לפני
כבוד השופט אייל כהן
תובעת
פלונית (קטינה)
נגד
נתבעות
1. אפרת גזית
2. הכשרה חברה לביטוח בע”מ
החלטה
מומחית בתחום הפסיכיאטריה מונתה לשם הערכת נכותה, אם בכלל, של קטינה אשר נפגעה בתאונת דרכים. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לפסול את המומחית הואיל ועיינה בסרטון התאונה ובתיעוד מתוך יומנה הפרטי של הקטינה.
הבקשה וטיב המחלוקת
על פי כתב התביעה, התובעת (- קטינה) ניזוקה בתאונת דרכים כהולכת רגל (להלן: “התאונה”). מכאן תביעתה נגד נהגת הרכב הפוגע ומבטחתו. בהחלטה מיום 7.10.24 הוריתי לבקשת התובעת על מינוי מומחית בתחום הפסיכיאטריה- ילדים (להלן: “המומחית”), על מנת לבחון את שיעור נכותה של התובעת, אם בכלל, כתוצאה מן התאונה.
לאחר האמור הגישה נתבעת 2 (להלן: “הנתבעת”) את בקשתה זו, בה עתרה להחלפת זהות המומחית. על פי הנטען בבקשה, ב”כ התובעת שלחה לעיון המומחית, מעבר לתיעוד רפואי, גם תיעוד האסור בהצגה. תיעוד זה כולל סרטון על אודות האירוע וכן תמונות מיומנה הפרטי של התובעת (להלן בהתאמה: “הסרטון”, “התמונות” ושניהם יחד- “התיעוד”).
לשיטת הנתבעת, התובעת פעלה כאמור על מנת “להכווין” את המומחית. שליחת התיעוד למומחית מהווה עילה מוצדקת לפסילתה ולמינוי מומחה אחר תחתיה.
בתשובה לאמור טענה התובעת כי דין הבקשה להידחות, באשר התיעוד לא רק מותר בהצגה למומחית, אלא אף חיוני כי יוצג לה. לשיטת התובעת, בהינתן כי עסקינן בתחום הפסיכיאטריה, שלא כבאיבחון פגימה פיזית, איבחונה מצדיק הצגת תיעוד שאינו רפואי גרידא. עוד נטען כי הצגת התיעוד מותרת על פי דין, וכי המומחית עצמה ביקשה מן התובעת להעביר לעיונה העתקי תעודות בית ספר.
בהחלטה מיום 3.11.24 הוריתי על עיכוב מינויה של המומחית עד להחלטה אחרת. בירור שנעשה בהתאם להחלטותיי העלה כי המומחית צפתה בתיעוד וכי לשיטתה הוא רלוונטי לשם מתן חוות הדעת. עוד השיבה המומחית כי לו נשאלה מבעוד מועד, בטרם צפתה בתיעוד, האם הוא רלוונטי לעבודתה, היה המענה לכך חיובי ובהתאם הייתה היא מבקשת לעיין בו. לדברי המומחית הסרטון “משמעותי” לצורך התרשמות מנסיבות התאונה, ויומנה האישי של הקטינה מכיל ביטויים של מצבה הנפשי בתקופה שלאחר התאונה.
לאור תשובת המומחית התבקשה הנתבעת לעדכן האם היא עומדת על בקשתה. על כך השיבה (בשתי תגובות שהוגשו) בחיוב. לשיטתה, התיעוד פסול להצגה ומשהמומחית צפתה בו, אין מנוס מפסילתה והחלפתה. לאור עמדת הנתבעת הוריתי על קבלת התיעוד לעיוני. לאחר עיון בתיעוד באה עת הכרעה.
דיון והכרעה
ראשית דבר אציין כי טוב הייתה עושה התובעת לו פנתה בבקשה מתאימה בטרם שלחה לעיון המומחית תיעוד שאינו רפואי. מהלך הדברים הנכון והתקין היה מצדיק קבלת תשובת הנתבעת ומתן הכרעה בטרם קביעת עובדות בשטח, בדרך של שליחת התיעוד ועיון בו. עם זאת, על אף התנהלות לא מיטבית זו, מצאתי כי אין בה כדי לשנות מצדקת מסקנותיי כמבואר להלן.
נפתח בהוראות הדין.
עניינה של תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ”ז-1986 (להלן: “התקנות”) בבקשה למינוי מומחה. התקנה מתירה צירוף מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי. תקנה 8 לתקנות, שעניינה בהמצאת מסמכים למומחה, מתירה המצאת כל מסמך בדבר הטיפול הרפואי, למעט חוות דעת. בחינת המסמכים המותרים בהצגה למומחה – גמישה (רע”א 5270/09 פרז נ’ תורג’מן, מיום 22.2.10). על בית המשפט לבחון האם המסמך שבמחלוקת כולל אלמנטים “חוות דעתיים” בעצמה המטה את הכף לעבר איסור הצגתו בפני המומחה, אם לאו.
בכל מקרה, קיימת דרישת יסוד לפיה המסמך מהווה חלק מהליך טיפולי. תקנה 8 מרחיבה ביחס לתקנה 2, במובן זה שאין בה דרישת סף לפיה עצם כתיבת המסמך תהיה כרוכה בצורך טיפולי מסוים. אפשר שהמסמך לא ייערך ב”זמן אמת” אגב הטיפול, אך יש בו כדי לתאר אותו או לסכמו (רע”א 3528/12 פלוני ואח’ נ’ הפניקס, מיום 16.7.12). העובדה שמסמך כולל אבחנה, כשלעצמה, אינה הופכת אותו לחוות דעת, שכן במסמכים רפואיים רבים שנעשים אגב טיפול, כלולה דיאגנוזה” (שם, סע’ 12). העובדה שמסמך “הוזמן” מעלה את החשד לפיו הוא “גלש” לעבר חוות דעת אסורה, ועם זאת, אין היא מלמדת בהכרח על כי מדובר בחוות דעת. גם פניית הנפגע לרופא מטפל או למוסד בו אושפז בבקשה שייערך סיכום מחלה, סיכום אשפוז או סיכום טיפול, אין משמעה בהכרח כי מדובר במסמך האסור בהצגה למומחה (שם, סע’ 11).
מסמך שנערך ע”י מוסד בלתי תלוי מותר בהצגה ככל שיש בו מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי והשיקומי שניתן לנפגע. ככל שיש בו פרשנות ומסקנות המשלימות ומסבירות את המידע אין בכך בהכרח כדי להפוך את חוות הדעת לפסולה (רע”א 2339/96 “אררט” חברה לביטוח בע”מ נ’ דלל, פ”ד נ(4), 529,533).
מן האמור עולה כי בהליך מכוח חוק פלת”ד קיים כלל ברירת מחדל פסיקתי, המתיר הצגת מסמכים באופן נרחב לעיון המומחה בדבר הטיפול הרפואי של הנפגע. כך הדבר ובלבד והתיעוד לא יבוא בגדר “חוות דעת”, כאשר הגדרתה של זו מצומצמת כחריג (- בהתאמה לרוחבו וגמישותו של הכלל).
מגמת ההגמשה המתוארת מעלה חלה גם באשר לפגימות שמתחום הפסיכיאטריה. כאשר עסקינן במומחה מתחום זה, מורחב ההיתר להציג לו מסמכים ותעודות על אודות התנהגות הנפגע בעבר שכן:
“…מה שצילום רנטגן מהווה עבור האורתופד יכול מידע על התנהגות אדם, מצבו הנפשי, מאפייני אישיותו, הישגיו וכישוריו האינטלקטואליים לפני התאונה ואחריה להוות עבור פסיכיאטר”.
[ת”א (חיפה) 375/91 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ’ אליהו חברה לביטוח בע”מ- כמצוטט בריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה חמישית, 2020) עמ’ 618].
באופן דומה נקבע כי למומחה בתחום הפסיכיאטריה, הנדרש למידע נרחב על אודות הנפגע, ניתן להציג מידע או מסמכים שאינם בתחום “הטיפול הרפואי שניתן לנפגע” במישרין, כגון כרטיס טיפולים ומסמך שנערך ע”י פסיכולוג [תא (מח’- י-ם) 1422/99 קריטי נ’ אלצנע (6.12.2000)]; או למשל, ע”י עו”ס המשמש כפסיכותרפיסט [רע”א (ת”א) ח.ב נ’ שלומי ממן (11.3.21); וראו גם החלטתי מיום 22.11.23 בתא (רמ’) 66336-11-22 פלונית נ’ אזולאי ואח’].
זאת ועוד. בשונה מנכויות פיסיות, הנכות הפסיכיאטרית מושא תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט”ז- 1956, נקבעת תוך הערכת יכולתו של הנפגע לתפקד במישורי החיים השונים.
המעיין בתקנות ימצא כי בהתייחס לנכויות פסיכיאטריות רווחים בהן מינוחים המתארים את עצמת הפגימה בתפקוד החברתי או הנפשי של הנפגע, כמו גם פגיעה בכושר עבודתו, ומידת נזקקותו לטיפול רפואי.
ברקע הדברים יוזכר כי הפסיכיאטריה בת זמננו נעדרת אמצעי בדיקה אובייקטיביים, כבדיקות דם או דימות. האיבחון נעשה על סמך התרשמותו הסובייקטיבית של הקלינאי את הנבדק, במטרה לבחון את קיומם או היעדרם של הקריטריונים המגבשים אבחנה.
כידוע, מומחה בית המשפט זוכה לאמון רב הנובע בין היתר מחזקת התקינות והמקצועיות ובכלל זה יכולתו לפעול כזרועו ארוכה של בית המשפט באובייקטיביות [מבין רבים ראו רע”א 1834/18 שירותי בריאות נ’ פלונית (מיום 3.5.18)]. רציונאל זה מתיישב עם הפסיקה שהוצגה לעיל באשר לגמישות שבקביעת מסמכים המותרים בהצגה למומחה. לשון אחר: חזקה היא כי המומחה לא יושפע לשלילה בנקל מתיעוד כזה או אחר, באופן שיפגום ביכולתו לבצע את מלאכתו כנדרש.
הן בית המשפט והן המומחה מטעמו מבקשים לבסס מסקנות על סמך ראיות אובייקטיביות ככל הניתן. ככל והראיה עמומה יותר וככל והיא אינה אלה פרי הערכה, כך יפחת משקלה, כמו גם תפחת עצם קבילות הצגתה בפני המומחה.
בנסיבות, המומחית נדרשת לבירור מצבה הנפשי של התובעת-הקטינה בעקבות התאונה ולאחריה. עליה לגבש מסקנות באשר למידת יכולה של הקטינה לתפקד. לשם כך נכון להציג בפני המומחית כל ראיה אותנטית שיש בה כדי ללמד על יכולת זו או על היעדרה. בכלל זה יבואו כאמור לא רק תיעוד רפואי גרידא, לרבות כזה שנערך ע”י פסיכולוג וכו’, אלא גם כל מידע אחר המלמד על התנהגות הקטינה, מצבה הנפשי, אישיותה, כישוריה והישגיה. מכוח רציונאל זה ובשגרה הנוהגת, לא אחת פונים בעלי דין- ובדגש על מבטחות-נתבעות ומבקשים להציג לעיון מומחה תיעוד ממוסדות חינוך, מתיק הרווחה וכיוצ”ב נתונים על אודות תובע.
מכלל האמור עולה כי בפן העקרוני, הצגת סרטון המשקף את אופן קרות התאונה ותיעוד מיומנו של נפגע מותרים ככלל בהצגה למומחה מתחום הפסיכיאטריה. למצער ניתן לקבוע כי אין לפסלם כברירת מחדל. בכל מקרה יש לבחון את התיעוד האמור בנסיבות כל מקרה על מנת להעריך את מידת הרלוונטיות שבו.
המומחית צפתה כאמור בתיעוד וביארה כי לשיטתה הוא חיוני לשם הערכתה את מצב הקטינה. עיינתי בתיעוד ומצאתי כי האמור והניבט ממנו מתיישב עם מסקנת המומחית.
עיון בסרטון מלמד על אופן קרות התאונה ועצמת פגיעת הרכב בקטינה. מקור הצילום במצלמת רכב (שאינו מעורב בתאונה), אשר תיעדה את הרכב הפוגע כשהוא פוגע בתובעת בעודה חוצה מעבר חצייה. כתוצאה מן הפגיעה התובעת הועפה לעבר מכסה המנוע ושמשת הרכב. הרכב הפוגע המשיך בנסיעה לפרק זמן קצר עד לעצירתו ונפילת התובעת לכביש, לפניו, בשל הבלימה. עוד ניתן להבחין בתובעת כשהיא ישובה על הכביש לאחר הפגיעה בעוד אנשים רצים לעזרתה.
יומנה של הקטינה משקף את רגשותיה ומחשבותיה לאחר התאונה ונחזה כבעל מידע רלוונטי לעבודת המומחית.
לא מצאתי בנסיבות אלה כל הצדקה לקבוע כי המדובר בתיעוד פסול להצגה. מקל וחמר נכון הדבר עת המומחית הבהירה כי לשיטתה היפוכו של דבר הוא הנכון.
העולה מן המקובץ הוא כי אין הצדקה לפסילת התיעוד מהצגה למומחית ואין הצדקה לפסול את המומחית ולמנות מומחה אחר תחתיה. המומחית תמשיך במלאכתה.
הבקשה נדחית אפוא.
באשר לסוגיית ההוצאות מצאתי להביא במניין שיקוליי את העדרה של בקשה מבעוד מועד מטעם התובעת, כמבואר לעיל. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 2,000 ₪. הסך ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ב”כ התובעת תעדכן את המומחית בכך כי עליה להמשיך במלאכתה. התובעת תעדכן בכל הנדרש בתוך 60 יום.
ניתנה היום, ב’ כסלו תשפ”ה, 03 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
