לפני
כבוד הרשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד
תובע
אברהם נועם אהרון
נגד
נתבע
אלחנן ישר
צד שלישי
הפניקס חברה לביטוח בע”מ
החלטה
לפני תגובת המבקשת/ צד ג’ שהוגשה להחלטה מיום 13.3.25.
התגובה שהוגשה לא התבקשה ולא ברור מדוע הוגשה ומכח איזה דין. ככל שמדובר בבקשה לעיון חוזר אין שינוי נסיבות מצדיק.
התגובה והנטען בה לא נתמכו בתצהיר. רק מטעם זה היא נדחית.
הדיון נקבע לדיון לפני בהחלטה מיום 10.12.24. הזימון נשלח ביום 11.12.24. צד ג’ מודעת להליך מיום 24.12.24 לפחות, עת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.
צד ג’ הגישה בקשה למתן צו ביום 24.12.24. הצו נחתם ביום 27.1.25 וביהמ”ש הורה כדלקמן:
“הצו נחתם. הצד השלישי ימציאו למשרד הרישוי ויעקוב ויוודא באופן יזום שהצו ימולא על מנת שניתן יהיה לקיים את הדיון במועדו”.
בקשה לזימון עובדת משרד הרישוי הוגשה ביום 3.2.25. צד ג’ נדרשה להמציאה ליתר הצדדים וביום 18.2.25 ניתנה החלטה שלא הוכחה המצאה. עוד ביום 18.2.25 צד ג’ נתבקשה להבהיר מדוע לא ניתן יהיה לבקש ולקבל תעודת עובד ציבור משלימה במקום לזמן את עובדת משרד הרישוי. בהחלטה נדרשה צד ג’ להבהיר לאלתר, אך עד למועד זה לא הוגשה הבהרה מטעמה.
במקום, ביום 27.2.25 הוגשה בקשה לקייום דיון בהיוועדות חזותית בטענה שעובדת משרד הרישוי, שביהמ”ש לא הורה על זימונה, לא תוכל להעיד מהנימוקים שבבקשה. הבקשה להיוועדות חזותית נדחתה ביום 27.2.25.
רק ביום 12.3.25, בחלוף שבועיים, הוגשה בקשה לשינוי מועד הדיון מהטעם של דיונים מקבילים אליהם העדה, נציגת משרד הרישוי, צריכה להתייצב.
בתגובה מיום 13.3.25, שהיא למעשה בקשה, נטען שרק ביום 12.3.25 נודע לנתבעת שהעדה לא תוכל להתייצב. הנטען אינו מתיישב עם הבקשה מיום 27.2.25.
עולה עוד, שהצד השני מתנגד לדחיית הדיון.
לאחר ששקלתי בדבר, ומאחר והבקשה לזימון העדה מיום 3.2.25 לא נתבקלה, ולא שוכנעתי כי הצד ג’ המציאה את הבקשה ליתר הצדדים ואף לא הוגשו אישורי מסירה כפי הוראת ביהמ”ש, הרי שאין מקום לדחות את דיון לצורך שמיעת עדה – שלא זומנה בהחלטה שיפוטית. הנתבעת לא פעלה לפי הוראות ביהמ”ש מיום 3.2.25 ומיום 18.2.25 ואין לה להלין אלא על עצמה.
זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית חשובה, אך מנגד יש לאזנה עם האינטרס הציבורי שדיונים שנקבעו יתקיימו במועדם. תעודת עובד ציבור נועדה לחסוך משאב ציבורי של עובדי ציבור שנדרשים להתייצב לעדות. לא ניתן לקבל שצד ג’ התעלמה מההחלטה מיום 18.2.25. זאת בפרט עת ביהמ”ש טרח והבהיר בהחלטתו מיום 27.1.25 שיש לפעול באופן יזום כדי שניתן יההי לקיים את הדיון במועדו.
זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית חשובה, אך מנגד יש לאזנה עם האינטרס הציבורי שדיונים שנקבעו יתקיימו במועדם ושהחלטות ביהמ”ש ימולאו.
יש לזכור שמדובר בתביעה קטנה בסכום נמוך יחסית. האינטרס הציבורי והמשאב המשפטי הציבורי המגובל אינם יכולים לסבול זלזול של הנתבעת בהחלטות ביהמ”ש. חייב לבוא שינוי. הדברים יפים בפרט שמדובר בצד ג’ שהיא תובעת ונתבעת מקצועית.
התגובה /הבקשה נדחית. הדיון יתקיים במועדו.
ניתנה היום, י”ג אדר תשפ”ה, 13 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.
