מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
מבקשים
אלמונית ת"ז XXXXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד שיראל בר
נגד
משיבים
פלוני ת"ז XXXXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אריה אבריאל
החלטה
בקשה למזונות זמניים עבור קטינה, בתם של הצדדים, כבת 8 שנים.
הצדדים נישאו זל"ז ביום x.x.16 בנישואים אזרחיים במדינת קפריסין, מנישואין אלו נולדה בתם י.א ת.ז XXXXXXXXX ת.ל X.X.16 (להלן – "הקטינה").
טענות המבקשת בתמצית
המשיב הצהיר בתעודת הנישואין שהונפקה ע"י מדינת קפריסין כי הינו יהודי, וכך גם נהג לעשות בהסכם הממון. המבקשת טוענת כי הגישה תביעה לביטול הסכם הממון, לטענתה הסכם זה נעשה בחוסר תום לב והטעייה מצדו של המשיב.
המשיב אדם אלים וכוחני, שנהג לשלוט במבקשת ולהכתיב את תכתיביו. עוד טוענת, כי נפרדו יותר מפעם אחת כתוצאה ממעשיו האלימים, ואף הוצאו צווי הגנה נגדו במהלך השנים. כתוצאה, המבקשת טופלה במרכז לאלמ"ב תפנית, אך המשיב לא הסכים לעבור טיפול כזה או כל טיפול אחר שיסיע לו לשלוט בכעסיו.
הצדדים מתגוררים החל מחודש יולי 2023 בנפרד. לאחר מקרה אלימות בין הצדדים בנוכחות הקטינה הורחק המשיב ע"י משטרת ישראל. הקטינה מתגוררת עם המבקשת ונמצאת במשמורתה הבלעדית.
המבקשת מורה ליוגה ומטפלת בהידרותרפיה, ובבעלותה עוסק פטור. כאשר התגוררה עם המשיב (עד לחודש XXXX 2023) השתכרה מעסקה סך של כ-2,813 ₪ בממוצע, ואילו החל מ-יולי 2023 הצדדים נפרדו, והמשיב החל לעביר סכום נמוך וכראות עניו ללא הסכמת המבקשת ע"ס של 1,200 ₪, המשיב אף הגדיר את הסכום הנ"ל כתשלום דמי מזונות.
המשיב מדריך ומורה ליוגה וגם מאמן כושר מוכשר ומיומן, במסגרת עסקו, המשיב עובד עם מוסדות, עמותות וארגונים גדולים, ועל כן, משתכר באופן מוצהר סך של 10,000 ₪ לחודש. עוד טוענת המבקשת, כי המשיב לא מדווח על הכנסה "בשחור" ע"ס 20,000 ₪, ולפיכך, המשיב משתכר סך של 30,000 ₪ לחודש.
בתחילת קשרם הצדדים התגוררו בXXXXX, לאחר מכן עברו להתגורר בXXXXX ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה מושכרת בXXXX XXXX, עד אשר רכשה המבקשת את דירתה ברח' XXXX XXXXX ב-XXX XXX (להלן – "הדירה") ואשר רשומה על שמה. עוד נאמר, כי המבקשת רכשה את הדירה במחיר למשתכן, וזכאותה ניתנה טרם נישואיה למשיב. המבקשת מימנה מכספה ובעזרת משפחתה את הדירה, ונטלה משכנתא על שמה, שההחזר החודשי שלה ע"ס 5,185 ₪ לחודש. המבקשת מוסיפה כי המשיב לא שילם מעולם עבור הדירה וכי רצה לשייך אותה אליו.
במסגרת ההליכים הקודמים של הצדדים, ביום 7.7.2019 ניתנה החלטה למזונות זמניים בתיק 25851-06-19, לפיה נפסקו מזונות הקטינה בסך של 1,300 ₪ לחודש ובנוסף סך של 1,000 ₪ עבור השתתפות האב במדור ואחזקתו. עוד טוענת המבקשת, כי המשיב רצה לחמוק מתשלום המזונות הזמניים, המשיב חזר לבית הצדדים בכוונה לעשות שלום בית, תוך כדי שהוא מאלץ את המבקשת לחתום על הסכם ממון.
המבקשת טוענת כי המשיב הנו בעלים של 2 דירות, האחת ברח' XXXXXX בXXXXXX והשנייה ברח' XXXXXXX בXXXXXXX. לטענה המשיב משלשל לכיסו מהשכרתן של דירות אלו סך של 6,000 ₪ לחודש.
בכתב התביעה המבקשת מפרטת את הוצאותיה ואת הוצאות הקטינה, אשר לדבריה, עומדות ע"ס ממוצע של 16,888 ₪, חלקה של הקטינה בהוצאות הבית 2,450 ₪, ודמי המזונות הדרושים לקטינה ע"ס של 2,350 ₪.
המבקשת מבקשת את הסעדים כדלקמן: חיוב המשיב לשאת בדמי מזונות ומדור החל מיום 23.X.15 על סך שלא יפחת מ-4800 ₪; לחייב את המשיב לשאת בהוצאות שאינן תלויות שהות/מחציות הבריאותיות והחינוכיות של הקטינה לרבות צהרון, קייטנות, אבחונים, חוגים שיעורים פרטיים טיפולים רפואיים, אופטומטריה וכו' כך שהאב יישא ב-70% מהעלויות ואלו המבקשת תישא ב-30% מעלויות אלו; לקבוע כי כל אחד מההורים ישלם ישרות את חלקו בהשתתפות עלויות החינוכיות והבריאותיות ישירות לאותו גורם ו/או נותן שירות ו/או למוסד חינוכי ו/או צהרון וכו' על מנת למנוע חיכוך ו/או קשר בין הצדדים לאור העדר הגבולות של המשיב.
טענות המשיב בתמצית
לנוכח זמני השהות המצומצמים ביותר שקיים עד להחלטה מיום 20.3.24, הקפיד לשלם סך של 1,200 ₪ בגין מזונות הקטינה, סכום שנראה שהספיק די והותר לצריכה של הקטינה. לאור ההחלטה מיום 20.3.24 בדבר הרחבת זמני השהות, אשר באופן מדורג מרחיבות את זמני השהות ברי, הוצאותיה של המבקשת על הקטינה יופחתו וכפועל יוצא, יש לבחון את גובה המזונות בראי חלוקת זמני השהות. המשיב סבור כי בנסיבות אלו ובהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, אין המשיב חב במזונות הקטינה וכי כל צד יישא בהוצאותיה כאשר הקטינה שוהה עמו.
עוד טוען המשיב, כי המבקשת מצהירה על הכנסה מזערית בסך 2,813 ₪ בעוד שהמבקשת משלמת את תשלומי המשכנתא שעומדים ע"ס 5,185 ₪, מפרישה בכל חודש סך של 1,300 ₪ עבור קופת הפנסיה בחברת כלל, וכן הוצאות אשראי בסכומים של אלפי שקלים (ממוצע של 15,000 ₪), מה שמעיד על הכנסה מוערכת בסך של 8,500 ₪. כמו כן, במסגרת ההליכים הקודמים הועמד שכרה של המשיבה ע"ס של 6,000 ₪. למיטב ידיעתו של הנתבע הכנסותיה של המבקשת נאמדות ב-15,000 ₪ למצער.
המשיב מציין כי אינו יהודי, ועבר גיור רפורמי, על מנת לרצות את המבקשת. המשיב מפנה לתסקיר, ולדברי העו"ס, לפיהם מדובר באדם אחראי ומסור. המבקשת הגיעה למספר מצומצם של מפגשים בעוד שהמשיב התמיד והגיע למלוא המפגשים במסגרת הטיפול, ואף הגדיל לעשות והמשיך בטיפול הפרטני שנה נוספת.
המשיב דוחה בשאת נפש את האשמות חסרות הבסיס של המבקשת, בהן היא מנסה לצייר אותו כדמות שלילית, כעבריין מין, כסוטה, כאדם אלים. לדבריו, טענות אלה נועדו למנוע מהמשיב קשר אמתי ואוהב עם בתו.
המשיב שילם למבקשת את מלוא המזונות הזמניים כפי שנפסק אז, עד אשר הצדדים כוננו שלום בית וחזרו לגור תחת קורת גג אחת. לעניין הוצאות המדור המשיב מפנה לסעיף 6.5 במסגרת הסכם הממון שנחתם בין הצדדים, וטוען כי הלכה למעשה המבקשת מתגוררת בדירה וממשיכה לשלם את תשלומי המשכנתא, מתעלמת מהוראות הסכם הממון, ואינה משלמת מחצית מתשלומי השכירות למשיב.
בהתאם לדו"חות רווח והפסד הכנסתו לשנת 2022 הסתכמה הכנסתו בסך של 64,068 ₪ ברוטו והכנסותיו לשנת 2023 עלתה והסתכמה בסך של 93,438 ₪ כאשר הכנסתו הממוצעת עמדה ע"ס 6,250 ₪ נטו.
בנוגע לדירה, המשיב טוען כי המבקשת לא מימנה את הרכישה של הדירה, אלא השתמשה בכספים של שני הצדדים לצורך מימון רכישת הנכס. המשיב טוען כי במרוצת השנים דאג לגייס סכומים גבוהים יותר מהמבקשת שתמיד טענה בפניו שהיא תחת חובות והתחייבויות. לאחר מו"מ שהתקיים במסגרת הליך גישור בין הצדדים סוכם בניהם כי חרף הרישום על שם המבקשת, הדירה הנה משותפת ובמועד מכירתה הנתבע יהיה זכאי לשיעור גובה יותר מהתובעת 60%. המשיב טוען, כי החל ממועד רכישת הנכס, השתתף באופן בשווה בתשלומי המשכנתא, כפי שסוכם בין הצדדים ונחתם בהסכם הממון.
המשיב אינו מכחיש כי נוכח משבר הקורונה הכנסותיו נפגעו. כתוצאה, חזר מרישום "עוסק מורשה" לרישום "עוסק פטור". המשיב מציין כי אכן הוא בעל זכויות בדירה ברח' XXXXX בXXXX, הדירה הנ"ל מושכרת בסך של 2,500 ₪ בלבד, באשר לדירה השנייה ברח' XXXXXX בXXXXX, למשיב אין זכויות עתידיות, הדירה לא נמצאת בבעלותו אלא רשומה על שם אחיו, המתגורר דרך קבע בדירה זו. רק במועד ובו אחיו ימכור את הדירה יהיה זכאי לחלק מהתמורה שתתקבל בעתיד מכוח ההסכם בינו לבין אחיו. הלכה למעשה, שתי הדירות מניבות למשיב סך של 2,500 ₪ בחודש ולא 6,000 ₪ כטענת המבקשת.
המשיב טוען, כי כמו התובעת עצמה גם לו יש הוצאות קבועות, אשר יגדלו החל ממועד הרחבת זמני השהות. המשיב אומד את ההוצאות ע"ס של 8,780 ₪. המשיב משתתף בעלויות נוספות של הקטינה, כמו חוג ציור אך אינו משתתף בהוצאות השיעורים הפרטים ורישומה של הקטינה לצהרון. לטענתו , המבקשת לא התייעצה או ידעה אותו, וגם לא דרשה ממנו להשתתף בהוצאות אלה.המשיב מציין כי רכש מקרר בשווי של 12,000 ₪ אשר נמצא בדירת הצדדים, המשיב ממשיך לשלם את תשלומי עלות המקרר.
המשיב מבקש כי בית המשפט יתבקש להורות כדלקמן: לדחות את בקשת המבקשת למזונות זמניים לקטינה ולקבוע כי בהתאם לחלוקת זמני השהות, הכנסותיהן הפנויות של הצדדים והוצאות הקטינה, כל צד יישא בהוצאות הקטינה כשיא שוהה עמו, למעט הוצאות בריאות חריגות וחינוך בהן יישאו בחלקים שווים בכפוף להסכמת שני הצדדים על מהות ההוצאה ונחיצותה; לחייב את המבקשת בהוצאות ראויות בגין הגשת בקשה "דחופה" זו, לאחר שלא התעוררה כל דחיפות, בדיוק להפך, וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.
המסגרת הנורמטיבית
בפסיקת מזונות זמניים מדובר בסעד זמני הניתן לפי שיקול דעתו של בית המשפט להבטחת קיומו של הזכאי למזונות עד שתתברר תביעתו. קביעת דמי המזונות נעשית בלי להיכנס לעובי הקורה, דבר שיעשה במהלך בירור המשפט ושמיעת ראיות הצדדים. קביעת צרכיהם של הקטינים, כמו גם יכולתו של האב, תעשה בזהירות רבה (ע"א 342/83 פד"י ל"ח (4) 105, ע"א 542/68 פד"י כ"ג (1) 169, ע"א 324/88 פד"י מ"ב (3) 347). פסיקת המזונות נערכת בשלב מקדמי זה על דרך האומדן ועל פי ניסיון החיים של השופט היושב בדין (ע"א 687/83 מזור, ל"ח (3) 29, ע"א 93/85 שגב, פ"ד ל"ט (3) 822). ראוי להזכיר כי יכולתו של אב לשאת במזונות ילדיו נקבעת לא רק עפ"י הכנסתו השוטפת מעבודה אלא גם בהתחשב בנכסיו, כולל דירת המגורים שלו (ע"א 180/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721 וכן ע"א 239/85).
המטרה היא לספק לילדים רמת חיים נאותה אליה הורגלו ולגביהם, צריך ביהמ"ש לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרותה של האם וגם את השתכרותו של האב (בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, [פורסם במאגרים המקוונים]; בע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי [פורסם במאגרים המקוונים] ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר, פ"ד לד(4) 499 (1980), ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, פ"ד לד(4)529 (1980).
בבואו של בית המשפט לקבוע גובה החיוב בדמי המזונות, יש מקום להביא בחשבון אף את פוטנציאל תעסוקתו והשתכרותו ולרכוש שבידיו (רע"א 130/83 פרייס נ' פרייס [פורסם במאגרים המקוונים], ע"א 210/82 גלבר [פורסם במאגרים המקוונים]). בהעדר ראיה על צורכיהם של הקטינים, רשאי בית המשפט לאמוד את צורכיהם לפי ניסיון החיים שלו כשופט היושב בתוך עמו (ע"א 687/83 מזור [פורסם במאגרים המקוונים]). סיפוק המזונות לקטינים מעבר לצרכים ההכרחיים, אף הוא נחשב לחיוב "מדין צדקה" וחל על שני ההורים על פי יכולתם הכלכלית.
יפים לעניינינו הדברים שנקבעו ברמ"ש 53234-12-20 פלונית נ' אלמוני עת קבע כב' השופט חננאל שרעבי :
"….ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית…בכל מקרה, החלטות מזונות זמניים אינה סופית. ככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן לשנות זאת לעבר ולעתיד…" (רמ"ש 53234-12-20 פלונית נ' אלמוני סע' 15 [פורסם בנבו] (14.1.2021)).
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות"), קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. הצדדים הם יהודיים ועל כן, המשיב מחויב על פי הדין היהודי לשאת בצרכיהם של הקטינים.
מן הכלל אל הפרט
המעמד האישי: לאחר עיון מעמיק בבקשה, סבורני שיש להחיל את הדין העברי במקרה דנן. כאשר הצדדים נישאו זל"ז המשיב ציין כי הוא יהודי וכך נרשם בתעודת הנישואין של הצדדים, כך גם נהג לעשות בהסכם הממון שקיבל תוקף של פסק דין. המשיב לא צירף ראיות על כך שאינו יהודי, ואף הודה כי ערך גיור רפורמי. לצורך קביעה זאת הבאתי בחשבון גם את הדברים שנאמרו בתלה"מ (משפחה תל אביב-יפו) 11016-04-17 א.ר.א נ' א.ז (נבו 12.03.2018), ובעמ"ש (מחוזי מרכז) 34733-03-15 ר. א. ק נ' ד. ו (נבו 19.04.2016) שבהם בית המשפט החיל את הדין העברי על יהודי שהתגייר בגיור רפורמי. במקרה דנן, המשיב טוען כי התגייר בגיור רפורמי ולפיכך, הדין העברי חל עליו.
צרכי הקטינים: המבקשת צירפה מספר קבלות המעידות על הוצאות רגילות ממוצעת.
הכנסות האישה: נראה כי הכנסות המבקשת בשנת 2022 ובשנת 2023 עמדו בממוצע ע"ס 46,000 ₪. למבקשת יש הוצאות אשראי בלתי מובטלות, שעומדות על אלפי שקלים כל חודש, בנוסף לתשלומי המשכנתא. נראה מהנספחים שהמבקשת נמצאת באוברדראפט ונוטלת הלוואות.
הכנסות המשיב: המשיב טוען כי תקופת הקורונה פגעה בעסקו ובהכנסותיו, לפי הדוחות שצירף בשנת 2022 הרווח הנקי עמד ע"ס 64,068 ₪ ובשנת 2023 ע"ס 93,438 ₪. בנוסף, המשיב משכיר את דירתו ברח' ארלוזורוב 94, בחיפה, דירתו מניבה לטובת המשיב סך של 2,500 ₪ כל חודש. נראה מן הנתונים כי קיים פער השתכרות לא מבוטל בין הצדדים.
לצורך קביעת דמי המזונות, הבאתי בחשבון גם, את הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון בבע"מ 919/15 וכן בפסקי דין נוספים (עמ"ש 54256-09-14 וכן עמ"ש (חי) 42513-09-14) לפיהם על בית המשפט לעשות שימוש מושכל בנוסחה המוצעת, וכי הכלל: "כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו", עודנו חל, וביתר שאת, ולפיכך ייקבע סכום המזונות תוך שקלול כלל הנתונים לרבות הנוסח המוצעת, וכדבריו של כב' השופט פוגלמן (ס' 64 לפסק הדין):
"מכל מקום, הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו, בשים לב למכלול נסיבות העניין"
"וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים"
הבאתי בחשבון גם את הדברים שנקבעו בתמ"ש 33934-04-17 פלונית נ' פלונים, סע' 34 לפסק הדין [פורסם בנבו] (מיום 31.3.2020):
"על פי הפסיקה (עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.10.17)) נקבע כי הגיעה העת לעריכת שינוי נוסף בעת קביעת סכום המזונות ההכרחיים ולהעמידם ע"ס 1,600 ₪ – 1,700 ₪ לקטין לחודש. בהתאם לפסיקה, אין שוני בין מזונות מינימליים של יהודי לבין אלו של דרוזי או בן כל דת אחרת, בשל היותו תחשיב ממוצע של צרכי קיום ברמת המינימום שבלעדיהם אין קיום אנושי לקטין (ראו: תמ"ש (ב"ש) 32288-04-10 פלונים נ' אלמוני [פורסם בנבו] (19.11.12)."
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי טענותיהם ולאחר עיון במסמכים שצורפו לכתבי טענת הצדדים ובהתחשב בכל האמור לעיל, בשים לב לדין האישי החל, גיל הקטינה וצרכיה, הכנסת המשיב, כולל פוטנציאל הכנסתו. הכנסות המבקשת שמנהלת עוסק פטור. חלוקת זמני השהות בין הצדדים ועל סמך התשתית העובדתית שהונחה בפני לעת הזו, אני מורה כדלקמן:
המשיב ישלם למבקשת דמי מזונות זמניים בסך של 1,800 ₪ לחודש [כולל דמי מדור והוצאות החזקת המדור]. דמי המזונות ישולמו עד הגעתה של לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים. החל מאותו מועד, ועד לסיום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, המשיב ימשיך לשלם מזונות למבקשת בתקופת השירות, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כאמור בס"ק ב' (להלן: "דמי המזונות").
דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האם, כשהסכום הנקוב בס"ק א' לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
קצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינים תשולם לאם בנוסף לדמי המזונות.
החל מיום הגשת התביעה יישאו הצדדים [בחלקים שווים], בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא. כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטינים או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.
החל מיום הגשת התביעה יישאו הצדדים [בחלקים שווים], בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך או המסגרת החינוכית כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למסגרת החינוכית, וכן גן וצהרון [עד סוף כתה ב' בהתאם לתעריף צהרון ציבורי], חוגים [עד שני חוגים לכל אחד מהקטינים בעלות מתנ"ס], שיעורי עזר, תנועת נוער, קייטנות [מחזור אחד בקיץ ואחד בחופשת הפסח בעלות קייטנת עירייה / מתנ"ס]. כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, בסמס/ווטסאפ/מייל/בדואר רשום. אין השולח מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.
בתוך 30 יום יודיעו הצדדים עמדתם לאפשרות כי ההחלטה תקבל תוקף של פסק דין והתיק ייסגר, ומי מהצדדים אשר לא יגיש עמדתו במועד כאמור לעיל, יראה כמסכים למתן פסק דין כאמור.
המזכירות תמציא החלטה.
ניתנה היום, א' ניסן תשפ"ד, 09 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
