לפני
כבוד השופטת אלה פטל
תובעת
א.א ת”ז XXX
נגד
נתבע
ש.א ת”ז XXX
בעניין מ. א, ת”ז XXX
החלטה
זוהי החלטה בעניין בית הספר אליו תירשם הקטינה, מ’ ילידת XX.XX.18, כבת 6 (להלן: “הקטינה”) עד למתן החלטה אחרת (וזאת בשים לב לכך, שבהיעדר החלטה זמנית, תחל הקטינה לימודיה בכיתה א’ בבית ספר בעיר שאף אחד מההורים לא צפוי להתגורר בה).
תמצית האירועים הרלוונטיים:
הצדדים נישאו זה לזו בחודש 8/17. בסמוך ללידתה של הקטינה ועד הגיעה לגיל שנה התגוררו הצדדים בע’. כשהגיעה הקטינה לגיל שנה עברה המשפחה להתגורר בעיר XXX ולאחר שנפרדו הצדדים בשנת 2021 או בסמוך לכך, האב עזב לעיר ח’. האב עובד באזור המ’.
עד שנה זו, התחנכה בקטינה בגן בעיר ח’ והיא רשומה לכיתה א’ בבית הספר בעיר XXX.
בפסק דין מיום 15.2.22 בתלה”מ 56358-12-20 אושרו הסכמות הצדדים לפיהן, בין היתר, האחריות ההורית על הקטינה תהיה משותפת וכי הקטינה תשהה עם האב בימים ב’ וד’ כולל לינה וכן בכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד ליום א’ בבוקר. כן הוסכם כי האם תקבל מעמד של הורה משמורן לצורך קבלת הטבות לקטינה.
בפסק דין מיום 41449-02-22 אושרו הסכמות הצדדים לפיהן, בין היתר, האב יישא במזונות הקטינה בסך של 1400 ₪ לחודש וזאת עד שתגיע הקטינה לגיל 6. החל ממועד זה יעמדו דמי המזונות ע”ס של 1,000 ₪ לחודש. כן נקבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואה וחינוך.
בין לבין התנהלו הליכים שונים בין הצדדים. מכתבי הטענות ומהתסקירים שהוגשו בעניינם של הצדדים בהליכים הנ”ל עולה כי הקונפליקט המתמשך בין הצדדים לא פוחת עם השנים וגם הפניית הצדדים לתיאום הורי לא צלחה. כיום נמצאים הצדדים בטיפול היחידה לשלום הילד וטיפול חד שבועי אמור להתחיל בסוף חודש 9/24.
ביום 2.7.24 הגיש האב בקשה לצו מניעה למעבר האם למגורים בעיר נ’ במסגרת תיק י”ס מס’ 911-07-24. בהחלטה מיום 3.7.24 נקבע כי המבקש ימציא הבקשה לתגובת האם וניתן צו מניעה זמני. הצדדים לא הגיעו להסכמות ביח”ס- בנסיבות העניין, תיק הי”ס נסגר ואף קוצרה תקופת עיכוב ההליכים.
ביום 1.8.24 הגישה האם בקשה להעתקת מקום מגורים של הקטינה לבית הוריה של האם בנ’ (תיק 1059-08-24).
ביום 7.8.24 הגיש האב בקשה דחופה למתן החלטה בנושא מימוש הטבת דיור בתוכנית דיור למשתכן (תיק 15827-08-24). במסגרת הבקשה נטען כי ביום 18.8.24 נדרשים בני הזוג לממש הזכיה בהגרלה לדיור בתוכנית למשתכן וכי ככל שלא תוותר האם על זכויותיה יאבדו שניהם את ההטבה. האב הציע פיצוי לאם תמורת זכויותיה.
בהחלטה שנתנה ביום 14.8.24, לאחר קבלת תגובות הצדדים בשני ההליכים לעיל נתנה החלטה: “לאור הדחיפות בסעדים המתבקשים על ידי שני הצדדים ומתוך ניסיון לסייע לצדדים להגיע להסכמות ולמנוע הליך ממושך שידרש בהיעדר הסכמות, קובעת דיון דחוף למחר..”.
בדיון לא פורמאלי ממושך שנערך בין הצדדים, נעשו אינספור ניסיונות לאתר פתרונות יצירתיים מוסכמים אשר יאפשרו לשני הצדדים להטיב את מצבם הכלכלי כמו גם ובעיקר את מצבה של הקטינה. למרבה הצער, לא השכילו הצדדים להגיע להסכמות ולו לעניין רישום הקטינה, עד למתן החלטה אחרת, לבית ספר באזור מגוריו של אחד מההורים (חלף לבית ספר בעיר XXX – בו היא רשומה כעת, עיר בה שני הצדדים לא צפויים להתגורר).
בהחלטה שנתנה בתום הדיון קבעתי:
“הדיון נקבע מאתמול להיום רק כדי לנסות להביא את הצדדים להסכמות בשים לב לכך שבירור הבקשות שהוגשו בשיהוי ניכר עלול להימשך זמן רב וכתוצאה מבירור זה שני הצדדים ייצאו למעשה נפסדים – הן לעניין הזכויות בדירה למשתכן שמחייב שיתוף פעולה של שניהם או הכרעה על יסוד חוות דעת והן ובעיקר ביחס למיכל הקטינה אשר רשומה כרגע לבית הספר בXXX – עיר שבה אין מחלוקת כי שני ההורים לא יתגוררו בטווח הזמן הקרוב. למרבה הצער לא הצליח בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות ולו חלקיות לרבות לרישום הקטינה בשנה הבאה למסגרת חינוכית באיזור מגורי אחד ההורים.
… מאחר ולמעשה הקטינה הצפויה לעלות לכיתה א’ בשנה הבאה, רשומה כרגע לבית ספר בעיר שאיש מהצדדים לא צפוי להתגורר בה ומשמעות הדבר כי בהכרח היא תצטרך לעבור בשנה הבאה למסגרת אחרת במקום מגורי מי מההורים, ראיתי לבחון נושא הרישום באופן דחוף ומבלי לקבוע מסמרות בעניין העיקרי, שמא ניתן לחסוך ולו מעבר אחד של מסגרת חינוכית ולרשום הקטינה למסגרת בעיר בה מתגוררים מי מההורים.
על כן אני מורה כי הצדדים יגישו סיכומי טענותיהם לעניין זה תוך 7 ימים. במועד זה תגיש האפוטרופוס לדין את עמדתה וניתנות לה הסמכויות לפנות לכל גורם מתאים לצורך בחינת הסוגיה. כמו כן וככל הניתן תגיש עו”ס לסדרי דין עמדתה הראשונית בעניין, אף היא תוך 7 ימים. למען הסדר הטוב, העו”ס לסדרי דין והאפוטרופוס לדין, יגישו עמדותיהן ביחס לשלוש חלופות – הותרת רישום הקטינה בבית הספר בXXX אליו היא רשומה כיום, או לחילופין רישום הקטינה למסגרות חינוך בנ’ או בח’ ולהתייחס ככל הניתן גם לנושא זמני השהות וההסעות”.
תמצית טענות האם בסיכומיה-
האם נאלצת להעתיק את מקום מגוריה לבית הוריה בנ’ לאור מצב כלכלי אליו נקלעה, עקב העלאת יוקר המחייה והעלאת שכר הדירה שלה בעיר XXX מסך של 2,850 ₪ לסך של 3,200 ₪ לחודש. האם נדרשת לשלם גם שכר לימוד ללימודי תואר ראשון. האם עובדת בשתי עבודות, אינה זכאית להטבות בדיור והיא נאלצת להסתייע בתמיכת הוריה לצרכיה היומיומיים.
המרחק בין XXX לבין נ’ אינו עולה על 30 ק”מ והקטינה ממילא נכנסת למסגרת חדשה לחלוטין השנה, שכן, עד כה התחנכה בגן בח’ והיא רשומה לכתה א’ בXXX (הוצג תחשיב מרחקים בין XXX לבין נ’ מאתר המוסד לביטוח לאומי בו צוין כי המרחק הנו 30 ק”מ בין הערים). אין ממש בטענות האב כי הקטינה סובלת מבחילות בנסיעות.
המלצות התסקיר כי האם תהיה המשמורנית עבור הקטינה וכי האם תשהה מדי שבוע עם הקטינה יום אחד יותר מהאב אושרו בפסק דין. מדובר בקטינה בגיל הרך ומשכך יש להחיל את “חזקת הגיל הרך”.
גם בפועל האם משמשת כ”הורה עיקרי”- האב לא מגיע לאסיפות הורים, לא חוגג לקטינה את ימי ההולדת, אינו נושא באחריות לבריאות הקטינה, אינו מטפל בה בעת מחלה, אינו נוטל חלק בטיפולים הרפואיים (ואף מתעלם מצרכי הקטינה ומערים קשיים על ביצוע בדיקות בדיקות רפואיות של הקטינה בזמני השהות שלה עמו). האם היא זו שאחראית על חינוך הקטינה ורישומה לחוגים שעה שהאב אינו מתעניין ואף אינו משלם מחצית הוצאות חינוך ורפואה בהתאם לפסק הדין. בנסיבות העניין, תמוהה בקשת האב להכיר בו כמשמורן מלא.
האם סבורה שהקשר של האב עם הקטינה חשוב פסיכולוגית וחינוכית לקטינה והיא זו “שנלחמת” באב כדי להוביל אותו לשיתוף פעולה פורה יותר עם הקטינה. האם אף הציעה ליטול חלק משמעותי יותר בהסעות כדלקמן:
בימים ב’ ד’ ושישי אחת לשבועיים- האם או מי מטעמה יקחו את הקטינה למקום עבודתו/מגוריו של האב.
בבקרים של ימים שלישי וחמישי וביום ראשון שלאחר שבת בו הקטינה בחזקת האב- האב יביא את הקטינה עד לעיר ע’ (המצויה בין העיר נ’ לעיר ח וסמוכה למקום עבודת האב) ומשם האם או מי מטעמה יקחו את הקטינה למסגרת הלימודית.
תמצית טענות האב בסיכומיו-
לאב אחריות הורית משותפת על הקטינה, והאם נקבעה כמשמורן רק לאור ויתור האב על הטבות המגיעות לה.
מדובר בתוכנית אסטרטגית של האם להעלות את מזונות הקטינה שצפויים לרדת בחודש הבא לסך של 1,000 ₪ בהגיע הבת לגיל 6, לסחוט ולאמלל את האב בכל דרך אפשרית. האם אף רוצה להרחיק את הקטינה מהאב ולפגוע בזמני השהות שלו עם הקטינה, כתוצאה מהמרחק.
מרכז חייה של הקטינה זה העיר ח’ ולקטינה יש חברים שהיא נפגשת עמם אחה”צ. מעבר לעיר נ’, עיר אותה אינה מכירה למעט בביקורי הסבים, יפגע קשות בקטינה, הזקוקה ליציבות ויגרום לה למשבר נוסף, בנוסף למשבר הגירושין אותו חוותה. הקטינה אף צפויה להתחיל הליך דיאדי בח’ בחודש 9/24.
אין מקום לגרום לקטינה לנסוע נסיעות ארוכות, בייחוד כשהיא סובלת מהקאות בנסיעות ולהביאה לבית הספר כשאינה עירנית.
הקטינה לא חוותה אזעקות- המצב הבטחוני בצפון רגיש מאוד ונשמעות אזעקות – דבר אשר עשוי לפגוע בקטינה.
לימודיה של האם בר’ ג’ ועבודתה בשתי עבודות, יבואו על חשבון הטיפול בקטינה. אין מקום שמי שיגדל את הקטינה בפועל יהיו הורי האם, שלא בהכרח יהיו מסוגלים להעניק לקטינה את החום האהבה והדאגה שהיא צריכה לקבל מהוריה.
בנסיבות העניין, האב מבקש להעביר המשמורת המלאה אליו, לרשום את הקטינה לבית ספר בח’, ולקבוע זמני שהות לאם פעמיים בשבוע ללא לינה ואחת לשבועיים מיום חמישי ועד שבת (והוצעו זמני שהות גם למועדים בהם אין מסגרות).
כן טוען האב כי במקרה כזה הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובריאות של הקטינה, האם לא תשלם לאב מזונות אולם תשא בנטל ההסעות באופן מלא שכן היא זו שהעתיקה את מקום מגוריה.
עמדת האפוטרופוס לדין-
האפו’ לדין התרשמה מקשר טוב של הקטינה עם שני הוריה אולם ציינה כי גם היום אין תקשורת בריאה בין הצדדים וכל אחד מההורים מטיל דופי בהורותו של ההורה השני לקטינה. זמני השהות אינם מתנהלים כסדרם וביום 25.8.24 אף עורבה המשטרה לאחר שהאב לא החזיר את הקטינה בשעה היעודה, לא השיב להודעות האם ורק בחלוף כשעה לאחר המועד בה היו אמור להשיב את הקטינה- רשם הודעה: “נגיע בעוד שעתיים”.
האפו’ לדין ציינה כי האב רצה להראות לה את בית הספר בו תתחנך הקטינה בשנה הבאה (אם תירשם בח’)- אולם כלל לא ידע היכן הכניסה אליו וניכר כי לא ביקר בו קודם לכן.
הקטינה הביעה רצונה לעבור לנ’ עם אימה ולהתגורר בבית הסבים, עמם ניכר כי יש לה קשר חם. בהקשר זה ציינה האפו’ לדין כי האב שאל בדרך חזרה מבית הספר את הקטינה האם היא רוצה ללמוד בבית הספר בח’ והקטינה השיבה שלא. האפו’ לדין ציינה כי האב בתגובה הבהיר האב לקטינה, באופן “מאשים” שלא מותאם לגילה כי היא צריכה לדעת שאם היא תעבור לנ’ הוא לא יוכל לבלות איתה באותה תדירות. האפו’ לדין ציינה כי הקטינה אף ניצלה את ההזדמנות שהאב ניגש למטבח ולחשה באוזניה עוד פעם שהיא רוצה לעבור עם אימה לנ’.
האפו’ לדין ציינה כי התרשמה כי רצונה של הקטינה עולה בקנה אחד גם עם טובתה: משיחה עם הגננת של הקטינה ומהמפגש של האפו’ לדין עם הקטינה והצדדים- ניתן הרושם כי לקטינה כוחות לבצע המעבר לנ’. בנוסף, העורף המשפחתי שתקבל האם ישפיע לטובה על הקטינה ועל רווחתה.
האפו’ לדין התרשמה כי האם מבינה את החשיבות של שמירה על קשר עקבי וסדיר בין הקטינה לבין אביה וכי האם מכירה את בית הספר בנ’ מאחר ואחותה התחנכה שם (והיא אף קיבלה את רשימת הספרים לשנת הלימודים הקרובה).
לגבי בית הספר בXXX- צוין כי בחירה זו אינה מציאותית מאחר ושני ההורים לא יתגוררו בXXX. כן צוין כי הילדים הנמצאים בגן של הקטינה לא עולים איתה לכיתה א’ בXXX ולכן ההסתגלות של הקטינה למסגרת בנ’ הנה הסתגלות זהה.
לאור כל האמור המליצה האפו’ לדין על רישום הקטינה לבית הספר בנ’ וכי נקודות המפגש תהיינה בע’ או בח’ המ’.
המלצות התסקיר מיום 27.8.24:
בתסקיר הומלץ כי הקטינה תתגורר עם האם בנ’ ותתחנך במסגרת החינוכית של העיר וזאת מן הטעם שהעתקת מקום המגורים אינה פוגעת בקשר המשמעותי שבין הקטינה לבין האב ולאור הצעות האם לסייע בהסעת הקטינה.
דיון:
פתח דבר, חשוב להבהיר כפי שהובהר כבר בפתח ההליך כי ככלל, סוגיות רישום קטינים לבית ספר אחר אגב העתקת מקום מגורים, כמו גם שינוי זמני השהות בעקבות כך, הנן סוגיות מורכבות והכרעה בהן מחייבת ככל בירור מקיף ומעמיק, לרבות על יסוד עמדות אנשי מקצוע ככל שנדרש. בירור זה יעשה בהמשך ההליך לעניין המסגרת הקבועה בה תלמד הקטינה.
עם זאת, בנסיבות העניין, שעה שהקטינה צפויה לעלות בימים הקרובים לכיתה א’ בבית ספר בעיר שאין מחלוקת שאיש מההורים לא צפוי לגור בה ובהיעדר הסכמה של מי מההורים לעניין רישום הקטינה לבית ספר בעיר בה מתגורר אחד מהם- ראיתי להכריע בעניין זה בלבד ובאופן זמני ללא דיחוי. זאת על מנת למנוע מעבר וודאי של הקטינה במהלך השנה או בשנה הבאה לבית ספר באזור מגוריו של מי מההורים- דבר שבוודאי יפגע בטובת הקטינה.
המסגרת המשפטית-
דרך המלך הנה כי תפקידם של ההורים לדאוג ולקבוע בעניין חינוכו של הקטין, בדרך של הסכמה וכשטובת הקטין לנגד עיניהם (ראה לעניין זה הוראות סעיפים 15, 17 ו-18 לחוק הכשרות והאפוטרופוסית, התשכ”ז- 1962. להלן: “החוק”). למרבה הצער, כשלא מצליחים הצדדים להגיע להסכמה, ביניהם או בתיווך של בית המשפט, הכרעה זו עוברת לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה – מכח סעיף 19 ו-25 לחוק.
הלכה פסוקה היא כי בסכסוך בעניינו של קטין, לרבות לעניין חינוכו- יש לבחון הדברים לאור טובת הקטין. כבר נפסק כי בסכסוכים מסוג זה: ” טובתו של הקטין היא עמוד האש היא עמוד הענן שיוליכונו את הדרך. טובתו של הקטין היא שיקול העל, והיא שתכריע” (בג”צ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים פ”ד נה(1) 453). וכפי שנאמר בדנ”א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית , פ”ד נ(1) 48 בעמ’ 119: “…שיקול טובתו של הילד הוא שיקול העל, השיקול המכריע. אכן, בצדו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים… אך כל שיקולים אלה שיקולים משניים יהיו, וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד”.
כך גם בהתאם להוראות סעיף 3 לאמנה הבין-לאומית בדבר טובת הילד משנת 1989 וכך בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק.
לצורך בחינת טובת הילד יש לבחון, בין היתר, את :
צרכיו ההתפתחותיים המשתנים בהתאם למצבו, לגילו, להבטחת היציבות בחייו ולצרכיו המיוחדים ככל שקיימים.
רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין שבנדון.
זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי וסדיר עם שני הוריו וקשריו ויחסיו עם כל אחד מההורים.
כישוריו של כל אחד מההורים לממש האחריות ההורית, ונכונותו לשתף פעולה במימוש אחריות זו.
עמדות ההורים והגורמים המקצועיים.
כאמור, לצורך הכרעה בעניין טובת הילד, שהנו מושג אמורפי מטבעו, נעזרים בתי המשפט בחוות דעת של מומחים, גורמים מקצועיים וכיוצ”ב. הלכה פסוקה היא כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצתם של המומחים/הגורמים המקצועיים שמינה, ועם זאת, אינו מהווה ‘חותמת גומי’. בית המשפט נדרש להפעיל שיקול דעת עצמאי כשהמלצות המומחים מהוות כלי עזר חיוני בעל משקל נכבד אך לא בהכרח מכריע בעת מתן ההחלטה ((בע”מ 10060/07 פלונית נ’ פלוני (ניתן ביום 2.10.08). הדברים מתאימים גם לעניין משקל שיש ליתן להמלצות תסקיר עו”ס (דנ”א 1832/11 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית (ניתן ביום 22.5.11)).
ככל שהילד יכול להביע עמדתו, הרי שיש ליתן משקל רב גם לעמדה זו. לזכות הילד להיות “נוכח” ולהשמיע קולו בהליך, הנוגע אליו לפי גילו ומידת בגרותו, ניתן ביטוי גם בהוראות פרק ב’ לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ”א – 2020 שעניינן “השתתפות ילדים” (כן ראה גם דנ”א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית (ניתן ביום 22.5.11)). עם זאת, על בית המשפט לבחון היטב האם מדובר ברצון אמיתי של הילד או שמא ברצון הוריו והילד מדבר תחת השפעה (תמ”ש (קר’) 13560/05 א.א. נ’ א.י. (ניתן ביום 26.12.07).
לצד האמור, ברור כי אין להתעלם גם מטובת ההורה וזכויותיו, אשר פעמים רבות משתלבת גם עם טובת הקטין (שכן ככל שייטב להורה חזקה כי גם ייטב לקטין).
כאן המקום לציין כי כלל מוכר וידוע בפסיקה כי אין לבית המשפט סמכות להורות לאם עצמה היכן להתגורר או לאן להעתיק את מגוריה ואף לבחון צידוק המעבר. תחת זאת יש לבחון את כל הנוגע לענייני הילדים לאור עקרון טובת הילד כשיקול עיקרי. לצורך כך יש לבחון שני עניינים עיקריים- יכולת הקטין לעשות את המעבר והאם המעבר יפגע בקשר עם ההורה השני כמו גם האפשרות הטובה ביותר עבור הקטין במצב שנוצר (ראה למשל בע”מ (ב”ש) 119/08 פלוני נ’ פלונית (ניתן ביום 13.8.08) וכן עמ”ש (חיפה) 43787-07-22 א’ נ’ ב’ (ניתן ביום 29.8.22).
שעה שקיימת מחלוקת בין ההורים וטובתם האישית מתנגשת זו בזו, הרי שאת בחינת טובת הילד יש לערוך בצורה עצמאית ולא מן הנמנע שלעתים טובת הילד תדחק היא את זכויותיהם של הוריו (ראו למשל דנ”א 7015/94 היועמ”ש נ’ פלונית פ”ד נ(1) 48). משכך, נפסק כי במקרה בו אחד מההורים מבקש להעתיק את מקום מגוריו למקום מרוחק יותר- יש מקום לבחון מחדש את סוגיית זמני השהות, הנסיבות וההסעות בשים לב למרחקים ועל מנת שלא לפגוע בטובתו של הקטין (ראה למשל האמור ברמ”ש (חיפה) 18033-10-21 א’ נ’ ב’ (10.11.21).
עוד נפסק בהקשר זה כי יש מקום להטיל נטל מוגבר יותר בהסעות על ההורה שביקש להעתיק את מקום מגוריו ( עמ”ש (חיפה) 43787-07-22 א’ נ’ ב’ (ניתן ביום 29.8.22)).
ומן הכלל אל הפרט-
בענייננו, לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, בדו”ח האפו’ לדין ובתסקיר, כמו גם ביתר תיקי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לרשום הקטינה, בשלב זה, לבית הספר בנ’. למסקנתי הגעתי על יסוד הנימוקים הבאים.
איכות הקשר בין הקטינה לבין כל אחד מהוריה והיכולת לשמור עליה- דומה שאין מחלוקת כי לקטינה קשר טוב עם שני הוריה. האם הציגה אסמכתא כי מדובר במרחק של 30 ק”מ מהעיר XXX לנ’, ואך סביר כי המרחק קצר יותר מהעיר ח’ בה מתגורר האב ובוודאי ממקום עבודתו של האב במ’. משכך, לא מצאתי כי יש במעבר כשלעצמו כדי לפגוע באופן משמעותי בקשר בין האב לבין הקטינה.
נכונות ההורה שמבקש להעתיק את מקום המגורים לשמור על הקשר בין הקטינה לבין ההורה השני- מערכת היחסים בין הצדדים עכורה עד מאוד, על כך אין חולק. עם זאת, האם הציעה כלים לשמירת הקשר הקיים בין האב לבין הקטינה, תוך פגיעה מינימאלית בזמני השהות שלו עמה ותוך נטילת חלק משמעותי בהסעות.
מידת פוטנציאל ההסתגלות של הקטינה לסביבה החדשה מול זיקתה לסביבה הקודמת- כאמור הצדדים החליפו מס’ רב של מקומות מגורים במהלך חיי הקטינה, האב הוא שעבר לח’ עם גירושי הצדדים והקטינה נותרה לגור בXXX. הקטינה הייתה רשומה לגן בח’ וצפויה לעלות לכיתה א’ במסגרת חדשה. לא נטען כי תלמידי הגן בו היתה משולבת הקטינה צפויים לעלות לכיתה א’ באותו בית הספר אליו מתעד האב לרשום את הקטינה (והאב אף מסרב למסור את כתובתו המדויקת). משכך, נראה שממילא צפויה הקטינה להסתגלות במסגרת חדשה. גם מדו”ח האפו’ לדין עולה כי לקטינה כוחות לעשות המעבר, בו היא גם חפצה.
רצון הקטינה- הקטינה כבת 6, הביעה את רצונה המפורש במספר הזדמנויות לעבור להתגורר בנ’ עם האם. האפו’ לדין לא ציינה כי התרשמה שמדובר ברצון לא אותנטי של הקטינה וכן ציינה שהתרשמה שרצון זה אף עולה עם טובתה. אינני מתעלמת מגילה הרך של הקטינה- עם זאת, רצונה ותחושותיה נכנסים אף הם כאמור במערך השיקולים (במשקל המתאים).
צרכיה ההתפתחותיים של הקטינה והיציבות בחייה- עד כה זמני השהות של הקטינה, המצויה בשלהי חזקת הגיל הרך, עם האם היו ארוכים במקצת מזמני השהות עם האב. לטענת האם היא אף מהווה משום “הורה מרכז” בכל הנוגע לצרכיה החינוכיים והרפואיים של הקטינה (יש לציין כי טענה זו לא נבחנה כדבעי בשלב זה, עם זאת, האב לא טען טענות דומות מצדו). נראה כי הותרת האם במעמד זה הולמת את צרכיה של הקטינה ואת תחושת היציבות שלה. כפי שעלה מעמדת האפו’ לדין, האם עובדת כעצמאית בבית ובחצי משרה בחברת “XXX” ולרוב היא עובדת מהבית. משכך, לא הוכחו בשלב זה טענות האב כי האם לא תהיה זמינה לטפל בקטינה. כן צוין בעמדת האפו’ לדין כי קיים קשר חם בין הקטינה לבין סביה, אשר צפויים להוות גורם תמיכה משמעותי גם לאם עצמה. הפסיקה אף הכירה בזיקה שבין יצירת סביבה רגועה, שלווה ורצויה להורה, לבין שלוותם וטובתם של הקטינים שברשותו (ראה למשל עמ”ש (מחוזי ת”א) 9963-06-11 פלונית נ’ אלמוני (ניתן ביום 10.8.11)). אני סבורה כי כך גם בענייננו.
המלצות התסקיר והאפו’ לדין- לא נעלם מעיני כי בשים לב לסד הזמנים הקצר, הוגש תסקיר דל יחסית שאין מקום לבסס עליו לבדו ממצאים כלשהם בשלב זה. מנגד, המלצת האפו’ לדין הייתה מפורטת יותר, והסתמכה גם על שיחה עם גננת הגן של הקטינה. סברתי כי המלצה זו מהווה המלצה אובייקטיבית ועניינית שאף עולה עם טובת הקטינה בשלב זה – כפי שפורט לעיל.
אינני מתעלמת מטענות האב ביחס למצב הביטחוני ולכך שנכון לימים אלו בעיר נ’ נשמעות יותר אזעקות מבעיר ח’. עם זאת, בשים לב לנסיבות הלא צפויות של התקופה, ולמרחק בין הערים- ששתיהן לא פונו מתושבים ובמכלול השיקולים שפורטו לעיל, לא ראיתי בכך משום שיקול שיש בו כדי לאיין השיקולים שפורטו לעיל התומכים במעבר.
לאור כל המפורט לעיל, ראיתי להורות בשלב זה על רישום הקטינה לבית ספר בנ’ הסמוך למקום מגורי האם, חלף לימודיה הצפויים בבית הספר בXXX. משכך צו המניעה שניתן בתיק 911-07-24 מבוטל בזה.
לעניין זמני השהות ונטל ההסעות (עד למתן החלטה אחרת)-
על מנת לצמצם את הזמנים בהם תבלה הקטינה בכבישים באמצע השבוע ובעיקר בבקרים, בית המשפט העלה בדיון את ההצעה כי הקטינה תירשם לבית ספר ללא לימודים ביום שישי והאם ציינה כי קיימת מסגרת כאמור בנ’.
משכך ובהנחה שהקטינה לא תלמד בימי שישי אני מורה כי עד למתן החלטה אחרת זמני השהות של הקטינה וההסעות יהיו כדלקמן:
בימי שני לאחר סיום המסגרת החינוכית יסיעו האם או מי מטעמה את הקטינה אל מקום עבודתו של האב במ’.
בימי ג’ בבוקר האב יסיע את הקטינה עד לעיר ע’ ושם יאספו האם או מי מטעמה את הקטינה ויסיעו אותה למסגרת הלימודים.
בכל יום ה’ – לאחר סיום המסגרת החינוכית האם או מי מטעמה יסיעו את הקטינה אל מקום עבודתו של האב במ’ והאב יסיע את הקטינה לנקודת המפגש עם האם או מי מטעמה בעיר ע’ בימי שישי – שלוש שעות לפני כניסת השבת.
אחת לשבועיים תישאר הקטינה אצל האב עד יום ראשון בבוקר- אז יסיע האב את הקטינה לנקודת המפגש עם האם או מי מטעמה בע’.
כאמור, אין בכך כדי לקבוע לעניין המשך לימודי הקטינה וזמני השהות בעתיד- ואלו יקבעו לאחר שיגיש האב כתב הגנה, יונחו תסקירים ויערך הליך בירור כדבעי.
המזכירות תמציא ההחלטה דנן, כמו גם את החלטתי מיום 15.8.24 במסגרתה הוזמן תסקיר מפורט תוך 60 ימים לעניין סוגיית המסגרת החינוכית של הקטינה כמו גם לעניין סוגיית זמני השהות ויתר הסוגיות הנלוות המגורים ללשכת הרווחה בנ’.
כן תומצא ההחלטה בדחיפות לצדדים.
ניתנה היום, כ”ד אב תשפ”ד, 28 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
