000 ₪ לחשבון הנתבע ובמסגרת מו”מ לוויתור על חוב הוריה של התובעת בסך של מעל 337,000 ש”ח כלפי הנתבע. הנתבע לקח הלוואה מאמו בסך 120,000 ₪ וכן הלוואה מאחותו על סך של 150,000 ש”ח לטובת הלוואה להוריה של התובעת לרכישת דירה. ובמסגרת ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין ויתר הנתבע על החזר ההלוואה מהורי התובעת, כאשר הסך של 200,000 ש”ח לטובת הקטינה נלקח בחשבון ואף נרשם בהסכם מבחינת הטיפולים שישולמו ע”י הנתבע. התובעת מנסה לבצע מקצה שיפורים מטעמה, תחת הטענה כי לא רשום בבירור בהסכם ואין התייחסות מפורשת לסכום של ה 200,000 ₪ . הן מרוח ההסכם והן מפירוט תחום האחריות של כל אחד מההורים , ברור כי זו הייתה הכוונה. ככל שהתובעת תעמוד על כך, ייאלץ התובע להגיש בקשה לביטול הסכם הממון. הנתבע צירף מסרונים המעידים כי התובעת ידעה על הסכום ועל כך שסכום זה נשאר ברשות הנתבע בלבד. ממועד העברת הסכום בינואר ועד החתימה על הסכם הגירושין עברו 3 חודשים . הטענה עולה פעם ראשונה בכתב התביעה כאשר התובעת ידעה על הסכום הן מעורכת הדין אשר ייצגה בתביעת הרשלנות הרפואית והן במסרון בו היא מודה בכך.

הנתבע דיבר בשיחה וידיאו יחד עם התובעת עם עורכת הדין שמשרדה ייצג בתביעת הרשלנות ועו”ד נוספת ממשרדה בדיוק על הנושא של ה- 200,000 ₪ והתובעת אישרה זאת. התובעת מקבל קצבת נכות בשיעור של 2000 ₪ והנתבע 1000 ₪. כל הטיפולים, נסיעות, פיזיותרפיה, ביטוח בריאות משולמים על ידי הנתבע והכספים הללו מיועדים לכך וכך הוסכם. הנתבע ויתר על קצבת ילדים והנחות של ילד נכה על אף שהוא היחיד שבפועל מטפל בקטינה, כאמור בהמלצות הרופאים. הנתבע לא הסתיר ולא הכחיש קבלת הסכום . ישנן הוכחות שהתובעת ידעה על הסכום . התביעה הינה מהלך מתוכנן של התובעת לנסות לסחוט כספים מהנתבע מעבר למה שקיבלה , תוך ניצול טוב ליבו. הנתבע מפנה את בית המשפט להסכם הגירושין, שם ניתן לראות כי כל הטיפולים נופלים על הנתבע בלבד . לא בכדי סכום זה נשוא כתב התביעה משרת את הנתבע לשם כך. התובעת ממחזרת טענותיה פעם אחר פעם בכתב התביעה. מדובר במיילים שהתובעת שלחה לאחר חתימת ההסכם מתוך חשיבה שהיא יכולה לנסות לסחוט כספים מהנתבע. הוכחה נוספת לנכונות טענות הנתבע הינה העובדה כי התובעת לא הייתה מוכנה להיפגש ולדון עם הנתבע בעתידה של הקטינה. ביום חתימת ההסכם שנחתם ביום 14.4.2022 עברו 4 חודשים מאז השיחה המרובעת עם עורכות הדין המייצגות בתביעת הרשלנות . לא סתם התובעת שמרה זאת בשקט בכדי לנסות לצייר תמונה כי הסכום הוחבא ממנה. הנתבע אינו יכול לנהל את חשבון הקטינה לבד כאפוטרופוס אלא נדרשת גם מעורבות האם לניהול החשבון. הנתבע שוב חוזר על טענתו כי רצה שהתובעת תגיע איתו לבנק וזו סירבה. פסק הדין בתביעת הרשלנות ניתן ביום 14.4.2022 . הנתבע פנה לתובעת עוד באותו יום לבוא עימו בנק וסורב על ידה. הנתבע אינו מנהל יחיד ואינו יכול לקבל החלטות לגבי הכסף ללא הסכמות התובעת . על כן אין מה לנהל , כפי שהתובעת טוענת. התובעת ידעה והייתה מעורבות בתיק וקיבלה על כך עדכון , הן מהנתבע והן מעורכי הדין. בתאריך 18.11.2021 הצדדים התגוררו יחד, ידעו על ההסכם יחד, ביקשו את חלוקת הפיצוי יחד. הנתבע בהסכם הממון וויתר על החזר החובות של הוריה של התובעת כלפיו חובות בסכום של 337,000 ₪ ולו בכדי שתוכל להיעזר בהם מבלי שנטל כלכלי בהחזרת החוב יועבר אליה בעקיפין , בכך שהוריה יבקשו עזרה ממנה להחזיר החוב לנתבע. הרכב ההלוואות הינו 120,000 ₪ מאמו, 150,000 ₪ מאחותו ו 67,000 ₪ מכספי חסכון של הנתבע. כספי ההלוואה עליהם ויתר הנתבע בהסכם הממון, הינם הלוואות שלקח מאמו ואחותו ועדיין צריך להחזיר . הצדדים ביקשו מבית המשפט אישור להשקעת כספי הקטינה. סך של 200,000 ₪ יועבר לחשבון הצדדים בגין הוצאות טיפול בקטינה, הפסדי שכר של הצדדים והוצאות משפט. יתרת סכום הפיצוי לאחר קיזוז שכ”ט עו”ד יופקד בחשבון בנק אשר ייפתח על שם הקטינה לצורך רכישת נכס לטובת ועל שם הקטינה. במסגרת ההסכם , שאושר בפסק הדין הנזיקי , לאחר שחתמו הצדדים עליו , צוין סכום שכ”ט ואת הסכום המלא 295,000 ₪.

כל פעולה נוספת בכספי הפיצוי עד הגיעה הקטינה לגיל 18, תעשה בהתאם לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הוצגו לבית המשפט הודעות על ניהול המו”מ בין הצדדים שהתובעת בעצמה רשמה שתדאג ש 200,000 ₪ יהיו לטובת הבת . הנתבע הציג הוכחות שהכל התחלק חצי חצי כולל ה 200,000 ₪ מתביעת נזיקין (חישובים מתמטיים). ההורים שהגיעו להעיד חתמו על הסכם הגירושין נוכח וויתור כספים שצוין בהסכם זה בסך 270,000 ₪ . אלו חובות לאמא ולאחות של הנתבע . חרף האמור , בדיון מספרים שלנתבע משנת 2020 אין חובות. בדיון לאישור הסכם הגירושין, התובעת העלתה רק את נושא מזונות וזאת המחלוקת היחידה שהייתה בדיון. התובעת בחוסר תום לב מוחלט טענה בתביעתה כי לא ידעה על הסכום או פחדה מהנתבע. התובעת עוד רשמה במסרון שהנתבע ידאג להעביר לבת ולא לחברתו את הסכום . כלומר , מו”מ פעיל על הסכום לקראת החתימה על הסכם הגירושין, היה. יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד ועליו מע”מ כדין.

דיון והכרעה,

לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים, ולאור התרשמותי מעדויות הצדדים והעדים שזומנו מטעם התובעת ועל יסוד התשתית העובדתית המונחת בפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. מיד יפורטו הנימוקים.

יש לזכור כי קשר הנישואין בין הצדדים הותר וסמוך לאחר מכן , ביום 14.4.2022 נחתם הסכם גירושין וממון. הסכומים שקיבלו הצדדים לרבות הסך שבמחלוקת, התקבלו במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מיום 18.11.2021. בזיקה להסכם הפשרה , הועבר ביום 3.1.2022 הסכום שבמחלוקת לחשבונו של הנתבע.

אינני מתעלם מטענותיה של הנתבעת בכל הנוגע למועד קבלת הכספים וטענותיה לפין מן הראוי ומן הדין להורות על איזון סך זה. אך נוכח התשתית העובדתית המונחת בפני ובשים לב להוראות הסכם הממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, אינני סבור כי יש בטענה זו בכדי לסייע לתובעת , שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם הממון תקף ומחייב. מכאן, יש להחיל את ההסדרים הרכושיים שנקבעו בהסכם הממון. התובעת בעצמה מאשרת את תוכן ההסכם. עוד עולה מחקירתה כי היא מודעת לכך שכל שינוי או תוספת להסכם שנערך ביניהם, מחייב שינוי בכתב [ ראה שורות 14-18 בעמ’ 10]. מכאן, די בעדותה של התובעת בעניין זה בכדי לדחות את טענתה כי אין להחיל את הוראות הסכם הממון על הסך שבמחלוקת מכיוון שנושא זה לא צוין במסגרת ההסכם. לא זו אף זו, בסעיף 15.3 להסכם נקבע באופן ברור כי הוראות ההסכם חלות גם על זכויות שלא אוזכרו מפורשות בהסכם זה. להלן נוסחו של לשון 15.3 להסכם הממון “לאמור בהסכם זה יהיה כל צד הבעלים היחידי והבלעדי של כל זכות ו/או חובה הרשומים על שמו אשר לא אוזכרו מפורשות בהסכם זה, ולצד השני לא תהיינה כל תביעות ו/או טענות בגין כל זכות ו/או בחובה הנ”ל”.

כמו כן, אין בטענות התובעת לפיהן, הסך שבמחלוקת מהווה נכס משותף בכדי לסייע לה שעה שהצדדים הסכימו ביניהם כי כל צד יישאר הבעלים של כספים הרשומים על שמו מכל סוג ומין. די בקבוע בסעיפים 15.1-15.2 בכדי לדחות את עתירתה של התובעת. כך נקבע בסעיף 15 להסכם ” חשבונות בנק, כספים, חובות והלוואות: 15.1 מוסכם על הצדדים כי, כל צד יישאר הבעלים של חשבונות הבנק הרשומים על שמו, הן הפרטיים והן העסקיים, כל צד זכאי באופן מלא ובלעדי לזכויות הכספיות המצויות בחשבונותיו מכל מין וסוג שהוא וכל צד מחויב ואחראי באופן מלא ובלעדי לגבי יתרות החובה ו/או ההלוואות ו/או החובות המצויות בחשבונותיו. 15.2 מוסכם על הצדדים כי , כל צד יישאר הבעלים של כספים הרשומים על שמו מכל סוג שהוא וכל צד מחויב ואחראי באופן מלא ובלעדי לגבי הלוואות ו/או חובות המצויות הרשומים על שמו”.

לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי היא לא ידעה אודות סך זה. להיפך, התובעת בעדותה אישרה והודתה כי היא אכן ידעה לגבי הסך של 200,000 ₪ ואף נוהל בין הצדדים מו”מ בעניין זה. ער אני לטענותיה של התובעת לפיהן היא לא ידעה אודות טיב הסכום, אך גרסתה של התובעת אינה מתיישבת עם החומר המונח בפני ואף נסתרת. מחדלי התובעת בכך שהיא לא בדקה לעומק את מהותו וטיבו של סך זה על אף שנודע לה כי הנתבע קיבל סך זה, לטעמי, אינם מהווים נימוק ענייני ומשכנע . התובעת הייתה מיוצגת ע”י המגשר שפעל מטעם שני הצדדים ואף נערך הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין לאחר דיון במעמד הצדדים . בתביעת הנזיקין הצדדים היו מיוצגים יחד ע”י משרדה של עורכת הדין שטיפלה בתביעת הנזיקין.ראה גם שורות 22-23 בעמ’ 12. ראה חלק נוסף מעדותה של התובעת המחליש טענותיה ומחזק את טענות הנתבע לפיהן התובעת אכן ידעה על טיב הסך שבמחלוקת ” ש. הוגשה בקשה לבימ”ש במסגרת תביעת הרשלנות על 200,000 ₪. את היית מוכרחה לחתום ולאשר את זה במסגרת תביעת הרשלנות. ת. נכון. ש. את ידעת מאיפה באו 200,000 ₪ כי היית ת. נכון. ש. אז איך את באה ואומרת שאת לא יודעת על מה מדובר? ת. אני אומרת על 200,000 ₪ שאמורים להיכנס. אני לא ידעתי שה-200,000 ₪ שנכנסו, זה זה. כשהתחלתי לשאול, קיבלתי תשובות מגוונות כמו “זה קרן פנסיה שלי שהפך למניות”. “זה הלוואה מבנק אחר שלקחתי להחזיר הלוואות לאמא ואחותי”.הוא הפנה אליי שאלות חזרה איזה סכום נכנס לי ולא ענו לי על השאלות שלי. הכל מופיע בנספח 9, 10 לתצהיר שלי. באת כוחי מפנה אותי גם לעמ’ 9,10,12. עמ’ 92, 95.” [ ש’ 4-14 בעמ’ 14].

בנסיבות, שעה שהתובעת ידעה לגבי סך זה והיא לא טרחה לבדוק לעומק נושא זה בטרם החתימה ואף לא טרחה להעלות נושא זה בפני בית המשפט בטרם אישורו של ההסכם, אזי אין לה אלא להלין על עצמה. טענות מסוג זה אינן מצדיקות אי החלת ההסכם על סך זה, שלגביו ניתנו הוראות מפורשות במסגרת סעיף 15.3 במסגרת הזכויות שלא אוזכרו במפורש. להלן חלק רלוונטי מעדותה של התובעת ” ש. על 200,000 ₪ שאת תובעת מחצית ממנו, את ידעת לפני החתימה על ההסכם? ת. אני ידעתי שיש כסף כלשהו שלא היה לי ברור את מהות הכסף. במשך חודשיים מרגע שראיתי את הכסף בחשבון של הנתבע , ניסיתי לברר דרכו מה מהות הכסף כדי שאני אבין האם אני יכולה לדרוש את המחצית או לא כי לא ידעתי מה זה הכסף הזה. חששתי. נראה לי שהבנתי את זה. אבל לא ידעתי עד הסוף כי הוא לא נתן לי תשובה על מהות הכסף. ” [ש’ 19-23 בעמ’ 10].

אינני סבור כי חששותיה של התובעת מצדיקים את מחדליה לברר את מהות הכסף שעה שהתובעת הייתה מיוצגת בטרם עריכת ההסכם. לא זו אף זו, התובעת התייצבה בפני בית המשפט ואישרה את תוכנו. גם אם הייתי מקבל טענתה של התובעת בכל הנוגע לפחד שלה מהנתבע, עדיין לא ברור מדוע לא מצאה לנכון לציין ולהעלות עניין זה בפני בית המשפט , כפי שהיא העלתה בדיון אישור ההסכם טענות לגבי המזונות. משום מה לגבי הסך שבמחלוקת היא שתקה למרות שמדובר בסכום גבוה יותר משמעותית . עיון בפרוטוקול הדיון לאישור ההסכם מיום 14.4.2022 מלמד כי הצדדים העלו טענות בעניין המזונות ואף התובעת בעצמה העלתה טענות בעניין מגוריה. מכאן, לא ברור מדוע לגבי הסך שבמחלוקת, התובעת לא טרחה לבקש הבהרה כלשהי מבית המשפט ובכל זאת חתמה על ההסכם שעל פי נוסחו ולשונו, מתייחס גם לגבי הכספים שלא אוזכרו , קרי לסך של 200,000 ₪.

גרסתה של התובעת לפיה היא לא ידעה אודות טיב ומהות הכספים, אינה מתיישבת עם החומר המונח בפני שכן התובעת בעצמה חתומה על הבקשה שקיבלה תוקף של פסק דין. הסברה של התובעת אינו מניח את הדעת ואינו משכנע. “ש. בתביעת הרשלנות, חוץ מהפיצוי על פי פסק הדין שגם את מן הסתם כאפוטרופוסית חתמת על הסכם הפשרה, היה גם בקשה של 200,000 ₪ שגם שם, היית מודעת לזה. איך זה מתיישב עם מה שאת אומרת שלא ידעת מה זה ה-200,000 ₪. ת. אני חששתי שזה בדיוק אותם ה-200 אך רציתי להיות בטוחה שאכן הכסף נכנס. ” [ש’ 24-27 עמ’ 10]. ראה גם הסבר נוסף של התובעת שאינו משכנע “ש. ז”א זה לא נראה לך סכום מיד חשוב כדי להעלות את הסכום לפני המגשר? ת. פחדתי. לא כל יום אני מתגרשת. פחדתי כי הנתבע אמר לי שיש איסור פרסום. ” [ש’ 7-8 בעמ’ 12]. אין צורך בהשכלה משפטית כדי להבין שאיסור פרסום בתביעת רשלנות רפואית נועד להגן על הגורם לגביו נטען כי התרשל ואינו מופנה כלפי המגשר של הצדדים שסייע להם להגיע להסכם גירושין . מכל מקום , ככל שהיה לתובעת ספק בעניין זה היה באפשרותה לפנות לב”כ הצדדים בתביעת הרשלנות או למגשר או לבית המשפט בדיון אישור ההסכם . דבר מכל אלה לא נעשה ולא ניתן לכך הסבר מניח את הדעת .

בעניין זה ראה גם נספח 4 לכתב ההגנה ” בקשה מטעם התובעים לאישור השקעת כספי הקטינה”. עיון בבקשה מלמד כי הצדדים הסכימו ביניהם לגבי העברת הסך שבמחלוקת לחשבון התובעים מס’ 2 ומס’ 3. הבקשה הוגשה ע”י ב”כ הצדדים שייצגה אותם במסגרת תביעת הנזיקין . שעה שהצדדים היה מיוצגים שניהם על ידי באת כוחם ומשלא טרחה התובעת לזמן את ב”כ הצדדים בתביעה הנזיקית לעדות , אזי אין לקבל כל טענה לפיה, התובעת לא ידעה אודות מהות וטיב סך זה. מכאן, אני דוחה את טענות התובעת לפיהן היא לא ידעה אודות טיב ומהות הכספים.

ראה גם עדותה של התובעת בנוגע למסרון שממנו עולה כי התובעת אכן ידעה לגבי סך זה ואף היא ביקשה כי סכום זה יושקע לטובת הקטינה ולא ישמש את חברתו של הנתבע. להלן חלק רלוונטי של התובעת ” ש. מופנית לתצהירך סעיף 47 – צרפת חלק מתוך מסרון שלך עם הנתבע. אני מציג בפנייך את המסרון המלא בתצהירנו בעמ’ 63 נ- בתחילה כתבת “לפני שאנו חותמים על הסכם ממון שכל אחד נשאר עם הכספים שנמצאים בבעלותו בבנק, היא שואלת מה העתיד של הכסף של הקטינה שנמצאים בחשבון בנק שלי בכסף שקיבלנו עבור הקטינה להורים והיא שואלת אם אני מתכוון להחזיר אותם לחשבון בנק של הקטינה ” ואז הנתבע עונה “לגבי הכסף של הקטינה אל תדאגי. אני אדאג כמו שדאגתי להכל”, ועל כך את עונה “תדאג ש-200,000 יהיו למען הבת שלך ולא לחברה שלך ובילויים שלה. עם כל הכבוד לבחורה הזאת ואם אתה לא מתכוון להחזיר לחשבון בנק של הקטינה תתחלק בכסף שיהיה פייר”. זה לפני החתימה. ת. נכון. ” [ש’ 9-17 בעמ’ 12].

בנסיבות, בשים לב ללשונו של ההסכם, ולאור הודאת התובעת כי היא בעצמה ידעה על הסך שהתקבל אך בכל זאת לא טרחה לבדוק , כאשר אף טענה זו נסתרה , שכן שוכנעתי כי אכן התובעת ידעה לגבי סך זה , ולאור טענותיו של הנתבע בכל הנוגע לוויתורים ההדדיים שכן עיון בסעיף 12 להסכם מלמד כי הנתבע וויתר על כספים שנתן להוריה של התובעת בסך של 337,000 ₪, יש מקום לעדיף את גרסתו העובדתית של הנתבע לפיה, חלקה של התובעת בסך זה קוזז ושולם דרך הוויתורים ההדדיים שעוגנו בהסכם.

תוצאה ומסקנה,

דין התביעה להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי ולאור נימוקי פסק הדין אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 11,700 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה .

נוסח מותר לפרסום של פסק הדין יוכן ביום 2.12.24 או בסמוך לאחר מכן ויעמוד לעיון הצדדים .

המזכירות תמציא פסק הדין ותסגור את התיק.

פסק הדין המקורי ניתן ביום 25.11.24 .

ניתן היום, א’ כסלו תשפ”ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.

חתימה