בפני
כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
התובעת
אלמנית ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד רענן כספי
נגד
הנתבע
פלוני ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד אביבית אמסטר מטרי
פסק דין
עניינו של פסק דין זה, שתי תביעות בין הצדדים כדלקמן:
תה”ס 17267-07-21 – תביעה לאכיפת הסכם גירושין אותה הגישה התובעת .
תמ”ש 48608-10-21 – תביעה לאיזון משאבים אותה הגיש הנתבע.
למרות שמדובר בתביעות הדדיות, מטעמי ייעילות ופשטות, יקראו להלן “התובעת” ו”הנתבע”, בשתי התביעות.
רקע כללי ותמצית העובדות
המדובר בבני זוג לשעבר, שנישאו זל”ז ביום …, והתגרשו ביום … לצדדים שני ילדים בגירים.
ביום 24.12.19 חתמו הצדדים על הסכם גירושין וממון כולל, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ביום 30.1.2020 בבית הדין הרבני [להלן: “הסכם הגירושין”].
תמצית טענות התובעת
הצדדים חתמו על הסכם גירושין אשר מסדיר את כל ענייניהם לרבות חלוקת רכוש, פירות שיתוף בדירת הצדדים , הפרדת חשבונות בנק ואיזונם, איזון כלל הזכויות הסוציאליות בתקופת החיים המשותפים קרי – החל מיום 19/8/92, ועד ליום 30/10/19. לשם כך, הסכימו לפנות לרו”ח נתן שטרנפלד, אשר יערוך את חוו”ד ואת האיזון. הוסכם כי לאחר קבלת חוו”ד יהיו הצדדים רשאים לשלוח שאלות הבהרה, ולאחר קבלת התשובות יפעלו בהתאם להוראות המומחה וחוו”ד.
הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין ביום 30.1.2020 בבית הדין הרבני.
רו”ח שטרנפלד הוציא תחת ידו חו”ד ראשונית ביום 16.8.2020, אשר עודכנה פעמיים, לאחר משלוח שאלות הבהרה, ביום 18.1.2021, וביום 2.5.2021. חוו”ד המעודכנת מציגה שתי חלופות. חלופה א’ – לפיה הנתבע יעביר לתובעת סכום ע”ס של 801,657 ₪ לאיזון עודף של זכויותיו הממוניות לרבות נכסי קריירה שנוצרו בתקופת השיתוף.חלופה ב’ – לפיה על הנתבע להעביר כיום לתובעת סך של 132,252 ₪. בנוסף, לצורך איזון נכסי קריירה, יעביר סך של 1,521 ₪, מדי חודש החל מספטמבר 2020 ועד הגיעו של הנתבע לגיל 67. בנוסף, 39.95% נטו, מגמלת הפנסיה שיקבל, החל מיום פרישתו ואילך עד אריכות ימים.במקביל, הנתבע יקבל מהתובעת 17.1% מגמלת הפנסיה של התובעת, החל ממועד פרישתה ואילך.
לטענת התובעת, הנתבע מסרב להכיר בתוקפה של חו”ד הסופית שניתנה, ואינו משתף פעולה עם יישום ההוראות הסכם הגירושין.
התיקונים של חוות דעת נעשו לאחר שהתברר כי הנתבע הסתיר קיומן של זכויות בהיקף של מאות אלפי שקלים והבריח סכומים משמעותיים, אשר הוכנסו לחוות דעת המתוקנת.
הנתבעת עותרת לדחיית תביעה אותה הגיש הנתבע על הסף, הן לאור קיומו של מעשה בית דין היוצר השתק עילה, והן בשל העדר סמכות עניינית. התביעה הוגשה בחוסר תום לב תוך ניסיון נלוז להתחמק מקיום פסק דין אשר ניתן בבית הדין הרבני. התובע מושתק מלהגיש תביעה לאיזון משאבים בפני בית המשפט נכבד זה שעה שביום 24.12.19 נחתם הסכם בין הצדדים אשר הסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 30.1.2020 כאמור בבית הדין הרבני.
למרות שהסכם הגירושין מסדיר את כל הנושאים שבין הצדדים כעת התובע מנסה להמציא הלוואות וכחלק מהסעדים בתביעתו עותר למתן פסק דין הצהרתי על הלוואות לכאורה. התובע במסווה של תביעה לאיזון משאבים מנסה לשנות חלקים מפסד הדין, מנסה למקצה שיפורים ביחס לחוות הדעת המומחה שמונה לםי פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי.
ההלוואות הנטענות ע”י התובע, כביכול נטלו הצדדים מהוריו, לא היו ולא נבראו. אילו היו קיימות בהיקף של 250,000 ₪ לטובת צד שלישי הרי הייתה לכך התייחסות באופן מפורש בהסכם הגירושין וניתן היה להציג תיעוד מתאים של העברת הכספים.
הצדדים פעלו בהתאם להוראות ההסכם, וביום 31/8/2020 נחתם בין הצדדים הסכם, במסגרתו רכש הנתבע את חלקה של התובעת בדירת הצדדים בשד’ הציונות 116 בחיפה בתמורה לסך של 886,500 ש”ח. ההסכם הוגש לאישור וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ביום 14/9/20.
תמצית טענות הנתבע
במסגרת הסכם הגירושין הצדדים מינו בהסכמה מומחים ביניהם את רואה חשבון מר נתן אשר הגיש את חוות דעתו, באשר לחוות דעתו היו השגות רבות, המומחה שינה את קביעתו לעניין סכומים שהנתבע צריך להעביר לתובעת.
חוות דעת המומחה התקבלה לאחר כ-8 חודשים ממועד חתימת ההסכם. המומחה בחוות דעתו הראשונית סירב לכלול הלוואות משותפות של הצדדים אשר נלקחו לטובת מטרות משותפות שהוחזרו להורי הנתבע זמן רב טרם המועד הקובע וטרם כוונת התובעת להתגרש. לאחר משלוח שאלות הבהרה, כלל המומחה, על דעת עצמו, ובחריגה מסמכותו את סכום ההלוואה המשותפת של הצדדים אשר התובעת התנגדה לה. בחוות דעת והעדכונים נעשו שגיאות מהותיות אשר גורמות לעיוות דין .
הצדדים לקחו מהוריו הלוואה על סך 100,000 ₪ וזאת לטובת תמיכה בבתם המשותפת של הצדדים שלומדת בגרמניה, הלוואה הנוספת בסך 150,000 ₪ נלקחה עבור שיפוץ דירת המגורים , בניית מרפסת ורכישת פרטי תכולה ,מכשירי חשמל אשר עזר השיפוץ ובניית המרפסת להשבחת דירת המגורים אשר שלשלה לכיסה סך של 74,000 ₪ עבור מחצית משוויה דירת המגורים על פי הערכת השמאי.
לנתבע אין התנגדות לאכוף את הסכם הגירושין, הצדדים אף ביצעו את חלק הארי של ההסכם הגירושין, הנתבע מתנגד לביצוע סעיף 7 להסכם הגירושין הקשור לאיזון הזכויות הממוניות והסוציאליות של הצדדים על פי חוות הדעת המומחה ועדכונים השגויים.
הנתבע מסרב לקיים חוו”ד מוטעית במאות אלפי שקלים המקפחת את הנתבע משמעותית. המומחה כלל סכומים על פי שיקול דעתו ושאינם בסמכותו. הנתבע עותר למינוי מומחה/ אקטואר חליפי לאור השגות הרבות מצד שני הצדדים אשר גרמו למומחה לשנות את חוות דעתו לפחות פעמים שבמסגרתם כלל את שיקול דעתו בסוגיות שיפוטיות שאינן בסמכותו.
ההסדר הדיוני:
בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 17/11/22, הגיעו הצדדים לכלל הסדר דיוני, לפיו ויתרו על חקירת רו”ח שטרנפלד ועל חקירות בעלי הדין עצמם, והסתפקו בחקירת אימו של הנתבע. הצדדים שמרו לעצמם את הזכות לטעון כנגד חוו”ד וממצאיה, זאת ללא צורך בחקירה.
דיון והכרעה:
כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחוו”ד המומחה ולממצאיו.
הבסיס לכלל ההתדיינות הנו הסכם הגירושין בין הצדדים, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, ובו הגיעו לכדי הבנות אודות אופן ביצוע איזון המשאבים כדלקמן:
שני הצדדים לא טענו לביטול ההסכם. כידוע, פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג בתוכו תכונות של הסכם ושל פסק דין. על הרכיב הסכמי- חלים דיני החוזים, על הרכיב השיפוטי- בדומה לפסק דין “רגיל”, חלים דיני ההשתק. בעל דין הטוען כנגד הליך אישור ההסכם עליו לנקוט בהליך של ערעור. לעומת זאת, על בעל דין הטוען לפגם בכריתת ההסכם, להגיש תובענה חדשה לביטול ההסכם [ר’ ע”א 5914/03 אפרים שוחט נ’ “כלל” חברה לביטוח; HYPERLINK “http://www.nevo.co.il/case/6096643” רע”פ 7148/98 עזרא נ’ זלזניאק, פורסמו במאגרים המקוונים]. בפסיקה נקבע כי בהיעדר טעם מיוחד, כבד-משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות כנגד פסק דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם (ר’ רע”א 4976/00 בית הפסנתר נ’ דליה מור ואח, פורסם במאגרים המקוונים). לפיכך, ובהתאם לעקרון סופיות הדיון, לא תינתן לצדדים להסכם שניתן לו תוקף של פסק דין אפשרות לשוב ולהעלות טענות שנדונו במסגרת ההליך (ר’ ע”א 601/88 עיזבון המנוח רודה נ’ שרייבר, פורסם במאגרים המקוונים. עם זאת, אין בכך כדי למנוע, במקרים המתאימים, קבלת טענה כי בהסכם הפשרה נפל פגם מהותי, שכן, מדובר בהסכם שנערך על ידי הצדדים עצמם, ללא מעורבות בית המשפט, וללא הכרעה שיפוטית. אולם, בפסיקה נקבע כי יש לנהוג בזהירות בטענות כאלה, ויש צורך בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל (ע”א 2495/95 הדס בן לולו נ’ אליאס אטראש, פורסם במאגרים המקוונים). נטל ההוכחה מוטל על הצד המבקש לבטל את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
הצדדים אכן פעלו ע”פ ההסכם ופנו לרו”ח שטרנפלד, שערך חוו”ד, אשר תוקנה פעמיים, זאת לאור נתונים נוספים שהובאו בפניו, לרבות שאלות הבהרה, הכל בהתאם למוסכם בין הצדדים. אינני מקבל את טענות הנתבע ביחס לאופן משלוח שאלות ההבהרה על ידי התובעת. עיון בהוראות ההסכם מעלה כי הצדדים לא הגבילו עצמם להוראות התקנות, לא ביחס למועד משלוח השאלות ולא ביחס לכמותן. בנוסף, עיון בתשובות המומחה, מעלה כי גם לאחר הגשת חוו”ד, הומצאו למומחה נתונים נוספים אשר חייבו התייחסות מתאימה. לעניין זה, ראה למשל תשובות המומחה מיום 3/5/21 שם מציין המומחה כי “קיבלתי כעת דו”ח מסלקה של פלוני לפי דו”ח מסלקה זה קיימת לו קופת גמל נוספת בהראל ביטוח….שלא קיבלתי בזמנו נתונים על קופה זו.” [ההדגשה שלי ט.פ.] ברור כי מדובר בנתון מהותי אשר מחייב בדיקה והתייחסות.
אמנם נכון כי אין מדובר במומחה אשר מונה על ידי בית המשפט, ואולם, אין לשכוח כי הסכמת הצדדים הוגשה לבית הדין וקיבלה תוקף של פסק דין. לפיכך, הסכמת הצדדים לפניה אל המומחה רו”ח נתן שטרנפלד, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, מהווה צו שיפוטי לכל דבר ועניין על כל המשתמע מכך. לטעמי, דין הסכמתם למינוי מומחה, לאחר שאושרה וקיבלה תוקף של פסק דין, כדין מינוי על ידי בית המשפט, זאת בפרט שעה שמדובר במומחה מוכר וידוע, שבתי המשפט נוהגים למנות תדיר.
בהתאם לפסיקה, יש ליתן להמלצות מומחה שמונה על ידי בית המשפט, משקל רב ביותר, ובהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוו”ד, ייטה בית המשפט לאמץ את המלצות ממצאי חוו”ד ומסקנותיה [בע”מ 4575/00 פלונית, מפי כבוד השופטת דורנר, פורסם במאגרים המקוונים, וגם בע”מ 27/06 פלוני, מפי כבוד השופטת ארבל, פורסמו במאגרים המקוונים].עם זאת, שיקול הדעת וההכרעה הסופית תמיד נתונים לבית המשפט ובפסיקה נקבע: “…הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב… נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה…” (בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני (1.5.06) ציטוט מסעיף 15 לפסק הדין).
ככל ותתקבל עמדת הנתבע, משמעות הדבר הנה, למעשה, פסילת חוו”ד מומחה. בהתאם להלכה, יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה רק בנסיבות קיצוניות וחריגות וזאת אף אם מתגלים פגמים בחוות הדעת ועל בית המשפט לשקול “האם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין” (רע”א 7098/10 טביבזדה נ’ שרותי ביטוח כללית, פורסם במאגרים המקוונים). זאת במיוחד כאשר הבקשה מוגשת בשלב שלאחר הגשת חוות הדעת כיוון שאז מתחזקת האפשרות שתוצאת חוות הדעת היא שהניעה את מבקש הפסילה. על כן, גם אם המומחה חרג בשוגג ובתום לב מהוראות החוק ומהנחיות בית המשפט, לא ימהר בית המשפט לפסול את חוות דעתו, מקום בו ניתן להסיר את הפגמים בעזרת הוראה מתונה יותר. (רע”א 1138/12 אי.די.אי. חב’ לביטוח בע”מ נ’ פלוני, פורסם במאגרים המקוונים).
עיינתי בחוו”ד אותה ערך שטרנפלד, בשאלות ההבהרה שנשלחו, וכן בתיקונים שבוצעו בעקבות השאלות. כפי שאפרט מיד, למעט בנושא אחד, דומני כי מדובר בחוו”ד מבוססת, מקצועית, נכונה ומדויקת, אשר יש ליתן לממצאיה תוקף של פסק דין. להלן יפורטו הדברים.
הלוואות נטענות מאמו של הנתבע – כבר בחוו”ד הראשונה [עמ’ 4 פסקה 3], מציין שטרנפלד כי מדובר בטענה להחזר הלוואה, שעלתה מצד הנתבע, וכי ייתכן ולא תהא הסכמה מצד התובעת. בהמשך, התובעת אכן הודיע כי היא אינה מסכימה. לפיכך, ובצדק, תוקנה חוו”ד, והסוגיה הועברה לפתחו של בית המשפט. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, ושמעתי עדותה של אם הנתבע, הגעתי למסקנה לפיה עמדת התובעת גוברת.להלן אפרט.
תחילה אציין כי לא הוגשה כל תביעה מצד האם להחזר הלוואה. ספק רב אם לנתבע זכות עמידה ותביעה במקום תובע אחר, בפרט בנסיבות דנן.זאת ועוד, במסגרת ההסכם, לא סוכם כי המומחה יערוך בדיקות בנוגע להלוואות נטענות, והדבר כלל לא נזכר בהסכם.
כידוע, בפסיקה נקבעה – “חזקה הפוכה” לפיה כספים שמעבירים הורים לבנם או בתם מועברים במתנה, להבדיל מהלוואה, כדלקמן:
“ניסיון החיים מלמד כי הורים נוהגים להעניק לצאצאיהם מתנות כספיות ואחרות. משנישאים הילדים ומקימים משפחה משלהם, הופך בדרך כלל אף בן זוגם (ובעיקר לאחר שנולדו לזוג הצעיר ילדים משותפים) לחלק מהמארג המשפחתי החוסה “תחת כנפיהם” של ההורים והנתמך בסיועם. הנתינה לצאצא או לבן זוגו, במקרים שבהם חיים בני הזוג חיי שיתוף ועושים שימוש משותף בכספים המגיעים אליהם מכל מקור, הינה אזי נתינה משותפת לשני בני הזוג. בהתבסס על הגיון הדברים וניסיון החיים, נתינה שכזו לצאצאים ולבני זוגם תסווג כמתנה, אלא אם כן יוכח מפורשות כי הנתינה ניתנה בגדר הלוואה או כנגד תמורה מוגדרת”
ר’ תמ”ש (ראשל”צ) 7630/06 י. פ. נ’ ר. פ. ה. (11/12/2006, פורסם במאגרים המקוונים) (ע”א 3821/91 אבינועם וואלס נ. נחמה גת, פ”ד מח(1) 801 ; ע”א 34/88 רייס נ. עזבון אברמן ז”ל, פ”ד מד(1) 278)).
האזנתי לעדותה של האם, מדובר בעדה מעוניינת, על כל המשתמע מכך, ובכל הכבוד אינני מקבל את גרסתה. בעדותה נשאלה העדה, אודות הכספים שנתנה לטענתה, לצורך מימון לימודים של הנכדה דליה ביתם של הצדדים בגרמניה.
ש: עכשיו את אומרת בין סעיף 6 ל-7 שנתתם לפלוני ואלמונית הלוואה של 100,000 ש”ח.
ת: נכון.
ש: מאיפה משכתם את ה-100,000 שקל ?
ת: מאיפה היו לי 100,000 שקל?
ש: כן.
ת: בבנק שלי בבנק הפועלים, ואני אפילו זוכרת את מספרים אחרונות, היו לי כסף, ואני נתתי לא בדבר אחד 100,000 שקל ללימודים של הנכדה שלי ד’.
בהמשך העידה:
ש: עכשיו יש לך, הצגת תדפיס שמראה שמשכת את הסכומים האלו?
ת: לא, לא. לא חשבתי שיהיה בית משפט [ההדגשה שלי ט.פ.]
העדה נשאלה מס’ פעמים אודות אופן העברות הכספים וטענה שאין בידיה כל ראיה להעברות הכספים. תחילה טענה כי היא הייתה רושמת כל כסף שנתנה למי זה ניתן וכמה במחברת, שנשאלה איפה המחברת טענה שלא ידעה שיהיה בית משפט ולכן לא שמרה.
ש: מי אמר לך באותו מועד שיחזירו לך את אותם כספים שאת טוענת שהעברת?
ת: הבן שלי אמר שבאותו רגע שהוא יקבל מענק (לא ברור), אמא, כסף יהיה בחזרה. אז הייתי בטוחה שזה משפחה, שזה נכדה שלי. זה נכדה שלי וזה משפחה וזה היה הלוואה.
ש: ולא מתנה ל’?
ת: לא מתנה לד’ אבל נתתי מתנה גם מאמאל’ה, אני נתתי מתנה.
ש: עכשיו תגידי לי איך הגעת לתחשיב של 100,000 שקל? איך הגעת ל-100,000 שקל?
ת: הכל כתבתי במחברת.
ש: כן? איפה המחברת?
ש: ומחברת אין לך פה ולא צירפת העתק?
ת: לא לא, לא חשבתי, לא לא לא לא.
ת: בשביל מה אני צריכה? זה בן, זה כלה, זה משפחה, זה ילדים שלי, זה נכדה שלי, אז אני צריכה שיהיו לי קבלות ומחברת? כמו שהיה במחברת.
[עמ’ 7 סע’ 2 ,10-14]
ש: את דיברתי עם אלמונית על זה אי פעם?
ת: דקה. הבן הגיע והסביר לי מצב ואני נתתי הלוואה ונתתי לשניהם, לא בשביל פלוני. זה משפחה, זה בעל ואישה.
[עמ’ 7 סע’ 31-32] [הדגשה שלי ט.פ.]
לעניין ההלוואה הנטענת לצורך שיפוץ הדירה ובניית המרפסת בדירת הצדדים, טענה העדה כי היא משכה בחודש ספטמבר מחשבונה בסך 150,000 ₪ ונתנה לבנה. גם כאן, כאשר נדרשה להציג מסמך המלמד על ביצוע הפעולה טענה שלא ידעה שיהיה משפט ולכן לא שמרה תדפיסי בנק. בנוסף נשאלה לגבי ידיעתה של הנתבעת לעניין ההלוואות הנטענות טענה כי לא דיברה איתה על כך אבל הניחה שהיא נותנת את הכספים למשפחה.בכל הכבוד, מתן הלוואה הנה פעולה משפטית, הטעונה הוכחה. אין זה מתקבל על הדעת כי בידי העדה אין כל ראיה להוכחת מתן ההלוואה או להסכם להחזרתה, כולל מועד, ריבית וכו’. לאמור לעיל יש להוסיף כי גם מועד העברת הסכומים לאם, סמוך מאוד למועד הקרע, מעוררת תמיהות ושאלות. לעניין זה אפנה לאמור בסעיף 65 בסיכומי התובעת בהפניות לתכתובת ובנספחים.
אשר על כן, אני מקבל את עמדת התובעת וקובע כי לא הוכח שניתנה הלוואה, וכי יש לזקוף את הסכום לחובת הנתבע כפי שעשה המומחה.
נכסי קריירה – תחילה אציין כי לא מצאתי בהסכם הגירושין בין הצדדים, הוראה מפורשת לשטרנפלד, במסגרתה עליו לבחון נושא זה.עם זאת, מאחר ואף צד לא טען כי לא היה כל מקום לבחינת הנושא, אניח כי הבדיקה בוצעה בהסכמת הצדדים.
בעניין זה, דומני כי נפלה טעות בממצאי המומחה.בחוו”ד, מפנה המומחה לפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט נפתלי שילה בעניין תמ”ש 47769-01-12 [להלן: “פרשת פלונית”] ולדברים שנאמרו שם. על בסיס אותו פסק דין, קובע המומחה כי האישה זכאית ל 1% לכל שנת נישואין מפער השכר בין הצדדים. הפער בין שכרם של הצדדים 5,600 ₪ לחודש. משך הנישואין 27 שנים ו- 2 חודשים, ולפיכך, זכאית התובעת ל- 27.16% מפער ההשתכרות.עד כאן, דומני כי צדק המומחה. עם זאת, המומחה מגיע למסקנה, כי לאישה מגיע איזון לתקופה של 7 שנים, ולטעמי בכך שגה.
הפסיקה העוסקת באיזון נכסי קריירה ידועה ומוכרת. אפנה לדברי הש’ שילה בתיק 47769-01-12, אשר סוקר את התפתחות ההלכה בנושא. השופט שילה מפנה לפסק הדין שניתן על ידי השופטת גליק בעניין 52231-09 ביחס לתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הענקת פיצוי בגין הפרשים בכושר השכרות כדלקמן:
“ההלכה המשפטית גורסת כי הכללת כושר ההשתכרות ב”נכסי הנישואין” תיעשה בכפוף לתנאים מסוימים ובהם ניתן למנות מ”מעוף הציפור”, שלושה יסודות (כאשר בד”כ הטענה היא כי בן הזוג הביתי הוא שאפשר לבן הזוג האחר לפתח את הקריירה שלו): (א) בן זוג “ביתי” מחד גיסא ובן זוג “קרייריסטי” מאידך גיסא; (ב) קיים “פער דרמטי” בכושר ההשתכרות של בני הזוג;
(ג) נישואים לאורך זמן. ”
לפיכך מוניטין ייקבע לעיתים בגין כושר השתכרות “ביתר” או צבירה ביתר,וכפיצוי הצד שהקריב את הקריירה שלו לטובת התא המשפחתי”.
בפרשת פלונית, אותו עניין, נאמרו על ידי השופט שילה הדברים הבאים:
“במקרה דנן, לאור פער ההשתכרות המשמעותי ואורך חיי הנישואין, שיקולי צדק מחייבים מתן פיצוי מסוים לאישה בגין מרכיב זה ואולם הדבר ייעשה לתקופה קצרה יחסית. ככלל, השיטה לפיה הפיצוי יהיה אחוז מהפער בגין כל שנת נישואין הוא ראוי. נראה לי כי את משך הזמן שבו ישולם פיצוי זה, יש לגזור מהיקף הפער וכן בהתחשב בהיקף הנכסים שקיבל בן הזוג הביתי במסגרת האיזון הכולל ויכולתו למצות את פוטנציאל הכנסתו מכאן ואילך. נראה כי משך הזמן שבו ישולם פיצוי זה ייקבע בהתאם לקריטריונים הבאים שלא יהוו רשימה סגורה: היקף הפער בכושר ההשתכרות, גיל בן הזוג הביתי ואפשרות כניסתו למעגל העבודה, האם בן הזוג הביתי נושא בנטל העיקרי של גידול הילדים וגיל הילדים שנותרו במשמורתו, היקף הרכוש שבן הזוג הביתי מקבל כתוצאה מאיזון המשאבים, היקף השכלתו של בן הזוג הביתי והמועד שהוא עתיד לקבל את חלקו בפנסיה של בן זוגו. בענייננו, מאחר והאישה מקבלת סכום משמעותי במסגרת איזון המשאבים וילדיה גדולים, כך שהיא יכולה לצאת לעבוד באופן מלא, יש לפצות אותה בגין הפרשי ההשתכרות על הצד הנמוך דהיינו בגין תקופה של שלוש שנים בלבד. [ההדגשה שלי ט.פ.]
תקופת הנישואין – החל מיום …, ועד ליום… – 27 שנים, מדובר בפרק זמן משמעותי כנדרש על פי הפסיקה.
בן זוג ביתי – במקרה לפנינו, מדובר בשני בני זוג שכירים, שניהם עובדים במסגרות ציבוריות. ספק אם ניתן להתייחס אל התובעת כאל “בן זוג ביתי”, שכן היא עובדת, מפרנסת עצמה בכבוד, ושכרה אינו על הצד הנמוך. עם זאת, ובמסגרת כלל הנתונים, מקובלת עלי עמדת המומחה.
פער בכושר ההשתכרות – כאמור לעיל, במקרה לפנינו הכנסות התובעת 9,900 ₪ נטו בממוצע, והכנסות הנתבע 15,500 נטו בממוצע. הפער כאמור 5,600 ₪ לחודש. בפרשת פלונית, שכרו של האיש עמד ע”ס של 23,000 ₪ לחודש, ושכרה של האישה 7,600 ₪ לחודש. הפער היה סך של 15,400 ₪ [לאחר ניכוי מזונות 12,400 ₪], ללא ספק פער דרמטי, שהנו יותר מכפול הפער במקרה דנן. היחס בין פערי השכר בין המקרה דנן לבין פרשת פלונית, הנו 1/3 לעומת 2/3.
תקופת הפיצוי – כאמור לעיל, בפרשת פלונית, בה פער ההכנסות היה יותר מכפול הסכום מאשר במקרה דנן, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבוע פיצוי לתקופה של 3 שנים בלבד. לפיכך, דומני כי אכן יש ממש בטענת הנתבע. לא ברור כיצד מגיע המומחה למסקנה כי יש לקבוע פיצוי לתקופה של 7 שנים. אציין כי בפרשת פלונית, עורך השופט שילה תחשיב הסכום לפיצוי [2,728 ₪ לחודש למשך 36 חודשים], ופורס את הסכום הכולל על פני 7 שנים. ייתכן ומכאן הטעות. מכל מקום, מדובר בתקופה ארוכה משמעותית מהמקובל, ללא כל עיגון בפסיקה.
לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, לרבות פער השכר, גילם של הצדדים, גיל הילדים וכל יתר הנתונים הדרושים, כולל פסיקת בתי המשפט, לרבות בפרשת פלונית, הגעתי למסקנה לפיה יש לקבוע את תקופת הפיצוי למשך 24 חודשים בלבד.
איזון מידי או ע”פ מועד גמילת הזכויות – בחוו”ד מציע המומחה שתי חלופות לאיזון. חלופה א’ איזון מידי של כלל הזכויות, וחלופה ב’ איזון בהתאם למועד גמילת הזכויות.בהתאם לפסיקה, “זכויות פנסיה ופרישה שנצברו במהלך החיים המשותפים הינן בנות חלוקה ביחסים הרכושיים בין בני הזוג אף אם זכויות אלה יבשילו לאחר הגירושין, ובלבד שמימוש הזכויות יידחה עד למועד גמילתן” (ראו פסקה 7 לדברי כב’ הנשיאה [כתוארה דאז] ד’ בייניש בבג”ץ 7716/05 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] וראה גם ע”א 809/90 מרדכי לידאי נ’ דבורה לידאי [פורסם בנבו].
אפנה לדבריו של כבוד השופט גייפמן לפיהם: “למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הביצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש- רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות , למימוש הזכויות של בן הזוג התובע. חריג זה יש להחילו בהסכמת הצדדים או כאשר בן הזוג הנתבע הינו עתיר נכסים , בה בשעה שבן הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו”. ראה לעניין זה י. גייפמן, ” זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים- כנכסים בני חלוקה ” , הפרקליט מא (א-ב) עמ’ 124-125.
למרות האמור, ייתכנו נסיבות ובהן יש מקום להעדיף דווקא את התשלום המיידי המהוון, ובהן אלה: כאשר הפער באיזון הזכויות אינו גדול, כאשר התשלום החד פעמי לא יגרום למי מהצדדים הפסד כספי לעומת האיזון הדחוי, כאשר בן הזוג לא יוכל ליהנות מאיזון דחוי, כאשר בן הזוג המחזיק בזכויות מתנגד לתשלום המיידי כאמצעי לחץ. לעניין זה אפנה לדברי כבוד השופט א’ גביזון בתיק תמ”ש (ב”ש) 3288-03-14 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו].
במקרה זה, בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, אינני סבור כי ניתן וראוי לחייב את הנתבע לשלם את כספי האיזון שלא במועד גמילתם. לפיכך, יבוצע האיזון בהתאם לחלופה ב’ בחוו”ד.
סיכום ותוצאה:
איזון המשאבים יבוצע ע”פ אפשרות ב’.
הסכום לאיזון מידי – בסך של 132,252 ₪ יועבר לתובעת בתוך 60 יום מיום פסק הדין כאשר הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן החל מיום חוו”ד קרי 2/5/2021.ככל ולא יועבר במועד האמור, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
איזון נכסי קריירה – הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,521 ₪ לחודש, זאת למשך 24 חודשים בלבד. הסכום יוצמד בהתאם להוראות חוו”ד.
איזון זכויות פנסיוניות – יבוצע ע”פ הוראות המומחה והפסיקתאות שצורפו, אשר יחתמו בתוך 15 יום מיום פסק הדין, זאת על מנת ליתן בידי הצדדים שהות לשקול עמדתם.
בנסיבות, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, כ”ב אב תשפ”ג, 09 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
