מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת הילה אוחיון גליקסמן
מבקשת
ש.ז.פ ת”ז XXX
נגד
משיב
א.פ. ת”ז XXX
בעניין הקטין: ע.פ ת”ז XXX ת.ל X.X.2013
החלטה
לפני בקשה לסעד זמני לפסיקת מזונות זמניים לקטין שפרטיו בכותרת.
העובדות הצריכות לעניין
המבקשת (להלן גם: “האם”) והמשיב (להלן גם: “האב”) שניהם יהודים, בני זוג לשעבר, ידועים בציבור, למעלה מ-15 שנה. מזוגיות זו נולד הקטין שבכותרת.
בין הצדדים גבה טורא, מסיבות השנויות במחלוקת ביניהם. לאחר שלא עלה בידיהם ליישב את המחלוקות הקשורות בפירוד בהסכמה, הגיש האב תובענה רכושית (תלה”מ 68079-09-24) ותובענה בעניין החזקת הקטין (תלה”מ 75153-09-24), והאם הגישה את התובענה דנן למזונות הקטין. עוד יצוין, כי הוגשו בקשות לצווי הגנה, של האם כנגד האב, של האב כנגד האם כלפי הקטין, ושל האב כנגד דודו של הקטין (אח של האם) כלפי הקטין (ה”ט 22303-07-24; ה”ט 1452-09-24; ה”ט 58897-09-24; ה”ט 14014-10-24).
כיום, המבקשת מתגוררת בבית המגורים בו התגוררו הצדדים במושב “XXX”, ואילו המשיב מתגורר, לעת עתה, בבית אביו באותו המושב. יצוין, כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת הזכויות על בית המגורים.
ביום 26.9.2024 הוגשה הבקשה דנן למזונות זמניים. המשיב הגיש תגובתו ביום 13.10.2024. בהתאם להחלטתי, הגישה המבקשת תשובה לתגובה ביום 30.10.2024.
תמצית טענות הצדדים
בפתח הדברים יצוין, כי הצדדים טענו באריכות לעניין נסיבות החיים המשותפים ופרידתם של הצדדים, לשיטתו של כל אחד מהם, אך שעה שטענות אלה אינן דרושות לצורך הכרעה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, לא מצאתי לפרטן.
לגופו של עניין, האם פירטה בבקשה את זמני השהות שנקבעו במסגרת הדיון בבקשה לצו הגנה מיום 16.7.2024, וטענה שהאב אילץ את הקטין להיפגש עמו בזמנים ובשעות שלא בהתאם להחלטה ובניגוד לסדר היום של הקטין.
אשר להכנסת הצדדים, המבקשת טענה בבקשה כי היא עובדת כשכירה בתפקיד מנהלת חשבונות בחברת XXX בא’, ושכרה הממוצע עומד על סך של 11,000 ₪ לחודש. בעניין הכנסות המשיב, נטען כי הוא עובד כעצמאי בתחום XXX ומשתכר כ-7,500 ₪ לחודש, זאת בנוסף לקצבת נכות בסך של כ-6,500 ₪ לחודש.
המבקשת העמידה את צרכי הקטין ודמי המדור על סך של 7,100 ₪, לפי פירוט כדלקמן: הוצאות כלכלה ומזון בסך 1,200 ₪; הוצאות רפואיות שוטפות, קופת חולים, מוצרי הגיינה בסך של 400 ₪; ביגוד והנעלה סך של 600 ₪; הוצאות תרבות, ספרים, צעצועים, משחקים, מתנות לאירועים, ימי הולדת סך של 400 ₪; הוצאות נסיעות בסך 400 ₪; והוצאות בלתי צפויות בסך 400 ₪, בתוספת מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות.
אשר לדמי המדור, המבקשת עתרה כי המשיב יחויב בתשלום מדור בשיעור של 30% מדמי מדור רעיוני בהתאם לעלות שכירות באזור המגורים, בסך 2,500 ₪ לחודש, בתוספת סך של 1,200 ₪, בגין חלקו היחסי בהוצאות המדור (ארנונה, חשמל, מים, גז, טלפון, כבלים, אינטרנט, ועד בית).
המשיב טען מנגד, כי הבקשה מופרזת ואינה נתמכת בראיות. ביחס לזמני השהות נטען, כי כיום הצדדים מגדלים את הקטין יחד וחולקים את זמני השהות עימו בחלוקה של 6 ימים בבית האב ו-8 ימים בבית האם.
אשר להכנסות הצדדים, המשיב טען, כי מעבר למשכורת החודשית שהציגה המבקשת, היא זכאית “למשכורת 13” באופן שמעלה את ממוצע הכנסותיה, והוסיף כי המבקשת הסתירה את הכנסותיה מעבודה נוספת בחברת “XXX”, בסך של 13,000 ₪ נטו לחודש (צורף טופס 106 לשנת 2022 וכן 2 תלושי שכר משנת 2023). עוד טען המשיב, כי המבקשת מקבלת סך של 1,000 ₪ לחודש מהגרוש שלה, כך שסך הכנסותיה נטו, לשיטתו, הינן 25,609 ₪.
בעניין הכנסותיו, המשיב טען כי הוא זכאי לקצבת נכות בסך של 5,228 ₪ לחודש. בנוסף, הוא מנהל עסק XXX; אינו יודע בדיוק מה היקף הכנסותיו מהעסק; אך לצרכי הבקשה דנן, הסכים להעמיד את שכרו מהעסק על סך של 7,500 ₪ לחודש. ביחס להכנסותיו הפנויות, המשיב טען כי הוא משלם לאביו סך של 2,000 ₪ בחודש כהשתתפות בעלויות המדור, וכן כי הוא משלם 1,250 ₪ בחודש למרינה בא’, עבור עגינת הסירה שם.
ביחס לצרכי הקטין, האב טען, כי לפי האסמכתאות שצירפה המבקשת, ובהתאם לפסיקה הנוהגת, הוצאותיו של הקטין עבור צרכים בסיסיים כולל אחזקת מדור, עומדים על סך של כ-1,750 ₪. ביחס לדמי המדור, נטען כי המבקשת מתגוררת בבית הרשום על שמה, ומשלמת החזרי משכנתא בסכום מוערך של 3,100 ₪, ובהתאם יש לקבוע את דמי המדור.
בתשובה שהגישה האם לתגובה היא הוסיפה, כי במהלך השנים האב לא היה מעורב בענייני החינוך של הקטין, והפנתה לאמירה של האב מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 26.9.2024 (במסגרת ה”ט 58897-09-24), המשקפת לדידה את היעדר רצונו הכן בזמני שהות עם הקטין. עוד בתשובה כתבה האם, כי לאב אין מסוגלות הורית; הקטין מפחד ממנו באופן קיצוני; ובנסיבות העניין זמני השהות לא ישרדו את מבחן הזמן. באשר לטענת האב כי יש לה הכנסה נוספת, המבקשת טענה כי היא עבדה עד ליום 20.9.2024 (6 ימים לפני הגשת התביעה והבקשה דנן) בעבודה נוספת מהבית בחברת “XXX”, אך, לטענתה עזבה עבודה זו בשל עומס נפשי, ותוכל לשוב לעבוד שם בעתיד. המבקשת הפנתה גם לכתב התביעה מטעם המשיב בתביעה הרכושית, בה מסר, לטענת המבקשת, כי הוא מרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש.
דיון והכרעה
בשלב פסיקת המזונות הזמניים, בית המשפט אינו נכנס בעובי הקורה ואינו מנתח באופן מקיף את הראיות שבפניו. קביעותיו, “שנקבעו בשלב זה אינן מחייבות כאשר התובענה תתברר לגופה” (ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה, פ”ד כג(1) 169 (1969)). צרכי הקטין, כמו גם הכנסות הצדדים, יתברר בהמשך ההליך, לרבות בשלב שמיעת הראיות.
הקטין XXX בן 10 ועשרה חודשים. אי לכך, בהתאם לדין החל ולהלכה שנקבעה במסגרת בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו, 19.7.2017) (לעיל ולהלן: “בע”מ 919/15”) שני ההורים יישאו במזונותיו מדין צדקה, כאשר חלוקת החיוב בין ההורים תקבע ע”פ יכולותיהם הכלכליות היחסיות, וזמני השהות של הקטין עם מי מהם, לאחר חישוב ואומדן צרכיו (צרכים תלוי שהות, צרכים שאינם תלוי שהות, ודמי המדור).
עוד יצוין, כי בשלב פסיקת המזונות הזמניים, ההכרעה נשענת על תמונה עובדתית חלקית בלבד, ובית המשפט לא נדרש להיכנס לעובי הקורה, או לקבוע מסמרות לגבי העובדות הנדונות. בשלב זה של ההליך, אפוא, רשאי בית המשפט להחליט בסוגיה המונחת לפניו על סמך הראיות הלכאוריות שהובאו לפניו עד לאותו שלב. ברי כי ככל שיתברר, לאחר שמיעת הראיות, כי נפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן יהיה לקזז סכומים אלה מהמזונות העתידיים (ע”א 201/72 יהודה אילן נ’ רעיה אילן, כו (2) 209 (1972); רמ”ש (חיפה) 55855-02-16 פלוני נ’ והקטינים (פורסם בנבו, 29.2.2016)).
להלן אבחן נתונים אלה על יסוד טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני.
זמני השהות – זמני שהות זמניים של המשיב עם הקטין נקבעו בהסכמת הצדדים בהחלטתי מיום 26.9.2024 (ה”ט 58897-09-24). על פי החלוקה שנקבעה, שוהה הקטין עם ההורים במתכונת של 8 ימים עם האם (57% מהזמן) ו-6 ימים עם האב (43% מהזמן). יוער, כי דינן של טענותיה של האם בעניין מסוגלות הורית להתברר בגדרי ההליך המתאים, כאשר יצוין, כי במסגרת התביעה שהגיש האב לקביעת זמני שהות, מיניתי אפוטרופוס לדין לקטין; הוריתי על הגשת תסקיר עו”ס לסדרי דין ועל הגשת דיווח ראשוני של העו”ס, נוכח עצימות הקונפליקט שבין הצדדים.
הכנסות הצדדים – על פי ממוצע תלושי השכר שצורפו לבקשה, שכרה החודשי של המבקשת מעבודתה בחברת “XXX”, בניכוי תשלומי חובה ומיסים, הינו 11,596 ₪.
בנוסף, וכאמור לעיל, המשיב טען בתגובה, כי המבקשת עובדת בעבודה נוספת בחברת “XXX בע”מ. המבקשת אישרה בתשובתה כי היא עבדה בחברה הנ”ל, בנוסף לעבודתה בחברת XXX ושות’, אך טענה כי היא הפסיקה לעבוד בעבודה זו ביום 20.9.2024, בשל לחץ נפשי בו היא נתונה בשל ההליכים המשפטיים, כאשר המעסיק שומר לה את הזכות לשוב ולעבוד שם.
ודוק. למרות שתביעת המזונות והבקשה דנן הוגשו 6 ימים לאחר מכן (ביום 26.9.2024), לא מצאה המבקשת לנכון לציין את הכנסותיה ממקור זה בכתבי הטענות שהגישה, ולא צרפה, גם לא לכתב התשובה, כל אסמכתא לעניין היקף הכנסותיה מחברת “XXX”. יצוין, כי עיון בהרצאת הפרטים שצורפה לכתב התביעה מעלה, כי גם שם לא פרטה המבקשת את הכנסותיה בשנה האחרונה ממקור זה, וזאת למרות שבתשובה, היא מסרה שהפסיקה לעבוד שם בסמוך להגשת תביעת המזונות.
התנהלות זו, המגלה טפח ומכסה טפחיים, אינה מקובלת, וזאת בלשון המעטה. דומה כי המבקשת ניסתה להסתיר מקור הכנסה זה, בניגוד לחובה החלה על בעל דין להציג את מלוא המסד העובדתי הנדרש והאסמכתאות התומכות בטענותיו, בהתאם להוראות הדין הכללי והדין הספציפי, הקבוע בתקנה 33 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020, ובהתאם לחובת ההגינות ותום הלב החלה על בעל דין. יתרה מכך, יש בהתנהלות זו כדי לגרום לניצול לא יעיל של משאבי משפט, שעה שבית המשפט נדרש ליתן החלטות ביניים להגשת תשובה, חלף הכרעה בבקשה למזונות זמניים לגופה.
אשר להיקף הכנסותיה של המבקשת מחברת “XXX”, עיון בשני תלושי השכר שצורפו ע”י המשיב, מעלה כי שכרה ממעסיק זה היה בסך של 11,901 ₪ נטו (בחודש מאי 2023) ובסך של 13,158 ₪ נטו (בחודש יולי 2023). עוד עולה, כי המבקשת הועסקה בחברת “XXX” מחודש ינואר 2011. שעה שהמבקשת לא צרפה כאמור כל אסמכתא בעניין, לעת עתה, אני קובעת כי פוטנציאל הכנסותיה ממקור הכנסה זה הינו 13,000 ₪ בחודש.
כמו כן, המבקשת לא הכחישה בתשובה את טענת המשיב כי היא מקבלת סך של 1,000 ₪ בנוסף מאביה של בתה הבגירה מנישואים ראשונים. בנסיבות אלה, אתחשב גם בסכום זה בקביעת היקף הכנסותיה.
אשר להכנסות המשיב, על פי אישורי הקצבאות שצורפו, הוא זכאי לקבל קצבאות בסך של 5,228 ₪ בחודש. כמו כן, המבקשת טענה, כי הכנסות המשיב מעסקו הינן בסך 7,500 ₪ לחודש, והמשיב הסכים לסכום מוערך זה בשלב זה, עד שיקבל את הנתונים מהרשויות, שכן המבקשת הייתה מי שרשומה מייצגת אותו במס הכנסה, בהתאם לאסמכתא שצורפה, ועדיין אין לו גישה לכל המידע.
אכן, כטענת המבקשת בכתב התשובה, עיון בכתב התביעה הרכושית מעלה, כי המשיב טען שהיו לו הכנסות מהעסק בגובה עשרות אלפי שקלים, וכי חלק מההכנסות היו במזומן והועברו ממנו לידי המבקשת עת הם חיו כבני זוג (סעיף 31 לכתב התביעה). עם זאת, הטענה לא גובתה באסמכתאות על ידי מי מהצדדים, כאשר היה מצופה מהמבקשת, כמי שהייתה רשומה כמייצגת עסקו של המשיב ברשויות, לטעון להיקף הכנסות גדול יותר לו זה היה מצב לאשורו. מכל מקום, אין באמור כדי לקבוע מסמרות, לכאן או לכאן, בשאלת היקף ההכנסות המלא של המשיב מעסקו. הנושא יתברר בהמשך, במסגרת ההליך העיקרי.
נוכח כל אשר פורט לעיל, בשלב זה, אני מעמידה את היקף הכנסותיה של המבקשת (הכנסות בפועל ופוטנציאל הכנסות) על סך כולל של 26,000 ₪. את היקף הכנסותיו של המשיב (הכנסות בפועל ופוטנציאל הכנסות), אני מעמידה על סך 13,000 ₪. מכאן, שיחס הכנסות הצדדים במעוגל הינו 66% (האם)/34% (האב).
ביחס להכנסות הפנויות, המשיב טען כי הוא משלם 2,000 ₪ לאביו כהשתתפות בהוצאות המדור ו-1,250 ₪ עבור עגינת הסירה בXXX, אך לא צרף כל אסמכתא להוכחת הטענות. מנגד, המבקשת לא טענה כי היא משלמת משכנתא, ולא השיבה לטענות המשיב בעניין זה. משכך, הבקשה למזונות זמניים תוכרע על יסוד יחס ההכנסות שנקבע לעיל, כאשר עניין ההכנסות הפנויות של הצדדים יתברר בהמשך ההליך.
צרכי הקטין – מחד, פירוט הצרכים של הקטין כפי שמופיע בבקשה הינו על פניו מופרז, לרבות סכום גבוה של 600 ₪ לביגוד והנעלה מידי חודש, ו- 1,600 ₪ עבור מזון, קופ”ח הגיינה וכלכלה. האסמכתאות שצורפו חלקיות, ואין בהן כדי להוכיח בשלב זה את הצרכים הנטענים של הקטין. מאידך, טענות המשיב לצרכים בסך 1,750 ₪ נטענו אף הן בעלמא, כאשר מדובר בסכום נמוך מהחזקה שנקבעה בפסיקה לקטין החולק את זמנו כמעט באופן שווה בין הבתים של הוריו, כבענייננו.
נוכח הבעייתיות בדיות הראיות בשלב המזונות הזמניים, בית המשפט רשאי להסתייע באומדנא בהתבסס על ניסיון חייו של השופט אשר בתוך עמו יושב, וכן בחזקות שנקבעו בפסיקה. כך נקבע כי, עלות צרכי בסיס של ילד, החולק את זמנו בבתי שני ההורים בחלקים שווים או דומים, כבענייננו, מגיעה לכ-2,250 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות חינוך, רפואיות חריגות, ודמי מדור (ר’ למשל רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ’ א.נ. (פורסם בנבו, 25.10.2018); עמ”ש (מרכז) 4202-02-20 ש.מ נ’ ח.י.מ (פורסם בנבו, 2.8.2020)).
בהתאם לחזקה זו, מצאתי להעמיד את צרכיו של הקטין על סך של 2,250 ₪. סכום זה כולל הוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות, ואינו כולל את דמי המדור והוצאות רפואה וחינוך חריגות.
לפי ההלכה שנקבעה בבע”מ 919/15; בהתאם להיקף ויחס ההכנסות שנקבע לעיל; לחלוקת זמני השהות בין הצדדים; ובהינתן שקביעת המזונות אינה נעשית רק על יסוד חישובים אריתמטיים, אלא בשים לב למכלול הנתונים והנסיבות (עמ”ש (מרכז) 2366-06-23 ש. מ נ’ נ. מ. (פורסם בנבו, 24.12.2023)), בשלב זה מצאתי לקבוע כי כל צד יישא בצורכי הקטין בזמן בו הקטין באחריותו, ובכלל זה הוצאות שוטפות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות (לרבות הוצאות מדור).
אשר לדמי המדור, לא מצאתי בסיס משפטי לעתירת המבקשת לחייב את המשיב לשאת בדמי מדור בסכום אקוויוולנטי לו היא הייתה שוכרת דירה דומה. שעה שהמבקשת לא צרפה אסמכתא לתשלום דמי המדור (ואף לא התייחסה בתשובה לטענות המשיב כי היא משלמת משכנתא), והמשיב מתגורר בבית אביו, ובשים לב להכנסות הצדדים, לעת עתה לא מצאתי להורות על חיוב בדמי מדור.
אשר לחלוקת ההוצאות החריגות בין ההורים, ההורים יחלקו את ההוצאות החריגות ביניהם לפי יחס ההכנסות הקבוע לעיל (66% האם ו-34% האב), בגין ההוצאות המפורטות ולפי מנגנון ההתחשבנות שלהלן.
לסיכום האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:
כל צד יישא בדמי המדור ובהוצאותיו השוטפות של הקטין בזמני השהות שלו עימו.
הצדדים יישאו בכל הוצאות החינוך של הקטין, מכל מין וסוג שהוא (ציוד לבית הספר, חוג אחד בעלות מתנ”ס, קייטנה בקיץ במחזור אחד בעלות מתנ”ס, שיעורי עזר, וכיו”ב), ביחס של 66% האם ו-34% האב, והכל בקיזוז המענק שהמבקשת זכאית לקבל, ככל שהיא זכאית, בתחילת כל שנת לימודים, מאת המל”ל. במקרה של מחלוקת בדבר נחיצות ההוצאה יכריע בכך הגורם החינוך הרלוונטי.
הצדדים יישאו בכל ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין, אשר אינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי או הביטוח הרפואי המשלים שבו הוא מבוטח, לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, טיפול פסיכולוגי וכיו”ב- ביחס של 66% האם ו-34% האב. במקרה של מחלוקת בדבר נחיצות טיפול יכריע הרופא המטפל/הרופא המקצועי. מובהר כי המבקשת תישא בעלות קופת החולים בה מבוטח הקטין.
מנגנון ההתחשבנות בגין ההוצאות החריגות יהיה באופן שכל הוצאה שניתן לשלם ישירות לנותן השירות, תשולם לנותן השירות במישרין ע”י כל אחד מהצדדים בהתאם לחלקו באותה הוצאה. החזר בגין הוצאות שלא ניתן לשלם ישירות לנותן השירות (כגון עבור רכישת ציוד לבית הספר) יועבר תוך 14 יום לצד שנשא בתשלום, כנגד הצגת קבלה אשר תישלח לצד האחר בכתב (בהודעת ווטאספ או דוא”ל).
תוקף החיוב ממועד הגשת התביעה, למעט בגין הוצאות חינוך לשנת הלימודים תשפ”ה בסך 3,068 ₪, בהן נשאה המבקשת בחודש ספטמבר 2024 (בהתאם לקבלות שהוגשו), כאשר האב יעביר לאם סך של 1,043 ₪ המהווה את חלקו בהוצאות אלה. הסכום יועבר לידי האם בתוך 14 יום.
קצבת הילדים המשולמת מטעם המל”ל תמשיך להיות מועברת לידי האם .
המשך בירור התובענה יתקיים במועד הקבוע לדיון ביום 1.1.2025 בשעה 11:00.
14 ימים לפני מועד הדיון יגישו הצדדים תצהיר רכושי מפורט וערוך כדין, וכן הרצאת פרטים מעודכנת, ויצרפו אסמכתאות כנדרש, לרבות תדפיסי חשבונות עו”ש ב-6 החודשים שלפני מועד הדיון ואישור יתרות מעודכן; אסמכתאות לגבי נכסים מכל מין וסוג שהוא שבבעלותם; דו”חות רווח הפסד ודו”ח שנתיים של העסק; פירוט כרטיסי אשראי 3 חודשים אחרונים; 18 תלושי שכר אחרונים; פירוט קצבאות ביטוח לאומי שנתי; וכן כל אסמכתא רלוונטית אחרת לעניין היקף רכושם והכנסתם.
שאלת חיובה של המבקשת בהוצאות בגין התנהלותה בחוסר תום לב ובניגוד להוראות הדין, כמתואר לעיל, תבחן בהמשך ההליך.
החלטה מותרת בפרסום במאגרים משפטיים, בהשמטת פרטים מזהים.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי זו לצדדים, ולסגור את הבקשה.
ניתנה היום, כ”ט תשרי תשפ”ה, 31 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
