המבקש:
א.מ ת"ז 068172113
ע"י ב"כ עו"ד אביתר רגר
נגד
המשיב:
ג.מ ת"ז 027420082
<#1#>
נוכחים:
המבקש וב"כ עו"ד אביתר רגר
המשיב וב"כ עו"ד רפי שפירא ועו"ד חן אסף
<#2#>
פסק דין
ביום 08.09.2024, הגיש התובע תובענה לבטל מינויו של מנהל עיזבון.
בדרך כלל בהליך אזרחי, והליכי העיזבון הוגדרו כבר מזמן כסוג של הליכים אזרחיים, נהוג כי יסביר התובע מה מעמדו בהליך.
ברור לחלוטין שהתובע אינו אלא מי שהעיזבון תובע אותו להשבת סכומים ניכרים. לאמור, שאין הוא יורש, אין לו עניין בניהול העיזבון. למעשה, כל עניינו הוא בפעולות שנוקט העיזבון כתובע כנגדו בהליך אזרחי.
העובדה שהתובע היה בעבר כטענתו, ידוע בציבור או בקשר אחר עם המנוחה, מה שגרם כנראה לטענות בדבר הצורך בהשבה, אינה מעלה ואינה מורידה את העובדה שאין לתובע לא מעמד ולא זכות לקבוע מי ינהל את העיזבון או מי ייצג את העיזבון כנגדו.
תרצה במילות המשיב, מדובר בהיעדר זכות עמידה, אך לא רק.
טענות שיש לתובע בדבר התנהלות העיזבון באמצעות מנהלו, מקומן בהליך שמתנהל כנגד התובע או אם סובר הוא כי נעשה דבר מה בניגוד לחוק העונשין, אצל רשויות האכיפה.
הרעיון היצירתי שנתבע יקבע את זהותו של מי שתובע אותו או מנהל הליכים נגדו על דרך מתיחת ביקורת על דרך התנהלותו, אינו קיים בדין. הוא למעשה סוג של התחכמות.
למען האמת, מונה מנהל העיזבון בהסכמת היורשים כדין וטענתו של התובע כי הוא היה צריך להיות צד להליכי המינוי, אין לה על מה שתסמוך.
בבוא בית המשפט למנות מנהל עיזבון, הוא שוקל את הצורך במינוי, את הרצון המנוחה, את עמדת הזכאים לרשת ואולם כאלה שהעיזבון עשוי לתבוע אותם, אינם יכולים להשפיע ואינם צריכים להשפיע על בחירת מנהל העיזבון, שהרי לאותם נתבעים פוטנציאליים, יש אינטרס מובהק למנוע את התביעה ואם ישמע מישהו מבין השורות שכללו של דין אינו מאפשר לנתבעים פוטנציאליים להתערב בהליך מינוי עיזבון, צודק הוא.
כאשר טוען מנהל העיזבון שלעת הזו מינויו קבוע כי למעשה מדובר בניסיון להתגונן בפני תביעת העיזבון בדרך מתחכמת, צודק הוא.
אלא שבכך לא תמה חוכמתו של התובע.
התובע אומנם לא הסביר כדבעי את זכותו להתערב בכלל בהליכי מינוי מנהל העיזבון שנעשה בהסכמת כל היורשים, במקום זאת, הייתה לו לא מעט ביקורת על מנהל העיזבון, אך לא רק. בבחינת ההגנה הטובה יותר היא התקפה.
בפתח התובענה טען התובע כי בית המשפט לא בחן את הבקשה. כאמור, הדברים נסתרים, ולו מכוח הסכמת היורשים.
שיטתו של התובע לטעון, אני לא יודע אם כל היורשים הסכימו, אינה טיעון ראוי. "אני לא יודע" היא מן פתיחת תיאוריית קונספירציה שמטילה כביכול על הנתבעים להוכיח למי שהם נושים בו כך ואחרת.
בסעיפים 14 ו- 15 לכתב התביעה, כתב התובע כי אחיו של מנהל העיזבון הוא שופט מחוזי בפועל, ולכן קיים חשש ממשוא פנים.
אותו שופט לא מעורב בהליך, אין מדובר באותו מחוז שיפוט או באותה ערכאה והעובדה ששופט הפך יורש, עדיין אינה הופכת אותו לחשוד בכוח, אותו ואת חבריו למקצוע, כמי שפועלים שלא כדין.
אלא שנראה שקל לו לתובע לפזר חשדות פוגעניים באוויר.
בסעיף 15 כותב התובע, אם לא הבנו קודם, יש להקפיד שלא יהיה משוא פנים והעניין צריך להיות תחת זכוכית מגדלת, ייתכן גדול מאוד גם של התקשורת, בשל הקשר המשפחתי לשופט.
אני, שמפשוטי העם אני, מבין את הסעיף כאיום או הליכת אימים. לאמור, אם לא תיענו לבקשת התובע, אפנה לתקשורת.
ברצוני להקל על התובע ולכן, פסק דין זה מותר לפרסום ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים ואם סבר התובע כי אם אירתע מאימת התקשורת, טוב יעשה אם יחשוב פעם נוספת.
נדרשה בשעתו נשיאת בית המשפט העליון המנוחה, השופטת מאור, לשאלת השיפוט ללא מורא וללא משוא פנים. כאשר תובע אומר לביהמ"ש שעליו להקפיד שלא יהיה משוא פנים ושהתלונה תיחקר באופן נוקב, שוב ללא משוא פנים וצריך זכוכית מגדלת בעטיה של התקשורת, כל זה כי אחיו של מנהל העיזבון הוא שופט, הוא למעשה נקלע לאותו תחום של הליכת אימים במרומז.
האזנתי לב"כ התובע ואין לי שום ספק שמדובר בעו"ד מקצועי, מנוסה, שבקי היטב בדין ועבודתו השוטפת.
משכך, כאשר הוא אומר לי שכתב הטענות רק שיקף את דברי הלקוח ואין מדובר ברמיזת קונספירציה, קשה לי "לקנות" את הדברים כפי שהם.
המסמך אותו ציטט ב"כ מנהל העיזבון לעניין הרשם לענייני ירושה, רק מוסיף על תחושתי כי מדובר בהתנהלות שהיא בכוונת מכוון.
כאשר אומר לי ב"כ התובע שלאור הדיון הוא מבקש למשוך ובעברית אחרת למחוק את התובענה ללא צו להוצאות, הוא יוצר על פי הפסיקה כלים שלובים לפיהם פסיקת הוצאות אינה כלולה בהסכמתו למחיקה.
נכון שהתובע הוא בעלים על תביעתו והוא יכול לבקש למחקה כשיחפוץ, אך ברגע שהוא מוסיף תנאי לבקשת המחיקה של אי פסיקת הוצאות וביהמ"ש אינו מסכים לתנאי, מן הראוי לפסוק ולכן הארכתי מעט.
דין התובענה להידחות ולא להימחק לאור הסברי לעיל,
אמר ביהמ"ש העליון כי בבוא ביהמ"ש לפסוק הוצאות, אין הוא מתייחס רק לשאלה מי זכה בדין ומי לא זכה, הוא מתייחס גם לשאלת התנהלותו של בעל הדין כמוטיב מרכזי ומכאן גם הפסיקה מאפשרת חיוב בהוצאות כנגד מי שזוכה בדין. מאליו ברור שביהמ"ש גם שוקל גם בראי עקרונות היסוד שבתקנות, את משך התמשכות ההליך, במקרה שלנו קצר יחסית.
הואיל וכך, התובענה כאמור נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 9,000 ₪.
ניתן היתר לפרסם פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
המזכירות תסגור את התיק.
<#3#>
ניתן והודע היום י"ח חשוון תשפ"ה, 19/11/2024 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט