לפני
כבוד השופט אלעזר נחלון
תובעים
1-6. פלונים
נגד
נתבעים
1-12. פלונים
בשם התובעים:
עו"ד פאדי אבו אסעד
בשם נתבעים 1, 11, 12:
עו"ד סרור מארון
החלטה- נוסח מותר לפרסום
א. כללי
לפניי בקשה שהוגשה מטעם נתבעים 1, 11, ו-12, לחזור בהם מהסכמה דיונית שאליה הגיעו כלל הצדדים בדיון מיום 18.7.24. כמו כן עותרים נתבעים אלה להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.
יצוין מעתה כי בתובענה נכללו שנים עשר נתבעים, אולם מי שהתנגד לקבלתה היה נתבע 1 (להלן: הנתבע), בשמו ובשם נתבעות 12-11. נתבעות אלה הן חסויות, ללא בן זוג וללא ילדים, והנתבע משמש אפוטרופוס שלהן מזה עשרות שנים.
עוד יצוין כי למרבה הצער התברר שלאחר גיבוש ההסכמה, ועוד קודם להגשת הבקשה שכאן, הלכה נתבעת 11 לעולמה. לפיכך, אפוטרופוסותו של הנתבע עליה פקעה לכאורה (ראו סעיף 62 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, להלן: חוק הכשרות והאפוטרופסות). ממילא נראה כי גם בא כוח הנתבעים אינו מוסמך לייצג את נתבעת 11, ובכל מקרה היא אינה יכולה להוסיף ולשמש בעלת דין. יש לראות אפוא את הבקשה כמוגשת מטעם הנתבע, בשמו ובשם נתבעת 12. למשמעות הדיונית של פטירת נתבעת 11 בשלב הנוכחי אתייחס בהמשך.
ב. רקע עובדתי ודיוני תמציתי
בעלי הדין הם בני משפחה אחת, צאצאי המנוח XXXX. למנוח ולרעייתו היו שישה ילדים. שלושה מילדיהם הלכו לעולמם בשלבים קודמים: XXXX, בן זוגה של תובעת 1 ואביהם של יתר התובעים; XXXX, שתחילה היה חלק מן ההליך ולאחר פטירתו נמחק ממנו (אם כי שני בניו תמכו בעמדת התובעים, ואף הביעו את הסכמתם להסכמה שממנה מבוקש לחזור); ו-XXXX, שיורשיה הם נתבעים 10-4. שלושת הילדים הנותרים של המנוח ורעייתו הם הנתבע והחסויות נתבעות 12-11. לאחרונה התברר כאמור כי גם נתבעת 11 הלכה לעולמה.
ביסוד התובענה מחלוקת לגבי חלקי הצדדים בחלקה XXXX שבגוש XXXX (להלן: המקרקעין), כאשר כפי שצוין עיקר המחלוקת היא בין התובעים לבין הנתבע (בשמו ובשם נתבעות 12-11). מחלוקת זו נובעת מטענות הדדיות בדבר מעמדו ותוקפו של ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 23.12.85 שהעניק המנוח לכלתו תובעת 1. באותה עת היה המנוח רשום כבעל 7/10 מן הזכויות במקרקעין, ותובעת 1 הייתה רשומה כבעלת 3/10 מהם. בייפוי הכוח שבמחלוקת ייפה המנוח את כוחה של תובעת 1 להעביר לילדיו את זכויותיו ב-7/10 של המקרקעין בהתאם לחלוקה בעין המפורטת שם. על פי אותה חלוקה, חלקים מסוימים מן המקרקעין הועברו לארבעת ילדי המנוח שהם XXXX, וכל יתרת הזכויות הועברה לבנו XXXX מוריש התובעים (כאשר לבת XXXX לא הועברו זכויות כלשהן).
ביום 18.7.24, בפתח הדיון שבו היו אמורות להישמע העדויות והסיכומים, הגיעו הצדדים להסכמה (עמודים 17-15 לפרוטוקול מיום 18.7.24).
על פי עיקרי ההסכמה, נקבעה חלוקה ושימוש בעין במקרקעין, בהתאם למפורט שם ובתשריט שהגישו הצדדים. כמו כן הסכימו הצדדים כי חלקיהם הבלתי מסוימים במקרקעין ייקבעו באופן יחסי, בהתאם לחלוקה ולשימוש בעין שעליהם הוסכם; כי ניתן יהיה לפנות לרשם המקרקעין על מנת לרשום את הזכויות באותם חלקים; וכי ניתן יהיה גם לעתור לחלוקה של המקרקעין או לפירוק שיתוף בהם בהתאם לחלוקה שעליה הוסכם, וזאת בכפוף לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בעניינים אלה.
במסגרת החלוקה הועבר לנתבע שטח שעל פי ייפוי הכוח שבמחלוקת אמור היה לעבור למוריש התובעים. לפיכך, הוסכם כי בית המשפט יקבע האם ומהו הסכום שיהיה על הנתבע לשלם לתובעים, וזאת לאחר קבלת חוות דעת של שמאי מומחה מטעם בית המשפט בנוגע לעניינים שונים, וכן יקבע שורה של עניינים נוספים, כמפורט בהסכמה, והכל בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ולאחר טיעונים קצרים בכתב.
לשם מימוש ההסכמה הוסכם גם על מינוי מודד, שיחווה דעתו בנוגע לשיעור היחסי של החלק שהוקצה לכל צד מתוך המקרקעין (שהוא כאמור יהיה חלקו הבלתי מסוים בהם).
בעקבות ההסכמה מונה מומחה שהוא מודד ושמאי, ואף נקבע מועד לסיור במקרקעין. אלא שביום המיועד נמסר למומחה כי בשל מצבו הרפואי של הנתבע לא ניתן יהיה לקיים את הסיור. התובעים הלינו על עיתויו של הביטול, ואף טענו כי באותו יום הילך הנתבע בנכס ללא כל קושי. בהמשך הודיע הנתבע על החלפת ייצוגו, ובחלוף ימים ספורים הוגשה הבקשה שכאן.
ג. עיקרי טענות הצדדים והדיון בבקשה
הנתבע טוען, בשמו ובשם נתבעת 12, כי יש להעביר את התובענה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. לטענת הנתבע, מדובר בסכסוך משפחתי באופן מובהק, וכל המעורבים הם בני משפחה מדרגה ראשונה, כך שהסמכות העניינית קנויה לבית המשפט לענייני משפחה.
כמו כן טוען הנתבע כי יש לאפשר לו לחזור מן ההסכמה שהושגה. לשיטתו, מדובר בהסכמה "סבוכ[ה] ומורכב[ת]", שגובשה בין הצדדים "בחופזה", ומבלי שנשקלו כלל ההיבטים שלה. זאת, בעיקר, שכן ההסכמה מונעת "כל אפשרות לניצול ומימוש זכויות הבניה הפוטנציאליות של המקרקעין", ואף לא נבחנו ההשלכות המיסויות שלה. עוד נטען כי ההסכמה חסרה פרטים חשובים ומהותיים, כגון המועד שלגביו תיערך חוות הדעת השמאית; כי חלק מבעלי הדין ומבעלי הזכויות במקרקעין לא נכחו בדיון שבו היא גובשה; כי הנתבע מצוי במצב רפואי ונפשי קשה בכלל ועקב הסכסוך בפרט; וכי במהלך הדיון התרחש עימות בין הצדדים שגרם לו ללחץ נפשי ובריאותי. נטען גם כי היה צורך לקבל אישור מראש של בית המשפט המוסמך להגיע להסכמה בעניינן של נתבעות 12-11 החסויות, והועלו טענות נוספות.
התובעים מתנגדים לבקשה, ולטענתם היא מוגשת בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. נטען כי כבר בשלב מוקדם של ההליך חזר בו הנתבע מן הטענה שהעלה (בשמו ובשם נתבעות 12-11) בנוגע לסמכות העניינית, וכי בכל מקרה בשלב הדיוני הנוכחי, לאחר למעלה מארבע שנים, אין הצדקה להעביר את התובענה לבית משפט אחר. לשיטת התובעים, מטרת הבקשה להעברת התובענה היא שינוי המותב המטפל בה וסיכול ההסכמה.
התובעים טוענים גם כי אין כל עילה לחזרה מן ההסכמה. לשיטת התובעים, הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, אולם למעשה מדובר בפסק דין, שאין כל עילה לבטלו ובכל מקרה הדרך הדיונית לעתור לכך אינה בבקשה מעין זו שכאן. עוד נטען כי ההסכמה גובשה על יסוד הצעתו של הנתבע עצמו; כי הוא לווה על ידי בא כוחו ועל ידי שניים מבניו; כי ההסכמה גובשה לאחר התייעצות, ותוך ניהול מגעים בין הצדדים ובין באי כוחם; וכי לא הועלתה כל טענה בנוגע למגבלה שממנה סבל הנתבע בעת גיבוש ההסכמה. אשר לחסויות, הרי שנטען כי לאורך כל ההליך לא ראה הנתבע מניעה לייצגן, והטענה מועלית כעת כאמתלה לצורך ביטול ההסכמה. נטען גם כי החסויות לא התגוררו במקרקעין, וכי ההסכמה אינה פוגעת בזכויותיהן. הועלו גם טענות נוספות.
דיון בבקשה התקיים ביום 13.11.24. במסגרת הדיון הדגיש הנתבע כי לא זו בלבד שהוא "איבד את הפוטנציאל של פרויקט 'פינוי בינוי'", הכרוך בהפסד של סכומי עתק, אלא שנוכח פטירתה של נתבעת 11 יורשיה צפויים להיות בעלי זכויות באותו חלק מקרקעין שאמור היה להיות שלו, ושבו יש לנתבעת 11 חלק. זה, לדבריו, "המסמר האחרון בארון הקבורה של האפשרות לנצל את המגרש". כמו כן התברר בדיון שקיימת מחלוקת בנוגע לעניין מסוים שנקבע בהסכמה, ולגביו השלימו הצדדים טיעון בכתב. הסכמה בנוגע לבקשה לא הושגה, ובנסיבות אלה יש להכריע בה.
ד. דיון והכרעה
הבקשה כוללת שני ראשים. אתייחס תחילה לראש הבקשה שעניינו העברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה, ולאחר מכן לראש שעניינו החזרה מההסכמה הדיונית.
ד(1) הבקשה להעברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה
דין הבקשה להידחות.
ראשית, כפי שטוענים התובעים, הנתבע, ובאמצעותו גם נתבעות 12-11, העלו את הטענה בדבר העדר סמכות עניינית בשלבים מוקדמים של התובענה. עם זאת, בעקבות קדם משפט מיום 25.11.21, ולאחר ששקלו בדבר, הודיעו הנתבעים במפורש כי "הם חוזרים בהם מטענת חוסר סמכות" (הודעה מיום 5.12.21). המותב שדן בתובענה באותו שלב אף רשם לפניו את ההודעה (החלטה מאותו יום). לא זו בלבד, אלא שבמסגרת כתב ההגנה המתוקן שהוגש לאחר מכן נמנעו הנתבעים מלשוב על הטענה. בנסיבות אלה, נראה כי הנתבעים מושתקים מלהעלות את הטענה כעת, בשלב דיוני כה מתקדם של התובענה, ובעיתוי שפשרו לא הובהר.
שנית, בנסיבות שתוארו מצופה היה כי הנתבעים יתייחסו מיוזמתם לעובדה שהם מעלים טענה שממנה חזרו במפורש בשלב קודם וינמקו זאת. הנתבעים נמנעו מלעשות כן, והדבר עשוי לעלות כדי הפרת החובה לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית.
שלישית, גם לגופו של עניין אין ממש בטענה: נתבעים 1, 11, 12 הם דודים של תובעים 6-2, ויתר הנתבעים הם בני דודיהם, וממילא הם אינם באים בגדרי המונח "בן משפחה" שבסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995.
הבקשה להעברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה נדחית, אפוא.
ד(2) הבקשה לחזרה מן ההסכמה הדיונית
בניגוד לעמדת התובעים, איני סבור שההסכמה וההחלטה שנתנה לה תוקף מהווים "פסק דין". לא נפל אפוא פגם במסלול הדיוני שבו הוגשה הבקשה לחזרה מאותה הסכמה, ויש לבחון אותה לגופה.
כבר נקבע כי
על הסכם שעניינו אופן בירור התובענה, ובכלל זה הסכמה על עובדות, הגשת ראיות וכיוצ"ב, חל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מכוח הוראת סעיף 61(ב) לאותו חוק, כלומר, "בשינויים המחויבים"; כאשר "אחד השינויים המחויבים מטיבו ומטבעו של הסכם על דרכי הדיון הוא, כי ניתן לשחרר צד מהסכם כזה ברשות בית המשפט".
(רע"א 1581/13 פלוני נ' וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ (1.5.2013), ובאסמכתאות שם).
עוד נקבע כי
אין להקל ראש בתוקפן של הסכמות אליהן מגיעים בעלי הדין תוך כדי ניהול ההליך. בדרך כלל יש לכבדן, וראוי שבתי המשפט יאכפו הסכמות אלה ולא יאפשרו להשתחרר מהן בנקל. אחרת יפגע הדבר ביכולת בית המשפט לנהל את ההליך ביעילות תוך הסתמכות על הצהרות והסכמות של פרקליטי הצדדים, תפגענה ציפיות לגיטימיות של הצדדים שעל פיהן הם נערכו וכו' (שם).
מנגד נקבע כי "גם אין מקום לעמדה הקיצונית לפיה אותן הסכמות תיאכפנה בכל מחיר, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה" (שם).
נראה כי שיקולי המדיניות האמורים לשמש בהחלטה בדבר בקשה לחזור מהסכמה דיונית מורכבים משיקולים הקשורים בהליך הספציפי ומשיקולי רוחב. בין היתר יש לשקול את ההגנה על הצד השני שהסתמך על ההסכמה; את המשמעות של כפיית צד לקיים הסכמה שעלולה להביא לתוצאה לא הוגנת, ולו לתחושתו; את הרצון למנוע שיבוש והליכים מיותרים בעבודת בית המשפט; וכן את הרצון ליתן תמריץ להתקשרות בהסכמות דיוניות, אשר תיתפסנה כמחייבות מחד גיסא וכרגישות לשינוי נסיבות או לשיקולי צדק ממשיים מאידך גיסא.
לצורך החלטה בבקשה לחזרה מהסכמה כאמור יש לבחון, בין היתר, את נסיבות ההגעה להסכמה ואת מידת שיקול הדעת שהופעלה לגביה מצד מבקש החזרה; את מניעי החזרה ומתי נעשתה; את שאלת קיומה, היקפה ומהותה של הסתמכות הצד השני על ההסכמה; ואת השלכת קבלת הבקשה על עבודת בית המשפט.
יישום השיקולים השונים על המקרה שכאן מביא לטעמי למסקנה שאין לאפשר לנתבע לחזור בו מן ההסכמה הדיונית.
לעניין נסיבות ההגעה להסכמה, הרי שכבר בקדם משפט מיום 5.6.24, שארך כשעתיים, נידונו אפשרויות שונות של הסכמות, לרבות האפשרות שלבסוף גובשה.
ההסכמה עצמה גובשה בחלוף כחודש וחצי, בפתח דיון ההוכחות והסיכומים מיום 18.7.24, שלאחריו אמור היה להינתן פסק הדין. מדובר היה אפוא בשלב מתקדם ביותר של ההליך, כאשר הצדדים מודעים היטב למכלול החומר המצוי בתיק ולכלל הסיכונים והסיכויים ההדדיים. הנתבע, שנמסר כי הוא עצמו עורך דין, היה מיוצג, ואף לווה בשניים מילדיו.
בניגוד לטענת הנתבע כאילו ההסכמה הושגה ב"חופזה", הרי שכעולה מפרוטוקול הדיון מאותו מועד, ההסכמה הושגה לאחר דיון שארך כשעתיים וחצי. במהלך הדיון התקיים בהסכמת הצדדים שיח שלא לפרוטוקול, ואף נערכה הפסקה שבמהלכה הצדדים יצאו מן האולם ושוחחו ביניהם ישירות. לאחר מכן שבו הצדדים לאולם, ובית המשפט סייע לגבש את ההסכמה שאליה הגיעו לבסוף, תוך התייחסות קונקרטית לעניינים שונים שצויינו על גבי תשריט המקרקעין (סומן 1). ההסכמה הועלתה על הכתב, נוסחה נמסר לצדדים, ורק לאחר שקראו אותו היטב והעירו את הערותיהם היא גובשה במתכונתה הנוכחית ונרשמה מפי באי כוחם. באותו שלב ההסכמה הוקראה לצדדים, ולאחר מכן שוב נשאלו כלל הנוכחים לרבות הנתבע לגבי עמדתם. הנתבע שב והבהיר כי "ההסכמה דלעיל מובנת לי ומקובלת עלי, בשמי ובשם נתבעות 12-11" (עמוד 17 לפרוטוקול מיום 18.7.24, שורה 11).
זאת ועוד: כפי שטוענים התובעים, למיטב זכרוני מתכונתה של ההסכמה הוצעה על ידי הנתבע, שביקש להוסיף ולהחזיק בשטח שעליו הוא בנה מבנים מסחריים שונים. כמו כן לא היה נראה שהנתבע נתון ללחץ חריג, ואדרבה, הוא דקדק בעניינים שונים הקשורים בפרטי ההסכמה על מנת להבטיח את זכויותיו, כפי שהוא זכאי כמובן לעשות (בין היתר הבטיח הנתבע את אפשרותו לעשות שימוש באחד השטחים שאמורים להגיע לידי התובעים; את אפשרותו לבנות קיר מפריד; ואף העלה את הצורך להתייחס לנושא המיסוי, כאמור להלן). אף התיעוד הרפואי שהוצג אינו מלמד על קשיים במישור הנפשי.
לא למותר לציין כי גם לאחר הדיון פעל הנתבע למימוש ההסכמה: הוא העביר למומחה מסמכים נדרשים, שילם את שכר טרחתו, וכאמור אף תיאם מועד לסיור במקרקעין (הודעות מיום 6.8.24 ומיום 29.9.24). התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי ההסכמה הושגה תחת לחץ חריג במעמד הדיון דווקא (והשוו לסעיף 20 סיפא לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, להלן: חוק החוזים).
אשר למניעי הבקשה, הרי שמהבקשה עצמה עולה כי המניע העיקרי לה הוא "טעות בכדאיות העסקה", שכן לשיטת הנתבע ההסכמה אינה כדאית ותסב לו נזק כלכלי (ראו עמוד 1 לבקשה; סעיפים 54-43 לבקשה; וראו גם את דברי בא כוח הנתבע בעמוד 19 לפרוטוקול הדיון מיום 13.11.24, שורות 5-1). הטענה העיקרית היא כי ההסכמה על אפשרות לחלק את המקרקעין תמנע אפשרות לנצל אותם באופן מיטבי לצרכי בנייה, והועלתה טענה גם בנוגע להשלכות המיסויות של ההסכמה.
הטענות בנוגע לכדאיות ההסכמה אינן מצדיקות את ביטולה במקרה שכאן (השוו לסעיף 14(ד) לחוק החוזים). מעבר לכך, במסגרת ההסכמה נתנו הצדדים את דעתם באופן מפורש גם לעניינים שמעלה הנתבע כעת. לעניין חלוקת המקרקעין נקבע כי "…יוכל כל צד לבקש לערוך פרצלציה במקרקעין בהתאם לחלוקה דלעיל, או לתבוע פירוק שיתוף בהתאם לחלוקה זו. פרצלציה כזו תהיה כפופה לשיקול הגורם המוסמך" (סעיף 11 להסכמה); ולעניין המיסוי נקבע כי "… יוכל בית המשפט ליתן הוראות בנוגע לחלוקה בין הצדדים בתשלום מיסים ככל שאלה יידרשו" (סעיף 9 להסכמה, שלמיטב זכרוני הוסף בעקבות הערה של הנתבע עצמו בעניין). הנה כי כן: מדובר בעניינים שלא נעלמו מעיני הצדדים. העובדה שכעת הנתבע סבור כי ההסכמות הקונקרטיות לגבי עניינים אלה אינן כדאיות מבחינתו, אינה מהווה עילה לחזרה מהן.
אוסיף כי לטעמי לא בכדי הגיעו הצדדים להסכמה שהושגה, הנובעת גם מהערכת הסיכונים והסיכויים בנוגע למעמדו ותוקפו של ייפוי הכוח. ממילא, וגם מבלי להידרש להשלכת ההסכמה על היחסים המשפחתיים, לא ניתן לומר כי היא אינה כדאית לנתבע ולנתבעות 12-11, שכן היא נערכה נוכח הסיכון שטענות התובעים בדבר תוקפו של ייפוי הכוח תתקבלנה, באופן שירע את מצבם של נתבעים 1, 12-11 ביחס למה שעליו הוסכם (ואיני מביע בעניין זה כל עמדה).
עוד אוסיף כי בניגוד לטענת הנתבע, ההסכמה אינה מורה על חלוקת המקרקעין, אלא מאפשרת לכל צד לפנות לגורם המוסמך בבקשה כזו. הבקשה כפופה לשיקול דעת אותו גורם, וחזקה כי הוא לא יאשרה אם יסבור שאין לעשות כן. אם יבקש מי מן הצדדים לערוך חלוקה, יוכל הצד השני להביא בפני הגורם המוסמך כל טענה שימצא לנכון. בכל מקרה, בהנחה שהותרת המקרקעין כחלקה אחת תועיל לכלל הצדדים, הדעת נותנת שהם יפעלו לשם כך בשיתוף פעולה לתועלת כולם.
מבחינת עיתוי הבקשה, הרי שהיא הוגשה בחלוף למעלה משלושה חודשים ממועד גיבוש ההסכמה. משמעות קבלתה בשלב הנוכחי היא שיהיה צורך לקבוע מועד חדש לדיון בתובענה. על רקע עומסי העבודה הדבר יביא להתמשכות משמעותית של ההליך, שגם כך נמשך כבר למעלה מארבע שנים, באופן שיפגע בתובעים, וכן במשאבי בית המשפט.
הנתבע טען להיעדרם של צדדים דרושים בעת גיבוש ההסכמה, והתייחס אל תובעות 6-5, בנו הנוסף של דוד התובעים XXXX (שכן בדיון שבו גובשה ההסכמה נכח רק בן אחד, הגם שהבהיר כי הוא מייצג אף את אחיו), ובת הדודה נתבעת 10. טענה זו יש לדחות:
תובעות 6-5 יוצגו על ידי בא כוחן, ולא היה צורך בנוכחותן. מכל מקום, תובעות אלה נכחו בדיון בבקשה לחזרה מהסכמה מיום 13.11.24 ועלה כי הן מבקשות לקיים את ההסכמה.
עמדת בנו הנוסף של הדוד XXXX הובעה לא רק באמצעות אחיו, אלא גם בתצהיר שהגיש מטעם התובעים ובו תמך בקבלת התובענה. מכל מקום, גם בן זה התייצב לדיון מיום 13.11.24 והבהיר כי ההסכמה מקובלת עליו (כאשר יוזכר כי XXXX עצמו נמחק מן התובענה עוד קודם לכן).
אשר לנתבעת 10, הרי שהיא בתה של הדודה XXXX ואחותם של נתבעים 9-4. ששת אחיה של נתבעת זו הביעו את הסכמתם להסכמה והבהירו כי אין להם טענות בנוגע למקרקעין. אמנם, נתבעת זו לא הייתה מיוצגת בהליך ואף לא נכחה בדיון, אולם לגביה כבר נקבע עוד בשלב קודם כי היא לא תורשה להתגונן מפני התובענה (החלטה מיום 15.2.22). ההסכמה לא הרעה אפוא את מצבה.
גם בטענה כאילו ההסכמה אינה מסויימת דיה אין ממש. ברי כי בהעדר הוראה אחרת, את חוות הדעת השמאית יש לערוך נכון למועד עריכתה. בכל מקרה הצדדים הסכימו שבית המשפט יוכל ליתן כל הוראה בנוגע לעריכת חוות הדעת. יצוין כי עריכת חוות הדעת נכון למועד עריכתה עולה בקנה אחד עם מהות ההסכמה בין הצדדים.
בהקשר זה, בראי המחלוקת שהתגלעה בדיון מיום 13.11.24 ולאחר עיון בטיעוני הצדדים, אבהיר כי המונח "המשרדים המצויים במגרש 1" (סעיף 8 להסכמה) הוא ברור, ומתייחס למבנים המסחריים שבנה הנתבע בשטח מגרש 1 שבתשריט המקרקעין, שאותם כינו הצדדים בהליך וכן בעת גיבוש ההסכמה "משרדים" (ראו למשל עמוד 11 לפרוטוקול מיום 5.6.24 שורות 22-21; סעיף 22(א) לתצהיר הנתבע; וראו גם את העולה מסעיף 12(א)-(ב), (ח) למכתב בא כוח הנתבעים למומחה מיום 31.8.24, הוגש ביום 13.11.24, לרבות הקבלות שצורפו לו, המתייחסות גם לחנויות המצויות באותו מבנה). חלקי מבנים המצויים מחוץ לשטח המקרקעין אינם כלולים בהסכמה.
הטענה האחרונה שבה יש לדון היא הצורך באישור בית המשפט המוסמך מכוח חוק הכשרות והאפוטרופסות להסכמות בעניין של נתבעות 12-11.
ניתן לתהות מדוע טענה זו הועלתה רק כעת. מכל מקום, ביחס לנתבעת 11 העניין התייתר, נוכח פטירתה המצערת. לגבי נתבעת זו יש להוציא צו ירושה, ובהנחה שיורשיה יהיו מי שהם צד להסכמה או שהביעו את הסכמתם לה, לא אמורה להיות מניעה להותרת ההסכמה על כנה.
ביחס לנתבעת 12, נראה כי אכן יש לקבל אישור כזה. כפי שצוין, ובזהירות המתבקשת, למיטב הכרתי ההסכמה היא אכן לטובת נתבעת זו, נוכח הסיכונים והסיכויים לקבלת התובענה נגדה, כאמור לעיל. לא בכדי ניתן להסכמה תוקף של החלטה. כמו כן נמסר כי נתבעת 12 אינה מתגוררת במקרקעין, בכל מקרה זכויותיה בביתה נשמרות, והיא אינה בעלת צאצאים, כך שלאחר אריכות ימיה רכושה צפוי ככל הנראה להגיע לבני משפחתה היורשים, שהיו חלק מן ההסכמה. בנסיבות אלה, ספק אם החששות שהעלה הנתבע בנוגע לניצול זכויות הבנייה רלוונטיים לגבי נתבעת 12. כמו כן ספק אם טובתה של נתבעת 12 היא שההסכמה תוסיף לחול לגבי כלל בני המשפחה, מלבדה.
בשולי הדברים אציין כי בדיון מיום 13.11.24 אמר בא כוח הנתבע ש"רעיון ההסדר היה להבנתי שמגרש 1 יהיה רק [לנתבע]". זאת למרות שבאותו מגרש הוקצו חלקים גם לנתבעות 12-11. לטענת בא כוח הנתבע, פטירת נתבעת 11 גרמה לכך שכעת חלקה יועבר ליורשיה, כך שהנתבע "מקבל שותפים נוספים במגרש 1", כלשונו. ניתן לתהות אם תפיסה זו, כאילו חלקיהן של נתבעות 12-11 הם למעשה של נתבע 1, תואמת את המציאות ומתיישבת עם טובתן.
הבקשה להעברת התובענה להידון בבית המשפט לענייני משפחה נדחית אפוא, וכך גם הבקשה לביטול ההסכמה מיום 18.7.24. עם זאת, ההסכמה בעניינה של נתבעת 12 תועבר לבית המשפט המוסמך, יחד עם החלטה זו. הצדדים יפעלו לעשות כן ללא דיחוי.
הודעת עדכון בנוגע למצב הדברים ביחס לנתבעות 12-11, כל אחת בהתאם לאמור לעיל, תוגש עד ליום 1.1.25.
נוכח התוצאה, נוכח היקף הטרחה הסבירה בנוגע לבקשה, ונוכח ההתנהלות הדיונית בנוגע לראש הבקשה שעניינו ההעברה לבית המשפט לענייני משפחה, יישא הנתבע בשכר טרחת התובעים בגין הבקשה בסך של 4,500 ₪.
ניתן יהיה להתייחס עד ליום 26.11.24 לאפשרות שההחלטה תפורסם בהשמטת שמות. העדר התייחסות במועד יתפרש כהסכמה.
ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ה, 19 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
