centercenter
00
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב -יפו
תמ”ש 55001-06-24 ט. נ’ פ.
בפני
כב’ השופטת ענבל וקנין-הרנשטיין
מבקשת
1. א.ב
נגד
המשיב
1. ג.ד
החלטה
הונחה בפניי בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור שלושת הקטינים:
ט., כבן 14 שנים.
מ., כבן 12 שנים.
א., כבת 9 שנים.
האם והאב נישאו זל”ז כדמו”י ביום 16.06.2011 , לאם שני ילדים בגירים מנישואיה הראשונים.
הצדדים גרים בנפרד מאז חודש יולי 2022 ולמן אז לטענת המבקשת, לא משלם המשיב מזונות לילדים וכל נטל גידול הילדים מוטל על האם.
התובענה דנן הוגשה בחודש יוני 2024; בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 01.01.2025 ניסה בית המשפט להביא הצדדים להסכמות לעניין המזונות הזמניים אולם ניסיון זה העלה חרס ומשכך הוגשה הבקשה דנן.
המבקשת הינה מעצבת פנים העובדת במשרד אדריכלים ומשתכרת נטו כ- 10,500 ₪ לחודש; בנוסף לכך יש למבקשת הכנסה מהשכרת יחידת דיור בבית המגורים בסך של 4,000 ₪ בחודש קרי סך הכנסתה של המבקשת הינו 14,500 ₪ לחודש.
המבקשת מתגוררת עם הילדים בבית בהרצליה השייך לה לטענתה ונרכש על ידה עובר לנישואין, בגין בית המגורים משלמת המבקשת משכנתא בסך של 5,571 ₪ לחודש, לאור העובדה כי שני ילדיה הבגירים מתגוררים בבית , העמידה המבקשת את חיוב המשיב במדור הקטינים בשיעור של 30% מעלות המדור קרי 1,671 ₪ לחודש. בנוסף עתרה המבקשת לחייב המשיב בחלק דומה (30%) מהוצאות המדור והעומד (החלק) על סך של 1,353 ₪ לחודש.
הבן מ. הינו חולה אפליפסיה ואובחן עם אוטיזם ועל כן מקבל קצבת נכות מהמל”ל בסך של 3,400 ₪ לחודש, לטענת המבקשת קיבלה מכתב מהמל”ל לפיו הקצבה עתידה להסתיים ביום 01.03.2025.
עוד מפנה המבקשת הן בבקשתה דנן והן במסגרת הדיון שהתקיים בתיק כי לצדדים חובות שונים וכי היא נושאת לבדה בהחזר ההלוואות בגין חובות אלו ,כך משלמת המבקשת החזר משכנתא בגין חוב ובסך של 4,734 ₪ לחודש.
המשיב מתגורר בבית אימו ב—, עבד מספר חודשים בשכר של 11,000 ₪ לחודש ואולם לטענתו פוטר בחודש דצמבר האחרון (תלושי השכר הוגשו לתיק ביום 30.12.2024).
לטענת המשיב, זמני השהות שלו עם הקטינים הינם פעמיים בשבוע למספר שעות ובכל סופ”ש שני מיום שישי ועד למוצ”ש. לטענת המשיב נהג לשכור דירות בהשכרה לטווח קצר ולצורך אירוח הקטינים בכל סופשבוע שני עימו בעלות של כ- 1,700 ₪ לסופ”ש אולם לטענתו מאז פוטר ממקום עבודתו איננו יכול לשלם את תשלומי הדירות והמשיב מגיע לשהות עם הקטינים בין פעמיים לשלוש פעמים למספר שעות (ראה סעיף 15 לתגובת המשיב); עוד עולה כי למרבה הצער זמני השהות עם הקטין ט. אינם מתקיימים כלל כך שהלכה למעשה נוטל המשיב רק את מ. וא. למספר שעות בכל פעם וזאת כאמור בשלב זה ללא לינה, אף לא בסופישבוע.
לטענת המשיב נוהג הוא לטייל עם הילדים בימי השהות מחוץ לבית, מבלה עימם ודואג להם לארוחה אולם אין חולק כי נכון לעתה, הקטינים אינם לנים עם המשיב.
מפנה המשיב לכך שמוציא על הקטינים כספים רבים , כך בחודש דצמבר הוציא לטענתו 11,750 ₪ עבור הקטינים ואולם כל שצורף הוא תחשיב ידני שערך המשיב בעצמו ולא צורפו קבלות התומכות בהוצאות.
באשר לבן מ. מפנה המשיב כי קצבת הנכות עומדת על 4,100 ₪ לחודש (מי מהצדדים לא צירף אישור מאת המל”ל), כי כיום אין למ. טיפול רגשי וכי למעט תרופות למעשה לא מנוצלת הקצבה עבור מ.
עוד מפנה המשיב לכך שהמבקשת מקבלת סיוע כביר מהוריה ודודה, כי היא מתגוררת יחד עם אופר, חיה חיי פאר ועושר, נוסעת לחופשות חובקות עולם וכי היא קונה לילדים מתנות בשווי עשרות אלפי שקלים.
דיון
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי”ט-1959, קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו לפי הדין האישי החל עליו. בשים לב כי הקטינים הינם מעל גיל 6 וחובת מימון צרכיהם הינה מדין צדקה וחלה על שני הצדדים על יסוד יכולות השתכרות ההורים וזמני השהות שלהם בפועל עם הקטינים, בכפוף לנסיבותיו הספציפיות של המקרה.
בעת פסיקת מזונות זמניים, בית המשפט אינו נדרש להיכנס לעובי הקורה או לקבוע מסמרות לגבי העובדות הנדונות. כמו כן, כבכל דיון בבקשה לסעד זמני, אין בית המשפט נדרש לניתוח מעמיק של הראיות, ורשאי הוא להחליט בסוגיה המונחת לפניו על סמך ראיות לכאוריות, אשר הובאו לפניו עד לאותו שלב (בע”א 201/72 יהודה אילן נ’ רעיה אילן, (08.10.72); ע”א 542/68 יצחק בן סירה נ’ אסתר, מיכל ושמעון בן סירה (22.01.69).
הפסיקה מורה כי מזונות זמניים הם סוג מיוחד של סעד זמני אשר נועד להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפטי. משכך, על השופט היושב לדין לבחון בזהירות רבה את טענות הצדדים והנתונים שהוצגו, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד (רע”א 324/88 אדר נ’ אדר, (22.09.88) וע”א 2398/97 אייל נ’ אייל, (17.12.97).
אשר להיקף המזונות הזמניים, נקבע כי אלו כל אותם כספים הדרושים לצורך מחייתם של הזכאים לכך, עד לסיום ההליך לפי שיקול דעתו של בית המשפט. על פי הפסיקה הרווחת, כובד המשקל ומלאכת האיזון בין כל השיקולים הרלוונטיים, אינם שמים עוד את הדגש על מניעת “חרפת רעב”, אלא על “שמירה על המצב הקיים כפי שזה היה ערב הקרע בין הצדדים” (ראה בהקשר לפסיקת מזונות אישה וצמצום פער כלכלי רציני בין הצדדים בדברי כב’ השופט דרורי בבר”ע (י-ם) 1081/05 פלוני נ’ אלמונית (8.8.2006)).
יש סוברים כי כיום סכום המזונות המינימלי לילדים בגין הצרכים הבסיסיים בלבד צריך לעמוד על סכום מינימום של בין 1,600 – 1,800 ₪. כך לדוגמה, עוד בשנת 2017 ציין כב’ השופט י. שנלר בעמ”ש 46291-01-16 (פורסם במאגרים 09.10.17) כי לאור השינויים שחלו במשך השנים בשערוך אותן הוצאות מינימליות וכן לאור הצרכים שהתווספו עם השנים, כגון בכל הקשור באמצעי התקשורת השונים ובמחשוב, אשר ניתן לראות בהם כיום, כצרכים הכרחיים יש להגדיל את הסכום לסכום של כ – 1,600 ₪ וראה גם עמ”ש (ת”א) 1971-12-16 פלוני נ’ פלונית (2019); עמ”ש (חיפה) 26409-10-18 מ.ש. נ’ ק.ש. (2019); עמ”ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ’ א.ו. (2019); רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ’ א.נ. (2018).
וראה העמדת הסכום על כ- 1,800 ₪ לחודש במסגרת עמ”ש (ת”א) 78095-05-23 פלונית נ’ פלוני (06.02.2024).
סכום זה הינו ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך (עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני( 9.10.17).
לעניין הוצאות המדור והחזקתו, הפסיקה נוהגת להעמיד את שיעור השתתפות האב בהוצאות אלו בשיעור של 50% עבור שלושה קטינים ואילך (ע”א 52/87 הראל נ’ הראל, (12.10.89); ע”א 764/87 אוהר נ’ אוהר (31.12.87); תמ”ש (ת”א) 104840/00 ב.א. נ’ ב.א., (21.07.03); תמ”ש (י-ם) 21990/00 פלונים נ’ אלמוני (פורסם בנבו)).
בעמ”ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ס. נ’ ס. (22.09.2020) הודגש כי על מנת שלא ליצור חשש לבית עני ובית עשיר יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים ע”פ יחס השהייה וכן יחס ההשתכרות ביניהם וזאת בהתעלם לעיתים מהסך אותו מוציא כל הורה בפועל בגין רכיב המדור;
וראה לעניין זה גם עמ”ש (מרכז) 65692-11-19 (22.09.2020), עמ”ש (ת”א) 59200-11-22 (25.07.2023) בסעיף 23 לדיון, עמ”ש (מרכז) 51056-09-20 (23.03.2021), עמ”ש (ת”א) 37993-11-24 (25.12.2024).
הלכה פסוקה היא, כי חובת אב לשלם את דמי המדור עבור ילדיו, הינה בין אם על ידי תשלום דמי שכירות ובין אם על ידי חיוב האב לשלם חלק מהחזרי המשכנתא שנטלה האם לצורך רכישת דירה בבעלותה (ע”א 803/85 ברזילאי נ’ ברזילאי (31.12.1985); ראה גם בע”מ 1061/24 פלוני נ’ פלונית (22.5.2024).
תשלום המשכנתא הוא המכשיר/האמצעי הטכני להבטחת המדור שהרי בכך הוא מונע מהבנק הממשכן לממש את המשכנתא ולהעמיד בסיכון את קורת הגג של הקטינה.
כאמור לעיל, לאישה הכנסה כולל מהשכרת יחידת הדיור בסך של 14,500 ₪ לחודש ולמשיב הכנסה פוטנציאלית (עד למועד פיטוריו וסביר כי זוהי רמת השכר אליה יכול הוא להגיע בעבודה חדשה) בסך של 11,000 ₪ קרי יחס ההכנסות בין הצדדים הינה 57% לאם, 43% לאב. שמתי מול עיניי כי מן ההיבט התזרימי כיום נושאת המבקשת במלוא החזר החובות המשותפים והמשיב לא הכחיש טענה זו אף במסגרת הדיון שהתקיים.
זמני השהות כאמור לעיל אינן סדורים; אין חולק כי המשיב אינו פוגש כיום את הבן ט. כלל; זמני השהות עם הילדים מ. וא. הינם כפעמיים בשבוע למספר שעות (ללא לינה) ואף בתקופה בה נהג המשיב לשכור דירה בסופישבוע הרי שהיה זה לילה אחד אחת לשבועיים. אשר על כן קובעת את זמני השהות ולצורך הבקשה דנן על יחס של 90% אצל האם, 10% אצל האב.
נוכח הנתונים שהונחו בפניי אני מעמידה את צרכי כל אחד מהקטינים ט. וא. על סך של 1,900 ₪ לחודש ; אשר על כן ונוכח יחס ההכנסות וזמני השהות כמפורט לעיל נחה דעתי לקבוע כי האב ישלם סך של 700 ₪ עבור מזונות הקטין ט. וסך זהה עבור מזונות הבת א..
באשר למדור וכמפורט לעיל, האם משלמת החזר משכנתא בסך כ- 5,571 ₪ לחודש. לאחר בחינת הנתונים לרבות הוצאות המדור אשר פורטו בבקשה , בהינתן כי שני ילדיה של המבקשת מנישואין קודמים מתגוררים אף הם בבית המגורים אני מעמידה את חלקו של האב במדור הקטינים על סך של 1,000 ₪ לחודש.
באשר לבן מ. אשר כאמור מקבלת קצבת נכות מאת המוסד למל”ל;
מקובל לראות בפסק הדין שניתן בע”א 142/81 ברוריה ענתבי נ’ יוסף ענתבי, (30.07.81) , הלכה, לפיה יש לקזז קצבה של המוסד לביטוח לאומי ממזונותיו של קטין, ככל שאלה מקיפים את מלוא צרכיו. אלא שבעניין ענתבי נדונה קצבת הילדים ולא קצבת נכות.
אודות ההבדל בין קצבת ילדים וקצבת נכות, נפסק בבע”מ 2083/19 פלונית נ’ פלוני (28.04.2021) כדלקמן:
“גמלת ההשתתפות בהוצאות נועדה לסייע בהתמודדות עם ההוצאות “העודפות” הנובעות מהמוגבלות שעמה חי הילד – להבדיל ממכלול עלויות המחיה שלו. נוכח תכלית זו של גמלת ההשתתפות בהוצאות, ברי שאין חפיפה מלאה בינה ובין חובת המזונות המוטלת על ההורים – שבליבתה ניצבים צורכי הקיום ההכרחיים, והאוניברסליים, של הילדים… לגמלת ההשתתפות בהוצאות ייעוד שונה מזה של קצבת הילדים, שתכליתה העיקרית היא “לסייע למשפחות בעלות ילדים לשאת בעלויות ההולכות וגדלות בשל גידול הילדים”, למנוע את הידרדרותן אל מתחת לקו העוני, ולקדם את ערכי השוויון וטובת הילד… בניגוד לאחרונה, המיועדת לסייע בגידול הילדים באופן כללי, גמלת ההשתתפות בהוצאות מתמקדת בצרכים הנובעים מן המוגבלות… דמי המזונות וקצבת הילדים משרתות תכלית זהה, ולכן יש לראות בהן “קופה” אחת – אך זה אינו המצב בנוגע לגמלת ההשתתפות בהוצאות, שנועדה למלא רק את הצרכים הייעודיים הנובעים ממחלתה “.
כך גם יושמה הפסיקה על ידי בית המשפט המחוזי (ראה עמ”ש (מחוזי חיפה) 44496-10-20 א’ נ’ ב’ ( 11.08.2021), רמ”ש (מחוזי חיפה) 1673-11-21 א’ נ’ ב’ ( 15.12.2021) ).
המסקנה היא, שקצבת נכות של קטין מיועדת לצרכים הנובעים מהנכות, ואין לקזז אותה מסכום המזונות הפסוק.
טען המשיב כי הלכה למעשה אין הוצאות בפועל לקטין ונוכח הנכות הקיימת, למעט הוצאות חד פעמיות כגון אבחונים וכן תרופות.
אין בידי לקבל את טענת המשיב במלואה, נכון היא כי המבקשת אישרה כי בשלב זה אין לקטין טיפול רגשי אולם ראשית קצבת נכות של ילד נכה נקבעת בהתאם לצרכים רפואיים הנובעים מנכותו, כעולה מתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש”ע-2010, וכפי שבואר בבע”מ 2083/19. שיעור הקצבה הינו פועל יוצא של הערכת עלות צרכיו המיוחדים של הילד הנכה. לפיכך, ראוי לראות גם את גובה הקצבה כממצא בלתי תלוי באשר לעלות זו ואין זה ראוי כי ביהמ”ש יקבע כי קצבת נכותו של ילד קטין עולה על צרכיו, כפי שנקבעו בחוק ובתקנות.
שנית, סכום קצבת נכות משקלל את צרכיו השונים והמשתנים של הנכה. הדעת נותנת, שצרכים רפואיים של ילד נכה צפויים לשינויים תכופים מאלה של נכה בגיר, ממש כפי שצרכיו האחרים משתנים. קצבת הנכות, בהיותה שיקלול של צרכים, מכילה שינויים אלה. לכן, אם בתקופה מסויימת הקצבה עולה על הצרכים בפועל, הרי בתקופה אחרת הצרכים עלולים לעלות על סכום הקצבה. רוצה לאמר היום נדרש לקטין טיפול רגשי, אבחונים תרופות וכיו”ב וייתכן כי בתקופה אחרת ההוצאות פחותות; הורי הקטין אמורים לכלכל את צעדיהם כך, שסכום הקצבה יספיק גם לעיתות בהן הצרכים בפועל עולים על הסכום האמור.
שלישית, יש קושי לשרטט קו הפרדה מדוייק בין צרכים רפואיים לצרכים נילווים לכך. כך, למשל, פעילויות כאלה ואחרות הנחשבות ברגיל ‘חוג’ עשויות להיחשב פעילות תומכת וחשובה לילד נכה, בשל נכותו. כך, לעיתים ההורה נאלץ בעצמו לשהות עם ילדו הנכה, בהיעדר חלופה, או להוציאו לעיתים מזומנות מהמסגרת החינוכית שאיננה יכולה להכילו. שהות כזו גורמת להורה הפסדי השתכרות, שיש לראותם כהוצאה בגין נכותו של הילד.
מאחר שקצבת נכות של ילד אמורה לכלול את מלוא הצרכים הנובעים מנכותו, אין מקום לעיסוק ראייתי בשאלה האם הוצאה כזו או אחרת היא נגזרת של הנכות אם לאו.
נוכח המפורט לעיל, לא מצאתי מקום לקזז את הקצבה אותה מקבל מ. מהמל”ל מסך המזונות הפסוק ואולם לאחר בחינת הנתונים כמכלול ונוכח טענת המשיב לעניין ההוצאות בפועל של הקטין, אני מעמידה את חיוב המזונות עבור הבן מ. על סך של 400 ₪ לחודש בלבד.
בנסיבות המפורטות לעיל, לאחר שקלול מלוא הנתונים ובשלב זה של מזונות זמניים, נוכח הפערים הנטענים בהכנסות הצדדים ובשים לב לכך שכיום לא נוהגים זמני שהות קבועים ומסודרים ומרבית נטל הטיפול בקטינים מוטל על האם, אני מורה כדלקמן –
החל ממועד הגשת הבקשה דנן ביום 21.01.2025 ואילך ועד למתן החלטה אחרת – יישא האב וישלם בגין צרכיה השוטפים של הקטינה א. בסך של 700 ₪ לחודש, הקטין ט. בסך של 700 ₪ לחודש ועבור הקטין מ. סך של 400 ₪ לחודש.
כמו כן, האב יישא בעלות מדור הקטינים והוצאות המדור בסך של 1,000 ₪ לחודש.
כמו כן, הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות הבאות:
הוצאות חינוכיות כולל כלל הוצאות בית הספר לרבות ספרים, מחברות, ציוד בראשית שנה, תשלומים לבית הספר ולפי דרישתו וזאת בקיזוז המענק המגיע לקטינים מאת המל”ל. כמו כן יישאו בהוצאות עבור שני חוגים עבור כל קטין, הוצאות עבור 2 מחזורי קייטנות בקיץ (לפי עלות מתנ”ס/עירייה), שיעורים פרטיים לקטינים בהתאם להמלצת מורה מחנכת או מורה מקצועית והכל כנגד קבלות.
הוצאות הרפואיות של הקטינים אשר אינן מכוסות על ידי סל בריאות או ביטוח בריאות אחר, ובכלל כך טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים, אביזרים וטיפולים רפואיים בהתאם להמלצת הרופא המטפל, וכיו”ב – והכל כנגד הצגת קבלות. הוצאותיו הרפואיות של הקטין מ. ישולמו מתוך קצבת המל”ל לה הוא זכאי.
ככל שיתקבלו הנחות ו/או החזרים מול הגופים הרלוונטיים יחושב חלקו של האב בהתאם.
במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, עלותה או ביצועה שלא באמצעות הביטוח הרפואי תכריע עמדת הרופא המטפל בקטינים דרך קבע.
דמי המזונות ישולמו בכל 21 לחודש עבור אותו חודש ומראש.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, ויעודכנו כל שלושה חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד הידוע במועד החלטתי זו.
קצבאות המתקבלת בגין הקטינים מאת המל”ל תשולמנה לידי האם ותיתוספנה על דמי המזונות הזמניים דלעיל.
מובהר בזאת, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות לעניין סכום המזונות הסופי שייפסק.
ניתן היום, ז’ שבט תשפ”ה, 05 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
חתימה
